חן ג.

חשוב לציין שמשאית עם שני נגררים ומשאית עם Dolly הן, לפי סדר זה, תצורות פחות ופחות יציבות מבחינה כיוונית לעומת סמי-טריילר. שלא לדבר על Road Trains שצוינו מוקדם יותר בשרשור, בהן לעתים לאחד הנגררים שבאמצע השיירה יש יחידת הנעה משל עצמו.

מי אמר נהיגת מסלול? מדריכי נהיגה עושים גם המון הדרכות בנהיגת כביש מנהלתית.

היי, אייזיק גם מורה נהיגה וגם מדריך נהיגה מתקדמת, ומהטובים שבהם! אני רק לא זוכר איך הרוסית שלו...

לא מדויק. מנגנון האחיזה בין צמיג לאספלט אינו נובע רק מן החיכוך בין השניים. ישנו גם מרכיב קטן של תגובה כימית ביניהם אשר מייצר אחיזה נוספת ומאפשר לחרוג מגבול ה-1g בבלימה בכביש יבש. וכדאי שלהבא תצרף את הדברים שאתה מנסה לומר בטקסט, לפחות כ"תמצית" של הקובץ הסרוק. יותר קל להתייחס לזה ולפתוח דיון, שזו אחרי הכל מטרת הפורום...

אייזיק דוידוביץ?

זה לא היה משנה הרבה. למיטב ידיעתי, הרוב המוחלט של הסחורה בעולם עובר במשאיות, לא ברכבת.

העניין הוא שבמטרים שמאחורי המשאית במהירות שיוט נוצר ריק (וקואום) של ממש. זו הסיבה שרעיון השיירה הזה עובד. מכאן החשש שלי לגבי קירור המנוע.

איך עובד קירור המנוע במצב כזה? לכאורה, הרדיאטור יקבל מעט מאוד אוויר במצב כזה.

זה לא נכון. השאיפות הטריטוריאליות הפשיזם הגרמני היו לשליטה על כל אירופה היבשתית, ממש כשם שאלו של הפשיזם האיטלקי היו לשליטה על כל אגן הים התיכון. הם בוודאי ראו, בחזונם, את כל העולם נמנה על תפיסת העולם שלהם, אבל הם לא בהכרח ביקשו להכפיף את כל העולם לשליטתם המדינית הישירה. מעבר לכך, העובדה שיש קרבה אידאולוגית בין הפשיזם לבין הקומוניזם אין פירושה שהם בני ברית. נהפוכו! כמו דתות, כך גם אידאולוגיות קרובות הוכיחו את עצמן כיריבות מרות, דווקא מאחר וקווי הדמיון ביניהן מבליטים על אחת כמה וכמה את ההבדלים ביניהן. הנאצים בהחלט ראו בברית המועצות את היריבה האידאולוגית שלהם בה"א הידיעה, וראו במזרח אירופה את כיוון ההתפשטות העיקרי שלהם. אני לא זוכר את המובאות, אבל למיטב ידיעתי הצד הקומוניסטי היה מודע לחלוטין לאיבה הזו והיה שותף לה, ושהברית שנכרתה בין הצדדים נועדה לקנות לסובייטים זמן.

אף אחד לא אומר שהטילים הרוסים "לא יעופו". אבל הם, ברוב המקרים, נחותים מציוד מערבי מקביל. מצד שני, צריך לזכור שיש בטיעון הזה משום הכללה: בתוך ההיצע הרוסי, יש דברים שעובדים יותר טוב וכאלו שפחות: אפילו בתוך ההיצע של אותה חברה - לדוגמה, מיקונן וגורביץ' - המיג-25 התברר כנפילה, אבל המיג-21 עובד (בחלק מהצבאות בעולם - עד היום).

זה. זה ורק זה.

תראה, אני בוודאי לא אומר שאין שום סכנה שנשקפת מן האמצעים הרוסיים: אותה המערכת שדניאל צירף סרטון שלה עולה באש, היא (או, ליתר דיוק, הדגם המשופר שלה) זו שיירטה מטוס ישראלי. אני בעיקר חושב שבסך הכל - בין מדינות שיש ביניהן מאזן צבאי, אבל לאחת צבא מערבי ולאחרת צבא רוסי (מבחינת ציוד) - הצבא המערבי ככל הנראה ינצח, ולכן אין טעם לשבת פה בחיל וברעדה. בקיצור, דעתי דעתו של האנס: "זה לא שחור ולבן ותמיד יהיו הצלחות גם מהצד הרוסי, אבל בתמונה הכוללת לאורך זמן - המערב עשה את זה נכון יותר ולכן ידו על העליונה."

