Mr. MAG

אני שונא את חיי. כתבתי תגובה מפורטת, ואז סגרתי את העמוד ואיבדתי אותה. בקיצור: לדעתי ברכבים מודרניים אין הבדל משמעותי בין קטגוריית ה"מיני" וה"סופר-מיני" מבחינת כמה הן מתאימות לשימוש עירוני\בין עירוני, וכו'. זה יותר קטגוריה של מחיר מאשר של גודל, ברמה הפרקטית, וזה משפיע על דברים אחרים כמו אבזור, היצע המנועים, מערכות בטיחות, נוחות וכו'. בהנחה שלא לחוץ לך דווקא רכב חדש מסוכנות, הייתי מחפש רכבי סופר-מיני ומעלה, ומתמקד בדרישות אחרות (שלא פירטת פה) כמו ביצועים, אבזור, בטיחות. הבדלי הגודל\קטגוריה לא סביר שמשמעותיים במיוחד עבורך, מאחר ולא ציינת במפורש ענייני חניה צפופה שצריך להיכנס בה או משהו כזה. רק בחייאת, אל תקנה ספייס סטאר. רכב נוראי. (מבלי לפגוע בכבודו של zvit, זו דעתי על סמך נסיון קצר עם הספייס סטאר)

איזה ירושה? אני הייטקיסט והוא נגר 😂 אבל ברצינות - למה? התיבה הרובוטית ניחא, אני מבין את החשש אחרי פיאסקו ה DSG של תחילת העשור הקודם והתיבה המקוללת של פורד. מצד שני, יש תיבה רובוטית ליונאי כבר כמה שנים וטרם שמעתי תלונות? בכל מקרה, אני באמת מעדיף (עבורו) תיבה אוטומטית פלנטרית מודרנית כמו האייסין. אבל למה לא מנוע טורבו? לא מדובר פה בטכנולוגיה חדשה, ואני צופה שתקנות צריכת הדלק ופליטת המזהמים רק יחמירו עם הזמן, לא עדיף בנקודה הזו להתקדם למנועים האלה שברור שלא הולכים לשום מקום בקרוב, וכנראה יוחלפו רק כשכולנו ניסע על חשמל?

לטסלה 3 טווח אמיתי (ממבחני דרך) של 200 עד 240 מייל, שהם 320-380 ק"מ, כלומר מספיק בהחלט לנסיעה מתל אביב לחרמון או מתל אביב לאילת, עם מקסימום תדלוק קצר בדרך (לא עד טעינה מלאה) ואז טעינה במהלך הלילה בצימר. דווקא בישראל על גודלה הזעיר הפוטנציאל לרכבים חשמליים הוא הגדול ביותר במינימום השקעה מצד הממשלה וכולי תקווה שכניסת טסלה לארץ תדחוף בכיוון הזה. אצלנו, חלק גדול מהאוכלוסיה שעובד וגר קרוב זה לזה, יכולים להסתפק בלהטעין פעם בכמה ימים בבית או בעבודה. בארה"ב האתגר לספק תשתית הטענה מספקת לאימוץ רחב של רכבים חשמליים, הרבה יותר גדול.

הייטי היה אכן מאוד מוצא חן בעיניו אבל פשוט לא ניתן להשיג של שנתונים מתקדמים ובקילומטראז' סביר. כרגע ביד 2 רכב אחד בודד החדש מ 2016 והוא עם קרוב ל150 אלף ק"מ. אחד מהקריטריונים הוא שיהיה קל למצוא אקזמפלר טוב, אז אני נמנע מלהציע את האופציה הזו כרגע כדי לא לבאס אותו.

בחיפזון לפרסם את המודעה דילגתי על כמה מהרכבים שאנחנו שוקלים, אז נעשה רגע סדר והתגובות שלכם יעזרו לנו לנפות מועמדות שאינן מתאימות, ואולי להוסיף משהו שלא חשבנו עליו. מה נפסל לגמרי ולמה: רכבים גדולים מידיי (מנהלים או SUV גדולים) בעיקר בגלל המחיר וכי זה מיותר. רכבים קטנים מידיי כמו פיקנטו, אייגו, i10 - הסיבה שהוספתי לקטגוריה הזו את הסוויפט היא בגלל נפח תא המטען (קטן ב33% משל היאריס והמאזדה 2), מבחינת מרווח לנהג הסוויפט בסדר. רכבים עם מחלות נפוצות ויקרות: סוזוק'י SX4בגלל הגיר, לקרוז\אסטרה הקודמות בגלל מנוע ה1.4T וכו, ואגיות עם DSG מוקדם בגלל הDSG, פוקוס הקודמת מאותה סיבה וכו' רכבים עם אבזור, במיוחד אבזור בטיחות, של המאה ה18 (כמו דאצ'יה או מיצובישי אטראז'\ספייס סטאר) ובכללי רכבים מזעזעים אחרים כמה שיותר מתנדנדים, אשמח לאינפוט: אבא שלי מתעניין ברנו קפצ'ור - אני אישית לא חובב של רנו, מאוד לא התרשמתי מאיכות ועמידות חומרי הפנים של הדור הנוכחי בקליאו ואחיותיה, מאוד לא התרשמתי מאבזור הבטיחות הנחות ב2020, וגם מהשותפות עם ניסאן שגם היא תקועה בשנות ה90 מבחינת אבזור ובטיחות. עוד לךא נהגתי ברנו או ניסאן מהעשור האחרון שהרשימו אותי. רכבי PSA - את ה 208 אני מחבב ובאמת נראה שעם תיבת 6 הילוכים נורמלית ומנוע ה1.2 יש לה פרופיל אמינות סביר. אבל ה C3 עם מכלולים מאותה משפחה, אני יותר חושש, בעיקר בגלל הנטיה של סיטרואן לחדשנות ונסיינות. בשבילי בכיף אבל לאבא שלי נראה שעדיף יותר כפתורים פיזיים ופחות המצאות. אולי יש לי הטיה אבל בעיניי סיטרואן מייצרים מכוניות מגניבות שכן גורמות לכאב ראש אחרכך, לאו דווקא במערכת הנעה שמתקלקלת אלא דווקא בדברים הקטנים כמו פלסטיקים ומסכים. טויוטה יאריס לא היברידית או אאוריס - האמינות והפופולריות מושכים, אבל התקציב מגביל מאוד בגלל התמחור הגבוה של טויוטה בשוק המשומשות) כמה רכבים שנשקלים לחיוב כרגע: הונדה ג'אז - אחד הרכבים האהובים עליו, אבל ממש קשה למצוא אחת בתקציב עם נסועה של פחות מ100 אלף ק"מ מאזדה 2 יונדאי i20 או i20 קרוס מהחדשות יותר (2017+) או לחלופין i25 או i30 אם נצליח למצוא אחת טובה שברולט קרוז מהדור החדש (עם ה153 כ"ס) נראית מאוד אטרקטיבית לשנינו אבל אני לא יודע הרבה על האמינות שלה

