חן ג.

ולטעון שגברים דיכאו נשים לאורך ההיסטוריה הטרום-מודרנית, ושהמודרניזציה שינתה את זה?

הייתה לי מרצה בתואר הראשון שעשתה דוקטורט על נשות החצר הסלג'וקית.... רוצה מעניין יותר? אותו הנושא, רק עם סריסים במקום נשים!

לא אמרתי אחרת. מעניין! תרחיב את זה גם לגברים בעמדות השפעה מדיניות וכלכליות, ותבחר לך תקופה מוגדרת (רצוי טרום-מודרנית כלשהי) ויש לך אחלה נושא לדוקטורט.

מקצועות הומניים הם בהגדרה א-אמפיריציסטיים. פילוסופיה היא לא מקצוע אמפיריציסטי, היסטוריה כללית ונגזרותיה (עליהן נמנה עבדך הנאמן) היא לא מקצוע אמפיריציסטי. למיטב ידיעתי, לימודי מגדר, לכל הפחות בבר אילן (מהיכרות טובה עם פוסט-דוק בתחום), הם כן אמפיריציסטיים. לא טענתי אחרת. אני גם אוהב לחשוב על עצמי כאינטר-דיסציפלינרי. אבל בהתחשב בעוצמה שבה העולם האקדמי מחדיר באנשים את הצורך במומחים בעלי תחום עניין צר, צריך תמיד לפקפק ביכולתו של החוקר להתעלות על כך. בהתחשב במקום ובתקופה בה פיטרסון עשה דוקטורט ובתחום בו הוא עוסק, הדברים אמורים בו על אחת כמה וכמה. ועוד משהו: יש אינטר-דיסציפלינריות ויש אינטר-דיסציפלינריות. רוב החוקרים ה"אינטר-דיסציפלינרים" משלבים לא יותר משני תחומים, ולרוב לא כאלו שרחוקים מאוד זה מזה בספרה האקדמית. פרופסור פיטרסון, מצד שני....

זו ממש לא הפעם הראשונה שאני קורא ושומע את פרופסור פיטרסון. לפעמים אני מסכים איתו, לפעמים פחות. חוש ביקורתי וכל זה, אתה יודע... ולימודי מגדר הם א) לא תחום הומני מובהק; ב) גם אם הם כן היו, שיגיד "Gender studies" לא "The humanities". מה קרה, עכשיו כן צריך להיות תקין פוליטית? ואחרון, העולם האקדמי בן זמננו - בוודאי בדיסציפלינות כמו פסיכולוגיה - מאוד מכוון להתמחויות בנושאים מאוד ספציפיים. אז כשיש לך מישהו כמו פרופסור פיטרסון שמתיימר להיות מאוד אינטר-דיסציפלינרי בגישתו - זה מדליק נורת אזהרה, זה הכל. אני חושב שהאוניברסיטאות בצפון אמריקה רק "עוזרות" לבאים בשעריהן לחדד רגשות שהם באו איתם "מהבית" בהקשר של רגישות-יתר.

ופרס "הכותרת המלחיצה ביותר בתולדות קארספורום מוענק ל...":wink: מה החשיבות של מושב מתכוונן חשמלית לחמו של פותח השרשור?

אני לא השתגעתי על הראיון הזה כמוך. מה שגם שההאשמה של העלאת הרגישות החברתית על פקולטות של לימודים הומניים מצדו של פסיכולוג מריחה לי מהתנשאות של מדענים מהצד ה"מדויק" של האקדמיה (עד כמה שפסיכולוגיה היא מדע "מדויק") עלינו, ה"הומניסטים", יותר משהיא בהכרח קולעת לגורם האמתי למצב. ואני בספק עד כמה הוא אכן מכיר את הנעשה בפקולטות כאלו לעומק. בכלל, כאיש אקדמיה במאה העשרים ואחת, אתה לומד מהר מאוד להיזהר מפולימתים. כחלק מפריצתו לעולם הפופולרי, פרופסור פיטרסון החל להתעסק בסוגיות שלא ממש נופלות תחת התמחותו כפסיכולוג, קצת כשם שפרופסור הוקינג המנוח התעסק בסוגיות פילוסופיות-אמוניות ולאחרונה גם בסוגיות סביבתיות.

