חן ג.

מצאתי אסמכתה שממנה עולה שהתרגולת בדו גלגלי זהה לזו שברכב. קרי, קודם בלימת חירום בקו ישר, ורק אחר כך סטיה הצדה:

זה עקרון כל כך בסיסי שאין שום קשר לנסיון על סוג ספציפי של כלי רכב: זה הכרח פיזיקלי. המטרה, הן בתכנון ושיפור הרכב והן בטכניקת הנהיגה או הרכיבה, היא לצמצם את העברות המשקל ותנודות המרכב למינימום ההכרחי. יוצא הדופן היחידי הוא העברת המשקל אחורה בזמן האצה ברכב הנעה אחורית (ולכן גם בדו גלגלי). זו העברת המשקל היחידה שיכולה לסייע לביצועי הרכב, וגם זה עד גבול מאוד מסוים. כל העברת משקל אחרת - תמיד גורעת מאחיזת הרכב. אם אתה בכל זאת רוצה אסמכתה, אז כפיר לוין מורה לאזן את העברת המשקל עם הגוף (ולא להחריף אותה), מה שעולה בקנה אחד עם ההסבר שלי, ולא עם התיאור שלך.

בוא נבדוק את הטענה הזו. מגבלות המהירות בישראל הן: בעיר: 50 קילומטרים לשעה. מחוץ לעיר (חד מסלולי) 80 קמ"ש, אך לרוב מותר 90. מחוץ לעיר (דו מסלולי) 90. דרך מהירה: 110, עולים בהדרגה ל-120. בהשוואה לרוב מדינות העולם, המגבלות בשלושת המקרים הראשונים (שבמשולב הם הרוב המוחלט של הכבישים, ואלו שנפח התנועה בהן הוא הרב ביותר) זהות לישראל. אם כבר, בארצות אחרות יש הרבה יותר אזורים עירוניים עם מגבלת מהירות של 30 קמ"ש. אז איפה ההבדל? אך ורק בדרכים מהירות. נו, וכמה? בלא מעט מדינות בעולם מותר 130, ובמספר זעום של מדינות (רובן בעלות נתונים מאוד לא מחמיאים של קטל בדרכים) מותר 140. רק במדינות ספורות (גרמניה, האי מאן), ולרוב רק בכבישים מסוימים ובתנאים מסוימים, אין מגבלת מהירות כלל - רעיון שלא הוכיח את עצמו כנבון במיוחד. שלא לציין שברוב המדינות שמגבלת המהירות בהן עולה על זו שבישראל, טולרנס האכיפה בכל הנוגע לחריגה מן המגבלה נמוך משמעותית מן המקובל בישראל. אז לא. מגבלת המהירות בישראל איננה מן הגבוהות שבעולם, אבל היא ממש לא כל כך מיושנת: הבדל של 20 קמ"ש לעומת המדינות שנמצאות בטווח העליון מבחינת מגבלת מהירות, ורק בדרכים מהירות. יש לאן לשאוף? בטח. אבל בוא לא נעשה מזבוב פיל, אוקיי?

אדרבה, זו רק סיבה נוספת לבלום קודם כל בקו ישר ורק אחר כך לסטות הצדה (כמובן תוך כדי הרפיה מהבלמים). אם אתה מיד סוטה הצדה במהירות גבוהה, הסיכוי שתצטרך להאט תוך כדי הטיה הוא גבוה ואז יתעוררו כל מיני בעיות יציבות, גם ברכב. אם אתה מאט כמה שרק אפשר בקו ישר קודם לכן, הסיכוי שתזדקק להאטה נוספת תוך כדי ההטיה - קטן. בקיצור, יותר קל לעבור מבלימה לפניה מאשר מפניה לבלימה.

למיטב ידיעתי, רוכבים נוהגים כך כדי שלא לעודד נהגי רכבים לעקוף אותם בתוך הנתיב בצורה מסוכנת. אבל מאחר וכאן לא מדובר על כביש עם תנועה ערה, אז אני מקבל את הטיעון שרכיבה סמוך לאחד מקצוות הנתיב עשויה לשפר את הסיכוי להצליח בתמרון התחמקות (שאני עדיין איתן בדעתי שצריך להקדים לו בלימה).

שוב, לפחות בהקבלה לרכב (וטרם ניתנה כאן סיבה למה זה לא תקף לדו גלגלי) מה שאתה מתאר הוא טעות מרה: גם אם אין מספיק מקום כדי לעצור, תמיד מתחילים בבלימה חזקה ורק אחר כך סוטים הצדה. וזה תקף גם לרכבים שאין להם ABS אשר בהם, כמו באופנוע, לא ניתן לשלב בלימה חזקה וסטיה חזקה. עדיף לבלום בקו ישר עד לרגע האחרון ורק אז לסטות בחדות, מאשר לסטות בהתחלה בקו יותר שטוח אבל במהירות גבוהה. לא קשה להסביר את זה: מהירות היא האויב מספר אחת של תמרון ההתחמקות (יותר מרדיוס הפניה) ולכן כמה שתספיק להוריד יותר מהירות - ככה סיכויי ההצלחה של התמרון יעלו משמעותית וכן - הסיכון, במקרה שהתמרון נכשל בכל זאת, ייקטן בצורה ניכרת. ולא פחות חשוב, ההאטה "מייצרת" לך ולסובבים אותך עוד זמן להגיב, ששווה את ערכו בזהב.