היי, אשמח לשמוע את המלצותיכם בהינתן הצרכים המפורטים מטה. הדגשתי את עיקריי הדברים למי שאין סבלנות להיכנס לפרטים. הדגש העיקרי הוא על מינימום כאב ראש ודאגות - מבחינת מאמץ למצוא אקזמפלר טוב לרכישה, מבחינת אמינות וטיפול, מבחינת בטיחות, וקלות התפעול תודה! קהל היעד: אבא שלי, קרוב לגיל פרישה, נוהג כל יום מראשון לאזור פתח תקוה\בארות יצחק (עד כ1500 ק"מ בחודש), עובד בעבודה פיזית וסובל מקצת בעיות גב. על מה נוהג היום: יונדאי אקסנט 2008 בגרסה הבכירה לזמנו (1.6 ליטר המאובזרת) עם מעל 200 אלף ק"מ. אוהב שהיא מרווחת יותר (בהשוואה לרכבים שקדמו לה) ויחסית קלה לאחזקה, או לפחות הייתה פעם, ומרוצה מהביצועים. לא אוהב את עלויות התחזוקה שנפלו עליו לאחרונה וההתיישנות הכללית של הרכב, ואת המחסור בטכנולוגיה מודרנית כמו מערכת בידור עם דיבורית ומסך או מצלמת רוורס. תקציב: כ60 אש"ח, אפשר להתגמש למעלה, רצוי להתגמש למטה. צרכים: רכב אמין ונפוץ שקל לתחזק, ולא דורש מוסכים מיוחדים או חיפוש ארוך אחר חלפים. מינימום זמן ומאמץ על תחזוקת הרכב הם שיקול עליון. מודרני ועדכני (החל מ2016) עם מערכת מולטימדיה נוחה לתפעול, מערכות בטיחות מודרניות (רצוי אקטיביות) ככל שניתן להשיג בתקציב ביצועים סבירים שלא יהפכו נסיעות לירושלים למתסכלות, לא צריך יותר מזה מרווח פנים שיאפשר לזוג בגילאי 60+ לשבת בנוחות, להעמיס קניות, להסיע נוסעים נוספים, בלי לשבור את הגב - הן מבחינת נוחות המושבים והן מבחינת גישה (תא מטען נוח, לא 2 דלתות) רכב נפוץ שקל לרכוש אקזמפלר בריא בתקציב ולא דורש חודשים של מעקב וחיפוש אוטומטי על שלל גווניו (כולל רובוטי וכו' - יש לי הרגשה שעוד כמה שנים יהיה מיותר לציין את זה) לא צרכים: הגודל לא מאוד משנה, רק שלא יהיה קטן מידי. אין לו דרישות מיוחדות לקטגוריה או מרכב, עם העדפה קלה לרכבים בעלי דלת חמישית (SUV, האץ', סטיישן וכו') אין צורך בביצועים או התהגות כביש יוצאת מן הכלל לטובה, רק שלא תהיה לרעה צריכת הדלק לא מאוד קריטית בגלל נסועה נמוכה יחסית הוא מתכוון לשמור את הרכב לטווח ארוך\עד שהרכב לא יהיה במצב נסיעה, כלומר ירידת ערך (resale value) לא מעניינת אותו, ויותר חשוב לו ק"מ נמוך וזמינות חלפים (=רכב נפוץ בארץ) כמה רכבים שלא על הפרק ואין טעם להציע: רכבי מיני הקטנים במיוחד, כמו פיקנטו, ואפילו הסוזוקי סוויפט (בעיקר תא המטען שלה קטן מידי) רכבים עם מחלות נפוצות ויקרות (למשל הבנתי מהדיונים כאן שלסוזוק'י SX4 יש בעיה נפוצה בגיר, לקרוז\אסטרה הישנות יש בעיה נפוצה במנוע ה1.4T וכו') רכבים עם אבזור, במיוחד אבזור בטיחות, של המאה ה18 (כמו דאצ'יה או מיצובישי אטראז') כמה רכבים שנשקלים לחיוב: הונדה ג'אז - אחד הרכבים האהובים עליו, אבל ממש קשה למצוא אחת בתקציב עם נסועה של פחות מ100 אלף ק"מ מאזדה 3 או מאזדה 2 (ה3 בתקציב תיכנס רק 2016 שזה קצת מבאס) יונדאי i20 או i20 קרוס מהחדשות יותר (2017+) טויוטה יאריס לא היברידית או אאוריס - האמינות והפופולריות מושכים, אבל התקציב מגביל מאוד בגלל התמחור הגבוה של טויוטה בשוק המשומשות)

רק תדאג לא לשים את השטות הזו מסביב לפאנלים שמחזיקים כריות אוויר.

