Mr. MAG

נכון הסביר יגאל לגבי ההבדל בין פטישון למברגה רוטטת, המנגנון שונה לחלוטין האחד עם בוכנה והשני יש בן מעין טבעת עם בליטות שיוצרת רטט בכיוון הקידוח בזמן הסיבוב. שונה לחלוטין מבחינת האפקט המתקבל למרות שהתוצאה דומה. אבל, מקדחה רוטטת נטענת חזקה (18 וולט ומעלה) עם מקדח טוב (ולא צ'יניזיום זול מהום סנטר) עושה אחלה עבודה לרוב הקידוחים הביתיים, מלבד בממ"ד ששם יכולה באמת להוציא את המיץ. היתרון הגדול שלה היא שהיא קלה (יחסית) ונוחה ביד, בטח שבהרבה מפטישון, מה שמאפשר להשתמש בה ביד אחת לדברים כמו קידוח בעץ, הברגת ברגים לתוך דיבלים, והרכבת רהיטים. אין לך מושג כמה יותר קל להרכיב ריהוט מאיקאה עם מקדחה\מברגה נטענת וביט אלן במקום מברגי האלן המזורגגים שלהם. אם תלך על מקדחה\פטישון בגודל מלא, חייך בקידוח ישתפרו משמעותית, אבל את ההברגה תמשיך לעשות עם מברג רגיל. להבריג עם פטישון זה כמו להשחיל סמי-טריילר לחניה בתל אביב - עם מספיק רצון זה יכול לקרות אבל יש דבר כזה גדול מידי. אני חושב שבסוף השיקול צריך להיות "מה אני עושה בבית?" אם המטרה היא רק לקדוח בקירות לתליית דברים, ויש בטון מזוין או ממ"ד, אז פטישון עם כבל. אם המטרה היא כלי ורסטילי לשלל עבודות בבית כמו תיקון והרכבת רהיטים ושאר DIY אז בעיניי חדמ"ש מקדחה\מברגה נטענת איכותית (מקיטה, דוולט וכו')

כתבתי על זה כבר בעבר, בשרשור הזה. בקצרה - אם אתה צריך כלי אחד לעבודות בבית אתה צריך מקדחה חשמלית עם פונקציית רטט\דפיקה. זה הכלי הכי וורסטילי, שיכול לקדוח בבלוקים עץ ומתכות לא קשות במיוחד, ואפילו בבטון מסוגים מסוימים כמו גם להבריג את הברגים עצמם ולעזור בהרכבה של רהיטים וכו'. (אימפקט זו מברגה בעלת יעוד מאוד ספציפי, פטישון מעולה לקידוח אבל לא טוב להברגה וכך הלאה) אם אתה קונה נטען - רק סוללות ליתיום ואני ממליץ ללכת על דגמי 18 וולט ומעלה, החלשים כמו זה שפרסמת (10 וולט) פשוט לא טובים בלקדוח חומרים קשים יותר. ההפרש במחיר לא ענק, מקדחת ה10 וולט שפרסמת הייתה ב 750 ש"ח ואני קניתי מקיטה 18 וולט עם זוג סוללות ומטען בפחות מ1000 ש"ח לפני כמה שנים. אם זה יקר מידי, בעיניי עדיף מקדחה לא נטענת (עם כבל) מאשר נטענת זולה.

קודם כל, אמרו את זה גם על הטורבו. למה צריך להוסיף את הסיבוך הזה ברכב רגיל לצרכן? מה רע במנוע אטמוספרי גדול, פשוט ומחזיק שנים... היום יש טורבו בכל כך הרבה רכבים שזה כבר לא פקטור. יש מאחורי זה כמה דברים, והגדול שבהם הוא רגולציה בנושא פליטת מזהמים וצריכת דלק, כמו שכבר אמרו פה (נכון גם לגבי הגיר הרובוטי וגם לגבי מנועי טורבו בנזין מודרניים). הטכנולוגיות האלה מאפשרות להגיע לנתונים טובים יותר במבחן (אם כי בפועל זה תלוי מאוד בנהג, ושימוש "לא נכון" יוביל בכיף ללא מעט זיהום וצריכה). היכולת להציג נתונים מרשימים יותר, הן לרגולטור והן לצרכן (גם בתאוצה ותפוקה) ממנוע קטן יותר היא קלף חשוב בשיווק של רכבים היום. אבל, לא הכל רע. קודם כל הטכנולוגיה משתפרת - רובוטי דו מצמדי מרשים בהרבה מהחד מצמדי של פעם, וDSG היום אמין בהרבה מכשהוצג. גם רכב גודש היום הוא לא הרפתקה למשוגעים לעניין וחלק גדול מאיתנו נוסעים בכזה אפילו בלי לדעת או להבין את המשמעות. ושנית, התפתחות מעודדת קדמה גם במקומות לא צפויים. אני מאמין בלב שלם שהתפשטות הגיר הרובוטי יצרה תחרות שדחפה קדימה את יצרניות הגירים האוטומטיים וכתוצאה יש לנו היום גירים אוטומטיים מעולים כמו ה Aisin היפני וה ZF הגרמני העדכניים. לראשונה נתקלתי בגיר כזה, פלנטרי מרובה הילוכים (שמונה) בבמוו 640 והוא שינה את כל מה שחשבתי שאני יודע על גיר אוטומטי. פשוט תענוג צרוף, גם בכביש המפותל וגם בתחנת הדלק.

