Mr. MAG

אני מצטער לומר אבל החוויות שלך מהניינטיז לא רלוונטיות היום. חלק מכבד מהאתרים שרשמתי (חוץ מקופר) נמצאים תחת קונגלומרט אחד, שמייעד להם תפקיד מסוים בהיצע, ומשקיע לא מעט בתשתיות שלהם. תבקר שם שוב ותיווכח. Vale הוא דווקא האתר שהכי פחות אהבתי. הוא יותר מידי posh ומנסה להתחרות בזה בaspen השכנה - מסעדות יקרות, חניונים רבי קומות, עיירה מצועצעת ללא רכבים ועם מדרכות מחוממות, והרבה דברים לילדים של כל הסקיירים העשירים. המסלולים בפועל קצרים מידי ומלבד חלק מה bowls בצד השני אין מה לעשות שם בעיניי. Araphoe basin הוא האתר להארדקוריסטים. לא משדגים שם חלק מהרכבלים בכוונה, כי הקהל שהולך לשם אוהב את זה קשה. השלג שם מטורף, והאתר תמיד די ריק מאנשים, פאודר זה שם. נוחות לא. Keystone הוא אתר למשפחות ולנוער. יש לו את הפארק הכי מושקע עם מבחר לכל הרמות בלי יוצא מן הכלל ורכבלים יעודיים. יש לו מסלולים ארוכים מאוד שהם family lanes עם מגבלת מהירות שפשוט מעולים למתחילים. יש לו אפשרות לשלם 10 דולר על נסיעה בחתול שלג לתחומים הפראיים שמעל האתר ולגלוש בפאודר טרי וטבעי לחלוטין למי שמעיז. השלג בו פחות טוב מבאחרים, אבל הוא מאוד נוח ומאוד כיפי. Breckenridge הוא הגדול מביניהם, יש לו 4 פסגות מחוברות שלכל אחת אופי שונה, ממסלולים ארוכים וגליים, דרך bowls קיצוניים (כולל הרכבל הגבוה ביותר בארה"ב שעולה מעל 4 אלף מטרים, האימפריאל אקספרס) ועד אזור שלם של מסלולים ירוקים רחבים ועדינים. המסעדות בו מעולות, הרכבלים חדישים, והוא משתדרג כל שנה. והשלג פשוט מושלם, לא משנה המזג אויר. והיופי - כל אלה במרחק של עד 40 דקות נסיעה האחד מהשני. שכרנו דירה ליד אגם dillon ונסענו עד 30 דקות כל יום לאתר שהתחשק לנו באותו יום, במשך 5 שבועות. עם כל האתרים שנגישים בצורה הזו, זה מביס במבחר ובנוחות לא מעט מאזורי הגלישה באירופה מלבד הדולומיטי סופרסקי באיטליה וסקי אמאדה באוסטריה, ושני אלו בעוד שאני מאוד אוהב אותם לא מספקים את אותה נוחות או איכות שלג של האתרים בקולורדו. הדבר היחיד שהאמריקאים תקועים בו מאחור זה הסקי-פאסים, הן מבחינת המחיר המוגזם והן בזה שברוב האתרים זה עדיין לא RFID והם מעסיקים אנשים שסורקים את הפסים בתור לרכבלים הראשיים וזה מטופש. בדברים אחרים, הם מאוד אמריקאיים, עד לרמה של כמה איכותיים ונקיים השירותים באתר, או זה שתוכל לקנות כוס סטארבקס חמה גם בפסגה.

ה VRS בהחלט אופציה, אם יש דרך לקבל אותה במחיר סביר יותר. אני מאוד אוהב אותה ברמת הרעיון (סליפרית) והיא הרבה יותר פרקטית מרוב רכבי הספורט. אבל הם רוצים עליה כ225 מחירון וזה מוגזם כשה308 חזקה יותר ועולה פחות מ200. מישהו יודע לומר מתי צ'מפיון עושים שבוע הנחות למותגים שלהם, כולל השבוע המדובר באאודי? מישהו רוצה לחלוק איתי טיפים למיקוח? כל מה שאני הצלחתי לקבל במיקוח על הסוניק בUMI זה סאנרוף בחינם. אני מעדיף או חדש, או משומש מעט מהיבואן - כלומר עם אחריות. אני אקנה יד שניה רק אם זה יהיה רכב שכחדש הוא משמעותית מעל התקציב שלי והתמורה שהוא נותן היא משמעותית גבוהה מהאלטרנטיבה. לצורך העניין, אם מישהו היה מוכר 135M, או אולי S3, בת שנה ובמחיר הזה, הייתי שוקל לקחת את ה"סיכון". אחרת אני מעדיף לקנות רכב חדש, בצבע שאני בוחר, ועם אחריות יצרן לשקט הנפשי. במיוחד שאין לי צורך ברכב גדול כמו ה S60. אציין עוד משהו שלא ציינתי אבל עלה כאן בפורום בהתייעצויות דומות בעבר: אני מעוניין ברכב שהוא "קנה וסע", בלי התעסקות. אני לא מתכוון להתקין תוכנת ניהול, להחליף אגזוזים וג'אנטים, וכל הבלאגן הזה. אני מעוניין להיכנס לסוכנות, לקחת את המפתחות, ולהמשיך בדרכי, אולי מקסימום לעשות ציפוי נאנו לצבע. בגלל זה קריטי לי שהרכב יענה לי על כל הצרכים איך שהוא יוצא מהסוכנות, ואין לי בעיה להזמין ולהמתין זמן מה או אפילו לחכות עכשיו עם הקניה עוד זמן מה עד שיגיע לארץ הרכב המתאים.

אני לא מכניס מחיר ביטוח לתקציב הרכישה בדיוק כמו שאני לא מכניס עלויות דלק. אני בטוח שיש רכבים שיהיה לי יקר מידי לבטח אותם, אבל כנראה אותם אני לא יכול לרכוש במילא - התקציב של 200 לא נקבע כי זה כל הכסף שיש לי אלא כי זה הסכום המירבי שאני מעוניין כרגע להוציא על רכב. אם מישהו היה מציע לי RS6 חדשה ב250 אלף כנראה שהייתי מוצא מאיפה לגרד אותם (וכן, רכב החלומות שלי הוא סטיישן שעושה אפס לשלילה בכמות חד ספרתית של שניות. תתבעו אותי) לגבי הקרוז - המחשבה עברה בראש. זה 140 אלף בתכלס, בטח לא 110. אבל... העיצוב שלה מכוער בעיניי, חסר לה אבזור שמבחינתי הוא בסיסי היום כמו מראות מתקפלות חשמלית (אני חונה בחניון קצת צפוף וזה מעיק לקפל ידנית) ותאורת לד מלאה, ואני פשוט לא קונה את זה שהמנוע 1.4 בשילוב עם תיבה של שברולט יתן את ה oomph שאני מחפש. הסוניק שיש לי עכשיו מהירה בכל סטנדרט של רכבי ליסינג 1.6 אוטומט, אבל התיבה לא מוצלחת בעיניי ואני מחפש קצת יותר ריגוש שלוחצים את הדוושה עד הסוף. היה לפני זמן לא רב מבצע על אלפא רומיאו ג'ולייטה וולוצ'ה שהביא אותה מאוד קרוב לתקציב שלי, אבל המבצע הלך לו ואני לא יודע כמה קרוב אוכל להגיע לתקציב במיקוח, או כמה הרכב הזה רלוונטי ב2017, גם עם מתיחת הפנים שעשו והמוליטמדיה החדשה.

זה נשמע מצוין, אבל איפה ההנחות האלה? המחירון הוא כ 230 אם אני לא טועה, ואני לא יודע להתמקח כל כך. שמעתי כבר בעבר שברכבים כאלה אף אחד לא משלם מחיר נקוב, אבל למה בדיוק אני יכול לצפות ואיך להשיג את זה?

oryo, לצערי לא יצא לי לגלוש בקליפורניה עצמה. הייתי ב orange county בשיא של הסופה החזקה ביותר בדרום קליפורניה בשנים האחרונות (ינואר האחרון) ונהגתי שם בקמארו - כל הכבישים שעוד נותרו פתוחים דרשו שרשראות שלג שאי אפשר לשים על הקמארו ופשוט לא היה לי איך להגיע ל Bear mountain מה שכן, bear אמור להיות האתר הטוב ביותר לדרום קליפורניה, mammoth אמור להיות מעולה (וענק) למרכז (סן פרנסיסקו) ומי שיכול להצפין, יש כמה וכמה אתרים מסביב לאגם טאהו. ספציפית אגם טאהו הוא מקום שווה לבקר בו גם בלי קשר לגלישה, יש שם נוף מדהים, נהיגה מהנה, קזינו למי שבעניין (בצד של נבאדה) וחלק מהאתרים שם נגישים עם ה Epic pass (קונגלומרט של אתרי סקי בארה"ב שמוזיל קצת את העלות האסטרונומית של סקי פס שם). יצא לי להיות באוקטובר ליד heavenly וזה אכן נראה שמיימי. מקומות שכן גלשתי בהם: ביוטה, יש כמה אתרי סקי מרחק חצי שעה נסיעה מסולט-לייק סיטי. המוכרים בהם זה park city שנחשב למכה של גולשי הפריסטייל באזור, וsnowbird שמצטיין במסלולים תלולים והמון שלג. גלשתי בסנובירד ב1 למאי, על פאודר, וירד עליי שלג. ב1 למאי אתרים באירופה יותר חומים מלבנים, אבל שם היה פאודר עמוק וראות מוגבלת כאילו זה שיא עונת הסופות, וכל זה בלי אף תותח שלג, 100% טבעי. המסלולים הקלים שם יותר קשים משחורים ברוב האתרים האחרים אבל, אז זה באמת אתר למי שאוהב לגלוש מהר. מאוד. אבל מקום ראשון בעולם מבחינתי, שאין שני לו - הרי הרוקיז בקולורדו. גלשתי ב Breckenridge, Keystone, Araphoe Basin, Copper mountain, Vale. נופים עוצרי נשימה, תשתיות מעולות (הכל כבישים מהירים וחנויות ענק, שם אין לך מינימרקט אוסטרי שנסגר ב7, יש לך טארגט וולמארט ענקיים שפתוחים מ5 בבוקר עד חצות!) וכמויות לא הגיוניות של שלג. הייתי שם 5 שבועות רצוף, גלשתי 26 ימים מתוכם באתרים ובשאר הזמן עשינו סוג של backcountry ואני מוכן לתת את בני הבכור בשביל לחזור על החוויה הזו (אבל אם אני אעלה את זה, אשתי תוודא שלא יהיה לי אף פעם בן בכור). יש סיכוי שברקנרידג' הוא אתר הסקי הטוב ביותר בעולם, והוא בוודאות הטוב ביותר שהייתי בו - מספיק טוב כדי שבאותה נסיעת עבודה בינואר האחרון, אחרי שפספסתי את bear בקליפורניה, הקדמתי לי טיסה לדנבר, שכרתי airbnb וג'יפ קומפאס ונסעתי ב11 בלילה לבד אל ההרים כדי לתקוע יומיים של גלישה שם ואז בשני בבוקר נסעתי לדנבר, מההר ישר למשרד. worth it. אם תרצה עוד מידע על איך ולמה, אולי כדאי להעביר את זה לה"פ או פוסט נפרד.

פראג יפה מאוד בנובי גוד אבל גם מאוד מתויירת וכבר לא כ"כ זולה. בודפשט אחלה בכל עונה. קייב - הייתי בה פעמיים בקריסמס בשנתיים האחרונות, מטעמי עבודה. אני מת על קייב (הייתי שם קרוב ל20 פעמים כבר) ותקופת הקריסמס מביאה איתה שווקים ודוכנים וקישוטים וזה תענוג. היא מאוד מאוד מאוד זולה. מה שכן, הייתי ממליץ שיהיה לפחות דובר רוסית או אוקראינית אחד בקבוצה, ולקבל מראש כמה המלצות של מה לעשות בעיר (ממני). לטוס לשם מומלץ בחברה האוקראינית ולא בUP (אלעל), כאמור מנסיון של כ20 טיסות...

