חן פרחי

את המבחן הזה סיכמה שכנה שלי, מזי מכלוף (שם לא בדוי) כשנפגשנו בערב, בחניון של הקאנטרי השכונתי שלנו. היא - מברוכ, מתי קנית ? אני - לא שלי, קיבלתי יומיים למבחן. היא - כמה עולה ? אני - תקבלי 100 ש"ח עודף מ 160,000. היא - פחחחחחחחחח, ב 10 אלף פחות אני מעמידה בן &*^% של ג'יפ ! האמת, נשארתי בלי מילים.

תתחדש ! לפי התיאור, קנית אונו 70s משנת 94' עד 96' כולל. הזרקה חד נקודתית ו 72 כס. בשל המשקל העצמי הנמוך הביצועים היו טובים ולוו בצליל נחמד ונעים לאוזן. רק חבל שההגה היה כבד ומסורבל בלי בונוס של רגישות או חדות. לדגמי הפייר היה היגוי טוב בהרבה. לדעתי, אל תשנה את הצבע. מדובר בעבודה לא פשוטה, והלבן הולם אותה מאד.

לא נכון. הדבר הזה שנקרא "זכות" היה רק בשנת 83' והיה על מכוניות שכלל לא היו בארץ. מי שקנה "זכות" ממישהו אחר היה כבר היד השניה. בטופס ההזמנה בשום מקרה לא רושמים את מס' השלדה, זה ניתן רק לאחר ששולמה מלוא התמורה על הרכב, כחלק מהליך השחרור שלו מהמכס. כך יפנאוטו מכרו "על הנייר" אלפי רכבים, ואני יודע את זה ממקור ראשון כי עבדנו בצמוד ליבואן באותה תקופה. הסובארו 1.3 עלתה 10,000$ במדוייק, וכך גם ננקב מחירה בסוכנות, מאחר ולא היה טעם לתמחר אותה בשקלים. מחירה לא עלה ולא ירד בסנט אחד במשך 4 שנים. תמיד הסובארו 1.3 היתה אחת המכוניות הזולות ביותר בקבוצתה, בלי קשר לרווח של היבואן, ולא היתה אף מכונית שסיכנה ממשית את מעמדה. הנחות המס לא היו קשורות כלל לרווח של היבואן, אלא למחירה הבסיסי של המכונית.

הביטול האחרון של מדרגות המס היה תחת לחץ אמריקאי "עדין", מאחר ובאותה תקופה ממשל בוש (האב) היה מודאג מאד מקצב מכירות תוצרת דטרויט, ומאחר וכל התוצרת שלהם היתה עם מנועי 2.0 ומעלה, ניסו לשווק אותן בעולם, כולל ביפן אגב. מאז אין עוד מדרגות מיסוי לפי נפח מנוע בארץ, ואין עוד מוטציות מוטוריות משונות.

הייצור לא הופסק ב 88' אלא בסוף 93', פשוט היא כמעט ולא נמכרה בשל הפרש מחיר זעום מה 1600. מדרגות המס עודכנו עם השנים, כשהעדכון האחרון נעשה שנת 90', ואז בוטלו כליל מדרגות המס שהיו קשורות לנפח המנוע. אגב, מיסוי לפי נפח לא איפיין רק את ישראל, הוא היה קיים גם ביוון ופורטוגל, שם שווקה הסיטרואן BX עם מנוע 1.1 וכנ"ל גם הפיאט טיפו. מנוע 1.8 היה רק בוולוו 240, משנת 79' עד 85' כולל, ה 144 תמיד היתה עם מנוע 2.0.

חלק גדול מהאיבזור שלה היה ...איטלקי. הפנסים האחוריים היו של אלפא ג'ולייה, לא, לא החדשה שכולם מפנטזים עליה, הג'וליה המקורית, ידיות הדלתות נקנו מפיאט ואילו המיתוג הפנימי נקנה מעודפי טריומף. המכאניקה היתה אנגלית כולה.

זרקת והלכת, ממש רציני. אהבתי מאד את המבחן הקליל שמכוון בדיוק לקהל היעד של המכונית, עובדי הייטק. את ה I35 לא אהבתי; למעט עיצוב נאה ואיבזור עשיר, לדעתי היא נפלה ממרבית מתחרותיה, בוודאי מאלו שמצויידות במנועים מוגדשים, והיא סה"כ הרגישה די פאסה.

