חן פרחי

הלנצ'ייה דלתא עוצבה ע"י ג'יוג'יארו האיטלקי שאחראי בין היתר לעיצובן של הגולף MK1 והפיאט אונו. נקודת הפתיחה של לנצ'ייה היתה רחוקה מלהיות אידיאלית; בניגוד ללנצ'ייה בטא, שהיתה הלנצ'ייה הראשונה שפותחה תחת בעלות פיאט, במקרה הדלתא נאלצו לנצ'ייה להשתמש בפלטפורמה גרועה למדי שהגיעה מהפיאט ריטמו, בשל אילוצי תקציב. לנצ'ייה, כצעד ראשון, פיתחו למכונית החדשה מערכת מיתלים אחורית "נורמאלית" שהחליפה את המתלה האחורי בעל קפיץ העלים הרוחבי של הריטמו, ובכך השיגו התנהגות כביש ונוחות נסיעה בליגה אחרת מזו של הריטמו. בנוסף, תא הנוסעים עוצב וצייד ברמת גימור והידור גבוהות יחסית על מנת לפתוח פלח שוק חדש - קומפקטיות פרימיום. מה שמעניין במקרה הדלתא, שדווקא בערוב ימיה היא זכתה להצלחה ניכרת, מאחר וכחדשה היא לא ממש נלחה הצלחה מסחררת.

ביצועים קל יחסית לשפר, ולמנוע האינטגרלה יש פוטנציאל גבוה מאד. לפחות בתחום השלדה וההתנהגות היא עומדת בכבוד עם ההוט האצ'ים של ימינו, וזו מחמאה לא מבוטלת למכונית שנולדה לפני 30 שנה והתבססה על שילדת הפיאט ריטמו הידועה לשמצה.

האינטגרלה, לפחות בדגמי ה 16V , מציעה ביצועים ברמה של היפניות כפולות ההנעה של ימינו, ולפחות על פי קריאה ממגזינים נחשבים, התנהגות הכביש שלה עומדת בקנה אחד עימם, ולטענתם ההיגוי שלה עדיף על זה של ה WRX. ברור שמבחינה פרקטית האינטגרלה נופלת ממכוניות חדשות - תא הנוסעים שלה צר וצפוף והבטיחות הפאסיבית שלה רחוקה שנות אור מאלו של היפניות המודרניות. ללא ספק, הדלתא איטגרלה תהפוך כבר בעתיד הקרוב לקלאסית מבוקשת, שגם עוד 20 שנה תבצע ותתנהג למופת.

באמת חבל, ואין חובב רכב שהשם לנצ'ייה לא מעורר בו ערגה. אבל ככה זה בטבע - רק החזקים שורדים, ויצרנים קטנים הולכים ונעלמים או מיתמזגים בתוך קונצרנים גדולים. הלנצ'ייה האחרונה שנימכרה בכמויות משמעותיות היתה התמא, ודומה שמאז לנצ'ייה לא ממש מצאה את עצמה. הקאפה, למרות שהיתה מכונית טובה לזמנה, התקשתה לתת "פייט" לגרמניות שהלכו ופתחו פער שמבחינת לנצ'ייה כבר לא היה ניתן לסגירה. האפסילון לא היתה אלא פיאט פונטו מקושטת ומצועצעת לעייפה, והדלתא הקודמת היתה קומפקטית סתמית לחלוטין שהתבססה על שלדת ה "2.54" שמקורה עוד בפיאט טיפו של 89'. נקווה רק שהרנסנס שעובר על אלפא יציל אותה מגורל דומה.

נהנתי מאד לקרוא את הכתבה המפרגנת שהתפרסה על פני עמוד שלם ונערכה בצורה מכובדת מאד. יישר כוח למארגנים, לכל המישתתפים וכמובן ל 45 המכוניות שהוכיחו שגם בגיל השלישי כוחן עדיין במותניהן..

