חן ג.

הימצאות הולכי רגל בשוליה של דרך בינעירונית היא אסורה, להוציא מצב חירום, קל וחומר כאשר מדובר בחציה של נתיבי הנסיעה, ועל אחת כמה וכמה בדרך מהירה!

נהיגה בעייפות היא לא מצב נתון, זה ינמנם ובל יעבור! אם אתה עובד בלילה, עליך לישון במהלך היום, כדי שמצב של עייפות לא יהיה "מצב נתון" וגם אז יש לנהוג עם מקדם בטחון גדול יותר ואם צריך אז לעצור (כמובן רק במקום בטוח) לצורך רענון או אף תנומה קצרה. בנוסף, ברגע שרואים התהוות של ערפל או כל מצב של הגבלת שדה ראיה, יש להאט מראש כדי להישאר במהירות שמתאימה לתנאי הדרך ושבה משאיות אינן "מופיעות" לפתע ממול. בנוסף, יש לבדוק מראות באופן תדיר כך שבמצב החירום אינך תלוי לחלוטין בבדיקתה של מראה כזאת או אחרת, וכמו כן הייתי מוכן לאפשרות של מצב חירום מראש ולכן מחליט מלכתחילה על נתיב מילוט אפשרי כמו שוליים פנויים או נתיב ריק כך שגם במצב הכי קיצוני יהיה לי לאן להימלט מבלי שאהיה תלוי בהחלטה של רגע בזמן אמת.

הדבר כבר עלה לדיון. עיינו בתגובותי שם ובהלך הרוח הכללי בשרשור.

זו למשל, דוגמה לנהיגה לא נכונה (להבדיל מזאת של פותח השרשור) ואל תיקח את זה קשה. זה מתחיל בנהיגה במצב של חוסר עירנות, חוסר התאמה של המהירות לתנאי הדרך במצב של ערפל, ביצוע בלימת חירום לא מתוכננת (ואני לא יודע אם היא אכן היתה "הכי חזק כמו שרואים ביוטיוב") ותמרון התחמקות ללא הכנת נתיב מילוט מראש.

פעלת בסדר. במצב של פעולת התחמקות אמתית (מה שאתה קורא "שבירת הגה") אמורים לבלום קודם, כי כמו שאמרת, בלי בלימה, זה ייגמר רע. אבל אם מגיבים מוקדם, כמו במקרה שלך - לא מדרדרים לכדי כך. בכל זאת כדאי לך לעבור הדרכה (וזו לא הפעם הראשונה שאני אומר את זה) שבה תלמד מיומנות של בלימה והתחמקות. כל מי שמצוי בשוליה של דרך בינעירונית כלשהי הוא בחזקת מתאבד, וזה כולל לא רק הולכי רגל ורוכבים אלא גם בעלי רכבים שעוצרים שם, רובם מסיבות לא מוצדקות, ואף מוסיפים חטא על פשע בכך שהם נשארים חשופים ברכב או אף לידו, ואני לא מדבר על ה"מכונאים" שעוד מרהיבים עוז להתכופף להחליף גלגל או אף יורדים מתחת לרכב כדי לתקן תקלה.

קודם כל אני מסיר את הכובע בפני תגובתך הזריזה למצב החירום ומניעת האסון! לגבי תמרון ההתחמקות שלך: האם זה היה תמרון חריף של "הדקה ה-90" או מין מעבר נתיב זריז שכזה? אם אתה נתקל בתכיפות במקרי חירום, הדעת נותנת שמדובר על משהו לקוי גם (לא רק) בנהיגה שלך.

פעם ראשונה אני רואה המלצה של מישהו לתרגול עצמי על פני הדרכה מקצועית, ועוד בשליטה ברכב! זה נשמע לי כמו מתכון לא טוב לתאונה... אין שום תחליף לתרגול מקצועי. גם ההבנה החשובה כלשעצמה של דינמיקת המכונית (מה שאתה קורא "פיזיקה של הרכב") לא תשנה את המיומנות התפעולית שלך ברגע האמת. לעומת זאת, גישה נכונה, צפי והכנת פעולות וגם תזמון ורגש נכון בביצוע הפעולות, יעשו הבדל עצום, וכדי להגיע לרמה טובה תרגול מקצועי הוא חובה בשלב כזה או אחר.

