אנלוגי

ז"א ההפרש הסופי שלך בין להזמין מחברת שילוח לבן אדם שיביא לך בעצמו, אחרי ששילמת לו 360 ש"ח הוא באיזור 500 ש"ח. ההפרש מול רכישה כסטודנט בארץ הוא באיזור 1200 ש"ח. לעניות דעתי אלה פערים שהופכים את הרכישה בארץ לכדאית, וודאי אם אתה יכול להזדכות על מע"מ. אני אגב, אחרי שישבתי מול מחשבון ומול חשבון הבנק שלי, החלטתי לתת לסוס הזקן (מקבוק פרו שנת 2006) להתפגר בשקט עוד כמה חודשים, ובינתיים לחפש משהו מיד שניה.

עפר - אתה מזכיר לי חבר ילדות, שיום אחד כששיחקנו עם בנזין ואש נדלקו לו המכנסיים. אחרי כמה גלגולים בחול כבתה האש. אותו חבר ישר אמר "אתה חייב גם לנסות, אתה לא מאמין איזה כיף". לא נפלתי אז בפח, ואני לא נופל היום.

גם אני בבירורים לגבי מקבוק פרו, ביררתי מחירים עם Mustop וזו התשובה שקיבלתי: -------- עלות שילוח משוערת למחשב נייד מסוג זה היא – 77$ (לפי 5 ק"ג נפחי) המשקל הסופי לחיוב יקבע עם הגעת החבילה אל המרכז הלוגיסטי. ביטוח- 1$ עבור כל 100$ מיסים- 16% מע"מ עמילות מכס- 50$ (ברכישה מעל 1000$). ---------

הערותי באדום.

הגיע הזמן ליישר קו עם העולם הנאור ולהעיף את ה-29" CRT לעזאזל. נתוני שימוש: מרחק מהמסך קצת מעל 2 מ'. אין צפי בעתיד לסלון גדול יותר. הנוכחית די מספקת מבחינת גודל, אפשר יותר. הרגלי הצפיה שלי: אך ורק חיבור למחשב (DVI), אין כבלים או ממיר דיגיטלי. צופה בסרטים באיכות בינונית (אלה השוקלים 700 מ"ב) ולא ממש מתכוון להתחיל להוריד איכותיים יותר (אלא אם כן אווכח שההבדל הוא עצום). רכישת ממיר דיגיטלי (עידן+) אפשרית אולי בעתיד, אבל לא כרגע. חיבור לכבלים או לווין לא יקרה בטווח הנראה לעין. התקציב: עד 2999 ש"ח. מה שפחות יותר טוב. הלקוח: אוהב מוצרים טובים, לא משתגע על זבל סיני. מעדיף קצת לרדת בגודל עבור איכות מוצר. לא סובל תקלות וקרטועים. בעל עיניים די חדות, ובכל טלויזיה שראיתי אצל אחרים עד היום שמתי לב לפגמים באיכות התמונה. אני מניח שהעין מתרגלת מתישהו. כנראה לא מוכן לשלם על איכות פרימיום, אז איאלץ להתרגל. אז מה היה לנו? אני רואה שאני יכול להגיע עד 42". לא חושב שאני צריך כזה גודל. אני מניח שאיזור ה-37" יספק אותי, אבל לא באמת יודע. פלזמה? לד? LCD? אין לי מושג מה עדיף. כמה כבר אשים לב להבדלים? אני מניח שפרופיל השימוש שלי ירוויח יותר מטכנולוגיה שלא מדגישה כל פרט, כי התכנים ברובם כנראה לא יהיו HD. אשמח לכל תובנה והערה. דגמים מומלצים בטווח המחיר והמלצה על חנויות אמינות וזולות באיזור המרכז יהיו מבורכים. רכישה באינטרנט אפשרית, עדיפות לאיסוף עצמי. הצעות אטרקטיביות ליד שניה גם באות בחשבון, בה"פ.

