חן ג.

לא דיברתי על האצה בתוך הסיבוב, אלא על כניסה לסיבוב במהירות גבוהה יותר. ולשאלתך: אם נכנסים להיגוי יתר אז נותנים גז (כמה ומתי, אני לא אסביר ברשותך) אבל בנהיגה מהירה לא נכנסים להיגוי יתר מלכתחילה, שכן החלקה תגרום לאיבוד מהירות לא רצוי. על כל פנים, המהירות הגבוהה ביותר בשיא הסיבוב מתקבלת ב"דלק קבוע" כאשר לוחצים על הגז במידה שבה הרכב אינו מאט או מאיץ.

כנראה שלא ירדתי לסוף דעתך בתגובה הקודמת. עמך הסליחה. לגבי שינוי התגובה האינסטנקטיבית: זה דבר הדורש אימונים רבים, לפחות חלקם במסגרת הדרכה מקצועית וחלקם הגדול - בנהיגה יומיומית (עבור מי שאינו נהג מירוצים תחרותי). בנהיגה יומיומית "מנהלתית" אפשר להטמיע הרגלים נכונים של מבט, שימוש נכון בסביבת הנהג ואפילו בלימה נכונה או קווים נכונים ותזמון פעולות נכון בעקומות. אגב, בשום מכונית האחיזה לא תעלה עם הגברת המהירות בסיבוב. השפעת האפקט האווירודינמי בטלה בשישים ביחס לגידול בכוח הפועל על הרכב, כיוון שהכוח הזה גדל בריבוע המהירות, ובפועל אפילו עוד יותר בגלל בזבוזי אחיזה שנגרמים עקב העברות משקל, עיוות צמיגים, זוויות החלקה, גמישות בשלדה ועוד.

אכן, סתם שמועה. ובכל זאת, לקראת צומת שמגיעים אליו במהירות רצוי להאט לכ-80 קמ"ש שיאפשרו בדיקה טובה יותר של הצומת לפני החציה (כן, אפילו שירוק), הערכת מרחקים טובה יותר, יכולת לעצור עבור התחלפות הרמזור או סכנה כלשהי כמו הולך רגל או רכב שפרץ לשטח הצומת, ואפילו ספיגת אנרגיה טובה יותר בהתנגשות.

אני אישית מפיק הנאה מכל סוג של נהיגה, ואני חושב שזה דבר טוב לשלוות הנפש וגם לריכוז בנהיגה. נהיגה עירונית היא לעתים ממש מורכבת ומאתגרת ולפי דעתי יכולה להוות תחרות טובה (מבחינת האתגר שהיא מציבה לנהג) גם לנהיגה ספורטיבית בקצב גבוה מאוד. אני גם לא חושב ש"חדוות נהיגה" היא דבר ששמור רק לנהגים שנותנים בראש כל שני וחמישי בנס-הרים. האם אי אפשר ליהנות בצורה פשוטה יותר מהאתגרים היומיומיים של נהיגה עירונית או אפילו סתם שיוט רגוע בכביש הפתוח? האם אנשים שזהו אופי הנסיעות שלהם לא יכולים לזכות לתואר הכבוד של "חובבי הגה"?

נהיגה עם היגוי יתר היא בשום אופן לא נכונה, לא מהירה (אולי מרגישה מהירה) ובטח שלא בטוחה! מהנה - כן. אבל כאן זה לא הפרסומת של יופלה - כאן באנו לנהוג! נהיגה נכונה היא מה שאני ורוני ציינו והיא נהיגה עדינה שזורמת עם הרכב ומרגישה כמו נהיגה מנהלתית, כך שנוצר תת היגוי קל מאוד שרוכבים עליו לאורך הסיבוב. ה"הגיון" בהקשר זה הוא השמירה על מקדם הבטחון, ואם אתה חושב שבנהיגה ספורטיבית מתפשרים על מקדמי בטחון אז טעות בידך: גדולתו של נהג טוב היא שהוא יכול להקטין את "בזבוז האחיזה" על פקודות ניהוג הסותרות את עצמן, וכך לנהוג מהר יותר מבלי להקטין את מקדם הבטחון!

