Buki

בהנגר בצתוגה נמצא גם קטר דיזל TU-6A דומה לזה שהסיע אותנו. רק שהוא עם תמסורת מכאנית ומנוע חלש יותר, זה שהסיע אותנו הוא TU-7A דיזל-הידרוולי. הכוונה מנוע דיזל מסובב ממיר מומנט ענק שמחובר לתיבת שני הילוכים, בקיצור גיר אוטופטי פלנטרי, דרזינה (נתחיל להחדיר את המונח הזה? ) על בסיס משאית, עוד אחת על בסיס מנוע של אופנוע, קרון ששימש להסעת מתנגדי המשטר הסובייטי לסיביר, תמונות הסטוריות ועוד. כיתוב - מתחנת Anykščiai מסילה צרה בשנים 1941-1952 גורשו אנשים לסיביר. אחרי זה יוצאים החוצה ותוספים מקומות בדרזינה הידנית או בדרזינת אופניים... אחסוך מכם את התמונה שלי רוכב על זה, כבר שמתי אותה בשירשור אחד. נוסעים ככה כמה מטרים להנגר השני, מי שרוצה יכול להמשיך לנסוע יותר כמה שבא לו. בהנגר השני, המדריך אומר משפט קצת מפתיע: "מה שאתם רואים פה, אלו אויבי הרכבת. בגללם המסילה שלנו הגיעה לשפל עד שנסגרה". זה נאמר בהומר אבל זה גם די נכון - התפתחות המכוניות ורשת הכבישים היו הגורמים העיקריים לסגירת הרכבות הזעירות. כל המכוניות והאופנועים בהנגר שייכים לבעלים פרטיים מהאיזור (לא אותו אחד, כל רכב שייך לבן אדם אחר) ובמצב נסיעה.

טוב אז הצטרפתי לסיור מודרך במתחם שהעביר הבחור הזה: בחזרה למפה, השלוחה ליונישקיס הייתה הראשונה להסגר, כבר ב 1961. ב 1996 נסגרו כל הקווים צפונית לפאניווז'יס. ציטוט מעיתון ביזנס & בלטיה מאותה שנה: החל מ 1 ליולי 1996 ממשלת ליטא מחליטה על סגירת שני קטעי מסילה צרה. קטע של 77 ק"מ בין פאניווז'יס לבירז'אי וקטע של 24 ק"מ בין יונשקליס ללינקובה. מזכיר משרד התחבורה צ'סלובאס נורקוס הציג נתונים, אשר לפיהם מתחילת 1994 לא הייתה תנועת נוסעים כלל בקווים האלו ותנועת מטענים הייתה מצומצת ביותר. ב 1996- 16 אלף טון, ב 1995 - 421 טון בלבד. דיונים לגבי המשך הפעלת המסילות הצרות התנהלו כבר מ 1993. בשורה של ישיבות משרד התחבורה הפקידים הגיעו למסקנות שהמצב התחזוקתי של המסילות האלו קריטי, יש צורך בהחלפת כשליש מאדני המסילה עקב היותם רקובים, חלק מהפסים והסוויצ'ים אינם ראוים לשימוש וכן הציוד הנייד באותו מצב. מסיבות אלו מהירות הרכבות בקטע פאניווז'יס - בירז'אי מוגבלת ל 15 קמ"ש. עקב צמצום התנועה רק בשנה שעברה ההפסדים הסתכמו ב 530000$. חידוש הקטעים המדוברים מוערך בכ 9 מיליון דולר, אבל שום משרד ממשלתי ושום רשות לא מתכוונים להוציא את הסכומים האלו, וגם בתקציב המדינה סכומים אלו אינם מופעים. לכן לשמר את הענתיקה הזו אפשר רק בתור מוצג מורשת הסטורית של צפון ליטא. סוף ציטוט. ובאמת כל הקטע שמודגש בקו עבה כחול וכתום במפה הוכרז כמוצג מורשת. אבל זה היה כנראה "יותר מידי". תשתית המסילה באיזורים שמסומנים בקו כחול עבה אומנם לא פורקה אבל היא לא במצב תפעולי, יש עצים שצמחו על המסילה וכו'. משוגעים לדבר מקווים שמתישהו כל זה יושמש...קשה להאמין. מסילה פעילה כאמור נשמרת רק באיזור שמסומן בקו כתום עבה. הדיפו והמוסכים נשארו בפאניווז'יס שהייתה מרכז כל הרשת הזו. יעד לביקור בפעם הבא בבירז'אי יש קומפלקס סטטי קטן, תמונה מהאינטרנט. בלינקובה המצב פחות טוב, גם מהאינטרנט. אנחנו ממשיכים בסיור בהנגר סחורות לשעבר. אחרי ש"מדליקים" את הקטר, לוקח כ 3 שעות עד שיש מספיק קיטור והוא מוכן לנסיעה. נפח ה"טנדר" - 2 טון קרישם או פחם, 4 קוב מים. זה מספיק לנסיעה של 60 ק"מ.