אתרום קצת מנסיוני לכל הדיונים שמתקיימים פה (גולש קרוב לעשור, סנובורד, יותר משבוע בשנה בממוצע). חרמון: כן או לא? לא כגולש מתחיל. החרמון הוא אחלה דרך לקבל מנה של שלג בין חופשות סקי בחו"ל, כשאתה גולש ברמה גבוהה מספיק כדי להנות מהאופפיסטים, כשאתה יכול לצאת בהתראה של שעה מהבית ב2 בלילה כי יש דיווח על שלג ולהגיע ראשון לחניון, כשיש לך בבית כמה סטים של ציוד שאחד מהם לא אכפת לך להשמיד (יש לי בורד ישן אבל מעולה שאני משתמש בו לחרמון ולאימונים יבשים). מכל סיבה אחרת, אין מה לחפש בחרמון - זו לא החוויה שאתה מחפש. איפה לגלוש כמתחיל? לדעתי המרכיבים החשובים לחופשה הראשונה הם: מחיר, נגישות, הדרכה, מגוון מסלולים כחולים, ותעסוקה לשעות הערב. החופשה הראשונה היא כזו שבה לא גולשים מרחקים רבים, ועדיף ומומלץ לחרוש על אותם מסלולים שוב ושוב כי זה בונה את הטכניקה וזו הדרך המהירה ביותר להתחיל להנות מהגלישה (כשהבטחון נבנה כתוצאה מהכרת המסלול). חשוב שהמסלולים הכחולים יהיו נגישים מהרכבלים הראשיים, וגולש מתחיל לא יידרש לעבור מקטעים קשים או תלולים בדרך לאזור ה"רגוע". חשוב שיהיה מה לעשות בערב, כי לרוב גולש מתחיל לא יגלוש את מלוא 8 השעות של היום ואם מישהו מהקבוצה מחליט שזה לא בשבילו, רצוי שיהיה לו מה לעשות ועדיין להינות מהחופשה. האתר שלדעתי עונה על מירב הצרכים האלה הוא באנסקו - מאוד נגיש, מאוד זול, ויש מה לעשות בערב. הרכבלים חדשים ומהסוג שקל יותר (מהיר\מתנתק) יש אזור גדול להדרכה והאתר בנוי סביר פלוס בתשתיות. לגולש מתקדם אין מה לעשות שם, למתחיל הוא מספיק לשבוע ויותר. אם לא באנסקו, כנראה שהייתי הולך על אתר באוסטריה, ומתמקד באזור אחד (אין טעם לקנות סקי פס מורחב לשבוע הראשון) - למשל מיירהופן עצמה. שמעתי דברים טובים גם על אתרים בצ'כיה, רומניה ואנדורה אבל לא הייתי ולא יכול להעיד. אתן הערה קטנה - אם למישהו יוצא לגלוש בארה"ב... זול זה לא, אבל יותר טוב מזה לא תמצאו. תשתיות מעולות, הדרכה מעולה, המון מה לעשות מחוץ לגלישה, מדהים. יש לי כ 6 שבועות של גלישה באתרים שונים במערב ארה"ב. האם לקנות או לשכור ציוד? לחופשה ראשונה, הייתי ממליץ: לקנות 2-3 זוגות גרבי סקי וסט או 2 של ביגוד תרמי. אלו דברים שמגעיל להשאיל, והם שימושיים גם למי שלא גולש (לטיולים, מילואים וכו'). להשאיל מחברים או משפחה את שאר הביגוד אם אפשר, כמו מעיל, מכנס, כפפות וגוגלס. לשכור באתר את ציוד הגלישה עצמו כולל נעליים, וללמוד מראש על הפרמטרים השונים ואיך להתאים נעליים - הנעליים הם הדבר החשוב ביותר בגלישה, והם אלו שיקבעו בסוף אם אי פעם תרצה לעשות את זה שוב. חותם על האמירה הזו. אני לא מסכים עם הטענה שאין מה לקנות ציוד למי שגולש פעם בשנה. כל גולש ברמה בינונית ומעלה יתחיל להרגיש שהציוד שניתן לשכור מגביל אותו והיכולת להחזיק ציוד שמתאים לך בול, ומכוון לצרכים שלך, משפרת את החופשות משמעותית. לי היום יש 2 בורדים וביינדינגס, זוג נעליים עם מדרסים מותאמים אישית, וכ 2-3 מכל פריט אחר (לצורך העניין 4 זוגות של כפפות וקרוב ל10 זוגות גרבי סקי) וגם ציוד מיוחד כמו לבוש לקור קיצוני, תיק גב מיוחד וכו'. אני לוקח את הציוד איתי אם יש לי 3 ימי גלישה או יותר. כשיש לי רק יום או יומיים (כמו שקורה בנסיעות עבודה לארה"ב שבהן אני גולש בסוף שבוע) אני לוקח רק את הביגוד ובמקום לשכור ציוד (rental) אני ניגש לחנות ומשלם על demo - בחינה של ציוד חדש, לרוב של השנה הבאה. זה קצת יקר (כ50 דולר ליום) אבל מאפשר לי לגלוש על ציוד עדכני ומעניין. האם לקנות בארץ, בחו"ל, באינטרנט? בארץ יש כמה מקומות עם מחירים סבירים. בלילה לבן של "שלג" בפתח תקוה אפשר לקנות ציוד טרמי בזול. באוף-פיסט (הרצליה וחולון) יש אחלה מחירים יחסית לכל חנות אחרת בארץ, שבהחלט מתחרים במחירי אירופה, רק מגוון המותגים קצת מוגבל. מבחינת רכישה בחו"ל - אם יש הזדמנות לקנות בארה"ב אז חד משמעית שם. באירופה, לרוב בעיר יהיה קצת יותר זול מאשר באתר סקי אבל בעיקר תלוי באתר ובספורט. יש אתרים שיש בהם הרבה מגוון לסקי אבל מעט לסנובורד למשל, כי זו האוכלוסיה שם. מבחינתי סיבוב קניות באתר הסקי זה חלק מהכיף, לאחרים זה בזבוז זמן חופשה. אגב, שנתיים ברציפות אני מוצא באותה חנות באוסטריה, באותו מדף עודפים, מכנס מעולה של מותג מוכר ובמידה שלי ב30 יורו.... אז עכשיו יש לי 4 זוגות מכנסיים. יש מציאות לגבי רכישה באינטרנט - הייתי משאיר את זה לשלב מאוחר יותר. כשאתה יודע מה אתה צריך, להזמין מאמזון יכול להיות משתלם. ציוד מעלי-אקספרס ודומיו - לא תודה. ראיתי את הגוגלס והכפפות שמגיעות משם ו.... לא תודה. אם יש עוד שאלות, שוט.

הגיע הזמן (לפני כמה חודשים) לשדרג את הסוניק. בשנתיים האחרונות העברתי לא מעט זמן ברכבים שונים באזור ה300 כ"ס ו6 שניות למאה, ובעלי אבזור חדש יותר, והסוניק כבר לא מספקת אותי מה הדברים שקריטיים לי: רכב מהיר וחזק - משהו שלא עושה פחות מ8 שניות למאה פשוט לא בא בחשבון. רצוי באזור ה200 כ"ס אבל בסוף זה פונקציה גם של משקל ותיבה אז פחות קריטי לי המספר הזה, ויותר נתון ההאצה (ולא, אני לא מתחרה בדראג, אבל נתון ההאצה מנסיוני מייצג את מה שאני מחפש ברכב) מאובזר עד השיניים - קודם כל, לא פחות ממה שיש לי כרגע בסוניק, שזה חיישני ומצלמת רוורס, אורות ווישרים אוטומטיים, מערכת מולטימדיה מקורית (דיר בלאק לא התקנה מקומית) עם מסך מגע סביר ורצוי גם מושבים מחוממים (לא קריטי), אבל מאחר ואני מחפש שדרוג הייתי רוצה מולטימדיה מוצלחת יותר, מראות מתקפלות חשמלית, אורות קסנון או LED, הנעה ללא מפתח וכו'. הייתי שמח גם לרכב עם אבזור שולי יותר שמוסיף לנוחות השימוש בו - בין אם זה מחזיקי כוסות ותאי אחסון, אביזרים בתא המטען כמו ווים ורשתות וכו'. אלו לא דברים קריטיים אבל הם מוסיפים מאוד בעיניי להנאה שאני מקבל משימוש ברכב. מחיר + חדש - התקציב שלי הוא כ 200K ואשמח גם להוציא פחות. כנראה אוכל להתגמש טיפה (5-10) מעל אם יהיה משהו ששווה את זה. אני מעדיף רכב חדש מהיבואן, אבל מוכן גם לשקול רכב "0 קמ" ואפילו משהו מהטרייד הרשמי של יבואנים כל עוד הוא מגיע עם אחריות ולא היה הרבה על הכביש. כרגע לא מעוניין ביד שניה אלא אם יש מציאה שעונה לי בול לצרכים, עולה משמעותית פחות מ200K ובת פחות משנתיים. התנהגות - סבירה. אני לא מחפש רכב מסלול ואני לא מבלה את זמני בנס הרים, אבל זו לא יכולה להיות ספינת קרוז. לצורך העניין, התנהגות הכביש של הסוניק RS שלי מספקת אותי ואני יכול להתפשר על קצת רכינת מרכב בפניות והגה פחות ממושלם. אני מחפש להנות מהנהיגה ברכב, אבל לא אתפשר על דברים אחרים רק בשביל הגה מתקשר יותר. מה לא קריטי לי: גודל וצורה - בכללי מעדיף 5 דלתות ובגודל של הסוניק או משפחתית, אבל זה לא קריטי, רק שלא יהיה לגמרי פצפון. האבארת' 500 כנראה קצת קטנה לי אבל לא פוסל על הסף דברים כמו מיני או A1. לא ממש משנה לי אם זה סדאן או האצ' וכמה דלתות, אין לנו ילדים בתכנון ויש רכב נוסף בבית. תיבה - הכל הולך, רק שתהיה סבירה. בטיחות אקטיבית - אשמח אם תהיה, כל עוד זה מקורי ולא mobileye. לא נורא אם אין. אריכות שנים - אני מתכוון להחזיק את הרכב 3 שנים, אני לא צריך משהו שיחזיק לי 10 "בלי לראות מוסך" (ביטוי מטופש). ברור שלא רכב שמתקלקל כל יומיים אבל ברכבים מודרניים אני מרגיש שזה פחות בעיה ומרכב חדש אני מצפה שיכנס לטיפולים שוטפים וזהו. אם אצטרך לתקן משהו במסגרת האחריות פעם אחת, לא סוף העולם. מה בכלל לא חשוב לי: יצרן - מעדיף יצרני יוקרה (ובמיוחד הגרמנים) אבל מאחר והתקציב מוגבל זה לא קריטי. אין לי שום העדפה למותגים. צריכת דלק - הנסיעה היומית שלי קצרה, והכיס לא בוער כרגע, לא משנה לי צריכת הדלק בכלל. לסיכום: אני מחפש רכב שישמש אותי לנסיעה יום יומית של כ 40 ק"מ ולכל שאר הנסיעות שלי. לאשתי יש רכב נוסף בבית (יונדאי גטס). אני רוצה לחייך כשאני משתמש ברכב, ומה שגורם לי לחייך זה אבזור מצוין ומנוע חזק. התחלתי קצת לגשש. העפתי מבט על הוולוו V40 אבל גרסת ה180 כ"ס שעולה כמעט 200 אלף מגיעה במקור עם אבזור ממש דל, וכל תוספת (נגיד, חיישני רוורס או מצלמה) עולים אלפי שקלים ומעלים את המחיר למעל 200 מיידית וזה לא מקובל עליי. הפג'ו 308 GTI נראית מעניין, אהבתי אותה מבפנים אבל לא נהגתי בה עדיין. לאון 1.8 גם מועמדת פוטנציאלית למרות שהיבואן מעצבן (רק שנתיים אחריות ואי אפשר להזמין צבע ספציפי, רק מה שהתחשמק להם להביא במשלוח האחרון). בחנתי גם את הA קלאס, אאודי A3 ובמוו סדרה 1 אבל בכולם מה שראיתי זה שבתקציב שלי נכנסות רק גרסאות הבסיס שהן ממש חלשות מידי ולא מאוד מאובזרות. אם ידוע לכם על דרך וודאית לרכוש רכבים כאלה במחיר נמוך מהמחירון הרשמי של היבואן אני בהחלט אשמח לשמוע. אשמח להמלצות וטיפים מה הלאה. תודה!

