אנלוגי

בפעם השניה - Wilfred

ממרומי גיל 33 הממשמש ובא - מרוצה עד הגג. אמנם בלי כסף באמת, או נכסים ממשיים, אבל אני עושה פחות או יותר מה שבא לי, מתעלם ממוסכמות חברתיות ומשתדל להיכנס כל לילה למיטה עם חיוך. למדתי מקצוע בלי אופק כלכלי יציב מובטח, אבל שבא מהלב. אחרי הרבה מאמץ ודרך מוכוונת מטרה (עם לא מעט מכשולים בדרך) הצלחתי להתברג בלא פחות ולא יותר עבודת חלומותי, כמעט חלום ילדותי. אני במצב קצת מוזר בו אני מרגיש שאין לי אופק להתקדם אליו מבחינה מקצועית, כי אני עושה בדיוק את מה שאני רוצה, מצידי כרגע - להמשיך ככה לנצח. כמובן שאני רוצה (ומצליח) להשתפר בתחומי כל הזמן. אמנם אני שכיר, אך בתחום עיסוקי אני זוכה לכך ששמי מצויין תמיד ליד עבודתי, כך שאיני בורג קטן וחסר משמעות שהביג בוס קוצר את פירות עבודתו (כלכלית אולי כן, אבל זה על ה*** שלי. מקצועית הקרדיט שלי הולך וגדל). זה גם מאפשר לי, בזמן המועט שנותר לי לעבוד כעצמאי, לבחור רק את הלקוחות שבא לי לעבוד איתם, וגם שם אני מאושר עד הגג מהמעגל שבניתי לי. בין לבין אני מוצא את הזמן להתנדב במס' מקומות, ולתחזק מערך חברים מצויין שכיף אדיר לחלוק איתם את הטוב ואת הרע. בקיצור, אם אתה שואל על מה הייתי מתחרט - ממש על כלום. לפעמים בשעות הקטנות של הלילה אולי רק על ההיא שנתתי לה ללכת קצת בקלות מדי, אבל גם מהבחינה הזו, אם אני חושב לעומק - הכל באמת לטובה.

ווילפרד, Wilfred, קומדיה מצויינת! הבעיה שיש רק עונה אחת בינתיים, וחבל - כי מיד תרצה עוד אחת, באחריות.

תחתום איתו חוזה שהוא מתחייב למכור לך את הרכב במחיר מחירון, ותמורת זה תשלם לו על הטיפולים...

ההודעה שלך ממחישה מצויין את מה שאני חושב על האייפד - אין לי מושג למה, אבל אני רוצה אחד .

זו איזו הגדרה מעצבנת ולא ממש ברורה, לא לי לפחות: Sensors are often referred to with a "type" designation using imperial fractions such as 1/1.8" or 2/3" which are larger than the actual sensor diameters. The type designation harks back to a set of standard sizes given to TV camera tubes in the 50's. These sizes were typically 1/2", 2/3" etc. The size designation does not define the diagonal of the sensor area but rather the outer diameter of the long glass envelope of the tube. Engineers soon discovered that for various reasons the usable area of this imaging plane was approximately two thirds of the designated size. This designation has clearly stuck (although it should have been thrown out long ago). There appears to be no specific mathematical relationship between the diameter of the imaging circle and the sensor size, although it is always roughly two thirds. מכאן וכאן תוכל לראות בדיוק את היחסים בין הגדלים השונים ואת הקרופ פקטור שלהם:

אני נאלץ לייצג את הצד שכנגד. אני חושב שלא כל דבר בחיים נמדד בכסף, וקצת חוסר אחריות הוא מבורך. אם אתה מרגיש לחוץ בבית ויש אוירה עכורה, זה משפיע עליך בכל המישורים בחיים. יכול מאוד להיות שמעבר דירה ישנה את הרגשתך עד כדי כך שהתקדמות תבוא מעצמה, אם במישור התעסוקתי, אם בלימודי ואם באישי. אף אחד לא ממש יכול לתת לך תשובה, זה לחלוטין בינך ובין עצמך. שיחה טובה עם ההורים יכולה מאוד לעזור לך להבהיר את מצבך. ייתכן שתגלה שהם דווקא תומכים במעבר ואולי אפילו ירצו לעזור בשלבים הראשונים. ברור שהצעד הכי נכון יהיה להגדיל את ההכנסות, ובנוסף אני חושב שהישארות בבית לאו בהכרח תעזור לך לחסוך. יש נטיה להוציא יותר כשאין הרבה הוצאות הכרחיות, בטח בטח כפיצוי על יחסים לא מזהירים בבית. דווקא מגורים לבד ילמדו אותך חיסכון והסתפקות בבסיס הדרוש בלבד תוך ידיעה ברורה מה מסגרת התקציב החודשי שלך. האם היית רוצה לחיות ככה, עצמאי אבל מחשב כל שקל כדי לסגור את החודש? אני יודע מה אני בחרתי. אחרי הצבא עבדתי חצי שנה כשאני גר אצל ההורים (באוירה נהדרת, בלי שום לחץ משום כיוון), וטסתי עם כל הכסף לאוסטרליה וניו זילנד. חזרתי שוב לבית ההורים לכמה חודשים, חסכתי קצת ועזבתי לדירה משלי (עם שותפים כמובן). חייתי בצמצום מתבקש, התחלתי ללמוד ולהשתלב במקצוע שבחרתי ומאז אני לא מסתכל אחורה, ולא מצטער לשניה. נכון שיכולתי לחסוך הרבה אם הייתי נשאר אצל ההורים (או משתלב בעסק של אבא), יכולתי אולי להיות במצב כלכלי אחר לגמרי היום, אבל אני כ"כ שמח בחלקי שאין לי שום סיבה לחשוב שטעיתי. ושלא תטעה, מצבי הכלכלי אינו מזהיר כלל, אני עדיין מחשבן כל מיני דברים שחברים בגילי בכלל לא סופרים, מצד שני - כמו שאמרתי - זה ממש לא הכל בחיים.

ההבדל הכי משמעותי באיכות תמונה יתקבל מחיישן גדול יותר, לא מגה פיקסל ולא בטיח. מצלמות כגון קנון S90 ומחליפתה S95 וכל סדרת ה-G, ויש גם לחברות אחרות, רק שהחום עילף אותי אז המוח לא במיטבו. חפש מצלמות עם חיישן בגודל 1/1.7, להבדיל מ-1/2.3 שנמצא ברוב הקומפקטיות. בכלל לא בטוח שהן בתקציב, אולי יד שניה. לי יש S90, מצלמה מעולה, לא יכול לחשוב על שום מחליפה ראויה בשבילי.

לא גרה בירושלים, אבל מגיעה לעיתים תכופות. אשת מקצוע מצויינת עם המון ידע ואהבה רבה לתחום. ענת גולדמן תיקנה לי גיטרה ישנה ושבורה ברמה שלא תיאמן, בחיים לא חשבתי שהיא תחזור לנגן אי פעם, ובמחיר הוגן מאוד. אגב, גם לי הייתה לנדולה פעם, שנאתי את הנבלה בדם (אבל זה לא אומר כלום כמובן לגבי החברה או הגיטרה הספציפית שלך). מזל שהצלחתי למכור אותה במחיר מצויין (הפתיע אותי מאוד, כנראה שהיא בכ"ז הייתה שווה משהו).

חן צודק לגמרי. היום יצא לי לנהוג בטנדר עם עגלה כבדה, מן הסתם התמקמתי לי בנתיב הימני ושמרתי מרחק גדול מהרגיל. בשביל הספורט התחלתי לספור שניות. הייתי משוכנע שאני מאוד רחוק מהרכב לפני, אך הפלא ופלא - היה מדובר ב 3-4 שניות. אני לפחות יודע, שאספור לעיתים תכופות יותר ממה שהייתי רגיל.

