אנלוגי

מעט אבקת סודה לשתיה ואין ריח יום שלם. יעיל בטירוף, אם כי רק נגד הריח, לא נגד כמות הזיעה.

מצטט משתי סיבות: א. הבחור חסך לי עבודה בחיפוש אחר הלינק. ב. אתם בהחלט רוצים לקרוא הכל לפני שאתם מעלים ספקולציות המסתמכות על התמונות של HNN.

זה נכון לרכבים המצויידים בצמיגי שטח ראויים בעלי דופן גבוהה. הורדת האויר מאפשר לדופן "להימרח" לצדדים ובכך להגדיל את שטח המגע עם הקרקע. צמיגים אלה מצויידים בדופן חזקה יחסית (מי זוכר את המושג PLY), והגובה הרב מאפשר לצמיג להישאר מחובר לג'אנט גם עם מעט אויר. נסה לעשות זאת ברכב שלא מצוייד בצמיגים מתאימים, ותגלה מהר מאוד אחד משני דברים: הצמיג התקלף מהג'אנט, או נקרעה הדופן. בקרוסאוברים מטרת ההנעה הכפולה בעיקר אחיזה משופרת על כבישים חלקים (קרח למשל), ממש כמו מכוניות משפחתיות 4WD. נכון שהעוד קצת גובה מאפשר להם קצת יכולת שטח לייט, אבל כדאי מאוד להיזהר - שאר המכלולים ממש לא מיועדים לספוג עומסים ועיוותים הנוצרים בנהיגת שטח.

אוסטרליה, אני מחפש את הספר "עליסה בארץ הפלאות" בגרסה מוקדמת, מה ששולח אותי לחיפושים בחנויות ספרים יד שניה. נכנס לחנות קטנטנה אחת, משוטט ושואל את המוכרת אם יש לה. עונה שאולי, מחפשת מחפשת ולא מוצאת. חוצה את הכביש לחנות אחרת, גדולה יותר שמוכרת גם חדשים. תוך כדי שיטוט בין המדפים מופיעה לפתע המוכרת מהחנות הקודמת ולוחשת בהתרגשות "מצאתי!". אנחנו מתגנבים החוצה וחוזרים לחנותה. הספר - בדיוק מה שחיפשתי (שום דבר מיוחד, פשוט ישן ועם הציורים המקוריים), המחיר כמה דולרים בודדים. אנחנו ממשיכים לקשקש קצת, היא עם ייסורי מצפון נוראיים ש"גנבה" לקוח מהשכנים. היא מבקשת ממני לחזור לאותה חנות ולחפש את הספר, במידה ואני מוצא לקנות והיא תשלם. אני הולך לשם, אין להם. חוזר אליה לדווח - היא מאוכזבת ומודיעה "הלקוח הבא שנכנס אלי ומחפש משהו שיש גם לי וגם להם - אני שולחת אותו אליהם".

זו כתבה מ-2008, ובכל זאת נעים להיזכר באחד מרגעי השפל של משטרת ישראל.

ז"א לשבת כל הלילה מול המחשב ולהסתכל על גברים אחרים נהנים ברינג זה מגניב, אבל לעבוד פיזית ולהתלכלך בגריז זה גיקי? משהו ממש שגוי בדור הזה שלכם.

וואלה רכב

אחרי בעיה רפואית בכתף שסחבתי קרוב לשנה (התחילה בערך שבועיים לתוך טירונות חי"ר) והתגלתה במלוא חומרתה רק אחרי שהלכתי לאורתופד פרטי (עשרה חודשים לאחר הגיוס), אני יכול להמליץ לאחיך לעשות את זה כמה שיותר מהר. לפני התוצאות של הרופא הפרטי הייתי צריך להילחם גם בסקפטיות של מפקדי, זו הרגשה מאוד לא נעימה כשמחזיקים ממך שקרן ואתה סובל כאבים. לי זה גרם לקרוע את התחת למרות הכל רק כדי שלא אתפס כאחד שדופק את החברים שלו/מוותר לעצמו, במבט לאחור זה היה שגוי מהיסוד. אחרי תוצאות הבדיקה יצאתי מהמסלול, חצי שנה פיזיותרפיה וטיפולים אחרים, והמשכתי כלוחם במקום אחר פחות אינטנסיבי. יותר מעשור אחרי השחרור אני עדיין מרגיש את הכתף מדי פעם, אמנם איני מוגבל ועובד עבודה פיזית, אבל הנזק שם לכל החיים.

