חן ג.

זה גם עניין של סגנון נהיגה! נהיגה מדויקת ללא החלקות היא תמיד מהירה יותר אבסולוטית. הבעיה היא שבכביש היא עשויה להיות מהירה מדי וגם מדויקת מדי בשביל דרך שאנחנו לעולם לא נכיר טוב באותה מידה שאנו מכירים מסלול סגור לאחר סדרת הקפות. בנוסף, למסלול יש בדרך כלל שטח מילוט רחב שאין בכביש ולכן צריך מעבר לכך גם "מקדם בטחון." בשלב הזה כל נהג רציני יבחר באחת משתי האפשרויות: האחת, להיכנס מהר ו"חזק" ולהחליק את המכונית לתוך הסיבוב עם הפניית הגה קצת "אסרטיבית" תוך כדי בלימה, והשניה - להיכנס קצת יותר לאט מבלי להחליק ולנהוג דרך הסיבוב כמו שצריך אך במהירות אטית יותר. צורת הנהיגה הראשונה מהירה יותר א ב ל רק על חשבון מקדם הבטחון שלנו. כלומר, עבור נהיגה עם מקדם בטחון נתון - עדיף לנהוג מדויק כמו במסלול ולא לתפעל את הרכב בצורה גסה ולהחליק אותו וזה אגב, תמיד יותר מאתגר כי הרבה יותר קל לפנות כשבנקודת ההפניה אתה כבר עם החרטום לכיוון היציאה מהפניה ועכשיו אתה רק צריך "לדחוף" אותו לשם. אגב נוסף, דווקא במכונית הנעה קדמית אבדן הזמן עקב החלקה הוא הקטן ביותר. במכונית הנעה אחורית צריך תת-היגוי כי תת היגוי פירושו תמיד רזרבת אחיזה בסרן האחורי או בעברית - אפשרות להאיץ! ועוד אגב: זה לא מדויק! ההשפעה של האטת הרכב אינה מתבטאת רק בהעברת משקל. להיפך! הרבה יותר חשוב הוא העומס שההאטה מפעילה על הצמיגים המאטים. כשאתה מאט בעזרת הבלמים, העומס פועל על כל ארבעת הצמיגים וגם היחס ביניהם יחסית מאוזן. לעומת זאת, מה קורה כשאתה עוזב גז ברכב הנעה אחורית? המשקל עובר קדימה ויורד מהצמיגים האחוריים, נכון. אבל יותר חשוב - אותם הצמיגים גם נאלצים להאט את הרכב וזה בא על חשבון יכולתם לפנות.

אורות ערפל אחוריים? רק להבהוב רגעי וגם זה בלית ברירה - הם מסנוורים מאוד! עדיף להדליק את ששת המאותתים. האטה מוקדמת בנתיב הימני אינה הופכת אותך למכשול כיוון שאתה נמצא בתנועה ובהפרש מהירויות קטן יחסית ביחס לתנועה. התנגשות מאחור לרוב מתרחשת בהפרשי מהירות גדולים, ובעיקר כשהרכב הנפגע עומד במקום. בעומס תנועה - אם נוכל להאט מוקדם כך שהבלימה תהיה עדינה ככל הניתן וגם כך שלא נצטרך לעצור כלל לאורך העומס - נקטין את הסיכוי לפגיעה מאחור עד לאפס. גם בהתקרבות לצומת שאליו מגיעים במהירות יש להאט ובכל מקרה - להוריד את הרגל מהגז בכניסה לשטח הצומת.

למה אתם מסתבכים? כל בלימה מתוכננת יש לבצע מוקדם ובעדינות תוך זריקת מבטים לראי הפנימי וגם שמירת כוח המנוע זמין. הבלימה העדינה והמוקדמת מאפשרת זמן תגובה לנהג מאחורה וגם לנהגים שמאחוריו ובמידה ונדרשת עצירה (כמו ברמזור אדום), נוכל לגרום לכך שהנהגים מאחור "ישיגו" אותנו כשאנו בתנועה ויווצר מאחורינו טור מכוניות שייגן עלינו מפגיעה מאחור. בעומסי תנועה השיטה מאפשרת להימנע מעצירה כליל ואז הסכנה קטנה עוד יותר. בנוסף, הבלימה המוקדמת אמורה לאפשר לך להקל קצת את עוצמת הבלימה אם הרכב מאחוריך מתקשה לבלום, ורצוי גם שיהיה מראש נתיב מילוט מתוכנן לצדדים (שוליים פתוחים או נתיב סמוך וריק) לכל צרה שלא תבוא, כולל בלימה חזקה שאינה מתוכננת (כמו רמזור שמתחלף לפתע לכתום).