אבל מספקת איכות תמונה ברמה גבוהה כמתבקש מעדשת L, בנויה מעולה ומתפקדת נהדר. (הכותב מסתדר מצויין עם 17-40, 50 1.8 ו 70-200 2.8, גם היא לא מיוצבת. על 7D ועל 1Dmkii). לגבי צילום חתונות: בניגוד למחשבה הרווחת דווקא הציוד אינו החשוב ביותר. מדובר על אירוע מרגש מלא ברגעים חד פעמיים. אם לא עובדים לפי תבנית מוגדרת מוכוונת אלבום דיגיטלי "כמו של כולם", ניתן לייצר גוף עבודה מאוד מרגש וייחודי בלי שום קשר לסוג הציוד (הכותב מצלם חתונות של חברים חינם אין כסף במצלמת הפנטקס העתיקה והידנית שלו עם פילם שחור לבן וארבע עדשות 28, 35, 50, 135, עוד לא נשמעו תלונות). לדעתי, בסדר חשיבות יורד, תשקיע בפרמטרים הבאים: אישיות לבבית הנוטעת תחושת ביטחון בסובבים אותך, עין רגישה ויד שיודעת לתרגם את זה לתמונה, ציוד גיבוי מלא (גוף, עדשות ופלאשים, וכן מלאי כפול ומשולש של סוללות ושאר ציוד מתכלה). אחרי שכל אלה במקומם, ציוד מקצועי ואיכותי ייקל עליך להביע את רגשותיך בצילום וייתן תוצאות נהדרות טכנית, אבל לא ישנה את איכות עבודתך מן הקצה. כמובן שתמיד עדיף ציוד מקצועי, הן בקלות העבודה והן כסוג של תמורה לכספם של הלקוחות. זה גם מצמצם מאוד את הסיכוי לתקלות במהלך האירוע.

דווקא כן דיברנו על וישרים, בדיוק שתי הודעות מעליך.

לצערנו זה ממש לא משנה איך הוא יראה, תהיו בטוחים שבמונקו ובריביירה הצרפתית תוכלו לראות לא מעט כאלה. ונכון מאוד, גם אצל כדורגלנים.

אתה מדבר על המעגל הפנימי המרוצף? למיטב הבנתי הוא משמש כשטח ספייר לרכבים ארוכים (משאיות ואוטובוסים) שקשה להם להשלים את המעגיל בכיכרות צפופות, והוא מרוצף כדי שלא יראה כאילו זה חלק מהכביש הרגיל, שישאר פנוי. ייתכן והמחשבה גם היא על שטח מילוט בשעת חירום. מבחינת החוק הוא חלק מהכביש, מותר לך לעלות עליו.

אם אני מבין נכון את חן, הוא לא מדבר על הסכמה גורפת שחיתוכים כאלה הם בסדר, אלא מנסה להציע דרכים בהם לא תיעצר תנועתו של טור המכוניות העומד כחוק, ותנועתו של טור המכוניות המחכה מאחורי הדביל שמנסה להשתלב. יכול להיות שע"מ להקל על המצב לכלל משתמשי הכביש החפים מפשע יש צורך בלוותר לאותו קוף אדם. אז אולי יש כאן מצב של רשע וטוב לו, אבל לפחות אנחנו מצמצמים את צדיק ורע לו. בבחירה בין השניים אני תמיד מעדיף להקל על הצדיקים, מתוך ההנחה שצדיק שמאס בדרכיו יהפוך רשע ואת זה יש לצמצם. אני מעדיף לתת לדביל התורן להשתלב תוך כדי שאני מצמצם את ההאטה לשאר המשתמשים, מאשר לדאוג לטובתי האישית ולחסום אותו, כי אני יודע שמתישהו הוא ישתלב, וזה יגמר במקרה הטוב בעיכוב התור, ובמקרה הרע בנזקי פח (שכמובן יובילו לעיכוב התנועה). Sperial - אין צורך להיות דמגוג. גם אתה יודע שלא לזה הייתה הכוונה. Orrrrr - אני חושב שאין כאן אף אחד שיתנגד לפעילות משטרתית רחבה לצמצום התופעה. אף אחד לא מצדיק אותה. חלקנו פשוט חושב שדווקא שיטתנו היא זו שמונעת מאיתנו לעמוד חצי שעה במקום 10 דקות. חלקנו חושב שלקיחת חרב מטאפורית ונסיון לחקוק Z על המצח של כל מאנייק בכביש לא תעזור לנו לחיות חיים שלווים, רגועים ובטוחים. להיפך.

