קורן בן אשר

?? איפה ניר דוד ואיפה עין השופט? אולי אתה מתכוון לכביש ממשמר העמק לעין השופט - אכן מהמוצדקים! כביש נהדר ובמיוחד במז"א גשום. בימים כאלה לעתים קרובות הייתי יוצא למרדפי גשם, מזכרון על כביש 70 עד יקנעם, פניה ל-66, עליה דרך משמר העמק, סוגר מעגל דרך 672 והביתה.

זה שיש אזורים שאינם מחוברים למערכת המים הארצית לא אומר שאין להם מים. הערבה, אילת, הבקעה ורמת הגולן אינן מחוברות למערכת הארצית, ומקבלות מים מקידוחים מקומיים. באילת יש מתקן התפלה למי קידוחים מליחים ומי ים, למיטב ידיעתי בנוסף לכך ישובי הערבה הדרומית מקבלים גם מים מירדן כחלק מההסכמים (הירדנים מקבלים בתמורה מים מהכנרת).

אני לא בטוח שזה נכון, לפי מה שאני יודע דגמי הדיזל ב-2018 (טרם העדכון) עדיין הגיעו עם גיר 6 הילוכים יבש, אבל ייתכן שאני טועה.

הערה טכנית: זה לא בדיוק אותו גיר. אתה מכיר את ה-6 הילוכים יבש ה"ישן". בגרנד קופה בנזין החדשה מותקן 7 הילוכים רטוב, של אותו יצרן. למיטב ידיעתי יצרן הגירים (Getrag/Magna) עבר למצמדים רטובים בכל קשת הדגמים שלו.

זה בדיוק העניין; הנס - תגדיר "תודעה" - תודעה של מי? אני קורא עכשיו מסמך מרתק ומבעית על ההיסטוריה של מתקן מאיאק, מפעל הפלוטוניום הראשון של ברה"מ, בראשית דרכו בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים. סמוך למתקן הוקמה מעבדה סודית ביותר לרדיוביולוגיה, הראשונה בברה"מ, ואנשיה היו הראשונים ללמוד מכלי ראשון על סכנות הקרינה בעבודה עם חומרים גרעיניים. לאנשי המעבדה ובכירי המתקן היה ברור משלב מוקדם מאוד על גודל הסכנה. הבעיה היא, כמו שכתב בוקי, שהיה מידור מוחלט, המידע והמחקרים נאסרו בפרסום למשך עשרות שנים, ולהבנתי אף על עובדי מאיאק לרבות אנשי המעבדה הנ"ל נאסר לעזוב את תחומי "העיר האסורה" צ'לאבינסק-40. התיאורים במסמך מבעיתים. שיטות העבודה בתחילת הדרך היו פרימיטיביות ביותר, היו עובדים עם החומרים המסוכנים ביותר שקיימים כאילו מדובר בסדנת קרמיקה באיזה מושב של רוחניקים. במתקן זה עבדו בין השאר עשרות אלפי חיילים שגוייסו מכל רחבי ברה"מ ונשלחו למשימה זו, ולמעשה הפכו להיות אסירי עולם במתקן, מבלי שיוכלו לחזור אי פעם הביתה או ליצור קשר עם העולם החיצון. תנאי עבודתם היו איומים והם מתו כמו זבובים. אם משווים לפרוייקט מנהטן של האמריקאים, גם שם בתחילת הדרך היו הרבה תאונות קרינה, ויש לפחות שני מקרי מוות שניתן לייחס מיידית לתאונות אלה. אבל עדיין, בשורה התחתונה, אצל הרוסים מחיר הפיתוח של פצצת הגרעין הראשונה גבה מחיר שגדול כנראה בשלושה סדרי גודל, וזה אומר משהו.

"אם הפתרון היה רק תוכנתי הוא כבר היה מיושם" - יכול להיות נכון או לא. בכל מקרה, לאשר שינויים/תיקונים בתוכנה זה לא עניין של מה בכך, צריך תהליך הוכחה ארוך כולל ניסויי טיסה במתאר הרלוונטי. זה לא אפליקציה בטלפון. יהיה מעניין לראות מה יהיה הפתרון שיאושר על דעת ה-FAA. שינויים אוירודינמיים/מבניים מסויימים כדי לנטרל את הבעיה אפשריים וכבר נעשו דברים כאלה בעבר, אם כי אני משער שזה פתרון פחות רצוי מבחינת בואינג. בוודאי. 7 מושבים בשורה, עם מרווח ענק (מבחינתי) בין השורות, וזוית נטיה מכובדת של המושב. קצת חבל שאלוהים מחלק אגוזים למי שאין שיניים, כי אני מאלה שלא מסוגלים לישון בטיסות. מכל בחינה אחרת היה מושלם. כנראה אם הייתי יושב במחלקת הבקר הייתי קצת פחות מרוצה.