תלוי ברכב. היום מערכות הבלמים חזקות, ואפילו מאוד! זכור לי, לדאבוני, כיצד אבא שלי ירד בירידות אחרי עובדה לאילת על הבלמים (המכונית היתה אוטומטית ולא ידנית כהרגלו ולכן הוא לא עשה שימוש בהילוכים שבתיבה - בניגוד לעצתי) ולמרות העומס ומזג האוויר החם - לא נגרמה דעיכה רצינית. אף על פי כן כל נהג חייב להוריד להילוך נמוך שבו הוא ישלוט ברכב בעזרת דוושת הגז ולא הבלמים, בדיוק כמו שהוא רגיל בישורת. במקרה אחר, אגב, המשאית הקודמת של אבי סבלה מאבדן לחץ במערכת הבלמים (אם אני לא טועה - בולם שיושב מתחת למושב הנהג פשוט ביתר צינור ליד חיישן ה-ABS) ואף על פי כן - בנהיגה שקולה ושימוש בתיבת ההילוכים הידנית - הוא הצליח לנהוג בבטחה למקום בטוח ולקרוא לשירותי הדרך, ובכל מקרה - לא איבד את כל עוצמת הבלימה בבת אחת.

אוקיי. בכל מקרה - עדיפות בלימות יחסית קצרות (כ-5-6 שניות) שבהן החום אמנם מצטבר במידה דומה, אך אינו מספיק להתפשט מעבר לדיסק והקליפר. בבלימה ממושכת אותו החום יגיע גם לחישוקים, הצמיגים, צינורות הבלמים ואפילו המשאבה המרכזית. אפילו בבלימה ממושכת ועדינה בירידה מדרך מהירה (למשל) אפשר לנהוג בדרך כזאת.

כל רכב בעל בלמים במצב סביר ("לא מושלם", לא "כמו שיצאו מהמפעל", אפילו לא "טוב" - סביר) יעצור בבלימה החלטית גם כאשר הוא בפול גז ואפילו בשיפוע קל וללא קשר למהירות, כמות המומנט הזמין, ההילוך או סוג ההנעה. בכל רכב - הבלמים חזקים לפחות פי 4-5 מהמנוע. מה שכן, בלימה חלשה מדי (ייתכן עקב ירידה בלחץ בבוסטר במצב כזה במנוע בנזין) בהתחלה תגרום לחימום הרפידות ויתרה מכך - להתפזרות החום אל הגלגלים ואל שאר מערכת הבלימה - ולכן תגרום לדעיכה שאולי תמנע עצירה "מוחלטת" של המכונית, בעיקר אם המכונית בהילוך נמוך.

אתה מחמיר עם עצמך רוני - ראיתי מדריכי נהיגה מתקדמת ונהגי מסלול מדופלמים שהתפלק להם "ביף" צורמני בצופר באמצע ההקפה. אז במקרה של עבודת הגה קדחתנית בזמן החלקה מצד לצד זה בהחלט סביר. אני כבר חבטתי עם היד במאותתים, במגבים, בשמשה ובקורה A בהזדמנויות שונות. אם כי, עד כמה שאני יודע - בזויות כאלו ובמכוניות כאלו - נותנים להגה לעבוד בשבילך: רק נותנים לו "תנופה" בעזרת תנועת יד ראשונית וחזקה - ומשם זה המומנט המחזיר שעושה את העבודה בשבילך עם ידיים ברבע לשלוש בתור "בקרת איכות."

יש להאט בעזרת הבלמים ואז להוריד להילוך נמוך. כמה באמת נמוך? לא רק ככה שלא צריך להשתמש בבלמים, אלא כך שכדי לרדת במהירות קבועה יש צורך ללחוץ מעט על הגז. מה הרווחנו? השליטה ברכב טבעית יותר (כמו בכביש מישורי) וגם ניתן להגיב כראוי למצב שבו לא הערכנו נכון את השיפוע או שהוא מתחדד באופן מקומי. השיטה גם מפחיתה עומס מהתמסורת. ניתן כמובן לבלום במידת הצורך, ובלבד שהבלימה לא תהיה "מרוחה" על ציר הזמן: בלימות של עד חמש שניות רצופות הן אידאליות.

