חן ג.

אני גם לא מת על ג'יפונים! אין להם שום יתרון מעשי על רכב פרטי: לא בחלל פנימי, לא ביכולות תמרון או נוחות נהיגה, לא בתנוחת הישיבה ולא ביכולות דינמיות שבאות לידי ביטוי במצבי חירום. גם בהתנגשות אני לא בטוח שהפרשי המשקל הינם מאוד משמעותיים ואף עלולים להיות לרכב הגבוה והכבד לרועץ בחלק מהמצבים. גם צריכת דלק מוגברת היא לא עניין לקטנוניות (מה גם שיש קורלציה בין צריכת דלק נמוכה לבטיחות). לדעתי, תרבות נהיגה אפשר ליצור לא רק על ידי חינוך אלא גם על פי יצירת שינויים בתרבות המוטורית וגם בצי הרכב: הבחירה בג'יפון מעידה משהו על ההעדפות של הנהג ועל תרבות הנהיגה שלו ושל הסובבים אותו. את אותו הדבר אפשר לראות בארצות הברית, שגם לא התברכה בתרבות נהיגה מפותחת במיוחד. לכן, אם נוכל להניא אנשים מלרכוש ג'יפונים ואפילו להניע אותם לרכישת רכבים קטנים, בטיחותיים ורצוי ידניים - נוכל לשפר את תרבות הנהיגה בכבישים. נ.ב. הכוונה שלי היא למי שרוכש ג'יפון, או למי שרוכש ג'יפ בלי צורך אמתי (כמו ירידה לשטח). ג'יפאים אמתיים שכן יורדים לשטח הם דבר אחד, וג'יפ מגודל עם צמיגי כביש ופח מצוחצח שבחיים לא יפגוש אגן בוץ - הוא דבר אחר!

עוד נקודה חשובה ששכחתי: כאשר הידיים ברבע לשלוש, טווח התנועה של הידיים אינו מאפשר הפניה של 180 מעלות, אלא של כמעט 270 מעלות! זה המון כאשר לא נעצרים בזמן בבלימת חירום וצריך להשתמש בהגה. קיימת חשיבות גם לעבודה נכונה עם גלגל ההגה בסיבובים, אבל זה כבר עניין למתקדמים.

אחיזת הגה נכונה היא אכן ברבע לשלוש. אמנם ההגה עגול וסימטרי, אך אחיזת ידיים רחבה יותר חשובה ביחס לכוח הכובד: שתי הידיים פועלות כמשקולות מנוגדות. ככל שהן קרובות יותר זו לזו, הן נוטות "ליפול" לתוך הסיבובים וגם "לשייט" בישורות. כמו כן, אחיזת הידיים בנקודה נמוכה וקרובה יותר מעייפת פחות את הכתפיים כיוון שהזרועות אינן פשוטות לפנים ואף מאזנות זו את זו (בניגוד לאחיזה ביד אחת, שבה הטרפזים עובדים קשה). אחיזת עשרה לשתיים, כמקובל, מקורה בימים בהם ההגאים היו בעלי קוטר גדול, והיה צורך באחיזה "צרה" יותר כדי שהידיים לא יהיו "פתוחות" מעבר לרוחב הכתפיים. במכוניות אלו גם תנוחת הנהיגה היתה לא טובה ולכן מנח ידיים גבוה היה גורם להשענת משקל הזרועות על גבי ההגה. גם המאותתים היו מוטים כלפי מעלה כדי לאפשר אחיזה כזאת, ובעיות עם כרית האוויר לא היו מתפתחות כיוון שאלו לא היו קיימות. נקודה נוספת: האחיזה צריכה להיות יחסית רכה כדי להגביר את התחושה מגלגל ההגה. הדבר נכון גם בזמן סיבוב ההגה. אחזו בהגה ברבע לשלוש והפנו אותו רבע סיבוב לשמאל. מרפק יד ימין אמור להיות שמוט ולא מוטה מעלה והצדה. פרקי כף היד אמורים להיות ישרים ככל הניתן. ממה שראיתי כיום - ברוב בתי הספר לנהיגה מתקדמת בארץ מלמדים לנהוג עם האגודלים בתוך ההגה, מתוך טענה שעם מערכות ההיגוי וגם איכות הסלילה כיום, הסיכון הזה הפך לזניח ביחס לתועלת שבאחיזה הטובה היותר. בכל מקרה, אני יודע שאיתי אלון נוהג באופן שיטתי עם אגודלים מחוץ לגלגל ההגה, אף על פי שהצוות שלו מלמד לנהוג עם האגודלים בתוך ההגה. במצב של פתיחת כרית אוויר - ידיים שמיקומן ברבע לשלוש אמורות שלא להיפגע או לעוף מטה לכיוון הירכיים. על כל פנים, לפני התנגשות תמיד יש להוריד מהירות ככל הניתן וגם לסטות כיוון שככל שהפגיעה תהיה מוסטת יותר - כך תקטן עוצמתה.

