שי

נתקלתי בתקלה בגיר בעיון בהיסטוריה של מאליבו שהוצעה אצל אחד מסוחרי הרכב. הרכב נמכר אך הדף עודנו זמין: http://www.gcars.net/gr/bigpicture3.asp?code=1814&cat=1 הק"מ לשיפוץ (57K) די נמוך לטעמי אם כי כמובן שאין בכך להעיד על הכלל, אך לאור מה שעולה כאן הייתי בודק את הסוגיה טוב יותר. בנוסף, לדעתי הגיר ב-LTZ שונה מזה ב-3.5. שי

בזמנו חיפשתי מידע בחו"ל אודות אמינות התיבה הרציפה הקיימת בדגם זה ונקלתי בדיווחים על תקלות בניסאן קשקאי. אני לא משוכנע כי מדובר באותה תיבה בדיוק, אך מציע כי תערוך בירור מקיף, מאחר ועלויות תיקון של גיר רציף הינן גבוהות מאוד ולא תמיד מסתכמות בסכום בן 4 ספרות דוגמת גיר אוטומטי קונבנציונלי. שי

שקלתי פיילוט ספורט. איפה משיגים, והאם אפשר לפחות לקבל סדר גודל למחיר הגיוני עבורם (1500? 2000? 2500?) או שגם נתון כזה יהווה הפרה בוטה של חובת סודיות פנצ'רמעכר-לקוח לה נשבעת?

גם אני בדעה שפותח השרשור צודק. אינטרס של אנשי מכירות באשר הם הינו להחתים אותך על מסמכים, בין היתר כדי להבטיח את עצמם ולגרום לצד השני להיות מחויב לעסקה (ולא חסרות דוגמאות מהתחום שלנו, כגון פתיחת הזמנה כדי "רק כדי לשמור" את הרכב החדש, או תשלם אלפייה "שנביא אותו מיוקנעם על מובילית"). ככל והפרטים סוכמו ואיש המכירות לא דרש לחתום על נייר הרוכש יכול להרגיש בנח כי נוצר אמון בין הצדדים, במיוחד לאור העובדה שיש מערכת יחסים קודמת. ואפרופו אמון בסוכני מכירות של צ'מפיון, אני עברתי מקרה דומה עם אוטודיל ירושלים, כאשר רכב עליו בזבזתי יום שישי שלם נמכר. המוסך המורשה אליו נסענו היה עמוס וסוכם עם איש המכירות כי הם יקחו לשם את הרכב בראשון על הבוקר לברר מהי הסיבה לרעש. לאחר מכן הוא חפר לי שעה על האלפא החבוטה שלו ונפרדנו כידידים, מבלי שניסה להחתים אותי על דבר. לאחר שביום א' השעות נקפו והוא היה "עם לקוחות" כל הזמן (לא ברור לי איזה לקוחות מאחר ואפילו ביום שישי אנו היינו היחידים במגרש), הבנתי שמשהו חשוד, ובסוף היום שתפסתי אותו הוא עדכן אותי שהרכב נמכר, אבל הוא כמובן יתקשר ברגע שיכנס אליהם אחד אחר כזה. למרות שרכבים כאלו הלכו ובאו למגרש, ומזמן כבר רכשתי רכב אחר ואיני מתחרט על העסקה שהתפספסה, לא שמעתי ממנו עוד. שי

המישלין הינם פיילוט ספורט או פרימסי? אשמח אם תחלוק את עלותם והיכן רכשת (אפשר גם בפרטי) מאחר ואיני מצליח לאתר את מחירם או את דגם זה בכלל באתרי השוואת מחירי הצמיגים. שי