לא נהגתי על האלמירה אבל כן נהגתי במקסימה (2016-17) בארה"ב, וגם שם התרשמתי לרעה מהנדסת האנוש. הרכב היה גדול, מעוצב, חזק, מאובזר ואפילו בעל נוחות סבירה (אם כי לא עשיתי בו נסיעות של יותר משעה רצוף) כמצופה מהקטגוריה הזו, וצריך לזכור במי הוא מתחרה (שברולט אימפלה, למשל) אבל הנדסת האנוש היתה על הפנים. המתגים בחלקם הרגישו זולים, מערכת המולטימדיה הייתה מזעזעת (במיוחד קישוריות בלוטות') וחלק מהאבזור לא היה נוח לשימוש, אם כי ה UI של המסכים היה מוצלח מבחלק מהמתחרות, קרייסלר למשל. אני לא רואה בניסאן חברה מצליחה בשנים האחרונות. כבודה של ה GTR במקומה, מרבית הרכבים של החברה שנתקלתי בהם לא הרשימו אותי בכלל, ואמנם השפה העיצובית השתפרה (בטח ביחס לזוועות כמו הטידה והג'וק) זה פשוט לא מותג שהוא desireable בעיני.

לא נדיר בכלל בארה"ב.

רכב ממותג יוקרה, ב225 אש"ח, כביכול top of the line של הדגם: 7 וחצי שניות למאה (בעיקר כי הוא כל כך כבד), אורות הלוגן, חיישני רוורס בלבד (בלי קדמי\היקפי\מצלמות), מסך 7" בלבד, מושבים קדמיים מחוממים בלבד... רצתי לראות את הרכב והמפרט ברגע שהוא הגיע לארץ, ולא התרשמתי. אותו סיפור כמו עם ה V40 - משלמים לפחות 25% מהמחיר על המותג ומקקצים באבזור שמגיע סטנדרט בחו"ל כדי להיכנס בprice bracket ספציפי. (וכן זה בגדול אותו סיפור גם עם הרכבים הגרמניים, אבל לפחות לחלקם יש ניהוג יוצא מן הכלל, למשל לסדרה 1) בינתיים, הרכב שמציע את החבילה הכי משתלמת על הנייר הוא ה GTI308 ומהסיבה הזו אני משווה אליו את כל האופציות. כשאני מסתכל על ה Q30 אני לא רואה שום יתרון (עבורי, מי שלא מאוד קריטי לו מערכות בטיחות אקטיביות) לעומתה, לא בביצועים ולא באבזור, ואיכות חומרים + עיצוב מוצלחים יותר לא שווים אקסטרה 30 אש"ח בשבילי.

אתה יודע, גם נשק חם דורש רשיון בארץ ואיכשהו לא נראה שלערסבריינים הישראלים חסר כח אש. זה נשמע כמו שאלה רטורית.

עם כל הגודל והמנוע הזה, עדיין עושה מעל 8 שניות למאה. אני מחפש רכב זריז, וזה לא. תודה

+1 על אימון רפטטיבי. אבל מה שחשוב להבין, זה שלא הכל צריך לעשות על השלג, או אפילו במתקן ייעודי. יש המון שאפשר ללמוד ולהתאמן עליו בשאר השנה. אתן קצת דוגמאות מעולם הסנובורד, כי אני לא מבין כלום בסקי, אבל אני בטוח שחלק מהדברים עוברים דיסציפלינה: קודם כל ברור שיכולת גופנית. כושר וסיבולת, כח, סיבולת שריר. כל ספורט שתעשה תורם ליכולות האתלטיות שלך ויתן שיפור גם בגלישה, שלא לדבר על תרגילים שמחזקים יכולות ספציפיות. בסנובורד, 2 תרגילי חדר כושר בסיסיים ביותר (סקוואט לארבע ראשי והרמות עקב לתאומים) יחזקו את 2 השרירים הכי חשובים ברגל לגלישה, מה שיאפשר לך לבלום ולפנות חזק יותר, ולהתמודד עם העומס טוב יותר. חיזוק שרירי הליבה רלוונטי לכל ענפי הגלישה. כל דבר מועיל. יש הרבה תנועות ייחודיות לגלישה שאתה לא מתורגל בהן ביום יום, וצריך לבנות להן לא רק יכולת אלא גם muscle memory. בהנחה שיש לך ציוד אתה יכול לשים אותו בבית או בחצר (על משהו רך) ולתרגל תנועות כמו ollie, press, כדי ללמוד כמה כח צריך להפעיל ואיך בשביל להגיע לתוצאה הרצויה. זה משהו שדורש ניסוי וטעיה ובסוף מה שמתקבל זה אותו muscle memory - אתה "זוכר" איזה אותות לשלוח לשריר כדי להגיע לתוצאה שיש לך בראש. זו גם אחלה דרך לשפר את גובה הקפיצה שלך עם המשקל הנוסף של הבורד, ואפשר לעשות עם זה תרגילים מגניבים כמו squat-ollie שגם מאמנים מאוד את השרירים וגם שורפים לך המון קלוריות על הדרך (קצת כמו אימון hiit) אתה יכול להתאמן במיוחד על טכניקות של נפילה נכונה על כל משטח רך מספיק, מזרון התעמלות או אפילו בחוף הים. להתגלגל מהכתף (בנפילה קדימה) ומהגב (בנפילה אחורה), לשמור ידיים צמודות, להכניס סנטר. לא מספיק לדעת את זה כי כשאתה תופס אדג' באמצע מסלול שחור כל מה שאתה יודע עף מהחלון - צריך להתאמן על זה בתקווה שבעת הצורך זה מה שתעשה אוטומטית. טרמפולינות הן אביזר מעולה להתאמן על תרגילים באוויר ושליטה בגוף באוויר. ללמוד איך לעשות נכון pre-winding, איך לשלוט במהירות הסיבוב של הגוף ואיך להישאר יציב באוויר, אפילו להתאמן על הכניסה הנכונה ל grabs אם יש לך foam board או אלתור אחר הולם. את כל אלה אגב מלמדים גולשים בwoodward, שזו רשת מרכזי אימון "אקסטרים ספורט" בארה"ב שעוסקת במחנות קיץ לילדים ואימונים למבוגרים לסקי, סנובורד, סקייטבורד וכו'. הדרכת סנובורד סטנדרטית מתחילה בגלגולים ונחיתות על משטח אולימפי, עוברת לטכניקה אווירית על טרמפולינות, ממשיכה ל"סנובורד יבש" (בתכלס, סנובורד עם גלגלים) על רמפות עץ ורק אז יוצאת החוצה לשלג כדי לחבר את כל התרגול הזה לגלישה מעשית. ותאמינו לי זה אחד הדברים הכי מהנים שיצא לי לעשות