המלצה: עם נסועה נמוכה כמו שלך, אפשר להשקיע בצמיגים בעלי תרכובות רכות יותר (Treadwear נמוך של 270-320) שיתנו הרבה אחיזה ושאותם תצטרך בכל מקרה להחליף עוד לפני שהמדרס יישחק, לאחר שנתיים וחצי עד שלוש שנים (אולי קצת יותר). בנסועה כמו שלך כל צמיג יתיישן הרבה לפני שהוא "ייגמר" כדבריך. על צמיג ספורטיבי אני גם לא ממליץ, כיוון שפשוט לא תנצל את יתרונותיו (והוא לא יגיע לטמפרטורת עבודה) וגם תסבול מבעיות נלוות של רעש ונוחות נסיעה ירודה.

אני משתמש במד אוויר אנלוגי (לא דיגיטלי) בצורת עט (משהו בסגנון הזה) שהוא לאו דווקא פחות מדויק, אבל בעיקר יותר אמין. מד דיגיטלי או "שעון" יכול להיות מאוד יפה ואולי גם מאוד מדויק, אבל הוא עלול לצאת מכיול בלי שכלל תדע בפעם הראשונה שהוא חוטף מכה או זעזוע. ה"עט" גם זול וקל לנשיאה ולשימוש.

זהו "דימר" שפועל על עקרון אלקטרוכימי. כלומר, העברת זרם חשמלי דרך חומר שמצוי בתוך המראה וגורם להכהייתו ולכן להכהיית המראה ומניעת הסנוור. ברכב שבו האפשרות אינה קיימת, יש להטות את המתג בתחתית המראה. הדבר מטה שכבה (לעתים כמה שכבות) של זכוכית פנימית שנמצאת בתוך המראה ולכן גורם לאור חזק שמסנוור וחודר דרך שכבת הזכוכית העליונה, ולכן מחזיר אותו לכיוון התקרה. התוצאה היא (ברוב המקרים) מניעת הסנוור וגם בתנאים של אור יום זה יכול לתת תמונה "נקיה" יותר. בשילוב עם פתיחה רחבה של מראות הצד - לא מסתנוורים!

אנחנו מסכימים עקרונית, ובכל זאת לא ירדת לסוף דעתי, ואני חושב שדוגמה תהיה טובה יותר. אני אתן לך דוגמה לתגובה של שלושה נהגים שנתקלים במשהו חלק על הכביש, כמו שלולית שמן: האחד, אינו רואה את השלולית מראש, עולה עליה ומתחיל להחליק אבל הודות למיומנות שלו שולט בהחלקה באופן וירטואוזי ומצליח להחזיר לעצמו את השליטה לאחר שהוא החליק ב-90 מעלות לכיוון הנסיעה. הנהג השני רואה מראש את השלולית כיוון שהוא תמיד מביט רחוק ומתכנן קדימה וגם "קורא" את הכביש. הוא גם יודע מה נמצא מאחוריו כיון שהוא בודק מראות באופן תדיר. הוא יודע שיש תנועה מאחוריו ולכן הוא מראש תכנן בראש נתיב מילוט, לכל צרה שלא תבוא, אל השוליים הימניים. הוא מתחיל בבלימת חירום תוך סטיה בתנועה קלה לשול הימני ועובר את השלולית ללא החלקה או אף נעצר לפניה. הנהג השלישי נוקט באותו סדר פעולות כמו הנהג השלישי אבל בכל זאת נקלע להחלקה (עקב נסיבות שאינן תלויות בו עצמו כמו כמות השמן על הכביש), אבל לאחר שהוא הוריד מהירות, ותכנן קו נסיעה ישר דרך השלולית וצפה את האפשרות שהרכב יחליק, הוא מסוגל לבצע גם את סדר הפעולות שביצע הנהג הראשון ולהיחלץ מההחלקה, אבל באופן הרבה יותר מדויק ולכן פחות וירטואוזי ודרמטי (נגיד, לאחר סבסוב של 30 מעלות בלבד). איזהו הנהג המיומן באמת? הראשון, שהחליק לרוחב הכביש והשתלט על העניין בתגובה טבעית ובאופן הרבה יותר זריז ואגרסיבי? השני, שמנע את מצב החירום אבל לכן גם לא נדרש לתפעול מורכב של הרכב, או השלישי שעשה הכל כדי למנוע או לפחות למזער את מצב החירום? לדעתי, זה הנהג השלישי!