מאחר ונתקלתי במספר שרשורים כאן ובפורומים זרים שהבהירו לי כי למרות שכעת אין כל בעיה עם משאבת הדלק ב-308 טורבו שמאחוריה כ-75K ק"מ, סיכוי טוב כי תחזיר את נשמתה לגרמני הארור שתכנן אותה ברשלנות, התחלתי לבחון אפשרות להערך לכך מבעוד מועד. לפי מחירון החלפים המקוון של לובינסקי מחירה של המשאבה הינו כ-3100 ש"ח ללא מע"מ. ההערכה המקורית שלי הייתה כי ניתן יהיה להקטין משמעותית את הסכום על ידי יבוא אישי אך לא כך היא, מאחר ומחיר המשאבה באירופה הינו כ-450-500 יורו. יחד עם זאת, בירור נוסף העלה כי עלות המשאבה עבור רכבי ב.מ.וו ומיני המצוידים במנוע זה נמוך משמעותית ועומד בארה"ב על כ-280 דולר. הצלחתי לאתר מספר שרשורים בפורומים בחו"ל לפיהם ניתן להתקין את המשאבה האמורה גם ברכבי פיג'ו סיטרואן, בכפוף לבחירה נכונה בין שני הדגמים הקיימים - מעל ל-200 כ"ס ועד להספק האמור, כאשר המק"טים הרלוונטיים לרכב שלי הינם 1920LL של PSA ו - 13517588879 של BMW. האם מישהו יכול לאשר את התאימות (או להפריכה) בין היצרנים ואולי אף התנסה בהחלפה כאמור? תודה מראש, שי

בתור ותיק תערוכת פרנקפורט (הייתי בכל שלושת האחרונות מלבד זו) צר לי לאכזב אותך, אך פרנקפורט היא לא מקום אידאלי לקניות, בטח בעונה זו בה אין מכירות סוף עונה רציניות. בכל אופן: רחוב הקניות העיקרי נקרא צייל (Zeil) אך החנות המעניינת היחידה בו הינה C&A (ובגרמנית: צה אונד אה) שמתאפיינת מחד באופנה זולה ומיושנת החביבה על מהגרים טריים, אך מציעה הלבשה תחתונה איכותית (גרביים, גרביונים, תחתונים וגופיות) במחירים טובים. חלק מהדגמים מזכירים מאוד את תוצרת דלתא והעדר ציון המוצא מחזק את החשד לכך, אך בכל מקרה מדובר במחירים זולים משמעותית מבארץ. אם חפץ ליבך בקניון יש את הסקייליין ממש ליד המסה: http://www.skylineplaza.de/ אף הוא לא מציע שומדבר החורג מקניון אירופי ממוצע. את מבינה אם כך לבד שאין צורך לזרוק או לדלל את מלאי הפרוספקטים שנאסף בתערוכה על מנת לפנות מקום לשופינג שי

מנוע 1.6 הגיע גם בגימור GL ונמכר עד שנת 93', למרות שאקזמפלרים אחרונים עלו על הכביש בשלהי שנת המודל 94', ככל הנראה מאחר וציודם בקרבורטור לא אפשר מכירתם כמודל 94'. לאבא שלי הייתה כזו, 1.6DL ידנית שעלתה על הכביש במאי 94'. באותה תקופה היא נמכרה ב-56K ש"ח, והמתחרה היחידה במחירים אלו הייתה הפיאט טמפרה. מנוע 1.8 הגיע גם עם תיבה ידנית. מנוע 2.2 נמכר בשנים 90-91 בלבד, והוחלף ל-2.0 במודל 92', במסגרת מתיחת פנים קלה שעברה הלגאסי, שהתבטאה בעיקר בשינויי חזית ואחור. בשנת 94' נמכרו זו לצד זו הלגאסי החדשה, שהציעה אפשרות להנעה כפולה, לצד הדגם הקודם. שי

כמה אביזרים לסמסונג גלקסי 2: מטען סוללות חיצוני (דורש מתאם משקע אמריקאי אך תומך 220V) שתי סוללות (אחת מקורית סמסונג) קייס סיליקון אפור-שקוף ניתן לאסוף מת"א.

