חן פרחי

היזדמן לי לנהוג כמה עשרות קילומטרים ברכב המיבחן של הסוכנות,והיתפעלתי קצת פחות מקודמי. למרות שלמנוע הספק טוב וביצועים מכובדים,הרעש שלו נוכח(מאד)והוא מחוספס למדי. למרות שעיצוב הפנים מודרני ונאה,מבחינת איכות היא נופלת מה C הקודמת(פלסטיקים דקים,מעט קירקושים,שאותם ניתן לייחס לעברה הלא קל של מכונית המיבחן). סה"כ מכונית מצויינת וקנייה טובה.

זהו למעשה הדגם שקדם לטרנזיט המוכרת לנו,שהוצגה ב 65. הדגם הנ"ל יוצר משנת 55 עד 64. הטרזיט יוצרה עם מנוע טורי בנפח 1.7 ו 60 כ"ס.

עד להופעת הפולקסווגן טייפ 3 המוזרקת,המנוע הקטן ביותר שצוייד בהזרקת דלק,היה מנוע ה 1618 סמ"ק של הפיג'ו 404. הזרקת הדלק היתה מכנית,והוא הוצע בשתי גירסאות הספק:73 כ"ס ו 96 כ"ס,הספק מכובד לתקופתו. בהזרקות דלק מכניות הימשיכו מרצדס לעשות שימוש שנים רבות,עד סוף שנות ה 80.

ואם נגענו ב ABS,המכונית הראשונה בה הוא הופיע כציוד תיקני,בכל הדגמים,היתה הפורד סקורפיו שהחליפה את הגרנדה(שהיתה הפורד הראשונה בעלת הנעה אחורית ומיתלים ניפרדים..)ב 85.

20 שנה,סופי. גם מונית וגם אוטובוס.לאחר 20 שנה או שמשנים ייעוד או שמשביתים את הרכב(בדרך כלל תקף יותר לאוטובוסים,שבניגוד למונית,אין הרבה סיכוי שמישהו יקנה אותו כמכונית פרטית...).

אם אני לא טועה,לרכב ציבורי מותר לנוע 20 שנה. השנה האחרונה של הפיג'ו 505 היתה 91',כך שיש לה עוד 5 שנים... גם בראשון עוד מיסתובבת מונית כזו,עם פז"מ רציני..

עם תפתחות והתקדמות הטכנולוגייה,הופיעו ברבות השנים חידושים רבים,חלקם חשובים כמו בלמים הידראוליים,הנעה קדמית ושיכלולי בטיחות,וחלקם טריווילים כמו מערכת איוורור,מזגן,חלונות חשמל ועוד. דוגמא-בשנת 76 הציגה ב.מ.וו את סידרה 7 החדשה שהיו לה אופצייה לבלמי A.B.S.

טוב שהידידה שלך לא מיתלבטת בין היאריס למרצדס 500 S... זה לא הוגן להשוות בין קומפקטית לסופר מיני,גם אם היא מהטובות בסוגה. עם כל הכבוד ליאריס,הגולף מכונית טובה ממנה בהרבה,ושייכת לקבוצה גבוהה יותר. היתרון היחיד של היאריס הוא כלכלי גרידא-ביטוח,אגרת רישוי,עלות טיפולים ועוד.

השמאלית,החומה,שנת 72,ואילו הימנית היא משנת 75,לפחות ע"פ מיספר הרישוי. כדאי לזכור תמיד שחלק לא מבוטל מהאסקורטים האלו שירתו את מישטרת ישראל,מישרדי ממשלה וכו,כך שלא תמיד מספר הרישוי מעיד על שנת הייצור במדוייק.