זה גם הפתרון שאני משתמש בו, במידה ואין לי שום דרך לתת לבבון מאחור לעקוף (כי בבון זה לעקוף). האופציה הראשונה אצלי תמיד תהיה לחפש דרך שיעבור אותי ויעוף קדימה כמה שיותר רחוק, גם אם זה אומר לרדת לשוליים או להיכנס לאיזה מפרץ. בכביש כמו המתואר כאן, כביש 66 לדוגמה, מגדיל מרחק מהרכב שלפני (לשמור על עצמי וגם על הבבון) וממשיך במהירות הנוחה לי.

הערותי באדום

היום בבוקר, שלא כהרגלי, איחרתי ליעדי. עמדתי ברמזור לפניה שמאלה, דקה וחצי מהיעד, כשאני הרכב השלישי ברמזור. הרכב הראשון עמד על מעבר החציה ולאחר דין ודברים עם קטנוען שעמד לידו החליט לחזור מעט אחורה. אני (וגם הוא) לא שמתי לב שהוא עדיין משולב לרוורס. כשהרמזור התחלף לירוק והתנועה לא זזה המתנתי מס' שניות, ואז צפרתי צפירה קצרצרה כדי להעיר את תשומת ליבו של הנהג הראשון (שעדיין היה עסוק בשיחה עם הקטנוען). הוא כנראה נלחץ ונתן גז, לרוע מזלו היישר לתוך הפגוש של הרכב שמאחוריו. חלפתי מימין לרכבים והמשכתי ליעדי (תוך שאני בודק במבט שהכל נראה בסדר, ורואה את הקטנוען ואנשים שהיו מסביב ניגשים גם). מס' דקות אח"כ חזרתי רגלית למקום, רציתי לוודא שהכל בסדר ולהציע את עדותי לנהג בו נכנסו, לצערי הם כבר לא היו שם. לשמחתי זה אומר שככל הנראה לא היו נפגעים, וגם הכביש היה נקי מזכוכיות וחלקי פלסטיק, מה שמחזק את הערכתי שלא נגרם נזק חמור. לקחים: -לא לצפור ברמזור. גם זה דבר שאיני עושה כמעט אף פעם, ואם כן אז רק כמו שעשיתי היום - צפירה קצרצרה לאחר מס' שניות כשאני רואה בוודאות כי הנהג המתעכב אינו שם לב לרמזור. בכל מקרה לחכות עוד כמה שניות. הרמזור הספציפי הזה מוכר לי, אני יודע שמופעו קצר, ויחד עם האיחור - הכל התנקז לנקודה האומללה הזו. -לעצור בו ברגע, ממש לא משנה אם אני מאחר או לא, אין דבר חשוב יותר מלוודא שכולם בסדר ולעזור לחפים מפשע. -לו אני במצבו של הרכב הראשון ברמזור - לא להילחץ מצפירה אלא להתחיל תנועה ברוגע ותוך שימת לב לסביבה (עושה זאת תמיד, אבל עדיין). -אסור לאחר. זה לא קורה לי כמעט אף פעם, אני תמיד מעדיף להקדים ב-10 דקות מאשר לאחר ב-2. יש להימנע כמה שיותר ממצבים שגורמים לנהיגה חסרת סבלנות. למה כתבתי את כל זה? 1. מציק לי המצפון על חלקי באירוע. אמנם איני מחזיק מעצמי אשם, אך וודאי לא הועלתי למצב. מהפקת הלקחים שלי אני מקווה שגם אחרים ילמדו. 2. אם במקרה הנהג הנפגע (וגם הפוגע, לצורך העניין) מעוניין בעדותי או בפרטים שלי, אשמח לתת אותם. ניתן לפנות בפרטי תוך ציון מיקום האירוע, השעה וסוג הרכב (ע"מ שנדע שמדובר באותו אירוע).

נכון שלכאורה זה עניין מינורי, אבל על כל השאר כבר קיטרנו אני לא טוען שצריך עם הטיפה הראשונה להפעיל את כל המגבים, המקרים עליהם אני מדבר הם נהגים ברכבים בהם בעליל לא רואים כלום דרך השמשה. מי שברכבו הקונפיגורציה תורמת להחלקת המים מהשמשה או בכלל אי הצטברות - הרווחתם. אצלי למשל כל גשם שוטף דורש מגב אחורי, וודאי וודאי על כבישים מוצפים כתוצאה מהרסס. פרנקוס - אני לא מדבר על הפעלה אינטרוולית שקיימת כמעט בכל רכב (חוץ מגטס 2005, למשל), אלא על חיישני גשם שמפעילים את המגבים מתי שצריך, לכמה זמן שצריך, במהירות משתנה.