כל המכוניות האנגליות והאמריקאיות משתמשות בברגים אינצ'יים, למעט אלו שיוצרו באירופה כמו הפיאסטה, הרנו 5 לה קאר והדודג' אומני (טלבו הורייזן אמריקאית). הרום כרמל התבססה כולה על מיכללים אנגליים, לפחות מה שנגע לצד המכאני. אגב, גם וולוו השתמשה בברגים אינצ'יים עד אמצע שנות ה 70'. כל הברגים ב 144 שלי אינצ'יים. למה ? לא יודע.

מעטים זוכרים, אולם בשיא הביקוש לסובארו ליאונה, בשנת 83', לקוחות לא היו קונים את המכונית אלא "זכות". למעשה מדובר היה במכוניות שעדיין לא יוצרו (!) אולם מספרי השלדה שלהן הועברו ליפנאוטו, ואלו מצידם רשמו אותן במשרד הרישוי עוד לפני שהמכונית הגיעה לארץ. כך יצא שבעל הזכות היה בעצם היד הראשונה, ואם מכר את הזכות הקונה היה יד שנייה. וכל זה על מכונית שעדיין לא יוצרה.. בשנות השיא 60(!) אחוז ממכוניות סובארו בעלות הנעה קדמית שיוצרו יועדו לשוק הישראלי. למרות שהוצגה בסוף מאי 79' היא הגיעה לארץ רק בספטמבר 80'

התיבה הדו מצמדית מתאימה יותר לנהיגה ספורטיבית, זו הסיבה העיקרית. ברגע שהתיבות הפלנטריות יגיעו ליעילות של הדו מצמדיות, והן קרובות מאד היום, במכוניות עמממיות לפחות, הדו מצמדיות יעלמו.

יופי של רעיון ! בחרתי בסובארו ליאונה, שעם כל הכבוד לסוסיתא שיוצרה בארץ, היא המכונית הכי ישראלית שהיתה כאן אי פעם, וכנראה תשאר כך לנצח. הליאונה נחתה כאן בשנת 80' בעיתוי מושלם מבחינתה; הורדת המיסוי למכוניות בעלות נפח מנוע קטן מ 1300 סמ"ק הפך את מחירה לאטרקטיבי מאד, ולהרבה מאד ישראלים זו היתה המכונית החדשה הראשונה בחייהם. הליאונה, שאף אחד לא הכיר אותה בשם זה, לפחות לא בשנים האלו, היתה מכונית בינונית לחלוטין גם עבור זמנה, אבל מעלותיה התאימו לישראלים כמו כפפה ליד - עיצובה היה נאה מאד, אבזורה היה מכובד, איכותה היתה מצויינת וב 11 שנותיה בארץ הספיקו מכוניות סובארו לצבור מוניטין אמינות מצויין. ה 1300 DL חתמה סופית את דור הטרנטות, והורידה מהכביש את כל המכוניות בעלות מנועים אחוריים שהיו כה נפוצות כאן. בשנותיה הטובות סובארו החזיקה 25(!) אחוז משוק הרכב בארץ, וזה נדיר עבור מכונית שנקנתה מרצון, כלומר לא בשוק שבוי. מספרית, המאזדה 3 נמכרה הרבה יותר ממנה, אבל פילוח השוק היה שונה לחלוטין.

הדיזלים המודרניים מגיעים לצריכת דלק נמוכה יותר מהפריוס בנסיעה בין עירונית, נקודה. ברור שהיא חסכונית מאד, אבל עיקר החסכון הוא בנסיעה עירונית, שם בא לידי ביטוי יתרון המערכת ההיברידית. בנסיעה בין עירונית הפריוס צורכת סביב ה 20 ק"מ לליטר, וזו צריכה שמגיעות אליה לא מעט מכוניות היום.

גם תיבת 8 ההילוכים ב S60 פועלת מעולה - חלקה וזריזה, ואינה פוגעת בצריכת הדלק. לפחות ב T3, ההצהרה של וולוו על שיפור בצריכת הדלק לא נותרה על הנייר בלבד.

