חן פרחי

השהייה קלה של כמה שניות בשילוב להילוך אחורי היא תופעה מוכרת במכוניות פולקסווגן האוטומטיות. בכל הפולקסווגנים האוטומטיות שנהגתי בהן(גולף,פאסאט,פולו וטרנספורטר)התופעה היתה קיימת. התופעה מחמירה כשמסנן השמן של תיבת ההילוכים ניסתם,ואז משך ההשהייה עולה. אגב,האם ידית ההילוכים מכוונת היטב?כלומר,כל ההילוכים "נימצאים" במקומם הטיבעי? אם ההשהייה לא עולה על 5 עד 10 שניות,אין מה לדאוג.

רמת האמינות של הסקודה פייבוריט תלוייה מאד באופן בה תוחזקה. מכונית שטופלה ותוחזקה היטב תפגין אמינות די טובה-הקפדה על נוזל קירור באיכות טובה,ניקיון רדיאטור ומעקב אחר שעון החום. לאימי היתה פייבוריט 94 שניקנתה חדשה,שירתה אותה 7 שנים ו 78,000 ק"מ באמינות טובה בהחלט.

קצת תוספות ותיקונים למה שאילן כתב; דלת אחורית חמישית היתה רק בשנת 83,עד אז היא היתה קיימת בדגמי 2 הדלתות בלבד. לגירסת 4 הדלתות(עד 82)היה תא מטען מגוכך למדי,עם פתח הטענה צר. את תא המטען בכל דיגמי הסוד(וה33)ניתן היה לפתוח מבפנים בלבד,כך שאם הכבל היה ניקרע,היית בבעייה... בשנים הראשונות יוצרה הסוד בשני גירסאות למנוע ה 1.2-עם מאייד בודד,שסיפקה 63 כ"ס,ועם מאייד וובר כפול(ששימש גם את דיגמי רנו)שסיפק 68 כ"ס.המומנט של מנוע ה 63 כ"ס היה גבוה יותר,ולמרבה הפליאה המכונית נסעה טוב יותר.לדגם בעל 63 כ"ס היתה תיבת הילוכים בת 4 הילוכים בלבד. לקראת סוף שנות ה 70 נימכרה גם גירסת 1.3(1286 סמ"ק)שסיפקה 79 כ"ס,רק חבל שגירסה זו שהתאימה היטב לשיטת המיסוי שהיתה נהוגה באותה העת(מיסוי ארידור)לא המשיכה בדגם שלאחר מתיחת הפנים(המוצלחת מאד).בשל שיטת מיסוי מעוותת זו,הרוב המכריע של הדגמים שנימכרו ב 81-83 היו 1.2,מפני שה 1.35 וה 1.5 היו יקרות מהן ללא פרופורצייה. היו בסוד גם כמה פריטים משעשעים,כמו מערכת המנופים שעל מוט ההגה,כשהמוט הימני הפעיל את המגבים(בסיבוב)את הצופר(במשיכה)ואת..המאוורר הפנימי(בהורדה). גם השעון הדיגיטלי לא היה פאר היצירה,ולרוב היה מיתפגר תוך חודשים ספורים. גם לוח המחוונים היה מוזר משהו,עם נורית חום שהיתה מהבהבת 20 שניות לאחר ההנעה,שעון דלק שיכור(כמו בכל האיטלקיות מהשנים האלו)ונורית משנק שמוקמה מחוץ ללוח המוונים(ליד השעון זמן).

סוד כזו בדיוק,רק בצבע קרם,היתה לאבי,שנקנתה כמעט חדשה(300 ק"מ),1.2 S,שנת 82,ועד היום הוא טוען שזו המכונית הטובה ביותר שהיתה לו. לעומת הסובארו 1.3 שהיתה עגלה אמיתית,הסוד היתה פשוט עולם אחר,מכל הבחינות,והיתה מכונית מהנה ונוחה,בייחוד בנסיעות ארוכות מחוץ לעיר.

הסאפרי היא בסה"כ מכונית מיסחרית ברמת גימור גבוהה. הדגם שמדובר עליו הוא בגירסת מרכב ארוכה,ומורכב בו מנוע וורטק עם הספק מכובד של 190 כ"ס. היתנהגות הכביש וההיגוי שלו הם מתחת לכל ביקורת,וגם נוחות הנסיעה מעוררת בחילה. בשנים האלו הסאפרי הגיעו ברמות גימור גבוהות למדי(למעט הדגם שנימכר לצה"ל). האחזקה לא זולה,צריכת הדלק גבוהה יחסית(6-8 ק"מ לליטר),ועלות התיקונים לא נמוכה. אם ברצונך במיני-וואן,חפש מזדה MPV או טויוטה פריוויה.שניהן עדיפות בהרבה על הספארי,בייחוד הטויוטה.

