חן פרחי

בוקר טוב. לאחרונה יצא לי לנסוע בכמה מכוניות חדשות בעלות תיבה אוטומטית פלנטארית (פיג'ו 308 ווולוו V40) ובכולן היא תפקדה בחלקות ובזריזות, עם תחילת נסיעה וזחילה בפקקים נעימה לעין ערוך מזו של התיבה הדו מצמדית. והן השיגו צריכת דלק נמוכה מאד, מה שהייה את נקודת התורפה העיקרית של מכוניות בעלות תיבה פלאנטרית.

שבת שלום לכולם !

מזל טוב למשה גורן היקר שחגג יום הולדת. הרבה בריאות ונחת !

תתחיל בבדיקה עצמית קלה ופשוטה. נתק את כבל ה + מהמצבר. בחושך מוחלט, גע עם נעל הכבל ב + של המצבר. אם תראה ניצוצות קטנים, אזי יש זליגה, ואז תתחיל לבדוק מהיכן היא מגיעה.

נכון. בכלל, קבוצת VAG הפכה למובילה טכנולוגית, וכל תעשיית הרכב במוקדם או במאוחר תיישר עימם קו. זמנם של המנועים האטמוספריים חלף עבר, וגם היצרנים היפניים הבינו והפנימו את העובדה הזו. מה שפחות ברור הוא עתידה של התיבה הדו מצמדית; השיפור בתיבות הפלאנטריות החדשות לא פחות ממדהים, ודי מייתר את התיבות הדו מצמדיות, ולכן לדעתי אין להן הרבה עתיד. ובקשר לאמינות - כמו כל דבר, גם כאן ההגזמות יצאו מכל פרופורצייה, כמו תמיד שמגזימים.

יש הרבה צדק בדבריך, לפחות במה שנוגע למיצוב ולמועד ההופעה, 8 שנים לפני הריינג' רובר. מה שהפך את הריינג' רובר לראשון מסוגו היה ציודו במנוע V8 מעודן ובהנעה כפולה קבועה, שהעניקה לו יכול שטח חסרת תחרות בשילוב נוחות נסיעה והתנהגות כביש ברמה אחרת לגמרי מהווגוניר.

ללא ספק, הג'יפ מהווה את התרומה הגדולה ביותר של תעשיית הרכב האמריקאית לעולם הרכב. הג'יפ הוליד אחריו שלל חיקויים ואין ספור וואריאציות שכולם התבססו על רעיון ההנעה הכפולה, שאיפשרה לנצל את הרעיון גם להנאה ולא רק לצרכים צבאיים. מכונית חשובה מאד נוספת, שלקחה את התפיסה של הג'יפ לכיוון אחר לגמרי, היה הריינג' רובר שהוצג ב 1970, והראה שאפשר לשלב עבירות של ג'יפ אמיתי עם נוחות ואבזור של מכונית פאר.

נהגי המוניות קונים את ה 301 דיזל, שמציעה מרחב פנימי גדול ותא מטען ענק. תא המטען של ה 208 קטן מידי עבור מונית.

תודה על השיתוף ! נהנתי לקרוא את כל כתבות "סובב מותג" והן כיסו את כל קו מכוניות פיג'ו החדש. האמת, קשה לחשוב למי המכונית הזו מתאימה; עבור נהגי מוניות היא קטנה מידי ומורי נהיגה יעדיפו מכונית גדולה יותר. חסכון דומה ישיגו היאריס והג'אז ההיברידיות, מה עוד שהן אוטומטיות.

תתחדש ותהנה ! אהבתי את הסקירה הקצרה והממצה. למרות המחיר הנוח, הפנדה מפוספסת, וחבל. עכשיו יש לכם ממש קיבוץ גלויות - פולניה שהתחברה לתימני..

אם אביה ירצה להזדכות במס, הוא יהיה חייב "להצמיד" את הרכב לעובד, ולשלם עליו שווי שימוש. כל רכב שנעשתה לגביו עסקת ליסינג תפעולי, חייב להיות צמוד לעובד ולהופיע בתלוש המשכורת שלו. כך שאם חברתך רוצה רכב בליסינג על שם העסק של אביה, הוא חייב להוציא לה תלוש, אחרת לא יוכל להזדכות במס.

מילא אם היה מבזבז זמן, אבל אפילו זה לא. אם בעמדת הבשר היה צריך למלא טופס הגרלה, פשוט הייתי מוותר והולך. במקרה הגרוע, אלעד בזבז 4-5 דקות מזמנו. לא שווה להטריח מחשבה אפילו.