זה בגלל החיבור שהראש שלך עושה בין הכוחות הפועלים על הרכב לבין פקודות הניהוג שלך. בירידה, הכוח הפועל על הרכב גדל מעצמו כל אימת שאתה אינך יוצא מגדרך ופועל על מנת למנוע זאת. ההגיון שלך מזהה זאת וגורם לך להוריד קצב. לחלק הזה במוח, גבירותי ורבותי, קוראים הגיון בריא! אתה לא רוצה למצוא את עצמך רואה את הכביש דרך חלון הנוסע בירידה!

לא צריך להגזים. נכון שבנסיעות אורבניות צריך להחליף שמן מוקדם, אבל לא מדובר כאן על מנוע מפייח משנות ה-80 עם שמן מינרלי סוג ג' (ביחס לשמנים של היום) ולא צריך להתרושש מיציקות חוזרות ונשנות של שמן בשם אהבת הרכב או הנהיגה. בתנאים של נסיעות אורבניות קצרות, החלפה אחת לשנה עד שנה וחצי או 10 עד 15 אלף - היא סבירה לחלוטין. את הכסף הנחסך על החלפת השמן בכל שני וחמישי כדאי לכוון לדברים חשובים יותר (מישהו אמר צמיגים טובים?). אגב, מספיק מנוע שנוסע מעל 20% מהנסועה הכללית שלו מחוץ לעיר כדי להאריך את חיי השמן לכיוון תוחלת החיים המלאה שלו על פי המלצות היצרן.

אני מדבר גם על נהיגה ספורטיבית וגם על נהיגה מנהלתית. גם בנהיגה מנהלתית רצוי לבחור בהילוך שבו נוכל לנהוג את הירידה "על הגז" כך שגם אם לא נעריך נכון את מידת השיפוע או שהוא יתחדד במהלך הירידה, נוכל להמשיך לשלוט ברכב בדיוק כפי שאנו רגילים לשלוט בו בישורות. הדבר גם מוריד את העומס מתיבת ההילוכים והמנוע. לא רק זה, אלא שברגע שהירכתיים מקבלים שכל משל עצמם בירידה ונותנים היגוי הפוך, הירידה תגרום להמשך ההחלקה עד שייגמר ההגה ואז - עד שייגמר הכביש (כיוון שאבדן המהירות בהחלקה הצדה יקטן הודות לשיפוע). בכל מקרה, "ברקס בחדות" או "מפנים הגה בחדות" הם לא הדרך הנכונה - עדינות וליניאריות בתפעול הרכב מהירים (ובטוחים) בהרבה. תפעול גס רק מרגיש מהיר יותר, ולרוב זה יותר קל ואפילו יותר כיף.

לא מדויק. צריך להוריד להילוך שבו הרכב מאט את מהירותו מהמהירות שבחרת, כפי שהוא עושה בישורת, כך שאתה נדרש ללחוץ על הגז בעדינות כדי לשמור על מהירות קבועה. כך הרכב יציב ונשלט יותר בעזרת כוח המנוע.