זה לא כשל תכנוני. זו פשרה תכנונית שההתמודדות עמה היא באמצעות יישום פתרון מתאים במערכת בקרת הטיסה, מה שכשל זה יישום הפתרון. אותו כנ"ל. פתרון הנדסי לגיטימי, הביצוע כושל. לשיטתך אפשר בטח גם להגיד שהעובדה שמטוסים לא נבנים מטיטניום ואין כרית אויר אישית לכל נוסע היא מחדל וחמדנות. בתכן מטוסים נעשות מטבע הדברים מאות ואלפי פשרות הנדסיות שונות, ההתמודדות איתן נעשית בכל מיני מישורים, כל עוד פתרון הוכח כבטוח ברמה הנדרשת אין בכך בעיה. המטוס הזה הכניס הרבה מאוד חידושים משמעותיים מאוד מבחינת ארכיטקטורה של המערכות בו. יש בו אחוז גדול מאוד של מערכות חשמליות, בין השאר מערכת האיורור/מיזוג/דיחוס חשמלית לחלוטין (בניגוד למערכת המסורתית שלוקחת אויר דחוס מהמנועים). הושקע מאמץ גדול מאוד בכל עניין נוחות הנוסע בקבינה ובפרט נושא איכות האויר. התא מדוחס ללחץ גבוה יותר (רום תא נמוך יותר) ורמת הלחות היא בסביבות 20% במקום אחוזים בודדים. גם אני ישבתי לראשונה ב-787 לפני שבוע בטיסה טרנסאטלנטית, ואני חולק רושם דומה. אם כי מושב במחלקת world traveler plus של בריטיש כנראה לא הזיק לחוויה. על המטוס עצמו כתוב איירבאס/בואינג, אבל מאחורי כל אחת מהיצרניות הגדולות יש זנב לוגיסטי עצום שנמשך על פני עשרות מדינות. לבואינג שותפות אסטרטגית עם יצרניות יפניות שבונות חלק ניכר מהרכיבים, למשל הכנפיים של 787 מיוצרות ביפן. וכמובן נושא המנועים, בניגוד לכלי רכב אחרים, בסילונים הגדולים סוג המנועים ניתנים לבחירה ע"י הלקוח, עבור אותו מטוס יהיה בד"כ היצע של שני מנועים או יותר לבחירה מתוצרת RR/GE/CFM/P&W וכו'.

גם הצינור עצמו מתחמם מאוד ומעביר חום בחזרה לתוך החדר, לכן חשוב שיהיה מרחק קצר ככל האפשר בין המזגן לפתח היציאה. אני בזמנו החלפתי את הצינור לצינור שרשורי של מייבש כביסה בקוטר זהה, הצינור החלופי היה דק-דופן, גמיש וקל יותר ואיפשר לי לקרב את המזגן לחלון ולקצר את האורך הנדרש.

היה לי לפני שנים מזגן פמילי עם צינור שרשורי. גרתי בקומה אחרונה בדירה שכורה באחת משכונות עבר הירקון, והמזגן איפשר לי לשרוד את הקיץ. היה די רועש (בשביל זה המציאו אטמי אוזניים) אבל עשה את עבודתו. כדאי לארגן לצינור פתח יציאה מסודר לחלון (אני אילתרתי מלבן קרטון עבה עם חור שמתאים בדיוק לקוטר הצינור).