שאלה מצויינת. הכתבות האלה לא שוות כלום מבחינה מעשית. אבל - היבואן מרוויח פרסום חינם לפרק זמן ארוך, ואח"כ מוכר את הרכב כרכב הדגמה. ההוצאה שלו (היבואן) כל כך אפסית, זה בערך הצעד הכי משתלם שהוא יכול לעשות, תוך לקיחת סיכון מחושב שבדיוק כמו שאמרת, לא אמורות להיות תקלות בכזו נסועה. הגוף המסקר/בוחן מרוויח רכב ת"ש למערכת, שאינו שייך לאף אחד במערכת והיא לא משלמת עליו שקל. חיסכון אדיר ושווה בהחלט. בנוסף הוא זוכה בטייטל "גוף רציני שמשקיע בקוראים". זה יכול לייצר בעייתיות רצינית באובייקטיביות, כמו שאולי נראה לאחרונה במבחן וואלה - שירוקו מול מגאן קופה (שנמצאת בבעלותם למבחן ארוך טווח). בכל שאר ההשוואות שקראתי המגאן לא הייתה קרובה כלל לשירוקו בשום פרמטר. בוואלה הקרב היה מאוד צמוד, יחד עם כמה הערות תמוהות במהלכו. שיהיה ברור - אני לא מאשים את וואלה בכלום, אבל לא יכול להתעלם מהעובדות. עם הההסתייגות הצינית הזו אני כן חושב שיש ערך למבחן ארוך טווח - אבל לא בנושא האמינות, יותר מבחינת ההיכרות העמוקה עם הרכב במגוון עצום של תנאי דרך וסיטואציות לא צפויות. [אבא שלי רוכש כל שנתיים בערך רכב חדש, ועושה בסביבות 60K ק"מ בשנה. הרציונל - להימנע ככל האפשר מביקור לא מתוכנן במוסך ומתקיעות בדרך. זה מנהגו כבר מעל 10 שנים, ומעולם לא הייתה תקיעה בצד הדרך, ושום תקלה לא צפויה שאני יכול לזכור (בחייאת, במרבית הרכבים הוא אפילו לא מחליף נורה)].

לא הבנתי למה אתה מתכוון. מי זה "הם" שלא מאפשרים להם אחרת? איך מגיעים למצב שחייבים לעבוד בשחור? למיטב הבנתי כל אזרח יכול לפתוח תיק עוסק מורשה. אלא אם כן זה מתנגש עם זכאות כזו או אחרת לקצבה? למה אי אפשר לעבוד בלי לעשות צבא? מי בכלל בודק? אתה לא מתייחס לעובדה שכחרדי הרבה יותר קל להגיע למצב של קבלת קצבה קבועה, אולי הקלות הזו היא מה שמורידה את המוטיבציה לעבוד? אני לא רוצה לתקוף כי אולי באמת אני לא מבין, אבל נכון לכרגע זה נשמע לי כמו גיבוב תירוצים והיתממות.

אין ולא יהיה כמו XR600! בעיני האופנוע האולטימטיבי, אין שום דבר שמתקרב לקשת היכולות של החרגול הוותיק הזה. אבל זה המופיע כאן בתמונה מהמירוץ, וזה בכלל מרשים - הוא XR250! שנים כבר לא ראיתי אחד כזה. ה-XT מדליק, אבל אצלי שמורה בלב פינה חמה להונדה XL250. בזמנו היה לאבי אחד כזה, עליו היינו רוכבים במדבר שעות (אני הייתי בטח בן 5-6). אחרי התרסקות אחת חמורה מדי (טפו טפו כולם בחיים בלי אחוזי נכות או צלקות בולטות מדי) אימא הטילה וטו.

הגיבורים מימין לשמאל: תמר נתנוב, שמגיעה לכל מירוץ באדיקות ונלחמת כמו לביאה. על הסקוורנה 125. תומר שמש, הידוע בכינויו "החיה", רוכב על TM300 דו פעימתי אימתני. מקום שלישי בקטגוריה הפתוחה. דור עטייה, שאם אני לא טועה הגיע ממוטוקרוס, רוכב נהדר שוודאי נראה אותו על הפודיום בעתיד. הונדה CRF250. עמית גול, רוכב וותיק ומנוסה. KTM 350. ולפני שאתה ממשיך לקטר על היעדרם של אופנועי אספנות, הרשיתי לעצמי לצרף תמונה מאתר מוטו עוד לא אספנות, אבל כבר בגיל שמעלה חיוך. הרוכב האמיץ עשה את הדרך ברכיבה מהמרכז, כדי לתת קצת גז ובשאיפה לחזור ברכיבה הביתה. ואם זה לא האמאמא של הדו"ש, אני לא יודע מה כן.