עוד נקודה: בירידה יש פחות אחיזה אבסולוטית, ואילו בעליה - יותר! ואני מסביר: בעליה, כוח המשיכה המושך את הרכב "למטה" פועל כנגד כוחות הצד המנסים להסית את הרכב מנתיבו, ואילו בירידה כוח המשיכה חובר לכוח הצנטריפוגלי וגורם למהירות הרכב לעלות כך שהנטיה שלו להחליק (וגם להתהפך) אל מחוץ לסיבוב עולה. אפקט זהה מתקבל בשיפוע צד כלפי חלקו החיצוני או הפנימי של הסיבוב. בנוסף לכך יש להוסיף את מעבר המשקל לפנים או אחור בהתאם. לנצל נכון את השיפועים (או להיזהר מהם...) זה אחד הדברים המאתגרים ביותר בנהיגה מהירה. ישנם למשל סיבובים רבים שמקבלים שיפוע (או שהשיפוע הקיים שלהם מתחדד) באזור האיפקס ולכן הדרך המהירה סביב הסיבוב היא להיכנס מוקדם ומהר ולסמוך על השיפוע שיחזיק אותך בתוך הסיבוב וזה כבר מפחיד...

לנהגי משאיות חלוקה בפרט יש בעיה אמתית שבג'ונגל העירוני (בטח זה הישראלי) אין לה תמיד פתרון טוב. גם בארצות שאנחנו כל כך נכספים לתרבות הנהיגה המפותחת שלהן, אפשר לראות מראות כאלו. על כל פנים, ראוי לנו שנראה בהם התחשבות לפחות באותה מידה שאנו מצפים להתחשבות מצדם. מבחינתי, בכל סיטואציה כזאת בכביש, אני קודם כל עושה בדק בית ומוודא שאני עושה את כל הפעולות הדרושות כדי לשמור על בטיחותי ועל זרימת התנועה: נהג שמאט מוקדם, נמנע מעצירה, מנצל את שטח הכביש מאחורי הרכב החוסם ומשתלב בהדרגה ובחכמה - יעזור לתנועה מסביבו לזרום ויקטין את ההפרעה שנגרמת לו ולטור שאחריו בגלל הרכב החוסם. בכל מקרה, פקקים ובעיות תרבותיות בכביש הן לפי דעתי דאגתו האחרונה של הנהג הישראלי ולפי דעתי זו ממידת הקטנוניות להתלונן עליהן השכם והערב, כדרך שהפכה להרגל כאן בפורום. ברור שעד כמה שמקרים כאלו מרגיזים אותנו, הסיכון הכרוך בהם אמנם קיים, אך הנו קטן וזניח. אני מעדיף חווית נהיגה מסובכת ומורטת עצבים, ובלבד שתהיה בטוחה!

חצי שנה זה מוגזם לרכב מודרני עם שמן סינתטי איכותי. החלפה אחת לשנה עד שנה וחצי או 15 אלף היא סבירה לחלוטין במצב כזה.

תחליף את כל הרביעיה - ובהקדם האפשרי! גם הצמיגים החדשים יותר (מאחורה) במצב לא טוב, ובכל מקרה רצוי להחליף אותם כדי לא ליצור פערים בין הצמיגים מקדימה ומאחורה. צמיג בן 9 שנים אינו ראוי לשימוש אפילו בתור צמיג רזרבי, גם אם הוא היה באחסנה במשך כל השנים הללו. גם צמיגים מ-2007 הם ישנים ומסוכנים. ישנם סימני יובש וזיקון מובהקים על כל הצמיגים בתמונות שהעלת.

לא יודע האם לרכב יש מערכת כזאת, אבל במכונית עם ABS, בהתנעת הרכב תמיד תופיע נורת ABS. מעבר לכך, ניתן תמיד לבצע בדיקה על ידי ביצוע בלימת חירום ממהירות של 40-50 קמ"ש (במקום ריק ובטוח). ברכב עם ABS תופעל המערכת וניתן יהיה לשמוע את פעולתה על ידי תקתוקים ורטט בדוושה וייתכן שגם בהגה, ואילו ללא ABS תישמע יללת צמיגים עקב נעילתם והחלקתם על פני הכביש.