אזהרת חפירה חמורה! בין ישראל לבין העולם הערבי (נניח לרגע לשיעים) אין סכסוך דתי. מה שיש במרחב הסורי - זה סכסוך דתי. רואה את ההבדל? לישראל יש סכסוך על רקע לאומני, שעושה שימוש בסממנים דתיים. ממש כשם שהציונות שואבת מהדת היהודית אבל היא איננה בהכרח דתית, כך גם הלאומים הערבים למיניהם שואבים מן האסלאם ומן ההיסטוריה המוסלמית, אבל הלאומיות שלהם איננה בהכרח דתית. למעשה, ההיסטוריה של המאה העשרים מלמדת אותנו שהדבר הרע ביותר לבטחונה של המדינה היהודית איננו אסלאם ולא הלאומיות הערבית המקובלת היום (וַּטַנִיָה), כי אם רעיון הלאומיות הפאן-ערבית (קַוּמִיָה) ששלטה בכיפה במאה העשרים ואשר תחתיה מדינות ערב השונות נקראו לדגל כדי להיאבק בישראל. היום, כשהרעיון הזה מת והאסלאם חזר למרכז הבמה - דווקא די שקט פה. הכי קל לצייר את המאבק בין האסלאם לבין העולם המערבי היום כהמשך תמטי של המאבק בין אירופה הבינימית לבין הח'ליפות, אבל זו ראיה רומנטית ולא נכונה של ההיסטוריה. קודם כל, כי אסלאם פונדמנטליסטי ומנדה (תַכּפִירִי1) הוא תופעה מודרנית לחלוטין. ההסתכלות על המדינה האסלאמית כממשיכת דרכם של עוּמַר ועֻתְ'מַאן (וככזו, כגילוי "פניו האמתיות" של האסלאם, כביכול) איננה נכונה. הסברה המקובלת במחקר היא שכיבושי האסלאם הראשונים כלל לא גררו עמם אסלום בכוח של האוכלוסיה המקומית, לרבות בארצות שדתן אלילית במובהקת (אמגושים, הינדואים).2 הדרוזים3 במרחב הסורי הם בצד של אסד! לא צריך לעזור להם - שיאכלו את הדייסה שהם בישלו. ______________________ 1. תכפיר - התפיסה שמוסלמים שחיים תחת הסדר המדיני המערבי חיים בכפירה ולכן אינם מוסלמים. באימוצם את תפיסה זו, ארגונים כגון אלקאעדה והמדינה האסלאמית מוציאים את עצמם מכלל האסלאם האורתודוקסי, ואין סיבה - גם בראיה המערבית - להתייחס אליהם כחלק ממנו. 2. הקוראן (בפרשת הפרה האדומה, פסוק 256, אם לדייק) מסביר ש"לַא אִקְרַאַה פִי אלדִין" - אין כפיה בדת. ותחת עקרון זה, הכובשים המוסלמים היו מוכנים להגדיר גם עובדי אלילים מובהקים בתור "עמי ספר." היעדר עדויות לאסלום בכוח, להרס נרחב של אזורים שהיו בשליטה אלילית וכן הימצאותם של אזורים שלמים שאוכלוסייתן התאסלמה רק בשלב מאוד מאוחר בהיסטוריה המוסלמית (דַילַם, ע'וּר) הם הראיה העיקרית של המחקר בהקשר זה. 3. העדה הדרוזית, כמו העדה העלוית אליה משתייך בשאר אלאסד, היא מינוּת שצמחה מתוך האסלאם השיעי האִסמאעִלי (שגם לו יש עדיין מהלכים במרחב הסורי) ששלט בפאה המזרחית של הסהר הפורה בתקופה הפאטִמית וככזו יש להם רעות עם העלווים וכן - במרחב הסורי - גם עם איראן וחזבאללה השיעים.

כן, זה נשמע תיאור די מדויק.

כי כל ישות מדינית בהיסטוריה לא שרדה את הלילה. המדינות המודרניות אינן שונות. אני חושב שהרבה יותר סביר שתהיה נורמליזציה באזור קודם. המחשבה שהסכסוך בין ישראל לבין מדינות האזור הוא נצחי היא אווילית. לא חסרות מדינות עם סכסוכים היסטוריים ארוכים ומדממים בהרבה משלנו, אשר היום הן חברות קרובות.

