אנלוגי

משרשור אחר - חגורה של Petzl, כתומה אינדיאנית, בנויה מחומר שמזכיר סלינג טיפוס, מחזיקה אצלי מעל 15 שנה בשימוש כמעט יומיומי! בנוסף שימשה אותי כעניבה לתמונת המחזור בביה"ס , ולאורך השנים אינספור פעמים כרצועת קשירה/עיגון/הידוק. גיטרה אקוסטית תוצרת Framus, משנות ה-60. נקנתה ב-30 ש"ח בשוק פשפשים בוורשה, קצת שבורה. עברה שיפוץ בארץ והסבה למיתרי ניילון, מת עליה ולא אפטר ממנה לעולם. אם כבר גיטרות חייב לציין את הטלקסטר הנאמנה שלי שנקנתה אחרי חודשיים של עבודת פרך בחופש הגדול אי שם ב-95, בכיתה י' או יא'. היום לא הייתי קונה אותה, אבל כל פעם מחדש כשקופץ הקוף ואני רוצה לקנות גיטרה חדשה אני פשוט לא מצליח להביא את עצמי למכור. למעשה אף פעם לא פרסמתי מודעה... המקבוק פרו הקודם שלי, שנרכש יד שניה בזול מידידה טובה, שנת ייצור 2006 ועבד כמו נמר מעל שלוש שנים, עד לפני חצי שנה אז הלך כרטיס המסך. הבעיה היחידה איתו - "הכריח" אותי לרכוש מקבוק פרו חדש, כבר לא כ"כ זול אבל מכונה מדהימה, אני מברך כל יום בעבודה עליו.

לא מספיק שהסיפור כולו צהוב ולא קשור, עוד טרחו לציין בסוגריים שהיא "כנראה לקוחה קבועה", ותחשבו מה שאתם רוצים.

חגורה של Petzl כבר משהו כמו 15 שנה. היא בדוגמא אינדיאנית בצבע כתום, ובצילומי סיום ביה"ס השתמשתי בה בתור עניבה . יש בארון זרוקה איזו חגורת עור חומה "אלגנטית", לא זוכר מתי פעם אחרונה השתמשתי בה. האבזם הוא מה שנקרא אבזם טלויזיה, שתי טבעות מרובעות בהן עוברת החגורה. בלי חורים - אין בלאי, ותמיד אפשר לשחק עם האורך לפי כמה אכלת. בנוסף השתמשתי בה לאלף ואחד שימושים אחרים כמו קשירות של דברים כאלה ואחרים. אפרד ממנה כשהיא תמות, מה שלא נראה שיקרה בקרוב. ללא ספק פריט הלבוש הכי וותיק שלי והרכישה הכי מוצלחת בתחום הזה.

אסור להגיד באיזה גיל - פיאג'ו סי. רכבתי עליו בשטח בעיקר, ובתוך המושב. גיל 16 (בערך) - טרקטורון, אמנם היה של כל המשפחה (כולל אימא שרכבה עליו!) אבל הייתי די שתלטן. כמובן שבמושב ובשטח סיבובים כל כל מה שזז, כולל סיקסים שונים ומשונים, רנו 4 אחת מיתולוגית שנסעה כמו נמרה בשטח וחיפושית מסכנה. עם קבלת רישיון הנהיגה נהגתי ברכבים של ההורים (היילקס 97' ופורד אירוסטאר), אז עוד לא היה צריך מלווה ולמרות זאת בהתחלה אבא הצטרף, ואני מברך אותו ואת עצמי על זה. צבא - קרבי, מי בכלל צריך אוטו. רכב ראשון שקניתי היה אחרי שחזרתי מהטיול של אחרי הצבא, גיל 22 או משהו כזה, סקודה פורמן כחולה ונהדרת! עד היום אני מתגעגע. "קניתי" אותו ב-5000 ש"ח מאיזה בחור, נסעתי איתו להעביר בעלות והסתבר שהייתה משועבדת. הבטיח להסיר השעבוד, עדיין לא העברתי לו כסף. אחרי שבועיים בערך שהרכב היה אצלי ולא שמעתי ממנו הסתבר לי שהוא נסע לאוסטרליה. השתמשתי ברכב חצי שנה עד שהוא חזר, וכשהוא שאל מתי מעבירים בעלות אמרתי לו שאני כבר לא צריך את האוטו... מצד שני סידרתי לו קונה בדמות השכן שלי. אחרי שחזרתי בפעם השניה מחו"ל קניתי לי רנו אקספרס בגרושים, חרשתי איתה את כל הארץ, טיילתי בשטח ומה לא. ברגע שהתקבענו על שגרה של פעם בחודש במוסך מכרתי אותה, ביותר ממה שקניתי, תוך שעה מפרסום המודעה. זו הייתה המכירה הראשונה שלי והכי מוצלחת, עד היום אני מקווה שזה יקרה שוב.