אני גם לא אמרתי שכל התאונות ניתנות למניעה מוחלטת, אבל באותם מקרים מאוד נדירים שבהם אי אפשר למנוע את הפגיעה - יש לפחות לעשות את כל הצעדים הדרושים על מנת לצמצם את הפגיעה לאפס, וכך גם ציינתי. בלית ברירה, הורדת מהירות ככל הניתן והסטת המכונית כך שהפגיעה תהיה בהיסט גדול ככל הניתן, בשילוב עם רכב בעל בטיחות פסיבית סבירה, לפחות ימנעו מאיתנו פציעה או מוות בכביש, וזה מה שחשוב באמת. בכל מקרה, ראוי לנו לפחות להסביר כך את הדברים, כדי לא לייאש אנשים אחרים. עדיף נהג שעושה הכל כדי למנוע תאונה וסופו להתבדות, מאשר נהג מיואש שכלל לא מנסה למנוע את ההתנגשות!

יעזרו ועוד איך! תאונות חזית-צד הן לא עד כדי כך קשות למניעה, לפחות ברכב מודרני - גם כשמדובר באוטובוס. זו אינה שאננות, זוהי מודעות בסיסית מאוד לסכנות וידע כיצד להגיב להן! קצת מוכנות, ידע, מיומנות וריכוז - ואפשר למנוע אסון! אפילו אם אני טועה, מן הראוי לכתוב כך, כדי לא לעודד אווירת ייאוש וחוסר מעש בכל הקשור לתאונות הדרכים בקרב הבריות...

מה לגבי החלפת צמיגים תדירה שהיתה מקצרת לך את מרחק העצירה בעשרות אחוזים? מה לגבי החלפת בולמים שהיתה מקצרת את המרחק עוד יותר? הנה עוד נקודה שהיתה עוזרת לך למנוע את התאונה או לצמצם את עוצמת הפגיעה בהרבה!

אני יודע, רק רציתי לציין עקרון והוא ריכוז בנהיגה ומבט במראות גם בזמן עצירה. בכל מקרה, התרחיש שאתה מציין הוא מאוד מאוד נדיר וגם איננו מסכן חיים. בוחן התנועה יכול לטעון מה שבא לו. אני ראיתי רכב מאיץ תוך כדי בלימה ונעילת גלגלים, אך היה מדובר בקרח, בשילוב של שיפוע תלול, עם רכב גבוה וכבד בהחלקה הצדה. כדי שזה יקרה ברכב פרטי ועל כביש רטוב צריך שיפוע ממש קיצוני בשביל כביש ציבורי. ולגבי חדירת תא המנוע לתוך הרכב: זה מצב מאוד מסוכן וכיום כמעט שלא רואים אותו בתאונות. כדי למנוע זאת עושים שימוש בהגנה קשיחה מאוד בקיר האש, ובתכנון אזור קריסה שיאפשר למנוע "ליפול" מטה לתוך כיס מוכן מראש במקום להידחף אחורה.

אני דווקא מסכים איתך! נהיגה בדריכות מתמדת היא לא מציאותית, כיוון שהנהג יתעייף ויאבד ריכוז תוך זמן קצר. אבל לא על זה מדובר: נהיגה צריכה להתנהל במצב של "עירנות נינוחה" ולא של דריכות גבוהה - אלא אם כן מדובר בתנאים מאוד קשים כמו רחוב צר בנוכחות ילדים או תנאים של שלג\קרח. לא צריך ממש 'לשבת על קוצים' כל הזמן - אבל כן צריך לתכנן קדימה ולחשוב על הגרוע ביותר. זה לא דורש איזושהי דריכות מיוחדת, רק תכנון מעט מוקדם יותר (כלומר, לא לעשות את זה כעומדים להיכנס לצומת, אלא הרחק מראש) וקצת ריכוז. זהו! גם לגבי המקרה שציינת: אין שום קושי לשמור את העיניים על המראות בזמן עצירה, מכיוון שבלאו הכי אין לך עוד כיוונים לחלק אליהם את תשומת הלב שלך. אני לעולם לא מוריד את המשמר (שוב, מבלי להידרך יותר מידי) עד שלא עצרו מאחורי שלושה רכבים לפחות בתור "כיסוי תחת". זה לא דורש ממני שום משאבי ריכוז מיוחדים. מה בטיחותי ברכב שבו בלוק המנוע קופץ לביקור בתא הנוסעים בהתנגשות במהירות עירונית?! אני לא מסכים את אופי הדברים שכתב הבחור, אבל בכל זאת אין לי ספק שרכב בטיחותי יותר היה עוזר לך מאוד (לדעתי גם עד כדי מניעת התאונה) וייתכן שהיית יוצא ממנו ללא פגע כלל!