הסיוויק החדשה אמנם שדרוג מהמנוע המיושן בדור הקודם, אבל עדיין, לא עומדת בקריטריון ההאצה, יש לה אופי של קישוא, ומראה שלי קישוא רובוטריק. לא עושה לי את זה באף פרמטר. אני אחקור שוב על ה 3008 למרות שאני מאוד סקפטי. יש לי סלידה כוללת מתרבות הג'יפונים - רכב שטח זה לשטח, וזה מגניב. רכב כביש זה לכביש, וזה יכול להיות מגניב. רכב שלא יודע לעשות אף אחד מהם כמו שצריך זה צעצוע למי שרוצה ללכת בלי ולהרגיש עם, וכמו כל פלצבו ברגע שאתה מודע לשקר הוא מפסיק לעבוד. עדכון: חקרתי. 9 שניות למאה, אז בעצם זה כמו הרכב הנוכחי בפרמטר הכי חד משמעי שציינתי, ולא מהווה שדרוג בכלום חוץ מסיכוי גבוה יותר לגלגל אותה. לא תודה.

:lol: אותי הנגמ"ש לימד למה כדאי לשים קסדה כשמתרוצצים בפנים בנסיון לחווט מערכות כמה שיותר מהר. כנראה שעדיין יש לי נזק מוחי מהפיצוצים שקיבלתי, ואני בכלל איש תוכנה...

מנסיוני, קורים כמה דברים שמובילים לסיטואציה הזו: קודם כל סניפים שונים של חברות ההשכרה מחזיקים, בין אם כי רכשו ובין אם מהחזרות מרוחקות, מלאי רכבים מאוד מפוזר. חלק מהרכבים לא מתאימים בול לאף קטגוריה קיימת של החברה, והם סוג של ג'וקר שהם יכולים לדחוף כשדרוג או סתם כשאין במלאי רכב מסוים, ומאחר והדגם לא מופיע באתר לך תתווכח אם זה יותר או פחות טוב. במיוחד כשמדובר ברכבים שחזרו מסניף אחר הרבה פעמים מנסים להיפטר מהם. על הקטגוריה בה דוחפים רכבים שונים לא משפיעים רק ענייני צורה ושימוש אלא גם מחיר, ולכן לפעמים רכבים בעלי מחיר דומה יהיו באותה קטגוריה למרות שאין ביניהם שום קשר. בנוסף, ביקוש משפיע על הסדר של הקטגוריות, כלומר מה שדרוג ביחס למה. בשנים האחרונות במיוחד הג'יפונים השונים מופיעים בקטגוריות גבוהות יותר כי יש ביקוש, וייתכן מאוד שמעבר לג'יפון ששקול במחיר לרכב אחר ייחשב "שדרוג" אם אם מבחינת איכות הרכב תכל'ס, זה לא שדרוג בכלל. כמה דוגמאות שהיו לי מהסיפור הזה, לשמחתי רובן חיוביות: הוזמן לי רכב מקטגוריה B בהרץ בקליפורניה, קטגוריה של מאזדה 3 וכאלה, דיברתי קצת עם הצוות והסתבר שיש להם דודג' צ'רג'ר בודדת בחניה. זה רכב פול-סייז בכלל, אבל הם לא כל כך משכירים את הדגם הזה ופשוט קיבלתי אותו. הזמנתי קומפקטית (כמו קיה ריו) מאנטרפרייז בבוסטון וקיבלתי Q3, כי היא היתה מהסניף בג'רזי ולשם נסעתי. זה פשוט הסתדר להם. שבוע אחרי זה באותם מאפיינים, בניו יורק, קיבלתי קורולה חבוטה בצבע אדום. עכשיו באנגליה הזמנתי משפחתית פרימיום (סדרה 3, C קלאס וכו') אמרו לי שאין להם כלום חוץ מ 320D בודדת ושמכינים לי אותה ממש עכשיו. מפה לשם קיבלתי מפתחות ל E220d. ומשהו שונה אבל נובע מאותם דפוסי התנהגות של חברות השכרה: שכרתי 4 על 4 קומפקטי בקולורדו מאלאמו, הרכב המייצג היה ג'יפ קומפאס, הגעתי ואכן עמדו 5-6 ג'יפ קומפאס בחניה לבחירתי. רק מה, כל אחד עם לוחית מסטייט אחר ובכולם רמת אבזור שונה. לקחתי אחת עם מושבי עור מחוממים ובלוטות', היו כאלה בלי.