מחזק.

זה ענק ומסורבל, לא מתאים לכיס ולא הסגנון שלי. אני רוצה את המצית שלי סולידית, אלגנטית במידה, יעילה ואמינה. דווקא הגרסה של זיפו לעניין נראית מעניינת, אני צריך להחזיק ביד כדי להחליט. לא בטוח שגודל של זיפו מוצא חן בעיני. מי מכיר חנויות באיזור המרכז עם מבחר רלוונטי ומחירים שפויים? חנויות סיגרים אולי?

כמעשן שמבלה את רוב זמנו בחוץ/שטח אני מעוניין במצית רצינית. מה זה רצינית? עמידה פיזית, עמידה ברוח, חסכונית יחסית (כדי לא להיתקע כל יומיים בלי גז). עברתי את שלב הזיפו, עם כל הכבוד זה לא זה (אם כי היכולת למלא אותה בדיאודורנט בהחלט מרשימה, נבדק בתקופת הצבא). קליפרים וכו' גם לא פיתרון. מצית "טורבו" (יש הגדרה מקצועית לסוג?) - כנראה זה הכיוון. היו לי כמה וכמה כאלה לאורך השנים, הזולות לא מחזיקות מעמד אצלי, הפסקתי לקנות. לפני כמה חודשים קניתי אחת באיביי ב-10$, דווקא עושה עבודה לא רעה בכלל (תוצרת חברת Firebird, זה מוכר בכלל?), אבל היא כבדה לאללה ואני לא אוהב את איך שהיא נראית. מה לעשות, היא כל היום אצלי בכיס/ביד, היא צריכה לעשות לי טוב גם על הלב ולא רק בריאות. התקציב שלי שואף לדו ספרתי, עם אופציה לחריגה קלה לתחום התלת ספרתי במידה והמוצר באמת שווה את זה. איפה בכלל להתחיל לחפש בחנויות בארץ? האם במחיר הזה יש לי איזה צ'אנס למצוא מוצר איכותי שיחזיק שנים? אילו עוד חברות מלבד Ronson שוות תשומת לב?

אני לא יכול לתת לך מידע ספציפי כי אני לא מכיר בכלל את העדשות האלה. בגדול כמו שכבר נוכחת לדעת עדשות בעלות זום גדול מאבדות איכות ברמה זו או אחרת (וה 18-200 בכללן), זה מפריע באופן שונה לאנשים שונים. יש שיתרון הטווח יגרום להם להתעלם מהפגיעה באיכות, יש כאלה אצלם היא בכלל לא תהיה מורגשת. בנוסף קשה ויקר לייצרן עם צמצם פתוח קבוע. עדשות בעלות צמצם פתוח לא רק מקלות על הצילום באור נמוך, הן גם מאפשרות טשטוש עומק שדה גדול יותר וכן מכניסות יותר אור לעינית ובכך משפרות את בהירות העינית ואת יעילות הפוקוס האוטומטי. אם אתה ממילא מתכוון לרכוש עדשה ארוכה בהמשך אני ממש לא רואה טעם ללכת על 18-200 ודומותיה. במאבק בין הטווח לצמצם רק אתה תוכל להחליט, אתה מכיר את ה-50 ויודע לבד אם אתה צריך יותר מזה (לדעתי זה קצת קצר מדי אבל מה אני יודע, אני מצלם עם 16-35 ). אם שתיהן היו עולות אותו דבר, ונניח שהאיכות האופטית זהה, מה היית בוחר?