ה"מכסים" האלה נקראים בארץ "רוזטה" והעלות שלהם אפסית - משהו כמו 5 שקלים לחתיכה. הם עשויים או פלסטיק בציפוי דמוי כרום, שבסוף מתקלף, או ממתכת דקה כלשהי שמוטה עם הזמן לאבד את הציפוי שלה ולהחליד. אז קודם כל - כדי לטפל בחלודה צריך לפרק ואם כבר מפרקים עדיף להחליף לחדש בגלל העלות האפסית - הצבע יעלה לך יותר. דבר שני, זה אמור להחזיק כמה שנים עד שהחלודה או קילופים מופיעים - לא פעם הברז עצמו נכשל הרבה לפני הרוזטה, אז אני לא רואה טעם לחפש מוצר מיוחד שעמיד בפני חלודה, עדיף פשוט להחליף פעם בכמה שנים למעט האסתטיקה ולסיים בזה. כמו שאמר פלג, כדאי להיות זהיר עם צנרת ישנה ולא להפעיל יותר מידי מומט בזמן פירוק\הרכבה כדי לא להרוס את הצינור שבקיר.

היי. עשינו כזה עם BMW 640 לפני כמה שנים בדיוק באותה תקופה, כתבתי על זה כאן. היער השחור מצויין לילדים אבל מצוין גם ללא ילדים, אל דאגה. בתקופה הזו של השנה התיירות שם בדעיכה ומתחיל להיות ריק, כי לפעמים יש גשם וקצת קריר. מבחינתי, זה מושלם - כמעט ולא נתקלנו בישראלים, או באנשים בכלל, והרגשנו רוב הזמן כאילו היער השחור כולו שלנו וזה נפלא. המקומות שאני אישית ממליץ עליהם: 1. פארק המים המקורה ליד טיטיזה: https://www.badeparadies-schwarzwald.de/en/ עזוב את הפארק מים עצמו (החלק שילדים יכולים להיכנס אליו) דווקא 2 האזורים למבוגרים הם השוס. בריכה ענקית שאתה יכול לשחות בה החוצה או לשבת בבר ולשתות קוקטייל בלי לצאת מהמים, ואזור מטורף של סאונות מעולות (בעירום. אם יש לך בעיה עם עירום אתה טס למדינה הלא נכונה) 2. נהיגה באזור הר פלדברג - רוב הכבישים ביער השחור מהנים כי הם צרים ומפותלים והנוף מהמם אבל אם אתה רוצה משהו קצת יותר טכני ומאתגר, הכבישים בסביבה של הר פלדברג וטודנאו יספקו את זה. עשיתי את זה בגשם עם הבימר במצב Sport (לא העזתי ללכת על הפלוס, הזנב שלה שמח מידי) ושרדתי כדי לספר על החוויה. בנוסף, מגלשות ההרים בטודנאו טובות ואם תקבל "כרטיס היער השחור" ממקום הלינה יש לך גלישה אחת חינם. זה נשמע לילדים אבל זה היה כיף. 3. טיולים רגליים - יש ביער השחור כמה עשרות אלפי ק"מ של מסלולי טיול מסומנים וממופים, לא חסר, ולטוס לשם בלי לעשות לפחות טיול של חצי יום זה בזבוז מטורף. היה לנו מבחר מסלולים שיצא ממש משער הבית ומצאנו את עצמנו חוזרים במעגל ויוצאים מהיער ישר לחצר האחורית, אחרי 8-10 ק"מ של הליכה בין עצים, מפלים ונהרות. היער השחור הוא ללא ספק אחד היערות הכי קסומים באירופה וגם אחד הכי נוחים לתיירים, יש אפליקציה עם כל השבילים והמסלולים. יכול להמליץ בחום על המסלול הזה: https://www.hochschwarzwald.de/Touren-im-Hochschwarzwald/Geniesserpfad-Menzenschwander-Geissenpfad הוא קצר (10 ק"מ), עובר במעגל מחניון גדול ונוח ובטוח באמצע של עמק מקסים, יש בו מפלים, חיות, ו0 אנשים. נתקלנו באדם אחד בכל המסלול, והוא היה רועה כבשים קשיש שלא דיבר מילה באנגלית אבל היה חביב מאוד - הלכנו עם העדר שלו לאורך חלק קצר מהמסלול. 4. פרייבורג - העיר הכי גדולה באזור, עיר של סטונדטים. יש שם קניות זולות, אחלה שוק ליד הכניסה בסופי השבוע, שפע של מסעדות ופאבים ומקומות לצאת בלילה ואפשר לעבור את כל העיר ביום אחד ברגל. היינו שם פעמיים, פעם אחת ברכבת ופעם שניה ברכב (וחנינו צמוד לתחנת הרכבת), תכלס - עדיף עם הרכב בעיניי. 5. אם אתה כבר נוסע למצינגן לעשות קניות (לא שיש למה), תעבור גם בטירת Hochenzollern ובמפעל של Ritter Sport לקנות קצת שוקולדים הזויים. התלבטתי אם לשים קצת תמונות שתדע כמה נפלא לטייל שם אבל החלטתי להמנע מספויילרים. אם תרצה, תגיד ואשים\אשלח לך של המקומות שדיברתי עליהם.