נכון שהבלמים חלשים אבל כאן אתה לא מחפש מומנט בלימה אדיר של בלימת חירום, אתה רק מחפש להאט את הרכב ולעצור אותו בהמשך הדרך ולאו דווקא בו במקום, ובשביל זה לא צריך כוח בלימה אדיר. גם בלימה חלשה יחסית של המנוע או בלם היד ואפילו מעט הכוח שנשאר בבלמים ה"רגילים" - יכול להשיג את התוצאה.

שימוש בבלם היד הוא האפשרות האחרונה לאחר הורדת מהירות ככל הניתן בעזרת הבלמים וההילוכים. בבלם היד בהחלט ניתן להשתמש ובלבד שהשימוש יהיה חלקי והדרגתי - שן אחר שן - ותוך כדי הסתמכות ככל הניתן על בלימת המנוע במקביל. אגב, בחלק מהמכוניות יש זוג בלמים נפרדים בתוך ה"דיסק" האחורי עבור בלם היד ובכל מקרה ניתן להיעזר בו כדי להשיג כוח בלימה נוסף. בכל הטרגדיה הזאת, זה מנחם לראות שגם בפורום הזה וגם במקומות אחרים, אפילו בתקשורת, נגעו לא רק בצד האנושי (באבדן ובשכול) אלא גם בנסיבות התאונה ובאופן שבו ניתן היה למנוע אותה. בדרך הכלל הנקודה החשובה הזאת נדחקת הצדה ומתמקדים רק בקרבנות - ואז אין שום התקדמות לקראת התאונה הבאה.

או שמחליטים לעצור מוקדם ככל הניתן (כשהירוק רק מתחיל להבהב). עדיף לעבור בירוק מהבהב ואפילו בכתום (ניתן להאיץ קלות) במצב שבו יש סכנה מוחשית מאחורה. לידעתך, הירוק המהבהב נמשך שלוש שניות מלאות, וגם האור הכתום אמור להימשך בערך אותו פרק זמן. כדי להימנע ממצבים של "כמעט" צריך לבדוק את המראות הרחק מראש, וגם להאט את המהירות לפני הצומת לכ-70-80 קמ"ש. מהירות כזאת מאפשרת תגובה טובה יותר להתחלפות הרמזור, לרכב שמתפרץ לצומת ואפילו ספיגת אנרגיה סימפטית יותר בהתנגשות. עוד נקודה: הפתרון לסכנה מאחורה הוא לאו דווקא להתקדם קדימה או לזוז הצדה - תתכנן בראש נתיבי מילוט אפשריים מבעוד מועד ותוכל להתמודד עם כל סכנה מאחורה. נתיבי המילוט אמורים לאפשר לך לחמוק מצרה בזמן בלימת חירום אפשרית (גם מקדימה), בזמן בלימה רגילה וגם לאחר עצירה, או אפילו כשהרכב בנתיב ליד נדחף לנתיב שלך.

למיטב הבנתי, איתי אלון בדיוק דיבר על הנושא הזה בטלוויזיה. את הראיון עצמו פספסתי אבל העיקר הוא שיש להפיק מקסימום כוח בלימה גם מהבלמים (שלרוב נשאר בהם כוח עצירה מכובד), מבלימת המנוע (על ידי הורדת הילוכים מדורגת) ועל ידי משיכה הדרגתית, שן אחר שן, של בלם היד - וזאת לאחר הפחתת מהירות משמעותית ככל הניתן בעזרת ההילוכים. אם אין ברירה, ניתן להשתמש גם בגרר על ידי הפניות הגה קלות, פתיחת חלונות ואפילו התחככות קלה בגדר הבטיחות או אפילו נסיעה לתוך שטח פתוח וחולי - כדי למנוע פגיעה קשה.

לחץ אוויר גבוה מפחית את ההתנגדות לגלגול ואת צריכת הדלק, אך בלחצים גבוהים במיוחד ייגרם נזק לצמיגים וגם למתלים במידה שאינה מתקזזת בחסכון בדלק, וזה מבלי להזכיר את הסיכון הבטיחותי. עליך מוטלת החובה לנפח את הצמיגים ללחץ הקר המדויק. עם זאת, אני חייב לציין שגם נסיעה בלחץ גבוה ב-1-2 PSI באופן שיטתי יכולה להיות סבירה לחלוטין ואינה מקטינה את אחיזת הכביש אלא להיפך (תלוי בתנאים).