הקשר הוא שאת ה"החלטות מצילות החיים" לא מבצעים בשברירי השניה שבמהלכם אתה נקלע לתוך מצב החירום, כיון שאז תגובתך האינסטינקטיבית כמעט לעולם לא תהיה מספיק טובה, אלא להחליט עוד מראש! בבלימה צריך גם לבלום, גם לשמור על כוח המנוע (על ידי לחיצת מצמד ברכב ידני), גם לראות שהכל בסדר מאחור ואם צריך אז גם לחפש נתיב מילוט ועוד להספיק לברוח אליו. האם אפשר לבצע את כל זה באותם שברירי שניה? לא! לכן, צריך מראש להיות מוכנים לאפשרות שנאלץ לבלום, ומראש לדעת מה הולך מאחורינו ולאן נוכל לברוח הצדה, אם מרחק העצירה לא יספיק או על כל צרה שלא תבוא מאחור.

לא רק בזינוק מעמידה, גם 'סתם' בנסיעה! תמיד מבט לצדדים ו"ליווי" (במבט) של רכבים מאטים בנתיבים החוצים כדי לוודא את עצירתם. זה ייהרג ובל יעבור...זו בעצם "תכנית א' " שמטרתה למנוע את מצב החירום, אבל אם בכל זאת קורה מצב חירום - אתה מוכן אליו כיוון שמלכתחילה חשבת על הסיטואציה. אם אתה לא לוקח מראש את בלימת החירום בחשבון, אין מצב שתוכל גם לבלום, גם לשמור את כוח המנוע זמין, גם לבדוק מראות, גם לזהות נתיב מילוט וגם לחמוק אליו. בדרך כלל, בתרגול בלימת חירום (שנעשה כמובן במגרש סטרילי) לפחות חלק מן האלמנטים הללו לא באים לידי ביטוי. בנוסף, בתרגול הסיטואציה ידועה מראש וגם נתיב המילוט מוכן מראש. לכן, כדי שנוכל לבצע באותה יעילות גם במצב אמת, עלינו ליצור מצב דומה לזה שבמגרש - על ידי תכנון מראש גם של האפשרות שנאלץ לבלום, וגם תכנון של נתיב המילוט מראש!

אני דווקא לא מסכים. תגובה, גם במצב חירום, אסור שתהיה אינסטנקטיבית. צריך לתכנן קדימה באופן שבו מצב החירום יימנע, או (במצב שבו כל אמצעי המניעה כשלו) מצב החירום יהיה צפוי ומתוכנן. למה אני מתכוון? תחשוב על רחוב צר עם ילדים. במצב כזה כל נהג יגביר עירנות למקסימום ומיד יעביר בראש את התרחיש שבו ילד עובר פתאום מולו ומאלץ אותו לבלום. כלומר, גם אם מצב החירום קורה, זו אינה הפתעה גמורה, כיוון שאתה מוכן אליו ברמה כלשהי ולכן תגובתך גם כן מתוכננת, וכן זמן התגובה מתקצר ועוד. עכשיו מה שצריך לעשות זה לייבא את שיטת הפעולה הזאת לכל מצב בכביש: צומת שבו נהג אחר יכול לעבור באדום, רכב עומד בצד שיכול לצאת פתאום, רכב ממול שיכול לבלום לפתע ועוד. כלומר, על הנהג מוטלת האחריות לזהות כל סכנה אפשרית בהמשך הדרך, לתכנן את התגובה שלו (כדי למנוע ממצב החירום להתרחש) וגם להכין "תכנית ב'" למצב שבו כן קורה מצב חירום ויש להגיב ולהיות מוכן מראש עם האפשרות של בלימת חירום ועם נתיב מילוט (לצורך בלימה והתחמקות ממכשול).