אולי תעזרו לי למצוא אתר סקי מתאים לעונה הקרובה? מה אני מחפש: אתר שאפשר, ונוח, להגיע אליו ברכב ולהשתמש ברכב (עדיף ללא שרשראות ושתהיה חניה סבירה) שהלינה בו בדירה היא אופציה סבירה ונוחה ולא מחייב מלון (כלומר יש דירות קרובות לרכבלים,יש סופרמרקטים גדולים לקניות) רצוי שיש בו כמה אתרים בסקי פס אחד, שאפשר להתנייד ביניהם בנהיגה קצרה ולגוון ככה את הנוף ומזג האוויר שיש בו כמה שיותר פארקים וכמה שפחות טי-בארים (בקיצור ידידותי לסנובורד) שיש בו שלג טוב בסבירות גבוהה כמובן שהאתר לא חייב לענות על כל הדרישות אבל כמו שתראו יש כמה שמאוד קרובים לזה ואני תוהה עם יש עוד שלא חשבתי עליהם או שאני לא מכיר מספיק. אתן דוגמאות מהעבר שעונות לצורך הזה ושגלשתי בהם פעמיים כל אחד: מיירהופן - 4 אתרים בסקי פס בכחצי שעה נסיעה ממיירהופן, הרבה דירות ליד רכבלים, סופרמרקטים גדולים והרבה מסעדות וחנויות, ופארק בכל אתר. השלג היה לא רע. סקי אמאדה - המון אתרים בסקי פס, עיירות שטוחות עם המון דירות ובכללי אווירה רגועה וכפרית, לאו דווקא אלפינית. המון פארקים. הגעה תענוג ממינכן. השלג לא היה מדהים. הדולומיטים - שוב המון אתרים ופארקים בסקי פס והם בעלי אופי מאוד שונה ומגוון, דירות יש, חניה קצת פחות, סופרמרקטים וחנויות שפתוחים אחרי 6 בערב אין בכלל אבל ניחא. מאוד אוהב את האתרים, אבל השלג שם בשנים האחרונות פשוט מזעזע. סאמיט קאונטי קולורדו - סיפרתי על זה פה כבר בהרחבה, אבל 4 אתרים גדולים עם שלג מושלם כלולים בסקי פס, עיירה אמריקאית עם אאוטלטים ומסעדות וחנויות ענק כמו בכל עיר, פארקים מעולים.

לא יודע לומר ספציפית על ואל תורנס, החוויה שלי מחנויות באתרי סקי אחרים באלפים הייתה שמרבית הציוד הוא לסקי והוא מכוון לקהל יעד ספציפי, מסורתי יותר נגיד. (לא במובן היהודי, במובן האירופי). לא ראיתי הרבה ביגוד שגרם לי לומר "מגניב!" - בדרך כלל בכל עיירה מצאנו חנות אחת, אולי 2 שמחזיקות מבחר ראוי של ציוד גם לסנובורד ושל ביגוד גם למי שלא נמצא כבר בפנסיה. אני חושב שלקנות ציוד בחו"ל, באתר, זה אחלה כשזה תוספת לציוד שכבר יש לך - איזה מציאה או משהו מגניב שלא ראית בארץ. להסתמך על הקניה שם בשביל שיהיה לך במה לגלוש בלי להירטב, אני אישית לא מרגיש עם זה בנוח, ולכן את הסט הראשון שלי קניתי כאן בארץ. ספציפית הלכתי לאופפיסט בהרצליה וביקשתי מרובי משהו זול מעונות קודמות, אני במידה גדולה יחסית ולרוב יש בחנויות שאריות של ביגוד סבבה לגמרי מעונה או 2 אחורה, בחצי מחיר אפילו (גם בחו"ל זה תופס). זה עדיין ציוד מודרני וטוב, זה לא אוברול ניילון אדום של מדריך סקי משנת 82...