לא,רק הסוד יוצרה במיפעל הזה שהוקם בנאפולי במיוחד עבור ייצורה. שאר הדגמים של אלפא יוצרו במיפעל המילאנו. הקומפקטיות שהימשיכו אותה,ה33 והארנה(ייצור כלאיים מכוער במיוחד,מרכב של ניסאן שרי עם מיכללים של אלפא סוד)היו מכוניות גרועות למדי וכושלות. רק ב 147 אלפא חזרה לעצמה.

כן,והיא יפה ומקורית,ללא חלודות כמעט. והיא בצבע צהוב מע"צ,שעשה קאמבק בגטס של יונדאי...

מאמצע שנות ה 90 החלו מכוניות רבות להימכר עם שתי כריות אוויר. דוגמאות-רנו מגאן ומזדה לאנטיס. מכוניות סופר מיני הימשיכו להימכר עוד תקופה ארוכה עם כרית אוויר בודדת-פיאסטה,פונטו,יונדאי אטוס וכו.

אייל,באתר של NCAP לא מוזכרת כלל ה 106 אלה הסקסו,שקיבלה 2 כוכבים,ולפי איך שניראתה אחרי הריסוק לא ממש עושה חשק להיתנגש איתה... בתקציב הזה המכונית בעלת רמת הבטיחות הגבוהה ביותר,בסגמנט הזה,היא הרנו מגאן,שבלי קשר לבטיחות,מהווה קנייה עדיפה מהפיאט בראבה.

רכב אמפיבי כמו שהזכירה אירית(ברווז)הופיע בסוף סרט הבורקס "כץ וקרסו",בסצינת הסיום שבה מהיבשה הוא יורד לשוט במיים.מספר הרישוי שלו מתחיל ב 613. מעניין אם שרד עוד רכב כזה. האמפיקאר יוצר בגרמנייה(ברלין)בין השנים 61-68,והיה אמור להיות רכב אמפיבי.במקור הוא תוכנן להשתמש במנוע מרצדס,רק שהוא היתברר ככבד מידי,ועל כן עשתה אמפיקאר שימוש במנוע טריומף שנילקח מההרלד,בנפח 1147 סמ"ק שפיתח בתחילה 38 כ"ס,ובדגמים מאוחרים יותר הספק אימתני של 43 כ"ס... למכונית נוספה מערכת מדחפים עם מפרש כוח,והיו קיימים בריחים מיוחדים בדלתות שמנעו אפשרות פתיחה בשעה שהמכונית שטה. גם עם מנוע הטריומף היתה המכונית כבדה למדי(טון),כך שהיא לא היתה סירת מירוץ,וגם ביצועיה בכביש היו מעוררי רחמים... כושר השייט שלה היה מוגבל מאד,והיא נסעה בערך לאן שהיא רצתה. כמה הרפתקנים ניסו לחצות איתה את תעלת לה-מאנש,ורק בדרך נס הגיעו איכשהו למחוז חפצם. הבעייה העיקרית של האמפיקאר,בנוסף למחירה הגבוה(כמו מכונית וסירה ביחד...),היה הנטייה שלהן להירקב ולהחליד,ואכן בשנת 68 הוחלט להפסיק לייצר את הפארסה הזו,והחברה הקטנה נעלמה ביחד עם הרעיון האמפיבי...

כן,קיימות עדיין כמה אלפא-סוד נוסעות,כשאחת היפות והמקוריות שבהן חונה דרך קבע בסוף רחוב בלפור בבת-ים(קרוב לגן העיר).רובן של הסודים הן מתחילת שנות ה 80(81-83),גם בגלל הסיבה שבשנים אלו איכות הפח,הגימור וההרכבה עלו לעין שיעור על אלו של הסודים הישנים,שרובן ככולם נירקבו למוות. סה"כ בין השנים 81-83 נימכרו כאן כמויות נאות למדי של סודים,בעיקר דגם ה 1.2,שעלה מעט יותר מסובארו 1.3,אבל היה פשוט עולם אחר,מכל הבחינות. חבל רק שאלפא החליטה להחליף אותה ב 84 ב 33 הכושלת,שנפלה מהסוד מכל הבחינות. הסוד,ביחד עם הפיג'ו 306 והפורד פוקוס,כל אחת בדורה,נחשבות לקומפקטיות הטבות של כל הזמנים. והערה אחרונה-הסודים משנות ה80 היו הרבה פחות רגישות לחלודה המדגמים שקדמו להם,ומהבחינה הזו היא לא נפלה ממכוניות אחרות בנות דורה.