הסיבה העיקרית לירידות המחירים של דגמי הסיוויק,היא הוזלה משמעותית של המכונית כחדשה. עד לפני שנתיים,הסיוויק היתה מהיקרות בקבוצתה,ואילו כיום מחירה עומד על 119,000 שקל,והיא הפכה להיות מהזולות בקבוצתה. בנוסף,הדגם החדש איבד את הערך המוסף שאיפיין את דגמי הונדה הקודמים,והפף למישפחתית סטנדרטית לחלוטין,מכל הבחינות. גם עליויות הביטוח הגבוהות יחסית מרתיעות קונים פוטנציאליים רבים,בדומה למה שאירע למגנום של מיצובישי,שמאבד מערכו אלפי שקלים מידי חודש.

קביעת שנת ייצור של מכונית אפשרית רק לפי שלושת הספרות הראשונות. שלושת הספרות האחרונות לא נותנות שום אינפורמצייה.

חברים,זכותו של כל אדם לדרוש כל סכום שעולה על דעתו. השאלה היא האם הוא יקבל את שדרש.אפשר לדרוש על קורטינה גם 400,000 שקל.לגיטימי.אם ימצא הפרייר שהייה מוכן לשלם את המחיר,זה סימן שהוא היה ריאלי... מוכרים שדרשו סכומים מופקעים על מכוניות תמיד היו ותמיד היהיו,ובניגוד למה שנהוג לחשוב,הם לא מעלים ולא מורידים את ערכם של אקזמפלרים אחרים שמוצעים למכירה באותה העת. הבעייה במכוניות אספנות היא,שלרוב ההשקעה במכונית היתה כבדה,והמוכר מנסה לצאת במה שפחות הפסדים. הלקח שצריך ללמוד(מניסיון)הוא,שבמידה ומשקיעים סכומים מכובדים במכונית,הסיכויים שנקבל חזרה את מלוא ההשקעה הם קלושים למדי. אי לכך,כדאי להשקיע סכומים ניכבדים רק אם אתם מיתכוונים להנות מההשקעה תקופה ממושכת. וללירן-בלי לפגוע חלילה או להמעיט בערך ההשקעה בקורטינה שלכם,אתה צריך להבין שהיא בסך הכל היתה מישפחתית ממוצעת לתקופתה,בלי הרבה ערך מוסף,והסיכוי שתהפוך לנדירה או יקרת ערך,אפסי. א ב ל-אתם אוהבים אותה,וזה החשוב מכל.

ועל מנת שלא יצתרכו לנחש,היה עדיף לרשום ב.מ.וו סידרה 3 מהדגמים שיוצרו בין 76-83.

המשאית שבתמונה נראית לי D-400. סביר להניח שהיא היתה בשימוש צה"ל,עד שהוחלפו בהדרגה ב D-500,שגם הן הוצאו מהשירות לפני כמה שנים,לטובת האינטר הלבנות. במחינה מכנית ה D-400 זהה ל D-500,אותו מנוע סליינט סיקס ששימש גם את הדודג' דארט,גיר 4 הילוכים פשוט ואמין(מתחילים נסיעה בשני)ובלמים הידראוליים. לאוטובוסים D-500 היה מנוע 8 צילינדר,מפני שהם שקלו יותר.

תרגיש נוח-אתה מבקש ייעוץ,לא מעיק ולא מנג'ס... לפני 12 שנה עבדתי בחברה להשכרת רכב שהחזיקה 30 אסקורטים משנת 94-95,ולפחות בשנתיים הראשונות הן הפגינו אמינות מצויינת. הבעיות מתחילות כשהמכונית מיזדקנת.הבעייה העיקרית של האסקורט הזו,שצויידה במנוע זיטה,היו בראשי המנוע,שבשל הפיח שהיצטבר על השסתומים הקטנים יחסית,מה שהביא לקריסתם המהירה ולשיפוץ ראש יקר.מכונית כזו,אם טופלה ונישמרה היטב,עשוייה להפגין אמינות טובה למדי,רק צריך להביא בחשבון עלויות אחזקה לא זולות ותיקונים יקרים. כמכונית,האסקורט לא מבריקה.הביצועים די בינוניים בשל הגיר הארוך,המנוע רועש וחסר עידון,נוחות הנסיעה נמוכה והמזגן(המקורי)בינוני.