דיוק קל - שתי האלומות זהות, מכוונות ישר קדימה במקביל לציר הסימטריה של הרכב, ובגובה זהה. צורת האלומה עצמה לא סימטרית, כך שהאור בצידה הימני מתפשט למרחק רב יותר. https://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?653102-%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F-%D7%A4%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%90%D7%91%D7%99%D7%94-2016&highlight=%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F+%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%A4%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D

רוב המוחלט של הולכת החום מהקרקע לאטמוספירה (בשלושה סדרי גודל) מתבצע באמצעות הסעה טורבולנטית ולא בהולכה, כך שעניין הלחות לא רלוונטי פה בכלל. מה עוד שהטבלה שיוסי מציג מראה שאויר לח מוליך פחות טוב מאויר יבש, לא התעמקתי אך אינטואיטיבית זה מסתדר לי כיוון שלאויר יבש צפיפות גבוהה יותר(!) מאויר לח. כפי שנאמר, הבעיה היא קרקע חרסיתית ש"עובדת"; כך בהרבה כבישים בארץ באזורי העמקים, וכך היה במשך שנים בכביש הסרגל, עד שלפני כעשור עשו שם עבודה גיאוטכנית יסודית מאוד (חפרו לעומק כמה מטרים, והניחו מצעים ושכבות של יריעות לפי תכנון מדוקדק) ומאז שקט בגזרה.

אתה כתבת "ציינו בעולם את סיום מלחמת העולם". יחי ההבדל הקטן. במערב מציינים ב-8 במאי את הנצחון על הנאצים (וסוף המלחמה מבחינת אירופה המערבית, שעה שעבור האמריקאים המלחמה המשיכה להשתולל בחזית הפסיפיק). בברה"מ מציינים זאת ב-9 במאי. אף אחד לא מציין את סוף המלחמה ב-6 ביוני. יום השואה הוא עניין אחר. מזה כעשור מציינים את יום השואה הבינ"ל ב-27 בינואר (מהלך ביוזמה ישראלית). גם בארץ אני חש בנוכחות גוברת של ציון זה בשנים האחרונות. לדעתי, אגב, כדאי גם בארץ ליישר קו ולציין את יום השואה בתאריך זה, אבל זה עניין לדיון אחר.

תואיל בבקשה להסביר מי, לשיטתך, מציין את סוף מלחה"ע השנייה ב-6.6. אני לא מכיר שום מנהג כזה בשום מקום במערב.

אין לי ספק שמטען חכם זה מצויין, בהנחה שלפות"ש יש חניה עם חשמל, או לחילופין מקום להשאיר בו את המצבר במשך חודשים כשהוא מחובר למטען. לי אין את אלה, ואני במתאר די דומה לפות"ש, אני מגיע לארץ אחת לכחודשיים, יש לי שני רכבים שעומדים עם מצבר מנותק. לא נרשמו שום בעיות, מלבד הקודנית שככל הנראה נדפקה באחד מהרכבים ועשתה לי קונץ לא נורמלי בגיחה הקודמת.

אם אתה יודע מה המק"ט, תבדוק אצל הפולני (תעשה חיפוש). לחילופין, תכתוב פה מק"ט וננסה לבדוק כמה עולה אצל ספקים שונים.

ניתן. יש אם כי לא המון. הייתי מתעקש על רכב מפרטי וברמת הגימור הגבוהה ביותר בלבד (רמות הגימור הנמוכות ערומות למדי וגם ככה מדובר ברכב די בסיסי). הבנזין 1.6 לאחר מתיחת הפנים נוסע סביר למדי. הדיזל מצויין וקיים גם ברמת הגימור הגבוהה. הוא מומלץ יותר למי שמסתובב בעיקר מחוץ לעיר.

עתידות: השרשור הזה עתיד להנעל. אני לא יודע למה, רק תחושת בטן שלי. אה, ותוזכר המילה "שניצלים".

לא מומחוי בנושא. גם לי נראה שהדבר האחרון שמשרד רו"ח מכובד צריך זה מונקי-ביזנס. הייתי הולך על שני רישיונות נפרדים, או רישיון צף, אם זו אופציה. teamviewer זה בטח לא הכלי לזה. בכל מקרה בסיס הנתונים מן הסתם יצטרך להיות משותף, אני מניח שזה יכול להיות כל דבר החל משרת NAS על הרשת במשרד, ועד אחסון בשרת מרוחק אצל ספק כזה או אחר.