דבר ראשון שאתה צריך לשאול את עצמך זה כמה העלויות (והעיכובים) האלה משמעותיים. יצא לי לעשות נסיעות שכללו 6-8 טיסות, עם מזוודה גדולה + קטנה + תיק גב והיה בסדר, זה אף פעם לא היווה בעיה. ברוב המקומות שאני ביקרתי בהם בעולם הכבודה יוצאת הרבה יותר מהר מבנתב"ג, נדיר שהייתי צריך לחכות אחרי בידוק דרכונים של תיירים ובטיסות פנים (בארה"ב בעיקר) הכל כל כך מהיר שלא פעם עובדי השדה כבר הורידו את המזוודות שלי מהמסוע כי עצרתי להשתין בדרך והם מתקתקים.. אם בכל זאת החלטת ללכת על זה, במקום להסתכל על תיק גב בתור תיק יומי שאיתו גם תסתובב ביעד, במיוחד שבהרבה חברות אפשר לקחת טרולי+פריט אישי למטוס, את הטרולי אתה יכול להחליף בתיק גב בנפח דומה (לא תיק גב ליום-יום) ובתור פריט אישי תיק צד קטן או פאוץ' או משהו בסגנון שזה ה EDC שלך. ככה נוח לך להסתובב עם כל הציוד על הגב כשצריך (היתרון של מוצ'ילה מול טרולי על גלגלים) ויש לך אפשרות לקחת תיק עם יותר פריטים ליום ארוך או טרק, יש לך קיבולת שבהחלט מספיקה לשבוע פלוס (כל טיסה שלי באורך עד שבוע, לא משנה העונה, אני מסתפק בטרולי ותיק מחשב, ונשאר לי מקום למתנות) והכל יכול לעלות איתך למטוס ברוב הטיסות. בנוסף, הציוד שאתה משתמש בו יכול להשפיע מאוד על כמה התכנית הזו אפשרית. אם תשתמש בציוד שמיועד לשטח - ביגוד קל, דק, מנדף, אנטי-בקטריאלי ודוחה כתמים, תוכל לכבס פחות ובאופן כללי לקבל יותר ערך מהנפח המוגבל שלך. אני לא עושה טרקים ארוכים (מקסימום יום) ורוב הנסיעות שלי בכלל לעבודה אבל מצאתי את עצמי עם הזמן עובר באופן מלא לסוג הזה של ביגוד קל ומנדף לכל הנסיעות שלי, אולי זה לא הכי אופנתי אבל זה תמיד נראה סולידי ומתפקד מדהים. תחתוני בוקסר מנדפים זו המצאת המאה, סמוך עליי. נעליים זה גם משהו שתופס המון מקום ויש נעליים שמתיימרות בדיוק לענות לצורך הזה, כמו Tropicfeel - כנס לאתר שלהם ותראה שאתה בדיוק קהל היעד שלהם, נעל אחת ש(כביכול) עושה הכל. גם ציוד שהוא לא בגדים משפיע - דברים קומפקטיים מהרגיל, קלים מהרגיל, ורב שימושיים. תיכנס קצת לעולם האולטרא-לייט הייקינג\קמפינג ותגלה מה העקרונות שלהם ואיזה ציוד הם בוחרים. כמה דוגמאות לסבר את האוזן: אם אתה צריך להטעין מכשירים שונים עם חיבורים שונים, עדיף כבל בודד וסט מתאמים מכמה כבלים (מבחינת נפח ומשקל נטו, בכל פרמטר אחר מתאמים זה זוועה). יש בקבוקוני סיליקון קטנים ולחיצים לדברים כמו שמפו, אם תקנה של חברה טובה הם לא נוזלים, צמדים לקרמיקה במקלחת כמו דיספנסר ואפשר למלא אותם ולא לסחוב בקבוק שמפו שלם. כל מיני גאדג'טים ופטנטים כאלה - אני תמיד סוחב איתי פנס LED מאוד חזק שמיועד להאיר אוהל, עובד 8 שעות ונטען ישירות משקע USB בלי כבל, הציל אותי לא פעם. גם זוג חבלים מאוד דקים אבל חזקים עם שאקלי קשירה מהירה שמשמשים אותי לדברים כמו ייבוש בגדים, תליית ציוד, תליית הפנס, שפצורים וכו'. גם המדינה שאליה אתה טס משפיעה, אני לא מתיימר להכיר את העולם אבל יכול לומר שבארה"ב קל מאוד להסתדר אם השארת את המזוודה בבית. בכל "סופרפארם" (CVS, Walgreens, Duane Reade וכו') תמצא מחלקה שלמה של Travel items - פריטים יומיומיים בגודל מוקטן לנסיעות. זה מדהים. מצד שני בארה"ב גם קל מאוד להסתדר עם 7 מזוודות. מנסיון. בסוף אחרי שהחלטת על איזה תיקים ואיזה ציוד וכו' יש לך פריוולגיה גדולה אם הטיול המדובר לא מתחיל מחר - אתה יכול לבדוק את התאוריה ב0 סיכון. תארוז לך תיק ככה, בבית, ותראה כמה זמן אתה יכול לחיות רק ממנו, בלי להשתמש באף פריט נוסף בארונות הבית. תראה כמה זמן זה מחזיק, והאם זה משהו שמפריע לך או לא. ועכשיו תפאדל לנקות את הראש.