מה המידה של הגלגל?

נתקלתי משהו כמו 4 פעמים בצלחות שמתעוותות בלי שום סיבה, אני נוהג 30 שנה עם מעל מיליון ק"מ וידע איך להשתמש בבלמים. הרעידות מתחילות בלי שום סיבה, בשימוש סביר. הסיבה היחידה שאני רואה זו איכות ירודה של הצלחות עצמן.

Jonas Bieliauskas מונה לתפקיד מנהל התחנה כאן בשנת 1949 כשהיה בן 26. עבד באותו תפקיד 50 שנה ויצא ממנו לפנסה בשנת 1999 בגיל76, בדיוק כשהתיחלו לדבר על סגירת התחנה. הוא אף פעם לא איחר לעבודה כי כפי שהיה מקובל אז, גר עם משפחתו בקומה השניה של מבנה התחנה. תמונה מהאינטרנט כמובן. חדר עבודה שלו הוא חלק מהמוזיאון. המדריך מציין במיוחד את הכסא עם הלוגו ההסטורי ששרד את התקופה הסובייטית. טוב אני יכול לכתוב עוד הרבה אבל נראה לי שמספיק...

לא הכי מסכים, זה תלוי באיזה אוטו מדובר. נוסעות בארץ לא מעט מכוניות משנים קודמות שעברו הסבה כזאת בהצלחה - סיוויקים, BMW ועוד. יש גם כמה שעברו הסבה בכיוון הפוך מידני לאוטומטי. יש כמה קורולות רובוטיות 2008-2009 שהוחלף בהם הגיר הרובוטי לגיר פלנטרי. נכון שככל שהמכוניות הפכו למורכבות יותר מבחינת אלקטרוניקה וככל שהופסק יבוא גרסאות ידניות לארץ, פרוייקט כזה הפך ליותר ויותר קשה.

בדיוק לא מזמן פתחתי שירשור "לאן נעלמה הקבריאולט העממית?". ב 308CC דור ראשון הסתיימה הסדרה הנחמדה הזו ולא הוצג דגם המשך לא ב 308 דור שני ולא ב 208. וכך גם אצל רוב היצרנים האחרים שהציעו קבריאולט עממית על בסיס סופר מיני או משפחתית.

אם קנית שני פילטרים מאותו מקום מאותה קופסא, יכול מאוד להיות ששנים עם אותה תקלה.