כמוצא אחרון, לנסות להחליף מטען, אם יש מטען תואם אחר שמסתובב בבית. הייתה לי לא מזמן בעיה מוזרה מאוד, קניתי סוללה חדשה ל-X220 שלי, ברגע שהייתי מחבר אותה המחשב היה משתגע, הטעינה מפסיקה, והמחשב היה נכנס למוד הספק מוגבל בלי קשר אם היה מחובר לחשמל או לא, בקושי זז. לאחר ניסיונות רבים בכל מיני כיוונים, בהברקה של רגע פשוט החלפתי למטען לנובו אחר, חדש יותר, בהספק זהה שהסתובב בבית, והבעיה נפתרה מייד. אני מניח שהייתה אי-התאמה בין בקר הטעינה לרוויזיה של הסוללה ולרוויזיה של המטען (לא זיהה את פרטיהם) או משהו בסגנון.

למה לערב עכשיו תוכנה נוספת שגם אתה לא מכיר, גם מורכבת ולא אינטואיטיבית (מניסיון), וגם לא מה שביקשו בתרגיל. דבר ראשון, לפני שאלות בפורום, אתה אמור לברר עם המרצה\מנחה\מתרגל איך רוצים שתפתור את התרגיל. מטלב, או מתמטיקה\מייפל, או נייר ועפרון, פתרון אנליטי או נומרי. הם הכתובת. (אם בהגדרת התרגיל אין מספיק אינפורמציה מה אמורים לעשות, מבחינתי מגיע לחוכמולוג שחיבר את התרגיל הזה ציון נכשל.)

יש הרבה אנשים שפותרים מד"ר ביום-יום שלהם, פשוט הם עושים את זה באופן נומרי וזה שקוף להם (למשל מי שעוסק בסימולציות פיזיקליות, דינמיקה ובקרה). נראה לי שאף אחד לא התכוון שפות"ש יפתור את המשוואות בצורה אנליטית. אבל אולי אני טועה. בכל אופן זה משהו שצריך לשאול את המרצה\מתרגל. למטלב (גם בלי symbolic toolbox) יש פותרן נומרי מובנה למערכות של משוואות דיפנציאליות לינאריות מסדר ראשון. לחפש ode23 או ode45 ב-help ולהמשיך משם.

הממממ... בהערכה גסה, נראה לי שרדיוס הראשון הוא נניח תל אביב רבתי כולל שכונות עבר הירקון, הרדיוס השני כולל נניח את רמה"ש והרצליה, נתניה זה כבר יהיה אזור שלישי או רביעי שזה בטח סביב 6 אירו לכרטיס. גם אז אני לוקח בלי לחשוב פעמיים. אגב, ילדים עד גיל 7 לא משלמים, והורה שעולה עם עגלה לא משלם כלום בכלל.

למה אין עדיין במערכת פה thumbs up? הרפרנס שלי הוא לא ישראל. אני למשל נע כבר הרבה שנים במדינות סקנדינביה (גם גרתי כמה שנים בדנמרק ועכשיו בפינלנד) ומרגיש פה בנוח (אם כי לא מרגיש בבית - שזה דבר אחר לגמרי). גם פה הכל מסודר ומדוגם ומוגדר, ויש חוקים מאוד ברורים, ויש נורמות חברתיות ברורות, אבל בקטע אחר, זה vibe אחר לגמרי. זה כמובן מאוד סובייקטיבי וקשור לנסיבות האישיות שלי. קשה לשים על זה את האצבע. בפעם הראשונה שהגעתי לארה"ב זה היה לפורט וורת' טקסס, וזה היה נראה לי משונה להחריד. הכל ענק. אין אנשים ברחובות. צריך רכב כדי לחצות את הכביש. דיויזיות וקורפוסים של מהגרים היספנים מתפעלים את הכל. ארמיה שלמה של מקסיקנים גוזמת את הדשא בין נתיבי הכביש המהיר באמצע שום מקום. המנטליות השונה באופן קיצוני - גם ביחס למנטליות האירופאית (ואני מאוד רחוק מלהיות סחבק ישראלי טיפוסי). הכל הרגיש כל כך... לא נורמלי. אני מסייג ואומר שהייתי בסה"כ עד היום בחוף המזרחי, באוהיו, בקולורדו ובטקסס. לא הייתי בחוף המערבי. בהחלט יכול להיות שבקליפורניה ארגיש אחרת לגמרי. דווקא אוסטין זה שם שנזרק באוויר, ויש מצב שאולי בעתיד נגיע לשם, אם גברת רופאה תשכנע אותי שנגמרו האפשרויות הריאליות האחרות לעסוק בהתמחות שלה, וזה הצ'אנס הכי טוב שלה. אגב, דווקא עניין ה-front lawn לא שייך פה. לפי מה שהוסבר לי, הגינה הקדמית היא לראותה בלבד. לא עושים בה כלום. בשביל זה יש את הגינה האחורית, ויותר מזה, חלק מהאנשים גם בה לא עושים שום שימוש - בשביל זה יש להם deck... (אבל את הדשא חייבים כמובן לכסח, בזמן ולגובה המתאים, זו כנראה אובססיה לאומית פה).

