חן פרחי

לגירסת ה "191,000" של ה S60 היה הספק מנוע מופחת לעומת גירסת ה GLT הקודמת - 140 כ"ס לעומת 170. הגבלת ההספק נעשתה בצורה מלאכותית ע"י הגבלת שיא הסל"ד ל 4500 בה מופק ההספק המירבי. גירסה זו "ניתפרה" במיחוד עבור השוק הישראלי, ויבואן וולבו היתחייב במקביל על רכישת כמות גדולה יחסית של מכוניות.

בשנות ה 60' וה 70' מכונית חדשה היתה יקרה מאד ביחס לשכר הממוצע במשק ולכן היתה מוצר מותרות שעיקר רוכשיו היו בני המעמד הגבוה, יחסית. ההוזלה המשמעותית במחיר המכוניות חלה רק בתחילת שנות ה 80', ואז הפכה המכונית למוצר עממי יחסית שפנה גם לבני מעמד הביניים, וזה קרה גם בין היתר בשל השינויים במבנה הכלכלה והמשק הישראלי שחלו החל מהמהפך של 77'. ברור שככל שהמכונית היתה יקרה יותר ונגישה פחות אורך החיים שלה עלה, והנתון הזה החל להשתנות רק בסוף שנות ה 80'. כיום מכוניות חדשות לא יקרות יחסית לשכר שמישתכרים בני מעמד הביניים, ובתוספת אמצעי מימון נוחים, גורמים בין השאר לפחת אדיר בערכן של מכוניות משומשות, וכך הופכים תיקון משמעותי אפילו במכונית בת 14-15 לבלתי מישתלם, והסוף שלה ידוע.

אני קניתי דלי של משחת כלים שמכונה "סאנופון" בריכוז של 25%, ובנוסף לכלים, אני שוטף עימה ידיים בעבודה, והיא מסירה זיהום כבד מצויין.

הדגם היוצא של ה S60 הפגין עיצוב חיצוני מקורי ששילב מוטיבים עיצוביים ממכוניות העבר של וולבו - צורת ה V על מכסה המנוע כמו בוולבו 121 והמבנה הניפחי של הדלתות שהושאל מהוולבו 144\240. העיצוב הפנימי לעומת זאת, נהנה מהנדסת אנוש מעולה, שהפכה לסימן ההיכר של מכוניות וולבו בשנות ה 2000. ה S60 החדשה היא, פחות או יותר, הצ'אנס האחרון שניתן לוולבו בפיתוח עצמי של מכוניות, ומאחר והיא ניכנסת לפלח שוק צפוף במיוחד ורווי במכוניות מצויינות ובעלות מוניטין - ב.מ.וו סידרה 3, אודי A4 ומרצדס סידרה C - מחכים לה חיים לא קלים. ברגע שהבילעדיות בנושא הבטיחות הופקע מידי וולבו, לא מצאה החברה השבדית פלח שוק מספק, ולרוב הפכה לזנב לאריות.

כפי שכתבתי פעמים רבות בעבר, אורך חיים של מכונית ממוצעת נע סביב ה 20 שנה, ולרוב המכונית מושלכת לגריטה ברגע שכושל בה מיכלול עיקרי שעלות תיקונו גבוה מעלות המכונית. יצרני מכוניות מכירים היטב את הנוסחה, וחיים ממנה לא רע.. יחסית למדינות מערביות, אורך החיים של מכוניות בישראל ארוך למדי, גם בשל המחיר הגבוה יחסית של מכוניות חדשות. מכוניות מתחילת שנות ה 80' כמעט ולא שרדו, ואלו שכן לרוב מיתחלקות לשניים; מכוניות שמורות היטב שבעליהן מודע לכך שתוך שנים ספורות יעברו לסטטוס אספנות, מה שיאפשר תחזוקה זולה מאד, או גרוטאות מוחלטות שמושכות בכוח האינרצייה.. בכל מקרה, לשמור מכונית כמו מיצובישי לאנסר 89' פרק זמן של 9 שנים נראה לא ריאלי בעליל, על פניו.