מנסה את מזלי ונראה אם יהיה שיתוף פעולה. עלתה לי השאלה הבאה: מבין כל הרכבים שנהגתם בהם, מה השיעורים שהם לימדו אתכם (על רכבים, על נהיגה, על החיים) ואילו רכבים הם היו? לאו דווקא משהו שהיה בבעלותכם. אתן כמה דוגמאות משלי: טנדר GMC סונומה, שנת 96, בהשאלה - היה הרכב האמריקאי הראשון שנהגתי בו, וככה גיליתי על ההרגלים המטונפים שלהם כמו בלם יד בפדאל וידית הילוכים על ההגה. ממנו גם למדתי איך מתייחסים בארץ לרכבי עבודה (הוא היה של נגריה) כשיום אחד טרקתי את הדלת והיא נפלה לרצפה. פיאט אונו 45, שנת 92, של המשפחה - הרכב הראשון שלי בגדול. למדתי ממנה הרבה שיעורים, כמו מכאניקה, התמודדות עם תסכול, ואיך נראה רכב אחרי שנגנב ע"י פעילי טרור ונמצא שנה מאוחר יותר בשטחים ע"י מג"ב. אבל השיעור הכי חשוב שהיא לימדה אותי, בדומה לדברה של מישהו מוכר כאן בפורום: אם אתה לא יכול לנהוג מהר עם 45 כ"ס, גם 450 לא יעזרו לך. אאודי TT 2.0, שנת 2014, השכרה - בנהיגה בכביש מפותל, בלילה, בגשם, אי שם ליד אגם גארדה באיטליה, הבנתי כנראה לראשונה שמראה ספורטיבי ומנוע חזק יכולים לספק הגעה מהירה ליעד, אבל לא בהכרח ריגוש בדרך. לפעמים, יש רכבים שבנויים טוב מידי - תובנה שגם ג'רמי קלארקסון הגיע אליה באחת העונות. BMW 640, שנת 2015, השכרה - הניסיון הראשון שלי ברכב עם הנעה אחורית היה GT מגודל עם 320 כ"ס. לא יודע כמה זה חכם, אבל ככה למדתי לנהוג בהנעה אחורית. מאז, כצפוי, מכור. אני חושב שיש לי עוד אבל בינתיים הבמה - שלכם.

חלילה לא מציק! תראה, נהגתי ב2 הזדמנויות על מונדיאו סטיישן דיזל. זה אחלה אוטו, במיוחד לטיול - נוח, יחסית מהנה לנהיגה, המון מקום למטען. אבל אין לי סיבה לקנות רכב כ"כ גדול, בנוסף בארץ הכל עם תיבה אוטומטית שהיא פחות בעייתית מהפוקוס אבל עדיין לא מצטיינת (אלו שנהגתי בהן היו ידניות) ומדובר ברכב מ2014... יש סיבה במקרה הזה ללכת על אוקטביה ולא על הלאון 1.8? אותו מנוע, קצת יותר קלה אז נתון ההאצה טיפה יותר טוב, ובמבנה שיותר מתאים לי (האוקטביה אחלה אבל אין לי באמת צורך בגודל הזה אם אין סיבה נוספת, נגיד אבזור טוב יותר) נהגתי בה לפני שקניתי את הסוניק. פשוט לא, אחת המכוניות הפחות מהנות שנהגתי בהן. לא חובב ג'יפונים. בכל זאת, מרכז כובד גבוה, רכינת מרכב, וזה. אני אוהב את הרכבים שלי קשיחים וקרובים לרצפה כמה שניתן. בנוסף, ב Q3 נהגתי והיא מפנקת אבל ממש לא ספורטיבית בעיניי וגם לא הייתי רוצה לקנות דגם שבדיוק יתחלף (חובב גאדג'טים חדשים. אני אתבאס לקנות רכב עם נורות הלוגן וחודש אחרי זה לראות אותו מתוח פנים עם לד, למשל), ב3008 אמנם לא נהגתי עדיין אבל לא התרשמתי יותר מידי ממה שראיתי. לא אמרתי את זה עדיין אבל תודה חברים. האינפוט שלכם עוזר! מה לדעתכם ריאלי מבחינת מו"מ בחברות היקרות יותר, אם אני מעוניין להוציא 200 אש"ח פלוס מינוס נניח 5, לא מעוניין בטרייד וכל מיני מתנות אחרות, על איזה מחיר מחירון אני יכול להתמקח כדי להגיע לזה? (כלומר כמה מעל התקציב שלי ריאלי לחפש בקטלוגים?)