שני הסנט שלי. הודעה זו נכתבת מפרברי סינסינטי... אני אוהב ממש (בלי סרקזם) את ההודעות של אוריו, שכדרך קבע מציגות תמונה מאוזנת, מפוכחת ושקולה. הגירה (אם ולאן) היא עניין אינדיבידואלי מאוד, המשקל של השיקולים השונים שונה אצל כל אחד, וכתוצאה מכך הכף עשויה לנטות לכיוון שונה. בכל אופן, אני מייעץ לפות"ש, בכל הקשור למידע על החיים במדינה XYZ, להסתמך על מידע מאנשים שממש חיים שם לפחות שנתיים-שלוש. מי שלא עבר הגירה או לפחות חי כמה שנים במקום כזה או אחר, אין לו שום פרספקטיבה על החיים שם במציאות. לגופו של עניין, מי שסופר אינצ'ים של הטלויזיה או סקוור פיט של הבית, ארה"ב מנצחת בענק, אין שום קנה מידה להשוואה בכלל. לטעמי יש סיבות יותר חשובות לשקול בחיוב הגירה בארה"ב, חלקן כבר נכתבו כאן: 1. רוגע ושקט נפשי (באזורים טובים). כמובן למי שיש לו עבודה קבועה וביטוח רפואי והוא מסודר בחיים. 2. הרושם שלי שבארה"ב לפוליטיקאים וגחמותיהם יש בתכל'ס מעט מאוד השפעה על החיים האישיים של האזרחים. בישראל, אם איזה רב או פוליטיקאי דרג ג' נותן נפיחה, מרגישים את גלי ההדף בכל רחבי המדינה תוך שתי דקות. 3. חינוך. שוב פעם, במקומות הטובים, שאותם צריך לבחור בפינצטה כמו שבוחרים מכונאי רכב בישראל. לא חסר בארה"ב עצלנים ודגנרטים, אבל ממה שאני רואה, מי שכן רוצה לעבוד ולהתקדם, יהא במוזיקה או ספורט או מדעים, כמות המשאבים הזמינה לו היא בסדר גודל אחר לגמרי. אישית, אגב, עם כל ביקור אני מוצא את הארץ הזו יותר ויותר מוזרה באופן מטריד; אני פשוט מרגיש כאילו אני בתוך מכונה. אין לי הסבר אחר. אני לא רואה את עצמי חי בארה"ב, למרות שיש סיכוי לא מבוטל שזה ייקרה בעתיד.

מה, כאילו אני? למען האמת לא עשיתי שום הכנות בקשר לזה. בהתחלה קנינו כרטיסי נייר במכונות המאוד נוחות ויעילות שפזורות בכל תחנות הרכבת ומסופי התחבורה הציבורית. ברגע שקיבלנו את תעודות התושבות (הזמנית) התארגננו על כרטיס סטייל רב-קו עם הנחת תושב. השימוש מאוד פשוט, נוח ושקוף בכל אמצעי התחבורה. האפליקציה של HSL מעולה אבל אני לא משתמש בה לתשלום - רק לניווט בתחב"צ. לפני כמה שבועות אגב, הייתה רפורמה, שינו את מפת האזורים וגם את מחירי הכרטיסים, מוכרים את זה לציבור כשיפור גדול (ואכן יש פישוט המערכת ושיפור בחלק מהדברים) אבל תכל'ס המשמעות העיקרית היא העלאה ניכרת במחירי הנסיעה המינימליים. לסבר את האוזן - מחיר כרטיס מינימלי (שני אזורים) במטרופולין הלסינקי - 2.80 אירו. תחבורה ציבורית טובה עולה כסף.