גדול! כל כך מוכר... כשגרתי בעיר מאוד נהניתי לקנות כל מוצר במקום המיועד לו - ירקות מהירקן, בשר מהקצב, לחם מהמאפיה ובירה מחנות האלכוהול. ברצינות, זה עושה לי טוב לעשות עסקים עם אנשים, לא עם רשתות. כך גם אני יודע (אחרי בירור קצר באיזור) שכל מוכר הוא "מומחה" לסחורתו. בזמנו גם גרתי ליד שוק הכרמל, בכלל חגיגה. מי ידע מה זה סופר? אבל מה לעשות שבמושב בו אני גר היום אין לי נגישות לירקן, ובשדות גדל רק תירס? זה משאיר אותי עם המגה בול במרכז המסחרי הקרוב, והחנות של הגרוזיני* במושב ליד (הסחורה בקנטים, האוירה נהדרת). אגב, כשדיברתי על קנה שניים קבל אחד מתנה זו לא הייתה כוונתי, מבצעים כאלה אני מנצל אם יש לי צורך (במוצרים בלי תאריך תפוגה קרוב), התכוונתי ל"קנה אחד, תוסיף עוד 5 ש"ח וקבל עוד אחד מתנה". הרי נכנסתי כדי לקנות אחד, ועכשיו הוצאתי עוד 5 ש"ח בלי להתכוון, בלי לדעת בכלל אם יתחשק לי עוד דיאודורנט כזה (עם אקדח לרקה לא אוכל לומר איזה דיאודורנט יושב לי בארון עכשיו. זה ג'ילט אני יודע, אבל איזה צבע/ריח אין לי שמץ. כל פעם אני קונה משהו אחר). אתה עוצר באלונית, רוצה פסק זמן. אחד עולה 6, שלושה עולים 10. שווה לכל הדעות. המוכרת לוחצת עליך "אבל יש 3 ב-10, כדאי לך". לא גברת, לא כדאי לי. הרי אחד זה לא בריא, אז את דוחפת לי עוד שניים? גם ככה אני עם רגשות אשמה, את מנסה גם להוסיף להם וגם להוציא אותי דביל בחשבון? ומי מאיתנו לא התפתה לפחות פעם אחת להוסיף עוד כמה שקלים ולקנות יותר ממה שהתכוון? זה אולי חסכוני פר מוצר, אבל בזבזני פר כניסה לחנות. ולמה אני לא קונה אצלי במכולת במושב? שאלה מצויינת עם תשובה אירונית. אין מכולת. סגרו אותה די מזמן. לאחרונה פתחו בקול תרועה... אלונית. במושב. באמת, ככה קוראים לזה, "אלונית במושב". ומה יש שם? כמו כל מכולת רגילה (בחסות מגה), וגם 3 פסק זמן ב-10. אני לא מחרים אותם כי הם מרחק הליכה מהבית, אבל מצמצם למינימום את הביקור שם. בשבילי או הגרוזיני*, או סופר גדול שבו קונים הכל בבת אחת. *אני לא משוכנע שהוא גרוזיני. יכול להיות גם בוכרי, או קווקזי. אני לא חזק בבריה"מ לשעבר, ולא הולך מספיק להופעות סטנדאפ.