לא, מכיר את הסימון הזה, כמו גם איך צמתים עובדים. לא צריך להגזים - יש לי יותר וותק של נהיגה בחו"ל (ארה"ב ואירופה) משאתה חושב, כנראה. אני לא יכול לציין בכל פוסט את כל מה ששונה בתרבות הנהיגה, גם ככה הפוסטים שלי ארוכים יותר מכתבות אנטי-ביבי בהארץ. ככלל ובתגובה לכל המופתעים מעל, לא אמרתי שתרבות הנהיגה באנגליה גרועה מבישראל, רק גרועה יותר מהציפיה שלי. הגרוע ביותר היה בסביבת לונדון, והשתפר ככל שנסענו מערבה - בויילס הנהגים היו אדיבים וטובים בהרבה לצורך העניין. ובכל זאת, תופעות שבהן נתקלתי לפחות אחת ליום הפתיעו אותי כמו למשל נהגים שלא מכבדים את זכות הקדימה לימין בכיכרות ומסתערים פנימה (ולרוב, אלו גם לא יאותתו), צפירות, עקיפות מסוכנות, ומהירות מאוד גבוהה ביחס למה שחוקי. לא פלא שהכבישים שם מרוצפים ביותר מצלמות משראיתי בכל מקום אחר. לגבי כבישי B (וגם A) הם באים שם בכל הצורות והטעמים. אם תראה את התמונות שהעליתי, 2 מהם כבישי B ואין להם שוליים בכלל ואלו לא הדוגמאות הכי גרועות. התמונה עם הרכב בירידה ממש צפופה היא רחוב טיפוסי בעיירות העתיקות שבCotswolds, ספציפית ב Bibury. משהו ששכחתי לציין בפוסט המקורי אגב - הבריטים אוהבים מכוניות. לא ראיתי כל כך הרבה מכוניות מיוחדות ויקרות בשבוע מעולם, כולל באזורים עשירים מאוד בקליפורניה. וואו! באותה Bibury למשל עברה שיירה של רכבי מסלול של אסטון מרטין עם לוחיות רישוי זמניות שכללה Vantage GT ואם אני לא טועה גם Vulcan אחת. לא יכולתי לצלם בגלל שכל הדם הלך למקום אחר בגוף...

בהמשך לסיפורי הטיולים + ביקורות הקודמים (כאן וכאן), הגיע הזמן לאתגר את עצמי בסוג חדש של נהיגה - בצד הלא נכון של הכביש. על הטיול את השבועיים הראשונים של החדש בילינו בטיול בממלכה המאוחדת. מסלול הטיול התחיל מ6 ימים בלונדון. כשסיימנו את הסיוט הזה (אני מתעב ערים גדולות) הזמנו אובר לשדה התעופה הית'רו ושם קיבלנו את רכב ההשכרה, מרצדס E220d מחברת Sixt. מקטע הנהיגה הראשון לשמחתי היה קצר (כ 15 דקות) וברובו בכביש מהיר (M25+M3), לפרבר של לונדון בשם Sunbury-Upon-Thames בשביל לבקר בתערוכת כלי עבודה. אמנם הצלחתי להתברבר פעמיים בדרך עד שלמדתי איך להבין את ההוראות של גוגל מאפס, הגענו ליעד והיינו בתערוכה עד שנסגרה - אני הזלתי ריר, האישה נהנתה מהוייפיי. לאחר תום התערוכה בשעה 5, ועם רכב עמוס לא רק במזוודות אלא גם בכלי עבודה חדשים, המשכנו לעצירה הראשונה שלנו באזור הCotswolds לדירת AirBnB ליד עיירה קטנטנה בשם Seend. הנסיעה, בת כ150 ק"מ ו3 שעות כללה עצירה להמבורגר מעולה בNewbury (במסעדה בשם 7bone) ונהיגה לא רק בכבישים מהירים אלא גם בכבישי A וB צרים וחשוכים, הזדמנות להתגלח לראשונה כמו שצריך על הנהיגה בצד שמאל. העברנו 4 ימים באזור הזה, בטיול כוכב בין Bristol וBath בדרום האזור ועד Cheltenham בצפונו, אזור שמאופיין בשדות חקלאיים, יערות, ועיירות עתיקות וקטנטנות. כמה מהעיירות האלה ידועות מאוד (Bibury, Castle Combe) וסביר מאוד שתזהו תמונות שלהן, בין אם מרשימת "מקומות שאתם חייבים לבקר בהם" שקיבלתם כרמז מהאישה ובין אם מפרקים של סדרות בריטיות, כולל טופ-גיר. משך כל ארבעת הימים רוב הנהיגה הייתה בכבישי B צרים ומפותלים, עוד על החוויה הזו בהמשך. מבחינה תיירותית, חוץ מהעיירות יש גם שפע של אטרקציות ומקומות לבקר בהם - מהסדרה התלולה ביותר של תאי שיט בממלכה (הישג הנדסי מרשים לזמנו), דרך מבוכי צמחיה מלאי חידות, ועד לערי סטודנטים שוקקות תרבות אלטרנטיבית וארכיטקטורה גותית ונאו-גותית כמו Bristol. התחנה הבאה הייתה ויילס. יצאנו לפני הצהרים לנהיגה של כ110 ק"מ (שעה וחצי) לעיר Cardiff, הגדולה בערי וויילס, ברובה על הכביש המהיר M4 שכולל גשר אגרה ארוך עם נוף מרהיב מעל נהר הSevern. אחרי טיול של יום בויילס, כולל כמה שעות בטירה\מבצר המעולה של העיר (מומלץ בחום!) המשכנו בנהיגה של עוד כשעה לAirBnB השני, בעיירה קטנה צפונית לעיר החוף Swansea במערב. כאן בילינו 4 ימים נוספים של טיול כוכב בדרום ויילס, ביערות הBrecon ובחופים המדהימים של דרום וויילס. אני לא מכיר אף אחד שהיה בWales מבין מעגל החברים שלנו, וחבל. מדובר בארץ עם נופים מדהימים ואנשים אדיבים עם מבטא מזעזע ושפה שוברת שיניים. ויילס מציעה הרבה הפתקאות למיטיבי לכת, והלכנו בין 12 ל22 ק"מ בכל יום. אחת מנקודות הציון הבולטות היא Worm's head island, אי בפינה הדרום מערבית של ויילס שדורש לא מעט נהיגה כדי להגיע אליו, ואם תגיעו בשעות הנכונות (חלון הזדמנויות של כ4 שעות בזמני השפל) תגלו לפניכם רצועה של סלעים חדים וחלקים הבולטים מהאוקיינוס ומאפשרים להגיע לאי ברגל, אם אתם אמיצים מספיק. אם לא תחזרו לפני הגאות, תבלו את היממה הבאה על אי קטן ושומם, בוהים בחוף שנמצא קרוב קרוב, אבל לא קרוב מספיק. מדובר בחוויה יוצאת דופן, שמצטרפת לטיולים רגליים ארוכים לצד שדות של כבשים רועות ומעט מאוד בני אדם, מערות נטיפים, יערות עבותים הישר משר הטבעות (וגם מלחמת הכוכבים 7, שסצנות מתוכו צולמו בForest of dean בויילס) וחופים עצומים שמשתרעים לקילומטרים של חול דחוס ושטוח לחלוטין. אם ראיתם בטופ-גיר את השלישיה מתחרעת בחופים, כאן זה צולם. אז איך זה לנהוג בממלכה? הטיול הזה היה הפעם הראשונה עבורי של נהיגה "בצד הלא נכון", הן של הכביש והן של הרכב. אחרי ששמעתי מכולם שאני עומד להרוג אותנו בתאונה חזיתית או מינימום להעביר כמה משכורות לחברת ההשכרה לכיסוי נזקי פח, לקבל רכב יקר וגדול מאוד לא הוסיף לביטחון העצמי שלי, אבל אם לא נאתגר את עצמנו, איך נגדל? בנהיגה בממלכה יש יותר מאתגר אחד שצריך להתמודד איתו ונכון לדבר על כל אחד מהם בנפרד. האתגר הראשון הוא הישיבה בצד ימין של הרכב במקום בשמאל, ובעיניי זה היה האתגר הקשה ביותר. אנחנו כל כך רגילים לתפיסת המרחב שלנו, לmuscle memory, לזוויות שבהן דברים נמצאים, שהמעבר הזה פשוט שובר. אתם רגילים שבצד שמאל אתם רואים את גבולות הרכב, ולכן המוח שלכם מחווט "להכיר" את גבולות הרכב בצד ימין. עכשיו תהפכו את זה - אתם בימין, והכל פתאום מאוד קרוב לימינכם (נגיד, רכבים עוקפים) וגורם לעומס סנסורי עצום, בעוד שבשמאל אתם לא רואים כלום ואין לכם מושג איפה הרכב נגמר. כדי להסתכל במראה האמצעית, צריך להטות את המבט שמאלה ולא ימינה. רגל ימין שלוחצת על הגז ולרוב תישען על הקונסולה המרכזית, עכשיו משפשפת את הדלת. זו חוויה שלגמרי הוציאה אותי מהcomfort zone והכריחה אותי לא להסתמך על 12 שנות הניסיון שלי בנהיגה, אלא להתרכז ולהיות מודע לרכב ברמה שלא חוויתי מאז שיעורי הנהיגה. בדיקת מראות יזומה ומודעת, הקפדה על מרחק מקווי ההפרדה, והרבה עזרה מאשתי שהשגיחה על צד שמאל של הרכב והתריעה אם התקרבתי מידי לשוליים, איפה שהיו כאלה. אם אתם חושבים שתגיעו לאנגליה לראשונה וישר תוכלו להתרגזן - שכחו מזה (אלא אם תגיעו ברכב מאירופה). השינוי הזה הרבה יותר משמעותי ממה שנדמה ויקחו כמה ימים טובים עד שתרגישו נוח מספיק ובשליטה מספקת כדי להתחיל לבחון את הגבולות. אם לא, כנראה שאתם לא מודעים מספיק לעצמכם... האתגר השני, והכי פחות מאתגר, הוא נהיגה בצד שמאל. זה נשמע מאוד לא אינטואיטיבי, אבל זה לגמרי כן. הכבישים מסודרים ומסומנים, אתם מוקפים בנהגים אחרים, ופשוט אין סיכוי להתבלבל. לקח לי לא יותר משעה להתרגל לנהיגה בשמאל ואולי פחות מזה. פניות ימינה הן בדיוק כמו הפניה שמאלה בכל רחבי אירופה (פניה רחבה, בצמתים כניסה למרכז הצומת ומתן זכות קדימה) והפניה שמאלה היא צמודה לשפה. כניסה לכיכר היא שמאלה, ופשוט אי אפשר להתבלבל בגלל הזווית. בסך הכל, השילוט והסימון בכבישי הממלכה מעולה ובכל התקופה לא הייתה לי אף טעות בהיבט של באיזה צד של הכביש אני צריך להיות. המסקנה היא - זה לגמרי חסר משמעות. האתגר השלישי, הוא כבישי אנגליה, וכמה שהם שונים מכבישי ישראל ושאר אירופה, וכאן הופתעתי מעט. נתחיל בחוקים, יש כמה הבדלים מהותיים שכדאי להכיר - למשל, אין פניה שמאלה באדום (בעוד שברוב מדינות אירופה וארה"ב יש ימינה באדום) אלא אם יש שילוט או רמזור מיוחדים, דבר די נדיר. שנית, שימוש רב בסימוני כביש בעלי משמעות חוקית, למשל: צומת שמכוסה ברשת צהובה, מסמן אזור שאסור להיכנס אליו אם היציאה ממנו לא פנויה. בפניה ימינה בה אמורים להיכנס למרכז הצומת ולתת זכות קדימה, זה מסבך את העניין מאחר ואסור לעצור במתחם המסומן. דוגמה נוספת היא עצירה לפני רמזור בעלת 2 קווים - הקדמי לרוכבי אופניים, ואילו הרכבים כ2 מטרים מאחוריו. ייתכנו אפילו צמתים בהם הסימון של "זכות קדימה" ו"עצור" הם רק על הכביש, ללא שלט על עמוד. כדאי מאוד ללמוד את סימוני הכביש והחוקים הספציפיים של הממלכה לפני נהיגה שם. נמשיך בכיכרות - אנגליה אוהבת כיכרות, ונתקלים בעשרות כאלו בכל נהיגה, רובן כיכרות של 2-3 נתיבים שהיו גורמות לכל תלמיד נהיגה להזיע. יש להן בין 3 ל6 ויותר יציאות, נתיבים עם סימונים, והן קטנות ועגולות או ענקיות ואליפטיות לעתים מעל או מתחת לכביש מהיר. בחלק מהכיכרות יש רמזורים, בכניסה, ביציאה או אפילו בתוך הכיכר! הסוד הוא לא לחשוב עליהן ככיכר, אלא ככביש חד סטרי לכל דבר. הכניסה לכיכר היא מחלף\צומת כמו גם היציאה ממנה, וצריך לאותת. צריך להיות בנתיב הנכון ליציאה הרצויה, ולא לחתוך. לתת זכות קדימה למי שמגיע מימין (כמו בכל פניה שמאלה) וכו'. כשמתרגלים לקונספט, הכיכרות מספקות דרך מאוד בטוחה וקלה להתנייד, ומספקות שליטה הן במהירות הנסיעה והן בעומס בצורה יעילה, כמו גם אפשרות לכפר בקלות על טעויות בניווט ולעשות פרסה בבטחה (להימנע מפרסה בכבישים צרים). החלק השלישי והמאתגר היה הכבישים עצמם, בדגש על כבישי B וחלק מכבישי A - מדובר בכבישים בעלי 2 נתיבים ללא הפרדה, וללא כל שוליים, לא מוארים, צרים, ומפותלים מאוד. וכשאני אומר ללא שוליים, אני לא מכוון שהשוליים לא גדולים מספיק כדי לעמוד עם רכב במקרה חירום, אלא לכך שאין שוליים לחלוטין. לעתים כ5 סנטימטרים מהפס הלבן מתחילה חומת אבן בת 400 שנים, לעתים שיח שפולש לשטח הכביש ומנסה לשרוט לכם הרכב, לעתים פשוט תעלה (ditch) שתעזור לכם לגלות מהר מאוד איך הרכב שלכם נראה מלמטה. ראוי לציין שברוב הכבישים האלה, חוץ ממקטעים שעוברים בעיירות, המהירות המותרת היא 50 או 60 מייל בשעה (100 קמ"ש) והנהגים המקומיים אף פעם לא נוסעים פחות מזה. משאית שבאה ממול, תופסת את הנתיב שלה ועוד קצת? בהצלחה. אין מקום לטעויות והכבישים האלה דורשים 100% ריכוז, 100% מהזמן. במקומות מסוימים הכביש נהיה לפתע צר כל כך ש2 מכוניות לא יכולות לעבור, אך אין כל סימון לזה, וצריך להיות מוכנים לעצור, להיצמד לשמאל (עד כדי קיפול מראות) ואפילו לעשות רוורס כדי לאפשר לרכב אחר לעבור. ולסיום, הנהגים עצמם - אנגליה היא חד משמעית לא אירופה. הנהגים נוסעים בפראות וממש חסרי סבלנות - תתעכבו קלות ברמזור או כיכר ותשמעו שלל צפירות, למרות שזה לא חוקי, ממש כמו בארץ. המהירות החוקית היא המלצה בלבד, וגם בכבישים שתעדיפו לנהוג בהם ב50 קמ"ש תראו שלל סבתות בA4 קבריולט עוקפות אתכם ב130 לפחות. משאיות יסתערו על כבישים שבעיניכם צרים מידי בשביל סקייטבורד בלי לחשוב פעמיים. התרבות הזו אגב מובילה לנוכחות לא קטנה של משטרה ומצלמות מהירות, יותר משראיתי בכל מדינה אירופית, אבל קל מאוד לזהות אותם (הניידות בצבע צהוב זרחני ובכל אזור עם מצלמות יש שלטי אזהרה). איך מתמודדים עם זה? נוסעים בזהירות ולאט, ושכולם ילכו לחפש. אל תתרגשו מזה שיש מאחוריכם שיירה - אם זה לא הייתם אתם, זה היה סבא אנגלי שגורר את הקרוואן שלו לסופ"ש, מכונה חקלאית או תייר צרפתי. קחו את זה באיזי. לסיכומו של עניין, העברתי 8 ימים של נהיגה יום יומית בכבישים האלה, בתנאים לא קלים של ערפל וגשם בחלק מהזמן, ברכב גדול, והחזרתי אותו ללא אף שריטה. לא התברברנו יותר מידי, לא עשינו פאשלות, ואחרי כ3 ימים של נהיגה הרגשתי בנוח מספיק כדי לנהוג גם מעל המהירות המותרת בחלק מהמקומות ולבחון קצת את הרכב שקיבלנו. התחושה היא שזו יכולת שצוברים, ויהיה לי הרבה יותר קל לעשות זאת שוב פעם הבאה. אז כאמור, כבדו את האתגר והתמודדו איתו, זה שווה את זה. הרכב: מרצדס E220d כאמור את הרכב שכרתי מSixt בשדה התעופה הית'רו. במקור שכרתי קטגוריה שכללה Jaguar XE, C Series (כלומר משפחתית פרימיום קומפקטית) לתקופה של 8 ימים עם איסוף בסניף שבטרמינל 5. האיסוף הוא ממלון Sofitel שצמוד לטרמינל (דורש חציית גשר) ויש סניף נוסף, מחוץ לשדה, שמשרת את נוסעי הטרמינלים האחרים עם שאטל. אפשר להחזיר ל2 הסניפים, אבל תדאגו להזמין מהסניף שקרוב לטרמינל הנחיתה שלכם. העלות הייתה כ300 פאונד לתקופה. כשהזמנתי, פניתי לסניף וביקשתי לשמור לי יגואר XE מאחר ולא יצא לי לנהוג בה (ונהגתי בכל מקבילותיה בקטגוריה, כמו ה C קלאס, סדרה 3, A4, V40 וכו') אך כשהגענו לדלפק הסתבר שנשארה רק 320, ואחרי שעשיתי כמה פרצופים מאוכזבים והזכרתי לדיילות את היסטוריית ההשכרות שלי בסיקסט, קיבלתי שדרוג בקטגוריה בחינם ומפתחות לE220d. נתחיל בקצת נתונים יבשים: מדובר בדגם מתוח פנים של הE שיצא אם אני לא טועה בשנת 2016. המנוע הוא 2 ליטר טורבו דיזל שמפיק כ190 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית בת 9 הילוכים עם שליטה מההגה שמעבירה את הכח לגלגלים האחוריים. כן, תשעה הילוכים - שבזכותם, הרכב מאיץ ל100 קמ"ש בזמן מרשים של 7.3 שניות למרות משקל עצמי של 1700 ק"ג. הדגם הזה הוא הדגם המבוקש ביותר בממלכה, כי הוא נגיש מספיק לאוכלוסיה (כ160 אלף שקלים, לעומת מעל חצי מליון בארץ), כולל שפע של אבזור, ומספק צריכת דלק מרשימה ביותר! הנתון הרשמי הוא 30 ק"מ לליטר דיזל, אני הצלחתי לקבל כ20, נתון מרשים בכל זאת לגודל, למשקל ולאופי הנהיגה שלי. אם כבר אבזור, לא חסר כזה. מושבים מחוממים ומתכווננים חשמלית חלקית), קונסולה מרכזית בעלת מסך עצום ומסך נדיב נוסף בלוח המכוונים. בורר 5 מצבי נהיגה כולל אחד להתאמה אישית, כיבוי אוטומטי, auto hold לעליות ופקקים, שליטה על ההילוכים מההגה, אורות ווישרים אוטומטיים, בקרת אקלים מפוצלת דיגיטלית, מערכת בידור מעולה וזריזה, חיישני חניה היקפיים 360 עם תצוגה גרפית וסאונד היקפי, מצלמת רוורס בעלת עדשה רחבה במיוחד, חניה אוטומטית (בדגם הבסיס!), בקרת שיוט ומגביל מהירות, בלם יד אלקטרוני ושפע של מקומות אחסון והרשימה כנראה לא נגמרת שם. שווה לדבר על הארגונומיה - יש ברכב הזה כמה דברים טובים וכמה מוזרים מאוד. למשל, ידית ההילוכים היא מימין להגה, איפה שאתם מצפים שתהיה השליטה בווישרים (אלו חולקים את ידית האיתות והאורות הגבוהים משמאל), כמו ברכבים אמריקאיים של פעם, אבל היא אלקטרונית ולא מכאנית. למעלה זה רוורס, למטה דרייב, וכפתור מפעיל את מצב החניה. זה מאוד נוח לתמרונים כי אפשר להחליף הילוך בלי להוריד את היד מההגה, אבל לא ברור למה הבחירה הזו טובה חוץ מזה. כפתור בלם היד נמצא ליד הדלת הימנית קרוב לברך, והשליטה בו הפוכה משאתם מצפים - לחיצה מפעילה את הבלם, ומשיכה מכבה אותו. מטומטם! למזלכם, אין צורך להשתמש בו בכלל וכאן נכנסת הנדסת אנוש מעולה - כיבוי הרכב מפעיל אוטומטית הן את מצב P בתיבת ההילוכים והן את בלם היד. מעבר לD מנתק את בלם היד אוטומטית ברגע שלוחצים על המצערת. מבחינתי זה פנטסטי! משהו פחות פנטסטי הוא ידית השליטה בבקרת השיוט שנמצאת משמאל להגה מתחת לידית האורות - היא גבוהה מידי, ולעתים במיוחד בזמן עיקול אתם תלחצו עליה במקום על ידית האיתות, בנוסף בלתי אפשרי לראות אותה (ההגה מסתיר) והתפעול שלה לא אינטואיטיבי, כולל כפתור צדדי שמעביר בין מצב שיוט למגביל המהירות שהאינדיקציה למצב הפועל היא על הידית עצמה וכאמור, לא תראו אותה. תא המטען נדיב מימדים, אבל המושבים האחוריים לא מתקפלים וזה מקשה מאוד על ניצול מלא שלו. היו לנו 4 מזוודות (2 גדולות ו2 קטנות) והיה לא פשוט להכניס את כולן. תאי האחסון מעולים, אבל משענת היד המרכזית לא מתכווננת לגובה וחבל. תנוחת הנהיגה הייתה טובה למדי והמושבים מעולים - נוחים מאוד ועם תמיכה מעולה שלא מוחצת את השומנים אבל מאפשרת פניות חדות בלי תזוזה מיותרת. איכות החומרים היתה מעולה לטעמי כמו גם איכות הבניה ובידוד הרעשים. מדובר ברכב שנעים מאוד להיות בו גם לאורך זמן רב. לסיום, חוויית הנהיגה. לא מדובר ברכב ספורטיבי, בסך הכל סדרה E נועדה להסיע נוסעים בנוחות וברוגע. בשילוב עם מנוע דיזל לא גדול ושאיפות לחיסכון בדלק, הציפייה היא לחוויית נסיעה גמלונית ומבודדת. והE החדשה מפתיעה לטובה - היא משיגה את כל זה, אבל עדיין מהנה לנהיגה. ההאצה והיכולת לבנות קצב מפתיעה מאוד, מלבד עיכוב מסוים בהאצות ביניים ממהירות נמוכה, שנגרם כנראה בגלל הטורבו או התיבה (לא הצלחתי לשים את האצבע). הE מרגישה מאוד בנוח גם במהירות גבוהה וגם בפיתולים - יש רכינת מרכב, אבל התחושה היא בכל זאת נשלטת ויציבה מאוד. ההגה קל מידי, כצפוי, ומספק מעט מאוד תקשורת אבל הוא כן מדויק, ויש כמות סבירה של תחושת כביש מהשלדה (תרגישו אותה בתחת!) שמאפשרת אחרי זמן קצר לצבור בטחון עם הרכב ולנהוג בו כמו ברכב קטן וספורטיבי יותר ואפילו להנות מזה. רוב הזמן הייתי במצב "ספורט" שמספק העברת הילוכים אגרסיבית יותר ותגובת מצערת מחודדת יותר אך בדגם הזה אין לו השפעה על הבולמים ולכן ההתנהגות הכללית של הרכב לא משתנה. לפעמים ה E מפתיעה, ובעת פניה אגרסיבית על כביש משובש מביעה חוסר שביעות רצון ע"י שקשוק קצר של הזנב - תפסיק, חוליגן! אבל ברוב הזמן קשה להוציא אותה משלוותה, גם כשצברתי מספיק אומץ כדי לנסות. בסך הכל מדובר ברכב מעולה למי שצריך לגמוע מרחקים רבים לעתים קרובות, שמספק נוחות וחסכון, אבל ברגע של שטות מאפשר לבעוט במצערת, לכוון לאייפקס הקרוב, ולשכוח שאתם נוהגים במונית פרימיום. יש לי עוד המון מה לספר ולהמליץ אבל קצרה היריעה. אם שרדתם עד פה, ויש לכם שאלות והערות, שוט!

