Be roo

אני לא אתפלא אם אין להם מעקב על דואר רשום שחוזר עם הדוור לסניף...

התגובה הזו סוגרת את הענין מבחינתך. לטענתם השאירו לך בתיבה הודעות על דואר רשום ולא באת לאסוף. הם לא נדרשים להוכיח שזה בוצע, ואם הדוור החליט באותו יום שבא לו לזרוק את המכתבים לפח וללכת לים, אין לך שום דרך להוכיח שאין לך אחות.

על פי מי? לא ידוע לי על חובה על המשטרה לגלות את המיקום. יש מקומות בהם החליטו שיש אינטרס לפרסם אכיפה (כמו השלטים שמודיעים על אכיפה אלקטרונית), זה לא אומר שזו חובה. אישור המיקומים הוא ענין פנימי של המשטרה, ועד כמה שידוע לי אין לה חובה לפרסם מה הקריטריונים לאישור, איזה מקומות אושרו , או עדכונים בנושא.

מיושנים, ארוחת בוקר, מקושט... הוא מחפש מקום נקי לשים את הראש ללילה וזרם מים נורמלי למקלחת בבוקר. כל מה שצריך זה מקום שהוא לא חורבה, גם אם העיצוב תוקע בסבנטיז.

לא הבנתי על מה הדיון. קביעת כיווני נתיבים בצמתים נקבעת לפי צרכי זרימת התנועה, שיקולי בטיחות ואילוצים בשטח. במקרים מסויימים נעזרים בנתיבים מתחלפים שמשנים את יעודם לאורך היום בהתאם לשינויים בצורך. אין חובה לחלוקה מסויימת כזו או אחרת.

עושים גם עושים. אצלי בשכונה יש שניים כרגע. אולי לא מאוד נפוץ, אבל לא יזיק לטייל בשכונות שמעניינות אותך עם האף למעלה. רק תזהר לא להכנס בעמוד.

זה לא נאסר במפורש, ולמיטב ידעתי לא קיימת פרשנות של בית המשפט שאוסרת זאת. הענין הוא שסביר להניח שבזמן ההקראה הקולית, ההודעה מוצגת על המסך, אז אולי לשוטר יהיה קשה לראות, אבל אם יחליט לתת דוח, לך תוכיח שלא קראת.

לא ממש פותר את הענין החוקי, לפחות מבחינה תאורטית. התקנות אוסרות על קריאת הודעות בנהיגה. הממשק לא משנה.

תמרור צריך להיות מוצב במקום שבו הוא רלוונטי ונראה למי שצריך להבחין בו. אם רוצים לאסור פרסה ימינה, מציבים את התמרור בצד ימין בסמוך למקום שאליו תאורטית עלולים לרצות לבצע פרסה. מישהו שלף תמרור מהערימה הלא נכונה. רוב האנשים בכלל לא מודעים לקיומו של תמרור כזה, הם נדירים, ההבדל קטן ולכן קל לטעות. רוב הנהגים בכלל לא ישימו לב.

לי יש את אותה בעיה. ניסיתי הסרה והתקנה מחדש, וכשזה לא עזר החלטי לא להתאמץ,פשוט התקנתי את "צופר". היא אצלי רק לגיבוי, כי ההתראות המערכתיות מספיקות לשימוש שלי. צופר נראית אמינה, ההתראות שלה מגיעות 2-3 שניות אחרי המערכתיות.

כולנו מגיבים בלי לדעת בדיוק איך הדברים מתנהלים בנוהל החדש. כתבתי במפורש באחת ההודעות התייחסות לענין, ההמלצה שלי מראש היתה להתייעץ עם עו"ד לפני הגשת הערר כדי להבין איך נכון לנסח אותו לטובת הנוהל החדש (אני אהמר שעו"ד בתחום כבר מקיימים שירות כזה) כי לאחר מכן זה כבר כנראה לא ישנה.

אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצוות. אם לא מקבלים את התרשים לגבי מיקום השוטר, אז הוא גם לא עדות למיקומו של פות"ש. אבל אכן, צירופו היה טעות. בין שהוא נכון ובין שלא.