כנראה שהמחיר של לובינסקי ירד המחיר מאז שהזמנתי את החלק. בכל מקרה ניתן למצוא מוסך מורשה שיסכים לבצע את ההרכבה של החלק. שי

איני יודע אם זו הנורמה או החוק, אך במגזיני רכב בריטיים האותיות הקטנות תמיד מציינות גם את מחיר הדגם המצולם ומפרטות בדיוק מהו כולל (למשל הדגם המוצג הינו 1.4 GLX שמחירו A בתוספת חבילת דינמיק שמחירה B ומכילה ג'נטים 17 אינץ מדגם 1 ופנסי ערפל וצבע מטאלי שמחירו C. סה"כ עלות הינה D ומחיר על הכביש הינו E)

עוד הבדלים הזכורים לי: חיישני אורות וגשם, מראה פנימית פוטואלקטרית, ריפודי קטיפה, פסי כרום על הפגושים, מראות מתקפלות חשמלית

מוצע לבדוק את עלות הטרמוסטט באירופה ולהערך מבעוד מועד (או לנסוע שבועיים בטמפרטורה נמוכה מעט) - באחות חסרת ה-0 למשפחת ה-THP העלות עמדה על 90 יורו בלבד, משתלם גם כאשר שער החליפין היה גבוה משמעותית מכעת. שי

בשמחה. אגב, אני מאוד אוהב את היישום הזה של שליטה מההגה, שמצד אחד משאיר את ההגה נקי לנהיגה ומצד שני מאפשר שליטה נוחה בקצות האצבעות, להבדיל מכפתורים הממוקמים על גבי ההגה שדורשים לרוב את הזזת היד כדי לתפעלם.

האם אתה משוכנע כי אין ידית שליטה ברכב הספציפי? ב-308 אין מתגים על ההגה עצמו, אלא על גבי ידית נוספת תחת ידית המגבים, שלמיטב ידיעתי הגיעה גם בדגמים הבסיסיים, לרבות אלו שסופקו לליסינג.

לדעתי זה תלוי במדיניות היצרן. למשל, בקטלוג החלפים של פיאט אלפא לנצ'יה ניתן לראות כי ישנם מק"טים מיוחדים למכוניות הנועדו לשימושים קונקרטיים, כגון רכבי משטרה, גם כאשר אלו מתייחסים לחלקים מכאניים. לא נתקלתי שם בסיווג מונית ביחס לדגמים לגביהם עיינתי, כך שאני מניח כי אין שונות בין מונית לרכב פרטי. יחד עם זאת מעולם לא עיינתי בדגמים המועדים לשמש כמוניות (נאמר פיאט מולטיפלה). לא אתפלא אם יצרן שמשווק הרבה למוניות כגון מרצדס, שדואגת למשל להציג תמיד מונית בתערוכת פרנקפורט, משנה את המפרט כדי להתאים לשימוש זה.

ביצעתי רכישה כזו בגרמניה לפני כחמש שנים והדבר אפשרי, אין צורך להיות תושב אך יש צורך לקבל ביטוח על שמך על מנת לרשום את הרכב. סוכנות הביטוח שאיתרתי ישבה בהמבורג, כך שהפרוצדורה הייתה רכישת הרכב (תהליך מפרך שארך מספר ימים עד שמצאתי רכב נורמלי, למרות שהגעתי עם הרבה לידים מ- mobile.de) ורישומו על לוחית זמנית (פס צהוב) לשבוע על שם הסוחר. לאחר ביצוע הביטוח (צד שלישי בלבד) לרכב וביקור במשרד הרישוי הוצאתי לוחית ייצוא חדשה (פס אדום) על שמי ויצאתי לדרך. הסיבה למהלך הייתה רצון לטייל גם במזרח אירופה לרבות רוסיה, ובזמנו לא היה ניתן לעשות זאת באמצעות השירות אליו הופנית לעיל. ככל ואין לך כוונה כזו אני לא רואה סיבה לרכוש רכב.