אני לא חושב שאתה צריך לחשוב - לא בהקשר הישראלי ולא בהקשר הגלובלי - במונחים של קבוצות אתניות אלא במונחים של מדינות וגבולות. לא חושב שיבוא היום שיהודים כקבוצה אתנית יחדלו מלהתקיים פה. אני כן חושב שיבוא יום ובו מדינת ישראל, כפי שאנו מכירים אותה, תחדל מלהתקיים, אבל זה נכון לכל מדינה בעולם.

אני חושב שמה שעזר לחוויה שלי הוא שלא קראתי את ההוביט הרבה שנים בטרם ראיתי את הסרט הראשון. מה שכן קראתי היה את שר הטבעות, ואת הנספחים שמסבירים את סיפור הרקע של תורין. וזה מה שקיבלתי על המסך.

אני מסתכל על זה קודם כל כסדרת סרטים כי ככה אומדים כל סרט, מעובד או מקורי. תפקידו של העיבוד לשרת קודם כל את הסרט, לא את הספר. בשר הטבעות שינו המון דברים; סטנלי קובריק שינה מאוד את הניצוץ (עוד סרט סופר ארוך) וזו עדיין נחשבת יצירת מופת. בלב אמיץ שינו אירועים היסטוריים בלי לדפוק חשבון, וזה מעניין לי את בלוטות הרביה ששינו.

שיקוץ? בחייאת רבאק. יש כאן בחירות לא נכונות (יותר מדי לגולס, הרומנטיקה, הקצב בסרט הראשון, Digital Grading מוגזם בסרט השלישי, פה ושם גם ההומור קצת מוזר) אבל זו סדרה מלוהקת ומשוחקת היטב, מצולמת היטב (יש הרבה טייקים ארוכים מאוד מורכבים פה), הופקה כמו שאמרתי כפרויקט אחד, לתסריטים יש מבנה מאוד ברור, העיצובים מאוד מעניינים - כולל הדרקון הכי טוב בתולדות הקולנוע, ועוד. להגיע להסכמה כנראה שלא נגיע. אני חושב שחלק מההבדל הוא שיש לי סבילות הרבה יותר גבוהה לסרטים ארוכים. כמו שאמרתי, כל אחד משלושת הסרטים הללו רץ יותר מהר מקינג קונג של ג'קסון, וגם זה סרט שאני מחבב.

אני חושב שיש משהו מדהים בלפתוח סרט לא רק ב"פתיח ג'יימס בונד" (כמקובל בסדרה זו) אלא בכזה שבו הנבל הראשי של שני הסרטים הקודמים נהרג. זה מזכיר לי סרטים כמו The Chaser, Se7en ואפילו האביר האפל, שבהם הנבל נתפס שלא בסוף הסרט. אני ואתה קראנו את הספר אז אותנו זה לא מפתיע, אבל כאמור תסריטים מעובדים נועדו קודם כל לאנשים שלא קראו את המקור, ולהם זה יכול להיות מאוד אפקטיבי. לטעמי, זה חשוב לסיפור של הסרט הזה. ההוביט המקורי הוא סיפור לפני-השינה לילדים, ובמקור טולקין סיים אותו בהתאם: בילבו הורג את הדרקון וכולם חיים באושר ועושר. אבל אז הוא שיכתב את הפרקים האחרונים וכתב סוף אשר - באופן מאוד לא צפוי - הופך את הנוסחה הזו על ראשה. ברגע שאתה לוקח את הקטע הזה של הסיפור ושם אותו בסרט משלו - אתה מדגיש את כוונת המשורר, כביכול. מעבר לכך, זה נתן אפשרות לסיים את הסרט הקודם בקטע שהיה חסר אנושות בספר: תורין מתעמת עם סמאוג ומנסה להרוג אותו. אני לא מת על חלק מהאפקטים בסצנה, אבל התפקיד שלה בנרטיב לא יסולא בפז. גם אני לא מת על סיפור האהבה, אבל בהרבה סרטים מהסוג הזה (שהם מאוד גבריים ביסודם) יש לסיפורי אהבה נטיה שלא לעבוד כמו שצריך. אם הרומנטיקה ב-Close Encounters לא מפריעה לך להעריך את הסרט ההוא, אין סיבה שהיא תפריע לך כאן. לגבי החבורה: הם קיימים גם כדמויות פרטיות (מתוכם שישה - כולל תורין ובלין - פותחו כראוי, לטעמי) וגם בתור דמותה של הקבוצה עצמה, שגם היא מתפתחת. אתה יודע שאני לא פטריוט גדול, אבל למרות שיש ליעד שלהם סאב-טקסט פטריוטי (לחזיר את המולדת), אני חשבתי שהמוטיבציה שלהם מאוד ברת-הזדהות, וזה "החזיק" את הטרילוגיה בשבילי. פיטר ג'קסון אומר שההחלטה לעשות טרילוגיה היתה שלו, ואני מאמין לו. הוא גם החליט לשנות את הכותרת של הסרט השלישי בניגוד לדעת האולפן (מסתבר שהמלה "קרב" בכותרת מורידה הכנסות) אז כנראה שהיתה לו די והותר עצמאות. Final Cut יש לו כבר מאז אחוות הטבעת...