אם אנחנו מאמינים לגרסת פות"ש, הרי שניתן לפרש זאת גם אם השוטר עמד בצומת ופות"ש חלף "לפניו". נכון שהמערכת תטיל ספק בקיומה של גרסת פות"ש לגבי המיקום, אבל העובדה שהשוטר לא טרח לפרט שום דבר אחר לגבי מיקומו מלבד שם רחוב כללי, הרי שניתן היה לטיל ספק בעדותו אם היה מתושאל ע"י עו"ד חודשים אחרי הארוע. גם אם נקבל את הפרשנות לפיה הניידת נסעה בעקבות פות"ש, עדיין ניתן להטיל ספק בשדה הראיה שלו לגבי הולכת הרגל, היו והדבר תלוי במיקום היחסי של הרכבים. הולכת הרגל עמדה בצד ימין, שדה הראיה לנהג שיושב בצד שמאל, ורכב מלפנים מסתירים פעמים רבות הולכי רגל (ועידו על כך גלי הצפירות שמקבלים נהגים שעצרו לפני מעבר חציה ואלה שמאחוריהם לא מבינים למה). לכן הטלתי בספק באסטרטגיה של פות"ש, שמסר גירסה, שמאפשרת לשוטר להשלים פרטים, בין שהם סותרים את טענת פות"ש ובין שלא. זו בדיוק הנקודה, זו טענה עם הרבה משקל, רק שבערר סיפקת לשוטר הזדמנות להשלים את החסר כשהזכרון עוד טרי יחסית בראשו. ניתן להטיל ספק

מבחינת גוגל מפות, בהחלט יש בסיס טענה פות״ש. אומנם אין תמונה מהנתיב של השוטר, אבל מהזויות במקום אפשר בהחלט לדמיין איך נהג ברכב שעומד בתמרור עצור ברחוב אלעזר, לא יכול לראות הולך רגל בצד הרחוק של ויצמן, כאשר רכב עובר שם. השוטר גם לא טרח לציין שיש בויצמן שני נתיבים, ובאיזה מהם היה פות״ש (מה שמשפיע על זוית ההסתרה האפשרית) ולא ציין שלא היו רכבים בנתיב הנגדי. כאמור, הוא בכלל לא ציין היכן היה כשפות״ש עבר שם. כאמור, בכלל לא בטוח שהיה נכון לפות״ש לציין את העובדות הללו בערר, אבל זה כבר נעשה.

ישה, הקביעות הנחרצות שלך לא ברורות ("הלך עליך", "סתירה מוחלטת"). תיאור השוטר כללי וחסר פרטים,. לכן אי אפשר לקבוע דברים מוחלטים. כמו שהוא לא ציין שהוא עמד בדוד אלעזר, הוא גם לא ציין היכן כן היה בזמן שפות"ש עבר את העבירה כביכול. תיאור ה"נסעתי אחריו", מתיחס לזמן של לאחר ביצוע העבירה ועצירתו. גם הקביעה אם יכול היה לראות את הולכת הרגל מהרחוב הניצב חסרת בסיס. מדובר על תרשים סכמתי. אפילו צילום של גוגל מפות לא מאפשר קביעה מוחלטת, כי הוא לא מעודכן ולא מבוצע מזוית הראיה הרלוונטית. תאורטית, העובדה שהולכת הרגל עמדה בצד הרחוק, בהחלט יכולה ליצור מצב שהיא הוסתרה לשוטר. עדיף היה לפות"ש לחזור למקום ולנסות לצלם את זוית הראיה ממקום עמידתו של השוטר, ואם אפשר מתוך רכב שעומד בצומת. גם הטענה שהבחין בהולכת הרגל חוצה לאחר שעבר לא קובעת דבר. יכול להיות שעמדה עם הגב וניהלה שיחת טלפון, וכשסיימה חצתה. כוונות משתנות, מציאות משתנה. מה שקובע זה מה היה כאשר עבר שם. לא אחרי. בדיוק כמו שאם אודה שרמזור התחלף לאדום, זה לא אומר שכאשר נכנסתי צומת הוא היה אדום.

שוב, זה לא הקופאית. אף אחד לא יודע שהיא שכחה להעביר או מישהו גנב או המחסנאי לא ספר נכון. בא לך לוודא שאין השלכות, תמציא סיפור שלקחת עוד פריט אחרי האזעקה ושכחת להעביר. אפשר בהחלט לחכות עם החוב הזה, אבל אם זה יושב לך על המצפון, זה בינך לבין הלו״ז שלך.