תשובה נכונה. זו ה ISO S4 שכונתה גם ISO FIDIA, מכונית סאלון גדולה בעיצובו של ג'יוג'יארו שיוצרה בין השנים 67' ל 75' ונועדה להתחרות במאזרטי קוואטרפורטה. פנים המכונית היה מהודר ומפואר, וכמו במאזרטי כלל ציוד מותרות חשמלי, עור ועץ. ל S4 כלשאר מכוניות ISO (למעט האיזטה..) היו מיכללי הנעה אמריקאיים שכללו מנועי V8 מתוצרת פורד או GM. מנוע הפורד היה בנפח 5.4 ואילו השברולט 5.8. הגיר היה ידני מתוצרת ZF או אוטומטי של פורד. הביצועים, כצפוי, היו מצויינים, ולמעשה כל מכוניות ISO שילבו מנועים אמריקאיים חזקים ואמינים בשלדות ומיתלים איטלקיים, מה שיצר מכוניות מעניינות מאד. ה FIDIA לא זכתה להצלחה גדולה, וב 8 שנות ייצורה הורכבו סה"כ 192 מכוניות. הכישלון נבע בעיקר ממחיר גבוה מאד ומפלח שוק מאד מצומצם אליו כוונה המכונית. ניזכרתי ב FIDIA היום מאחר ושמעתי ברדיו שיר של ג'ון לנון, שהיה הבעלים של המכונית השנייה שיוצרה ע"י ISO והראשונה בעלת הגה ימני.

אתה מתחיל להתקרב, אבל דרך ארוכה לפנינו..

שלילי בזנ"ט.

איזו מכונית זו ?

לי עולה.. פיג'ו 404 ומוריס אוקספורד MK 5 - מכוניות כמעט זהות מבחינה עיצובית, אבל בכל זאת ניבדלות זו מזו, בדיוק כמו הפיג'ו 405 והאלפא 164.

הצלחה מקומית היא לא מדד להצלחה - גם הפיאט רגאטה נימכרה היטב באיטליה, וכנ"ל גם האוסטין אלגרו באנגליה בשעתו.

הצלחת הג'ולייטה החדשה חיונית לאלפא שמכירותיה לא ממש מרקיעות שחקים, בלשון המעטה. ה 147 לא ממש סיכנה את מעמדן של הגולף, הפוקוס והאסטרה, ה 159 ליקטה שיירים מב.מ.וו סידרה 3 ואילו ה 166 משמשת בעיקר קישוט באולמות התצוגה, עם רמת מכירות איזוטורית למדי. נקווה מאד שמכירות הג'ולייטה יאוששו את מצבה של אלפא, לבל תגיע למצבה של לנצ'ייה, שיכולה כיום להציע בעיקר היסטורייה מפוארת.

גם היונדאי I20 בגירסת הפרימיום באה בהחלט בחשבון - מכונית טובה, מאובזרת מלא ובטוחה מאד, שלמעט שאר רוח בנהיגה עושה הכל טוב למדי, ובנוסף נהנית משירות מצויין של היבואן.

גירסת אבארט היתה קיימת בדור הראשון של ה 131 שהוצג ב 74' והיו לה 140 כ"ס שהופקו ממנוע 2.0 TC בעל זוג מאיידים כפולים. בדור השני של המכונית, שהוצג ב 78' לא היתה גירסת אבארט אלא סופר מירפיורי 2.0 עם 115 כ"ס, כמו ב 132. בדור השלישי והאחרון של המכונית, שבה גירסת האברט אלא שהפעם היתה מצויידת במגדש על שבעזרתו היא הפיקה את אותם 140 כ"ס, עם מומנט משופר.

הבעייה במיצוב של האודי A8 היא בכך שהיא ניתפסת "כמלקטת שאריות" מב.מ.וו סידרה 7 ומרצדס S. כל זאת כמובן ללא קשר לטיבה ויכולותיה. בניגוד למתחרתה מבית, הפולקסווגן פאטון, האודי לא ניכשלה מיסחרית ולא ניתפסה כפרוייקט מגלומאני.

ל 131 לא היתה גירסת קופה אלא 2 דלתות בלבד. 131 אברט היתה בוודאות אחת, היא היתה שייכת לשכן שלי והוא הביא אותה עימו מאיטלייה בתחילת שנות ה 80'.

ולמען הסדר הטוב וההגינות, אני מודיע כאן חגיגית שלמעט ההודעה המקורית, לא יתפתח דיון בנושא וכל תגובה שהיא תימחק מיד ובדיעבד ! אני לא מיתכוון לבזבז את זמני הפנוי במחיקת הודעות לא רלוונטיות - זה באמת לא מעניין את אף אחד מי מגיע ומי לא. שאו ברכות.

