חן פרחי

כולכם עשיתם סלט... להונדה סיוויק "שפיץ"(איזה שם מקורי...)שיוצרה בין 87 ל 92,היו לדגמים שנימכרו בארץ 116 כ"ס. היה להן מנוע 1.6 בעל 16 שסתומים,ללא V-TEC. גם לגבי הביצועים הנושא בעייתי-היו המון גירסאות הספק ומישקל,ודגמים עם ממיר קטליטי ובלי ממיר קטליטי. בכל אופן,אלו הנתונים האמינים ביותר שמצאתי-ידנית 0-100 ב 9.8 שניות,מהירות מירבית של 185 קמ"ש. אוטומטית-0-100 ב 11.3 שניות ומהירות מירבית של 180 קמ"ש. ה EX וה DX הן סה"כ רמות גימור,שה EX היא המהודרת והמאובזרת בינהן.

הפיאט בראבו\בראבה סה"כ מכונית לא רעה,שבתחזוקה נכונה תפגין אמינות טובה למדי. מנוע ה 1.4 עדיף בהרבה על ה 1.6.הוא שקט בהרבה,נעים יותר זול יותר לתחזוקה ולא איטי בהרבה. דגשים לבדיקה- *לשים לב למצב ידיות פתיחת הדלת החיצוניות,הן נוטות להיתפורר. *לבדוק עם המוכר מתי בוצעה החלפת רצועת התיזמון-קריעתה בזמן נסיעה עלולה להיסתיים בנזק יקר. *לבדוק את צג הקילומטרז' בלוח המחוונים,הוא נוטה להעלם. *לשים לב למצב בולמי הזעזועים הקדמיים. בכל מיקרה יש להעדיף את הדגמים הידניים,האוטומטיים מומלצים פחות.

נושא ה"מחירון" הוא סוגייה די מעניינת. יש מכוניות שקשה לקבל עבורן משהו שמיתקרב למה שרשום בקודש הקודשים של השוק הישראלי(...)ויש שלהפך. דוגמאות-את היונדאי אטוס 2000 אוטומטית של אישתי מכרתי שנה שעברה ב 2000 שקל מעל המחירון,תוך 40 דקות מהרגע שפורסמה,כי היא היתה(ועודנה)אטרקטיבית למי שחיפש אוטומטית קטנה משנת ייצור מיתקדמת(בלי להיתפשר על עגלות בנות 10),מה גם שהמכונית היתה במצב חדש לחלוטין. אותו כנ"ל לגבי טנדר איסוזו איפון בנזין שמכרתי לפני 4 שנים ב 7000 שקל(!)מעל המחירון,שנת 93,כי המחירון היתדרדר ל 15,000 שקל!סכום שהיה לא הגיוני בעליל. -מסקנה-כוחות השוק פועלים לבד,ומצויין,גם בלי טובותיו של יצחק לוי.

מה מדליק אותי? לראות מכונית עם רדיו תדיראן,כי בפיקניקים של יום שבת היינו שומעים בו שירים ושערים. סוסיתא קובייה,כי יש בה משהו שמזכיר לי קייץ,ארטיק לימון וזיכרונות של ילדות. קופסת סיגריות קנט,זכר לימים שרק קבלנים אמידים יכלו לעשן אותם... תקליטים,כי יש בהם צליל טיבעי וחם שאין ב MP3. להיתקל במכוניות שהיו חלק מנוף ילדותי-פיג'ו 404,פיאט 124,וולבו 144 ועוד ועוד. המשך יבוא!

כפי שציינתי,GT היא רמת גימור ותו לא. התנהגות הכביש שלה טובה,אבל לא ספורטיבית. סה"כ מכונית טובה ואמינה,גם אם לא ספורטיבית.

סביר להניח שאתה מתכוון לאודי קופה,מכונית קופה נאה שהיתבססה על האודי 80. צויידה במנוע 1.8 מוזן מאייד שסיפק 90 כ"ס,נימכרה לרוב עם תיבה אוטומטית. מבחינה מכנית זהה לאודי 80.

סביר להניח שאתה מיתכוון לאודי 80 בגירסתה הראשונה,שיוצרה משנת 72 עד 78. היה לה מנוע 1.5 עם מאייד כפול ו 85 כ"ס. למרות שהיו לה ביצועים טובים היא לא היתה מכונית ספורטיבית. בדור השני של האודי 80,ה GT היתה בעיקר סימול של רמת גימור,ויחסי העברה מעט קצרים יותר. אם תפרט את שנת הדגם נוכל לעזור לך יותר.

אני זוכר. אזעקות לרכב שהופעלו ע"י מפתח שמוקם בצידו האחורי של הרכב,וכללו הגנה על הפתחים ואופצייה לניתוק הצתה. המיפעל היה בהרצלייה,ופעל עד סוף שנות ה 80.

לא מדוייק;בשנותיה האחרונות של ה304 היא הוצעה במיגוון צבעים מטליים,כולל ירוק כהה. דווקא הצבע הזה הולם מאד את המכונית.

