חן פרחי

1341 סמ"ק ליתר דיוק. הגטס באמת לא חסכונית,אבל פחות מהשמועות. המנוע הזה מוחלף בעוד כחודש במנוע 1.4 מודרני עם 95 כ"ס,במתיחת הפנים של הגטס שתוצג בתערוכת פרנקפורט.

אופל רקורד P1,שניקראה כך בשל המבנה הפנוראמי של השמשה הקדמית שהיה נפוץ מאד במכוניות האמריקאיות של אותם שנים.

אכן סאאב היתה בין החברות הראשונות שהבינו את יתרונות האווירודינמיות במכונית,וכבר לדגמים הראשונים שלהם היו מקדמי גרר נמוכים מאד לתקופתם. מה שכן,העיצוב האוורודינמי גרם לביטול תא המטען... בשנות ה 50 וה 60,היצרנים,בעיקר האמריקאיים,לא ממש נתנו דעתם לנושא האוורודינמי,בין היתר בשל מחירי הדלק המאד זולים והשימוש במנועים ענקיים שאיפשרו ביצועים טובים גם עם מקדם גרר של מקרר. רק אחרי משבר האנרגייה(של 73',שלא היה ממש משבר)החלו היצרנים לתת את דעתם בנושא,והופיעו מכוניות בעלות מקדמי גרר נמוכים בהרבה,שסיטרואן הובילה בנושא עם ה GS וה CX. בתחילת שנות ה80 היצרנים החלו במרוץ אובססיבי להורדת צריכת הדלק של המכוניות,ע"י עזרים אוורודינמיים כגון ספויילרים,וע"י תיבות הילוכים בעלות 5 הילוכים עם יחסי העברה דימיוניים,שאת הטון נתנה אודי,שהשקיעה את כל מירצה בעיניין. בשנת 83' הציגה אודי את ה 100 החדשה,שלא רק היתה מכונית יפייפיה(גם במונחים של ימינו)אלה הציגה מקדם גרר של 0.30,שהיה הנמוך ביותר לתקופתה. כמובן שגם שאר היצרנים ניכנסו למרוץ אחר ה CD(מקדם גרר כפי שניבדק במינהרת רוח),והסיירה החדשה של פורד שהוצגה ב 82' היא דוגמא מצויינת לכך. מקדם גרר נמוך אמנם הוא דבר מצויין אך היה לו מחיר. לאודי 100 היו שמשות ענקיות,שגרמו לתא הנוסעים ללהוט בקייץ,ולא היו לה מרזבים בגג,כך שהנהג קיבל מיקלחת צוננים כשיצא מהמכונית ביום גשום... לקראת סוף שנות ה 80,עם ירידת מחירי הדלק והזינוק ברמת החיים,חדלו היצרנים לעסוק בעיניין,מה גם שהבינו שהשפעתו של מקדם גרר נמוך על הביצועים שולית למדי,וכיום הנושא לא ממש מעניין.

זו יכולה באותה מידה להיות ב.מ.וו 1600 או 2000,שהיתה הב.מ.וו היחידה שלא היו פנסים קדמיים עגולים,אלה מלבניים.

היחדים שעושים אוברהול למנוע של ג'יפ M-151 הם מש"א 7200,וזה מיתבצע בעזרת חלפים שמגיעים ישירות מארה"ב. בסדנאות הרכב של צה"ל בשום מקרה אין אפשרות להשיג חלקים פנימיים למנוע. ואגב מק"טים,הכל מתחיל ב 0319,אם אני עדיין זוכר היטב...

המכוניות של יונדאי היום מציגות אמינות ברמה יפנית לחלוטין,ואפילו יותר. שאל קציני רכב של חברות ליסינג על האמינות המוחלטת של הגטס והאקסנט,ותחזור. במשך שש שנים עם שתי מכוניות יונדאי,החלפתי מצבר(באטוס)ונורה פנימית (בגטס).וזהו. יש לי חבר שקנה יחד איתי 206 1.4 אוטומטית.הוא כבר הספיק לבקר 11(!)פעם במוסך,מתוך זה גם החלפת גיר ומחשב ניהול מנוע(מה שחייב גרירה).

אין אפשרות שיווצרו לך כיסי אוויר במערכת הקירור,כי למיצובישי שלך יש מערכת קירור פתוחה. יכול להיות שהטרמוסטט ניפתח בטמפרטורה גבוהה מידי,ומכאן נובע רעש הביעבוע. נסה להחליף את הטרמוסטט לכזה שניפתח בטמפרטורה נמוכה יותר.

