יבגניפ

תעשיית הרכב עוסקת בפיתוח אוטונומיה בכל הרמות (לא זוכר את החלוקה). השיווק הוא לא רק מצד היצרניות. אני מבין שאובר זה שם קוד. רק שהמודל נכשל. אני לא סתם מקשה. אני לא חושב שיש שום פתרון קסם שהוא לא תחבורה ציבורית. זה הולך יד ביד עם שתי בעיות: 1) תכנון עירוני ברוב המקומות 2) הקצאת נתצים. אני לא כל כך יודע מה מאמצים בעולם מהכיוון שאתה מדבר עליו. אני מכיר השקעה עיקרית משני כיוונים היום: הראשון זה עדיין מערכות להסעת המונים (בלונדון בונים עכשיו עוד קווי רכבת תחתית מסתבר). השני זה פנטזיות של ״עיר 15 דק״, שמי שמשווק את זה הכי חזק היום בעולם המערבי זו כנראה עיריית פריז.

האמת שלא, זה לא ברור. זה מסר שיווקי. לא מציאות שקיימת איפשהו. (אובר נכשל בערך בכל מקום בעולם שבו פעל, עד כמה שאני יודע, אבל אני לא עוקב. באבל זה אחלה כשירות משלים.) זה באמת לא כזה ביג דיל להזיע קצת, כמו שזה לא כזה ביג דיל ללכת עם מיטריה בגשם או בשלג, כמו שקורה בכל העולם. דווקא בתל אביב פיזור התחנות הוא טוב, אתה תמיד יכול לקחת גם שני אוטובוסים. כמובן, הייתי גם שמח ליותר צל בתחנות בקיץ והגנה מהגשם בחורף. ואפשר לזה להוסיף שעבור רבים וטובים ה-5 דק הליכה בדרך לתחנה זה המאמץ הגופני היחיד שהם עושים במהלך השבוע. וגם זו בעיה.

שוב, אתה ממציא. טענת קודם ש״אצלנו הנהגים מצדיקים את המוניטין״, אבל ארה״ב ברובה מסוכמת יותר להולכי הרגל, ובאירופה מציגים מיליון ואחד אמצעים שונים כדי למזער סיכונים של נהגים ולא ללכת בגישה ה-״סמוך על אח שלו״. לא יודע על זה הנחיות להתקנת רמזורים אתה מדבר. זה כמובן לא העניין. העניין הוא שהטענה הבסיסית שכבר חזרו עליה כמה פעמים כאן, כאילו כל מה שצריך זה רק ״תרבות״ היא מוטעת. העולם לא עובד ככה.

אתה חייב להפסיק לחיות על סטראוטיפים. אין מה לסמוך על נהגים אמריקאים יותר מהישראלים, כי הכבישים שם פחות בטוחים להולכי רגל.

אני ממליץ לך להשקיע את הזמן שאתה משקיע ויכוחים פה, וללכת ולקרוא על שינויי פרדיגמה ביחס לבטיחות בדרכים בצפון אירופה, והיום גם בצפון אמריקה. אכיפה היא אמצעי משלים. זה הכל. פתרון טוב יותר הוא לא להעביר אוטוסטדרות בערים.

שוב, זה לא נכון. זו גישה שהולכת ונעלמת מהעולם המערבי, כי בבסיסה הנחה מוטעית כאילו כל מה שצריך כדי לייצר בטיחות בדכים זה רגולציה ואכיפה. וזה לא עובד. זה מה קראו אותו במועדון קרב illusion of safety. ולכן גם טענת ההמשך שלך על ״אכיפה ועוד אכיפה״ היא בעייתית. אני מניח שדוד מדבר על עקרון. לא אמצעי ספציפי. פסי האטה לא עובדים בישראל, כי הולכי רגל ממשיכים להפגע כאן, אנחנו לא קרובים לvision zero וכנהגים אנחנו גם חווים את זה שהנהגים לידינו לא מאטים, נכון? למה הם לא מאטים? ברחוב אחד כזה שאני מכיר במרכז הארץ אתה רואה בערך 500 מטר קדימה. יש אשליה של בטחון. ולא מעניין שבין לבין יש 2 מעברי חציה. אז אנשים לא מאטים. כלמור פס האסטה כשלעצמו הוא לא שינוי מספיק. עכשיו אם היו משנים את המבנה של הכביש לbus stop או chicane לא היתה להם ברירה. אם היו מכוניות חונות בצידי הכביש והכביש היה יותר צר גם לא היתה להם ברירה. אם היו רמזורים (ולא בונים רחובות מעגליים באורך קילומטר כמו במיטב פרברי השינה בישראל) ארוכים גם לא היתה להם ברירה. ואתה יודע מה? אולי אם היו שמים פסי האטה ביותר רחובות בהם יש הרבה הולכי רגל שנפגעים (למשל אבן גבירול בתל אביב) זה גם היה עוזר באיזו שהיא רמה. לא יודע. ... מה שדויד מתאר ומציע זv בהכללה מה שמנסים לעשות וגם מצליחים לעשות בצפון אירופה, ובהדרגה גם באמריקה. מערים אמריקאיות אולי לא הייתי ממהר ללמוד, אבל מהסקנדינבים וגם מההולנדים דווקא כן