לגבי הוולוו, ביד שניה אני בטוח לא מעוניין לרכוש אותה. לא אמרתי שהיא לא נכנסת לי בתקציב, שים לב, אלא שלהזמין אותה עם התוספות שאני מעוניין בהן ולא מגיעות כסטנדרט באף רמת גימור בישראל, היא חורגת מהתקציב. היא מגיעה כאן בארץ בלי אורות הLED החדשים (אלו שנראים כמו הפטיש של ת'ור, קצת), בלי אף מערכת בטיחות אקטיבית, בלי בקרת שיוט אדפטיבית, בלי חימום מושבים, בלי מצלמת רווס או חיישנים. כל אחד מאלה - כמה אלפי שקלים ועד 20 אלף שקלים לחלק מהמערכות האקטיביות, ומלבד המצלמה והחיישנים שמתקינים בארץ מדובר בכמה חודשי המתנה להזמין במיוחד רכב עם האופציות האלה. למה? כי הצרכן הישראלי יכול ללכת להכין חמוצים, זה למה. בגרמניה מקבלים V40 בהשכרה עם כל, אבל כל האופציות האלה, ועוד אבזור נוסף שלא פירטתי. אני כרגע חוקר את האבזור המינימלי שהגרסה מתוחת הפנים מגיעה איתה ואצור קשר עם אחד הסניפים כדי לבדוק כמה יעלה לי הרכב הזה עם כל האופציות, כשיגיע לארץ, אבל לרכוש את הדגם טרום השינוי אני בוודאות לא מעוניין. וכן, אני לא צריך רכב קיצוני, לא ברמה של להתפשר על ציוד בשביל ניהוג או משקל. אבל כאמור, בארץ אין כל כך את ההבדלה הזו. הרכבים המהירים ביותר גם המאובזרים ביותר, ולרוב לא צריך לבחור או זה או זה. יצא לי לנהוג במלא מעט רכבים מכל הסוגים הצורות וההנעות ואני יודע שאני יכול לנהוג יום יום גם ברכב קיצוני, כל עוד יש לו את האבזור שאני צריך... הסלידה שלי מרכישה יד שניה היא בכמה רמות: - קודם כל, הזמן שלי יקר (literally). רכב חדש סביר שיהיו בו פחות תקלות, אם לא מהאמינות הטבעית שלו אז לפחות מזה שלא היה בידיים של ישראל "לא רואה מוסך" ישראלי לפניי, וכשיש תקלות אני לא אצטרך להתעסק בכמה ארוך האלמנט. נכנס, מתקן, יוצא. כמו שכבר הבנת, אני לא אוהב להתעסק. - אני רוצה שליטה באופציות, בצבע, במוסך שבו הרכב מטופל וכו'. ביד שניה אין לי את כל זה, ואני עלול חו"ח למצוא את עצמי עם רכב שהבעלים הקודמים החליט להתקין בו מובילאיי או מערכת מקומית אחרת רחמנא לצלן. לא תודה. - כל מי שמוכר רכב יד שניה בארץ הוא נוכל גזלן ותחמן. (כשמכרתי את ה206 ניסיתי בכל כוחי לא להיות ועדיין הרגשתי מגעיל מכל התהליך). אני כמובן מגזים לשם ההומור אבל... אתם יודעים. - כל עוד אני יכול להרשות לעצמי את ההנאה שבלהוריד את הניילונים מרכב חדש, עד שההייטק הישראלי יקרוס וכולנו נמצא את עצמנו באקסנט שנת 2001 או עד שיהיו משרפות מזומנים קטנות וצווחות בבית, תן להנות מהחוויה... אז יד שניה מפרטי יהיה רלוונטי רק לרכב באמת מיוחד, משהו שלא יהיה לי נגיש כחדש גם אם אתאמץ. S3, 140M, A45 AMG, וכו'. אם אתקל ברכב כזה, בשנתון וק"מ סבירים ובתקציב כנראה שאלך על זה. אחרת, עזבו אותי מלחפש בלוחות אקזמפלר מוצלח של רכבים סבירים ובינוניים...

ואיזה מגן בדיוק ימנע ממך לשבור את הבריח? הבריח נשבר לרוב כשנופלים על היד עם מרפק נעול והמכה עוברת לכתף, או בנפילה חזקה על הכתף. גם שריון של אופנוע לא יעזור עם זה. צריך להפעיל קצת חשיבה והגיון איפה המיגון יעזור לי ואיפה יפריע. מי שנוח לו וסבבה לו לגלוש עם קסדה תמיד, לא רואה בזה משהו רע, שיגלוש עם קסדה. אבל בפועל, יש זמנים שבהם בסדר לגלוש בלי קסדה, ויש זמנים שלא. מגיני שורש כף יד כמו שכבר כתבתי למעלה, מעודדים הרגלים רעים, ויובילו לפציעה בסוף. מגיני ברכיים רכים אני מאוד אוהב, פחות להגנה עצמה ויותר כי בסנובורד מאוד נוח לנוח על הברכיים, קל לקום מהתנוחה הזו ואפשר להיות עם הפנים לכיוון העליה ולראות אם מישהו עומד להיכנס בך, ועדיף מלשבת על התחת. מגן תחת ואגן - מנסיוני, לא עוזר המון, ומפריע לתנועה. מי שזה עובד בשבילו, למה לא. מגן גב (צבי צב) - אני שם בגלישה בתנאים קיצוניים, בהם יש סיכוי טוב ליפול על הגב על משהו קשיח. הייתי ממליץ למי שעושה ריילים בפארק, או קופץ מסלעים באופפיסט (I do neither...) וכן נראה שספורט חורף כאן הוא נושא חם. טוב מאוד

דעה סופר לא פופולרית אבל אני איתך. אני שם קסדה כשאני עושה אופפיסט לא מוכר (ויש סיכוי לפגוש סלע או עץ), כשהמסלול מאוד קרחי, ובפארק. בגלישת מסלול רגילה או ביום פאודר לא תתפוס אותי מסתובב עם הזבל הזה על הראש - משקפי שמש ומקסימום כובע גרב. אני גם משתדל לגלוש עם כמה שפחות דברים - תיקים, ציוד, לבוש. אם הטמפרטורה מעל מינוס 5 אני גולש בקפוצ'ון רגיל וטי-שרט, בלי צעיפים ובאפים וכל מיני דברים שחונקים ומגבילים אותך. אגב, בנושא קסדות ומיגון - רבאק, עזבו את הכפפות המטופשות עם המגינים בילט-אין. מתכון בדוק ללשבור את היד, באופן שנשמע פרדוקסלי אבל הוא לא. עדיף ללמוד ליפול נכון מאשר לאמץ הרגל מטופש של לנחות על הידיים "כי יש מגינים והכל בסדר" עד שנופלים נפילה אמיתית שממנה המגן העלוב הזה לא יציל אתכם. ולגבי מוגולים צא לגלוש באוסטריה, במיוחד באזור סקי אמאדה שליד זלצבורג. החל מ12 בצהריים מה שקורה שם יסגור לך את הרצון לגלוש על מוגולים לכל החיים. סקיירים מטונפים