לא נכון! בכל העולם ישנה אכיפת מהירות, מוצדקת או שאינה מוצדקת. השאלה היחידה היא מה היקף האכיפה, היכן היא מבוצעת ומהו רף האכיפה ולא פחות חשוב - מהי מהירות הנסיעה המותרת. כל המאבק וגם העצבים על עצם קיומן של המצלמות אינם מוצדקים. במקום זה, יש להעלות לדיון את נושא מגבלת המהירות עצמה או לפחות את רף האכיפה.

נתחיל בכך שכאשר החגורה מספיק הדוקה - היא באמת בקושי נסגרת. האם מושב הילד ממוקם בקדמת הרכב או מאחור? האם ניסיתם למקם אותו בכל מושבי הרכב השונים? נראה לי עדיף מאשר לחפש פתרונות שיפגעו ביעילות הריסון של המושב. חשוב לזכור שמיקום המושב מלפנים מסוכן מאוד.

אני לא בטוח האם יש ברכב כריות אוויר צדיות אבל אם ישנן - אסור לך להשים שום גופיה שעלולה להפריע לתפקוד כרית האוויר באופן מסכן חיים. לכיסוי המושב חסרונות נוספים כמו הפחתת יעילותה של חגורת הבטיחות וסכנת דליקה (הריפוד המקורי מעכב בעירה). כאשר אתה 'משפצר' את סביבת הנהג והנוסעים, תזכור ש"כל המוסיף גורע."

אני מודיע לך חד וחלק שאי אפשר לנהוג ככה! מה גם שחלק מטעויות אינן שלך אלא של הנהג האחר, של סולל הדרך, של השמיים (מזג אוויר) ושל עוד מרכיבים. אז איך נהג טוב מתמודד עם כך? על ידי דריכות של קפיץ אייבך שגומרת לך את הסוס (ואת הגב) אחרי עשר דקות? לא! הוא פשוט שומר על מקדם בטחון מספיק גדול בכל דרך אחרת אפשרית: צפי ותכנון, מרווחים ממכוניות אחרות, התאמת מהירות לתנאי הדרך, הגברת עירנות היכן שצריך, הגברת ראות ונראות, סילוק הסחות דעת ומיומנות בתפעול בזמן מצבי קצה, ורצוי גם רכב טוב ובטוח.

מה "הרבה"? כמעט כולן! אני לא מכיר נהג שגורם לתאונה בכוונה. מה לעשות שהאדם לעולם טועה, ולכן הפתרון הוא לא להציע סגנון נהיגה שיהיה חף מטעויות (כי פשוט אי אפשר! ), אלא כזה שיכלול מקדמי בטחון שבהם גם אותן טעויות אנוש - שלנו ושל זולתנו - לא יגרמו לתאונה ואילו במקרה הכי גרוע - לא יגרמו לאסון!

מצד שני, כמדומני ששוויץ היא מדינה עם מכה של נהיגה בגילופין (הודות לתרבות שתיה מפותחת) וגם ריכוז האלכוהול המותר בדם בשוויץ היה גבוה מאשר בישראל ובאופן מסוכן, עד לפני כמה שנים, וזה קצת יותר חמור מאשר צפירות ואדיבות בכביש. ובכלל, אני לא בטוח שהתמונה האידאלית הזאת עושה לנו טוב. על ההשוואה לאיטליה אני לא אכביר מלים, כיוון שמכל בחינה שאינה כלכלית, איטליה היא מדינה ים-תיכונית ולא אירופית, וגם תרבות הנהיגה בחלקיה הדרומיים היא בהתאם. ואכן, לחצות שם את הכביש זה ריגוש לא קטן (וכמובן שאין צורך במעבר חציה).