מעניינת במיוחד צביעת המכונית, בדיוק כפי שנהגו לצבוע את גירסאות הגורדיני של רנו - כחול עם פסים לבנים. הרנו הראשונה שהיתה לה גירסת גורדיני היתה הדופין, שהיתה אחת המכוניות הראשונות בעולם עם בלמי דיסק ל 4 הגלגלים, והאחרונה להשתמש בשם, אם כי ללא הצביעה האופיינית, היתה הרנו 17. משנות ה 70' החלה רנו לקרוא למכוניותיה הספורטיביות אלפיין, שהיתה סדנא שייצרה מכוניות ספורט שהתבססו על מיכללי מכוניות רנו,והם אף סייעו לרנו בפיתוח מנועי טורבו ל 5 הקטנה ול 18 המישפחתית.

המכונית מודל 77'.

ה E34 נראתה בתמונות הרבה יותר טוב מאשר במציאות, כמו סידרה 7 של אותם שנים. מעבר לערך העיצובי, מה שאיפיין את סידרת ה 5 של ב.מ.וו זו העובדה שתמיד הן היו מהנות לנהיגה ולא הרגישו מגושמות וגדולות במובן השלילי של המילה.

הקליאו B 16V היתה פשוט יקרה מידי ומחירה התקרב מידי לזה של המגאן, מה שחיסל מראש את סיכויי הצלחתה. כמכונית, היא עדיפה על דגם ה 1.4 - יש לה מנוע מעולה וביצועים טובים, היא מאובזרת היטב ולא יקרה יותר לתחזוקה מדגם ה 1.4.

הב.מ.וו E28 הוצגה ב 81' ולמעשתה היוותה שידרוג של דגם ה E12 שהוצג ב 72'. צודק מי שטוען שלפחות מבחינה עיצובית, הן היו המוצלחות בדורות הסדרה, ובנוסף היתאפיינו בתא נוסעים מוקפד ומגומר היטב בעל הנדסת אנוש מעולה, מנועי 6 צילינדרים שהעניקו ביצועים מצויינים והתנהגות כביש בוגדנית במגבלות. דגם זכור במיוחד הוא ה M5 הראשונה, שלא היתה אלא E28 עם מנוע 3.4 ו 286 כ"ס וביצועים שהתקרבו לאלו של מכוניות אקזוטיות בנות תקופתה.

ומה שיותר חבל, שהתחביב הזה הפך מכרה זהב עבור לא מעט מתווכים וקומבינטורים, והתוצאה מונחת לפנינו.

תודה על התמונות היפות. בתמונות שבהודעה השביעית מצולמת הראפיד 136 קופה, שללא ספק היתה המכונית המעניינת ביותר בהיצע של סקודה במחצית השנייה של שנות ה 80' עד 90', השנה שבה הופסק ייצורה לאחר שסקודה עברה לשליטת פולקסווגן. הראפיד 136 LS היתה מכונית קופה קטנה וזולה, בעלת מנוע אחורי 1.3 עם 58 כ"ס סה"כ אך משקל עצמי קל ומיתלים אחוריים ניפרדים, מה שהעניק חווית נהיגה ייחודית ולא לחינם כונתה "פורשה 911 לעניים".

מנוע פינטו 2.0 הופיע בטרנזיט החל משנת 79', ושימש את הטרנזיט עד סוף 94'.

קבל רק תיקון "קל" - זו לא וספה 50 SI אלא פיאג'יו SI 50.

+ 1. שמח מאד לראות את ההתקדמות המרשימה.

אוראל, כחבילה כוללת הפאביה בהחלט מעניקה תמורה טובה, ולא טענתי לרגע שלא. האמת, לעומת מה שקראתי כאן, הפאביה בהחלט איכזבה, בגירסתה האוטומטית היא סופר מיני טובה ולא מעבר לכך, בדיוק כמו ה I20.

