חן ג.

כל עוד הצמיגים מורכבים נכון - אין בעיה עם צמיגים א-סימטריים, מלבד זאת שלא ניתן להצליב אותם (אלא רק להעביר קדימה-אחורה) בזמן הטיפולים, אבל זה לא נורא. לגבי התאריכים, זה בסדר: ההבדלים הללו בתקופת האחסנה לא משמעותיים.

כוונת למדריך הזה. חשוב לציין שהוא מכוון לביצועים: כלומר, ללחץ אוויר גבוה שמטרתו לספק קשיחות פניה גבוהה ולא את הפשרה שאותה המלצות היצרן באות להשיג, גם מבחינת שחיקה, נוחות נסיעה, חדות ותחושה. אפשר ליישם אותו ואז להוריד 1-2PSIG ואז לנסות שוב ולוודא שהדופן לא קורסת. שווה לעשות עוד הפעם את הבדיקה עם נוסעים או מטען כדי שיהיה אפשר גם לקבל מושג לגבי הלחץ במצבי עומס. כמובן שבמקרה שבו המידה מאושרת - כל הפלפולים הללו בטלים ומבוטלים, אלא שבכל זאת מן הראוי היה לציין אותם.

עדיף 10W40, ה-30 מתאים יותר לתנאים של אירופה היבשתית.

אמנם אין צורך להחליף על פי דרישות היצרן, אבל מי שרוצה להשקיע ולהחליף, יוכל לגלות מה קורה לשמן הגה כוח שעבר בסביבות מאה אלף קילומטרים או חמש שנים - ההפתעה מובטחת! כיון שלא מדובר בהוצאה גדולה (נוזל זול בקיבולת נמוכה ותדירות החלפה נמוכה מאוד) זה בהחלט רעיון לא רע להחליף אותו בערך בתדירות שציינתי.

קודם כל זה טוב שאתה דואג וחש אחריות לרכב. גם הרעיון של רכב חדיש (שהוא מן הסתם גם בטיחותי יותר) לנהג חדש כמוך הוא לדעתי טוב מאוד, ובלאו הכי עיקר ההסתגלות שלך כנהג חדש לא תהיה לרכב עצמו (מבחינת תפעול) אלא על הכביש - מול התנועה שמסביבך, ואם תצליח בכך - לא יהיו לך תאונות. מלבד רגל עדינה וזהירות מוגברת, כדאי לך ולמשפחתך להקפיד על הליווי שגם מאוד יעזור לך להתרגל לרכב החדש ולצבור בטחון בנהיגה בו. נצל את האפשרות הזאת: לך עם הרכב למקומות שונים והתנסה במגוון תנאים שונים של נהיגה, מהקל (כביש צדדי דליל בתנועה) לכבד. התנסה גם בנסיעות ארוכות יחסית, בכבישים הרריים ומהירים. בהתחלה כדאי לך גם להימנע מכל הסחת דעת אפשרית: עד שתהיה רגיל לרכב ולנהיגה בו - הייתי נמנע אפילו מרדיו ומשיחה עם הנוסעים ככל האפשר.