לכל ה D-200 הצה"ליות היו הנעה כפולה,4X4. היה להם גיר בעל 3 הילוכים,ומנוע כמו של דודג' דארט(סליינט סיקס 3687 סמ"ק). מאחר ומרכז הכובד של הרכב היה גבוה,יציבותו לא היתה טובה,בלשון המעטה,הוחלט במקח"שר בזמנו להרכיב להם גובל(גוברנר)במאייד,על מנת להקטין את הספק המנוע,ע"י הגבלת סיבובי המנוע, וכפועל יוצא את הביצועים.

אכן האוטוביאנקי A-112 החלה להימכר בארץ בשנת 73,כמודל 74. בשנת 73 חודש יבוא מכוניות לנצ'ייה לארץ ע"י חברת טלקאר,שהחזיקה גם בזיכיון לייבוא אוטוביאנקי,עד שנת 94 למעשה,במקביל לייבוא מכוניות דייהטסו. ה A-111,שהיתה מעין פיאט 124 עם הנעה קדמית,שהחליפה את הפרימולה(שכן יובאה,והיתה המכונית הראשונה בעולם עם הנעה קדמית וגיר צידי),לא יובאה לארץ. אגב טלקאר,הם יבאו גם את האינוצ'נטי לארץ(וניקראו "נוע")והחזיקו בזיכיון היבוא של רליאנט. לרמי אונגר הבעלים היתה סימיטאר ומאוחר יותר גם לנצ'ייה גמא.

הבגירה V8 היה פרוייקט ניסיוני,בו חוברו יחדיו שני מנועי 1.5,ויצרו מנוע בנפח 2.9. הרעיון ניזנח,בין היתר בשל העובדה שגל הארכובה לא היה חזק דיו בכדי לשאת בעומסים של שני מנועים בעצם. הניסיון הידוע ביותר(והכושל ביותר)של חיבור שני מנועי 4 בוכנות,הופיע בטריומף סטאג,שם חוברו שני מנועים של טריומף דולומיט 1.5,ויצרו מנוע V8 בנפח 3.0. עקב סיכסוכים פנימיים בבריטיש ליילנד,העדיפו טריומף לפתח מנוע עצמאי ולא להשתמש במנוע ה V8 המצויין של רובר. התוצאה היתה אסון קולוסאלי.מערכת התיזמון היתה קטסטרופאלית,ראשים היתפוצצו,בעיות היתחממות ועוד כהנה וכהנה.

מאזדה 3.היא הטובה ביותר בהיצע,והמהנה ביותר לנהיגה. האקטיב היא רמת גימור "ליסינג",ועל מנת להוזיל את מחירה נעלמו 4 כריות אוויר והשליטה על מערכת הקול מגלגל ההגה.

יניב,אתה טועה. אופל שייכת במלואה לGM,על כל המישתמע מכך. ברור שלאופל היתה אוטונומייה תיכנונית ושיווקית,גם בשל הסיבה שהשווקים באירופה לא בדיוק הילהבו מהמכוניות האמריקאיות של שנות ה 60 וה 70. מכוניות אופל רבות עשו שימוש במיכללים אמריקאיים ברבות השנים,כמו למשל גירים אוטומטיים ואפילו מנועים(לדיפלומט היה מנוע V 8 אמריקאי). אפילו לאסקונה ולקדט היה גיר אוטומטי אמריקאי(TH 125)ששירת גם את האולדסמוביל אומגה,שברולט קורסיקה ועוד. לאסקונה ולקדט היה בשנים הראשונות(עד 85)מאייד אמריקאי-רוצ'סטר ווראג'ט. גם לחטיבה האנגלית,ווקסהול,היתה אוטונומייה תיכנונית,עד שבתחילת שנות ה 80 הם עברו לייצר בדיוק אותם מכוניות כמו אופל.

הסימקה-מטרה ראנצ'ו הוצגה בשנת 1978,ותוכננה להיות ריינג' רובר לעניים. הראנצ'ו היתבססה על הגירסה המיסחרית של הסימקה 1100 הזכורה לטוב,וחלקה האחורי היה עשוי פיברגלאס.מנועה היה בנפח 1442 סמ"ק,ונילקח מההורייזן וה 1507,היה בעל מאייד כפול בודד וסיפק 80 כ"ס.כל חלקה הקידמי של הראנצ'ו,מערכת המיתלים ותיבת ההילוכים נילקחו מה 1100. במקור היא תוכננה להיות בעלת הנעה כפולה,אך קשיים תקציבים גנזו את הרעיון. התוצאה הסופית היתה מכונית חביבה,נאה מאד,שמבחינת הקונספצייה הקדימה בהרבה את תקופתה. בשנת 80 הוחלף שמה לטלבו-מטרה,והיא יוצרה עד שנת 84. זו לא היתה הפעם הראשונה שמטרה פיתחה קונספצייה וויתרה עליו.בתחילת שנות ה 80 פיתחה מטרה אב טיפוס של מיני-וואן,אך משיקולי עלות ייצור היא ויתרה עליו לטובת רנו. המכונית הטצגה לבסוף ע"י רנו,היתבססה על הרנו 18 וניקראה אספאס.כל השאר היסטורייה. אגב מטרה,אחד הפרוייקטים שלה היה פיתוח טילים מונחים...