אין הרבה מה להוסיף על דברי אייל;למעונית שאליה איש העכביש התכוון קוראים טריומף ויטס,יוצרה בין השנים 61-68,והיתה למעשה הראלד בעלת מנוע 6 בוכנות. חזית המכונית היתה בעלת זוג פנסים בכל צד,וזה היה סימן ההכר שלהם. לויטס היו מנועים בנפח 1.6,שהיה מנוע ה 6 צילינדר הקטן בעולם,ומנוע 2.0. למנוע ה 1.6 היו 70 כ"ס ול 2.0 95 כ"ס. יוצרו ממנה סה"כ 35,708 מכוניות. בעיקרון,כל ההראלדים(כולל הסטיישן!)היו בעלי גג ניפתח,שפשוט היתפרק עם 4 ברגים. בשל היותה בעלת שילדה ניפרדת(כמו בג'יפים)התאפשר הדבר.דגם הקונברטיבל המקורי זהה לרגיל,וההבדל הוא רק במנגנון הגג,כך שאם אין רישום מדוייק,מקוריותו בספק. סך הכל ההראלד הינה מכונית מחורבנת למדי,שחוץ מגג ניפתח אין בה כלום. למרות שלמראית עיין הארלד ניראת פשוטה לשיפוץ,לא כך הדבר.מאחר ומכסה המנוע ניפתח יחד עם הכנפיים,קשה מאד עד בילתי אפשרי לתאם אותו,עבודת הפחחות מורכבת ומייגעת,מיתלה אחורי מזוויע(עם מיסבי סיכות בגלגלים,שהנשמה פורחת הרבה לפני שמצליחים להרכיבם...),גיר בעייתי ונוחות נסיעה והתנהגות כביש איומות. ההראלד די פופולרית,מפני שזו המכונית הפתוחה הזולה ביותר,ויש שפע של חלפים.

המוריס מיינור יוצרה משנת 48 עד 72(!). היו גירסאות בעלות 2 ו 4 דלתות,וכן גירסת סטיישן חביבה שנקראה טרוולר. בנוסף היתה גם גירסה מיסחרית,א-לה רנו אקספרס וטנדר. הגירסה החביבה ביותר היתה הקבריולה,והיא היקרה ביותר מבחינת ערכה האספני. יותרו מספר גירסאות מנוע,עם שסתומים צידיים(ראש שטוח)ושסתומים עיליים,בנפחים שנעו בין 0.8 ל 1100.

לאומגה 3.0 היה מנוע בעל 177 כ"ס בגירסאות הראשונות,והספקו עלה ל 204 כ"ס מאוחר יותר. היא החליפה ב 87 את הרקורד המצליחה,והיתה האופל הראשונה בעלת מיתלים ניפרדים מאחור,בהנעה אחורית.הסרן האחורי שלה צוייד במנגון מיוחד שאמור היה לייצב את המכונית בפניות,בדומה להיגוי אחורי פאסיבי. עיצובה היה מודרני ונאה,וביצועיה טובים,רק חבל שאיכות הגימור והייצור שלה היו נמוכות,ורובן פשוט היתפרקו למוות.גם האמינות לא היתה ברמה המצופה ממכונית מבית אופל,ובסך הכל היא היתה כישלון. הדגם שהוצג ב 94 היה טוב ומשופר בהרבה,ושמר על ההנעה האחורית.

לא,אין לך מה להסמיק מבושה...המותג טלבו המשיך עוד שנים רבות לעטר את דפי המיכתבים של PSA. השריד האחרון לטלבו היתה הפיג'ו 309 שהיו לה בתחילת דרכה מנועים של טלבו-1118 סמ"ק ו 1294 סמ"ק,שנילקחו מהטלבו הורייזן,ובנוסף היא הורכבה במיפעלי טלבו בפוייסי.

