חן פרחי

כל שחקני מכבי ת"א בכדורסל נסעו תמיד ברנו, ומאוחר יותר בניסאן. עו"ד שמעון מזרחי היה החתן של קרסו. אני זוכר את הרנו 18 טורבו של ארל וויליאמס וה 19 של גיא גודס.

בעיה ברוב המולטימדיות. אני זוכר שלפני שנתיים נסעתי עם מנהל המכירות של יונדאי ב I35 עם מולטימדיה. שום תחנה היא לא קלטה, ואיכות הצליל הזכירה את הרדיו טייפים של רודסטאר משנות ה 80'. שאלתי אותו למה הם לא נשארו עם המערכת המקורית המצויינת במקום האשפה המנצנצת הזו ? ענה לי בכנות - בלי זה אף אחד לא יקנה את המכונית.

מזל טוב בנצי היקר ! האמת, מתגעגעים אליך.

לפי תאורי הזוועה שלכם, 3% מהעם חיי ברמה חלומית, ושאר 97% האחוז הנותרים נוברים בפחי האשפה של העשירים למצוא את מזונם.. טוב, אז בישראל יש מעמד ביניים חזק ויציב, כיאה לדמוקרטיה מערבית, ומעמד הביניים כולל 95% מגולשי פורום זה. אין רעב בישראל, וגם העוני כאן רחוק מזה של בנגלאדש או מדינות אפריקה. ברוך השם, מידי חודש נמכרות יותר ויותר מכוניות, מספר היוצאים לחו"ל בקו עליה מתמיד, ובימי שבת אי אפשר להכניס סיכה לבתי הקפה והמסעדות במקומות רבים. מה שכן, בלבכות ולהתלונן היהודים אלופים. אף פעם לא טוב להם.

הסברתי את זה קודם, ואסביר שוב. ככל שמגבלות האחיזה גבוהות יותר, איבוד האחיזה מתרחש במהירויות גבוהות יותר, וכמעט תמיד כשהוא קורה זה נעשה בחדות ובצורה שמקשה מאד על השליטה, גם לנהג סופר מיומן. בקרת יציבות ליברלית עדיין מאפשרת להנות מהמכונית, אך שומרת על הנהג כשמגיעות המגבלות. ואין מכונית בעולם שלא מגיעה אליהם בסוף.

רק תזכרו שיש הבדל עצום בין לראות מדינה כתייר ללחיות בה. ואם מישהו חושב שיש אוטופיה באיזו שהיא מדינה בעולם, טעות חמורה בידו. ועם כל החסרונות, ישראל היא מדינה שטוב (מאד) לחיות בה.

קחו אחורה בזמן, ותראו כמה עברנו ונלחמנו שתהיה לנו מדינה, מדינה אחת ויחידה לעם היהודי. ולא סתם מדינה, מדינה משגשגת עם רמת חיים מערב אירופאית, תוחלת חיים מהגבוהות בעולם ומקום גבוה מאד במדד האושר העולמי. יש למדינת ישראל הרבה מה להציע, צריך רק סבלנות. בשום מקום בעולם הכסף לא מתגלגל ברחובות.

דבר אחד יזכר מהרנו 25 - תקופה לא קצרה, עד הופעת הפיג'ו 605 3.0 עם מנוע בעל 24 שסתומים, היתה הרנו 25 טורבו מכונית הסאלון המהירה ביותר שיוצרה בצרפת. מהירותה המירבית היתה 225 קמ"ש. וכמובן שיזכרו המושבים הקדמיים הנפלאים שלה,כמו בכל רנו שמכבדת עצמה.

אין כלום משותף בין איטליה לישראל; לאיטליה אין עצמאות מוניטרית כי היא בגוש היורו. התוצר לנפש באיטליה נמוך מזה שבישראל ורמת השחיתות גבוהה בהרבה. היצוא האיטלקי נפגע אנושות בשל המעבר לגוש היורו, והנוהג הנפסד שלהם לחיות בגרעונות אין סופיים התפוצץ להם בפרצוף. אי אפשר לשקר את כל האנשים כל הזמן - גם אם אנחנו לא במצב מושלם, עדיין האבטלה נמוכה, האינפלציה כנ"ל ורמת החיים שלנו גבוהה סה"כ.

ובכל זאת האבטלה בישראל נותרה יציבה, ולמרות שנדמה לנו שרע לנו, רמת החיים שלנו גבוהה בעשרות אחוזים מזו שהיתה לפני 20 שנה.