המראה נשארת כי לצלמים מקצועיים יהיה קשה מאוד אחרת. רואים את הפריים המצולם במדויק. אין מגבלה של טווח דינמי (המרחק בין הבהיר לכהה ומס' רמות הבהירות שאנחנו מסוגלים להפריד, מסך הרבה יותר מוגבל מהעין שלנו). אין הפרעות באור בוהק/חלש. העינית האופטית מאפשרת תמיד להסתכל על הפריים, עם קצת תרגול לומדים לעבוד עם שתי עיניים פתוחות. בעיניות אלקטרוניות יש בעיה עם מהירות התגובה שתמיד תהיה מאוחרת מדי, הן בהזזת המצלמה והן בשינויי תאורה. מצלמות החובבים מתחילות אט אט לאבד את המראה, אני מאמין שזו מגמה שתתחזק.

לא הייתי סומך על אחריות שאינה של קרט. יש ביטוח MAC. ישנם שני סוגים של "פוליסות", אחת שמתחילה בתום אחריות היצרן והשניה מרגע הקניה. אם רכשת בארה"ב תקנה את זו שמתחילה מרגע הקניה, כי אחריות יצרן לא תכובד בארץ. בעלות של כמה עשרות דולרים או מאות שקלים (ניתן לרכוש גם בארץ תוך שבועיים או חודש מיום רכישת המצלמה, לא זוכר בדיוק) אתה מקבל אפשרות לתיקון במעבדה לבחירתך המוסכמת על MAC והם מחזירים את סכום התיקון (תלוי בבדיקה מקדימה ואישור כמובן). המעבדה הראשית של קנון מוכרת, כך שבעצם זה אחריות לכל דבר עם ערך מוסף - היא לשלוש או חמש שנים, לפי בחירתך. החיסרון - סרבול תהליכים. לי יש כזה ל-S90 שנרכשה בהונג קונג. ממליץ לך בחום על הסדרה בלי להכיר את החדשות יותר בה, מצלמה נהדרת.

מוותר, או כמעט לגמרי מוותר לגמרי על איסור פרסה. את שאר התמרורים ממקם בצורה חכמה ויעילה.

גם היום חזרתי מרכיבה תל אביבית על קטנוע. מס' הפעמים שניסו להרוג אותי נמוך מהרגיל, שלוש. מס' ההצלחות - 0. אני רוכב זהיר, מאלה שבד"כ זורמים עם התנועה ומשתחלים רק במצב עמידה/זחילה של הרכבים. מסתכל רחוק, צופה, מתכנן, לא מופתע כמעט אף פעם. ובכ"ז, המכוניות המזו**נות האלה לא מצליחות לשמור על מיקום בנתיב. תגלשו לאט מילא, אני כבר רגיל, אבל מה עם הבריחות/תיקון האלה? תרימו את העיניים מהרדיו או הסמרטפון ותישארו בין הקווים. רמזור אדום זה אדום. הידית הקטנה הזו משמאל להגה עושה אור מהבהב, דווקא אתה בתור ערס אמור להפעיל אותה בכל הזדמנות. ועוד קיטורים רגילים, כולנו כבר שוחים בחומר. אני לא רוכב יומיומי (הקטנוע של העבודה) בד"כ אני על רכב. כמובן שאני נתקל בדיוק באותה התנהגות, ומתרעם באותה מידה. רק ששם אני לא מפחד חיי. ולדעתי, דווקא כאן טמון סוג של פתרון. אני חושב שצריך לעודד (אפילו לחייב) כל מוציא רישיון נהיגה לקחת גם כמה שיעורים על קטנוע/קורקינט ממונע/אופניים חשמליים. קודם במגרש, אח"כ בכביש עירוני. (אולי כדאי לעשות זאת בתום תקופת הנהג החדש, כשלב בדרך לרישיון רגיל. אולי בכלל טרום רישיון, בכיתה י"א). לייצר מסלול שיעניק רישיון גם לדו"ג קטן בנוסף למכונית. לתת הקלות משמעותיות בביטוח, על אחת כמה וכמה למי שמחזיק גם רכב. לעודד את השימוש בדו"ג, בטח בתוך העיר. חשמלי עדיף. לא צריך להרחיב על היתרונות. הערך המוסף - אותם רוכבים, כשינהגו בליסינג שלהם, יהיו הרבה יותר מודעים הן לרוכבים והן לנהגים סביב, אולי תחלש מעט חומת הביטחון המזוייפת בדמות משפחתומטית יפנית. הרהור של רכיבה באיילון, נתיב ימני 80 קמ"ש (המקסימום של הקקנוע): מי יחלוק עלי אם אומר שנוכל לצמצם משמעותית את התאונות לו יכולנו לחלק את כלי הרכב לפי סוגים בכבישים נפרדים? כביש לאופניים, לאופנועים, למכוניות (מצידי עם תתי כבישים למשפחתיות/מסחריות/ספורט/פאביות), משאיות, משאיות זבל... חלום, לא? אני מהמר שבמצב כזה מכוניות ימשיכו להתנגש, אם כי אולי קצת פחות. אופנועים כמעט ולא. משאיות כמעט ולא.