מנוע ה 2.0 של הגולף הינו מנוע וותיק מאד,השולח שורשיו הרחק לאמצע שנות ה 70. מבחינה מיבנית הוא זהה לסידרת המנועים שהיו בגולף\פאסאט\אודי 80 הראשונות. ההספק שלו אינו מיקרי-115 כ"ס היה הספק מקובל בעוד הרבה מנועים גרמניים(אופל לדוגמא)בנפח זה,והא היקנה הנחה בביטוח החובה בגרמנייה. יתרונו של מנוע ה 2.0 על פני ה 1.8 הוא בגמישות שלו.שיא המומנט שלו גבוה יותר ומגיע בסל"ד נמוך יותר.בנסיעה רגילה,למרות ההספק העדיף של ה 1.8,מרגיש מנוע ה 2.0 חזק ובשרני יותר,ורק בסל"ד גבוה מיתגלה יתרונו של מנוע ה 1.8 מרובה השסתומים,בעל יכולת נשימה עדיפה. מנועים אלו ידועים ומוכרים כמנועים אמינים מאד,בעלי אורך חיים גדול ותחזוקה קלה ופשוטה.

היחידה מהיפניות הקטנות שהיתה באמת מעניינת היתה הקורה של דייהטסו שנימכרה בארץ מ 87 עד 89. היה לה מנוע 843 סמ"ק בעל 3 בוכנות(סדר הצתה 1-2-3!)ומשקל עצמי קליל,מה שנתן לה ביצועים מצויינים,והיא היתה מכונית זריזה להפליא. בנוסף היא היתה מרווחת להפליא,בעלת התנהגות כביש מצויינת ומהנה מאד לנהיגה. חבל שלא הגיעו לארץ מכוניות המיקרו היפניות של סוף שנות ה 80 ותחילת ה 90,הן היו מעניינות ועמוסות בטכנולוגייה,שנולדו מתוך אילוץ,מפני שביפן ע"מ לקנות מכונית באורך שעלה על אורכן של מכוניות המיקרו הללו(3.5 מטר)ובנפח גדול יותר(660 סמ"ק)חייב הוכחה על בעלות מקום חנייה!

האופל קורסה,על כל מיגוון דגמיה היא מכונית חסכונית. ה 1.4 הוא מנוע חזק למדי בדגם ה 16V,עם 90 כ"ס. רק לשים לב שבדגם הסווינג היה מנוע 1.4 עם 60 כ"ס וביצועים בהתאם.

המכונית היחידה השילדה שלה התבססה ישירות על שילדתה של ה 104 היתה הסיטרואן LN,שבנוסף היתה מכוערת לא פחות ממנה... לטלבו סמבה היתה שילדה שונה,עם בסיס גלגלים ארוך יותר ומיתלים אחוריים שונים עם מוטות מייצבים.

ידידי המשפר,אם אתה מתכנן להפוך אותה למה שהיא לא מלכתחילה(מכונית ספורטיבית),אז כדאי שתרד מהרעיון. הפיג'ו 104 היתה מכונית פשוטה ופונקציונלית ותו לו. עדיף בהרבה להשקיע בפרוייקט כזה בפיג'ו 205,שהיתה לה שילדה טובה לעין ערוך.

בלי לפתוח כאן מילחמת עולם,אין הרבה מקום להשוואה בין ה 850 ספיידר,שקיסמה אינו מוטל בספק,ל X 1\9,שהיתה מכונית טובה לעין שיעור מה 850,ומכל הבחינות. אמנם דגמי ה 1300 לא היו מהירים במיוחד,אולם גם כך ביצועיה עלו בהרבה על אלו של ה 850 ספיידר,שלא לדבר על התנהגות הכביש שהיתה בליגה אחרת לגמרי,בזכות המנוע המרכזי שנתן חלוקת מישקל מעולה,ומערכת המיתלים המשוכללת והמיתקדמת.