חן פרחי

רמת הגימור הגבוהה ביותר ששווקה בארץ. מנוע 2.0 מוזרק. בארץ לא שווקה רמת הגימור הגבוהה ביותר, ה st שכללה מושבי עור ועיטורי עץ. יש ריפודי קטיפה וחישוקים קלים.

ישנה הגדרה פשוטה מאד למושג "בועה" - משלמים יותר ויותר על מוצר ששווה פחות ופחות. זה אינו המצב בשוק הנדל"ן, וגם לא יהיה. רק הצפת השוק בעשרות אלפי דירות בפרק זמן קצר, מה שלא ניראה ריאלי, יכולה להביא לירידת מחירים מתונה. או חלילה מיתון כבד ועמוק, שגם לא צפוי.

היום התקנים ברורים בהרבה, וכמעט אחידים. היצרנים היפניים היו מפרסמים הספק בתקן JIS, מה שאמר בדיקה ללא אביזרים נילווים (משאבת מים, אלטרנטור וכדומה). גם היצרנים האירופאיים היו "נדיבים" פעמים רבות, ופרסמו נתוני הספק שהיו, נאמר בעדינות, תלושים מהמציאות.

ומצד שני המשכנתא זולה. אני קיבלתי ב 96' ריבית של 5.3% שנחשבה בשעתה לזולה מאד. חשב כמה עולה הריבית על סכום של 230,000 ש"ח. הון עצמי של 200,000 ש"ח מספיק בהחלט לדירה סבירה, ומי שאין לו את ההון הנ"ל, שלא יקנה דירה.

לא יותר קשה לקנות דירה, יותר קשה לרדת ברמת החיים בשנים הראשונות. ובלי לסגור היטב את החגורה או עזרה מאסיבית מההורים, אין דירה.

איך יהיה להם כסף ?! את מענק השחרור שורפים בטיול למזרח על מנת "לנקות את הראש", לאחר מכן משקיעים 3 שנים בלימודים, שלצערנו לעיתים לא רלוונטיים לעתידם, וכשמגיעים לחתונה בגיל 27-28 משחררים את הרסן בהפקה יוקרתית שגורמת לזוגות רבים להכנס לחובות גדולים בשם השופוני. בגיל 25 היתה לי דירה, ותאמינו לי שזה לא היה קל, בדיוק כמו היום.

ברכות למשפחת גאלאפו המקסימה על צירוף עוד קטנטנה למשפחה. המיני טרוולר הזו עשתה דרך ארוכה, מגרוטאה מוחלטת ליפיפיה אמיתית, מה גם שמדובר בדגם מהדור הראשון, עם צירי הדלתות החיצוניים וחלונות ההזזה. הרבה הנאה בכל הנעה ! וכמובן תודה גדולה לאבי נוף וצוותו עם הארגון המרשים ולאריק הצלם, שדרך תמונותיו אפשר לחוש את האווירה הנהדרת שהיתה.

בשנת 86' נסעתי בטרבנט בבולגריה, אצל רחוקי משפחה של אמא שלי. הם שמחו מאד לקבל אורחים מארץ הקודש שהביאו עימם מוצרים יקרי ערך כניר טואלט, שעונים דיגיטאליים של קסיו ומסטיקים של עלית.. היתה להם טראבי ישנה יחסית, שהיתה כל רכושם עלי אדמות, פחות או יותר, והם זכו בה כי קרובת המשפחה היתה מנהלת בית ספר. הם היו כל כך גאים בה ואהבו אותה באמת. את הריח הנוראי שיצא מהאגזוז שלה לא אשכח לעולם, אך ללא ספק, כשאגיע לברלין אשכור כזו.

עד שיוצג, הסגמנט הזה יגיע לרוויה מלאה, אם הוא כבר לא הגיע היום. מצד שני, עלויות הפיתוח אינן גבוהות יחסית, ויש עוד מכונית בהיצע.

לכל מי שדואג ומודאג - מערכת העצור וסע לא מורכבת באף מכונית מודרנית כלאחר יד. כל המערכות במכונית מותאמות לשימוש בה. במכוניות בהן ההנעה היא באמצעות המתנע, יש מצבר מיוחד בעל פריקה עמוקה ואלטרנטור מחוזק. במכוניות מוגדשות יש קירור שמן או מים למגדש, וזה אגב מופיע בהרבה מכוניות עוד לפני שהחל השימוש במערכת. גם אם תכבו את המערכת כשיקול במניעת בלאי, לא תתרמו כלום לאורך החיים של המצבר והאלטרנטור.

כי לובינסקי מייעדים אותה לציי רכב בלבד. חבל, כי במחיר שמקבלים אותה ציי רכב, היא יכלה להפוך להצלחה; מכונית משפחתית בגודל מלא, נוחה ומרווחת במחיר של פיקנטו ושות.

גילוי עריות ?! וואלה, שם מקורי מצאו להם..