עובי היריעה פחות משנה לי בהקשר הזה. ספר מעבדים לקולנוע, לא מעבירים. זה אומר להשמיט ולקצר קטעים מסוימים, אבל זה גם אומר להוסיף ולהרחיב קטעים אחרים. אם לא היו מוסיפים אקשן מן-האין אל שני הצריחים, לדוגמה, אנשים היו מתאבדים בקולנוע משעמום. גם סצנת האקשן הטובה ביותר באחוות הטבעת כוללת מרכיבים רבים שאינם מן הספר וכן לפחות קטע אחד (הבריחה במורד המדרגות) שאפילו לא היה כתוב בתסריט. בהוביט היה אפשר להרחיב בנדיבות, אז הרחיבו. כל עוד זה עובד - עלא כיפאק, יש עוד סרט שאני יכול להינות ממנו. אפילו אם היה כאן שיקול כלכלי (מתי אין בתעשיית הקולנוע?), זה כלום ביחס לכמות הסרטים שמארוול עושים מחוברות קומיקס דקיקות. למעשה, מהיכרות עם הנקודה בסיפור שבה הסרט הראשון היה אמור להיגמר כשהיו מתוכננים רק שני סרטים - אני מעדיף טרילוגיה. והכי חשוב: מהדקות הראשונות, ברור שהטרילוגיה איננה עיבוד של ההוביט בלבד. היא גם - אם לא בעיקר - עיבוד של נספחים משר הטבעות שמדברים על האירועים של ההוביט. ההבדל העיקרי ביותר שנוצר בעקבות כך הוא שהגיבור האמתי של הסיפור, כפי שהוא מוצג בטרילוגיה, איננו בילבו כי-אם תורין וחבורתו, שמנסים להשיב את מולדתם. כתוצאה מהשינוי הזה יש לך סיפור שהוא א) אפי בבסיסו, ולכן מתאים לעיבוד לטרילוגיה; ב) כולל לא פחות משלושה-עשר דמויות ראשיות, שהקהל צריך זמן מסך כדי להכיר אותן. אגב, הבחירה בטרילוגיה לשר הטבעות היתה רחוקה מאוד מטבעית. במקור היו אמורים להיות שני סרטים, ובאיזשהו שלב האולפן ביקש לצמצם לסרט אחד...

שר הטבעות נכתב כיצירה אחת בשלושה חלקים, וכך גם הוא הוסרט, וטוב שכך. מאחר ואף טרילוגיה לפני כן לא זכתה לטיפול הזה, לרובן ככולן היה לפחות סרט אחד שפשוט לא היה באותה רמה כמו אחרים (בדרך כלל, האחרון), או לפחות הרגיש כאילו הוא שייך לסדרה אחרת לגמרי. אני אוהב גם את ההוביט, ואני לא חושב שההחלטה לעשות טרילוגיה היתה אומללה. הסרט הראשון אמנם היה אטי, אבל זה לא אומר שהוא לא היה צריך להיות סרט בפני עצמו! הוא פשוט היה צריך מעבר נוסף בחדר העריכה. בסוף, לכל אחד משלושת הסרטים יש מספיק דמויות, קווי עלילה, setpieces, תמות ודרמה בשביל להצדיק לכל הפחות שעתיים. ושוב, יש לך את היתרון של טרילוגיה שהופקה כולה בבת אחת. למעשה, אפשר לקחת את כל ההקסאלוגיה ולהחיל עליה את החוקים של מבנה נרטבי בשלושה מערכות כמעט במדויק. זה הישג די מדהים.