החסרון היחיד של מנועי Brushless זה שיש יותר אלקטרוניקה בעניין. יש מעגל אלקטרוני ששולט בסיבוב של המנוע. אתה יכול לקרוא עוד בדיוק על ההבדל בין 2 סוגי המנועים בערך הרלוונטי בויקיפדיה (זה קישור) - מלבד זה, רק יתרונות לBrushless במיוחד בהקשר של מכשירים בסדר גודל הזה ומכשירים נטענים. עוד קצת על ההבדל הזה ואחרים בין כלים חדשים וישנים, ובכלל הזדמנות ללמוד על מה עושה כלי עבודה לאיכותי מעבר לכל הבולשיט בפרסומת, תוכל למצוא עטוף בהומור משובח

בהקשר לחסכון בדלק אתה צודק. אבל בפרקטיקה, אם אתה "גולש" מרמזור לרמזור אז אתה מה"טמבלים" שיוצרים\מחמירים פקקים - "משבצת" כביש (בין רמזור לרמזור) שלא מספיקה להתמלא בזמן תנועה ערה בגלל רכבים שמתקדמים לרמזור בעצלתיים, יוצרת גלי הדף של רכבים ש"נתקעים" בצומת שיכול להגיע לעשרות קילומטרים של פקק. הדרך היעילה ביותר בין חסכון בדלק לבין צמצום הפקקים היא התנהגות דומה לשל מערכת רכבים אוטונומיים מסונכרנים - מספר ידוע מראש של רכבים מתחיל לנוע קדימה בו זמנית ובמהירות אחידה שתאפשר ל"בלוק" של רכבים לעבור למשבצת הבאה. בפועל זה לא אפשרי, כי בני אדם. בגלל זה התמקדתי בעיקר בתחזוקת הרכב ופחות ב"נהיגה חסכונית" - כי בעולם האמיתי, התמקדות בנהיגה חסכונית יוצרת תנועה איטית, פקקים, עצבים, עקיפות מסוכנות, וחוסר ריכוז של הנהג בנעשה סביבו מרוב ריכוז בנתוני הצריכה במסך. המקום שבו באמת אפשר לחסוך הוא לא בעיר או בפקקים אלא בכביש המהיר בתנועה זורמת - שם, מהירות קבועה וחוקית וצפיה למרחק קדימה יביאו לחסכון מורגש.

ממעל 20 ביקורים באוקראינה בשנים האחרונות לא הייתי מעז לשכור שם רכב, במיוחד עם כמה שזול להתנייד שם במוניות\אובר\תחב"צ. כבישים שבורים, שחיתות של המשטרה, וקושי בלקבל עזרה בגלל פערי שפה (האנשים אחלה, אני דובר רוסית, אבל מחוץ לערים הגדולות נדיר למצוא דוברי אנגלית). תרבות נהיגה לא משהו בכלל, ורכבי השכרה ברמה ירודה יחסית. "להנות מהכבישים שם" זה לא באוקראינה לצערי.

חוץ מלקנות רכב חסכוני יותר... כדי למצוא תשובה לשאלה אתה צריך לחשוב במונחים של אובדן אנרגיה. אתה שורף דלק כדי להפיק ממנו אנרגיה קינטית. נניח בצד את היעילות של מנועי בעירה פנימית ונתייחס רק למשהו פשוט - כל מידה של אנרגיה שמופקת מהדלק ולא הולכת למטרה של להניע אותך קדימה אלא מומרת לחום, מקטינה את היעילות. אז: 1. ניפוח צמיגים בהתאם להוראות יצרן. אם חסר אוויר, שטח המגע של הצמיג עם הכביש עולה, החיכוך עולה ובהתאם גם נדרש יותר כח (יותר אנרגיה קינטית) כדי להניע את הרכב ולהתגבר על החיכוך וגם יותר מהאנרגיה מומרת לחום (שלא לדבר על בלאי לצמיגים). 2. הסרת כל מה שפוגע באוירודינמיות של הרכב - דגלים וקישוטים וכל מיני תוספות חוץ, כולל גגונים - פה מדובר בחיכוך עם האוויר ולא עם הכביש אבל העקרון זהה לקודם. 3. ריקון תא המטען ותא הנוסעים מכל מה שלא נחוץ - פחות משקל, פחות אנרגיה דרושה לתנועה, יאדה יאדה יאדה. 4. תחזוקה מצויינת של מכלולי ההינע כולל שימוש בשמנים איכותיים - כל חיכוך מיותר ביחידת ההנעה (מנוע, גיר וכו') משמעותו אובדן אנרגיה לטובת חום ולא לטובת תנועה. רכב מתוחזק היטב הוא רכב יעיל יותר. שלא לדבר על זה שחוסר תחזוקה מוביל לעלויות גבוהות יותר מעלויות הדלק. 5. המנעות מדפוסים בזבזניים - להחזיק רכב מונע כשהוא עומד, שווה ערך ל0% יעילות. 0% מהדלק שנשרף הולך לטובת המטרה של הרכב, לזוז ממקום למקום. אם אתה מוכן לשרוף דלק תמורת מיזוג או טעינה לטלפון, אשריך - אבל אם המטרה היא יעילות מירבית בצריכת הדלק, כבה את הרכב בכל עמידה שאינה חלק מתנועה (לא רמזורים או פקקים, זה מיותר). עוד דפוס מטומטם להפליא שנתקלתי בו פעם, ברכבים ידניים - להחזיק את הרכב על גז וקלאץ' חלקי במקום עם הבלם. המנוע שורף דלק וכל האנרגיה מומרת בקלאץ' לחום... 6. אחרי שעשית את כל זה, אפשר לחפש נהיגה יעילה ופה המפתח הוא בעיקר ריכוז ותכנון. תכנן את הבלימות שלך מראש, תאט בצורה הדרגתית שמאפשרת לך במידה שהכביש מתפנה להאיץ בחזרה מנקודת ביניים ולא מעמידה. אל תיצמד לרכב שלפניך כדי שלא תצטרך לבלום סתם - עדיף לשמור מהירות קבועה מאשר לאבד את המומנטום לטובת חום (ע"י בלימה) ואז לצבור אותו שוב (ע"י שריפת דלק נוסף).