אני חושב שכדאי לאותת (על אחת כמה וכמה כתלמיד נהיגה) וכמובן יש לאותת מעט מראש ולא איתות סמלי בזמן ההתמזגות. לגבי עצות כלליות לנהיגה: קודם כל יש להתחיל נהיגה ממצב של ריכוז מלא, ולא במצב של עייפות (כמו מה שתיארת) או השפעה של הסחת-דעת או בעיה כלשהי שמונעת ממך ריכוז מלא או שליטה מלאה ברכב. עצה נוספת: כאשר אתה נוהג, אל תגיב למה שקורה. תצפה מראש שזה עומד לקרות, תתכנן את התגובה שלך, ואז תוציא אותה לפועל. היתרון של השיטה הזאת היא שיש לך זמן - זמן לבדוק מה קורה מאחור ומהצדדים (בדיקת מראות) ואם צריך - מספיק זמן גם כדי להתחרט או לתקן את התכנית שלך. זה בעצם מה שמבדיל בין נהג מיומן או מנוסה לבין נהג חדש או לא מיומן. איך עושים את זה? במקום לחפש דברים "מתחת לאף", מביטים רחוק יותר להמשך הכביש, רחוק ככל הניתן. ככה, במקום לראות רכב שעצר על הנתיב שלך ממרחק של 30 מטר, לדוגמה, תוכל לראות אותו ממרחק 150 מטר, ועוד לפני שהוא בכלל עצר. ככה אתה יכול להתחיל להאט הרבה יותר בהדרגה, יש לך זמן לבדוק מראות, לאותת מראש ולעבור נתיב מתי שנוח לך. בשלב הביצוע (מעבר הנתיב) אתה כבר אמור להסתכל הלאה ולחפש את הבעיה הבאה. אם הביצוע שלך לא "חלק" מספיק - זה רק מפני שאינך מתכנן רחוק מספיק קדימה. עלה והצלח!

אלו צמיגים סוג ב' של "חברת בת" (של קונטיננטל), שזה בסדר, אבל כל עוד אתה יכול למצוא צמיג טוב יותר (מותג מוביל של חברה גדולה), גם אם הוא יקר יותר, עדיף שתלך עליו ולא על ה-BARUM.

אתם לא שוקלים כיאות את נתון סגנון הנהיגה. סגנון נהיגה שכולל הרבה נסיעות בינעירוניות (לפחות 20% מהנסועה הכללית) מאפשר בדרך כלל להגיע לאורך חיים ארוך עד מלא של השמנים וגם מאפשר מרווחי טיפולים גדולים יותר. זוהי חלק מן הסיבה, למשל, שמרווחי הטיפולים במשאיות יחסית גדולים, כפי שכבר הוזכר כאן, הודות לכך שעיקר נסיעותיהן (לעתים עד כדי רוב מוחלט) הן בינעירוניות והשמן חי טוב. נהיגה עירונית מרובה, ובעיקר כזאת של נסיעות קצרות, האצות והאטות תכופות (תלוי בצפיפות ובסגנון נהיגה) וכן חום חיצוני, מקטינה את חיי השמן ולכן יש צורך להקדים את הטיפולים ובעיקר את החלפות השמנים והפילטרים.

אלא אם כן הצמיגים ממש חדשים, יש להחליף את שני הצמיגים האחוריים. אם הצמיגים כבר יחסית ישנים, עדיף להחליף את כל הרביעיה מוקדם. תוסיף לתיאור שלך את סוג הצמיגים, גילם וכמות הקילומטרים שיש עליהם. צמיגים הם לעולם לא הוצאה מיותרת! מדובר בחלק החשוב ביותר ברכב מבחינת בטיחות וביצועים, ועם זאת אחד הזולים שבהם. אם אתה מתקין צמיג אחד חדש, אתה מקבל מכונית שבצד אחד יש לה הרבה אחיזה ובצד השני - פחות ומכאן מתכון לחוסר יציבות ונטיה של הרכב לסטות. כנ"ל (אם כי פחות קריטי) כאשר יש הפרש בין הצמיגים מקדימה ומאחורה.

במקרה זה, האמת נמצאת בערך באמצע. עיקר ההרצה היא במספר מאות הקילומטרים הראשונים (200 עד 500) שבהם באמת יש לנהוג בעדינות. מעבר לכך, ההרצה דומה מאוד לנהיגה נכונה במנוע רגיל (לאחר הרצה) אלא שהיא מעט יותר מוקפדת: יש לתת למנוע מספיק זמן לאחר ההתנעה להתייצב ולקבל שימון (אם הרכב מוגדש אז זה יכול להיות גם עניין של דקה עד שתי דקות), ולאחר מכן לנהוג בסל"ד נמוך ובלחץ קל על המצערת עד שהמנוע מתחמם. כאשר הוא כבר חם - יש להגביר את העומס (כפי שהסבירו לך) מידי פעם. יש להימנע מנהיגה במהירות או סל"ד קבועים ליותר מכמה דקות בודדות, ולהימנע מנהיגה תחת עומס של מטען כבד או הרבה נוסעים, וכמובן שבמנוע מוגדש - לחכות דקה לאחר סיום נסיעה כדי לקרר את המגדש. תקפיד על כל הכללים הללו במהלך 3,000 הקילומטרים הראשונים ותחליף שמן\פילטר מעט מוקדם מן הדרוש לאחר מכן - ונגמרה ההרצה.