עברת אותי בהרבה, כבוד 👍

המשך: בימי שבת וראשון בעונת הקיץ יוצאת נסיעה סדירה בשעה 11:00 לכפר Rubikiai. מרחק 12 ק"מ אותו הרכבת מכסה ב 45 דקות. באותו יום היו 4 קרונות, בכל אחד 40 מקומות ישיבה, לא לוקחים נוסעים בעמידה. זו לא כזאת אטרקציה גדולה אבל עדיין 160 איש, רובם מקומיים ולא תיירים החליטו שמתאים להם לנסוע. לא היה מושב אחד פנוי. כל פעם אני תוהה מדוע במדינה עם פחות מ 3 מיליון תושבים יש מספיק מתעניינים שממלאים את הרכבת הזו אבל בארץ אין התכנות לקו רכבת תיירותי... לא צילמתי כלום בנסיעה כי הקרון קטן, צפוף ומלא באנשים וכשיצאים ל"מרפסת" רואים בעיקר את הגנרטור של המזגנים. הדיילת מסתובבת ומבקשת לא לפתוח חלונות בשביל שיורגש המיזוג, הוא מורגש אבל חלש... וכן, בדיוק כמו לפני 35 שנה, הדבר היחידי שאני זוכר מאותה נסיעה ב 1989- נהג המשנה יורד ומוריד ידנית מחסום בכביש אותו הרכבת חוצה. הקרונות האלו הם קרונות סובייטים מדגם ПВ-40 (מבטאים את זה פֶּה-ווה), כמו רוב המוצרים הסובייטים הרעיון שעומד מאחוריהם הוא סטנדרטיזציה, אחידות, רק מה שצריך ולא מעבר, פשטות ומחיר נמוך. מה שמיוחד בו זה שהוא במבנה שילדת מרכב. אחרי מלחמת העולם השניה, החל משנות ה 50 כל קרונות הנוסעים העתיקים שהסתובבו בקווי 750 מ"מ במרחב הסובייטי ובאיזורים שסופחו אליו, הוחלפו בשני דגמים - הראשון הוא הפה-ווה הזה (אורך 11 מטר, 40 מקומות ישיבה, ספסלים כפולים משני הצדדים של המעבר) והדגם השני קרון פולני Pafawag (אורך 15 מטר, 36 מקומות ישיבה, ספסלים כפולים בצד אחד של המעבר, ספסלים יחידים בצד השני) שהיה מרווח ונוח הרבה יותר. מכיוון שיצור של שניהם הסתיים לפני כמה עשורים, אלו הקרונות שנשארים בשימיוש באיזורים האלו, איפה שעוד נוסעים על מסילה צרה. 1 דוד הסקה. 2 שרותים. להשוואה הקרון הפולני "המתחרה" . 1+2 כיור ושרותים, 3+4 לוח חשמל ודוד הסקה, 5 ארגז לפחמים או לציוד אחר. אחרי 45 דקות מגיעם, הרכבת חונה פה שעתיים. כולם הולכים מהרציף כמה מאות מטרים לאגם, שם יש בית קפה, כמה סירות שאפשר לשכור וחוף רחצה קטן. המסילה בכפר מתסיימת כך. עד 1983 הקו המשיך מכאן ל Utena, באותה שנה המשך הקו נסגר ופורק. הרציף שליד האגם הוא עם מסילה אחת. ה"סבב" זאת אומרת תמרון עקיפת הרכבת על יד הקטר מתבצע במה שנשאר מתחנת Rubikiai המקורית כמה מאות מטרים צפונית משם. זאת אומרת אחרי שהנוסעים יורידם ברציף, הרכבת נוסעת ברוורס עם הקרונות קדימה עד לתחנה המקורית, שם הקטר עוקף אותה ושוב דוחף ברוורס את הקרונות לרציף ואז ממתין לנוסעים. זה לא דבר הכי תקני אבל לקו תיירותי זעיר כנראה שזה בסדר... פה מתבצעת העקיפה, רואים בצד ימין את הרציף המקורי הישן. אולי התקלקל משהו? זה כבר לא באחריות יצרן... לא, לא התקלקל, הכל בסדר. ממתינים לנוסעים לנסיעה חזור. בחזרה, מי שמעניין יכול להמשיך לסיור במוזיאון במתחם תחנת Anykščiai, מחיר 10 יורו. פה הבחור מסביר איך פועלת מכונת השרביטים, מכונה ששימשה לאבטחת בטיחות תנועה בשני כיוונים בקווים בעלי מסילה אחת. בכל אחת משתי תחנות סמוכות מותקנת מכונה כזאת, שתי המכונות מחוברות זו לזו בחוטי חשמל. על מנת שאפשר יהיה להוציא שרביט, כמות השרביטים בשתי המכונות יחד חייבת להיות זוגית. מנהל תורן בתחנה א' מתקשר למנהל תורן בתחנה ב' ומבקש רשות לשלוח רכבת. מנהל תורן בתחנה ב' מאשר שהוא מוכן לקבלת רכבת על יד כך שהוא מסובב "מחולל" שמחובר למכונת השרביטים שלו. האות החשמלי נשלח למכונת השרביטים בתחנה א' ואז יש אפשרות להוציא שרביט אחד. השרביט נמסר לצוות הקטר. ללא השרביט אסור להם לצאת לדרך. נוכחות השרביט בידי צוות הקטור מבטיחה שבאותו מקטע נמצאת רק רכבת אחת, הרי לא ניתן להוציא שרביט נוסף מהמכונה בשתי התחנות. בהגעה לתחנה ב' צוות הקטר מוסר את השרביט למנהל תורן, שמחזיר אותו למכונת השרביטים. מה שאומר שאותו קטע קו פנוי כעת ואפשר לשלוח רכבת נוספת. השרביטים יחודיים, שרביט של מקטע מסויים לא מתאים (לא יכול להיות מוחזר פיזית) למכונה של מקטע אחר. במכונה יש מספר שרביטים על מנת שתהיה אפשרות לשלוח מספר רכבות באותו כיוון, זו אחרי זו. אבל בשיטה זו רכבת נוספת יכולה לצאת רק אחרי שהקודמת הגיעה לתחנת היעד. שיטה טיפה פרימיטיבית אבל כל עוד כל הנוגעים בדבר ממלאים אחרי ההוראות, השיטה הייתה יעילה. גם כשמנהל תורן לא ידע בדיוק את הלו"ז ולא ידע איזו רכבות עוברות אצלו בתחנה, עדיין הוא יכל להוציא לקו רק רכבת אחת בו זמנית.