במציאות של תאונות הדרכים כיום, אתה לא יכול להרשות לעצמך לקפח את שיקולי הבטיחות. ולגבי תחושת הבטיחות - זו בדיוק הסיבה לא לנהוג ברכב כזה. כל צעד שיקטין את אשלית הבטיחות של הנהג ויגרום לו לנקוט צעדים מודעים להגברת הבטיחות שלו בפועל - יגביר את הבטיחות. רכב שמגביר את הביטחון של הנהג רק תורם ללקיחת סיכונים ולאגרסיביות. אגב, בג'יפון (להבדיל מ"ג'יפ" אמתי) - ההפרש במרווח הפנימי ובגובה תנוחת הישיבה אינו מהותי ביחס לרכב פרטי, ואילו איכות שיכוך המהמורות לרוב גרועה יותר (משקל גדול יותר דורש קפיצים קשיחים יותר). מי שרוצה להינות מכך צריך לרכוש רכב שטח אמתי - אבל אז כל החסרונות שהדגשנו יהיו עוד יותר חמורים!

מה שיפה בדוגמאות הללו הוא שכמעט בכולן ההתהפכות לא נגרמה עקב תמרון בודד אלא עקב העברת משקל כפולה וברובם גם סיוע חיצוני של שיפוע, חריץ או אבן שפה מוגבהת. גם לחץ אוויר נמוך או בולמים עייפים יתרמו לבעיה. אגב, הדרך להימנע מהתהפכות בתמרון כזה היא קודם כל לבלום ולהוריד מהירות, ורק אז לתמרן. שימו לב לסרטון האחרון: ברור שנהג הרכב אינו מביט רחוק מספיק ולכן לא שם לב לנהג השני. נהג טוב היה רואה את הנהג השני ממרחק, בולם, נצמד ימינה ורק אם לא היתה נשארת לו ברירה אחרת (כלומר, בסוף הבלימה) - היה חותך ימינה. בכל זאת גם לדעתי הן מדגימות יפה את הבטיחות הירודה של רכבים גבוהים. אם יש ברכב צורך פרקטי כמו עבירות שטח או משהו אחר - אפשר להסתדר עם זה ובלבד שנשמור על מקדמי ביטחון מתאימים. אבל בהיעדר סיבה טובה - אין שום צורך להקטין את מרווח הבטיחות הנתון שלנו במודע!

וזה בדיוק מה שחשוב להבין - הנרבורגרינג אינו מסלול - הוא כביש ציבורי! גם מבחינה נומינלית אבל גם מבחינת מגוון המכוניות שניתן לפגוש עליו - כולל אוטובוסים של תיירים ומכוניות ישנות וחבוטות שמזדחלות בצדו הימני של המסלול, וגם מבחינת הנורמות המוקבלות בו: שמירה על הימין, עקיפה משמאל, בדיקת מראות תדירה (ביחס למסלול מירוצים רגיל), איתות ימינה כדי להודיע לרכב מהיר שניתן לעקוף ועוד. אבל בעיקר - הנרבורגרינג הוא כביש ציבורי מבחינת מרווחי בטיחות: המפגש עם הגדר מאוד קרוב ומאוד כואב, וגם האספלט לא תמיד כל כך משובח ולכן נכונה ההמלצה לא לתקוף את המסלול (בטח שלא בפעם הראשונה) בקצב מלא וברכב כוחני מדי. עדיף קודם כל להתנסות בו מעדנות עם רכב חלש ואטי יותר, ועדיף בליווי הדרכה מקצועית ולאחר צבירת נסיון בנהיגה ספורטיבית ובנהיגת מסלול במקומות אחרים.

רכב פנאי לא מתהפך בזמן תמרון חירום! נכון, המקדם הדינמי שלו נמוך יותר (מרכז כובד גבוה ביחס למפשק הגלגלים), אבל יצרן הרכב מקזז זאת על ידי הקשחת מתלים והקטנת אחיזת הכביש. איפה החלופה? אמרתי - הקטנת אחיזת הכביש. כלומר, רכב כזה ייטה להחליק - ולא להתהפך - עוד לפני רכב פרטי טוב. התהפכות תקרה כאשר תוסיף למשוואה סדרת העברות משקל, תקלה עקב בולמים עייפים מאוד או צמיגים בלחץ נמוך במיוחד או מכשול בדרך (אפילו חריץ יחסית קטן באספלט מספיק כדי לגלגל רכב פנאי). אבל בתנאים סבירים - לא תנאי מעבדה, תנאים סבירים - לא תתרחש התהפכות. עם זאת, ברור שרכב הפנאי עובר בזמן תמרון שכזה הרבה יותר קרוב לסף ההחלקה ולסף ההתהפכות מאשר רכב פרטי ומכאן החסרון הגדול שלו.