אני לא חושב שיש מקום לבוא בטענות כאלו. אמנם קשה להתרשם כמו שצריך דרך טקסט, אבל בכל זאת גם מעבר רמזור באדום יכול להיות תוצאה של טעות תמימה (ואני מתבייש להודות שגם אני לא נקי מעוון, בעברי) כמו מה שפותח השרשור מתאר. הפתרון הוא לשמור על מקדם בטחון מבחינת הצפי והתכנון (מבט לצדי הצומת, מעקב אחרי תנועה חוצה, האטה אם צריך, מוכנות לבלום), כך שגם אם תעבור באדום - תשים לב לכך בזמן ותעצור או שלפחות תוכל לנקוט באמצעי זהירות, וגם תהיה מוכן למעבר של נהג אחר באדום.

קודם כל אני חושב שההיבטים המשפטיים של סוגיות "פגע וברח" קצת מאפילים על ההיבט התעבורתי וחבל. בכל פעם שהתנגשות כזאת מתרחשת, כולם מתמקדים בבריחת הנהג מן הזירה, באשמה (הפלילית) שלו למקרה, ובאבדן האנושי שנגרם בעקבות כך ושוכחים את נסיבות ההתנגשות עצמה ואת האופן שבו ניתן היה למנוע אותה, בין אם מדובר בפתרונות ארוכי טווח (כמו תשתיות) או פתרונות מיידיים בנהיגה בזמן אמת. בנוסף, המקרים הללו מוסיפים לניכור נושא תאונות הדרכים מן הציבור. הבעיה בכל הקשור לתאונות דרכים היא שציבור הנהגים חש ניתוק מהנושא הזה, ומייחס תאונות למזל הרע (ומכאן המונח "תאונה" שאני נמנע ממנו) או לנהגים שסגנון הנהיגה שלהם גובל בפשע, שכביכול גורמים לתאונה בזדון ואף מגדילים לעשות ובורחים מזירת ה"פשע", ומכאן הכינוי "רוצח" לאותם נהגים (ובעיקר לנהגי רכב כבד). הריחוק הזה, שאינו מייצג נאמנה את המציאות, גורם לאותם נהגים נורמטיביים לכאורה שלא לחוש צורך לעשות בדק בית לגבי אופן הנהיגה שלהם, וכך עולם כמנהגו נוהג, ועוד תאונות קורות, על ידי אותם נהגים "נומרטיביים" שהם...אנחנו! בכל מקרה ברור שאף על פי שנהג הבורח מזירת התאונה אינו כאחד האדם, הכינוי וההאשמה שלהם כרוצחים הוא מוגזם לכל הדעות.

אולי במקום לחפש "כחולים," קודם כל תסרוק מאחוריך ותוודא שאף אחד לא מתכוון לדרוך לך על הזנב? אולי תסרוק את שטח הצומת לקראת התחלפות הרמזור? גם בעצירה - אתה עדיין נוהג וישנן סכנות, ולכן יש צורך בריכוז, ובזמן נסיעה לא כל שכן!

לא, מי שלא שומר מרחק מלא הוא עבריין מהסוג הגרוע, מי שלא מתרכז בדרך הוא עבריין מהסוג הגרוע, מי שעוצר בשוליים מסיבה אזוטרית כלשהי הוא עבריין מהסוג הגרוע, מי שיש לו אלכוהול בדם בזמן נהיגה הוא עבריין מהסוג הגרוע. הזחלן השמאלני, חוסם הנתיב האורבני וכל אלו - עבריינים מהסוג המציק - אבל לא מהסוג הגרוע. זה לא כל כך מסוכן, אבל זה מפריע. התמקדות בעבריינות (ע"ע עבירות מהירות) ובאדיבות בכביש (ע"ע זחילה בשמאלי) היא קטנונית - הבטיחות וחיי האדם הרבה יותר חשובים.

זה לא חכם. הצורך להבחין בין כלב\חתול לבין אדם\רכב גוזל ממך זמן תגובה יקר, ובלימת חירום לא מחסלת אף אחד.