הם כן. אתה כותב סטראוטיפים מבוססי אנקדוטות. בהולנד מחלקים דוחות מהירות, בדיוק כמו כאן ובמקומות אחרים במערב אירופה - יש מצלמות מהירות גם בגרמניה, שוודיה, נורבגיה, צרפת וכו׳. וזה כולל גם ערים וגם כבישים בינעירוניים. שוב, קראתי בזמנו מחקר קטן על דנמרק, בה העבירה של מהירות גבוהה הוסבה בכך שהנהגים מרגישים שהשלט לא משקף את מה שהכביש מאפשר (בדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם). המשלים של זה הוא הבנה ש ״יראת החוק״ זה לא מדיניות ואכיפה זה לא פתרון בלעדי. ולכן גם ההשקעה בתשתיות בהתאם.

אנקדוטה חמודה, אבל קצת רחוקה מהמציאות. מצד אחד יש בהולנד מצלמות מהירות ומחלקים דוחות מהירות וכמו ברוב העולם הנהגים עוברים את המהירות המותרת. מצד שני הגישה הכללית לתכנון מנסה לצאת מתוך נקודה ההנחה שאנשים טועים וימשיכו לטעות, והתכנון צריך גם לעזור להם לטעות פחות, וגם להעניש אותם פחות על טעויות.

ברור אני לא חושב שבמפרים עובדים. לפעמים אני מרגיש שאני היחיד שאיכפת לו מילא מהרכב אבל מהגב של עצמו מספיק כדי להאט. מצד שני אולי בג'יפון החיים נראים שונה

האנד גיים הוא צמצום נפגעים בתאונות דרכים, בעיקר הולכי רגל. ומה שנוסה בעולם והוכח כעובד די ברור. וזה מיתון תנועה, לא דרך שילוט, אלא דרך אמצעים שונים. בניית שיקייינים כמו מה שיש בתמונה של סלואורייד מהעמוד הקודם זו דוגמא אחת. כיכרות זו דוגמא אחרת. רמזורים ארוכים הרבה יותר זו דוגמא שלישית. נתיבי נסיעה צרים יותר זו דוגמא רביעית. וכמובן מעל כל זה בכלל צמצום התלות ברכב פרטי, עד כדי חסימה שלו באזורים שונים. הערה צידית אומר שגם זה שנהגים מפתחים מהירות בכביש כפונקציה של תחושת הבטחון בזה שזה אפשרי שהתשתיות מעניקות להם - זה משהו שנחקר. ולסיום: זה לא נכון. אצל הנורמטיבים בדנמרק, למשל, אחוז די גבוה מהנהקים עובר על המהירות המותרת, והסיבה לכך היא פשוטה: היא נתפסת כלא אמינה ולא מייצגת את מה שנראה לנהגים כבטוח (אפשר להזדהות עם זה, נכון?). אבל זו סתם דוגמא. אחת הגישות הפופולריות היום בתשתיות זה תשתיות סלחניות, דווקא כי ההבנה היא שגם אנשים נורמטיביים לחלוטין מפספסים או טועים בכביש או בכלליות לא מתייחסים לחוקי התעבורה כמו שאולי מתייחסים לחוקים שאוסרים לגנוב. קח כתבה לדוגמא על אוסלו והלסינקי. נכתב המון על שתיהן אז אפשר למצוא עוד מלא מידע. מגמות דומות יש גם בלונדון, ובערים בלגיות ופחות או יותר גם בהולנד וגם בערים אמריקאיות. אני מסכים שהכל צריך להעשות בהתאמה למקום ואולי יש דברים שיש יותר קשה לעשות פה. אבל בכלליות מיתון תנועה אגרסיבי ל-30 קמש ברחבי כל גוש דן, חוץ מכבישים מאוד ספציפיים, זה בעיקר עניין של השקעה כלכלית. וזה שיהיה מי שילמד להתחכם עם זה? זו טענה משתקת לכל צעד בעולם. אז מה? לא לעשות כלום?