תודה לך על הפירוט (שחלקו עוד זכור לי מדיון קודם שלנו בעניין). כל עוד מדובר בדרך עירונית - מהירות 70 קמ"ש בירידה, בסיבוב בכניסה לצומת, כשרטוב, בראות לקויה - היא מסוכנת, נקודה! צמתים הם מקומות מסוכנים, והגישה אליהם צריכה להיות אטית וזהירה מאוד. במקום רק להביט ולראות את התנועה החוצה (ואז להניח שהיא אכן תעצור) יש ללוות אותה במבט ולוודא שהיא אכן עוצרת - אפילו בצומת מרומזר! לגבי נתיב המילוט - ברגע שלא מתכננים מראש נתיב מילוט ולא מסיטים את המבט מן המכשול, תמיד נדמה שאין לאן ללכת. כאשר מראש מעלים את הדעת את האפשרות שלא זו בלבד שנהג אחר יפרוץ לצומת, ולא רק שהדבר ידרוש מאיתנו בלימת חירום, אלא שגם במצב זה לא נעצור בזמן - מתכננים את נתיב המילוט מראש ולכן אין צורך ביותר מידי מיומנות ברגע האמת. בכל מקרה, ככל שמצליחים להאט וגם לסטות (כך שהפגיעה תהיה בהיסט ככל האפשר) חומרת ההתנגשות פוחתת. ברוב הצמתים אפשר לסטות לכיוון הכביש החוצה, שבו התנועה עומדת, או אפילו לכיוון מרכז הצומת, כאשר יש בצומת נתיב האטה לפניה שמאלה, שלצורך בנייתו יוצרים שטח "מת" במרכז הצומת בין שני כיווני הנסיעה המנוגדים. ברכב חדיש, עם ABS, הסיטואציה הזאת היתה אפילו פשוטה יותר. רכב כזה גם היה סופג את עוצמת הפגיעה הרבה יותר טוב: דחיפת בלוק המנוע לתוך חלל הרכב נחשבת למאפיין של תאונות קשות במיוחד, וכיום היא דבר שרואים רק בתנגשויות חזיתיות במהירויות מאוד גבוהות, או במעורבות רכב כבד. תנוחת הנהיגה שלך נשמעת קרובה מידי: בישיבה קרובה מידי אכן נפצעים בראש, בחזה וגם בברכיים (לרוב כנגד התקרה של גומחת הדוושות) וייתכן שישיבה יעילה יותר היתה מונעת ממך פציעות מיותרות ואף מאפשר לך חופש גדול יותר לתמרן. היתלשות המושב ממקומו היא עניין חמור שלפי דעתי מצביע על כשל כלשהו במושב, שהיה צריך לטפל בו בטרם עת. אין ספק שנקלעת למצב מאוד בעייתי, בין השאר גם הודות למאפייניו של הרכב שלך! ברכבים מיושנים ללא ABS, הרבה יותר קשה למנוע תאונות במצבי קצה שנגרמים באשמת נהגים אחרים!