הפורד פיירמונט הגיעה לארץ בשנת 79',והוצעה עם שני סוגי מנועים: 4 בוכנות 2.3 ו 90 כ"ס ו 6 בטכנות ו 95 כ"ס.בארה"ב היא הוצגה ב 77',והיתה גם אופצייה למנוע V8 4.2 עם 122 כ"ס. היא עשתה שימוש במיכללי הפורד מוסטנג של אותם שנים,והיתחרתה במישפחתיות הגדולות של תקופתה-שברולט מאליבו ודודג' אספן. בארה"ב היא נימכרה לא רע,בייחוד בתחיל דרכה,אולם משנת 82' הלכו המכירות ודעכו עד שבשנת 84' הופסק ייצורה. לארץ כאמור היא בגיעה בשנת 79',בשני גירסאות המנועים(4 ו 6 בוכנות)כשהגירסה הקטנה זכתה להיות ניידת הראדאר הראשונה של משטרת ישראל! הבעייה היתה שהמישקל הגבוה ביחס למנוע הקטן גרם לבלאי מהיר,ודי מהר הן הוצאו מהשירות לטובת הפורד סיירה 2.0. מנוע ה 3.3 הציע כמובן ביצועים טובים יותר,אולם עקב תדמיתה של פורד באותם שנים בארץ(כובע טמבל והשומר הארצי..)היא התקשתה להימכר כמכונית פאר,ובשנת 80' הייבוא ניפסק.

לגולף 1.4 יש 60 כ"ס,ביצועים חלשים והגה כבד מאד בנסיעה עירונית. זהו הדגם הפחות מוצלח ומומלץ של הגולף,ורובן שירתו בציי רכבו וחברות השכרה. לסוויפט סדאן 1.6 יש מנוע 1.6 16 שסתומים בעל 95 כ"ס,מרכב קל וביצועים מעולים. המכונית זריזה ומהירה,גם במונחים של היום,היגוי קל ומזגן מעולה. בניגוד לדגמי הסוויפט הקומפקטיים,יש לסדאן מושבים נוחים למדי ואיבזור מכובד. הן נימכרו בשנים 90-91 בכמויות קטנות למדי,בעיקר בשל מחיר גבוה.

צביקה פיק(?),לא יעזור אם תשים רוטס HR,דבש קיפודים או תלך עם חצי אבטיח על הראש... נגד קרחת תורשתית אין מה לעשות,וזה לא חייב לעבור דווקא מהאב. ג"ל,נכון להיום,אני יכול לשים רק בשערות של הביצים,ומהספר שלי ניפרדתי לשלום לפני עשור לערך. אני מעריך שתוך 10 שנים אין לי אפילו שערה אחת לרפואה,ותאמינו לי שזה כיף!

עמית,כמעט כל מה שציינת עכשיו הן מכוניות שירדו מפסי הייצור באירופה ויפן זה מכבר. תבינו ותפנימו-עד שהסינים יוכלו לפתח בעצמם מכוניות יקח זמן רב,ולא בטוח כלל שהן יהיו ברמה של מכוניות העולם המערבי,מה גם שהייצור הממוחשב של היצרנים הגדולים מבטל כמעט כליל את יתרון כוח העבודה הזול. היצרנים הגדולים לושטים עיניים לשוק הסיני בעיקר בשל צמיחתו המדהימה בהמהירותה,ופוטנציאל המכירות העצום לשוק המקומי. ייצוא?הדרך עוד ארוכה.מכוניות זה לא צעצועים של מק'דונלד'ס או חולצות טריקו.

לא נכון. הדייהו לאנוס הוכיחה בציי רכב אמינות גבוהה מאד,וגם שמגיעים לתיקון גדול,הוא יהיה זול בהרבה מבפיאט. לשפץ גיר בבראבה עולה 5000-6000 שקל,בלאנוס חצי(והגיר עצמו אמין בהרבה). אמנם הבראבה טובה מהלאנוס בהרבה,אבל תחזוקתה יקרה יותר,וכך גם פוטנציאל התקלות.

הרעיון טוב,רק העייה שבסוף התהליך האסקורט תיראה כמו סערה באוקיאנוס,כלומר,גלים גלים... השיטה הטובה ביותר להסיר צבע היא שיפשוף בנייר לטש 2000 ביחד עם מיים וסבון. כך הצבע יירד,הפח ישאר חלק ולא יהיו גלים. באמצעים מכניים אסור להסיר צבע,בטח שלא בדיסק!