זה לא רק עניין של טמטום. שליטה ברכב הנעה אחורית חזק (שאנו גם איננו יודעים כיצד תיחזקו אותו) בכביש רטוב היא מאוד מורכבת גם לנהג מיומן. הכביש הרטוב לא רק אוחז פחות, הוא גם מחדד את המגבלות כך שאבדן האחיזה חד ופתאומי יותר ועם פחות סימנים מקדימים (רעש, תחושת הגה) וגם מקשה על השליטה בזמן ההחלקה, כיון שהצמיגים פשוט צפים על המים. אם אתה מוסיף לכך נגר (אפקט של גשם ראשון) שמקטין את האחיזה פי שניים מכביש רטוב רגיל, ואולי גם בעיות לחץ אוויר\צמיגים וייתכן שגם משטח לא אופטימלי - אתה מכניס את עצמך למצב מאוד בעייתי, גם עם כל המיומנות או הבקרות המתוחכמות. נ.ב. אם הגלגלים האחוריים הסתחררו תחת כוח, כנראה שבקרת המשיכה (ועמה בקרת היציבות) היתה בחופשה מטעם הנהג... נ.ב.נ. עוד ייתכן, שאם לנהגים הנפגעים היה מרווח תמרון גם בזמן העצירה, הם היו יכולים להקדים תרופה למכה ולמנוע אותה!

דווקא אני יחסית אוהב את הסרטון הזה (ואני לא מת על קן בלוק) כיון שמוצגת בו הרבה יותר טכניקה: הרבה צילום בתוך הרכב, ואפשר לראות בנקל את עבודת ההגה, תפעול הדוושות (כוללת בלימה "משולבת" ברגל שמאל), המבט והעברות ההילוכים. מעניין. מבחינת הביצוע עצמו: שימו לב שיש כל מיני פשלות קטנות כמו הפגיעה בקיר או הירידה לחול בשולי המסלול, שצולמו באופן שנוטע בצופה רושם שהם חלק מתוכנן מן ה"מופע." תן לנהג אמיתי (כמו ראם סמואל או דני G) סיבוב על הרכב שלך. ייתכן שתופתע ממה שהמכונית שלך יכולה לעשות!

הבעיה היא תרבותית, אבל יש לה גם היבט פרקטי והוא שהרבה נהגים פשוט לא משאירים לעצמם לאן ללכת במצב שבו מגיע רכב חירום (וכן בעוד מצבים) ולכן בכל עצירה יש לשמור מרחק שיאפשר לראות כמה מטרים של כביש בינינו לבין הגלגלים האחוריים של הרכב ממול. רק כך אפשר במקרה הצורך לזוז הצדה או לטפס על איי תנועה\מדרכות ולפנות את הדרך בזריזות או לשחרר כמה מטרים נחוצים לרכב חירום או בכלל.

כוונתי לא היתה שעליו להחליף את הצמיג לאחר 30 אלף או שנה וחצי, אלא שבמידה והצמיגים הקיימים הגיעו לגיל\נסועה כאלו - יש להחליף רביעיה, כפי שעשה פותח השרשור (והיטב עשה!), ולא להסתפק בהרכבת "הטובים מאחורה\מקדימה" כיון שבמצב זה הפרשי האחיזה בין הסרנים פשוט יהיו גדולים מידי. דווקא צמיגי אנרג'י הם בעלי אורך חיים רב, ובשילוב של הרגלי נהיגה נכונים, חניה קבועה בצל ותחזוקה שוטפת (לחץ אוויר, סבב) הם יחזיקו אפילו שלוש וחצי שנים או עד 80 אלף קילומטר!