כתבת יפה - אבל פספסת כמה שלבים: נהיגה אינה צריכה להיות "זהירה" בלבד - עליה להיות מושתתת על הבנה של האופן שבו הדברים מתרחשים בכביש ועל ידע כיצד להגיב, על מודעות לסכנות וריכוז גבוה ועל עוד דברים מלבד תחושת זהירות פרטית גרידא. כאשר נוהגים כך, מבינים את הבעייתיות של המונח "תאונת דרכים" שמרמז על אופי אקראי כלשהו, בעוד שבפועל מדובר בהתנגשות, שאינה קורית אלא נגרמת! הנחת העבודה של הממסד היא שנהג שיירתע, יפחד ויזהר - ידע לפעול נכון (או לחלופין, לא יטעה) ולכן לא יהיה מעורב בתאונה. ואני שואל: האם נהג ממוצע, בעל כוונות טובות ככל שיהיו, ידע כיצד להגיב נכון ברגע האמת? האם הוא יידע להוציא את הזהירות מן הכוח או הפועל? האם הגורם האנושי באמת "טועה" או שהוא פשוט לא יודע מה לעשות מלכתחילה? קח למשל את המקרה שלך. אני לא ראיתי או בחנתי את אתר התאונה, אבל אני בטוח שהדבר יכול היה להיגמר אחרת. נכון, זה מרגיש לשמוע אבל זה נכון: או שהיה אפשר למנוע את הפגיעה כליל, או שאפשר היה להפחית את תוצאותיה לקטנות בהרבה ממה שהיו. זה מתחיל במהירות מתאימה (ביחס לתנאי הדרך ולא ביחס לחוק), דריכות ומבט למקום הנכון. צומת הוא מעצם הגדרתו מקום מסוכן, גם אם זכות הקדימה היא שלך וגם אם היא "מחוזקת" ברמזור ירוק: לכן, התקרבות לצומת צריכה להיות אטית (בטח לא במהירות שבה בתאונה בלוק המנוע נדחף לתא הנוסעים) ותוך מבטים לצדדים כדי לוודא שהנהגים האחרים אכן עוצרים. אם היית מראש מניח את האפשרות הגרועה ביותר ולא "מניח בנאיביות שהוא רואה אותי" - תניח את ההיפך מכך! עכשיו נניח שבכל זאת התפרצות האוטובוס לצומת היתה דבר שלא ניתן היה לצפותו באופן שיאפשר לעצור בזמן (וזה בהחלט אפשרי), עדיין אפשר לבלום, וכאשר רואים שלא עומדים לעצור בזמן (כמו במקרה שלך) יש עדיין הגה ואפשר להשתמש בו ולברוח לנתיב מילוט שהכנת מראש. האם ציפית לכך? האם חיפשת מראש נתיב מילוט? עכשיו נניח שגם זה לא היה עוזר והתנגשות כזאת או אחרת היתה מתרחשת. אין לי ספק שמהירות נמוכה יותר, בלימה חזקה, וסטיה ככל הניתן (ולא היפוך כיוון עם בלם היד, כפי שאמרו לך בהזדמנות אחרת) היו מפחיתים את עוצמת הפגיעה למינימום האפשרי. ייתכן שגם תנוחת הנהיגה יכולה היתה להיות בטיחותית יותר (שברים מדחיפת הדוושות לאחור בתאונה לרוב מעידים על ישיבה רחוקה מידי מהדוושות או על רגל יחפה) אבל את זה אני לא יודע בוודאות וכמובן שגם רכב בטיחותי זה דבר מבורך.