כן, וזו שאלה שעדיף לא לשאול. פשוט תגיש תלונה. זה לא עולה לך כלום וזה יכול, אם מספיק אנשים יתלוננו, להביא סוף להונאה הזו.

לא הייתי ביפן. רוצה לקטרג למען ארה"ב, ואם כבר ארה"ב - חוף מערבי דווקא. הייתי בחלק ניכר, כולל במקומות נידחים כמו דרום דקוטה. הייתי בכל העונות, נהגתי בשלל רכבים וכל זה קרה גם כחופשות עם האשה, גם עם חברים, וגם המון נסיעות עבודה. מה שאני בא לומר פה, מכיר את ארה"ב מעל הממוצע. אם אתה רוצה טיול של הלייף, טוס לסיאטל, קח רכב ורד עד לוס אנג'לס או סן דייגו. 3-4 שבועות טיול, עשיתי את זה פעמיים (עם הבדלים קלים) בשנים האחרונות וזו חוויה. ערים מגניבנות וייחודיות כמו סיאטל, סן פרנסיסקו, פורטלנד וכו'. נופי טבע מדהימים מהמפרץ של סיאטל ושמורת Snoqualmie דרך הרים מושלגים באורגון ואגם Crater lake, אגם טאהו בצפון קליפורניה, יערות הRedwoods, עיירות סטלנים במשולש הירוק (humboldt county), עמק הסיליקון, פארק יוסמיטי, מונטריי וביג סור, גולשים סקייטרים וכלבי ים בסנטה קרוז, שדות של תותים מאופק לאופק באזור של Salinas ומה לא. יש בדרך כבישי נהיגה טכנים מטריפים, מעבר יומי מהרים ויערות לחופי האוקיינוס הפסיפי, ערים גדולות שאפשר להיות בהן שבוע ועיירות נידחות שמרגישות היישר מבהלת הזהב וימי החלוצים של "המערב הפרוע". שמורות הטבע מהידועות בעולם. כל אוכל שרק תרצה, כל השפע שיש לארה"ב להציע, אנשים אדיבים בקטע מדהים והרבה יותר צ'יל מבחוף המזרחי. בכל 3 המדינות המערביות גם יש לגליזציה מלאה, אם אתה בקטע. אופציות לינה מכל סוג בשפע. הדלק זול, האוכל זול, לשופינג תצטרך עוד מזוודה בוודאות. יפן נמצאת אצלי ברשימה ועוד נגיע לשם אבל אל תמהר לשלול את מה שיש לארה"ב להציע, במיוחד בחוף המערבי.

כשנגנב למשפחה שלי הרכב הראשון, למזלנו אבא שלי יכל להשאיל רכב מהעבודה והשתמשנו בו כדי למצוא את הרכב הבא - אז זו אמנם אופציה נדירה אבל מישהו במשפחה, חברים קרובים, מישהו שיש לו רכב שני או רכב עבודה שלא בשימוש מחוץ לשעות העבודה וכו', זה פתרון אחד. את הרכב הנוכחי קניתי לפני שמכרתי את הקודם. זמן החפיפה שלי היה בערך שבוע, רכב סחיר במצב סביר כשיש חניה קרובה, ויש לו טסט והכל, העלות הנוספת של להמשיך להחזיק אותו לא עצומה. זה פתרון שני (שכיסית בפוסט שלך, פשוט הוא לא תמיד כל כך בעייתי) להשתמש בהשכרת רכב זו אופציה סבירה אם קונים חדש כי אז יש תאריך מסירה ידוע. גם לא תמיד מתאים אבל פתרון שלישי. ובנוסף, משהו שיש היום אבל לא היה זמין לי בעבר - קאר2גו. יש לי אחת בשכונה, מרחק הליכה מהבית, וסביר מאוד שאם אמכור את הרכב לפני קבלת החדש אשתמש בשירות שלהם לנסיעות מיוחדות שאני לא יכול להימנע מהן בתקופה הזו (לא לנסיעות לעבודה כי להחזיק קאר2גו בחניון יום שלם זה לשרוף כסף) - אז למי שיש בסביבה את השירות זה פתרון רביעי. וחמישי אחרון, אני יודע שזה בטוח לא לכולם - מוניות ספיישל לאותן נסיעות חריגות שתחב"ץ לא מכסה. אני מכיר אנשים שמתנהלים ככה כבר שנים בלי להחזיק רכב פרטי. הם לא יוצאים הרבה אבל זו גם דרך להתמודד עם חוסר ניידות. בוא נגיד ככה, עלויות האחזקה של הרכב שלי הן כ1100 ש"ח בחודש לא כולל ירידת ערך, זה בערך 4 נסיעות מונית ספיישל הלוך חזור מראשל"צ לתל אביב בחודש אחד. כלומר הפתרון הזה היה מתאים לי (גם אני לא יוצא הרבה...)