אין פה ענין של חוסר כסף בקופה, אז אין חשש מסנקציות לקופאית. אף אחד לא יודע חוץ ממך ששכחו להעביר מוצר. הענין היחיד הוא שקיבלת מוצר בלי לשלם עליו. בהנחה שזה מקום שאתה חוזר אליו, תשלים בפעם הבאה. תסביר למנהל, ופשוט תעביר את המוצר בלי לקחת.

תמיד בקבוצה יש את אלה שיוזמים יותר ופחות. אתה רוצה? אתה נהנה מהתוצר הסופי, רק היית מעריך אם מידי פעם מישהו אחר היה לוקח את המושכות. לגיטימי. אז שוב, יש לך כמה אופציות: 1. להמשיך ליזום, להנות מהארוע ולהתבאס מעבודה 2. להפסיק ליזום, להנות מהפנאי ולהתאס מה״אין ארוע״ 3. לנסות לבקש מאחרים להרים את הכפפה, בין תנה למישהו ספציפי או שתפרסם קבוצתית לכל המעורבים. אולי תגלה שכולם חשו שאתה נהנה לעשות הכל לבד (מה שמחזיר אותנו לענין הזה של זוית ראיה והצעות עזרה :- p )

צר לי, אשתדל שלא יקרה שוב. אנחנו גולשים עכשיו לעוד נושא, יתכן וההשתדלות שלי תכשל כבר כאן. שים לב למה שאתה כותב, הכל בגוף ראשון. אם אתה זה שרוצה משהו, לא ברור שאתה זה שצריך ליזום? אני אניח שהתכוונת לכך שגם כשלא מדובר במשהו עבור עצמך ישירות, אתה זה שיוזם. וכן, יש בעולם יוזמים יותר ופחות, מכל מיני סיבות. הדבר היחיד שאתה שולט עליו זה אתה. ויש לך כמה אופציות: 1. להמשיך ליזום ולהתמרמר שאחרים לא. 2. להפסיק או לפחות להפחית יוזמה. 3. להמשיך ליזום וללמוד לשחרר. הבחירה לא מובנת והיא רק שלך. יש אנשים שיוזמים כי זה עושה להם טוב. אחרים יוזמים מתוך תחושת אחריות פנימית או חיצונית, ויש את אלה שעושים בלית ברירה כי אחרים לא, ותהיה בעיה אם זה לא יעשה. אם זה עושה לך טוב, מה אכפת לך מה עושים אחרים. אם זה ממניע חיצוני, תבדוק אם הוא באמת שם או שהמצאת אותו. יש אנשים שחושבים שמוטלת עליהם אחריות שאף אחד לא ביקש מהם לקחת, ולא יקרה שום אסון גדול אם משהו לא יבוצע, או שיקרה אסון, אבל הוא לא יהיה באחריותך. השורה התחתונה, להתמרמר על התנהלות של אחרים זה בזבוז אנרגיה. תבין מה מניע אותך, תבחון בצורה מודעת מה אתה עושה ולמה, ותעשה את זה מהסיבות הללו. יהיה לך קל יותר. זה לא שאין מרמור, לפעמים יש משהו שחייב להתבצע, ואתה עדיין יודע שאיש לא יעשה את זה חוץ ממך למרות שזה לא תפקידך. אבל יש לי תחושה שכמות הארועים האמיתיים האלה בחייך היא פחותה משמעותית ממה שנראה לך. הסיכוי שאתה מוקף רק בעצלנים קיים, אבל לא גדול :-).

לאנשים שונים יש אינטואציות שונות. אז שים לב שעכשיו אתה לא שופט אותם על שלא הגישו עזרה, אלא על שלא הבינו שצריך, במקרה שהוא ממש לא מובן מאליו. אתה מתאר זאת כמשהו חיובי, אבל צריך להבין שיש אנשים שיקבלו זאת באופן שלילי. כשתבין שלא כולם מתהלכים בעולם עם המוח שלך ותפיסת העולם שלך, יהיה לך יותר קל לשחרר. היתה לי חברה שניתקתי איתה קשר. במהלך שנות חברות רבות, היא עצמה איבדה חברים רבים שניתקו איתה קשר. זה לא שהיא אדם לא נעים. אבל בדברים מסויימים היא היתה מאוד מקובעת שאיך נכון להתנהג, ואוי למי שפעל אחרת. וככה היא הגיע לפיצוץ כל פעם עם חבר אחר. לעיתים קרובות בעקבות נסיונות שלהם לעזור לה. אז הלקח כאן הוא כפול: לא כל מי שאתה מציע לו עזרה מקבל את זה באופן חיובי. להיות מקובע ושיפוטי לגבי איך שאחרים מתנהגים משפיע בעיקר עליך, וכשמדובר בזרים, רק עליך.