מה יש להם, הסופרים הגדולים? הכל נארז במאסות, הכל "קנה שניים קבל אחד מתנה", הכל סגור הרמטית. נמאס. אני רווק, גר לבד - כך שהקניות שלי רחוקות מאוד מהסטנדרטים של בעלי המשפחות כאן. אני קונה מעט, כדי שלא יתקלקל. אני לא אוהב סטוקים של דברים בבית, כמו שמפו נניח. אבל כל פעם שאני נכנס לסופר אני צריך מחדש להילחם במדיניות שלהם כדי לקנות רק מה שאני צריך, בלי שאיאלץ לזרוק לפח. אתמול חזרתי מהסופר שמח וטוב לבב, פרקתי את הקניות ישר למקרר ואצתי לעיסוקי. היום התפניתי למלאכת סידור המקרר. בין הירקות הייתה שקית גזר: פעם היו על המדף גזרים בתפזורת. וגם שקיות. יכולת לבחור. הייתי אוסף לי 4-5 גזרים, בוחר בקפידה כהרגלי, וואלה מבסוט. זה היה עולה יותר פר קילו מאשר אלה שבשקית, אבל לא הייתי צריך את הכמות. לא משנה עכשיו למה, אבל החלטתי שאני יכול להתמודד עם יותר גזר בבית (מי שירצה הסבר מעמיק יותר שיבקש, זה לא כזה מעניין. טוב נו, קניתי קופסת פלסטיק לאכסון ירקות, משהו פצצה, נשארים טריים). אז לקחתי שקית. בחרתי בקפידה, כהרגלי, אבל זה לא כזה פשוט כי השקית מצויירת, ובקושי רואים פנימה. מיששתי, בדקתי, החזקתי מול האור - מצאתי את זו שהכי מצאה חן בעיני. היום כשפתחתי אותה - יותר משליש היו במצב רע. קצת רכים, קצת כתמים שחורים - בקיצור, איכס. והשום? מה עם השום? פעם היית לוקח לך ראש שניים, כמה שרצית (לא חשוב שתמיד אקנה המון שום, אצלי כמות השום בתבשיל לא נמדדת בשיניים, אלא בראשים). אח"כ היו שקיות הרשת המצחיקות שהחזיקו 4 ראשים, ועכשיו בסופר - שקיות ניילון. 4 ראשים בפנים. סבבה, גם כאן אני בוחר בקפידה (שקית צבועה בסגול, קשה לראות פנימה), כדי לגלות ששני ראשים מתוך הארבעה מעפנים. מה אני עושה עם זה לעזאזל? חוזר לסופר יומיים אחרי הקניה כדי להחזיר שני ראשי שום ו-5 גזרים? לקבל החזר של 7.90 (או משהו כזה, אני לא טיפוס אנאלי מספיק כדי לחשב)? מן הסתם לא. אבל אני לא יכול להתחמק מהמחשבה המעיקה שמישהו עושה עלי קופה. הורידו בקרת איכות, ירד להם אחוז הפחת מהסחורה באחזוים היסטרים, ויאללה, מי כבר יבוא להתלונן עם ראש שום ביד? ועוד לא נגעתי ב"קנה שניים קבל אחד חינם", אבל המרק עושה כזה ריח כבר, אני הולך לאכול.

מלך! כל הכבוד. מחזיק לך אצבעות למירוץ באילת. ממעט הפעמים שיצא לי לשבת לידך בכיסא הנוסע - לא הייתי מגדיר את נהיגתך איטית... אבל זו בטח הייתה הסיטואציה שדחפה אותך, אני יודע שבנורמל אתה מתרכז בלשבור שיאי חיסכון בדלק . ברצינות, כמה דלק שתתה הפלואנס בחזרה מים המלח למרכז? תבוא יותר!

כבר הרבה זמן אני חושב שהסטיגמה הזו של צריכה מופרכת לגטס נובעת מכך שרוב המדווחים היו סוכני שטח ודומיהם שלחצו חזק, או שוכרים מזדמנים. מה הבעיה בעצם? שילוב המנוע/גיר בגטס, לפחות זאת שאני מכיר (2005) פשוט זוועתי. האוטו עצלן ומרגיש כבד ומגושם. ע"מ לזכות בהאצה ראויה יש צורך ללחוץ. חזק. ואני מדבר על מישור, כשמגיעים לעליות המצב רק מחריף. ברגע שמודעים לזה, ונוהגים יחסית במתינות (או לחלופין בתחושת השלמה עם הגורל האכזר) - מגיעים בקלות לצריכה של 1:12-1:14. ואת זה אני שומע מכמה וכמה בעלים פרטיים של גטסים, והרבה פחות מכאלה שמכירים את הרכב במסגרת עבודתם. האמור לעיל הוא מנסיון של מעל שנה עם גטס אוטומטית 2005 שננהגה בקצב התנועה+, בלי רחמים מיותרים אבל עם מחשבה תחילה. צריכת דלק משולבת קבועה של סביב 1:12, בינעירוני ארוך מעל 1:14. מדידה כל תדלוק. ולמען הסר ספק - שנאתי את הגטס המחורבנת הזו. לעולם לא אמליץ לאיש לרכוש אחת.