עם איזה יחידת הנעה המיקרה משווקת שאין אף דגם שמתאים לפה? סה"כ הדגם הישן נמכר פה לא רע, חבל שלא מביאים את החדשה יותר. היא לכל הפחות נראית הרבה יותר טוב. +1 על הC-מקס. שכרתי בפברואר את ה C-Max דיזל ידנית בגימור ST line וזה היה נפלא. היה חסר קצת כח בכבישים התלולים, אבל הנוחות של להתרווח גם כשיש ברכב 3 תיקי סנובורד, מזוודות ותיקי גב ועדיין להרגיש שנוהגים ברכב משפחתי רגיל ולא באיזה מפלצת. בהשוואה לGalaxy (ששימשה לאותה מטרה לפני כמה שנים) הC-מקס קלה יותר לנהיגה וההבדל בקיבולת לא הורגש במקרה שלנו.

אם הכביש היה מלא וסואן... אתה בטוח שהאכיפה היתה של מהירות? ולא ניידת שחו"ח עומדת שם כדי לחפש עבירות אמיתיות?

למה בעצם שופין ולא נייר זכוכית?

אם מדובר בבוצ'ר בלוק של איקאה שבאמת עשוי מעץ מלא, תשאל אותם - כנראה שתוכל לקנות אחד גדול יותר ממה שאתה צריך ולחתוך. יכול להיות שאפילו הם יוכלו לחתוך בשבילך, יש להם מחלקת מטבחים והם עושים התאמות אבל גם אם לא, כל נגר או חבר שיש לו משור שולחני או משור עגול ויודע להשתמש בו. כמובן שתצטרך לחדש את הפיניש על הצדדים שנחתכו, אם הבלוק בגימור שמן זה לא בעיה ואפילו נמכר שמן באיקאה לחידוש של הבלוקים שלהם. לשים גימור שמן זה ממש קל - מורחים עם מטלית רכה נותנים להתייבש קצת מנגבים, נותנים להתייבש עוד הרבה ועושים ככה כמה שכבות. יש שמנים שרק נספגים, ויש כאלו שגם מתקשים על פני השטח ויוצרים ממש שכבה - למשל linseed oil שהוא אחלה רק שהתהליך הזה של פולימריזציה גם פולט הרבה חום, וסמרטוטים שספוגים בשמן הזה נוטים להתחיל לבעור באופן ספונטני... זה לא באמת בעיה, פשוט צריך לדעת איך לעבוד איתם (את הסמרטוט תולים בחוץ במקום מאורר כשהוא פרוש לגמרי בלי קפלים, או לחלופין שורפים..) אם הבלוק בגימור לכה זה כבר קצת יותר קשה אבל עדיין אפשרי בתנאים ביתיים לרוב.

ואכן, לא המלצתי. עריכה: ואין דבר כזה מספיק קליבות.

ירון, רק רוצה לציין, למרות שזה כנראה לא רלוונטי אם אתה מחפש לרכוש פלטה כזו - שיחסית* פשוט לייצר אותה דווקא בזכות הפרוסות הדקות שמהן היא מורכבת. קורות אורן נמכרות במחסני עצים בכמה שקלים למטר, אם תיקח קורות בעובי 20 מ"מ כדי להגיע למידות שציינת אתה צריך סה"כ טיפה מעל 30 מטרים של חומר גלם, ובמחיר של כ4 שקלים למטר מדובר על 120 שקלים פלוס כ20 ש"ח לבקבוק דבק נגרים. התהליך הוא לחתוך את הלאטות לחתיכות קצרות מ1.5 מטר, ולהרכיב את זה על שולחן עם הרבה דבק וקליבות. אחרי הייבוש צריך להקציע את הפלטה מ2 צדדים במקצוע רחב מספיק כדי לקבל משטח אחיד וחלק (אפשר להקציע גם עם router או אפילו לשייף עם מלטשת סרט אבל זה הרבה יותר עבודה) ולחתוך את הקצוות כדי לקבל את האורך הרצוי וזוויות ישרות. בסוף כמובן צריך stain כדי להגיע לצבע הרצוי כי אורן הוא בהיר ולא כ"כ סקסי. הרבה אנשים בונים בדיוק ככה שולחנות נגרים בזול, כי החומר גלם יוצא זול משמעותית (כ200 ש"ח למ"ר) מפלטת בוצ'ר מוכנה (שתעלה בערך 400 ש"ח למ"ר) אם כי כמובן מדובר בעץ פחות איכותי. זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות בבית, בעיקר בגלל הצורך להקציע את העץ (אין לי מקצוע ועשיתי את זה עם פרזר שהרצתי על זוג מסילות, לקח הרבה זמן ומילא את החדר שלי בנסורת) אבל אם במקרה מישהו יתעניין בלנסות, בשביל הכיף יותר מאשר בשביל לחסוך, ככה עושים את זה. [*יחסית, אם יש לך גישה לכלים הנכונים וזמן פנוי.] עריכה: עוד אופציח זה לקנות משהו דומה למה שתיארתי פה, מוכן. זה די זול, המידה שלך בדיוק (150 על 40) עולה למשל 116 שקלים פה: https://shults.co.il/shop/%d7%a2%d7%a5/%d7%a4%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a5-%d7%9e%d7%9c%d7%90/%d7%a4%d7%9c%d7%98%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%99-28-%d7%9e%d7%9e/ זה פחות יפה ועדיין כדאי לעשות stain לצבע כהה יותר אבל זו הגרסה הזולה לבוצ'ר שתעשה את העבודה לדברים כמו שולחן כתיבה, במיוחד אם תוכל לבחור בעצמך פלטה שנראית טוב.

