בימים טובים אלה באה לבקר אותי חברה לשעבר, בריטית שפגשתי בהודו.
יצא לי לנסוע איתה ברחבי הארץ לא מעט, החלחלה שהיא חוטפת כל יום מחדש ממש מעציבה אותי.
באחד הימים אמרה לי:
"זוכר איך בהודו דיברנו על כמה תרבותם שונה משלנו, כמה רחוקים הם מהמערב בתפישה? אז תדע לך, שכרגע אני מרגישה בדיוק אותו דבר כאן. מה שהולך אצלכם על הכביש, זה חד וחלק לא עולם מערבי. בהודו לפחות היה חן מסויים בכאוס, והיו לזה שורשים מובנים. כאן זה פשוט נראה כאילו חצי מהנהגים הם מתאבדים, וחצי מתנקשים".
מיותר לציין שכבר שנים שאני מתחרפן מ"תרבות" הנהיגה פה, ואפילו בלי נקודות השוואה - נהגתי רק באוסטרליה מחוץ לישראל. באירופה הייתי נוסע שליד הנהג. הכבוד שרוכשים שם משתמשי הכביש אחד לשני ראוי לציון - אצלנו - אצלם אין סיבה לציין את זה, זה ברור מאליו.
אם יש יותר מנתיב אחד, מה יותר הגיוני בלהתחלק בכביש לפי מהירות הנסיעה?
אם בן אדם מאותת, מה יותר הגיוני מלהבין שהוא מתכוון לסטות מהנתיב ולאפשר לו לעשות את זה?
אם אני מאותת ובמראה רואה רכב "סוגר" עלי מאחור, למה שלא אתן לו לעבור?
למה אנחנו נראים ככה? זה שקול לחלוקת מרפקים תוך כדי הליכה ברחוב. מי מאיתנו עושה את זה? למה קופסת הפח הזו נותנת לחלקנו לגיטימציה לרמוס את זכויות וכבוד האנשים מסביבנו?
אפילו אם נשים רגע בצד את הכבשים שבכלל לא שמים לב שהם נוהגים, ועסוקים באלף ואחד דברים אחרים, יש יותר מדי כוונה תחילה בהתנהגות מגעילה בכביש.
בקיצור, כבר מזמן לא הייתי מיואש ככה. לא רוצה לעזוב את הארץ, רוצה לחיות כאן בכבוד. למה השאר לא רוצים?
אה, עוד אנקדוטה - חבר טוב שלי פעם היה מנהל זוטר בחברה כלשהי. יום אחד הוא נסע עם אחד מעובדיו, בחור עשר וגם מוצלח בעבודתו. אחרי אותה נסיעה הוא פיטר את העובד. לטענתו - מי שמתנהג ככה על הכביש, לא יכול להיות אדם מן השורה, ולא משנה אם זה לא בא לידי ביטוי ביומיום. מתישהו הגסות הזו תתפרץ גם בעבודה, ועדיף להקדים תרופה.
אז ראבאק, די כבר להתנהג כמו חזירים. או כבשים. הגיע הזמן שנתקדם אל המאה ה-21 כמו שאנחנו מתיימרים בהרבה תחומים אחרים. אין את מי להאשים - לא תשתית, לא משטרה ואפילו לא את החינוך. זה רק אנחנו והגסות הבילד אין שלנו. והיכולת המדהימה הזו לכבות את השכל כשנכנסים לאוטו.