אף אחד לא הציג את אלעד כרשע. הגיע, ביקש נסיעת מבחן ונשלח לאחר כבוד למלא טפסים להגרלה. לא רצה, המשיך בדרכו. איזה צחוק עשו ממנו ? הגיע במיוחד בשביל נסיעת המבחן ? בזבז דקה מזמנו ? בחייכם.

מילא אביר, שהיה סה"כ נ.נ עם מנוע דיזל חזק בהרבה מהמקור, אבל הרנו 4 היתה מועדת להתהפכות ?! אפילו עם צמיגי אליאנס מניילון אחיזת הכביש שלה היתה סבירה לחלוטין, לפחות עבור זמנה.

עוד על הפורד פינטו. http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/1069/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94---%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%93-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%95

תודה על השיתוף, נושא מעניין, נהתי לקרוא ! 1. הבעייה בפורד פינטו נבעה מכך שמיכל הדלק מוקם מעל ברגי חובק העלים בקפיצים האחוריים, שבלטו כלפי מעלה, ובשעת התנגשות הברגים קרעו את מיכל הדלק, ומכאן הדרך להדלקות היתה קצרה. 2. בעייתה העיקרית של השברולט קורבייר, שיועדה בעיקרון להתחרות בחיפושית, היתה מיתלה אחורי פרימיטיבי עם ציריות חד מפרקיות, כמו בחיפושית, פיאט 600 ו 850, ובעצם רוב המכוניות בעלות מנועים אחוריים. כולן היו מכוניות קטנות וחלשות יחסית, ואילו הקורבייר היתה גדולה וחזקה בהרבה. לו GM לא היתה מקצצת באכזריות בתקציבי הפיתוח, הפארסה היתה נמנעת, מאחר וההבדל בעלויות הייצור מסתכם בכמה עשרות דולרים בודדים. 3. לא רק הפורד ברונקו סבל מבעיית יציבות; זו היתה עד השנים האחרונות בעייתם של מרבית רכב השטח ה"אמיתיים" בגרסתם הקצרה, והוחמרה בברונקו מאחר והיה קצר יחסית וצוייד במנוע V8 חזק יחסית.

למיטב זכרוני, פתיחת הלוע השנייה במאייד שמותקן אצלך היא מכאנית, כלומר מבוצעת על ידי זרוע שפותחת פיזית את הלוע. בדוק שהזרוע לא ניתקה ממקומה.

מיקום המראות על הכנפיים היה מקובל בזמנו על ידי כל היצרנים היפניים. אולי הם חשבו שזה יפה. שימושי זה בטח לא.

אין פה שום מקום להשוואה. בפלח השוק של הג'וליה התמחור הרבה פחות משמעותי, אלא אם הוא יהיה באמת חריג כלפי מטה.

אין שום מחשב, והצמה היחידה היא של הבת שלי.. התיבה של ה 940 מכאנית לחלוטין.

מסובכת, מאחר ומנועי וולוו בעלי גל זיזים עליון הותקנו בזווית של 35 מעלות, ואילו המנוע אצלי מותקן ישר. לא משהו שמחרטה וכרסומת לא יכולים לפתור..

כן, הגיר מקורי, בורג וורנר 35. עבור זמנה, זו היתה תיבת הילוכים מצויינת; מהירת תגובה וחלקה במפתיע. אבל ברור שכשיגיע זמנה של התיבה להאסף אל אבותיה אחליף אותה בתיבה של 940 עם 4 הילוכים, ונרוויח שיוט בין עירוני נסבל יותר.

פירוק יסודי, פחחות אין הרבה וצביעה איכותית. לאט לאט אני אזמין את כל הגומיות וכשהכל יהיה ברשותי אקבל הצעות מחיר.