האיבזור בדגם ה 1.6 של ה I20 עשיר בהרבה מזה שבפאביה - גג שמש חשמלי, בקרת אקלים דיגיטאלית, חישוקי סגסוגת ומד לחץ אויר בצמיגים כדוגמא. שוב, הפאביה מכונית סופר מיני חביבה, אבל ממש לא מעבר לכך; מנוע רועש ומיתלים קשים הייתי מוכן "לבלוע" ברומסטר, כי מציעה קונספט ייחודי, אך בסופר מיני מודרנית זה קצת מאכזב. הציון שהיא קיבלה בנטקאר הינו 3 כוכבים - בדיוק כמו ה I20 והסוויפט.

בצע חיפוש - הנושא נדון בהרחבה בכמה שרשורים.

במיצובישי לאנסר 89' היו כל פריטי האיבזור שציינת. האיבזור של הפאביה שיגרתי לחלוטיןולא חורג לא לטובה ולא לרעה. האמת שאני אישית די התאכזבתי מהפאביה, אולי בגלל שציפיתי ליותר, בין היתר בשל שירי ההלל שמושמעים כאן. בנוסף לעיצוב שאותו אני לא ממש אוהב, התאכזבתי מרעש המנוע ומנוחות הנסיעה הבינונית. אני מניח שהגירסה הידנית מבצעת טוב יותר, אך כחבילה כוללת היא נופלת מהפיאסטה לדוגמא.

אין כאן עיניין של מיתלוננים - סה"כ הובעו כאן דעות בנוגע לסיכויי הצלחתה בארץ, שעל פניו לא נראים כעת גבוהים במיוחד. אותם דברים (בערך) כתבתי כאן לפני מספר שנים כשהגיעה לארץ הגרנדה פונטו החדשה, והסתבר שהניתוח שלי היה מדוייק למדי.

120K ועוד עם גיר רובוטי ?! חבל על הדלק של האונייה שמביאה אותן לארץ.. אולי בגירסה ידנית היא היתה מצליחה לייצר איזושהיא נישה משל עצמה, בדגש על אולי. שוק הקומפקטיות רווי במכוניות טובות מאד, ולא נראה לי שהבראבו תסכן את מעמדן של המאזדה 3 או היונדאי I30.

ולפני שהשרשור מתחיל להדרדר, אני מציע שנשוב לנושא למענו נפתח השרשור הנ"ל. בתודה מראש.

לאבי היתה וולבו 850 שנת 96' במצב מעולה - שמורה היטב, נסועה נמוכה יחסית וספר טיפולים מסודר. לפני כחודש הוא החליט להתקדם והציע אותה למכירה. הגיע קונה שלקח אותה לבדיקה, ובאותה הזדמנות נפרד מ 700 ש"ח (!), בשל העובדה שהמכונית עם 5 בוכנות. הבדיקה יצאה מצויין למכונית בת 13 ו 103,000 ק"מ, אבל בכל זאת, זו מכונית בת 13, וחדשה היא היתה בספטמבר 95'. כמובן שהקונה ניבהל מכמות הריג'קטים והחליט לוותר. שבוע לאחר מכן הגיע קונה אחר, בדק אותה במוסך שמבין עיניין, ורכש את המכונית. מסקנה - אין שום טעם לחפש נתונים של מכונית חדשה במכונית בת 7-8 ומעלה, חבל על הריצות, אובדן ימי העבודה והכסף לבדיקות.

חשבת שאולי היא היתה מכונית יקרה יחסית? אמנם כמות המכירות של ה 164 היתה רק 15% מזו של ה 142\144\145, אבל בל נשכח של 164 לא היתה גירסת סטיישן שהיתה רבת מכר.

ראשית, תודה לכל החברים שהגיעו לחגוג עימנו, ותודה גדולה ומיוחדת מגיעה לקובי (קפטן ג'ק) על העזרה באירגון. למעט נושא החנייה המרוכזת, המקום נחמד מאד והשירות מצויין. ובהזדמנות זו, נאחל החלמה מהירה למצא, מתגעגעים אליך !