זה לא טוב. לחץ אוויר צריך לבדוק פעם בשבוע, מקסימום פעם בשבועיים. רק ככה אפשר לעקוב מראש אחרי ירידת הלחץ ולדעת מבעוד מועד על כל תקר. בנוסף, יש לבדוק את כל ארבעת הצמיגים חזותית בבוקר לפני כל נסיעה, ועדיף בכל פעם שנכנסים לרכב. אגב, נסיעה בחוסר לחץ של כ-2 PSI היא משמעותית מבחינת מצב הצמיג לאורך זמן וגם בעלת השפעה מורגשת על התנהגות הרכב ברגע האמת. ולגבי מצב הצמיג: אם הוא נסע זמן מה בחוסר לחץ שכזה, ייתכן והוא ניזוק ברמה מסוכנת. התייעץ בצמיגאי, אבל בדוק את הצמיג גם בעצמך: אם חלקו הפנימי סדוק ואף יש בו "אבקה שחורה" - עדיף להיפטר מהצמיג, ואם הצמיגים כבר מורכבים זמן מה על הרכב (10 אלף או שנה) אז תחליף גם את השני. אם הצמיגים ישנם בלאו הכי - נצל את ההזדמנות להחליף רביעיה.

לא כל מי שנוהג ברכב כזה, אבל חלקם הגדול - בהחלט כן. הסיבה לשינוי בכמות ההתנגשויות - לא רק עקב מיעוט נסיעות אלא גם עקב מיתון סגנון הנהיגה עצמו. כמו כן, בארצות הברית, שגם בה תרבות הנהיגה על הפנים ושבה השתגר המונח "Road Rage" ואף זכה במרוצת העתים להתייחסות כמעט קלינית, מיוחסת נטיה מוגברת להיצמדות לרכב ממול ולנהיגה אגרסיבית ברכבים גדולים, הזוכים שם לפופולריות גדולה עוד יותר מאשר כאן. צי הרכב קשור קשר הדוק לתרבות הנהיגה. אם תפחית את כמות המכוניות החכורות, הרכבים הגדולים ובעלי הממסרות האוטומטיות - תראה שיפור בתרבות הנהיגה.

ההוכחות הן אמפיריות פשוטות: ברור שרכב הפנאי הגבוה והכבד אינו בעל אותן יכולות דינמיות של רכב פרטי ושצריכת הדלק שלו תהיה גבוהה יותר, וזה גם משתקף בנתוני הרכב המוצהרים או בחווית הנהיגה בו. לגבי צריכת דלק ובטיחות אקטיבית: קיים קשר אמפירי מבוסס דיו במחקרים שבדקו קורלציה בין מחירי הדלק לבין כמות תאונות הדרכים: בשנות ה-90, שיעור התאונות בארצות הברית נשאר פחות או יותר זהה, למרות שיפור הבטיחות בכלי הרכב, וזאת עקב ירידה במחירי הדלק (גרבוסקי ומוריסון, 2004). מחקרים אחרים, שחלקם בדקו את שיעור תאונות הדרכים לאורך זמן רב יותר, מצאו קשר דווקא בין עלית מחירי הדלק לבין הפחתה כלשהי בתאונות דרכים, בעיקר בקרב נהגים חדשים. כך, ניתן גם "לרמות" את הסטטיסטיקה בעזרת נהיגה חסכונית במודע או נהיגה ברכב חסכוני. עוד דרך לחשוב על זה: כל שקל שאתה מוציא על דלק וחלפים - הוא שקל שאתה לא מוציא על אביזרי בטיחות כמו צמיגים ובולמי זעזועים.