Barry, מצחיק אבל בול גם הרקע שלי שם. החופשה הראשונה שלי, ואז כמה שנים אחרי זה סופ"ש עם האשה (שלא נכנסה לקטע, אגב) לגבי באנסקו: ההגעה לשם היא ע"י טיסה לסופיה ושאטל של כ3 שעות. לא הייתי שוכר שם רכב גם כי לא תענוג גדול לנהוג בבולגריה וגם כי בעיירה עצמה אין כל כך לאן לנסוע, היא קטנה. העיירה כולה סובבת סביב תיירות הסקי, כלומר מלאה בבתי מלון בארים מסעדות וחנויות מזכרות וציוד, ורוב האוכלוסייה שלה בחורף זה תיירים, רובם מישראל, בריטניה, רוסיה ויוון. בקצה העיירה נמצא חניון ענק ובו ה"סקי סנטר" (הבסיס של רוב ההשכרות ההדרכות והנהלת האתר) וממנו יוצאת גונדולה ל8, ארוכה מאוד, לתחנת הבסיס של האתר, ומשם יש כמה רכבלים למסלולים שונים. בפסגה יש כמה מסלולים רחבים אדומים, שיכולים להיות מהנים למדי אם יש שלג טוב. מנקודת החצי יש כמה מסלולים כחולים חלקם טובים יותר וחלקם פחות. בסוף הם כולם מתנקזים למסלול "1" הכחול שחוזר לתחנת הקצה של הגונדולה, בעיניי הוא קצת סיוט כי הוא די שטוח, נמצא ברובו בצל וכולם גולשים עליו מה שאומר שלג קשה במקרה הטוב וקרח ברוב המקרים, אז עדיף לצמצם את מספר הפעמים שעוברים בו. יש מסלול אחד ארוך שחוזר עד העיירה במקביל לגונדולה, אם השלג בו סביר זה אחלה דרך לסיים את היום. יש באתר כמה מסעדות רגילות של אתרי סקי, אוכל לא מרגש אבל מחירים זולים למדי. סך הכל התשתיות בסדר, יש שירותים ויש רכבלים חדשים ויש תותחי שלג בשפע. לרוב יש תור לגונדולה בבוקר כשהיא נפתחת והוא מתפזר לקראת 10, ההדרכות מתחילות בשעה סבירה (10-11) מה שמאפשר לך ליהנות מארוחת הבוקר ולדלג על חלק מהתור הכבד יותר. ברכבלים עצמם אין הרבה תור מזכרוני. האתר לא מאוד גבוה ולא מאוד צפוני אז השלג שם יכול להיות טוב מאוד אחרי סופה או בינוני ביותר ומלאכותי ברובו אחרי כמה ימים של יובש, זה עניין של מזל ואני נוכח לדעת שגם באתרים גדולים ויקרים יותר באיטליה ואוסטריה בשנים האחרונות המצב דומה, מי שרוצה שלג "בטוח" האופציות שלו הולכות ופוחתות משנה לשנה לצערי. בעיירה עצמה, העדיפות היא לבתי המלון שממש קרובים לגונדולה כדי לא להיסחב עם הציוד. הרבה מהם מדורגים 4 כוכבים, והם אחלה בכללי, אבל 4 כוכבים של העולם המערבי זה לא - לא בשירות ולא באיכות. ארוחות בוקר סבירות תמצא שם, והמלון יעשה את העבודה, ארוחת ערב במלון הייתי מוותר. המון המון מסעדות מכל סגנון, מאוד זול, כל הלקוחות הם תיירים אז הכל שם בגדר "מלכודת תיירים" ועדיין הרוב זול באופן מצחיק יחסית לארץ. המסעדות המקומיות נקראות mehana ולכל אחת יש בחור שעומד בחוץ בערב ומנסה לשכנע את העוברים והשבים להיכנס, טקטיקת שיווק של מדינות עניות ו turnoff גדול מבחינתי. סך הכל זו עיירה קטנה שמכוונת מאוד לתייר, הכל פועל בערב, יש אפרה סקי פה ושם, אפשר בקלות להסתובב שם וליהנות מהאווירה החורפית ומריח עצי ההסקה.

לגבי הגודל, זה נכון לרכבי מנהלים כמו הS60 והמונדיאו, אני באמת לא צריך את הגודל הזה. אבל אני כן מעדיף רכב עם תא מטען סביר ו4 דלתות לנוסעים - זו לא דרישת חובה אבל אם הסיבה היחידה לקחת רכב 2 דלתות (208) לעומת 4 (308) זה המחיר, אני מוכן לשלם את המחיר. בסוניק הנוכחית אני מנצל כל טיפה מהקיבולת שלה לא מעט פעמים בשנה בנוסף ה308 מאובזרת טוב יותר מה208. ואגב, אני לא בעל גב רגיש במיוחד ואני לגמרי סבבה עם שימוש יום יומי ברכב שהוא כן "קיצוני". מה שאני לא מוכן להתפשר עליו זה אבזור ואיכות, משמע אני לא אקנה STI בת עשור בשביל חווית הנהיגה, אבל ברוב הדגמים החדשים האבזור הטוב ביותר נמצא בגרסה ה"קיצונית" במילא (בקופרות, ב GTIים וכו'). לא נראה שקראת את הפוסט במלואו. מעוניין ברכב חדש עם אחריות יצרן. שלא לדבר על התיבה המזעזעת של הפורדים בתקופה הזו, על כמה שהמונדיאו מיותרת לי בגודל ובזה שהרכב הנוכחי שלי מ2014. אגב, כמה שמות שעדיין לא שמעתי בדיון הזה: קורסה OPC, קליאו ספורט. לא רלוונטי לדעתכם?