אולי מסורת של ייצור יש לסינים,אבל לא של מכוניות. עד שהסינים יסגרו את הפער יקח זמן רב מאד,אם בכלל,ובינתים גם שאר היצרנים רצים קדימה. בקשר לייצור המישני-היצרן דואג תמיד למצוא פשרה בין מחיר זול לבין איכות,כשהמפתח למחיר זול הוא קנייה בכמויות גדולות או נשיאה בעלויות הפיתוח,כך שגם בזה אין לסינים יתרון משמעותי. עובדה שהתעשייה באירופה ביפן ובקוריאה עדיין מצליחה,ובמקרים רבים משגשגת,מקורה בכך שבמדינות אלו הפסיקו לייצר מוצרים שדורשים כוח עבודה רב(וזול),ועברו לייצור מוצרי פרימיום.

חבל לוותר על המערכת המקורית של הקורולה. היא באיכות טובה מאד,ואין צורך להיסחב עם הפאנל הביתה.

בניגוד למה שקרה בתעשיית הטקסטיל או מוצרי האלקטרוניקה,שבה הסינים השתלטו על אחוז גבוה מהייצור העולמי,בתעשיית הרכב יתרון כוח האדם הזול מיתבטל כמעט לחלוטין,מאחר וכל הייצור מיתבצע ע"י רובוטים. לסינים אין הרבה ידע ומסורת בייצור מכוניות,שהוא גורם בעל חשיבות רבה,ובהיבט הזה הם רחוקים מאד מהקוריאנים,שתעשיית הרכב שלהם היום עצמאית כמעט לחלוטין. מאחר והמשק הסיני מיתפתח בקצב מהיר,עיקר הייצור מופנה כיום לשוק המקומי. אם נציץ לרגע במה שיש לסינים להציע,נמצא שם בעיקר מכוניות בסיסיות או פסי ייצור של מכוניות שאבד עליהן הקלח.

סביר להניח שאם לא הזמנת רכב ספציפי,לרוב מקבוצה גבוהה,תקבל בדרך כלל אופל משמימה(קורסה,אסטרה או ווקטרה),ואם שפר עליך מזלך(...)אולי פולקסווגן גולף או פאסאט. מדיווח שקיבלתי מחבר,אם אתה לא עם מכונית חזקה,אין טעם להגיע לנירנבורג. הנסיעה במסלול לא שונה בהרבה מנסיעה בכביש טוב,כמו שיש באיזור היער השחור,למשל.

הפיאט בראבה מכונית טובה בהרבה בכמעט כל הפרמטרים,בייחוד במה שנוגע להתנהגות הכביש. אבל,וזה אבל לא מבוטל,הלאנוס מכונית אמינה למדי,עם תחזוקה בסיסית וזולה,ובהיבט הזה היא עדיפה על הפיאט שמכילה יותר אלקטרוניקה ומיכללים מורכבים יותר. אם ההשוואה היתה בגירסאות הידניות,אזי הפיאט עדיפה בהרבה. בגירסאות האוטומטיות,לפחות בתקציב הזה,הלאנוס עדיפה.

??? למה היתכוון המשורר?

סביר להניח שצ'וק האוטומטי שלך לא פועל,ולכן ההנעה הקשה. גש למכון קרבורטורים,הם אמורים לפתור לך את הבעייה.

היונדאי סונטה שיובאה לארץ החל מ 94 היא הגירסה הקוראנית של המיובישי גלאנט. עיצוב נאה,מרווחת ודי נוחה,ביצועים די חלשים,הגה ובלמים איומים,מצויידת ומגומרת די טוב. עבדתי בחברת השכרה בעבר שהיו לה מספר סונטות. מהזכור לי הן היו אמינות מאד וגם השוכרים היו מרוצים. צריכת הדלק כמו של כל מכונית בגודל שלה עם מנוע 2.0.

רן,לספרינט הראשונה היה הגה מעץ... דגם הקופה הבכיר יותר היה כמובן האלפטא GT,שכונתה מאוחר יותר GTV.