לא אמרתי שאין סכנה בטיחותית, יש! אבל עיניך הרואות שלא על זה יוצא הקצף בשרשורים כאלו. הבריות אומרים שהנהג השמאלני מעכב אותם, מחנך אותם (השם ישמור) - והס מלהזכיר בטיחות! זה בדיוק הלך הרוח שגורם לנהיגה בכבישי הארץ להיות מסוכנת כל כך: ערבוב התחומים בין שמירת הבטיחות לבין פחדנות, בעיניו של עם שחושב עצמו ללוחמני... הסכנה הבטיחותית באי-שמירת הימין היא אחרת (ונוגעת יותר לרכב שבשמאל ולא לנהגים סביבו) והיא בכך שאין נתיב מילוט פנוי, להבדיל מנהיגה בימין לצד השול הפנוי. בעית שדה הראיה קיימת אף היא, אך כאשר מדובר ב"מתנחל שמאלני" שכזה - הוא לא ממהר כל כך לעבור נתיב.

אתה כתבת: "הכל מחוויר לעומת אלו שכותבים כאן שהם מחליטים בשביל אחרים. רבאק, אתה רוצה לנסוע 60? מצדי גם תעמוד אבל במסלול הימני. אל תקבע לי איך לנהוג. תתנדף מהמסלול השמאלי." אם נהג אכן מתנהג באופן מסוכן, לאו דווקא כי הוא ממהר ונוסע בנתיב השמאלי - אלא נגיד כי הוא לא שומר רווח או עוקף על מעבר חציה או משהו אחר - מן הראוי שאנשים אחרים יקבעו לו איך לנהוג וגם יסכלו את ניסיונותיו. אבל מה לעשות שאותם נהגים עושים שימוש בדיוק באותו טיעון ומבקשים שיניחו להם לנפשם ולא יגידו להם איך לנהוג - וכך הבעיה ממשיכה. האינדיבידואליזם פוגע בבטיחות ובתרבות הנהיגה! גם קטנוניות לא בדיוק עוזרת לעניין, ואני לא מבין מה יש להתעצבן מ"זחלן שמאלני" שכמעט ואינו יוצר סיכון כלשהו. נכון, זה לא תרבותי או נחמד, וזה מעכב, אבל זה לא מסוכן באופן מובהק ולכן זה מתגמד לעומת דברים אחרים שרואים יומיום בכביש ובכל מקרה לא צריך להעלות למישהו את הסעיף.

שלא תבין לא נכון: אני מסכים עם הדברים. מה שאני לא מסכים אתו הוא הלך הרוח של ההודעה המקורית, נוסח "איש הישר בעיניו יעשה" - ואני מזכיר לך שבמקור זה ביטוי בעל משמעות שלילית! ברגע שכל נהג נוסע איך שבא לו, בין אם זה מהר מדי, לאט מדי, בנתיב הלא נכון, במרחק לא סביר, ועוד - ומתעקש שלאף אחד אין זכות להגיד לו לשנות או לשפר את אופן נהיגתו - מקבלים את תרבות הנהיגה הקלוקלת שאנו רואים כל יום.

סכנת נפשות! שוליים, אפילו רחבים, וגם משולש אזהרה, אפוד זוהר, אורות מהבהבים ועוד - אינם ערובה לבטיחות! הפתרון היחיד הוא להמשיך לנסוע באטיות על הצמיג ההרוס גם למרחק של כמה מאות מטרים אל עבר מקום בטוח (כזה המופרד מן הכביש) או לפחות לעצור בצד ולעבור את גדר הבטיחות. לפי כל הנחיות הבטיחות, אין לאבחן או לתקן תקלה כלשהי ברכב (כולל החלפת גלגל בצד שאינו פונה לכביש) אלא להתפנות למקום מבטחים! בשלב זה יש לקרוא למשטרה ולשירותי גרירה.

זה דווקא לא נכון. כאשר שני נתיבים מתאחדים (וכן בנתיב האצה) יש לנצל את כל שטח הכביש עד סוף הנתיב כדי להשתלב באופן ההדרגתי ביותר האפשרי. גם כאשר הנתיב חסום או כשעוקפים רכב אטי, רצוי לנצל כמה שטח שאפשר (כמובן תוך שמירה על מרווח בטחון).

נו, באמת. עכשיו זה כבר מוגזם. אם אתה נוסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך - אחת היא אם אתה נוסע בשמאל או אם אתה נאלץ לעקוף מימין. האינדיבידואליזם הוא אבן הנגף של תרבות הנהיגה והבטיחות, וכולם צריכים לנהוג לפי כללי הבטיחות! כמובן שאני לא תומך בנסיעה "שמלאנית" אבל מסיבות אחרות כמו משהו קטן שקוראים לו בטיחות!