שש, Spire, אל תהרוס את השיטה. בלי התקווה להתעשר, איך MLM schemes ימשיכו להכניס כסף לכיסם של מי שהקימו אותם? אתה עוד תגרום לקריסה לא רק של אמאזון אלא גם של הרבלייף אם תמשיך ככה!

בוא נוודא רגע שאתה מכיר את סוגי הפלטות והציפויים כדי שתדע מה לחפש: קודם כל מבחינת ציפויים יש לך פורמייקה וציפויים סינטטים אחרים שיכולים להגיע בכל דפוס וגוון שרק יעלה בדעתך. אחרי זה יש לך למינציה של שכבה דקה של עץ, בד"כ עץ אקזוטי או יקר יותר, שמאפשרת לקבל פלטה עבה שנראית כמו העץ הנ"ל בעלות נמוכה יותר כי ה"בפנים", רוב הנפח של הבלוק, מחומר זול יותר. שנית מבחינת חומר הגלם, אם אנחנו נשארים בתחום העץ בלבד, נלך מהזול ליקר: יש חומרים זולים מאוד כמו OSB, MDF, וקרטון (רוב השולחנות הזולים של איקאה בנויים מקרטון) שאותם אתה כמעט תמיד רוצה לצפות בציפוי טבעי או סינטטי. רוב הריהוט שמיוצר בכמויות גדולות בנוי ככה. לכל חומר יש יתרונות וחסרונות מבחינת העמידות שלו לכוחות בוקטורים שונים, ללחות, המשקל שלו, קלות העיבוד שלו וכו'. סתם לדוגמה, MDF הוא מוצר חלק ואחוד מאוד ונוח מאוד לצבוע אותו בעוד שOSB לא. השלב הבא הוא פלטות סנדוויץ'. אלו עשויות בדרך כלל משכבות דקות של עץ זול כמו אורן, לפעמים עם השכבות החיצוניות מעץ יקר ויפה יותר. השכבות מסודרות ב90 מעלות אחת לשניה ויש מספר אי-זוגי שלהן. פלטות סנדוויץ' הן חומר מדהים לבניה של רהיטים כי הן מדויקות, חלקות, נוחות לחיתוך ומאוד מאוד יציבות בזכות ה"שתי וערב" שמתקבל מסיבי העץ בין השכבות - יש להן פחות נטיה להתכווץ או לשנות צורה עם הזמן וחשיפה ללחות. הן מגיעות בשלל עוביים, לרוב עד 28 מ"מ. אחרי זה יש את מה שמוכר כבוצ'ר בלוק, מדובר פה בחתיכות עץ מלא שמודבקות אחת לשניה ואז הפלטה שמתקבלת עוברת עיבוד (חיתוך והקצעה) כדי להגיע למידה ספציפית. מאפשר לייצר כל עובי ומידה, נראה מדהים, ועמיד לאורך זמן במיוחד בהיבט של שחיקת המשטח שמאפשרת שיוף בלי לפגוע בבלוק. אתה לא יכול לשייף יותר מידי בלמינציה או סנדוויץ' כי השכבות דקות ומהר מאוד תחדור לשכבה הבאה ותקבל פגיעה באסטטיקה, בעוד שבוצ'ר בלוק אפשר לשייף המון. זו בדיוק הסיבה שהוא משמש למטבחים, וקרשי חיתוך. הנזק למשטח שם גבוה יותר. ולבסוף, יש פרוסות גזע. פה המידה והגאומטריה מוגבלת בגודל של העץ שממנו מייצרים - פורסים גזע עץ לאורך והחתיכות הכי רחבות ממרכז הגזע מוגבלות בקוטר שלו. כאן יש אלמנט עיצובי מאוד אהוד למשל live edge אבל לייצר פלטה גדולה מאוד כזו דורש עבודת אמן וזה יקר. מאוד. זה לא מה שאתה מחפש אם אתה רוצה מלבן מושלם במחיר סביר. ואז נוסף על כל זה, יש את שאלת הגימור - צבע, לכה, שמן, אפוקסי וכו'. לשולחן משרדי (מחשב, כתיבה וכו') נהוג מאוד להשתמש בחומרים סינטטיים או למינציה. בוצ'ר בלוק זה overkill בעיניי אבל אם זה ממש מה שאתה רוצה אין עם זה שום בעיה. אם מדובר על שולחן עבודה, כזה שעושים עליו ריתוך\הלחמה\נגרות וכו' אז ההמלצה העיקרית היא שתהיה שכבה עליונה שניתן להחליף בקלות, ותחתיה בלוק זול וכבד. שמונע מהשולחן לזוז. השכבה העליונה צריכה להיות מהחומר המתאים לסוג העבודה.