אני יודע שזה שרשור ישן, אבל קצת תיקונים למען הסדר הטוב והדורות הבאים: לא פונדק הכושי, שנשמע אפילו קצת גזעני, אלא פונדק כושי רימון. אם תרצו, מפגש ה-101. כושי הוא שמו (כינויו) של מקים הפונדק שהוא אגדה מסוג מסויים, אבל עדיין לא זכה לשאת את הא הידיעה בתחילת שמו. בניגוד לנהוג לחשוב כושי לא שירת ב-101 האגדית, שם הפונדק ניתן לו בזכות מיקומו, על הק"מ ה-101 מאילת. את עיקר פרסומו קנה בזכות האובססיה שלו לפטרה, אליה הגיע הרבה לפני השלום עם ירדן, כשהסתנן פנימה מחופש לחייל או"ם (למד מגבעת חלפון, אה? יש אומרים שהקטע בסרט מבוסס על מעשיו). את שאר פרסומו קנה בהיותו פושע שישב בכלא בגרמניה על סחר בסמים, ונדמה לי שישב גם בארץ על כל מיני עבירות. גם על הפונדק עברו חיים לא קלים, הוא הוקם ללא אישורים ונהרס מס' פעמים, כאשר כל פעם חזר כושי ובנה מחדש, מפעיל את שריריו כנגד המדינה. מתישהו וכנראה בהתערבות חבריו ממוסדות השלטון (אריק שרון בינהם) קיבל אישורים והפונדק נשאר. יש טענות שעד היום התנהלותו בעניין חשמל ומים (ועוד) בעייתית, ולא ארחיב כאן כי איני יודע מספיק. מי שמכיר את הפונדק מכיר את חוסר הארגון מבחינת תשתית חניה וכניסה נאותה מהכביש הראשי, מדובר על סכנה לא קטנה לנוהגים על כביש הערבה. אני לא אנטי כושי, חושב שהוא אדם מרתק ופיסת היסטוריה מהלכת, יש לי כמה הסתייגויות מדרכי פעולתו. לתוהים, אני מכיר אותו אישית, אמנם בצורה שטחית, אך יצא לי לשמוע ממנו ומאחרים עליו הרבה מאוד לאורך השנים. לפותח השרשור, אם אתה עוד כאן, מה נגמר בסוף? הגעת?

מותקנות אצלי Waze, Igo Primo Lite וכמובן המפות של גוגל. אני מניח שעם מפות גוגל לא תהיה בעיה, אבל היא אפליקציה די מחורבנת. אפשר לעשות משהו עם ה-Waze או עם Igo? המכשיר אייפון 4 לא פרוץ, עדיף פיתרון חינמי. אם אנחנו כבר באיטליה, אשמח לשמוע על המלצות מעניינות באיזור מילאנו (אני עוד לפני חיפוש, אז לא לצלוב אותי). יהיה רכב שכור, אולי אופנוע.

תקראו לי ילדותי, אבל אני עדיין רוצה סקייטבורד מעופף. אם צריך בשביל זה לעשות סיבוב בדלוריאן מה טוב.

