חן ג.

גם לא נכון. במשקה אנרגיה טיפוסי אין יותר קפאין מבכוס קפה, ואין יותר סוכר בכוס קולה. ההשפעה העיקרית שלו מקורה בטאורין, שאינו חומר מזיק וקיים (אמנם בריכוזים הרבה יותר נמוכים) בבשרים וגם נמכר בגלולות לצריכה חופשית. ההשפעה משתנה בין אנשים שונים, אבל זה לא חומר מעורר, פר סה. מעולם לא ניסיתי לנהוג כך, אבל עם מטלות אחרות הדורשות ריכוז גבוה זה מחולל (עבורי) פלאים. לא פחות.

אם להיות מדויק, הגוף כן מבדיל בין סוגי סוכר שונים, ובפירות בדרך כלל יש כמה סוגים. אבל יש פירות שעיקר הסוכר שבהם הוא בדיוק אותו סוכר לבן שאנו צורכים במזונות מעובדים, ויש פירות שמורכבים בעיקר מסוכרים פשוטים יותר. אבל כמו שאמרת - לא זה שורש הבעיה. עייפות היא תוצאה של חוסר שינה או בעיות בריאותיות, והטיפול בבעיות אלו הוא הפתרון היחיד לנטיה להירדמות בנהיגה.

אין שום קשר להחלקה בכל מקרה. הרכב פשוט מתוכנן לא לסבסב הרבה, ככה שאם תסובב את ההגה מהר מדי, לא תצא מהנתיב שלך בטעות. זה, כשלעצמו, לא מעיד על נטיה להיגוי יתר או היעדרה. היגוי יתר ותת-היגוי אינם מוגדרים על פי כמה הזנב "יוצא". יכול לצאת מלא זנב, אבל הרכב עדיין יהיה בתת-היגוי כי הוא שואף להתיישר. בהיגוי יתר, הוא שואף להסתחרר.

תנוחת נהיגה בשיא הפשטות: שב עמוק בתוך המושב, לא על המושב. קרב את המושב לחזית הרכב כך שתוכל ללחוץ על כל הדוושות (כולל הדוושה המתה משמאל) עד סוף המהלך עם ברך כפופה קלות. את בדיקת דוושת הבלם יש לבצע מספר פעמים, וכשהרכב מונע. הזקף את גב המושב, מבלי להגיע לזווית ישרה לגמרי. כוון את זווית ההגה ומרחקו ממך (במידת האפשר) כך שיהיה נוח לאחיזה: על הידיים האוחזות בהגה להיות נמוכות מגובה הכתף. כוון את גובה המושב כך שעיניך יהיו בקו השליש העליון של השמשה. כוון את זווית בסיס המושב (אם ניתן) כך בלחיצה מלאה על דוושת הבלם תוכל לדחוק את אצבעות היד בין הירך לבין המושב. בדוק מחדש שתפעול הדוושות לא נפגע. התאם את גובה ההגה ודאג שניתן יהיה לראות את לוח המחוונים בקלות. בדיקה סופית: וודא שאתה יכול לכופף את כף היד על גבי חלקו העליון של ההגה ללא מתיחת היד ומבלי להשעין את השכמות קדימה. אם זה לא עובד - נסה לכוון מחדש את ההגה; אם זה לא עובד - נסה להזקיף את משענת הגב יותר; אם לא די בכך - קרב את המושב עצמו קדימה, ובדוק לאחר מכן שתפעול הדוושות לא נפגע.

ומה יש בתמרים אם לא סוכר? הפתרון הוא להסדיר את השינה, אם צריך - לנמנם לפני הנסיעה או בשלב כלשהו במהלכה (במקום עצירה בטוח), ואם הבעיה מתמידה - אז להיבדק אצל רופא. פתרונות אחרים - אין.

מה זה "אפילו?" תת-היגוי הוא לא רק יותר בטוח. הוא יותר מהיר! למכוניות מירוץ, למשל, יש מקדם תת-היגוי מאוד גדול. אבל האמת היא מורכבת יותר: זה לא שלמכוניות היום יש בהכרח מתקדם תת-היגוי גדול יותר. זה שיש להן פחות Yaw gain בכניסה לפניה. זו תכונה שנועדה בעיקר לשמור על נהגים שמשתמשים בגלגל ההגה בגסות. כשיש הרבה Yaw gain אנחנו מפרשים את זה כ"זנב שמח", כי הרכב מסבסב יותר והזנב "פוסע" החוצה, אבל למעשה זה לא קשור לא לתת-היגוי ולא להיגוי-יתר.

אופרות של ווגנר וכל הבנים החורגים שלהן (שטראוס, פסקולי סרטים) זה לנסיעה בבוקר! ע"ע הנסיעה שלי . משאיר אותי ער לכל היום! משקאות אנרגיה - סיפור אחר, בשבילי. אני נעזר בהם לכתיבת מאמרים. לשלוש שעות הם הופכים אותי למכונת כתיבה אנושית. ממש מהיום יש לי חור בזכרון שאני לא זוכר בו שום דבר מלבד כתיבה וקריאה. מעולם לא ניסיתי לנהוג ככה, אבל הייתי מצפה לתוצאות דומות.

זה אמנם לא סדרת טלוויזיה אלא סרט, אבל אני ממליץ לצפות באפוקליפטו לשם קבלת פרופורציות... אגב, אם אני לא טועה, למדיה נרטיבית באמת אין כוח סוגסטיבי חזק מאוד: צפיה בסרטים וסדרות אלימות לא תהפוך את קהל הצופים לאלים יותר. לא כל שכן, כשמדובר על נרטיב שכולל אלמנטים פנטסנטיים (במובן של Hightened) כמו זומבים.