אני תמיד שמח לעזור, במיוחד לנהגים של העתיד! שים לב שאין כזה דבר כיוונון אחד שמתאים לכל הנהגים, ואני תמיד ממליץ לנצל את כל אפשרויות הכוונון וברכבים חדשים - יש הרבה אפשרויות: כיון מרחק מושב, כיוון זוית המשענת, כיוון גובה, כיוון ההגה עצמו לגובה ולמרחק, הטית המושב עצמו ולפעמים אפילו הזזה של הדוושות עצמן או של תמיכת המושב בירכיים או בגב התחתון. שים לב שאת עניין המראות ציינתי כיוון שאני כמעט בטוח שמורה הנהיגה ילמד אותך אחרת ממה שאני הסברתי, ולא בצדק! רוב מורי הנהיגה מלמדים פתיחה "צרה" של המראות כך שרואים בהם את המכונית עצמה. היתרון: קל יותר לכוון וגם להתמצא. החסרון: לא רואים מספיק טוב לצדדים (איתי מישהו נכשל בטסט בגלל השטח המת הזה). תעדכן. עלה והצלח!

תנוחת ישיבה יעילה היא קצת יותר מורכבת ממה שהמורה שלך לימד אותך ואם תקפיד עליה - זה מאוד יעזור לך לנהוג. אם אתה יכול ללחוץ על כל הדוושות בלי ליישר את הברכיים - המרחק סביר. עכשיו תכוון את גב המושב וגם את ההגה עצמו (אם אפשר) כך שתוכל להניח את שורש היד על החלק העליון של ההגה. כוון את הגובה כך שתהיה במרחק של ארבעה-חמישה אצבעות מהתקרה. גם כיוון המראות שווה השקעה ואני מוכן להתערב שמורה הנהיגה לא לימד אותך כראוי. דאג לפתיחה רחבה שבה אינך רואה את הרכב במראה השמאלית ללא הסטת הראש, וכי במראה הימנית אינך רואה את דופן הרכב אלא אם כן אתה מסובב את הראש עד הסוף ימינה. אני מציין את זה כי כדאי שתתרגל מעכשיו! עניין ההיצמדות לימין הוא נפוץ מאוד וגם לי היתה את הבעיה הזאת. זה נפתר עם הזמן, ואם תשאל על כך את המורה אולי הוא יוכל לעזור לך בכך. השיטה להתמקמות נכונה בנתיב היא דווקא לא על ידי שימוש במראות (שאותן אתה אמור לבדוק כל כמה שניות, בלי קשר) אלא על ידי האופן שבו אתה מסתכל קדימה. ככל שתתרגל להביט רחוק יותר קדימה, קו הנסיעה שלך יהיה ישר ומדויק יותר, ותוכל להתמקם ביתר דיוק וקלות. אגב, שים לב שהיצמדות לימין זה לא תמיד דבר רע! בכביש הפתוח, למשל, אתה אמור להיות צמוד לימין הקיצוני (כלומר, ממש ליד קו השוליים מימין) כדי לפתוח עוד מרחק הצדה מרכבים שעוקפים משמאלך. זה חשוב שבעתיים בכביש חד-מסלולי, כדי שלהרחיק את עצמך מתנועה נגדית. תמיד תשתמש בכל רוחב הנתיב ולפי הצורך תיצמד שמאלה או ימינה.

תנסה לנקות בעדינות (מים וקצת סבון) את החגורה ואת המתקן שלה במקומות האסטרטגיים, כיון שלכלוך יכול לתקוע את החגורה. אם זה לא עובד, מדובר בקפיץ (Spool) עייף במנגנון הגלילה של החגורה. כל עוד הנעילה של החגורה במצב חירום (או משיכה פתאומית) עובדת זה פחות קריטי, אבל בהחלט חשוב להשקיע בכך ולתקן זאת (ובאותה הזדמנות לבדוק שהחגורה אינה מפותלת).

גם אני. מה, רק אני מטה את המתג בתחתית המראה ומפסיק להסתנוור?!

אתה לא אמור לשוטט דרך קבע בין ההילוכים ברכב אוטומטי. אתה אמור לקבוע את הרכב בהילוך מסוים, או לבצע העברות הילוכים באופן לא תדיר. העברות הילוכים תכופות יגרמו לשחיקה במצמדים של תיבה (ובחבקים, אם ישנם). שיפור בצריכת הדלק ייתכן, אבל לא מחויב. עיקר החסכון בצריכת דלק מושג על ידי...פחות דלק! בין אם זה בגלל לחיצה מתונה יותר על הדוושה, בין אם זה על ידי תחילת ההאטה מוקדם יותר או בין אם זה על ידי מניעת העצירה וההאצה בזינוק מהמקום.