כרגיל גם כאן עובדת בקירוב הנוסחה התיאורטית: קח את המחיר בדולרים, תכפיל ב-10, זה יהיה המחיר בשקלים בארץ, ז"א באיזור 250,000 ש"ח.

בתור מי שהתחיל את מסכת הביקורת כאן בפורום אני חייב להבהיר משהו. כן, לדעתי זה טעם מזעזע וראוותנות מוגזמת. גם מה שהגב' ראידמן מייצגת כלפי התקשורת מזעזע בעיני, היא ואחיותיה לסדרה מעושרות. אבל, בעוונותי יצא לי לפגוש אותה באופן אישי,לקשקש קצת ולראות איך היא "נושאת את עצמה", איך היא מתנהלת. אני חייב להודות שהופתעתי. היא הרבה פחות שטחית ממה שהיא מצטיירת, לפעמים בכוונה מצידה. היא אישה חזקה שיודעת מה היא רוצה ולא מתביישת להיות בולדוזר בדרך לשם. גם אינטלקט לא חסר בקופסה. לכן לא שמעתם ממני שום מילת ביקורת עליה באופן אישי, רק על טעמה ועל הנפנוף בו. את הביקורת הזו אני מוכן להשמיע גם על חנותה והסחורה שהיא מוכרת בה, גם שם ניכר חוסר הטעם (שוב, בעיני). לסיכום, איש באמונתו יחיה, איש עם כספו יעשה מה שרוצה, אבל בעידן התקשורת המיידית אף אחד לא חסין מביקורת, בטח לא כשהוא מזמין אותה ע"י נפנוף בבחירותיו.

ובגלל זה הדגשתי שאני לא מבקר את הלגיטימיות, רק מציין שזה טעם רע. "ישנה במדינה אוכלוסיה שמתקשה לגמור את החודש" זה אנדרסטייטמנט השנה.

רק למען הפרוטוקול, מעולם לא טענתי שמדובר בג'יפ (אני אף פעם לא קורא ג'יפ לרכב שטח שאינו מהתוצרת הנ"ל), הכותרת שונתה, המקורית מופיעה בהודעות הראשונות. זו is250 קבריולט. אין בי טיפת ערעור על הלגיטימיות של הפקאצה לרכוש מה שבא לה, אבל לדעתי זה טעם רע בטירוף ורצון לנקר עיניים ולנפנף בכסף בתקופה בה מדינה שלמה מנסה להבין איך לסגור את החודש, וכבר מתכוננת לגזירות החדשות של החודש הבא.

מה, לא ככה? מעניין כמה זמן יישאר הסמל על הרכב, למרות שלמראה המאבטחים בכניסה לחנות שלה הייתי חושב פעמיים. אם אחד כזה יהיה בסביבה כשמישהו ינסה לפרק את הסמל, יש לי הרגשה שמהר מאוד הוא ימצא עצמו מחובר למשקולת בטון בדרך למצולות הירקון.

גם אני מהדייקנים/מקדימים. בבוקר תמיד שם שני שעונים מעוררים למרות שאני מהקמים בקלות, רק למקרה שאחד מהם יפשל. פעם קבעתי פגישה בחברה לעיצוב אתרים. כשראיתי שאני מסתבך בתנועה וחניה התקשרתי להודיע שאאחר בכמה דקות. נעניתי בתגובה "זה איחור? בשביל זה להודיע מראש"? נכנסתי למשרד, הבחור שקבעתי איתו עוד היה בפגישה קודמת. ישבתי עשרים דקות וכשלא התפנה עדיין קמתי והלכתי (חצי שעה אחרי המועד שנקבע). לא רוצה לעבוד עם אנשים כאלה. כשהתקשר לשאול איפה אני הסברתי לו בדיוק למה הלכתי, וגם ההנחה שהציע לי עבור קביעת פגישה נוספת לא שכנעה אותי.

נניח וזה החוק (למיטב ידיעתי - לא), זה נשמע לך הגיוני? אמנם אני משתדל לנהוג כחוק, אבל במקום בו החוק אינו הגיוני, ומסכן אותי ואת שאר הנהגים - אפעל לפי ההגיון.