כל פעם שאני חושב שכבר לא אופתע יותר מחוסר היכולת הנפוץ כ"כ בכבישים, אני מגלה תופעה חדשה. והפעם על הפרק - ווישר אחורי. נכון, לא לכולם יש, אבל בד"כ למי שצריך - יש. מדובר בעיקר על רכבי האצ'בק/מיני/מסחריות, ובמכונית הסדאן היחידה שהייתה בבעלותי זה היה מאוד חסר לי. למרות זאת, בתקופת הגשמים האחרונים בה יצא לי לבלות הרבה על הכביש (כרגיל), שמתי לב שהמגב האחורי לא עובד ברוב הרכבים על הכביש. אני בעל רכב האצ'בק, לא תתפסו אותי עם שמשה אחורית מלוכלכת. תמיד חשוב לי שדה הראיה לאחור, ובגשם על אחת כמה וכמה. אני לא מבין את התופעה, או בעצם אני לגמרי מבין - זו אותה בורות/זלזול בכביש/הרגלי נהיגה של קופים בג'ונגל שגורמים לכ"כ הרבה מצבים מטופשים בכביש, ולתאונות כמובן. אבל בחייאת, כמה קשה זה כבר לתת חצי סיבוב למתג שגם ככה קרוב מאוד להגה? או אולי כמו בשרשור האורות ביום המפורסם (אפשר להתחיל מהודעה מס' 40), זו בכלל תוצאה של חסכנות באנרגיה ומגמה ירוקה? ולמה הוא לא אוטומטי כמו המגבים הקדמיים בהרבה מכוניות חדשות? 15 שנות רישיון, ועדיין אני אומר תודה כל פעם שאני מגיע ליעד בשלום. 15 שנה, וכל ביקור באירופה ממחיש את גודל הטמטום. אני רציני עד כדי דיכאון כשאני אומר שאם הייתה כאן תחבורה ציבורית יעילה, לא הייתי מחזיק רכב כביש, לפחות לא כזה שייסע באופן יומיומי.

איפה דרווין כשצריך אותו?

הזמנתי ספק כח למחשב הנייד מארה"ב. היה דחוף אז בחרתי EMS. כמה ימים אח"כ ראיתי שהמוצר בארץ. חיכיתי. אחרי כמה ימים התחלתי טלפונים - לא ידעו מה לענות. בערך שבוע אחרי (ז"א מעל 10 ימים אחרי שהגיעה החבילה לארץ) קיבלתי פתק לתיבת הדואר שעלי לשלם מע"מ. אני גר ביישוב קטן אז צריך לשלם, לשלוח את הטופס חזרה, לקבל אישור ורק אז את החבילה. ביקשתי להימנע מכל הטררם ונסעתי 30 ק"מ ליחידת הדואר בה הייתה החבילה. רציתי לשלם המע"מ במקום ולקחת. להפתעתי חוייבתי באגרה נוספת, 30 ומשהו ש"ח, ששמה שחור על גבי לבן "עמלת דואר שליחים". חבורה של חוצפנים חסרי יעילות. פעם הבאה שאני מזמין משהו דחוף, רק דרך חברת שילוח ייעודית.

הנעה אחורית בלבד.

כדאי להוסיף גם הימנעות מחנויות הנוחות בתחנות, שהן מרכיב רווח גדול מאוד.

ארבע וחצי פעמים אצלי - (טרקטור, פרטי, ג', אופנוע עד 500 סמ"ק/לא מוגבל). אל תסתכל על הטסט כעל מאבק או נסיון מכוון להכשלה. כמו שהכביש אינו משחק - כך גם הטסט. תהיה הנהג הכי בוגר, שקול ובטוח בעצמך, כמו שנראה שאתה, ואתה עובר כמו גדול. הטסטר ממש לא לוקח את האגרה לכיס, אני מניח שהוא שכיר עובד מדינה. מי שלוקחת זו הבוסית שלו.