כמו שכבר נכתב, בכלליות צריך להוריד את המהירות המותרת במרכזי הערים ל-30, וגם לכוון את התשתיות לשם. כאמור, יש כל מיני דרכים להגיע לשם. אבל זה הכיוון בערים שבוחרות להיות ידידותיות להולכי רגל קצת יותר מערי ישראל. אני לא בטוח שמה שאתה מציע ריאלי. יש מפה שאני יכול לחפש ולחלוק של תאונות עם נפגעים הולכי רגל בת״א בשנים האחרונות. זה לא שיש לך, למזלנו, מאות מקרים בשנה ברחוב מסוים ואפשר לראות שינוי מגמה ברמה של צומת. אבל בכלליות אין המון ואריאציות בגישה של vision zero והורדת מהירות בערים זה די מה שמשותף לכל מה שמנסים לעשות עד כמה שאני מכיר

יש פתרונות שונים למיתון תנועה. פסי האטה זה משהו שאוהבים אצלנו יותר, כי זה הכי קל. לא יודע אם זה משיג את התוצאה הרצויה, כי אני לא מכיר נתונים על שינוי במהירות ממוצעת באזורים כאלו. מהניסיון שלי במקרים רבים נהגים אכן לא מאטים. פתרונות מורכבים יותר, אגב (למשל רחובות שיש להם צורה של bus stop) לפעמים גם תלוים בשיתוף הפעולה של הנהגים. וכנראה שהפתרון היחידי שיעבוד תמיד זה פשוט רחובות צרים יותר (למשל על ידי סימון חניה בצידי הנתיבים)

לא. עבודה מאורגנת (חברות בהסתדרות, ועדי עובדים חזקים) יש גם בחברות פרטיות. זה לא עוזר לאף אחד.

גם זה לא נכון. או במדויק יותר: אתה לא יודע. אתה יכול לחשוב על מגוון אנלוגיות, כמו חברות השכרת רכב. אתה ממליץ על חלק מהן, נכון? למה?

מה שחשוב כמובן זה גם לא רק מי המפעיל בפועל, אלא גם מי עושה אורקסטרציה לכל הדבר הזה ומוודא שכולם פועלים ביחד ובהרמוניה. ואת זה אני לא חושב שאפשר לעשות בהצלחה בלי רגולטור.

אי אפשר לפתח תחבורה ציבורית יעילה בתדירות גבוה מבלי שמקצים לה מקום נפרד ונותנים לה עדיפות בכל מקום מקום. הצעדים צריכים לבוא במקביל. ואני מסכים שבמציאות הישראלית יותר סביר שנראה אגרת גודש עם 0 שיפור בתחבורה הציבורית, מאשר צעדים מקבילים. ובינתיים מתפרסם שחלק מהתוכניות של מיכאלי אכן בכיוון. מקווה שתצליח. אין לנו עתיד על טהרת הרכב הפרטי כמו היום. אם כי כמובן שהשינוי צריך להיות גם תכנוני מכל כיוון אפשרי

@ik3איפה בעולם יש חברת תחבורה ציבורית מהסוג שאתה מתאר? (הדוגמא הכי קרובה זה jr ביפן. הכסף הוא בכלל מנדלן סביב התחנות, שנמצאות באזורים הכי פופולריים בערים היפניות)

לא יודע, כי אני לא יודע איך לחשב באמת מה מחיר סביר. אם האלטרנטיבה היא דלק ורכב פרטי, אז אני מניח שזה יותר זול. ולצד השני, כמו שנכתב גם, הכל מסובסד גם היום ולכן הורדת המחיר הסופי היא ככל הנראה גם אשליה. אתה לא תשלם את זה בקופה, אבל כולנו נשלם את זה דרך המיסים. לא מכיר מקרים של תחבצ חינם במרכזי ערים באירופה, חוץ מאסטוניה ונראה לי ליכטנשטיין או מדינה אחרת כלשהי עם שני תושבים וחצי.

מעניין אותי מי עושה דיסלייק לפוסטים שמבקשים לקדם תחבורה ציבורית, ולמה. מה אתם יודעים שכל שאר העולם לא. לגבי תחבורה ציבורית בחינם - אין הצדקה ואין סיבה מיוחדת להניח שזה יקדם שימוש. המחיר כבר היום מאוד נמוך. לא יודע אם יש המון מקומות שניסו בהם להוריד ל-0. אני יודע שניסו באסטוניה (איפה רוני נעלם?), ולא בטוח שזה השיג את היעדים שם.