אני מאט כאשר הצומת עיוור (לא רואים את התנועה החוצה) או אם אני מגיע ממש במהירות. בנוסף, כאשר אני ממש נכנס לצומת אני תמיד אבל תמיד עוזב את הגז לרגע, כדי להיות מוכן לבלום. שוב, לא הסקתי את זה מהנסיון שלי או של נהג אחר. למדתי את זה ממדריכי נהיגה מתקדמת! אני לעולם לא חוצה צומת בלי מבט לצדדים. אם אני מגיע בתנועה אז מבט לעבר התנועה החוצה לרוב יגלה בקלות נהג שלא עומד לעצור בזמן. גם אם אני מזנק בירוק, כאשר אני ראשון או שני בטור, אני תמיד נכנס לצומת בזחילה, מוודא תנועה חוצה ורק אז מאיץ דרך הצומת. תאונות חזית-צד הן קשות, ואני מסרב לקבל את הרמזור הירוק כתעודת אחריות לשלומי, כאשר המציאות היא שכל חצי שעה בערך מישהו עובר באדום בכל צומת! מי שלא נשמר לנפשו במעבר צמתים פשוט משלה את עצמו.

אני לא מאמין במזל בנהיגה. אני מאמין במיומנות, מודעות לסכנות וידע כיצד להגיב. דווקא את הדוגמה שהבאת של פגיעת חזית-צד בצומת קל למנוע על ידי מבט לשני צדי הצומת לפני המעבר, והאטה קלה אם צריך. קודם כל נבהיר שאני לא מזלזל בניסיון הנהיגה שלך או של אף אחד, אבל אני הרציונליסט הנצחי ואני מחפש תשובה שיהיה בה גם הגיון (שיסביר למשל מדוע נדרש מבט הצדה במעבר נתיב שבו אין שטח מת אפקטיבי) וגם סימוכין של איש מקצוע כמו מדריך נהיגה מתקדמת, ולא של "סתם" נהג - מנוסה אמפירית ככל שיהיה. אבי, למשל, הוא נהג משאית עם ותק של עשרות שנים ורבבות קילומטרים - ללא תאונות. אף על פי כן אינני מחשיב אותו לאיש מקצוע ואינני מחקה את נהיגתו. הוא, למשל, אינו שומר מספיק מרחק (במשאית!) ואותי לא תראה עושה דבר כזה אפילו בחלום בלילה! אני גם לא סותר את עצמי מהסיבה הפשוטה שאני התייחסתי לנושא של מעברי נתיבים. במצב זה, בהנחה שכיוון המראות תקין, אין שטח מת אפקטיבי וממילא אין צורך בהפנית המבט. בעיר אנו לעתים צריכים להשתלב בזוויות שהמראות מעולם לא יועדו לכסות, ולכן כן צריך להעיף מבט.

עם כל הכבוד, אין מביאים ראיה מן הנסיון. ההוכחה היחידה שיש לה חשיבות היא זו המודגשת באות שמנה, אלא שבבתי הספר ללימוד נהיגה מתקדמת בישראל לא מלמדים להסיט את הראש. המדריך שלי (וגם אחרים, כמו און יעקבסון, לדוגמה) הוא גם רוכב דו"ג וגם הוא ציין בפני שאין צורך בהסטת הראש.

קודם כל נתחיל בכך שהדרכות הנהיגה בבתי ספר הישראלים זולות יותר מאשר בחו"ל ולא יקרות יותר. מה שכן, בארץ אין עדיין ממש את האפשרות לקיום השתלמויות יסודיות כמו בחו"ל. בכל מקרה לדעתי כדאי להתחיל בקורס יומי בארץ, ומשם אתה גם יכול להתייעץ עם המדריכים הוותיקים, שרובם מדריכים או הדריכו בעברם בחו"ל (כמו ההדרכות של איתי אלון ב-GET לשעבר) ואולי יכולים לסדר לך משהו.