לאחרונה, ולצערי הרב, כל הודעה שמפורסמת בנוגע למפגשי ירושלים, הן בכנסייה הסקוטית והן בפאב טוביה, הפכו לזירת קרבות אין סופית, וזה נימאס על כולם. הנושא מוצה עד תום וכל תגובה לא עיניינית ו\או אישית תימחק ביחד עם השרשור כולו. אותו כנ"ל לגבי הקפצות אין סופיות - ההקפצות דוחקות לאחור הודעות רלוונטיות ולא יתכן שכל הזמנה למפגש תהפוך לשרשור בן 4 עמודים.

הקו העיצובי של ב.מ.וו נולד בשנת 65' עם הצגת דגמי ה 1500\1600\1800 שכונו "הסדרה החדשה". פריטי העיצוב האופיינים לכל דגמי ב.מ.וו כללו קורה אחורית בעלת צורה זהה (אם כי עובי משתנה) ומכסה מנוע שהיסתיים בזוית הפוכה. הבעייה היתה שמבחינה אווירודינאמית פיגרו מכוניות ב.מ.וו אחרי אודי ומרצדס, מה שאילץ אותם לסטות מהקו המקורי שלהם, ולמעשה, מבחינה עיצובית נטו סידרה 3 של שנות ה 90' (E36) וסידרה 5 של 96' והילך היו הב.מ.וו הארונות ששמרו על הקו העיצובי המובחן. סידרה 7 בעיצובו של כריס בנגל היתה מוזרה למדי, בלשון המעטה, וגם עיצוב סידרה 3 שנראה כמו מתיחת פנים אין סופית לא עשו טוב לחברה הבאוורית.

הוולבו 1800 ES יועדה להתחרות ברליאנט סימיטר שהציעה תצורה דומה - ספורט סטיישן. גם טריומף ניסו להכנס לפלח השוק הנ"ל, רק שאב הטיפוס שפותח על בסיס הטריומף 2500 מעולם לא הגיע לייצור סדיר. אגב, מכסה תא המטען של הוולבו ES הוא למעשה שמשה אחורית של וולבו 145.

מבחינה עיצובית נטו, האודי 80 של 87' היתה המוצלחת בכל דורות אודי, וגם כיום, 22 שנה לאחר הצגתה, היא נראית רעננה ומודרנית. החט שמקשר בין עיצובי אודי נולד עוד ב 83' עם ה 100 שנראתה עתידנית ונאה כאחד, למרות שסבלה מלא מעט בעיות עקב עיצובה החדשני - שטח שמשות ענקי שגרם לאפקט החממה ובסיס גלגלים קצר יחסית עקב סרחי עודף ארוכים. האודי A8, מיום הצגתה, ניתפסה כמכונית שכמעט ו "נגעה" במרצדס וב.מ.וו, אבל לא ממש הגיעה אליהן, למרות שהדור הראשון שלה הציג מרכב אלומיניום, מנועים חזקים ואופצייה להנעה כפולה.

ולפני שהשרשור הנ"ל מתחיל להדרדר במורד חופשי, אני מתכבד בזה לנעול אותו. תודה לכל המשתתפים - שאו ברכות.

לא, במוסכים בארץ, והאיכות מצויינת אגב. הכל עיניין של כמות הגירים "שמיסתובבים" בשוק, בדיוק כפי שבזמנו מוסכים פרטיים היו משפצים גירים של ZF ברבע מחיר מנציגו של היבואן, קיבוץ מחניים.

גיר אוטומטי של סקודה אוקטבייה משפצים כיום ב 3000 ש"ח, פלוס מינוס. תשאל נהגי מוניות ותווכח, וגם בסכום הנ"ל מרוויחים לא רע בכלל.

שבנו אתמול בצהריים זוגתי ואני מסופ"ש קסום באילת, שם ניפגשנו עם החברים שהגיעו יום קודם, ומיד לאחר הנחיתה וההתמקמות במלון קפצנו לבקר אותם בתצוגה. כפי שציין נימרוד, גדודי מעריצים התנפלו על המכוניות, ונאלצתי לפנות במו ידי ילדים שקפצו (!) על מושבי ה LTD הפתוחה של בועז איתן.. כל הכבוד למארגנים, לרשת מלונות פתאל שעשתה כל מאמץ להנעים את זמנם של חברי המועדון, ולמרות שפיספסתי את ה "פואנטה" - חוויית הנסיעה בשיירה, נהננו מאד. ובהזדמנות זו אני מודה מקרב לב לזוגתי שהפתיעה אותי, וכנראה שסוף סוף החלה להשלים עם ה"שריטה" שלי..