חד משמעית, לא. אפילו בגרסת הבסיס שלה, הוולוו הרבה יותר נעימה ונוחה מהמרצדס, ואפילו ביצועיה טובים יותר. אבל היא מרצדס, וזה מה שלקוחות רבים רוצים.

כל התשובות נכונות. ה 118 וה A של מרצדס יקרות ממנה ב 20K, כמו גם הג'ולייטה, והיא אינה נופלת מהן כמכונית, בטח לא משהו ששווה 20K. כחבילה, הגולף 150 עדיפה עליה, בלי קשר לתמחור, ולדעתי היא הקומפקטית הטובה ביותר כיום, לפחות בסביבות המחיר שלה. ככרטיס כניסה למשפחת וולוו, ה T3 מתומחרת נכון. ויש לה בכל זאת ערך מוסף משלה.

ועוד משהו, שבטעות הוספתי לציטוט של BAR72. אם התיבות הפלנטאריות בוולוו, פיג'ו ופורד, שלא לדבר על ה ZF בב.מ.וו, הן מדגם מייצג לדור החדש של התיבות הפלנטאריות, אפשר להכריז בפה מלא שזמנן של ה DSG, TCT וכל שלל צירופי האותיות, חלף עבר. אין בהן צורך עוד. ברגע שצריכת הדלק אינה נפגעת, יתרון החלקות של התיבה הפלנטארית חד משמעי.

וכאן נכנס גם הפרמטר המקומי, התמחור, שהוא לבדו יכול להכריע במקרים רבים. ה T3 פשוט מתומחרת נכון, הן ביחס למתחרותיה והן ביחס לקומפקטיות "רגילות", למרות שהיא רחוקה משלמות.

הוולוו שנבחנה היא דיזל, וחלשה משמעותית משאר מתחרותיה למבחן. בכל מקרה, הגרסה שנבחנה, ה T3 זולה מהג'ולייטה המקבילה ב 20K, ו ה T4 די מיותרת; מעטים אלו שיצטרכו יותר כוח ממה שמספק המנוע החדש, למרות שתוספת המחיר אינה מאד גדולה, אולם היא מעמידה אותה באור שונה לחלוטין.

כי שתיהן קומפקטיות מעוצבות. שוב, כחבילה הגולף 150 עדיפה ברוב המובנים, והאודי a3 וה ב.מ.וו יקרות ממנה בהרבה. 10kפחות, היו הופכים אותה לאטרקטיבית מאד.

בלי התרסה, התנהגות הכביש לא מעניינת 98% מאלו שיחשבו עליה. לעומת זאת, היא זולה ב 20k, איכותית להפליא ונהנית מגיר אוטומטי כמעט מושלם. סביר להניח שעם צמיגים נורמאליים היא תשיג התנהגות עדיפה. מבחינתי האישית לגמרי, נוחות הנסיעה העירונית הבינונית היא הדיל ברייקר במכונית המצויינת הזו.

לא מופיעה רשמית במחירון של וולוו. האמת, ברמת החסכון של מנועי הבנזין החדשים, אין הרבה צידוק לגרסאות הדיזל, אלא אם הנסועה גבוהה מאד.

לא, וגם גירסאות הדיזל שאף הן עם מנועים חדשים מפיתוח עצמי של וולוו אינן מיובאות.

גם נוזל הקירור של פרסטון, על אף שנחשב מעולה, נוטה לספוח לכלוך, וזה קצת בעייתי במכוניות שמערכת הקירור שלהן הוזנחה שנים ארוכות.

לא, נוזל רגיל. בגלל זה לא מומלץ להשתמש בו במערכות קירור של מכוניות ישנות מאד (בעיקר רכבי אספנות ששנים רבות לא טופלו).

תודה על השיתוף, תאווה לעיניים ! אחד היתרונות הגדולים של הפרסטון, שגם יכול להפוך לאחד החסרונות הגדולים שלו, הוא יכולת פירוק המשקעים. בעזרת פרסטון ניקיתי את מערכת הקירור בוולוו שלי, וכמות המשקעים שיצאה מהמערכת היתה בלתי נתפסת בעליל. אבל אם הייתי משאיר את הנוזל, הרדיאטור היה נסתם בוודאות. ולכן לאחר הניקוי היסודי מילאתי פראפלו.