שום תאורטיקן. זה היה חלק מתחום המחקר שלי במערכת הבטחון. ואם אתה חושב שמערכת הבטחון פחות היסטרית מהאדם ברחוב, אתה טועה: אם כבר ההיפך הוא הנכון. זה לא נובע מכוונת זדון, חלילה: זו פשוט הטיה שמובנית במקצוע. לדוגמה, אין מצב שראש מדור סוריה יעמוד בסוף השנה בהערכת מודיעין שנתית ויציג שקף אחד שכתוב בו "סוריה התפרקה", יתפטר, וילך הביתה. כנ"ל, מי שעוסק במחקר של SA-22, אף פעם לא יודה שהמערכת פשוט לא עובדת.

אין כזה דבר להיות מוכנים לכל תרחיש. מערכת הבטחון מגדירה תוכניות מבצעים מסוימות ומתכוננת אליהן ורק אליהן. אם אתה רוצה להתכונן ״לכל דבר״ אז תצטייד בספינות חלל כדי להתכונן לתרחיש שבו אנשים ירוקים ממאדים יבואו להילחם עם ישראל. יש לזה בערך אותו סיכוי כמו למלחמה עם תורכיה בעתיד הנראה לעין.

‘צטערת אבל אין מצב ש-SA-5 הפיל מטוס קרב. זו מערכת שמסוגלת כיום להפיל רק מטוסי תובלה או נוסעים. הדיווחים שאני קראתי על המקרה מדברים על SA-17. ולמנועי הסילון הווקטוריים עליהם אתה מדבר יש בעיות אמינות משלהם. אם אינני טועה, הם אחת מן הסיבות שחצי ממערך הסוחוי-30 ההודי מקורקע.

לגמרי. מלחמה עם תורכיה זה לא באמת באופק. ארדואן רק נובח - לא נושך, בהקשר הישראלי. כשהוא צריך להסתייע בישראל, הוא יודע לעשות את זה כמו גדול. זו לא שאלה שניתן לענות עליה בקלות. מה גם שאני מתעסק (גם כחוקר מדיני כיום וגם כחוקר צבאי בעבר) במדינות ערב הסוניות - לא בתורכיה, וגם בשעתו זו פשוט לא היתה מדינה מעניינת במיוחד מנקודת מבט בטחונית אז היקף ההבנה של כשירות הצבא התורכי בישראל אינו גדול. ספציפית לגבי חיל הים: בערך כל מדינה מזרח תיכונית גדולה עם רצועת חוף גדולה - יש לה חיל ים טוב מזה הישראלי. זו לא חוכמה.

אה, התירוץ הקבוע... כל תפיסת בטחון שאיננה הכי זהירה (שלא לומר פרנואידית או היסטרית) היא "שאננות", כי "אבל במלחמת יום כיפור..."

אם זה לא מפריע לאף אחד, למה לא תמיד לקחת את הפניה הרחבה ביותר האפשרית?

אז? היא גם ציידה את מצרים במערכת דומה. נטו בצע כסף. אין כאן שום ברית פוליטית. ושוב, כשמדובר בטכנולוגיה רוסית - קודם כל שהיא תעבוד בעקביות, אחר כך שהיא תהיה "מתקדמת". אם מצרים, למשל, יכלה לרכוש THAAD מארצות הברית במקום זה - היא היתה עושה את זה. אבל אי אפשר, אז היא הלכה לאופציה הרוסית בלית ברירה.

האמת היא שלישראל ולרוסיה יש מערכת יחסים תקינה לחלוטין. הסיבה שרוסיה תומכת בבשאר אלאסד היא להבטיח שהשלטון בנמל לטקיה (בו הרוסים עוגנים תכופות) יישאר בידי משטר ידידותי. אין לזה שום קשר לישראל. אם היא מספקת נשק לאיראן, זה נטו בשביל בצע כסף. היא מספקת בשמחה גם למדינות ערב הסוניות, שהן יריבות של איראן ובעלות ברית של ישראל... רוסיה היא כלל לא אויב של ישראל. זה תמיד ככה עם טכנולוגיה צבאית רוסית. הם מתפארים בה מכאן ועד להודעה חדשה ומבטיחים בברושור כל מיני גדולות ובצורות; ואז, כשמדינה אחרת (בעיקר אלו שכאן בשכונה) קונה את או כשמדינה מערבית תופסת את זה או פועלת כנגד זה, מסתבר שיש לזה מיליון ואחת בעיות אמינות ושזה לא בדיוק עושה את מה שזה אמור לעשות. זה קרה עם המיג-25, עם הסוחוי-30 (שהודו קנתה), עם ה-SA-22 שאיחוד האמירויות סייעה לממן את פיתוחו, והרשימה נמשכת ונמשכת. כבר עדיף לקנות סיני!