אז הם אצל נרקיס...

לא בדיוק,כי היא לא היתה ממש מכונית קופה,אלה מישפחתית בעלת 2 דלתות. לאלפא גם היתה היתנהגות כביש טובה בהרבה,והצליל...או הצליל!

החשוב מכל שהגג לא קרס עליך... ויפה מאד,שמת את המנוע המטונף על שטיח האיקאה של אחותי!

נסה אצל אוטו-אור מרחוב החשמל בתל-אביב. הוא ייצר אותם שנים ארוכות.

לי יש את הנתונים:מנוע V8,נפח 4348 סמ"ק,265 קיוביק אינצ'. הספק? 120 כ"ס ב 3600 סל"ד.

הארו יובא לארץ בשנת 90 בכמויות קטנות מאד,משהו כמו 20 מכוניות לערך,בסיבוב הרביעי של דאצ'ייה בארץ. יחסית,הוא היה ג'יפון חביב עם עיצוב נחמד ויכולת שטח לא רעה.

עוד קצת: ה 124 היתה מכונית השנה 1967,והחליפה את ה 1300\1500. היא היתה בין המישפחתיות הראשונות שהוצגו עם 4 בילמי דיסק ומערכת בלימה מוצלבת וכפולה. במנוע ה 1200 סמ"ק שלה עשתה שימוש מאוחר יותר הסיאט רונדה. מנוע ה 1438 סמ"ק שימש גם את הלנצ'ייה בטא,אחרי שקיבל ראש בעל שני גלי זיזים. לכל הדגמים היה מאייד וובר כפול,כשהמצערת השנייה ניפתחה ע"י וואקום. ה 124 היתה המכונית הראשונה של פיאט שעברה ניסויי ריסוק(מעניין מה היו התוצאות...).

הטלפונים הציבוריים מופעלי האסימונים יוצרו במיפעלי תע"ש,והוצאו בהדרגה מהשירות בסוף שנות ה 90. הטלפון הציבורי מופעל האסימונים האחרון שניתקלתי בו היה באורחן של קיבוץ יראון,לפני 3 שנים. ככלל,מצבת הטלפונים הציבוריים בארץ היצטמצמה פלאים,עקב תפוצתם של הסלולאריים,ורבים הטלפונים הציבוריים כיום שלא מכסים את הוצאות תיפעולם. כל הטלפונים מופעלי האסימונים יוצאו מהארץ למדינות מזרח אסייה ואפריקה. בשלב מסויים ניסו במשרד התיקשורת להפעיל את הטלפונים הציבוריים במטבעות של חצי לירה,אולם עקב האינפלצייה הדוהרת,הרעיון נגוז במהירות. הטלפון הציבורי הכי ביזארי שניתקלתי בו היה ממוקם בתוך...מכולת ברחוב החרושת בבת-ים,בימי ילדותי(אולי מישהו מהמישתתפים תושב בת-ים זוכר את מכולת שעשוע). עד כאן על נושאי תיקשורת להיום...

אירית,הדבר שהבימבה הכי דומה לו...הוא ראש של ילד יפני.מכונית עם עיצוב מקסים פשוט,שאי אפשר לא להיתאהב בו. המכונית הראשונה שלי היתה פורד פרפקט(107E)שנת 59,מיספר רישוי 46-209,שקיבלתי מאבי מתנה בשנת 86 כשהוצאתי רישיון נהיגה. נהנתי ממנה מאד,וקצת לפני שהיתגייסתי בשנת 88 מכרתי אותה(מודעת המכירה של הבחור שקנה אותה ממני היתפרסמה באחד מגיליונות "טורבו" ז"ל),ועד היום אני מצטער על כך. מכונית חלומותיי-למבורגיני מיורה.מכונית העל הראשונה.

המכונית היחידה שיכולה להיות באמת אטרקטית,בסגמנט הזה,ובתקציבך היא הוולבו 940. נכון,היא לא מלכת היופי,ביצועיה לא מדהימים(ב 2.0,ל 2.3 יש ביצועים טובים)וגם התנהגות הכביש שלה לא מערערת את מעמדה של האיבו 8.. אבל,היא אמינה,לא יקרה לתחזוקה שוטפת,מחירי החלפים שלה הגיוניים,בין היתר בשל הסיבה שהיא חולקת מיכללים רבים עם סידרה 200,איכות הייצור שלה מצויינת,היא מרווחת ובעלת מושבים נוחים,מזגן מצויין ואפשרות ל"גרד" שנת 94-95 די בקלות. בשל אופייה המבוגר,רבות המכוניות השמורות שניקנו ע"י אנשים מבוגרים או נכי צה"ל ונישמרו היטב. שאר המכוניות שצויינו עדיפות עליה,אך תחזוקתם עלולה להיות הרפתקאה יקרה להפליא...