הייתי בנורבגיה בקיץ 2009 עם אופל וקטרה שרכשתי בגרמניה. עלינו עמה מאוסלו, עד החוף ולאורכו עד הנורדקאפ (הנקודה הצפונית ביותר באירופה). כפי שנאמר כבר, ואני מניח שלא חל שיפור דרמטי בנושא, הכבישים צרים ומפותלים, באופן לא מהנה, דבר שמכתיב קצב נהיגה איטי. ככל שמתקרבים לעונת הקיץ הם גם מתמלאים קרוואנים שמאטים את התנועה מאוד, באופן שמסייע להבין מדוע ג'רמי קלארקסון התעקש לנתץ עשרות מהם לאורך השנים. מתסכלים במיוחד פקקים שנוצרים מקרוואן שנתקע לאור משאית או קרוואן אחר שמגיע מולו ויכול לגרום לעיכוב ארוך. המצב מחמיר לאור העובדה כי יש פס לבן האוסר על עקיפה במרבית הדרך, למרות שתנאי הכביש אינם מחייבים זאת. אתוודה פה, למרות שטרם חלפה תקופת ההתיישנות, כי לאור העובדה כי המסע מחייב נהיגה של מאות קילומטרים ביום, בשלב מסוים הפסקתי להביא את הציור על הכביש כפרמטר להחלטת עקיפה, אלא התחשבתי בתנאי הראות בלבד. אם כבר נגענו בנושא האכיפה, ישנם מקומות בהם התשלום אמור להתבצע באופן אוטומטי - מעולם לא קיבלתי את החיובים הללו, אולי לאור העובדה כי נהגתי ברכב הנושא לוחית "צול פריי" גרמנית (פס אדום במקום היורו סטריפ). נקודה חשובה נוספת הינו הכביש עצמו, או יותר נכון העדרו בחלקים מסוימים. על המפה שלנו צויירו קווים מקווקווים במקומות בהן הכביש חוצה מפרץ או פיורד. הנחנו כי מדובר במנהרה או גשר, אך נתבדנו. המסע צפונה מחייב לעלות על כ-10-15 מעבורות שמעבירות את הרכבים מצד אחד לצד השני. יש לכך עלות גבוהה וכן עלולה להיות בעייתיות עם רכב נמוך, שלא לדבר על עיכובים שנוצרים במידה ויש תור. לטעמי, ולמיטב זכרוני, המסלול שבחרת לאורך החוף הינו הקטע הפחות יפה. אנו נסענו מאוסלו לכיוון החוף והחלנו בטיפוס מעלה. זכור לי כי התפעמנו מהנוף במאות הקילומטרים הראשונים, ולאחר מכן הוא הפך מרהיב פחות (כאן חשוב לציין כי לדעתי נורבגיה היא המדינה בעלת הנוף היפה ביותר בה הייתי, ושמה בכיס הקטן את שוויץ למשל). דווקא הקטע הצפוני ביותר, לאחר חציית החוג הארקטי ועד הנקודה הצפונית ביותר, הביא להחלפה של הנוף שהפך מירוק למאוד בראשיתי ופראי, והיווה שינוי מבורך. נקודה אחרונה שצריך לקחת בחשבון היא הלינה. לאורך הדרך בקטע הרלוונטי אין הרבה אופציות לינה, ואלו מרוכזות בעיקר ב"ערים" (במרכאות מאחר ונוסעים ימים בהם רואים עיר כמו מו-אי-רנה על השלטים, המרחק יורד לאיטו מאלפיים קילומטרים לכמה מאות ובסופו של דבר, לאחר ציפייה בת מספר ימים, מוצאים חור שכוח אל, שלידו בית שאן מרגישה מנהטן) המציעות 5-6 מלונות כל אחד. המשמעות היא שצריך לחשוב מראש ובשמרנות על נקודות העצירה. כדי לסבר את האוזן זכור לי ערב בו היינו בעיירה שכזו בשעה שש בערב לערך. מאחר והיצע המלונות היה מוגבל מאוד, העיירה הבאה הייתה במרחק כ-250 ק"מ, והקרוואנים נוטים ללון בשעה כזו, הימרנו כי נגיע אליה סביב השעה תשע-עשר, שאינה בעייתית לנהיגה וטיול מאחר ונסענו בתקופה בה השמש לא באמת שוקעת. בסופו של דבר, ולאחר שלוש מעבורות, לחלקן המתנו ולחלקן הגענו דקות טרם ההפלגה האחרונה, הגענו לעיר האמורה בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר. מאחר והיו מספר מכוניות נוספות שעשו את הדרך (עלו עמנו למעבורות ונתקלנו בהן לאורך הדרך) החל מעין מירוץ ככל שהתקרבנו לעיירה בנסיון לתפוס מקום לינה. אמנם היינו מהראשונים להגיע אך חלק מהמלונות היו כבר תפוסים, והלילה הסתיים בתשלום של מאתיים יורו תמורת הזכות לישון חמש שעות במלון בינוני. שלא ישתמע חלילה להפך - אני מאוד ממליץ על הטיול הזה ומדובר במדינה מדהימה, אבל צריך לנקוט הרבה שמרנות בתכנון ולבוא מוכנים. שי