היה רלוונטי רק בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה. תאורטית, העבודה המאורגנת והמשק הסוציאלי הוא התגלמות השלמות והאחווה החברתית, בפועל זה יצר אבטלה סמוייה, מחירי עתק על מוצרי יסוד ואי יעילות משוועת. ראה את כלכלת ישראל ב 1984 וראה את כלכלת ישראל היום. ולפי כמות המכוניות שנרכשות מידי חודש ומצב בתי הקפה והמסעדות, ממש לא רע כאן.

כן, בסוף זה מחלחל למטה, וכולם נהנים מזה. תראה את מצב מה שמכונה "פריפריה" לפני 20 שנה ואת מצבם כיום. המצב שתיארת מאפיין את מדינות דרום אמריקה, לא דמוקרטיות עם כלכלה מערבית מפותחת, כמו בישראל.

עדיין אקטואלית. שלכם תמורת 7,000 ש"ח.

יונדאי הצליחה למכור 835 סונטות היברידיות, מה שמוכיח שגם בעידן ה "ג'יפים" אפשר עדיין למכור מכוניות מנהלים, אם הן מגיעות במפרט ובמחיר נכון.

ובנוסף ידוע על סאפראן אחת. המשותף לכולן - כולן היו בבעלות עו"ד שמעון מזרחי שהיה החתן של קרסו. ה 30 וה 25 הגיעו לארץ ביבוא סדיר, ופנו לאלו שלא רצו להראות במכונית גרמנית - מנכ"ל טבע לשלעבר אלי הורביץ ז"ל נסע תמיד במכוניות סאלון צרפתיות. בעוד שה 30 וה 25 הצליחו עוד להמכר איכשהוא, בעיקר לפקידות הצרפתית הבכירה, הסאפראן היתה כשלון בכל קנה מידה, ומעטים זוכרים אותה כלל, וחבל, כי היא היתה מכונית מהודרת מאד, וגירסת הבי טורבו שלה היתה מהירה מאד, עם 262 כ"ס והנעה כפולה. בעיית העדר ייצוג בשוק מכוניות הסאלון ומעלה אינה רק של רנו - גם פיג'ו, סיטרואן, אלפא ולנצ'יה לא עשו חייל, בלשון המעטה בשנותיהם האחרונות, וההגמוניה הגרמנית מוחלטת כמעט.

אין אף חברת רכב שיצרה כל כך הרבה שתפ"ים כמו רנו, וכדי להזכיר את כולם צריך מגזין נפרד.. רק עכשיו נזכרתי בשת"פ של רנו עם GM שניפק 3 מסחריות שנשאו סמלים שונים - רנו טראפיק, אופל וווקסהול ויוארו וניסאן פרימאסטאר. כולן יוצרו בלוטון, אנגליה, כשיחידות הכוח הגיעו מרנו, כמו גם האיבזור הפנימי. בשלב מסויים עברו לשימוש במנועי דיזל של ניסאן, שהיו חזקים וחסכוניים יותר ממנועי ה F המיושנים של רנו. היום מיוצרת הטראפיק גם בצרפת, במפעל בסנדוביל.

על ה 18 שהוצגה ב 78' הוטלה משימה כפולה - להחליף את ה 12 הפופולרית שהיתה משפחתית קטנה, ואת ה 16, האצ'בק גדולה יחסית. ה 18 התבססה על שלדת ה 12\15\17, מה שאומר שהמנוע היה תלוי לפני הסרן הקדמי, שלא כמו ב 4\5\16 בהן המנוע היה ממוקם בחלקו האחורי של תא המנוע, כשתיבת ההילוכים היה הקדמית. מנוע ה 1.4 היה חדש, אם כי התבסס על קודמיו - ראש ובלוק מברזל וגל זיזים תחתון, ואילו מנוע ה 1647 סמ"ק נלקח מה 16TX, שהיתה היקרה והמהודרת בהיצע ה 16. מנוע ה 1647 סמ"ק הוצע בשתי גרסאות הספק - 79 כ"ס עם מאייד בודד, והספק נאה של 96 כ"ס עם מאייד כפול. תיבת ההילוכים היתה בת 4, 5 מהירויות או אוטומטית מצויינת מפיתוח עצמי של רנו, והיתה התיבה האוטומטית הראשונה בעולם בעלת פיקוד אלקטרוני. הביצועים היו טובים בדגם בעל ה 79 כ"ס וטובים מאד בדגם בעל 96 כ"ס. גם התנהגות הכביש היתה טובה ובטוחה, למעט ההגה הכבד מאד, ובשל כך ה 1.6 הוצעה עם הגה כוח. ה 18 בגירסאותיה היקרות היתה מאובזרת בנדיבות, וכללה נעילה מרכזית עם שלט אינפא אדום, לראשונה במכוניות עממיות, חלונות חשמל ומזגן מקורי. בשנת 80' הוצגה גירסת הטורבו שלה. מנוע ה 1647 סמ"ק הוחלף במנוע בנפח 1565 סמ"ק, בשל היותו חסון יותר, עליו הותקן מגדש גארט גדול יחסית. המנוע היה פשוט מאד ובעל מאייד בודד, אך ההספק עמד על 125 כ"ס מכובדים והמומנט על נתון של 18.1 קג"מ ב 2400 סל"ד, הרבה יותר מבמנועים האטמוספריים של ימינו. הביצועים היו מצויינים, אך במחיר השהיית טורבו אין סופית, אך בכל מקרה לא מדובר היה בספורטיבית אמיתית. ייצור ה 18 הופסק ב 86' והיא הוחלפה ב 21.