כשהביטוח הינו חובה, ז"א בעצם מס, אבל את שיעורו קובע גוף מסחרי בעל כוונות רווח שמרוויח מאוד יפה - יש כאן טעם לפגם, וזה לא חשוב אם אני נוהג על טרקטור או פרארי, או רוכב על קקנוע. כשאני צריך לשלם ביטוח לכל כלי בנפרד, גם אם הם מבוטחים בביטוח נהג יחיד - זו חזירות נטו. כשמציעים לי ביטוח (חובה) עם השתתפות עצמית, ובעצם גולזים ממני פיצויי כאב וסבל ואובדן ימי עבודה, אבל לא מתביישים להציג את זה כ"הנחה" - זה פשוט שקר גס. הם מוכרים לי מוצר שונה, מוצר נחות, ומתגאים בכך שהוא עולה פחות? זה מעליב אותי שהם חושבים שאני נופל בפח הזה. כשהכבישים מלאים במשתמשי כביש לא ממונעים (אופניים, קורטיקנטים, אלטא זאכן) שלא משלמים גרוש אך מהווים מרכיב כבד במקבלי הפיצויים - זה עוול. כשמישהו חושב שהאופנוענים השיגו שינוי משמעותי כי יש להם לובי - זו בדיחה עצובה. הלוואי וזה היה נכון. אולי נבלמה ההתעללות המופרכת שהייתה באופק לפני שנה+, אבל אין אפילו חצי צעד לכיוון עידוד של דו"ג או שילובו בצורה לגיטימית יותר במערך התחבורה.

אני יודע שאני טרחן, אבל או בת זוגי או זוגתי. בת זוגתי היא בתה של זוגתך, ואם יש כזו אני מקווה שאתה מודע לקיומה

יש גם אוונסיס חדשות, לפחות כסמויות.

ניסיתי לשלוח לך בפרטי, אבל התיבה מלאה. אם בא לך שלח לי את אחת התמונות ואנסה להבין מה הבעיה.

תוכנת שחזור קבצים פתרה לי בעיה דומה לא מזמן. השתמשתי ב-Sandisk Rescue Pro, אבל בטח יש אחרות חינמיות שיעשו את העבודה. העתקתי את הקבצים הדפוקים לכרטיס זיכרון, מחקתי אותו והרצתי את התוכנה. אצלי - 100% הצלחה

לאחר פרסום באגורה מצאתי את עצמי מבקר בבסיס מג"ב עם טלויזיה 29" ורמקולים חיצוניים, הם היו מבסוטים!

עצה שקיבלתי אך לא הספקתי לבדוק - בשביל איכות לחפש בחנויות לציוד יאכטות/שיט.

Idrive אני משוכנע שתקבל את כל התשובות בנושא טיולי RZR.

למיטב זכרוני באוסטרליה זכות הקדימה ניתנת בחוק לאוטובוס שיוצא מהתחנה. מבחינתי, חוק או לא חוק, אוטובוס שיוצא מהתחנה יקבל זכות קדימה תמיד. זה מתוך ההנחה ש-50 איש מנסים להשתלב, לא נהג אוטובוס.