כמעט כל רכב מודרני מגיע עם אורות אוטומטיים. אלו שבאמצע - שיש להם DRL אבל לא אורות דרך אוטומטיים, מה יעשו אם יחוקק החוק שלך? יחזירו את הרכב ליצרן? יקנו חדש? מערכת כזו אפטר-מרקט זה לא כל כך פשוט. ומעבר לזה, מה עם החקקת? איפה קצת אחריות אישית? אנשים זוכרים להוריד את בלם החניה, למלא דלק, ולא להיכנס באין כניסה. ואם לא "זוכרים" אז יש עונש - בין אם בנזק לרכב או בקנס משוטר. החוק הנחוץ כבר שם, ולא צריך עוד חוקים ועוד רגולציות על איזה כפתורים מותר ואסור שיהיה לך ברכב, השוק בארץ חנוק ברגולציה גם ככה. חקיקה היא לא פתרון הולם לטמטום. אחד לאחד. זה לא ערסים, זה אנשים שקיבלו רכב חדש מליסינג אחרי שנהגו בדורות קודמים ופשוט אין להם מושג קלוש. חלקם לא יודעים שזה לא נדלק אוטומטית, חלקם לא יודעים שיש הבדל בין אורות דרך לDRL, חלקם לא יודעים שכשDRL בלבד פועל האורות האחוריים לא פועלים והם בסכנה בכביש חשוך. כבר לא פעם עצרתי מישהו כזה, הערתי, וקיבלתי בחזרה "על מה אתה מדבר האורות דלוקים!". אני משתדל לעצור, להסביר ולהדגים במקסימום סבלנות, אבל עמוק בפנים בא לי לטרוק להם דלת על הזרת.