מה משותף לאופנוע שבתמונה ולנושא השרשור ?

ברור. מנוע דיזל אינו יכול לפעול ללא יחס דחיסה גבוה לפחות פי 2.5 משל מנוע בנזין, כי אחרת האוויר בתאי השריפה לא יתחמם מספיק. הזרקה ישירה בדיזל פשוטה לאין ערוך מאחר והסולר אינו דליק כמו הבנזין. מגדש טורבו הוא צורך כמעט חיוני במנועי דיזל, מאחר ולחצי האוויר והעבודה גבוהים בהרבה מבמנוע בנזין. גם כאן קבוצת VAG היתה חלוצה, והצליחה להוציא הספקים מרשימים ממנועי דיזל קטנים יחסית, תודות לפיתוח הזרקה ישירה שהתאימה למנועי מכוניות פרטיות.

אתה יודע מה משותף לכולן ? כולן עממיות להפליא.. לא טענתי לרגע שהטכנולוגיה ההיברידית אינה נכונה או לא הוכיחה עצמה. רק ישנן מכוניות שהיא פשוט אינה מתאימה להן - ספורטיביות למשל.

לא נסעתי בפריוס החדשה, אבל הישנה היתה מכונית כל כך אנטיפטית לנהיגה, שרק חובבי שמירת כדור הארץ יכלו איך שהוא להנות ממנה. ולהזכירך, גם הפריוס היא עדיין מכונית בנזין.

מאיפה הגרלת את השטויות האלו ?! ל 301 יש היום 82 כ"ס (המנוע זהה לזה של ה 208 האטמוספרית) וזה בהחלט מורגש, ורמת הביצועים סבירה בהחלט. לעומת האטראז' ה 301 מרגישה כמו בנטלי, והיא הרבה יותר מרווחת, הן מלפנים והן מאחור.

בוולוו שלי המערכת החזיקה תקינה 38 (!) שנה. רק תקפיד על החלפת נוזל בלמים לכזה באיכות גבוהה מידי שנתיים.

כל התיבות הרציפות היום מצויידות בממיר מומנט, מה שמקנה תחושת האצה ראשונית של מכונית אוטומטית "רגילה", ובנוסף מאפשר האטה נעימה יותר. אבל תמיד זה יהיה מלווה ברעש מעצבן ומונוטוני בהאצה; הסל"ד נשאר קבוע וגבוה וגם הרעש מהתיבה עצמה מעצבן. התיבה הרציפה מתאימה מאד דווקא למכוניות היברידיות, אגב.

הסיבה העיקרית לשיפור הדרמאטי באחיזת הכביש נעוץ בעיקר בטיב ובמידות הצמיגים, כמו גם בהארכת בסיס הגלגלים ביחס לאורך המכונית. כל גיגית משפחתית מצויידת היום בצמיגים במידות שעד לפני 20 שנה רק מכוניות על היו מצויידות בהן, וזה בהחלט מעלה מאד את מגבלות האחיזה. כלל ידוע הוא שצמיגים רחבים מעלים את סף האחיזה, אך כשמגיע סף איבוד האחיזה זה קורה במהירויות גבוהות, והרבה יותר קשה לתיקון. בדיוק לצורך זה הומצאו בקרות האחיזה, ועם ההתקדמות הטכנולוגית הן אפשרו את העלאת סף האחיזה, בדיוק כפי במערכות ה ABS של ימינו כמעט ואינן פוגעות ביכולת העצירה על כביש יבש.