רגע, בהגעה למצב עצירה, כשמעבירים לניוטרל אנחנו לא משחררים את הקלאץ' מהר? יש סידור אחר? משלב לניוטרל ועוזב את הרגל מהקלאץ', לא לאט ולא בהדרגה, פשוט עוזב את הדוושה. יש מישהו שעושה את זה בצורה אחרת?

ושמו על זה מאמ"ת 10 אמפר? בטח הוא קופץ מדי פעם כי צריכת זרם של גוף חימום 2500W היא מעל 10 אמפר. עקרונית מתחת לסף ההפעלה של מאמ"ת 10A אבל קרוב.

זה קיים בהרבה דגמים. נגיד איביזה דגם הכי פשוט מגיעה עם 4 צמיגים 185/65/15 מרוכבים על חישוקי ברזל פשוטים וגם הספייר כזה. אותה איביזה דגם מאובזר מגיעה עם 215/45/17 על חישוקי סגסוגת אבל הספייר עדיין חישוק ברזל פשוט עם 185/65/15. למרות שקוטר חיצוני יהיה קרוב, גלגל ספייר כזה נחשב גלגל זמני ומותר לנסוע איתו למקום התיקון בלבד במהירות עד 80 קמ"ש. אבל בדגם הפשוט זה כמובן גלגל רגיל בלי הגבלות. לפי החוק אסור שיהיה צמיג אחד שונה אבל יש החרגה, במקרה של תקר מותר להרכיב צמיג אחד שונה לנסיעה עד מקום התיקון בלבד. לא מוגדר בכמה הוא יכול להיות שונה. כתוב שמותר שיהיה שונה בלי פירוט.

זה לא בדרך אלא לפי חוק החשמל מכשיר חשמלי שאינו מטלטל בהספק 2000W ומעלה (זאת אומרת כזה שמותקן במקום קבוע כגון מכונת כביסה, מזגן, תנור, דוד) חייב קו כוח. קו כוח זה קו נפרד ישירות מהלוח שלא משותף עם צרכנים אחרים עם מוליכים בחתך 2.5 מ"מ לפחות.