אני מאוד אוהב גזיות אלפיניות, קל למקם אותן כמעט על כל משטח והעמידה של הגזיה ושל מה שעליה מאוד יציבה. היום הייתי רוכש אלפינית טובה, אחרי שבאחרונה שהייתה לי (די פשוטה, אם כי שרדה כמה שנות עבודה) נדלק לי יום אחד הצינור. החיבור למיכל הוא אוניברסלי, כך שכל גזיה תתאים. כמובן שמדובר על מיכלי הברגה. ניתן לרכוש מתאם עם הברגה גם למיכלי ניקוב.

תתחדש! ללא כל קשר למחיר עליו לא אעיר כלל, ה-Fireman הוא ראש מצויין שקניתי בזמנו כפיתרון זמני אחרי שהאלפינית הזקנה מתה, ועד שארכוש לי אלפינית ראויה אחרת - ופשוט נשאר בפק"ל כי הוא כ"כ קטן ונוח, ועובד מעולה. יאללה תעשה קפה.

לא מחזיק מעצמי מומחה גדול לעניין, אבל ריזוטו מצויין אכלתי לא מזמן ב"פסטה מיה" בתל אביב.

בכיסים - מפתחות בית/רכב/עבודה עם שני דיסק און קי 4 GB ארנק (כאילו, דא) ריי באן 8305 אייפון טבק גלגול, פילטרים, ניירות, מצית בתיק של העבודה - עוד מצית עוד ניירות, עוד פילטרים ויקטורינוקס Swisstool אוזניות מלא דברים קטנים וגדולים בשביל העבודה בתא הכפפות ברכב - עוד ניירות עוד פילטרים עוד מצית עוד משקפי שמש (Cebe ישנות)

ומי שרוצה עוד ציפורים - המקור הכי טוב לתמונות איכות ומלל בעברית.

תודה. הרגע גיליתי שאם אני מכניס פגישה דרך המחשב ב-iCloud היא מסתנכרנת למכשיר, ואם אני עורך אותה על האייפון היא מתעדכנת בענן. אז סה"כ מבחינתי זה מאוד יעיל. הרבה יותר חשוב לי להיות מסוגל לעדכן את היומן מהמחשב מאשר לגבות אותו.

ישירות ב-iCal בטלפון, ומסנכרן דרך האייטיונז ל-iCal במחשב. אגב אם אנחנו כבר שם, למה הסנכרון מכפיל לי כל פגישה?

של האייפון 4. אנשי הקשר סונכרנו, לוח השנה לא.

עוד סיבה טובה לשדרג מחשב... כוונתי הייתה שיש סינכרון עם הענן בגישה לאתר icloud.com, אם כי משום מה לוח השנה לא מסתנכרן.

אני על ליאופרד 10.5.8 ויש תמיכה ב-iCloud, עובד כמו שעון. אולי חסרות לי פונקציות ואני לא מודע לזה?

אתה מן הסתם לא מתכוון לפרוייקט הזה, אבל עדיין שווה הצצה.

מוסיף עוד המלצה על Merrel, יש לי היום שני זוגות שלהם ואני מאוד מבסוט מהן. זוג אחד הוא נעלי ספורט/שטח העשויות רשת - קלאסי לקיץ. השני מעין נעליים "אלגנטיות" גבוהות, מכוערות בטירוף, מת עליהן . אבל הנעליים הכי נוחות שאני מכיר הן המגפיים האוסטרליות של Blundstone. כבר מעל עשר שנים שלא היה רגע נתון בו לא הייתי בעלים של לפחות זוג אחד כזה (לפעמים שניים במקביל, אחד לעבודה השני ליומיום). לגבי דגמים - היום אני עם 550 בעלות הסוליה המתקדמת יותר. לא ממש זוכר מה היו הקודמות, אבל עוד לא נתקלתי בזוג שלהם שלא היה לי נוח. מחזיקות אצלי שנתיים+, שימוש יומיומי אינטנסיבי בחורף, בקיץ פחות. אגב אנקדוטה - לפני שנה וחצי הייתי צריך לטוס לחו"ל לצרכי עבודה. אמנם אין לי קוד לבוש, אבל כן היה חשוב לי להראות ייצוגי, בלי להתפשר על נוחות (אני כל היום על הרגליים). חיפשתי נעליים שיתאימו, חרשתי כל מיני חנויות ודגמים, ובסופו של סיפור רכשתי לי... נכון, את הזוג הנוכחי של האוסטרליות. כחדשות הן היו מאוד ייצוגיות, לטעמי לפחות .