קודם כל נתחיל בזה שאנחנו לא גרים בהוליווד ורוב התאונות, גם בחורף, לא נגרמות עקב החלקה נועזת שנגרמת לא טוב, אלא בגלל סיבות פשוטות יותר ויומיומיות כמו ראות (ונראות) פחות טובה, עירנות נמוכה יותר, החלקת רגליים מהדוושות - ולאו דווקא בגלל החלקה. בכל מקרה, תאונות החלקה יש בכל תנאי רטיבות (ולמען האמת, גם כשיבש...). בתנאים של כביש מוצף, רמת האחיזה כבר יורדת הרבה יותר מעבר למצב של נגר (גשם ראשון) שגם הוא לא עד כדי כך חלק. עריכה: התאמת המהירות לתנאי הדרך, פירושה שתמיד יתאפשר לנו לעצור במרחק קצר משמעותית מהמרחק אליו אנו יכולים לראות. בואו נגיד, לדוגמה, ששדה הראיה שלנו לפנים הוא עד 500 מטר. זה מחייב אותנו לנהוג במהירות שתאפשר לנו לעצור במרחק של, נגיד, 480 מטרים, כך שתמיד נוכל להבחין במכשול בזמן ולעצור לפניו. כמובן שזה מצב אידאלי ויש להתחשב גם בתנועה מאחור או בסיכוי ש"יצוץ" מכשול פתאום. בתנאי רטיבות, גם הראות יורדת וגם מרחק העצירה עצמו מתארך ולכן יש להקטין מהירות. בכביש הפתוח, לכאורה אין סיבה להקטין את מהירות הנסיעה כיוון ששדה הראיה גדול כל כך שבתנאים סבירים נוכל עדיין לעצור בזמן - אבל בכל זאת קיימת סכנת ציפה (גם בלי שלוליות) ולכן רצוי להתייחס למגבלת המהירות החוקית.

לא נכון. כל רטיבות על הכביש היא מסוכנת. אם מקדם החיכוך (אחיזה) על כביש יבש היא 0.7 בערך, על כביש רטוב היא תרד ל-0.5 בערך. כאשר שכבת המים עמוקה (והיא יכולה להיות בעומק כמה מילימטרים טובים) האחיזה קטנה עוד יותר וקיימת גם סכנת ציפה. הנהג נדרש להתאים את נהיגתו לתנאים: הורדת מהירות שאינה מלה גסה גם בכביש הפתוח (עקב סכנת ציפה), הגדלת מרווחים מרכבים אחרים (רצוי פי שתיים!). עם זאת, אין צורך להגזים ורמת האחיזה של רכב מודרני ומותחזק כראוי היא לא קטנה, גם כשרטוב, ולכן אין צורך בנסיעה זחלנית. נסיעה כזאת מסכנת אותנו מאחורה (תאונות פגיעה מאחור עולות בזמן החורף).

אם ההנחה שמודגשת באות שמנה נכונה (ולצערי, עבור רוב ה"תכשירים" הנמכרים היא אכן נכונה) - אז טענתך נכונה. אם לא - אז לא. שימוש בסיליקון אמתי, שניתן להשיג אצל חלק מהצמיגאים וגם בתכשירים האיכותיים (כמו זה של STP) כן עוזר, ונעשה בו שימוש גם בתהליך הייצור של רוב הצמיגים. אם אין - גם שטיפה קלה במים משיגה אפקט לא רע!