זמן התגובה של נהג המובילית בסביבות השניה - סביר לחלוטין. אני גם לא בטוח ההצעה שניתנה כאן לסטות בחדות ("לשבור") שמאלה היא בהכרח נכונה. במהירות כה גבוהה (בהתחשב במשקלו הרב של הרכב) יש לתמרון כזה סיכוי רב מאוד לא להצליח או להשתבש. עם ובלי קשר לחדות התמרון, בעקרון תמיד רצוי שתתלווה אליו בלימה חזקה, אשר: תשפר את יעילות התמרון, עקב הורדת המהירות המקשה על הסטת הרכב ממסלולו. תספק לנהג עוד זמן תגובה. תגרום לאבדן מהירות לקראת כל התנגשות שעשויה להתרחש. מעבר לכך, בהתחשב בכך שמדובר ברכב כבד, הבלימה מקהה את יכולת הצמיגים לייצר כוח פניה ולכן מקטינה את הסיכוי להתהפכות, בעיקר במצב שבו הסטת ההגה חדה מדי.

זו תוצאה של הנסיבות ההיסטוריות. ירידת קרנה של הלאומיות הפאן-ערבית. חזרתו של הסכסוך השיעי-סוני (בו לישראל אין חלק) למרכז הבמה. עלייתן של תנועות פונדמנטליסטיות המאמינות בנידוי (Anathema) מן האסלאם, אשר היריבות להן משותפת למוסלמים ולא-מוסלמים כאחד. הסטת תשומת הלב של המעצמות, שבעבר היו משסות את מדינות המזרח התיכון זו בזו, לחזיתות אחרות כגון הזירה הפסיפית.\ ביסוסו של שלום (שבמוצהר או שבשתיקה) בין ישראל לבין מדינות ערב הסוניות, וההבנה שישראל לא הולכת לשום מקום.

ואל תשכח שאיראן גם מנהלת מלחמת פרוקסי בתימן. לגמרי מה שחסר להם זה סכסוך בגבול הישראלי. לכן התגובה הרופסת מצידם. אני חוזר: אנחנו חיים בתקופה הבטחונית הטובה ביותר בתולדות המדינה.

הצבא האיראני באמת ממש לא מציאה. לגבי צבא מצרים, קודם כל, הוא לא חזק יותר מהצבא הישראלי למעט בזרוע הים. רוב הציוד שלהם הוא אמריקני, והם "דופקים" אותם בכל מיני קטנות: כל מיני חימושים מתקדמים שעושים הבדל של שמיים וארץ (Pun intended) באוויר כמו AIM-120, JDAM; יכולות מסוימות של טנקי האברמס שמרכיבים את רוב חיל השריון שלהם; חלק מהיכולות של טיל ה-Harpoon וכך הלאה. אבל זה באמת לא מעניין את ישראל כי זו מדינה ידידה. למעשה, אם תסתכל על המבנה של הצבא המצרי בפירוט, תגלה שהוא נועד בעיקרו להגנה מפני התקפה ישראלית: הגנה אווירית, חיל יבשה גדול לטובת ההגנה על חצי האי סיני, וכך הלאה. מאחר ואין לישראל כוונה לתקוף את מצרים, אז אין לנו מה לדאוג. גם נכון. בכלל, כל נסיון לתלות תופעה היסטורית נרחבת כמו מלחמות ישראל-ערב בגורם אחד ויחיד, כשם שאני עשיתי, יש בו משום הפשטה של המציאות.

כן, אבל הרעיון הפאן-ערבי נועד לכשלון בכל מקרה: הוא פשוט לא פרקטי. כבר במחנה של המרד הערבי, היה לך פילוג משמעותי בין עיראקים, סורים וכיוצא באלו. כך שהיו לך כבר רעיונות פרוטו-לאומיים שהיו הרבה יותר ספציפיים. אני חושב שעבורנו, כישראלים, קל להסתכל מבחוץ על הרעיון הפאן-ערבי בתור משהו טבעי והגיוני, אבל האמת היא שזה לא עובד ככה בשום מקום בעולם. אם נחיל את ההיגיון הזה על חלקים אחרים של העולם, אז פחות או יותר כל אפריקה שמעבר לסהרה צריכה להיות מדינה אחת; כל מזרח אסיה - מדינה אחת; כל מרכז אירופה; כל מזרח אירופה, וכך הלאה... גם במקומות שניסו ליישם את הרעיון הזה הוא פשוט לא עבד: היתה תקופה שמצרים של נאצר וסוריה של אסד החליטו להפוך להיות מדינה אחת: הרפובליקה הערבית המאוחדת. מה שקרה בפועל הוא שבמקום ליצור ישות פוליטית אחת הומוגנית, מצרים "בלעה" את סוריה, וזו האחרונה נסה מן האיחוד הזה כל עוד נפשה בה. ושוב, במבחן התוצאה, זו הלאומיות הפאן-ערבית שהעמידה את המשטרים הכי רודניים (צדאם, אסד האב, קד'אפי) ואת היריבים הכי גדולים של מדינת ישראל. עם הלאומים הערביים הקיימים היום (מלבד הפלסטינים) אנחנו מסתדרים יופי, וגם עם מדינות סוניות דתיות.