זה משהו שקשה לדעת בלי לראות, אבל מה שאתה מתאר נשמע כמו מודולציה של הגז, שזו כמובן טכניקה לגיטימית, וכך גם כתבתי. להרפות לגמרי מהגז זו טעות, בעקרון, אבל קורה שלאחר שנכנסת לפניה גילית שאתה מהיר מדי וצריך להאט קצת, וסגירה חלקית של הגז לא מספיקה. זה עדיין אומר שבמורד הדרך עשית טעות כלשהי, אבל אף אחד לא מושלם ובדיעבד עדיף לסגור גז מאשר לפגוש קיר... כמו שאמרתי, עדיף להישאר על הגז ולגעת בבלם ברגל שמאל, אבל ברכב כביש ללא רתמות זה יכול להיות קשה... זה כן "מכניס את האף" אבל זה לא אומר שזה גורם למכונית לפנות יותר טוב! בפניה, המכונית עושה שני דברים נפרדים: א) פעולה סיבובית - הפניית החרטום לכיוון הכללי של הפניה, ב) פעולה אופקית - דחיפת הגלגלים הצדה ולתוך הפניה. אלו שתי פעולות נפרדות, והאחת אינה חשובה כמו האחרת: כמעט ולעולם אין זה חוסר היכולת של הרכב "להכניס את האף" בזמן אשר מגביל את יכולתו לצלוח פניה בהצלחה. ככל שאתה נכנס עם יותר משקל על הקדמיים ו/או עם פעולת הגה מהירה יותר, אתה מקבל יותר מ-א' ופחות מ-ב'.

עשו את זה ב"שר הטבעות" (11 שעות!) וזו הטרילוגיה הכי טובה בתולדות הקולנוע, במידה רבה בגלל שכך עשו זאת. קודם כל, מנקודת מבט של הפקה, שום דבר לא מייצר המשכיות יותר אורגנית מאשר להפיק את כל שלושת הסרטים ביחד: כתיבת התסריטים, הליהוק, קונספט לעיצובים בכל שלושת הסרטים, ה-Pre-vis, תקופת הצילום העיקרית, ה-Assembly, וכך הלאה. אבל גם מנקודת מבט נרטיבית, במקום לחזור לנקודת ההתחלה עם כל סרט, אתה בונה על הקודם.

סרט תמיד חייב לעבוד עבור צופים שאין להם ידע מוקדם - גם אם הוא מבוסס על תת-תרבות כלשהי, ספר, אירוע היסטורי, סרט קודם וכך הלאה. זה מה שנקרא "מערכה שלישית כוזבת." אני חושב שזה אחלה, וזה גם מרכיב שקיים ביצירה הכתובה. בכל אופן, כל אחד משלושת הסרטים הללו היה קצר יותר (בפועל ובתחושה) מקינג-קונג, וגם את הסרט ההוא אהבתי מאוד. ככל שיעשו טרילוגיות ככה - כסרט אחד ענק שמחולק לשלוש חלקים, במקום כשלושה סרטים נפרדים ברצף - ככה ייטב.

זווית גלגול ≠ העברת משקל. העברת משקל תלויה במימדי הרכב, משקלו, מיקום מרכז הכובד והאינפוטים של הנהג, וזהו. כמה מהעברת המשקל עובר דרך המתלים ומתבטא בזווית גלגול וכמה ממנה עובר היישר דרך השלדה (כמו בקארט) - את זה קובעים המתלים.

כמובן, אבל מצד שני יש מקום לתהות עד כמה בכלל אפשר, במגבלת הבטיחות של כביש ציבורי, להחליק את הרכב על הצד, להבדיל מ"לתפור פניות." אז זה לא רק עניין של "טעם."

בדיוק! זו לא החלקה. פשוט העברת המשקל לחרטום מגדילה את הזווית שהמרכב מפתח ביחס לכיוון הנסיעה.

העברת משקל היא פונקציה של מימדי הרכב, מיקום מרכז הכובד, וכמה חזק אתה מאיץ/מאט/פונה. זהו. המתלים משפיעים בעיקר על קצב העברת המשקל.

כבר יש ירידה משמעותית במעורבות רכב כבד בהתנגשויות, וזה בעיקר הודות לאכיפה של משקלים חורגים ובעיות תקינות במשאיות.