הפיאט בראבה והפיג'ו 106 קיבלו ציון של שני כוכבים במבחני הריסוק התיקניים(NCAP),ציון נמוך למדי,אך ממוצע לתקופה שבה הוצגו. ל 306 יש 3 כוכבים,שזהו ציון סביר יותר,ובנוסף היא מכונית טובה בהרבה מהבראבו של פיאט ומהנה הרבה יותר לנהיגה. בכל מיקרה,בבראבה\בראבו עדיף ללכת דווקא על מנוע ה 1.4,למרות שהוא חלש יותר מה 1.6 הוא נעים בהרבה לשימוש והצליל שלו נעים יותר.

הקיטן של רליאנט,יצרן בריטי קטן שהתמחה בייצור מכוניות ספורט ו..מכוניות תלת גלגליות,הוצגה בשנת 75,והיתה גירסת 4 גלגלים של הרובין(שנקראה גם ריאלטו).היא היתה מכונית קטנטנה,3.33 מטר אורכה,ושווקה בשני גירסאות מרכב,האצ'בק גמלונית למראה וסטיישן שימושית.מנועה היה בנפח 0.8,ועל מנת להשיג צריכת דלק טובה,שהיתה בעצם תכלית קיומה,ציידה אותו רליאנט ביחס דחיסה די גבוה-9.51:1,וההספק היה סביר למדי,41 כ"ס.בניגוד לסוסיתא למשל(שבתיכנונה הישתתפו רליאנט),שלא היתה קלה ממכונית פח רגילה,הקיטן היתה מכונית קלה מאד-535 ק"ג בלבד. המישקל הקל,ביחד עם ההספק הסביר וגלגלי 10' קטנטנים,הקנו למכונית הקטנה ביצועים סבירים למדי-0-100 ב 17 שניות ומהירות מרבית של 140 קמ"ש. שאר מיכללי המכונית היו פשוטים למדי,וכללו מיתלים ניפרדים מלפנים וסרן חי מאחור,והגה בשיטת מסרק ומוט משונן. גם פנים המכונית היה ספרטני למדי,וכלל לדוגמא פתח איוורור בודד במרכז תא הנוסעים... לארץ החל היבוא בשנת 77 על ידי יצחק שובינסקי,בעלי אוטוקארס יצרן הסוסיתא. קמפיין הפירסום שם דגש על צריכת הדלק הנמוכה של המכונית,24 ק"מ לליטר,לטענת המפרסם. בשנתה הראשונה היא נימכרה בכמיות נאות למדי,אולם אחר כך דעכו המכירות עד שהופסק היבוא בשנת 79. בבריטנייה היא יוצרה עד 83,וברגע שמחירי הדלק ידרו לרמות סבירות,נעלם גם הצידוק לסוג זה של מכוניות,שכל תכלית קיומן היה חיסכון(סיטרואן דיאן,רנו 4). הרובין הזהה לה,רק בעלת 3 גלגלים,יוצרה עד תחילת שנות ה 90. יצחק שובינסקי ז"ל מצא את מותו מהתקף לב בעת שנהג בקיטן.

האלפא 6 אמנם דמתה לאלפטא,אך המיבנה שלה היה שונה. המיתלה האחורי אמנם היה מסוג דה-דיון,אך הגיר והמצמד מוקמו כרגיל(מלפנים)ולא ליד הסרן האחורי כמו באלפטא\ג'ולייטה. למרות מכירות אפסיות,היא שרדה עד 87,והוחלפה על ידי ה 164,שתוכננה עוד בזמן שאלפא היתה חברה ממשלתית.

הקאייה ג'וייס היא סה"כ מיצובישי ספייס-ווגון מתוצרת קאייה,רק יותר מצועצעת מבפנים,עם קישוטי עץ. מבחינה מכאנית היא זהה למיצובישי. החיסרון המשמעותי היחיד הוא המרווח בשורת המושבים השלישית,שמיועדת רק לילדים. הספייס וואגון משנת 2002 היא מכונית שונה לחלוטין,יש לה מנוע 2.4 GDI והיא כבר מיני וואן בגודל מלא,רק שהיא יקרה משמעותית ותחרוג מתקציבך.