האמת שגם בשנות ה 50-60 מנוע 2 פעימות לא היה נפוץ במכוניות, להוציא איזטה, מסרשמיט ומכוניות בועה אחרות, במכוניות בגודל רגיל חוץ מסאאב ו DKW לא מצליח לזכור משהו. מדבר על מכוניות שיבואו לארץ.

מכונית, לא אופנוע, עם מנוע 2 פעימות הכי חדשה שיש בארץ היא סאאב 95 שהוצעה עם מנוע 2 פעימות מתחילת הייצור ב 1960 אבל ב 1967 נוספו מנועי 4 פעימות. בעולם היה את טראבנט המזרח גרמנית ו Wartburg היותר גדולה שיוצרו עם מנוע 2 פעימות עד תחילת שנות ה 90. פעם כתבתי סקירה עלינן. בשנים האלו רכב נדרש לעמוד ב 4.5%CO בסל"ד סרק. זה לא קשור לשריפת שמן. אם הרכב פולוט עשן נראה לעין, אפשר להביא אישור מוסך שזו פעולה תקינה של המנוע ולא תקלה, רלוונטי ל 2 פעימות.

יש לי ברלינגו, זו שעכשיו היא הרביעית בערך, יש עליה מיליון הודעות בפורום. אבל לא מזמן ברגע של ערפול מוחי קניתי את זה, עד עכשיו לא יודע למה...

מדורגת הכוונה ככל שאתה רחוק מ 150 ק"מ/5 שנים, ינתן אחוז השתתפות נמוך יותר עד שאחרי 210 אלף ק"מ/8 שנים לא תנתן השתתפות בכלל. נגיד בשנה שישית 60%, בשנה שביעית 40%, בשנה שמינית 20%.

התכוונתי לחה ש Tribel ציין. אני לא יודע אם המצב כזה נורא אבל אחרי שנפלתי כמה פעמים (יותר מפעמיים - שלוש) על חלפים מזויפים, נהייתי חשדן. מדובר בפילטרים, לא פלגים. יש לי רכב דיזל אז יחסית לא מתעסק הרבה בפלגים ולא יודע מה מצב הזיופים שם.

למה ככה? הסיריון הופיעה פה.

וקל מאוד לבדוק את זה עם כל סורק הכי פשוט, כל סורק יודע להציג סל"ד. אם בזמן שהתקלה קיימת רואים את הסל"ד בסורק, זאת אומרת הנתון קיים ומגיע למחשב מנוע והבעיה בלוח שעונים, מנוע מחט אולי.

אמרו לי חברים שלא מספיק ברור מה אני רוצה. או, קי, מתנצל... הכוונה שלי הייתה שאשפר להשקיע טיפה בקומפוזיציה ובעריכת התמונה לפני שמעלים אותה, בשביל שתהיה נעימה לצפייה. כמה נקודות: לא לצלם תמונות ורטיקליות. לא לצלם בזווית, בחושך, מרחוק, תוך כדי נסיעה באוטו. אנחנו לא בתחרות מי מצלם יותר ומעלה יותר ואין תכלס שום ערך בתמונה של רכב נדיר ככל שיהיה אם בקושי אפשר לראות משהו בתמונה. אם כבר צילמתם מרחוק, תעשו חיתוך לתמונה. למה צריך לראות בתמונה 50% כביש, 30% פח זבל ורק 20% אוטו שרצינו לצלם? כל הנ"ל בגדר בקשה בלבד, אף אחד כמובן לא הולך למחוק תמונות שלא עונות להגדרות הנ"ל. תודה רבה.

במקרה של מצתים, שווה לשלם גם פי 2 בשביל לקבל חלק מקורי, פילטר מזוייף למשל לא יכול לעשות נזק כמו מצת מזוייף. או לקנות בחנות רגילה ולחפש סימני זיוף, יש מדריכים באינטרנט שמסבירים על מה צריך להסתכל בדיוק.

סיכוי הכי נמוך לזיוף זה במחסן חלפים של יבואן הרכב.

לא רכב מעניין בכלל, אבל אני מקווה שמשתי התמונות האל שצולמו כמובן מאותה נקודה, תוכלו להבין מה אני רוצה לאמור לגבי אופן העלות התמונות...