אני לא מכיר הבדל בחוק בין מעגל קטן לגדול, ותמיד מאותת לקראת היציאה. אם ארצה לפנות שמאלה ואכנס למעגל, כאשר אגיע ליציאה שלי, מנין לנהג הרוצה להיכנס לדעת שאני יוצא ביציאה זו? אני לא מצפה ממנו למפות בכל רגע נתון את כל הכניסות למעגל ולזכור מי הגיע מהיכן. זה נכון בעיקר כשיש עומס תנועה. 60 קמ"ש.

בכל כביש בו המהירות גבוהה מ-60 קמ"ש יהבהב הירוק לפני שיתחלף לצהוב (בנוגע לדבריו של קודמי). לגבי איתות במעגל תנועה - האמת, הופתעתי. חשבתי שדווקא כאן בפורום שמכיל חובבי רכב ונהיגה יהיה ברור לכולם שמאותתים רק ימינה, לפני היציאה מהכיכר. בכניסה אין מה לאותת ימינה, זו לא פניה, מעשית אתה ממשיך ישר. בנוסף איתות לפני הכניסה יכול לבלבל את הנהגים מאחוריך שאתה יוצא ביציאה הראשונה (פונה ימינה. אם זה מה שאתה עושה - תאותת). איתות שמאלה בכניסה אם אתה פונה שמאלה - יש בזה הגיון מסויים, ע"מ להודיע לנהגים מאחוריך שזו כוונתך. בתוך הכיכר יש לכבות את האיתות ולאותת שוב ימינה לפני היציאה. רכב שנוסע עם איתות שמאלה בתוך הכיכר - מיותר לחלוטין, אין לי שום דרך לדעת מהיכן הגיע ולאן הוא נוסע. שמאלה בכיכר זה יחסי לגמרי. עד כאן מתוך ההגיון הבסיסי, למיטב זכרוני גם החוק מגבה אותי ודורש איתות ימינה ביציאה.

עם ובלי קשר, מזמן עברתי להזמין מיתרים באיביי. יותר זול ואפשר להימנע מחוסרים במלאי. אם כבר מדברים על Elixir, מעולם לא רכשתי סט, אפשר קצת פרטים (אצלי מדובר על 0.10 או 0.11 לטלקסטר, תלוי במצב רוח)? נכון להיום (ובעצם לכמה שנים) אני רוכש DR.

לגבי האייפון ו-ווייז: אצלי מחובר בבלוטות' לרדיו דיסק, התראות הניווט גוברות על ווליום המוזיקה, לא משנה אם זה רדיו או מוזיקה מהמכשיר. אם אני עונה לשיחה הוויז פועל ברקע וממשיך להתריע, כשמסתיימת השיחה חוזר לבד לווייז. לא זוכר מה המצב כאשר אני יוזם שיחה, אני מניח שצריך לחזור לווייז ידני. הנ"ל נכון גם לשימוש במכשיר עם אוזניית בלוטות', וכן עם אוזניית המכשיר.

לא יתפסו אותי בקיץ עם מכנסים ארוכים, גם לא בחתונות (לפחות לא של המעגלים החברתיים משפחתיים שלי). הסייג היחיד הוא רכיבה על אופנוע, ואז יש איתי מכנסיים קצרים או 3/4 לאחרי. סנדלים ליומיום או נעליים אם צריך קצת יותר "רשמיות", הרבה פעמים לובש חולצות מנדפות זיעה. ככה עובד וככה חי. בתור מי שנמצא בחוץ רוב היום לא מעניינות אותי הנורמות החברתיות, רק מזג האויר. גם אם העבודה היא במקום סגור וממוזג אני מגיע ככה, אנחנו מזה"ת וחם לי. למרות שהעבודה שלי נעה בין המדבר להיי סוסייטי התל אביבית, בין עמק יזרעאל לכנסת - בד"כ לא נתקל במבטים מזלזלים, וגם אם כן הם נעלמים מהר מאוד אחרי שמתחילים להכיר.