אבל גם היכולת של הנהגים האחרים לראות פנימה או דרך הרכב חשובה! אמנם יש רכבים שבהם הדבר אינו כך כתוצאה מעצם המבנה שלהם, כגון משאיות, אבל זו לא סיבה לקחת רכב פרטי שבו המצב שונה, ולהפוך אותו לכזה. האם הייתם מרכיבים בלמי אוויר של משאית (שלוקח להם זמן כפול להגיב) על רכבכם הפרטי, תוך שימוש באותו תירוץ? ישנה חשיבות רבה ליכולת הנהג לראות אל תוך רכבים אחרים. ישנה חשיבות רבה לא פחות ליכולתו לראות דרכם ומעבר להם, כדי להסתכל רחוק ולצפות את האופן שבו התנועה מתנהלת ואת הסכנות בהמשך הדרך. גם היכולת לראות אחורה דרך רכבים שמגיעים היא חשובה, כאשר נהג מנסה לנהל את התנועה אחורנית ולוודא שלפחות שתיים-שלושה רכבים אחריו מאטים ועוצרים. ברגע שמגיע מאחורי רכב בעל שמשה כהה או וילון אחורי, הדבר מקשה עלי לעשות זאת! החוק לא רלוונטי, כיוון שבטיחותם של משתמשי הדרך חשובה עוד יותר!

ואני לא נוסע איתה, ולא נגרם לי שום בלבול בגלל היעדרה, וכמוני נהגים רבים אחרים... תוספת שדה הראיה שאתה מדבר עליה בדרך כלל לא קיימת, מעצם היות המראה פנימית. כלומר, נכון שרואים יותר, אבל מה שרואים זה חלקים פנימיים של הרכב (קורות C, המושב האחורי, המדף האחורי, התקרה וכדומה) ולא כביש ואם כן רואים קצת כביש - אז מדובר בתוספת זניחה וחסרת משמעות דרך חלונות הצד האחוריים. יתרה מזאת, התוספת הזאת שאתה מבכר כל כך, מופיעה בלאו הכי במראות הצד, והכפילות הזאת רק מבלבלת במקרה הטוב, או גורמת לנהגים לזנוח את מראות הצד, במקרה הרע. לכך יש להוסיף עיוותים, בעיקר ביחס למראות הצד, והסתרת שדה ראיה קריטי לפנים (בעיקר תמרורים ורמזורים). אם תנסה לפתוח את סך השמש, בעית שדה הראיה לפנים רק תגדל, בין אם זה כיוון שהמראה תפריע לתנועת הסוכך ותתקע אותו בזווית שמסתירה או אף מסכנת את מצח הנהג, או לפחות לא מונעת את הסנוור. ועכשיו אנחנו מגיעים לנושא הבטיחות הפסיבית. בתוך הדשבורד שלך יש גברת עצבנית שקוראים לה כרית אוויר, והיא לא אוהבת מראות פנורמיות, וברגע שתרגיז אותה, היא תעיף את הפנורמית על המצח שלך בעצמה רבה. לא נעים!

ניסיתי, כשהייתי תלמיד נהיגה. לא מומלץ: אין תוספת אמתית או משמעותית של שדה ראיה, יש עיוותים, יש הכפלת עצמים, יש סכנת פציעת ראש חמורה, יש סכנת רסיסי זכוכית בפנים ובידיים, יש סכנת סנוור מאחור, מהצד ומלפנים (גם עקב הפרעה לתנועת סך השמש) ועוד לא מעט סיבות...

ארוחה דשנה וגדושת שומן, פחמימות או מלחים היא מאוד מסוכנת לנהגים ויש להימנע ממנה, כשם שיש להימנע מנהיגה במצב של עייפות, הסחת דעת או שכרות! לגבי שכרות: כל ריכוז של אלכוהול בדם הוא מסוכן, אם כי כדאי להתוודות על האמת ולהגיד שבריכוזים של 0.01% הוא לא עד כדי כך מסוכן (אם כי במספר מדינות, ביניהם כמדומני גם צ'כיה, גם זה אסור) אבל מן הראוי שלא לנהוג גם עם ריכוזי אלכוהול שכאלו בדם. חשוב גם לזכור ששתיה חברתית לרוב מתרחשת בשעות הערב, הלילה ולפנות בוקר, המועדות לעייפות והירדמות, ובשילוב עם החושך והאלכוהול ביחד זה אסון, שכן אלכוהול מגביר עייפות.