לפיאט אמנם לא היו תיבות אוטומטיות, אך דווקא הוצעו גרסאות רציפות, שכונו סלקטה והותקנו באונו ובטמפרה. אומנם לא מדובר בגיר אוטומטי קונבנציונלי, אך יש לזכור כי התיבות של המתחרות באותה עת היו מפגרות והציעו לרוב שלושה הילוכים בלבד, וכי סובארו שהציעה אף היא תיבה רציפה בג'אסטי דווקא עשתה חיל. התיבה האיטלקית ככל הנראה לא הייתה מוצלחת בסוגה מאחר ואוטוביאנקי בחרו דווקא בתיבה של סובארו עבור ה-Y10. בהמשך הטיפו והטמפרה הוצעו עם תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית סטנדרטית (של VW) בשילוב מנוע 2.0 ליטר. הגרסאות הללו לא זכו להצלחה ונמכרו מהן כ-100 מכוניות מכל דגם.

תקנו אותי אם אני טועה, אך להבנתי שמן טוטל המשמש את לובינסקי אולי תואם את התקן אך אינו סינטטי מלא, אלא "בטכנולוגיה סינטטית" (AKA חצי סינטטי): http://204.92.52.209/pdf/egypte/lubrifiants/Ineo%20EC3%205w30.pdf

האם בוצעה בדיקה או כיוון פרונט לאחר התיקון?

לאבא שלי היו שתיים כאלה. 1.2GL מודל 86 ולאחריה נוספת מודל 87 אותה קיבל בהנחה מהיבואן (דלק מוטורס, אגב) לאור ליקויים שנתגלו בה. המלגה השנייה סיימה את הקדנציה לאחר שאבי תפס תנומה בחוזרו מהצפון, ממנה התעורר עת נכנס ברכב שעצר לפניו. האמינות המופלאה של המלגות (אני זוכר גירים מייללים, חלקי פנים נושרים וכו') הביאה אותו לרכוש את הסובארו שנואת נפשו, בטוויסט קל על המקובל באותן שנים (1.6GL קופה ידנית עם הגה כח).

זו בכלל ראלי אמיתית? לפי הלוחית מדובר ברכב שעלה על הכביש במודל 1993-1994, מפתיע כי הן עדיין יוצרו ונמכרו באותה תקופה.

הלפטופים עדיין אקטואליים. כמו כן מוסר שולחן אוכל/עבודה בצבע בוק, במקור מאיקאה. המידות שלו הינן 80 על 120 ס"מ, גובה 74 ס"מ. יציב ושלם למעט קילופי ספונג'ה קלים בתחתית הרגליים, כפי שניתן לראות בתמונות. הלפטופים והשולחן יפורסמו באגורה ככל ולא יאספו עד יום שלישי. שי

למסירה שני לפטופים של HP דגם ZE4900, שנרכשו בשנת 2005. שניהם היו תקינים כאשר ננטשו לטובת דגמים מתקדמים יותר לפני מספר שנים. קיים מטען אחד וגם הוא למיטב זכרוני לא תמיד מטעין. כמו כן ההרד-דיסקים הוסרו. נמצאים באזור ת"א