מה בטוח בזה? שאתה מנותק משדה הראיה לפנים לפרק זמן כלשהו, לעתים יותר משניה? ברכב מודרני (להבדיל מדו"ג) הצורך בבדיקה כזאת בעת מעבר נתיב לא קיים, וגם היעילות שלה לא טובה עקב הסתרת שדה ראיה על ידי קורות הגג. המצבים היחידים בהם יש צורך לעשות זאת הם בהשתלבויות מאוד מסוימות בעיר.

לא. אבל כן כדאי מאוד לבדוק את כיוון הגלגלים (מה שאתה קורא כיוון "פרונט") ואת הצמיגים עצמם, וכן לבצע הצלבה, אחת לעשרת אלפים או שנה (המוקדם ביניהם).

ידע שרכשתי ממדריכי נהיגה מתקדמת (שיודעים דבר או שניים על כיול רכבים) במרוצת העתים. הדברים גם פשוטים והגיוניים: בולם\קפיץ קשיחים מידי - לא יספגו טוב את המהמורות ולכן לא יצמידו את הגלגלים לכביש כדבעי. בנוסף, כאשר מאיצים\מאטים\פונים, העברת המשקל תגרום להטית המרכב (זוית גלגול) ולכיווץ המתלה. כאשר המתלה קשיח יותר ומתכווץ פחות, הכוח שלא נספג בו, נספג בדפנות הצמיגים ולכן המגבלות פוחתות. חשוב לציין שמתלה קשיח המוביל להקטנת זווית הגלגול, מונע שינוי לא רצוי בזויות ההיגוי של הגלגלים, אלא שההשפעה הזאת זניחה כיון שזוויות אלו מותאמות מראש לאפשרות של הטית המרכב על ידי כיול מקדים (בעיקר של שפיעת הגלגלים) וכן על ידי מבנה זרועות המתלה, ולכן בשורה התחתונה מכונית כביש תסבול ממתלים קשים יותר בכל הקשור לאחיזת כביש.

אני כמעט ולא מכיר צמיג שיחזיק ארבעה שנים מלאות (בסך הכל), אז קל וחומר שלא יותר מכך. כבר עדיף לקנות צמיג סוג ב' ולהחליף בזמן מאשר לקחת צמיג טוב ולנצל אותו מעבר לראוי. צמיג שיחזיק יותר מ-70 אלף עוד ייתכן, אבל זה תלוי יותר בסגנון נהיגה וכיול הרכב מאשר בצמיג עצמו, וגם ככה הוא לא יחזיק עוד הרבה: אין צמיג כביש ששומר על תכונותיו מעבר ל-80 אלף קילומטרים.

עקרונית, השיחה בטלפון אסורה כל זמן שהרכב מונע, אבל מעבר לעניין החוקי: גם כשעוצרים ברמזור אדום כדאי לשמור על ה'זנב' (שלא ידרכו עליו...) ולכן גם אז לא תמיד כדאי להתעסק בדברים אחרים אלא להישאר מרוכזים במראות, לפחות עד שכמה רכבים עוצרים מאחורינו. לעצור בצד אפשר בעיר (בתנאי שיש מקום פנוי) ולא בכביש בינעירוני, שם העצירה בשוליים אסורה וכן מסוכנת מאוד.

מתלה קשיח יותר יאחז פחות כיון שלא יוכל להצמיד את הצמיג לכביש וגם לא יספוג הרבה אנרגיה במצב של תאוצה (האטה, האצה, פניה) ויעמיס על הצמיגים. הוא גם יהיה חד יותר ולכן יהיה בעל נטיה לאבד את אחיזת הכביש באופן פתאומי יותר, במיוחד על דרך חלקה.

במעברים מסוימים (כמו השתלבות בזווית בעיר) - כן. אבל אלו שטחים מתים שאותם המראות מעולם לא נועדו לכסות. אני בכוונה דיברתי על שטח מת אפקטיבי, שפירושו שתוכל לראות אופנוע\קטנוע במרחק של נתיב לכל צד באופן רצוף וזה נכון כמעט בכל רכב.