נראה שיש פה הסכמה יחסית ברורה על התשובה. השילוב של שימושיות\פרקטיות עם כח והנאה. מה תעדיף, לעבוד בעבודה מהנה, או לעבוד בעבודה מהנה עם שכר גבוה? מי לא אוהב גם וגם?

ורק כדי להבהיר, החוק כולל הפעלה\דריכה וכיבוי בגדרה של "שימוש" כלומר גם אם אין לך אזעקה בפועל, רק עצם הדריכה שלה שמלווה בצפצוף מהווה עבירה על החוק וחושף אותך הן לתביעה אזרחית (במידה ומהווה מטרד רעש) והן להליך פלילי. בקיצור, אל תחזיר את זה לפעולה. בתודה, מישהו שגר בקומה ראשונה ונשבר לו לשמוע את כל הצפצופים שלכם.

אני לקוח קבוע של Sixt בשד"ת מינכן, שזה סניף הדגל שלהם. מעולם לא נתקלתי בבעיות, תמיד קיבלתי טיפול מהיר ויעיל ללא תור ורכבים מצוינים במצב מצוין. רק כדי לסבר את האוזן, הרכבים ששכרתי מהסניף הזה ספציפית: אאודי A4 סטיישן, 2.0TDI בשנת 2013 אאודי TT 2.0TFSI בשנת 2013 פורד גלאקסי בשנת 2014 ב.מ.וו 640d בשנת 2014 (הייתה שדרוג מקטגוריית SSMR, כמו הTT) סקודה סופרב סטיישן 2.0TDI בשנת 2016 ב.מ.וו 318d סטיישן בשנת 2017 ושכרתי מהם בהצלחה גם במילאנו וטורונטו. הסיבה שאני חוזר אליהם היא כפולה: קודם כל אין לי סיבה לא לחזור, מאחר והחוויות שלי כולן היו חיוביות, ושנית יש להם מבחר רכבים יוקרתיים וחדישים לכל סוג של נסיעה שאני עושה, כאשר החברות המתחרות לעתים מציעות מחיר זול יותר לרכבים פשוטים אבל נופלות כשמחפשים משהו בקטגוריה בכירה יותר. הדרך שבה אני מזמין היא באתר הגרמני sixt.de, עם תשלום מראש (מוזיל משמעותית מהמחיר שמופיע בהתחלה) ועם הפחתת השתתפות עצמית (בדרך כלל ההשתתפות היא עד 850-1000 יורו כתלות בקטגוריה). מתדלק בעצמי לפני ההחזרה בשדה התעופה, לא משלם על נהג נוסף (לא מוותר על דקת נהיגה אם אני יכול!) או כל תוספת אחרת שהיא.

תשובה מעולה ומדויקת. רשימת החומרים שם היא מה שהאמריקאים קוראים לו Dimensional Lumber והכוונה לקורות עץ שמגיעות בשלל מידות סטנדרטיות ומשמשות לבניה. לרוב מעץ זול שזמין באותו אזור, לרוב המידות לא מדויקות ברמת המ"מ ויהיו הבדלים מהותיים בין מקבצים שונים - מבחינת יושר (גם כשזה "מהוקצע", עדיין מתעקם), איזה טיפול נעשה (למשל pressure treated שמתאים יותר לשימושי חוץ) והאם הפינות מעוגלות או לא. לבניה של משהו כמו בית עץ זה בול (סליחה) רק מה - בארץ עולה יותר. עדיף לחפש במחסן עצים ולא בהום סנטר. לא מדויק - כשאתה מתכנן את המידות החיצונית של מה שאתה בונה אתה צריך לקחת אותם בחשבון. ממליץ מאוד לתרגם את המידות שבתרשים למידות שזמינות בארץ ולעשות את ההתאמות הנדרשות. צעד אחד יותר יהיה לשרטט מחדש בSketchup. זה קל. אם אין לך שם קימורים לחתוך, לא הייתי קונה ג'יגסו. זה כלי שמיועד לחיתוך צורות ולא לעבודות בניה, וצריך ללמוד להשתמש בו נכון כדי להימנע מעיקום או בריחת המסור. לחיתוך קורות, הכלי הטוב ביותר הוא miter saw (מה שנקרא בארץ, אין לי מושג למה, "מסור גרונג") אבל האופציה הזולה והניידת יותר היא מסור דיסק (disc saw, skill saw) שאיתו הרבה יותר קל לחתוך ישר ומדויק. מומלץ עם זוג "חמורים" וכמה קליבות.

בואו נעשה רגע סדר בדברים. יש כמה קטגוריות של "כלים חשמליים מסתובבים ששמים בהם ביט": - מברג חשמלי, לרוב נטען או על סוללות אצבע, קומפקטי, מהירות בודדת, מיועד לחסוך את ה CTS של טכנאי מחשבים ואחרים שצריכים להרכיב או לפרק המון ברגים קטנים. לא רלוונטי כלל לשרשור הזה. באנגלית Electric screwdriver. נראה כך: - מברגת אימפקט נטענת, היא כשמה מיועדת להברגה, בעיקר בעץ. מגיעה ללא פוטר ומקבלת ביט סטנדרטי, יש לה הרבה מומנט והיא מוסיפה עומס אל עבר הבורג (מרגיש כמו רטט אבל זה לא) מה שמקל על הברגה של ברגים ארוכים לתוך עץ קשה. זה כלי נפלא לנגרים וכו' אבל הוא תמיד חייב לבוא שני, אחרי שיש משהו גנרי יותר שיכול לעשות קשת של עבודות כי אלו לא מתאימות לכל חומר ולא מתאימות כלל לקידוח. באנגלית Cordless Impact Driver. נראית כך: - מקדחה\מברגה נטענת, כשמה היא שילוב של יכולות קידוח והברגה. בעלת פוטר ידני שמקבל לרוב ביטי קידוח רגילים או משושים אך לא SDS, בקטרים של עד 13 מ"מ בדרך כלל, וכמובן ביטי הברגה משושים. לרוב תגיע עם 3 מצבים: מצב הברגה עם קלאצ' שמאפשר לשלוט במומנט המירבי שיופעל ומונע הברגת יתר, מצב קידוח שמבטל את הקלאצ' ויפעיל את מירב המומנט (לקידוח בעץ, מתכת, פלסטיק) ומצב "פטישון" שהוא מתקבל בפועל מטבעת עם בליטות שגורמת לביט הקידוח להלום (קלות מאות) קדימה, ועם ביט קידוח מתאים זה מאפשר לקדוח בבטון לא מזוין ולבנים. לרוב תגיע עם 2 מהירויות (הילוכים) כשכמובן במהירות הנמוכה יותר מתקבל יותר מומנט. זה הכלי הכי שימושי ברשימה הזו כי היא עושה הכי הרבה דברים. באנגלית: Cordless Drill. נראית כך: - ולסיום, הפטישון\מקדחת בטון. לרוב על כבל, לפעמים על סוללה או אפילו 2 סוללות. פה מדובר בכלי לעבודות כבדות, שמיועד כמעט בלעדית לבטון. יש הרבה סוגים וגדלים - עם פוטר ידני, פוטר מפתח, או SDS. עם אפשרות לכבות את פעולת ההלימה ובלי. לבטון מזוין, לקידוח חורים גדולים (כמו של מתקיני מזגנים), ועוד ועוד. זה כלי למי שקודח בבטון ואבן כל יום כל היום. נקראת Hammer drill / Rotary hammer ונראית כך: אז מה אתה צריך? לבית, אתה צריך מקדחה\מברגה נטענת. ההמלצה שלי היא ליתיום, 18 וולט או יותר, זה יכול להיות מקיטה, דה-וולט, מילווקי וכו'. כדאי לקנות סט שכולל מזוודה או תיק, 2 סוללות, ומטען מהיר. ממליץ לבדוק את העלויות של כלים אחרים של אותה סדרה והזמינות שלהם בארץ - אין מבאס יותר מלהחזיק כמה סטים של מטענים וסוללות. כמה נקודות לגבי זה: 1. סוללות הליתיום של היום הן חיה אחרת לגמרי מהNiCad של פעם, ואמנם יקרות בהרבה אבל לקנות משהו אחר זו התאבדות. הן מחזיקות, הן נותנות בראש, הן נטענות מהר ואמין. לי יש זוג סוללות 1.4 אמפר למקיטה שלי וזה מספיק לי להכל. 2. יש הבדל משמעותי בפעולה של brushless (ללא "פחמים") ו brushed ("עם פחמים"). הראשון, מה שנהיה נפוץ היום, מספק אמינות טובה יותר של המנוע כי אין חיכוך, מאפשר מומנט רב יותר, ובזכות השיטה שהמנוע מופעל (בקרה אלקטרונית) מאפשר התאמת המומנט לעומס כדי לשמור על מהירות קבועה. לעומת זאת דווקא הרכיב האלקטרוני המורכב ששולט במנוע הזה, אם לא יוצר כמו שצריך, יכול להיפגם בקלות מחום ולפגוע באמינות הכוללת. צריך לזכור גם שהבלימה של המנוע היא אלקטרונית פה. בשיטה הישנה (עם "פחמים") יש מגע מכאני עם מברשות פחמן שנשחקות עם הזמן ודורשות החלפה (בשימוש ביתי מדובר בעשרות שנים) אבל המקדחה פשוטה יותר. מה שכן, החיכוך הזה עולה - המנוע יעיל פחות והשליטה בהדק לקבלת מהירות אחידה קשה יותר. 3. אני לא רואה טעם ללכת על פחות מ18 וולט. אלו הוורסטיליות ביותר שיצליחו באמת לקדוח כל דבר בבית אולי מלבד קירות הממ"ד או פלדה מזוינת. בשימוש כבד יום יומי לנגרים יש הצדקה לקחת את ה 10-12 וולט כי הן קטנות וקלות יותר, אבל למקסימום שימושיות קח משהו חזק. המקיטה 18 וולט brushed שלי קודחת בקירות חורי 10 מ"מ (לעיגון טלויזיות למשל) בלי בעיה, קדחתי איתה גם בקרמיקה, עץ מכל הסוגים, פלסטיק, אלומיניום, ופח. משתמש בה כ3 שנים כמעט מידי יום. יש לי תלונה אחת - המדבקה התקלפה.

+1 על זה. זה נראה כמו הקבל, לאחרונה פירקתי שואב אבל ישן לחלקים והיו זוג כאלה, Film Capacitor. אם זה רק הוא נפגם אתה יכול להזמין כזה מסין (תדאג לדייק בהזמנה לפי מה שרשום עליו) וזה סך הכל להלחים 2 מגעים. אני חושב שלרוב הם משמשים להתנעת המנוע אבל אני לא בטוח בזה, לא מבין הרבה בחשמל. מה שכן, קשה לראות מהתמונה. אני בספק אם זה המברשות ("פחמים") אבל אם כבר פירקת לא יזיק לבדוק את מצבם, הם נשחקים. לפעמים בגלל השחיקה שלהם נוצר arc (קפיצה) בינם לבין הcommutator, נראה כמו מכת ברק קטנה, יכול בהחלט להצית משהו דליק שנכנס לשם ולהוביל לפגיעה בכלל ברכיב אחר.

שכחתי לגמרי להוסיף, מביך. לגבי המקסימה: בתכל'ס, ואני יודע שהדעות חלוקות בנושא הזה, לדעתי ה CVT פשוט לא מתחרה ב8 הילוכים פלנטרית שתמצאו ברכבים האמריקאיים החדשים. היא רועשת, יש בה "הילוך" אחד פחות, והכי גרוע - הרכב מתדרדר אחרי עמידה בעליה בצורה קיצונית. בעיר כמו סיאטל או סן פרנסיסקו איפה שהרחובות נוטים להיות מאוד תלולים, זו ממש בעיה, והתגובה האינסטינקטיבית של גז מהיר ברכב עם מנוע כזה מובילה רק לסחרור גלגלים ושריפת צמיגים. פשוט לא אהבתי את התיבה הזו. ה8 הילוכים פשוט כובשים את השוק. נתקלתי לראשונה בתיבה כזו ב BMW 640 בשנת 2015, והיא שברה כל מה שידעתי על תיבות אוטומטיות. כל כך מהירה, כל כך חלקה, פשוט תענוג. ואז הופתעתי לראות תיבה בעלת מאפיינים דומים ב3 רכבים אמריקאיים גסים - לא 3\4 הילוכים ארוכים ועצלים, גם לא ה6 המבולבלים שבקרוז\סוניק. אלה באמת תיבות אוטומטיות שאני יכול לחיות איתן בשלום וזה לא משהו שקל לי לכתוב.

