חן ג.

לאדון "נתונים" יש אסמכתה לטענה הזו?

יש בזה מן האמת. למרות שהמוטיבים באופרות של ואגנר היו נורדיים, הוא שאב את המבנה וההשראה מן התיאטרון היווני. מסיבה זו, למעשה, הוא לא החשיב את יצירותיו לאופרות (כי היצירות היווניות לא היו אופרה) אלא ל-Gesamtkunstwerk - "עבודות אומנות מקיפות", או "דרמות מוזיקליות". גם לנאצים (שאין להם קשר ישיר לואגנר) היתה זיקה ליוון העתיקה ולרומא. בעיניהם, הרייך השלישי נולד מתוך התרבות ההלניסטית, לא זו הנורדית.

נכון, שכחתי את הקריטריון הזה. אם אני לא טועה המספרים הם: בדרך מהירה - 0.1g, מבלי להתחשב בתרומה של שפיעת הכביש (המשמעותית בתוואי כזה). בכביש אחר, כאשר לפני הפניה יש שלט מהירות עבור הפניה - 0.2g. אני בכיוון הנכון?

עדיף המדינה האסלאמית על פני עוד משטר בעת' - בטח מנקודת מבט ישראלית. ומה התפיסה של הבעת'? שאין מצרים, ואין סורים, וכן, שאין פלסטינים - יש רק ערבים. נשמע נורא מוכר: הייתי מוכן להישבע שקראתי דברים ברוח הזו לפני כמה עמודים בשרשור הזה, פרי מקלדתו של אחד מן המשתתפים בשרשור. אולי תוכל לרענן את זכרוני בנוגע למי מדובר? עכשיו תבדוק לאן התפיסה הזו הביאה את משטרי הבעת'. ספויילר: לא לדברים טובים. אז אולי מוטב במקום זאת לקבל את זכות ההגדרה הפלסטינית? כי החלופה לא משהו, בלשון המעטה.

בדיוק. כמו שיש בחיבור של טרוליבוס לכבל כדי לאפשר לו לעבור נתיב.

ובשכונה המזרח תיכונית, בא הבַּעַת' עם התפיסה הפאן-ערבית שלו (שלא להזכיר את זיקתו לקומוניזם הסובייטי), ועשה אותו דבר. כל איפה שהבעת' היכה שורש, הגיעו רודנים, שורות של הפיכות ומהפכות, דיכוי עד-כדי הרג בהיקפים נרחבים, לוחמנות, עוינות למערב ולישראל, ובסוף - כישלון. והאירוניה היא שהיום המון ישראלים, לרבות כמה מן המשתתפים בשרשור הזה, משחקים לתוך תפיסה שהיא ביסודה בעת'-יסטית כשהם מתייחסים בביטול לא רק להגדרה העצמית הפלסטינית אלא לזו של כל מדינת לאום ערבית ו/או כשהם עושים שימוש במונחים קולקטיביים הריקים לחלוטין מתוכן, כמו "הערבים", "העולם הערבי" וכדומה. אבל הרבה מהגיבורים הארכיטיפיים במדיה שלנו אינם דמויות המורדות בסדרי החברה. הנרטיב הנולני הוא נרטיב ארכיטיפי, אבל כאלה יש הרבה, בכל מיני וריאציות.

לא תודה. כבר עדיפה קהיר.

משחקים עם ה-Toe של הסרן האחורי חשובים מאוד ליציבות הרכב, גם עבור נהג שאינו תוקף פניות.

כמעט בכל רכב (בוודאי הנעה קדמית) יש שינויים מסוימים ב-Toe מאחורה בזמן תנודות מרכב.

סיבוב של האחוריים נגד הכיוון של הקדמיים יתרחש רק במהירות נמוכה (40-60 קילומטרים לשעה). מעל לכך - מתכון לבעיות יציבות מהסוג הכואב.

מבחינת ״איך״ קובעים, הקריטריון המרכזי הוא לאפשר לרכב לעצור במרחק הקצר מעומק שדה הראיה למורד הכביש. הנתונים לפיהם מחושב מרחק העצירה הזה הם עם מקדמי בטחון עצומים: מניחים זמן תגובה של 2.5 שניות ומקדם חיכוך/יכולת בלמים שהיא אולי חצי מזו שרכב פרטי תקין בן-זמננו יכול לייצר בכביש יבש.

אם ב"רחוק מ" להעיד על שאר רוסיה אתה מתכוון ל"בניגוד קוטבי לחלוטין ל..." אז בסדר.

אתם חושבים שבמוסקבה יש הרבה מכוניות יוקרה? ביקרתם בבייג׳ינג בזמן האחרון? אחרי פחות משבוע שם אתה עובר דיסנטיזציה מוחלטת לרכבי יוקרה.

וזה שונה בכך שפינוי גוש קטיף הוא בתוך שטחה של מדינה אחת; מה שחלק ממשתתפי השרשור הציעו הוא לפנות תושבים ממדינה אחת לאחרת. חגיגה אחרת לגמרי.

אם אני אומר לכם ששיגעתם ת׳ראב; אז סימן שממש אבל ממש שיגעתם ת׳ראב. בואו פשוט נסכים שגירוש של אוכלוסיה גדולה כמו זו הפלסטינית מישראל (הנושא שממנו צמח הדיון הפסודו-היסטוריוני הזה) הוא מעשה לא מוסרי, מעבר להיותו לא פרקטי.

כשאני לא נוהג קרבי בכביש מפותל, אני אוהב לנהוג בו הכי חלק ועדין שרק אפשר: הפנית הגה ״ארוכה״, האטה ניכרת לפני הפניה - האצה רצופה במהלכה, וכך הלאה.