לא זוכר אם הגבתי ולא מוצא. לא נורא. השקעה אדירה במיתון תנועה בערים. לא רק אכיפה ומצלמות מהירות, אלא שינויים הנדסיים של ממש שיהפכו את ערי ישראל לבטוחות יותר להולכי רגל (יש המלצות בכיוון הזה כבר שנים. זה פשוט לא מיושם כמעט בשום מקום). השקעה אדירה בתחבורה ציבורית עכשיו ולא בפרויקטים מגלומנים לעוד 30 שנה. זה כולל, כנראה, תכנון יותר טוב ברמה המטרופוליטנית (אולי על ידי יצירת משהו שיקביל ל tfl בלונדון, או גופים דומים במקומות אחרים במערב אירופה), סימון נתצים אגרסיבי מאוד בכל המרכז, יצירת תנאים מספיק טובים שיאפשרו גיוס של אלפי נהגים חסרים והוספה של אוטובוסים בקווים מבוקשים. מעבר לזה, עם כל הסלידה מהתחנה המרכזית בתל אביב, והאמת שגם מרכבת מרכז - צריך להבין שמסופי תחבורה ציבורית ותחנות רכבת אמורים להמצא במרכזי הערים. לא בפרוורים. הגעה לתחנת רכבת לא צריכה לקחת חצי שעה בבוקר. מס גודש במרכז הארץ, בטח בתל אביב. אני לא חושב שזה פתרון ארוך טווח, ומההכירות שלי בסופו של דבר הנהגים מתרגלים. אבל זה כן יכול לעזור. בטח אם הכסף מזה ינותב בחזרה לתחבצ (בדיוק כמו שקורה בלונדון). שיתוף פעולה עם מי שזה לא יהיה שאחראי על תכנון עירוני בישראל. כל עוד עיר או שכונה ממוצעת שבונים כאן זה אם המושבות או מודיעין - אנחנו נמשיך לעמוד בפקקים.

אני אוסיף לדיון הלא מלומד שלכם שההתעסקות באכיפה לא צריכה להיות העיקר בכלל, בטח לא בכביש ישר שאפשר לנסוע בו ב-150 קמש בלי לסכן אף אחד. הגיים צ׳נג׳ר האמיתי בישראל יכול להגיע משינוים בערים, בהן כן צריך המון השקעה במיתון תנועה. ובכלליות, צריך לעסוק במה שיכול למנוע את התאונה. לא במרדף חסר תכלית אחרי נהגים בכבישים בינעירוניים או מהירים. יש המלצות לכל השיט הזה בישראל כבר לא מעט שנים. זה פשוט לא מעניין אף אחד.

הוא סתם מתריס וכבר עניתי לו בשרשור אחר.

בתור נהג רכב פגעו ברכב שלי אופנוענים יותר מפעם אחת. רק אחד מצא לנכון לעצור ולראות שהכל בסדר. אבל בגדול לא איכפת לי מהם. בתור הולך רגל אני מתעב אותם.

תגיד, אם אין שבילים - מה היתרון של קורקינט על רכב בעצם? עמדתי עכשיו 5 דק' ברמזור ליד הבית שלי - יש שביל לאורך כל הרחוב מתחילתו ועד סופו. ספרתי עשרה רוכבים שעקפו אותי מתוך הנתיב. החוקיות של זה מוטלת בספק (עוד משהו שפשוט לא נאכף). זה גם מסוכן לרוכב (כי בדיוק כמו אצל אופנוענים זה מסתמך על מזל לחלוטין). זה גם מסוכן להולכי הרגל (כי יש ירוק אבל זה לא מעניין אף רוכב בעיר חוץ מצדיק אחד שכותב פה לפעמים). אבל זה הסטנדרט. מישהו באמת מדמיין מצב שבו רוכבים נעמדים ברמזור איפה שהם ולא דוהרים לראש הטור? כולם רוצים להיות ראשונים בפקק. אצל נהגים יש פשוט שיכול עוד לעצור אותם. אצל רוכבי דו גלגלי? אפילו בשבילים שיש בעיר אפשר לראות איך ברמזור המעטים שעוצרים (רק אם יש תנועה ממש רציפה של מכוניות) הופכים טור לשורה. וזה לא משנה כמה לאט הם רוכבים בין לבין. בוא, האובססיה החולנית לא לצאת פראייר לא נעלמת אלא בעיקר מחמירה כשממירים את הרכב בקורקינט. כי היכולת לא לעמוד בפקק זה בערך היתרון היחיד שלו. ולמה לוותר עליו בשביל משהו או מישהו? מה קרה?

תקנתי לך. סליחה. אה וגנבת לי בדיחת ספריאל. חוצפן!