תודה. זה יהיה קצת מאתגר כי לא כל הרכבים הושכרו על ידי במקור: - הצ'רג'ר היא שדרוג במחיר 10 דולר ליום, אחרי מיקוח, מ compact שהושכרה עבורי בהרץ. אני לא יודע את עלות ההשכרה המקורית אבל הרץ יקרים. - הקמארו אותו סיפור, השדרוג עלה 20 דולר ליום אחרי מיקוח. - את הקרייסלר שכרתי בעצמי, זה לתקופה ארוכה יחסית ועם החזרה רחוקה מהאיסוף (סיאטל לסן פרנסיסקו) והמחיר היה קצת מעל $700 דרך אופרן - המקסימה ל8 ימים, גם דרך אופרן (אותה קטגוריה ואותו ספק, באותו שדה תעופה) עלתה $380 דרך אופרן בחבילת הבסיס מקבלים ביטוח של הספק CDW, ביטול השתתפות עצמית מחברת ביטוח בארץ, נהג נוסף. אני לא צריך GPS כי אני משתמש בוייז. זה דיל טוב יותר מאשר ישירות מאלאמו באתר שלהם, אבל משום מה רק לתקופה של כמה ימים. בהשכרות ליום אחד דווקא מצאתי דילים טובים יותר ישירות באנטרפרייז, לא משדות תעופה, ובהשכרות כאלה לרוב חשוב דווקא מיקום קרוב לאיפה שאתה אז הפרמטרים מעט שונים (נוכחות של כל חברת השכרה שונה מאזור לאזור) שכרתי בדרך הזו (אופרן - אלאמו) גם פעמיים בשד"ת דנבר בקולורדו, פעם אחת standard SUV, קיבלנו יונדאי סנטה פה ספורט, ל5 שבועות וזה עלה מעל $1500 אבל פחות מ$2000 (לפני יותר משנתיים, אני לא זוכר) ופעם אחת mid-size SUV, בו קיבלתי jeep compass, ל5 ימים ובמחיר זול למדי שאני לא זוכר. בשני המקרים מדובר ברכבים לא מעניינים בעליל אבל הייתי חייב הנעה כפולה ומרווח גחון בשביל נסיעות בהרים בשלג עמוק, ומספיק מקום לציוד גלישה. וגם בתגובה לתת שרשור הנוגע להמלצות לחוף המערבי, שזה נוגע גם לנ"ל: איך לשכור רכב טוב בארה"ב הנסיון שלי הוא כזה: האופציה הכי זולה לטווח ארוך היא לשכור מאלאמו דרך אופרן (סוכנות ישראלית). המגוון של אלאמו הוא לא מרשים, אבל בקטגוריה שאני לוקח, premium full-size או PDAR אם אני לא טועה, היו 2 מתך 4 הרכבים שבפוסט וסך הכל החוויה חיובית. רכב גדול לנסיעה ארוכה עם מנוע חזק - יש שם. הדברים המעניינים יש דווקא לחברות האחרות: לסיקסט והרץ יש את הרכבים הספורטיביים והמיוחדים אבל הם גם הכי יקרים. לאנטרפרייז יש שירות טוב ומידי פעם יש רכבים איכותיים אך לאו דווקא מעניינים (למשל Q3). מה שבנוסף ומביוחד אם מזמינים מהחברות היותר יקרות שיש להן מלאי של רכבים מעניינים - מהנסיון שלי בלבד, עדיף להזמין קטגוריה סטנדרטית ואז להתמקח על שדרוג במקום. יש מקום למיקוח - הם הציעו לי מ compact לקמארו ב30 דולר ליום, התמקחתי, זה ירד ל20. את ה Q3 קיבלתי באנטרפרייז כשדרוג מקומפקטית, ליומיים, ב5 דולר נוספים ליום. ובנוסף: מה לעשות באחת הערים (בעיקר סן פרנסיסקו וסיאטל, ואולי גם פורטלנד - אם בכלל) סן פרנסיסקו: לטייל בגשר, בהרים שבצידו השני, ובfort point שמתחתיו (רק בסופי שבוע). לטייל בפארק שער הזהב, הפארק העירוני הכי גדול באמריקה. לעלות לtwin peaks לנוף על העיר. לטייל בשכונת קסטרו וה"מישן", לקחת סיור חינם (free walking tour) של מרכז העיר. להזמין הרבה מראש כרטיס לביקור באלקטרז, שווה את הכסף. לבקר בפיר 36 לראות את אריות הים או מה שהם לא יהיו. אחד הדברים האהובים עליי - מסלול הליכה של כשעה הלוך חזור שמגיע ל Lands End - זה מסלול שיורד במדרגות וירידות חצץ תלולות וסופו בחוף בין מצוקים בדיוק בפי המפרץ עם מבט לכיוון יפן. נוף מהמם ומיוחד. מבחינת אוכל, יש מקום עם אוכל brunch מעולה בשם kitchen story בקצה שכונת המישן, הסגנון הוא פיוז'ן אסיאתי, המחיר לא זול והתור ארוך אבל יש להם את הבייקון הטוב ביותר על הפלנטה (millionaire's bacon) ואגז בנדיקט לא מהעולם הזה. כמו כן, המון טאקריות ברחבי העיר עם אוכל מקסיקני מעולה. יש המבורגריה מאוד פופולרית ומוצלחת בקאסטרו בשם super duper burger, ממליץ על הצ'יפס שום. אם תרצה קצת דים-סאם יש 2 סניפים של מקום בשם shanghai dumpling king, במיוחד מומלץ על כיסוני מרק (דים סאם במילוי מרק). אם כבר xiaolongbao (כיסוני מרק) יש רשת מטאיוון בשם din tai fung שיש לה כמה סניפים בחוף המערבי כולל לוס אנג'לס וכיסוני המרק שלהם מבין הידועים בעולם. תמיד יש תור. באזור לוס אנג'לס כמה מקומות חביבים הם: the habit burger - רשת המבורגרים מקומית מוצלחת. stout burger - המבורגרי גורמה משולבים עם מבחר גדול של בירות מיוחדות מהחבית, מאוד מיוחדות - 90% מהן לא תכיר. ואי אפשר בורגרים בחוף המערבי בלי in and out אבל הרשתות המוצלחות אפילו יותר הן five guys ו smashburgers לטעמי. "מרכזי אאוטלט עצומים" באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, צפון-מזרחית לסן חוזה, יש מרכז אאוטלט ענק בmilpitas, הוא נמצא כאן: https://goo.gl/maps/TzvnJ6Vsbuv\ בחנות של קולומביה אפשר למצוא דברים שעולים בארץ 400 שקל ב10 דולר. בכל החנויות במרכז נמכרים הן דברים במחיר מלא מהעונה הנוכחית לרוב בקדמת החנות והן דברים מעונות קודמות ועודפים, במחירי בדיחה אך בבלאגן ומבחר מצומצם יותר, לרוב באחוריי החנות. באותו אאוטלט אגב יש תחנת דלק עם סניף של מקדונלדס והוא בין היחידים בעולם שמגיש gilroy garlic friess - מנה מיוחדת של צ'יפס שום שמכינים לפי הזמנה, על שם עיירה בקליפורניה שידועה כבירת השום של ארה"ב (גילרוי) "עוד נגיעה לגבי סיאטל - המון אוכל מעולה, אשמח לספק כמה המלצות קטנות אם יש עניין" ציינתי כמה מהדברים בפוסט, לגבי אוכל אוסיף שבסיאטל יש כמה לוקיישנים של dick's drive in ומדובר בהמבורגר פשוט זול ומהיר שנשאר זהה למקור משנות ה50, אז הם היו מתחרים של מקדונלדס באותו קונספט בדיוק, רק שהם מעולם לא השתנו. זה כמו לחזזור אחורה בזמן, אוכלים את ההמבורגר באוטו, והוא מעולה. הייתי מוותר על ביקור בסטארבאקס הראשון שבpke place market כי הוא סתם עמוס וסטארבקס זה סטארבקס. מה שכן בשוק עצמו יש המון דברים וגם סביבו, קח בחשבון שהשוק נסגר ב6 בערב. אם תחשוק בעוף מטוגן יש מקום ידוע בסיאטל בשם Ezell's famous chicken - רק טייקאוואי. באזור הזה גם תמצא את krispy kreme, שלהם דונאטס טובים בהרבה מלדאנקין והם מהווים את ההשראה לדונאטס בסימפסונס. ועוד משהו שעושים בחוף המערבי: הולכים למטווחים ויורים בכל נשק שתרצו, כמובן.

צריך לחלק את זה ל2 חלקים, האחד תיירותי והשני כחובב רכב. תיירות בחוף המערבי קליפורניה לכל מי שלא היה באגם טאהו, הייתי אומר חובה לעלות לאגם טאהו. פשוט מקום מדהים ששונה מכל נוף שראיתי עד כה, אגם שנמצא בתוך הר, והמון כבישים מהנים מסביב. יש בצפון קליפורניה הר בשם Mt. Shasta והוא מוקף בנופים מעולים. העיירה McCloud היא אחלה תחנת עצירה בנסיעה צפונה לאורגון. הנסיעה המפורסמת לאורך החוף על כביש 1 היא הבחירה העיקרית למי שלא עובר בפארקים וביערות שבמזרח קליפורניה והיא לוקחת אותך לאזור המפרץ של סן פרנסיסקו, שם יש מה לעשות גם חודש שלם. החל מסן פרנסיסקו עצמה (יכול לספק שלל המלצות אם יש עניין) דרך שופינג במרכזי אאוטלט עצומים ועוד. אורגון לצערי באורגון הייתי חולה בדלק ריאות ולא יצא לי לחזור לשם, אבל ממה שאני מכיר: בסטייט אין מס רכישה מה שהופך אותו לאטרקטיבי לשופינג בהחלט, כולל בפורטלנד יש לגליזציה, אבל ההטמעה בוושינגטון מוצלחת יותר ולא מעט מתושבי פורטלנד בוחרים בנסיעה של 20 דקות צפונה לעיר וונקובר של וושינגטון (לא זו שבקנדה) אגב פורטלנד ודברים שעושים בלבלות - הדונאטס הידוע של פורטלנד, Voodoo donuts, המון תור, מזומן בלבד, תכינו את מזרק האינסולין. יש גם את ה Oregon Vortex - מקום עם תעתועים שונים שעליו מבוססת הסדרה המצוירת Gravity Falls ואת הר Mt. Bachelor שאפשר לגלוש בו כמעט כל השנה וזכה השנה לכמויות שלג חריגות וושינגטון בסיאטל עצמה שוב יש המון מה לעשות - מוזיאון הפופ EMT, גן הזכוכית של צ'יהולי, פארק Kerry עם נוף מעולה לעיר ולמפרץ בצד אחד וAlki Beach בצד השני, האצטדיונים למי שבקטע של ספורט, סיור בעיר התחתית הנסתרת ועוד. עוד נגיעה לגבי סיאטל - המון אוכל מעולה, אשמח לספק כמה המלצות קטנות אם יש עניין, וגם סניף הדגל, הגדול ביותר בארה"ב, של REI נמצא שם - לא צריך להיות חובב קמפינג כדי לבלות שעות בחנות הזו. נסיעה קצרה מזרחה (כ40 דקות) יש טרק מעולה בשם Rattlesnake Ridge וגם מפלים מרשימים למדי, Snoqualmie falls ממערב לעיר ניתן לקחת מעבורת עם הרכב לאולימפיקס, סוג של יערות גשם שצומחים באקלים המיוחד שסביב סיאטל אפשר להיכנס לקנדה בנסיעה של כשעה מסיאטל, לבריטיש קולומביה לשכור סירה ולשוט באגם וושינגטון שבין סיאטל לbellevue עוד כמה נגיעות לגבי החוף המערבי, 2 חנויות שאני נורא אוהב: harbor freight - חנות שמוכרים כלי עבודה בזול. כשאני אומר זול אני מתכוון, זול כמו שלא ראיתם בחיים. זה לא המקום לקנות כלים איכותיים אבל אם אתם צריכים איזה סט בוקסות פשוט לגיבוי או כלי נגרות או מליון דברים אחרים, יש שם במחירים שקשה להאמין Fry's electronics - דווקא לא זולים במיוחד אבל פשוט חנויות אלקטרוניקה עצומות בשטחן. שוב, לא צריך להיות חובב מחשבים או אלקטרוניקה כדי להיתקע שם שעות רבות. נהיגה בחוף המערבי אתן רק כמה המלצות נקודתיות, לא הייתי יוצא מגדריי בשביל להגיע למקומות האלה אבל אם יוצא לכם: מדרום ללוס אנג'לס יש כמה כבישים שהמקומיים מחבבים כמו כביש 74 (ortega) וכביש SR18 (canyon) גם כן מדרום ללוס אנג'לס כנראה שכביש 18 עם העליה ל lake arrowhead יהיה פשוט מעולה לנהיגה בקיץ. לצערי כשאני ביקרתי הוא נסגר עקב שלגים כבדים. כשמגיעים לסן פרנסיסקו, לא הייתי נוסע ב101 לאורך המפרץ כי זה כביש ארוך וישר ופקוק. הייתי או סוטה מוקדם מאוד לכביש 1 ונצמד לקו החוף, כולל מעבר במונטה-ריי, או באזור סן חוזה מחליף לכביש 280. באזור שבצד השני של גשר שער הזהב יש כבישים שיכלו להיות מעולים לנהיגה אך בפועל עקב ריבוי תיירים ומשטרה הייתי דווקא נוסע שם בזהירות ונהנה מהנוף. כאמור כביש 50 מסקרמנטו לדרום אגם טאהו הוא מעולה מהרגע שהוא מתחיל לטפס, וגם הגדה המערבית של האגם מספקת שפע הזדמנויות אין לי כל כך מה להציע בפורטלנד, הנהיגה צפונה תהיה או על 101 לאורך החוף או על 5 שמהיר יותר אבל משעמם להחריד. גם סביב סיאטל אין יותר מידי, כביש 202 שעובר במפלי סנוקואלמי יכול להיות נחמד אם אין תנועה (לא יקרה בסוף שבוע) והנהיגה בעיר דומה למדי לסן פרנסיסקו - בעיקר עליות תלולות וחיפוש חניה. כאמור אם מישהו מעוניין בעוד מידע על אוכל, מה לעשות באחת הערים (בעיקר סן פרנסיסקו וסיאטל) או איך לשכור רכב טוב בארה"ב, אשמח לענות.