מקור הנזק העיקרי במכוניות שלפני עידן אזורי הקריסה היה תא המנוע עצמו, על כל תכולתו. תא המנוע לא היה מתקפל אלא חודר בשלמותו לתא הנוסעים, שלא היה מוגן כלל. הנזק לא נגרם רק מהמנוע, מאחר והיו לא מעט מכוניות בעלות מנוע אחורי שהיו מסוכנות באותה מידה בדיוק כמו אלו שהיו להן מנועים קדמיים. חלוצות השימוש באזורי קריסה היו וולבו ומרצדס. סרטון מאלף המראה את חשיבות אזורי הקריסה.

ואם נחזור לשאלה המקורית, אזי רק שמן 20\50 מינארלי באיכות גבוהה, דהיינו לא אמריקן איגל. הסיבה לתקיעה בסל"ד גבוה נעוצה כנראה בכיוונון המשנק האוטומטי, לא משהו מורכב לטיפול. בהנעה קרה מד הסל"ד אמור לעמוד על 1200-1300 סל"ד לערך.

עדיין יכולה להיות שלכן/ם.

בגדול, את הדרך של סקודה להכרה עולמית פרצה הפייבוריט ואחריה הפליסיה, שלא היתה אלא מתיחת פנים מקיפה מאד לפייבוריט. גם תחת השלטון הקומוניסטי, ייצרה סקודה מכוניות לא רעות, יחסית, שנמכרו במערב אירופה. בניגוד לדאצ'יה הרומנית וללאדה הרוסית, הן לא התבססו על מכוניות מערב אירופאיות מיושנות, אלא הציעו תכנון מקורי. עוד קצת על התקופה הקומוניסטית בסקודה. http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/1897/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-/%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%98---%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA

המכוניות האלו היו פעם חלק ממגרש מכוניות שפעל שם, ופשוט לא נמכרו.. בעל המגרש הלך לעולמו, ולמיטב הבנתי ישנה מחלקות על שטח המגרש.

בפעם המי יודע כמה - כל המכוניות האקזוטיות ומכוניות העל יראו נהדר גם עוד 50 שנה, בדיוק כפי שמכוניות העל מלפני 50 שנה נראות נהדר גם היום. במכוניות אקזוטיות אין שיקולים פרקטיים, ולכן העיצוב אינו צריך להתחשב בכלום. דוגמא טובה - הלמבורגיני מיורה בת 50, ותראו כמה היא יפה.

ויש גם מכוניות שעיצובן נועד בראש ובראשונה לשרת את המטרה שלשמן נוצרו - המכוניות של וולוו, לפחות עד סוף שנות ה 90'. ה 240 הציגה קו מותניים נפחי, כלומר קו החלונות ומעלה היה צר מקו הדלתות, ובנוסף המרכב נהנה מצלעות עבות מאד שהדגישו את מראה הטנק, ויכולת לחוש רק ממבט שמדובר במכונית בטוחה מאד, וזה הישג לא מבוטל. גם ה 940 נראתה כמו וולוו טיפוסית, עם קווים זוויתיים וישרים, ועיצובה היווה התרסה בוטה כנגד כל המרוץ אחר מקדם הגרר הנמוך ביותר. אולי יפה היא לא היתה, אך על קהל היעד זה עבד היטב, ולעיצובן של ה 240 וה 940 היה חלק לא מבוטל בהצלחתן.

גם היא חוגגת 30, ועדיין היא נחשבת למסחרית היפה ביותר שיוצרה אי פעם. אף בולדוג קצר, עיצוב לוגי ופרופורציות מושלמות. חבל רק שהגרסאות הארוכות ומתוחות הפנים העלימו כליל את יופי הגרסה המקורית.

משיקולי בטיחות בעיקר, שמכתיבים סרח עודף קדמי גדול יחסית (לא מחייב), ומרווח מינימאלי בין דפנות הרכב לנוסעים. את כל המכוניות שציינתי בתחילת השרשור אפשר להעמיד גם היום באולמות התצוגה, ללא רגשי נחיתות. ולגבי הסיטרואן קקטוס - היא מכונית הרבה יותר יצירתית מיפה. אין לה ערך עיצובי גדול, אבל יש לה ערך תפיסתי, בדיוק כמו לברלינגו של 97'.

לדעתי די מצערת ירידת קרנן של סדנאות העיצוב האיטלקיות - פינינפארינה, ברטונה ואפילו ג'יוג'יארו. רוב היצרנים מעדיפים לעצב בעצמם, והן נותרו די מחוסרות תעסוקה.

ברגע שרוב היצרנים החלו להשתמש במנגנון "זחילה", נפתרה בעייתה העיקרית של התיבה הרובוטית החד מצמדית. רק בהאצה מלאה היא לא נעימה, בשאר הזמן היא מתפקדת סביר בהחלט.

גם מכוניות העל של לפני 50 שנה נראות נהדר היום, אבל זו חכמה קטנה מאד.

מכוניות על אף פעם לא היו חשובות עיצובית, מאחר והן לא נועדו להיות פרקטיות, ולכן היו פטורות מהסעיף החשוב ביותר.