קודם בוא נטפל בשטחים המתים שלך. הפתרונות הם: 1. כיוון נכון של המראות: שבו בראי השמאלי אינך רואה את דופן הרכב כלל, ובראי הימני - אם הוא קטן יותר - אינך רואה את דופן הרכב אלא אם אתה מביא את הראש לאמצע תא הנוסעים. כך אין שטח מת בכמעט אף רכב פרטי במרחק נתיב לכל צד. 2. בדיקת מראות תדירה: גם אם קיים שטח מת, בדיקת מראות תדירה תגרום לכך שתמיד תדע היכן נמצאות המכוניות\אופנועים סביבך, גם אם הם כרגע בשטח המת. בדיקת מראות (פנימית וצדדית) כ-8-10 פעמים בדקה היא סבירה בתנועה. חצי מכך שהתנועה דלילה או כשהכביש ריק, וקצת יותר כשהוא עמוס. 3. מעבר נתיב מדורג: תעבור נתיב בהדרגה תוך כדי ניצול של כל שטח הכביש. ככה את יכול להספיק לגנוב עוד מבט או שניים (לפחות) במראת הצד כשאתה כבר 'חצי דרך' בנתיב השני ולכן רואה יותר לעומקו. זה גם נותן לך ולנהגים האחרים להגיב למצב שבו בכל זאת פספסת משהו. הדבר נכון גם בהשתלבויות בעיר. 4. שמירת הימין: שמירה על הימין תגרום לכך שהתנועה תהיה רק מצדך השמאלי. מהיותך ישוב בצד שמאל של הרכב (צד הנהג) אתה מודע יותר למה שקורה בו, ולרוב גם הראי השמאלי גדול יותר וכמעט אין בעית שטח מת משמאל. כמה שפחות מעברי נתיבים - יקטינו את הסיכון עוד יותר. 5. אם צריך וכשצריך, ניתן להגדיל את שדה הראיה באופן "מלאכותי" על ידי הישענות קלה קדימה בזמן הסתכלות במראה, הטיית הראש הצדה לראי, מבט חטוף הצדה וכשצריך אפילו לחלון הצד האחורי. גם מראת עזר קטנה בצד (לא פנורמית פנימית) יכולה לעזור, אם צריך. 6. איתות מקדים (לפחות שלוש שניות מראש) יאפשר לנהגים אחרים לדעת שאתה עומד לעבור נתיב, ולהימנע מפגיעה בך גם אם תפספס. גם חלון נהג פתוח בחלקו העליון (בכל תנאי מזג האוויר) הוא רעיון טוב הן לרענון תא הנוסעים והן כדי לשמוע את מה שקורה בכביש. לגבי השטחים המתים של הנהגים האחרים: ברכב פרטי, השטח המת לרוב יהיה כאשר חרטום הרכב שלך מקביל בערך לדלת האחורית של הרכב השני, ממרחק מטר וחצי או שניים, ובעיקר מצד ימין. ברכב גדול יותר כמו מסחרית או משאית השטח הוא דומה, רק גדול יותר - קצת מאחורי קו הדלתות הקדמיות, בעיקר מימין ובמשאיות - גם מאחורה ממרחק של 10-20 מטרים. אם אינך יכול לראות את הנהג בראי שלו - סביר שהוא לא יכול לראות אותך. איך להתמודד עם זה? 1. הימנע מלנסוע בתוך השטח המת של הרכב השני. 2. שמירת הימין: שמירה על הימין תאפשר לך לשמור לצדך את שול הדרך, כך שתוכל להשתמש בו כנתיב מילוט מיידי אם נהג משמאל סוטה מבלי לראותך. במידה ואתה לא בנתיב הימני או שאין שול (או שהשול חסום), שמור את המהירות כך שישאר שטח ריק בנתיב לידך. במידת האפשר, סע בצד ימין של הנתיב הימני או בצד שמאל של הנתיב השמאלי כדי לפתוח מרווח צד מרכבים החולפים לצדך. השתדל לא לחלוף על מכונית אחרת מימין. כאשר מדובר במשאית - הימנע מכך באופן גורף! 3. הדלקת אורות ביום ובכל עונות השנה תקל על נהגים לראותך ובמצבים מסוכנים - הבהוב קצר באור הגבוה או צפירה עדינה, תיידע את הנהג השני על קיומך. 4. זיהוי כוונת הנהג השני לעבור נתיב, על ידי איתות אבל גם במצב שבו אתה רואה רכב מהיר מתקרב לרכב אטי יותר - סביר שהוא יעקוף אותו (שוב, בעיקר אם מדובר ברכב יחסית כבד). גם מבט לתוך ודרך הרכב יכול לגלות כוונה של נהג אחר לעבור נתיב. מבט לעבר הגלגלים הקדמיים מאפשר זמן תגובה קצר יותר לתחילת מעבר הנתיב.

צמיג העשוי תרכובות רכות יותר יתייבש מהר יותר, אבל העניין העיקרי כפי שכבר צוין הוא אופי השימוש: חניה בצל, נהיגה עדינה, הקפדה על לחץ אוויר, סבב גלגלים בעתו ורצוי גם מריחת סיליקון או ספריי סיליקון ייעודי על דפנות הצמיגים - יעזרו לעכב את תהליך ייבוש הצמיגים, עד לניצול אורך החיים המלא של הצמיג בחלק מהמקרים (עד ארבע שנים).