שייסה! עכשיו הבנתי שהתמונות בכלל לא מוצגות, גם לא בלינק. וכבר אי אפשר לערוך את ההודעה המקורית, אז הנה: ה328 בצבע "אפור חסר אופי" לא רחוק ממפלי הניאגרה: ה318 בצבע "לבן ליסינג" בשדה התעופה מינכן, ואז מנסה להתחבא בשלג: וכמובטח, הבונוס!

בשביל סוג המנוע, אם לא משווים ל6 צילינדרים, לדעתי הסאונד (מבחוץ) לא רע. ונשמע הבדל בין הסל"ד בו התיבה מעלה הילוך במצב S לבין מצב D. לגבי תנוחת הישיבה, זה קצת הזוי. אני בדרך כלל יושב מאוד נמוך - הכי נמוך שהמושב יכול לרדת ברוב הרכבים שנהגתי בהם. ברכב כמו TT אני מצפה לתנוחת ישיבה הנמוכה ולהיראות כמו אידיוט שמן ומקריח כל פעם שאני נכנס או יוצא ממנה - אבל בסדאן משפחתית שנראית מבחוץ כמו כל אחת אחרת, להתיישב ולצנוח לרצפה מרגיש מאוד מוזר. לא הייתי מופתע אם זה היה מתחיל להימאס אחרי כמה חודשים\שנים של בעלות.

העריכה לא עזרה. אגב סרטון קצר שמראה עד כמה תא המטען של ה318 סטיישן נוח לשימוש ומתוכנן נכון:

לצערי, טרם נהגתי במוסטנג או בצ'לנג'ר, אין לי למה להשוות. אבל יש למה לשאוף

בהמשך לפוסט הקודם נשמור על המומנטום והנה אני מביא לפניכם עוד סקירת רכב, כפולה הפעם: ב.מ.וו סדרה 3 ב2 גרסאות שונות לחלוטין, שהושכרו שתיהן לתקופה של שבוע למטרות נופש. איזו מהן אהבתי יותר? כנראה תופתעו מהתשובה (כן, זה קליקבייט!). יש אפילו בונוס בסוף! 2016 BMW 328i xDrive Sedan Automatic [TABLE=width: 500, align: right] [TR] [TD]מנוע[/TD] [TD] Turbocharged 2.0L I4 - 240 HP[/TD] [/TR] [TR] [TD]תיבה[/TD] [TD]אוטומטית 8 הילוכים עם שליטה ידנית מידית ההילוכים[/TD] [/TR] [TR] [TD]הנעה[/TD] [TD]כפולה xDrive[/TD] [/TR] [TR] [TD]ביצועים[/TD] [TD]6 שניות למאה[/TD] [/TR] [TR] [TD]מועד השכרה[/TD] [TD]אוקטובר 2016[/TD] [/TR] [TR] [TD]מיקום השכרה[/TD] [TD]BUDGET Toronto Pearson airport, Canada[/TD] [/TR] [TR] [TD]תקופת השכרה[/TD] [TD]6 ימים[/TD] [/TR] [TR] [TD]עלות רכישה[/TD] [TD]כ48,000 דולר קנדי באונטריו, הדגם לא שווק בישראל[/TD] [/TR] [/TABLE] [ATTACH=CONFIG]488452[/ATTACH] טורונטו הייתה התחנה הראשונה בטיול ארוך בצפון אמריקה, בה עצרנו אצל משפחה. ההחלטה לשכור דווקא רכב פרימיום גרמני נבעה מ2 סיבות: האחת והעיקרית - כי אני יכול; השנייה, כדי לא להתגלגל בעצלתיים בקיה ריו אחרי הרכבים של בני המשפחה המדוברים, והם Mercedes C300 AWD לבת הדודה וAudi S4 ידנית לבן הדוד. לשמחתי הדגם הוצע כ model guaranteed וידעתי שאני שוכר דגם ספציפי, מאחר ו"סדרה 3" זה מונח גנרי כמעט כמו "רכב" כפי שנראה בהמשך הפוסט. קיבלנו את דגם הxDrive בעל ההנעה הכפולה וזה לא דבר מפתיע בטורונטו מאחר ומזג האוויר החורפי באזור הזה נותן יתרון משמעותי לרכבי הנעה כפולה וברכבי היוקרה מדובר כמעט בסטנדרט. רק מי שנהג בתנאים האלו מבין כמה זה חשוב דווקא ביום יום - לא לביצועים או לאחיזה בכבישים מפותלים, אלא להישרדות בנסיעה היום יומית לעבודה. לצערי המכונית הספציפית הייתה בצבע "אפור חסר אופי" ולא בשחור המועדף עליי ובשילוב עם העיצוב האנמי למדי של גרסת הסדאן הנוכחית מדובר ברכב נאה אך גנרי, שאינו בולט כלל בין שלל הרכבים בשכונות הטובות של טורונטו ולא מושך אליו כל תשומת לב. כרגיל עם BMW קשה לציין גרסת אבזור ספציפית כי האבזור מגיע בשלל של אופציות וחבילות, אך ברכב שקיבלנו היו מושבי עור מחוממים ונשלטים חשמלית, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת מולטימדיה סטנדרטית עם מסך הבולט מהדאשבורד אשר נשלטת ממשק ה iDrive המוכר בגרסה הפשוטה שלו (לעומת רכבי עילית של המותג כמו ה640 בה נהגתי בעבר) וכללה תמיכה בבלוטות' ומערכת ניווט, כמו גם מצלמת רוורס וחיישני חניה קדמיים ואחוריים עם תצוגה גרפית, וכמובן מסך דיגיטלי גם בלוח המחוונים בעל מספר תצוגות שונות ותאורה משתנה בהתאם למצב הנהיגה. זו הייתה הנהיגה הראשונה שלי בסדרה 3 הנוכחית, וכמה דברים הפתיעו אותי כבר בנסיעה הראשונה. ראשית כל תנוחת הנהיגה ומיקומה - הישיבה נמוכה מהצפוי ברכב סדאן סטנדרטי, ובזכות דשבורד צר (או רדוד?) במיוחד הנהג נמצא קרוב מאוד לשמשה הקדמית. תכונות אלו יוצרות תחושה של קרבה רבה לכביש (דבר חיובי) אך גם מזכירות רכבים יפניים משנות ה90 עם מינימום של פלסטיקה עקב היעדרם של אזורי הקריסה הנרחבים של היום וגישה עיצובית אחרת. כשמתרגלים לדאשבורדים הרחבים (או עמוקים) של מרבית המכוניות היום, אפילו סופרמיני פשוטות, התחושה מוזרה ודורשת הסתגלות. שנית, הרושם הראשוני היה של מכונית עם מעט מאוד אופי ספורטיבי או יוקרתי - הגה קל ומתוגבר מידי בצורה קיצונית ללא כל תחושה, מנוע שמרגיש חזק ויכול לספק את הסחורה אך מרוסן בתיבה שנראה שכל עניינה הוא חסכון בדלק, ונסיעה רגועה ושקטה יחסית. בשילוב עם תא נוסעים שמרגיש פלסטיקי, אפרורי ומיושן מידי לתגית המחיר (בדגש על יחסית - הוא עדיין טוב מהרבה רכבים אחרים שבהם נהגתי), התחושה הראשונה היא של אכזבה קלה, כשנזכרים שמדובר לא ברכב השכרה סתמי אלא בספורט-סדאן גרמנית יוקרתית. ואז, מצאתי את מתג מצבי הנהיגה. מצב ספורט נדלק ואיתו מתחלפת תאורת לוח המחוונים לאדום מאיים, התיבה מועברת ממצב D למצב S, וה328 מתעוררת לחיים בנהימה. ברגע זה, שאלתי את עצמי האם התעתקתי לפתע למכונית אחרת (אשתי כנראה שאלה את עצמה באותו זמן "למה הסכמתי לזה, שוב?") - מדובר פה באמת בחיה שונה. צליל כועס נשמע מהאגזוז, ההילוכים נמשכים למהירויות שמהר ימשכו את תשומת לבם של הMounties ומועברים באגרסיביות, והתחושה היא של כח זמין כל הזמן, לא משנה מה תעשה. ה328 מרגישה חדה, מדויקת וממוקדת בלעשות בדיוק את מה שהנהג מבקש. בהמשך השבוע ראיתי שהיא לא מתקשה כלל לעמוד בקצב של ה S4 גם כשהאחיין לא נמצא במושב האחורי, ועם רגל כבדה מספיק על הגז גם עם מנוע ארבעה צילינדרים היא בהחלט יכולה לעצבן את כל השכונה ולייצר שלל צרחות וקללות מפי הנוסעים האומללים שמצאו את עצמם נתונים לחסדיי. זה המקום לציין שמהירה היא כן - מרגשת או מפחידה, לא. אולי בגרסה בעלת ההנעה האחורית זה אחרת, אך כאן התחושה הייתה של רכב שמכויל להגיע ממקום למקום מהר ומדויק, בהחלט לא על הצד. לסיכום, בעיניי ה328 היא סליפרית אמיתית (ואני יודע שאולי לא תסכימו איתי על הגדרת המושג). היא לא מושכת תשומת לב לעצמה, היא לא מפוארת או משוכללת במיוחד, ובמצב רגיל היא מהווה סדאן פרימיום סטנדרטית ונוחה לנסיעות היום יום, שלא תעצבן נהג חובב הגה אך לא דורשת התייחסות מיוחדת. ובו זמנית, היא כוללת בתוכה מכונית נוספת - חדה, ספורטיבית, מהירה ומהנה, הכל באותה חבילה. הייתי רוצה לראות אותה מאובזרת יותר ואפורה פחות, אבל אני מרגיש בכנות שלו יכלתי לקנות 328 מבחינתי לא הייתה זו פשרה - היא עושה את כל מה שאני רוצה שרכב יעשה. 2017 BMW 318d Sport Touring Manual [TABLE=width: 500, align: right] [TR] [TD]מנוע[/TD] [TD] Turbocharged 2.0L I4 Diesel - 150 HP[/TD] [/TR] [TR] [TD]תיבה[/TD] [TD]ידנית, 6 הילוכים[/TD] [/TR] [TR] [TD]הנעה[/TD] [TD]אחורית[/TD] [/TR] [TR] [TD]ביצועים[/TD] [TD]8.5 שניות למאה[/TD] [/TR] [TR] [TD]מועד השכרה[/TD] [TD]פברואר 2017[/TD] [/TR] [TR] [TD]מיקום השכרה[/TD] [TD]Sixt Munich airport, Germany[/TD] [/TR] [TR] [TD]תקופת השכרה[/TD] [TD]8 ימים[/TD] [/TR] [TR] [TD]עלות רכישה[/TD] [TD]כ40,500 יורו בגרמניה, לא נמכר בישראל[/TD] [/TR] [/TABLE] [ATTACH=CONFIG]488454[/ATTACH][ATTACH=CONFIG]488453[/ATTACH] כמו שאתם יכולים להבין מהטבלה למעלה, מדובר בסדרה 3 שונה לחלוטין מהקודמת. אבל נתחיל כמובן עם הסיבה להשכרה והאווירה שמסביב. כמו בכל שנה טסתי לשבוע הסנובורד הרגיל שלי באירופה, בטיסה למינכן ממנה אנו נוסעים לאתרי הסקי השונים שבאלפים - הפעם לחבל זלצבורג שבאוסטריה. השנה טסנו רק חבר אחד ואני, אז רכב קומפקטי יחסית היה מספיק (לשלושה לאותו יעד שכרנו סופרב) אך עדיין השאיפה היא סטיישן ע"מ שתכיל הן את ציוד הגלישה הרב שאנחנו מביאים והן מזוודות ותיקים. ואם כבר מינכן, אז כמובן רכב מקטגוריית הפרימיום שכוללת מלבד ה3 גם Audi A4 2.0TDI ששכרנו בעבר, וגם Mercedes C200d בדרך כלל. הפעם האאודי והב.מ.וו היו זמינות ומאחר ובאאודי נהגתי לפני מספר שנים הבחירה הייתה קלה. כמובן שבגרמניה, לעומת החוויה האמריקאית שבפוסט הקודם, גם רכבי הפרימיום מגיעים עם גרסאות מנוע פושרות למדי ובדרך כלל דיזל, אלא אם שוכרים ממבחר הרכבים המיוחדים כמו ה550 או ה640, יגואר וכדומה. במבט ראשון ה318 לא מרשימה במיוחד - רכב סטיישן קומפקטי למדי, בעיצוב הנאה אך לא בולט של הסדרה כיום והפעם בצבע לבן - השנוא עליי מבין כל צבעי הרכב הקיימים למעט "שמפניה" (אולי התכוונתם, קיא של שמפניה). התחלנו מלצחוק על כך שנאבד אותה בין ערימות השלג. בשלב העמסת הציוד לעומת זאת התגלתה בפניי ובפני שותפי לטיול הסיבה האמיתית לשכור רכב מקטגוריה זו בנסיעה שכזו. האבזור בדגם המדובר מכסה באמת כל צורך אפשרי. נדלג על כל הדברים הסטנדרטיים כמו מולטימדיה, חיישנים, חימום מושבים מתכווננים חשמלית ואורות גבוהים אוטומטיים ונגיע לסוכריות האמיתיות שבאות בדגם הסטיישן: תא המטען גדול, ועם מושבים מקופלים בתצורת 40-20-40 מאפשר יצירת נפח עצום להעמסה. בליווי מגוון אביזרים כמו רשתות, מסילות לחלוקה ותאי אחסון לרוב מדובר ברכב פרקטי שיעשה עבודה מצויינת הן בשימוש יום יומי והן לטיולים ארוכים בלהבטיח שהמטען יגיע בשלמותו ליעד ולא יהווה מטרד, יהיה אשר יהיה. תא המטען מגיע כמקובל הן עם וילון אחורי, כיסוי תא מטען, ורשת להגנת הנוסעים מפני מטען חורג, והן מספר ווים לעיגון הציוד, ערכת עזרה ראשונה טובה וסף טעינה מוגן בפלסטיק מאסיבי. פה המקום גם לציין את ההשקעה בפרטים - למשל, דלת תא המטען נפתחת ונסגרת חשמלית מכפתור או מהשלט, וניתן לכוון את גובה הפתיחה שלה כך שלא תפגע בתקרה בחניות נמוכות. לא מדובר בזוטות - מדובר בחשיבה אמיתית על נוחות מירבית לשימוש, ובנסיעה כמו זו בה אנו מעמיסים ציוד כבד ומלוכלך מספר פעמים ביום מדובר בלא פחות מברכה. תא הנוסעים מודרני ונעים יותר מהקודמת וניכרת בו איכות ההרכבה ושיפור אפילו בחומרים. בעוד שתנוחת הנהיגה היא עדיין נמוכה מאוד וקרובה מאוד לשמשה הקדמית התחושה היא משמעותית מרווחת יותר ואולי אף יוקרתית יותר מב328 הקנדית. אם הייתי חייב לציין משהו לרעה הייתי מציין 2 דברים: האחד, אני עדיין לא מעריץ גדול של ממשק ה iDrive. השני, הצפצופים של חיישני החניה פשוט רועשים מידי ועושים כאב ראש. רק אם אני חייב... לפני ששמנו פעמינו לזלצבורג, נתקלנו בבעיה מצחיקה. איפה הרוורס? התיבה להזכירכם היא 6 הילוכים ידנית, ואמנם לא נהגתי הרבה בידניות בשנתיים האחרונות אני די בטוח שאני עדיין זוכר איך הן עובדות אבל בחיי זקני, לב.מ.וו הזו אין הילוך אחורי! אחרי לא מעט מאבקים, חיפוש אחרי טבעות משיכה נסתרות וכפתורים לרוב, לפתע הצלחנו להכניס את ההילוך בלי להבין איך, יצאנו מהחניה ומיהרנו להסתלק משם; בכל זאת, מביך. בהמשך השבוע גילינו את הסוד - לחיצה חזקה במיוחד על ידית ההילוכים שמאלה מעבר להילוך הראשון, רק כשנקודת המוצא היא ניוטרל. תראו - אני אוהב תיבות גרמניות פרופר - קצרות, קשיחות, עם קליק ברור על סף המגנטי בכל הילוך. אבל פה זה מוגזם - אני ארשה לעצמי להעיד שאני גבר חזק בהרבה מהממוצע ואת ההילוך האחורי הזה היה צריך לעתים להכניס ב2 ידיים. ברור לי שככה בוודאות לא נטעה בעת בחירת הילוך ראשון - אבל בחייאת ב.מ.וו, יש דרכים אחרות, זה לא מדע טילים (הערה: בהחלט ייתכן שזה היה ספציפית ברכב שקיבלתי, או כתוצאה מזה שהוא היה חדש לחלוטין (חלקים ממנו עדיין היו בניילונים) מקטע הנהיגה הראשון לא אפשר לחקור את הרכב יותר מידי - כשנוחתים במינכן בשיא עונת הסקי בשבת בצהריים, תהיו מוכנים ללא פחות מ4 שעות שבהן לא תעלו מהילוך שני. כבר למדנו מנסיון של שנים שזו המציאות, כמו גם השירותים שלא עומדים בעומס בתחנות הדלק שעל האוטובאן, השיפוצים כל כמה קילומטרים, מגוון תאונות פוטוגניות יותר ופחות וכל שאר מרעין בישין. הקלאץ' קצת כבד והתעייפתי מהנסיעה הארוכה (ללא פקקים כשעתיים וחצי, במציאות ועם עצירות התרעננות מעל 5 שעות) ומחוסר הכושר שלי בתפעול תיבה ידנית אך מלבד זאת מדובר כאמור ברכב נוח, יציב, שנעים לשהות בו וכמו כל BMW מודרנית מספק שלל תפריטים וגאדג'טים להעביר איתם את הזמן. בשלב הזה בדרך כלל אני מגיע לנהיגה - המנוע, האחיזה, הביצועים, ואתם בטח לא מצפים להרבה. גם אני לא. נניח את הקלפים על השולחן: עם 150 כוחות סוס לא מדובר במכונית שתשמוט לאף אחד את הלסת. היא מסוגלת להגיע למהירויות גבוהות ברוגע (המירבית שלי על האוטובאן הפעם הייתה 195 קמ"ש), עדות בעיקר לאיכות ההרכבה, ומנוע הדיזל מספק מומנט טוב מסל"ד נמוך שעובד יפה בהאצות ביניים, יציאה מהמקום ועליות, אבל עם 8 וחצי שניות למאה מדובר סך הכל בביצועים של משפחתית מודרנית טובה ולא רכב ספורטיבי. אפשר לנהוג בה מהר, אבל אפשר גם לאט, וה318 מרגישה בבית כנראה יותר באופציה השנייה. ההפתעה האמיתית הגיעה באחד מקטעי הכביש האהובים עליי ביותר באזור - כביש 164 העולה מBischofshofen לאתר הסקי Hochkonig. מדובר בכביש דו נתיבי העובר ברובו בתוך עמק\נקיק מוקף נחלים, מצוקים מרשימים ועצים מושלגים, בעליה מתונה ברובו ובעל מגוון של פניות רחבות וצרות, עם ראות מעולה וללא ראות כלל, מהסוג שיגרום לכל חובב הגה בכל מכונית (גם בסופרב דיזל) לחייך מאוזן לאוזן, וכמובן לשאר הנוסעים לבחון כמה טוב הקיבה שלהם מחזיקה את ארוחת הבוקר. אני כבר מכיר את המקטע הזה, התנאים על הכביש מעולים, העברתי למצב "ספורט" כבר בירידה מהכביש המהיר ואני זורק את ה318 הישר לקרב ובאותו זמן מבליחה בראשי המחשבה: "חביבי, מה נראה לך? אתה לא ב328. אתה בסטיישן דיזל! למה אתה מצפה?"... לפני שהספקתי להוריד את הרגל מהגז מגיעה הפניה הראשונה והקשה ביותר במקטע - היירפין עגול שמאלה, בעליה חדה. אין זמן לחזור בי - מוריד לשני, מפנה את ההגה, היד של הנוסע מחפשת בפאניקה את ידית האחיזה ואני מחפש אומץ וקור רוח שהלכו להתחבא בבגאז' בעודי מנסה להעמיד פנים שהכל מתוכנן אבל הב.מ.וו לא עושה עניין ומהר מאוד כבר חלפה הישורת שאחרי הפניה ומגיעה פניה ימינה רחבה בה המקטע מתחיל באמת. הכביש פנוי, האומץ וקור הרוח חוזרים למקומם ואליהם מצטרפת תחושה נוספת - אושר. ההגה, אלקטרוני ככל שיהיה, מרגיש בדיוק במשקל הנכון ומפנה את הגלגלים הקדמיים במדויק לאן שאני צריך, מילימטרים בודדים מגדר הבטיחות אני מרגיש בטוח בעצמי יותר מביציאה מהחניה במלון; ההאצות והבלימות צפויות, אחידות, מגיעות בזמן הנכון ובמידה הנכונה. תוך כמה עיקולים אני כבר מרגיש מספיק בנוח כדי להתפנות לטפל בנוסע שיושב לידי וסופר את השניות האחרונות שלו ולהסיח את דעתו עם הסברים שכלל לא מעניינים אותו על אייפקסים, העברות משקל, והתנהגות שלדה. עזבו אותי מלגלוש, אני בדיוק איפה שאני אמור להיות. לסיכום - הב.מ.וו 318 דיזל היא לא רכב שופוני. גולשת גרמניה שהכרנו במהלך השבוע ונסעה איתנו ברכב צחקה ש "this is a nice car. guys like you don't usually drive nice cars like this" ואכן היא מתאימה יותר לאיש משפחה גרמני או בריטי שמחפש איכות, טעם, ופרקטיות, לא לבן 28 מזוקן ששומע בה מטאל ומתגרזן בכבישים מושלגים. אבל על שלל האבזור החכם והנוח שלה, על הפרקטיות והחסכון בדלק, מדובר במכוניות שפשוט כיף להיות בה וכיף לנהוג בה, והיא נותנת לי תקווה - אני כבר בשלב בחיים שאני לא מוכן להתפשר על מחסור בדלתות או אבזור ספרטני בשביל מקסימום חריקות צמיגים בחניית בית הספר - וה318 הראתה לי שגם ברכב שקול ופרקטי, A nice car, אני לא חייב לוותר על החיוך הזדוני שכל חבריי כבר מכירים היטב - תכינו שקית הקאה כי הנה זה מתחיל. אז איזו מכונית אהבתי יותר? יכול להיות שבשלב הזה זו כבר לא הפתעה, אבל בהחלט ה318d. תא הנוסעים העדכני יותר, האבזור העשיר ומרכב הסטיישן פשוט עושים לי את זה, ואולי זה השוני בנוף אבל ההנאה שלי מהנהיגה בה הייתה עמוקה יותר מב328. ללא ספק הייתי מעדיף יותר כח זמין, וגרסאות כאלה אכן קיימות בשפע - מבחינתי מדובר באמת במכונית המושלמת ליום יום, ואני מעריך את ב.מ.וו רק יותר ויותר עם כל רכב שלהם שאני זוכה לנהוג בו. כמו תמיד, הכתוב לעיל מהווה את חוות הדעת האישית שלי, נהג חובב שלרוב מתעצל להתלבש בשביל סיבוב בנס הרינג ומעביר את רוב זמנו בפקק על איילון או במושב צפוף בטיסה, עם צרבת. למרות זאת יש לי זכרון די טוב לפרטים ורצון לדייק, ואם פספסתי משהו אשמח מאוד אם תתקנו, תשאלו, ותגיבו. לסיום, בונוס! בוקר אחד באוסטריה, אני והשותף לפשע יושבים במרפסת בלבוש לא הולם (למזג האוויר, ובכלל) עם זר קוצים ריחני ורד בול קר, מתכוננים נפשית ליום של גלישה, ולפתע נשמע צליל שאי אפשר לבלבל מהחניה... [ATTACH=CONFIG]488455[/ATTACH] הנהג הוא בעל המלון ומספר עסקים נוספים בסביבה, ולא, הוא לא היה מעוניין שאעזור לו לחנות!