מישהו זוכר את סבתא של אמי? היא היתה אשה נהדרת,58 שנים אחרי המעבר לסטטוס אספנות(88)...רק צריך להביא בחשבון שלכל דבר יש סוף(אפילו לסבתא של אימי..),ובאותה מידה שעולות מכוניות חדשות ונוצצות לכביש,יורדות ממנו מכוניות ישנות(יותר או פחות).יחסית למדינות מערביות,אורך החיים של מכונית בישראל ארוך יחסית,ונע בין 20-25 שנה.ברוב המיקרים מכוניות יורדות מהכביש ברגע שאין הצדקה כלכלית להשקיע בהם סכום שעולה על שוויין.ברור שמכוניות זולות הן הראשונות להיפרד מהכבישים,הן בהשבתה יזומה והן בתאונות,ואכן רוב הדוגמאות שנתתם מיתייחסות למכוניות זולות(אסקורט,אוטוביאנקי,סובארו,סוסיתא)יחסית,שאיש לא העלה בדעתו שיהפכו למכוניות אספנות.

זה לא היה הסמל של הינו בזמנו,כשעוד היתה חברה עצמאית בטרם ניבלעה בטויוטה. הסמל של הינו בזמנו היזכיר את זה של הטאונוס הישנה של פורד.

לפי המספר היא משנת 70. נידרשת השקעה לא מועטה בכדי להחיות חזרה את הקורטינה הזו.

מצטרף לקודמי,וממליץ על היונדאי אטוס 98,גם אם תצתרך "למתוח" מעט את תקציבך. בנוסף לגיר האוטומטי,יש לה הגה כוח,מזגן(מקורי ומעולה!)חלונות חשמל ונעילה מרכזית. ובניגוד לכל הפחיות היפניות שרמת הבטיחות בהן לא ראוייה למאכל אדם(ג'אסטי,שרייד ,סוויפט)יש לאטוס כרית אוויר לנהג ו 3 כוכבים במיבחני ריסוק של NCAP,לא מדהים אבל סביר. היא גם אמינה מאד וזולה לתחזוקה,ולפחות נראית כבת זמננו. הבעייה היא שקשה מאד למצוא כאלו,כי הן נימכרות מפה לאוזן,ואם הן מגיעות לעיתון הן פשוט נחטפות.

איך החיפושית החדשה?-גולף 2.0 מינוס. מבחינה מכנית היא זהה לגולף 2.0 עם מנוע ה 115 כ"ס המחוספס והרועש,נוחות נסיעה בינונית מאד,מרווח פנימי מצומצם(קשה עד בלתי אפשרי להושיב אדם מבוגר מאחור). למעט העיצוב(מקסים!)אין בה הרבה. חבל,אבל כל כך הרבה מכוניות שובות לב בעיצובם מיתגלות כאכזבה על הכביש-אופל קורסה(94-00),סיטרואן C3,מזדה 121 ועוד.

ה"זבל" מבית יונדאי עושה בדיוק מה שעושה הקורולה-מגיעה מנקודה לנקודה,ותו לא. טויוטה זה טוב ויונדאי זה זבל-עד מתי תפסיקו להכליל מותגים שלמים,שלא לדבר על ארצות מוצא?

ממש מרגש! כל כך חיכיתי לרגע שבו דגמי 2006 של הקורולה יגיעו לכבישי ישראל! למי שמעוניין,אני מוכן לפרט מהם השינויים שעבר מקרר הסמסונג שלי לקראת שנת 2006,מעניין באותה מידה...

אם בקסארה שלך יש ידית הילוכים מזוגזגת ויש כפתור זעיר לראשון,יש לך את הגיר המכונה AL4,שייחודו(?)בכך שיש לו בינה מלאכותית.בנהיגה חזקה הוא מתפקד טוב,אבל בעיר הוא די מעצבן. לשני חברים שלי היו בעיות איתו בפיג'ו 206(שתוקנו לאחר מלחמה על חשבון החברה),אבל כמובן שזהו לא מידגם מייצג.

חברים יקרים,אם כוונתכם היא למגרש שפורסם בעבר ע"י בני הספל,אז דעו שאמנם הוא איש חביב,אבל המחירים שהוא דורש עבור המכוניות הוצאו מסרט בידיוני משובח... חבל על כל המכוניות שנירקבות שם.

נכון אורן,אבל ההבדל הוא שסאאב שמו דגש רב גם על הבטיחות האקטיבית של מכוניותיה,ומהבחינה הזו הן היו טובות לעין שיעור ממכוניות וולבו. העיקרון,מיבחני ריסוק החלו להיערך כבר בתחילת שנות ה 60,אבל היצרנים שמרו את התוצאות לעצמם... רק חבל שמה שנשאר מוולבו וסאאב הם רק היסטורייה,כי ההווה שלהם כלל לא מזהיר והעתיד עוד פחות.