אני חושב שלצורך הדיון שהתפתח כאן צריך להבחין בין ארבעה מישורים: בטיחות, תרבות, חוק ויעילות - פחות או יותר בסדר החשיבות הזה. בכבישי הארץ יש מעט מדי מארבעת הדברים הללו. לגבי החוק: כן, נהיגה רק לפי דרישות החוק, בטח בישראל אבל לא רק - היא נהיגה בראש קטן. החוק הוא לקוני וכללי וברור שבחיים האמתיים צריך להפעיל שיקול דעת ולנקוט צעדי זהירות מעבר לדרישת החוק היבש, ולעתים גם לכופף קצת את החוק כדי לשמור על הבטיחות. אבל, אסור לערבב את התחומים בין היחס לחוק בחיים האמתים, לבין פריקת עול. העובדה שנהגים אחרים נוסעים באופן שאינו בטיחותי, חוקי או מתורבת - לא אומר שעלינו להפוך ללא מתורבתים בעצמנו או לפורעי חוק סדרתיים, ובטח שלא לקחת סיכונים. אדרבה! עלינו להוביל שינוי בעזרת דוגמה אישית של תרבותיות בכביש ובעיקר - שמירה על מקדמי בטחון בכל מחיר. אגב, עם כל הטרוניה על תרבות הנהיגה שלנו - אני לא מאמין בהקטנה של מקדמי בטחון גם בנהיגה בארץ מתורבתת. שום אוויר פסגות שוויצרי לא יגרום לי להקטין מרווחים מהמכונית ממול יותר ממה שאני עושה כאן, או ימנע ממני לבדוק את התנועה החוצה בהתקרבות לצומת מרומזר שבו הרמזור שלי ירוק. ולגבי נושא השרשור - רכב פנאי הוא רחוק מאוד מטנק. ההבדל בינו לבין מכונית פרטית בכל הנוגע להפרשי מסות בהתנגשות אינו גדול כל כך ולכן השקעת היצרן בחישובי ריסוק ובאמצעי ריסון היא שתכריע את הכף בכל הקשור לבטיחות הפסיבית שלו. עם זאת - גודלו ומשקלו הם לרועץ בייחוד לרכב האחר או להולך הרגל שבהם הוא עלול לפגוע - ויש לו גם חסרונות בבטיחות אקטיבית ובצריכת דלק (שאגב, קשורה אמפירית לבטיחות אקטיבית) ולכן - טוב יהיה לתרבות הנהיגה אם נראה פחות כאלו בכביש.

הערה חשובה: עודף שמן מעבר לקו המקסימום (כשהשמן קר) גרוע עשרות מונים מחוסר שמן כלשהו ויש להימנע ממנו. רצוי גם להקפיד ולא לערבב שמנים שונים ביחד במנוע. את החוסרים (שאמורים להיות קטנים בסך הכל) ניתן למלא דרך פתח מדיד השמן. בדוק את השמן פעם בשבוע (מקסימום שבועיים) והחליף אותו בזמן כדי לוודא שלעולם לא תצטרך למלא חוסר גדול של שמן.

לדעתי זה חוסר אחריות מהמעלה הראשונה. כשאני רואה נהגים כאלו אני שומר מהם מרחק גדול במיוחד (גם כשהם מאחורי!) מחשש לנפילת המטען. אבל, מה לגבי כל הנהגים שמעמיסים מטען בתוך הרכב? מבחינתי זה גרוע באותה מידה: ראו הוזהרתם. כל חפץ קטן המצוי חופשי בתא הנוסעים - דינו בתאונה להפוך לאבן קלע של עשרות ומאות קילוגרמים! סכנת נפשות! לכן, מטען יש תמיד לשמור בתא המטען ולרתום אותו למקום. בתוך תא הנוסעים ניתן לשאת רק תיקים רכים, אותם יש להניח מאחורי המושבים הקדמיים ועל הרצפה.

לא משנה במה מדובר - יצרן הרכב מתכנן מראש את המראה המקורית כך שתאפשר התמודדות עם סנוור על ידי הכהיה אלקטרונית אוטומטית או הטיה של שכבת זכוכית פנימית בתוך המראה (ניתן לביצוע בעזרת הטית המתג בתחתית המראה). אין צורך בתוספת למראה המקורית!

אני אסביר קצת יותר: בטסט בודקים את הבטיחות הפסיבית של הצמיג. כלומר, את הסיכוי שהוא יתפוצץ תחת עומס. לכן, בטסט בדרך כלל פוסלים צמיגים רק כשהגיל שלהם מגיע כבר לשש שנים והם סדוקים ויבשים, או כאשר החריצים שחוקים עד לגבול המינימלי של שני מילימטרים. במצב כזה קיים סיכון מוחשי לפיצוץ הצמיג, בעיקר בנסיעה מהירה וארוכה בכביש בינעירוני. אבל! אנחנו ממליצים להחליף צמיגים על בסיס קריטריון אחר: בטיחות אקטיבית, שמתבטאת באחיזה ובמרחקי עצירה במצב של בלימת חירום. זו הסיבה שיש להחליף צמיגים אחת לשלוש שנים או 60 אלף בממוצע, אפילו אם הם עדיין יכולים לעבור טסט גם לאחר עוד הרבה קילומטרים או חודשים.