ביקרתי פעמיים בתערוכה בפרנקפורט,והיא באמת מרשימה. פרנקפורט היא עיר גדולה,משעממת ולא יפה במיוחד.האיזור הסואן הוא אזור תחנת הרכבת,המוזל סטראסה והאלבה שטראסה שופעי הזימה...לא נעים להיסתובב בהם בערב. סדר לינה מהארץ,ורצוי בצימר מרוחק.מחירי המלונות בזמן התערוכה יגרמו אפילו לשרי אריסון להחוויר... שווה לשכור רכב וללון מחוץ לעיר.יש חנייה נוחה ומסודרת במתחם התערוכה.

לפני כשנה אחותי לקחה רנו מגאן 97 1.6 אוטומטית לבדיקה במכון ידוע ומוכר בתל-אביב. כמובן שהופיעו כל הכסת"חים הרגילים בסעיפי המנוע והגיר,והבולט מתוכם היה "שמן גיר כהה",רק העיניין שברנו מגאן אין כלל מדיד שמן שאפשר דרכו לבדוק את צבעו של השמן... אחרי חודשיים,בנסיעה שגרתית,שבק הגיר. המכונית ניגררה למכון לגירים אוטומטיים,ושם אובחן הגיר ניגמר. הגיר שופץ בעלות של 4500 שקל.הצעתי לגיסי לתבוע את מכון הבדיקות,למרות ההערות בבדיקה,רק בשל העובדה שהבוחן לא בדק כלל את צבעו של השמן. הוגשה תביעה קטנה לבית המישפט תביעות קטנות בל-אביב,ובדיון טען בעל המכון(לא הבוחן)"שזה היה צפוי",רק שניתפס משקר בעיניין צבעו של שמן הגיר,שהיה חדש לחלוטין,מאחר ובוצע טיפול מקיף במוסך מורשה רנו בחולון. השופטת פסקה שעל מכון הבדיקות לשלם לאחותי את מלוא עלות תיקון תיבת ההילוכים+הוצאות גרירה. סה"כ 4850 ש"ח,וזאת לאחר שהובהר לשופטת שמכון הבדיקות לא היה מוכן לבוא לקראת במאום. מוסר השכל מכל הסיפור,הוא לא להסס לתבוע את מכוני הבדיקות אם הם לא עלו על בעיות גדולות,כמעט תמיד השופט יפסוק לטובת הצרכן.

האלפא סוד ספרינט וולוצ'ה(זהו שמה המלא)הוצגה בספטמבר 76',והיתה גירסת הקופה של האלפא סוד. היא הוצעה עם מנוע 1.5 שסיפק 85 כ"ס ומאייד בודד כפול. מאוחר יותר נוספה גירסת 1.3(1351 סמ"ק)שסיפקה 86 כ"ס. בשנת 83 הוצגה הספרינט עם אותו מנוע 1.5,רק בעל זוג מאיידים כפולים שסיפק 105 כ"ס. בסוף 83' עברה הספרינט מתיחת פנים,שכללה פגושים מפלסטיק שחור שהחליפו את פגושי הניקל,ותא נוסעים מחודש,שהציע מראה מצועצע משהו. עד 83' היתבססה הספרינט על שילדתה של האלפא סוד(4 בילמי דיסק,גלגלים קדמיים בעלי זווית שפיעה שלילית ודיסקים קדמיים במרכז הרכב,ביציאה מהגיר)והציעה התנהגות כביש מעולה ששולבה בביצועים טובים ומראה ספורטיבי ומושך עיין. בספטמבר 84' עברה הספרינט שינוי מהותי-היא החללה להתבסס על מיכלליה של האלפא 33 שהוצגה מעט קודם.הבלמים האחוריים הוחלפו בבלמי תוף,הדיסקים מלפנים חזרו למקומם ה"טבעי",וזוויות הגלגלים הקדמיים הפכו לחיוביים. השינויים הללו פגעו מאד בהיתנהגות הכביש של הספרינט(שאגב,הפסיקה כמובן את השימוש במילה סוד),שהפכה להיות אלפא 33 בתחפושת. בשנת 87 נוסף מנוע 1.7 בעל 118 כ"ס,אך ללא הועיל. מכירותיה הידרדרו,ובשנת 90 נעלמה בקול דממה דקה. הסיבה העיקרית למעבר למיכללי ה 33 היתה בהוזלת עלויות הייצור,מאחר ובאותה תקופה אלפא היתה מצוייה במשבר עמוק,מה גם שפיתוח ה 164 גזל את רוב המשאבים,הצליחו אלפא להוריד בצורה משמעותית את עלויות הייצור. הדגמים הקלאסיים הם הראשונים,עד 83,וסביר להניח שהייה לה ערך אספני.