מחר, בערב החג, חוגגת הוולוו 10 שנים אצלנו, והגיעה העת לסכם אותן. המכונית נקנתה ב 22 לאפריל 2006 מייקה חביב שהיה חמו של חבר טוב. האמת שבאותה תקופה חיפשתי מרצדס, W123 או W116, ולאחר שנואשתי מלמצוא מכונית ראוייה, אמר לי במקרה החבר, שאגב בזכותו יש לנו גם את המרצדס היום, "חמי לא יודע מה לעשות בוולוו שלו, עומדת כבר 3 שנים". הלכתי לראות את המכונית, פתחתי את הדלת, הצצתי פנימה, ואמרתי לו - קניתי. למרות שלא ידעתי מה מצבה המכאני, וגם המצב החיצוני לא היה מזהיר,תא הנוסעים השמור להפליא קנה אותי. למחרת הבאתי מצבר חדש, משיכת מנוף המשנק ובניסיון השני הניעה כמו גדולה, ועבדה חלק ועגול כאילו הרגע חזרה מנסיעה לגטבורג, עיר הולדתה. בתא הכפפות המואר מצאתי את טופס המסירה המקורי חתום ע"י ישראל קז ואת ספר הרכב. כסף החליף ידיים ובוצעה העברת בעלות והסבה לאספנות. למחרת נלקחה המכונית למוסך, ובוצע בה יישור קו יסודי ומקיף, שכלל בין היתר החלפת כל הנוזלים, תושבות מנוע וגיר ורצועות. רדיו התדיראן הוחלף ברדיו דיסק מודרני, ונוספו גם רמקולים חדשים. את הטסט עברה חלק לגמרי, ומאז היתה בשימוש יום יומי רצוף 3 שנים. כשנה לאחר הרכישה, בחזרה ממפגש ברעננה, נשמעו דפיקות חזקות מכיוון המנוע, והנחתי שגלגל התזמון שעשוי פיבר נשבר. כמה דקות לאחר מכן כבה המנוע, והמכונית נגררה אחר כבוד למוסך. במהלך ההחלפה נוקתה הדיזה שאחראית על שימון הגלגלים, והסתבר שהיא היתה סתומה. חצי שנה לאחר מכן הוחלף מדחס ה YORK המקורי שייצר יותר רעידות מקור, במדחס יפני, תרומת הרנו 18 זצ"ל של בני ל. הספקתי להנות ממנו בדיוק חודשיים, עד שנשרף הנתיך של המאוורר הפנימי. הסתבר שהמאוורר נתקע מלכלוך שהצטבר עליו, ועל בני הוטלה מלאכת הפירוק וההרכבה, וזה היה סיפור לא פשוט. בסוף 2009 הורידה המכונית הילוך, והחלה לסוע הרבה פחות, ומעט לאחר מכן ביצעתי בה פחחות וצבע. בשלב הזה עברה הוולוו למעמד של מכונית אספנות אמיתית, כזו המשמשת רק לסופי שבוע. לקראת הטסט הבא ב 2011 נדרשה השקעה גדולה, שכללה החלפה של כל מערכת הבלימה, מהצינורות עד מגבר הבלם, כולל משאבה מרכזית, לראשונה בתולדותיה. את מגבר הבלם החליף כמובן בני ל, שביצע בה תיאום מנוע, ומאז היא מנגנת אחרת לגמרי ! ב 4 שנים האחרונות היא נוסעת רק בימי שישי, ולעיתים אני נוסע בה, בימים יפים, לעבודה בימי ה'. ב 10 השנים שחלפו היא ביקרה בבסיס נבטים ואפילו לבניאס הגיעה. הנסיעה הרצופה הארוכה ביותר היתה מקריית שמונה לראשל"צ, והיא עשתה זאת כמו גדולה ובנוחות מצויינת. מה התוכניות לעתיד ? שנה הבאה אני אצבע אותה שוב, והפעם ברמה גבוהה, וארפד גם את המושבים הקדמיים. מצבה המכאני מעולה, ולאור הנסועה האפסית הוא עתיד להשאר כך גם בשנים הקרובות. סה"כ הפגינה המכונית אמינות מצויינת, ובהחלט מצדיקה את המוניטין הטוב שיצא לה. ואיך היא נוסעת ? כמו מכונית של פעם; למרות ההספק הצנוע, 82 כ"ס, התאוצה, לפחות עד 70-80 סבירה לחלוטין ואין שום בעייה לזנק ראשון ברמזור, בשל המומנט הבריא. לעומת זאת, ההגה כבד, זוויות הגלגול משעשעות ועל הכל מפצים הבלמים המעולים, גם במונחי ימינו. יכולת העצירה מרשימה והתחושה בדוושה מעולה. תא הנוסעים מרווח מאד, ו 4 מבוגרים יושבים בה ברווחה מלאה, ונהנים מהמושבים המצויינים, כשהנהג נהנה מתנוחת נהיגה מעולה והנדסת אנוש טבעית ונוחה. צריכת דלק ? 7-8 ק"מ לליטר בממוצע.

ומה הצעד הבא, טנדר של ב.מ.וו ?! לדעתי זו טעות של ב.מ.וו "להתפזר" בכל כך הרבה סגמנטים, ובייחוד לא כאלו שזרים לחלוטין עבורם.