בלימוד נהיגה ובכלל מקובל ללכת מן הקל אל הכבד ואני משער שכולם יסכימו שנהיגה בכביש הפתוח קלה מנהיגה ברחובות העיר הרוחשים ובכך מורה הנהיגה צודק. ייתכן שבאופן זה הוא מנסה להטמיע בך הרגלי הסתכלות נכונים (מבט רחוק), התמקמות בכביש ומשמעת נתיבים, שאותם קל יותר לתרגל בכביש הפתוח, ואם זה המצב, זה טוב. בכלל, התיאור שלך הוא של שיטת לימוד מסודרת ומובנית (החל בעבודת הגה וכן הלאה) וזה גם כן טוב. מה שמרשים אותי במיוחד הוא שהמורה מקפיד על פרטים קטנים כמו כיוון המושב. לדעתי זה חשוב מאוד, בתנאי שמלמדים נכון. מה הוא הסביר לך?

אולי בדו"ג שהוא הרבה יותר פגיע לתנועה מאחוריו ומצדדיו וגם בעל שטחים מתים אפקטיביים. ברכב שבו בעיות אלו אינן קיימות או הרבה פחות משמעותיות, עדיף לנהוג במהירות התנועה, ולבדוק את המראות באופן תדיר כדי לשמור גם על הזנב. מעבר לכך סגנון הנהיגה שלנו מאוד דומה.

נכון, אבל אביאל ואחרים כבר ציינו את הנטיה המאוד מוגזמת ודי תמוהה של הטויו T1R "להימרח" ומכאן הצורך בלחץ גבוה ברמות מגוחכות. גם אם אכן ישנו הפסד אחיזה (בעיקר בדרכים משובשות, אגב) הוא לא יהיה גדול במיוחד, ואני לא בטוח שהוא לא שווה את השיפור בהתנהגות. יש כמה וכמה צמיגים שלצורך נהיגה ספורטיבית דורשים לחצי ניפוח גבוהים באופן משמעותי מאוד ביחס לנתוני היצרן, הודות לדופן רכה שבין השאר נותנת שיכוך טוב וגם פרוגרסיביות בהתנהגות הכביש (יתכן כפיצוי על משהו במבנה הסוליה). לעתים אפילו ניתן לראות בעין שהדופן עקמומית בלחץ המומלץ על ידי היצרן.

כל עוד לא מגזימים, לחץ אוויר גבוה פירושו יותר אחיזה (ופחות תת היגוי) ולא פחות אחיזה, במיוחד כשרטוב. גם אם כמות האחיזה פוחתת יהיה מדובר בשינוי קטן (לעומת הפחתה של לחץ אוויר) וייתכן שאף עדיף את על פני הקהות של הצמיג הפחוס. נ.ב. יש כאלה משונים שאוהבים "לרכוב" על תת היגוי קל לאורך הסיבוב (בסגנון נהיגה חלק אה-לה פורמולה אחת) מאשר לראות את הסיבוב דרך חלון הצד. כשהשעון מדבר - הצדק תמיד עם המשונים! אז כן, תת-היגוי זה לגברים...

לכן יש צורך להשקיע במדיד טוב, לשמור אותו וגם לבדוק את הכיול שלו בתקריה כאשר אתה כבר הולך לבצע סבב גלגלים או כל פעולה אחרת. אני תמיד בודק את הצמיגים גם לאחר הניפוח עם המדיד שלי כדי להיות רגוע, ואני תמיד ממליץ לבדוק לפחות על שני צמיגים כדי לוודא שהמשאבה לא מזייפת, גם אם מנפחים באותה תחנה בדרך קבע. המדיד האישי בנוי לרוב לספק מדידות בטווח קטן הרבה יותר מהמדיד הדיגיטלי (על האנלוגיים אני בכלל לא מדבר) ולכן הוא בהכרח מדויק יותר. ישנו מדיד טאיוואני קטן בטווח של 60PSI באוטו דיפו, שנותן רמת דיוק של חצי PSI, שזה בהחלט מכובד ומראה לכל משאבה דיגיטלית משוכללת מי הבוס.

מסכים עם זה המגיב שמעלי. המראות הקטנות והנדבקות יושבות על חלק מהראי המקורי וזה לא נראה לי רעיון טוב. עדיף להשתמש במראה קטנה ואלגנטית שיושבת מעל המראה המקורית, וכמובן רק ככלי עזר (רצוי רק בחניות) ולא לצורך מעברי נתיב ונסיעה בכביש.