ואם אתה עושה מאמץ לנהוג אקטרה חלק? ג'קי סטיורט היה אומר ש"אסור שניתן יהיה להרגיש היכן הפניה נגמרת."

זה שיש חברות שמדחיקות את המוסר לא אומר שהוא לא קיים.

ברור, אבל התייחסות אליהן כאל גוף אחוד ("העולם הערבי", "הערבים" וכדומה) היא מוטעית. לכל המדינות הללו יש אינטרסים שונים בתכלית, יחסי חוץ שונים (זו עם זו, כמו גם עם הפלסטינים ועם ישראל) וכך הלאה. זו אחת הסיבות שאני, לפחות, לא כל כך פסימי בנוגע לפתרון הסכסוך. אין לנו כבר בעיות מהותיות עם השכנות הערביות-סוניות שלנו: רק עם הפלסטינים, ועם העולם השיעי. עם זה - אפשר להסתדר. צריך לזכור שחלק מהבעייתיות של הרעיון הפאן-ערבי היא קרבתו לקומוניזם והנטיה של משטרים שהחזיקו ברעיון זה לקבל את חסותה של ברית המועצות - מה שרק טרם למתחים באזור. כמובן שרוסיה עדיין מתערבת באזור, אבל משיקולים כלכליים ולא אידאולוגיים ובטח שלא אנטי-ישראליים.

אין כזה דבר "העולם הערבי!"

לעתים הכותרת לא נכתבת על ידי המחבר אלא על ידי העורך, וככזו מטרתה אינה לשקף את תוכן הכתבה אלא לפתות אותך לקרוא אותה. תדייק: זה לא כזה חריג בדרכים מהירות. בכביש בינעירוני שאינו דרך מהירה, 120 קילומטרים לשעה זה הרבה.

הא, המלה הנפלאה הזו "אם". אנחנו לא נותנים לה מספיק קרדיט. אם... ובעולם הנפלא שלך שבו הפלסטינים מוכנים ללכת לירדן ("אם" הם מוכנים, כמובן...), והירדנים מוכנים לקלוט את הפלסטינים (שוב, "אם"! חשוב להזכיר!), גם יש עץ סטייקים? ולכולנו יש שמה בוגטי ווירון? ומשלמים שמה על הדלק לבוגטי על ידי שיגול של דוגמנית? שוב, אני מזכיר, "אם", כן?

כל הטיעונים שהועלו כאן הם לא דבר חדש. מה שאני לא מבין זה את ההסתכלות הימנית (זו של Dark Muse) בהיבט האזורי: ההתייחסות בביטול לא רק ללאומיות הפלסטינית, אלא לכל מדינות האזור בתורת המצאות מערביות קולוניאליסטיות, והשימוש במונח הקולקטיבי הזה ״הערבים״. בעצם, זו תפיסה פאן-ערבית: הרעיון שכל דוברי הערבית הם עם אחד. זו לא השקפת עולם ישראלית: זה רעיון שנהגה בשלהי המאה התשע-עשרה, בעיקר על ידי נוצרים שהיו חשופים יותר לרעיונות לאומיים מערביים ושחיפשו מכנה משותף עם שכניהם שיגבור על החלוקה הדתית בינם כנוצרים לבין הרוב המוסלמי. נו, ומאז, מה קרה? המשפחה ההאשמית ניסתה להנחיל את הרעיון הזה במהלך המרד הערבי - לא עבד. נאצר, צדאם, אסד האב, אסד הבן, קד׳אפי, ועוד רבים אחרים ניסו ו...זה לא עבד. אז מה הפאן-ערביות כן הביאה לנו? ובכן, בואו נראה: את כל מלחמות ישראל הגדולות, וכן סכסוכים צבאיים אחרים במזרח התיכון. את שורת הדיקטטורים הכי נוראיים ואנטי-ישראליים בתולדות המזרח התיכון (אמרתי צדאם, נכון?). שורה של הפיכות צבאיות (סוריה מחזיקה בשיא העולם) שלבסוף הביאו את הקץ על רוב המשטרים הללו. אז למה שישראלים יצדדו באידאולוגיה פאן-ערבית? ועוד כשזה בבירור: א. לא עובד. ב. יותר גרוע מחמאס וחזבאללה ביחד. למה?!

אני גם לא חושב, האנס, שקטסטרופה כזו היא בלתי נמנעת. בעיקר מכיוון שמאזן הכוחות בין ישראל לבין הפלסטינים הוא, איך לומר, לא מאוזן; ומאז שאין יותר לאומיות פאן-ערבית, אף מדינה אחרת במזרח התיכון לא תטרח להיכנס לעימות עם ישראל כדי לעזור לפלסטינים.

זה ברור, אבל מעבר לכך יש כאן גם עניין שאזרחים ישראליים מצדדים ברעיון הפאן-ערבי, כחלק מניגוח הרעיון הלאומי הפלסטיני. זה מגולם במונח הקלוקל הזה: "הערבים." הבעיה עם זה (מעבר לכך שכמו שאמרת זה לא משנה כלום) היא שהרעיון הפאן-ערבי הוכיח את עצמו כבלתי ישים, ושהמשטרים הפאן-ערביים הוכיחו את עצמם כרצחניים ואנטי-ישראלים יותר מכל משטר אחר בתולדות המזרח התיכון. זה לא עניין של כוח. העניין הוא שהאידאולוגיה הפאן-ערבית היא אידאולוגיה נבזית: עובדתית, הרבה יותר מאשר אידאולוגיות אסלאמיסטיות. עדיף מדינת חמא"ס מאשר עוד צדאם חֻסיין.