אני לא רוכב, אבל אין מצב שהנ"ל נכון. בכל כלי רכב וכמעט בכל תמרון, השאיפה היא לשמור את הפלטפורמה כמה שיותר יציבה.

שוב, אני לא רוכב, אבל לפחות בנהיגה מתקדמת אין תמרון התחמקות שלא קודמת לו בלימה. אין לך שום סיכוי להצליח בתמרון ללא הורדת מהירות. לנסות לצאת ממצב חירום עם היגוי בלבד זו טעות קריטית. אם אי אפשר לבצע את שתי הפעולות בו זמנית (וטכנית, גם במכונית שאין לה ABS אי אפשר) אז קודם בולמים, וכשרוצים להתחמק אז מפחיתים את עוצמת הבלימה דרסטית. שוב אני שואל: האם זו לא התרגולת בהדרכת רכיבה מתקדמת?

אני לא תיארתי כלום. מה התרגולת בהדרכות רכיבה? מלמדים לבצע בלימת חמיקה במצב כזה? אני שואל ברצינות - אין לי מושג. לא מבלבל. אני לא אפילו לא אומר שהרוכב היה יכול למנוע את ההתנגשות.

שוב, מומחה אני לא. כל פרוצדורת בלימת החירום באופנוע היא מורכבת יותר, והשילוב של בלימה עם חמיקה לא כל שכן. אבל זמני התגובה הם דומים לאלו שברכב - בין 0.6 ל-1.5 שניות.

אני לא רוכב אז אני לא מכיר את התרגולת בדו-גלגלי, אבל אם הייתי עומד לפני מצב כזה ברכב לא הייתי מסתפק בפעולת חמיקה אלא מבצע בלימה והתחמקות.

לא יודע לומר בוודאות מה השתנה, אבל אני יודע לומר שלחתור לקשר עין זה דבר מאוד מועיל בכביש - בעיקר במפגש בין הולכי רגל ונהגים.

אם להיות לגמרי הוגן, אתה מתאר 14 העברות הילוכים, שזה כבר לא כל כך מעט... ובוא נזכיר למשתתפים בשרשור שמי שיושב בקרון הראשון של הרכבת לא באמת מגיע מאוחר יותר ממי שיושב בקרון האחרון.

אמת. ואני גם חושב שנכון להוסיף את ההגיון מאחורי החוק הזה: מאחר ואנו יושבים בשמאל הרכב, קורת הגג השמאלית מסתירה לנו הרבה יותר את שדה הראיה מאשר זו הימנית, ולכן הנהגים שרכבם בא מימין עשויים שלא לראות אותנו ומוטב לתת להם את זכות הקדימה כדי למנוע בעיות. ואם להתייחס לבעיה שמעיקה על פותח השרשור - הגעת רק עד טסט שלישי? Lightweight...

ואיך זה סותר את הטענה שלי? ואני גם רוצה להזכיר למשתתפי השרשור שאין הלימה בין רמת תרבות הנהיגה לבין רמת הבטיחות בדרכים: המצב בישראל, למשל, טוב בכמה סדרי גודל מזה שבארצות הברית, ואפילו טוב מזה שבגרמניה. אז פחות נעים לנהוג פה. בו-הו.

אני לא בטוח שזה ניתוח נכון. הרבה אנשים מתנהגים מאחורי ההגה באופן מאוד שונה מאיך שהם מתנהלים בחיי היומיום.

חובבנים! אצלי זה הפתיח של Die Walkure או Freedom/The Execution/Bannockburn ב-120.

הבעיה בלחיצה על בלם הרגל היא שבעת פגיעה מאחורה, דחיפת הרכב לפנים תגרום לך להרים את הרגל מדוושת הבלם. מהבחינה הזו, עדיף לשלב בלם רגל ובלם יד.

אני לא בטוח שמדובר בהיגוי יתר בהכרח. בכל תמרון במהירות שמעל 40 עד 60 קילומטרים לשעה, החרטום מופנה יותר מאשר הצמיגים - בלי קשר להיגוי יתר או תת-היגוי. זה כל הרעיון במבחן הזה: לבדוק עד כמה הנטיה הזו של המרכב מרוסנת או לא.

בעמידה ממושכת ברכב פלנטרי ניתן למשוך בלם-יד כשהרכב ב-D.

יש לתיבה פלנטרית גורמים נוספים לאיבוד אנרגיה, והיא גם שוקלת יותר.

יתרה מזאת, כאן לא היה צורך באיזשהו תמרון קיצוני. השימוש בצופר כאן הוא לפריקת עצבים, לא להתרעה.

מדבריך נשמע שהחליפו לך בלמים. הבולמים הם "בולמי הזעזועים" של הרכב ואם מצבם ירוד (בולמים מתחילים להפגין סימני עייפות בין 60 ל-130 אלף קילומטר, כך שזה בהחלט אפשרי) זה בהחלט יכול לגרום לבעיות יציבות, בוודאי מרכב מסוג זה. גם צמיגים ממותג שאיכותו ירודה (ציינת שהם "סיניים") יכולים לתרום לבעיה, בעיקר כאשר הם מורכבים רק על אחד מהסרנים.

הגיוני. גבול הנוחות נחשב בעבר ל-0.2g, אבל זה נכון לימים שבהם לרכבים היו זוויות גלגול גדולות יותר, וספסל אחורי אחוד בלי חגורות. זה גם בערך גבול הנוחות לנוסע עומד באוטובוס.

אולי זה תורם לעובדה שהם מחזירים את המפתחות בגיל 50-60?