לאט אבל בטוח הגישה בארץ משתנה. שתי דוגמאות בשלוף, דווקא מעולם התיקים: קניתי תיק צילום של חברה מסויימת, מוכרת ומכובדת (תיק של 1000 ש"ח). יומיים אח"כ טסתי איתו לחו"ל ושם החלה להיפרם אחת הכתפיות ורצועה נוספת איימה לקרוס. כשחזרתי לארץ אחרי שבוע והגעתי לחנות מוכן לקרב - הפתיעו אותי והציעו מיוזמתם להחליף בחדש או לקבל חזרה את הכסף. בחרתי בכסף ונשארתי לקוח נאמן ומבסוט (אם כי את הכסף העברתי לחנות אחרת עבור תיק אחר). בתיק נוסף שהיה ברשותי משהו כמו שש שנים התקלקל הריצ'רץ'. התיק של חברת לואופרו שמצהירה על אחריות לכל החיים. קפצתי למשרדי היבואן לשלוח אותו לתיקון, תוך שהם מתנצלים על זה שיקח לפחות חודש. אחרי ארבעה ימים קיבלתי טלפון לבוא לקחת. לא רק שהוחלף רוכסן, גם תפרו קרע קטן שהיה בכתפיה על דעת עצמם. כמובן שבחינם ועם חיוך גדול. באותו ביקור רציתי לקנות מהם אבזם לתיק אחר (אותו אחד מהפסקה הראשונה), לא היה במלאי. הציעו לי להביא את התיק ולהשאיר לתיקון באחריות. אמרתי כולה אבזם, אני מרכיב לבד, וחוץ מזה לעס אותו כלב, אני לא חושב שהאחריות תופסת כאן. תגובתם? תופסת, תביא. נשארתי המום. לא הבאתי. הזמנתי אבזם מאיביי . סתם, כדי להכניס קצת אור לשרשור...

אני מהמר שהכביש עליו מדבר פותח השרשור הוא 424, בחיבור עם 44. מכיר את הבעיה היטב. מה שגם שהפניה שמאלה מתבצעת ישר לתחילת עליה, כך שההאצה של הרוב גם ככה איטית פלאים. למצדדים בבוחר בשמאלי: אם הוא היה לבד על הכביש - אדרבא שיעבור לשמאלי. בגלל שהוא בחר לנסוע 40 קמ"ש בכביש של 80 (שאין בעיה בטיחותית לנהוג בו 80 ויותר), הייתי שמח אם היה מגלה מעט התחשבות ובהתקרבותו לרמזור היתה מבזיקה במוחו איזו הבנה קטנה שיש כאן הזדמנות לתת למעוכב מאחוריו לעבור. ובד"כ זה לא מעוכב אחד, אלא טור. חוץ מזה אין פחיתות כבוד לעמוד אחרי משאית, במיוחד שכבודו רק הרגע נהג במהירות מעכבת משאיות לאורך מס' קילומטרים. מזמן גמרתי לצפות למשהו משוכני הכביש, וכפועל יוצא הפסקתי להתעצבן.

שאלות תם: לקדוח בקיר ממ"ד לא פוגע בעמידות שלו? למה לא לוקחים בחשבון מזגן בעת היציקה?

יצירת מופת שתישאר רלוונטית עוד שנים רבות.

אם אני מבין נכון, הסופה החדשה המכונה "לייט סטורם" היא רנגלר, אחד לאחד. המפעל בנצרת רק מרכיב. ההבדל היחיד הוא סרנים מחוזקים יותר ומתלים/בולמים שונים (מיועדים לעומס גבוה יותר). לכן לחשה לי הציפור כי הכוונה לתמחר את הסופה בין הרנגלר הבסיסי לבין הרוביקון.

עברתי את התהליך עם עו"ד, אבל לא אמליץ לך עליו. לטובתך. בכל מקרה, תנחומי. קצר זה לא יהיה. תכין הרבה סבלנות ואקסטרה כסף.