כל פתרון להירדמות בנהיגה שאיננו שינה - איננו פתרון. לא חייבים לישון הרבה - חצי שעה שינה שווה שעה של עירנות - אבל חייבים לישון.

אני כן. אבל אני עוד רוצה להעמיק בעניין הזה קצת. הסתקרנתי.

או פשוט מתוך היכרות שאינה מעמיקה. יש מקרים בחיים שזה מה שעושים, כי אין לכולנו לא את הזמן ולא את היכולת להתעמק בכל נושא ונושא. זה לא אומר שאסור לנו לגבש דעה. זה אומר שצריך להיות מוכן לאפשרות לשנות את הדעה כאשר מתוודעים לנתונים חדשים. גמישות מחשבתית ומוכנות לפשרה (יחסית, כן? האדם הוא יצור עקשן) או היעדרן, מגדירים אותנו הרבה יותר מאשר הדעות שלנו כשלעצמן.

אז מה?

בוא נגיד ככה: לא פחות ממה שהייתי מוכן לספוג בשביל אזרח של המדינה בה אני חי.

תשובה אמורפית לשאלה אמורפית. זה מסוג הדברים שאתה יודע להגיד לאשורם רק כשהסיטואציה מולך. זה לא אומר שאסור להיות בעד ניהול מדיניות שכוללת שיקולים הומניטריים.

הרבה.

"העולם השלישי" זה מונח ששייך לתקופת המלחמה הקרה. אין לו שום רלוונטיות לדיון שאנו עורכים כאן. וכן, דעתי דעתו של רוני. הומניזם לא צריך להיות מילה גסה. לא כשלעצמו, ולא כשיקול בניהול של מדינה.

אני בהחלט נוטה לצד של קליטה מטעמים הומניטריים במצבים של הגירה (יותר נכון למצבים אלו המונח פליטות) מאזורים מוכי אסונות ומלחמה, אבל זה אני. אני חושב שחוסר אלטרואיזם בהתנהלות של מדינות בעת הנוכחית הוא המקור ללא מעט צרות (ע"ע המרחב הסורי), וזה אולי ההבדל הגדול ביותר בין השקפת העולם הקוסמופוליטית שלי, לבין זו הלאומנית של טראמפ. אבל אני גם לא חושב שזה לא הגיוני למנוע כניסה ממדינות מסוימות. הרי אף אחד בשרשור הזה לא מציע שישראל תפתח את שעריה בפני מהגרים מאיראן, נכון? אז הגיוני שגם ארצות הברית תתנהל כך. בסך הכל, זו לא סוגיה של תשובות "מחוזיות" כמו "אף אחד לא נכנס!" או "בואו כולם!" אבל אני כן חושב שלא צריך להתייחס לשיקולים הומניטריים בתור מלה גסה.

זו דוגמה טובה לשמירת ימין מופרזת: כשהיא באה על חשבון משהו חשוב יותר כמו שמירת רווח.

זה בהחלט מסלול מאוד טכני, אבל האמת - אני מעדיף את זה ככה. אני מניח שעיקר השימוש במסלול יהיה להדרכות נהיגה למיניהן (בעיקר בהתחשב בזה שאיתי אלון מנהל אותו) ואת אלו עדיף לבצע במסלול טכני, שדומה יותר לכביש ציבורי, ולא במשהו כמו סילברסטון. אני הכרתי מדריך שהיה, בכוונה תחילה, מבצע את ההדרכות שלו ב-Millbrook ולא במסלולי מירוצים, כדי לדמות תנאי כביש.

ומה ה-Copy/Paste הזה קשור לנושא הדיון?

אני חושב שכל השליטים הדיקטטורים בעת החדשה לפחות שולטים תחת אצטלה של דמוקרטיה: גם בסין הממשלה, לכאורה, נבחרת. אלסיסי בדיוק נבחר ברוב קולות; כנ"ל בשאר אלאסד. אני חושב ששאלו פעם את סאדאת באיזה אחוז של רוב הוא רוצה להיבחר, והוא ביקש שזה לא יהיה משהו יותר מדי מוחץ, כדי שהבחירות לא יהפכו להיות בדיחה. מה זה קשור לנושא הדיון?

בקיצור, פרנויה. המצב הבטחוני היום הוא הטוב ביותר בתולדות המדינה. מה זה שווה אם אנחנו לא נהנים מזה?

לא, לא כדאי להיות מוכנים לכל תרחיש. מוכנים לכל תרחיש הגיוני. מה שלא הגיוני זה להיתלות בכשלונות-העבר כתירוץ בהווה לפרנויה ולהוצאות מיותרות בתחום הבטחון בשם ה"מוכנות לכל תרחיש." אני מבטיח לך, העזתים לא מכינים את נשק יום הדין ברגעים אלו.

מעבר לכך, אחרי המלחמה מצרים קיבלה את סיני. צבאות לא נלחמים זה בזה - מדינות נלחמות! אז אם הפסדת צבאית אבל מינפת את זה לטובת הישג מדיני (ע"ע נאצר במלחמת סיני) אז ניצחת.

אתה תתפלא אבל בסוריה ובמצרים חוגגים נצחון במלחמת יום כיפור. במקרה המצרי גם אפשר להבין את זה, כי את התבוסה הצבאית הם המירו להישגים מדיניים, וזה הרי מה שקובע בסוף.