אתה צריך להחליט מה חשוב לך יותר, לתקן את המחשב כמה שיותר מהר או להלחם על צדקתך. אם התיקון חשוב, תפעל לתקן, ותוכל לתבוע אותם בדיעבד. אם אתה מעדיף להלחם עכשיו, אפשר להמשיך בתכתובות (שלך, של עו״ד) ולנסות לכופף אותם לקיים את תנאי האחריות מראש. חשוב לתעד את כל התקשורת, כולל הקלטת שיחות. כדאי גם לעשות שיעורי בית ולחפש מקרים דומים כדי להפריך את טענתם שתקלה כזו לא יכולה להתרחש בלי שהמחשב קיבל מכה או נפל (כי זו הטענה שלהם למעשה).

זה לא משנה, העיקרון חל תמיד. אתה רואה דברים רק מזוית הראיה שלך, ועושה חישובים לאחרים. לא הבנתי, היה לו לא נוח לשבת והוא רצה לקום? רוב האנשים מניחים שמי שקשה לו מעדיף לשבת, אולי הם פשוט לא הבינו מה הוא רוצה. ואולי את אלה שלא קמו, לימדו שהצעת עזרה למי שלא ביקש היא עלבון? אולי חלק מהם עם מגבלה פיזית או נפשית, או שבאותו רגע 3 ילדים שגעו להם את השכל והם לא שמו לב. רבים כמוך חוטאים בשיפוטיות הזו. קח דוגמה: התחלתי לתרום דם בכיתה י״ב. מאז יוצא לי לתרום 2-3 בשנה. בקורס קצונה בצבא באו להתרים בבסיס, ואיכשהו יצא שמהמחלקה לי לא הרבה תרמו. גם אני לא, כי לא הסתדר לי בעומס המטלות. (דרך אגב, הלכתי לתרום מספר שבועות אחרי זה, על חשבון זמני הפרטי). קיבלנו שטיפה מהמפקדים, של ״איך זה שאתם רוצים דרגות קצונה ולתרום למדינה אבל לא טורחים ללכת לתרום מנת דם מצילת חיים״. ביקשתי רשות לענות והסברתי למפקדים שרק לי מותר לבחור מתי ואיך לתרום, ואין לי שום חובה לתת דין וחשבון על כך לאף אחד. וזה שכביכול כרגע זה ״בסביבה המיידית״ שלי, לא אומר שדוקא עכשיו מתאים לי לעזוב הכל ולתרום. כן, יש אנשים שתורמים יותר, יש אנשים שרגישים יותר ושמים לב מהר יותר למצוקה של אחר. אבל הישראלים נחשבים לעם שמאוד תורם ומתנדב. תהיה גאה במה שאתה עושה, ותשאיר את הרטינות שעוברות מתחת לאף בצד, יהיה לך הרבה יותר נעים.

הוא לא שוטר תנועה, כתיבת דוחות זה לא תפקידו השגרתי, כך שכנראה לא היו את האמצעים להפיק אותו בנייידת.

יש את הדרך הישנה, לשים פתק ולקוות שהבעלים או מישהו שמכיר אותו באיזור יראה אותו ויצור איתך קשר (בהנחה שהוא לא זרוק באמצע שום מקום, ושיש לך הצעה שיכולה לענין את הבעלים).

אכן, וזו היתה טעות, אבל לא אין לדעת כמה זה מחבל בסיכוייו לזכות בבית משפט. לך תדע איך זה עובד עם הנוהל החדש. אני בספק שמי שקורא את הערעור הוא עם הכשרה משפטית מאוד רחבה ובוחן את הסיכוי של התיק להחזיק בבית משפט. הדבר היחיד שהשתנה לדעתי הוא שאם הערעור הזה הגיע לעיני השוטר שרשם את הדו"ח, הוא יוכל להשלים כעת מזכרונו חלק מהפרטים. אבל לא רואה איך זה קרה (דחו אותו כל כך מהר). זה אולי יקרה לפני המשפט, שיתקיים בעוד חודשים רבים ואז זה כבר לא ישנה. אבל כאמור, לא כסף שלי, לא זמן שלי. פות"ש צריך לעשות את שיקוליו.