איזה סיבה יש לא ללכת על האיביזה קופרה או 308GTI שנכנסות לי בתקציב, מאובזרות יותר וחזקות יותר ממה שאתה הצעת כאן? האופל אדם קטנה וחלשה מידי. לא רואה את עצמי הולך עליה או על פיאט 500 כשיש אלטרנטיבות שפויות. מיני מסקרנת אותי, ראיתי שלבמוו יש אחת S אדומה ידנית, עלתה לכביש במרץ, בחיפה. עדיין מתלבט אם ללכת לבחון אותה. לגבי הA1 לא התרשמתי שמבחינת אבזור ואיכות היא מתקרבת לA3, והיא הרגישה לי כמו "אאודי לעניים", בעוד שלמשל ה308 מרגישה כמו פג'ו לעשירים, ואני אוהב את התחושה השניה יותר... לצורך העניין בפג'ו מקבלים מסך עצום, מושבים עם מסאג' ו 270 כ"ס וזה לא בא ברגל, כשבA1 מקבלים תא מטען שאפשר לשים בו צימוק בודד. ניחא אם הS1 הייתה במחיר שפוי אבל היא לא... סך הכל אני בעד ההמלצה שלך של משפחתית חריפה לעומת משפחתית יוקרתית, הבעיה היא שבארץ 99% מדגמי המשפחתיות נמכרים רק בגרסאות מעוררות פיהוק. בארה"ב יש לך גרסה של יונדאי i30 עם קרוב ל300 כ"ס במחיר נגיש לכל סטודנט, באירופה יש לך פורד פוקוס בכל הטעמים, ובארץ יש לך מאזדה 3\קורולה\i25 וכו' וכו' כולן 1.6 אוטומט שסוגרות מאה ב10+ שניות, וזה משאיר לי או גרסאות חמות כמו ה GTI או רכבי יוקרה שבהם היבואנים עדיין זוכרים, בערך, שמכוניות זה גם כיף ולא רק תחבורה.

הבנתי מצוין. עשיתי סקי אין-אאוט. מבחינתי, הנהיגה בחופשות סקי בהרים זה חלק מהכיף (ומשתדל לשכור רכבים מתאימים). וייתכן שבשלושת העמקים הדרך הכי מהירה מעמק לעמק או מפסגה לפסגה זה בגלישה, אבל זה לא המצב באתרים אחרים וגם באתרים שבהם הגלישה אפשרית אני מעדיף לנהוג. לצורך העניין, אני יכול להגיע לפסגה שמעניינת אותי באותו יום עוד לפני פתיחת הרכבלים, ולחזור אחרי שייסגרו - אני לא "מבזבז" זמן גלישה על הגעה. שוב, אני חושב שיש 2 הבדלים מהותיים בין סגנונות הגלישה שלנו. האחד, לא מעניין אותי לגמוע מרחקים. מעניין אותי לגלוש במסלולים הספציפיים שבחרתי, או בפארקים, ואם אני צריך להגיע אליהם בגלישה על מסלולים שלא מעניינים אותי, זה גוזל לי זמן וכח מהחלק שבשבילו אני שם. השני, אני חוקר את האתרים לעומק מראש ונוטה לחזור לאותו אתר יותר מפעם אחת, ככה שעוד לפני העליה ביום הראשון אני יודע איפה על ההר אני רוצה להיות. וגם בארה"ב אתה לא בוחר פסגה ותקוע שם. כמו שאמרתי, ברקאנרידג' בעל 4 פסגות וכולן נגישות בגלישה ורכבלים, חניות לרכב, וסקי שאטל חינמי. אין שום בעיה לעשות את כל 4 הפסגות בכמה שעות, למי שזה הקטע שלו, אבל המעבר מפסגה לפסגה דורש מינימום של זמן בהשוואה לאתרים שגלשתי בהם באירופה. אפשר להמשיך לדון עד מחר, מבין האתרים שהייתי בהם בשנים האחרונות אהבתי את האופציות של קולורדו יותר מכל דבר אחר. יש עוד פרמטרים שמשפיעים על זה, כמו מיעוט של מסלולים "שטוחים" שנפוצים מאוד באירופה ונוראיים לגולשי סנובורד, מיעוט מעליות T-באר, מסלולים הרבה יותר רחבים, מגוון גדול של tree runs ומגוון גדול של אזורים מוכרזים שסגנון הגלישה בהם הוא של אופפיסט, בעיקר bowls. שלג טרי מסלול לא מסומן ושלא עובר עליו חתול, אבל הוא מיועד לגלישה ולא דורש חציה של גדרות (ולפעמים של חוקי האתר).

ומה טוב בזה? אל תשכח באיזה פורום אנחנו וברצינות, אני אוהב את הנוחות של להיות קרוב לאוטו ולא לקחת איתי תיקים ובקבוקים להר, אלא אם אני יוצא לעשות back country. אני חושב שמקור אי ההסכמה שלנו הוא מה אנחנו עושים בגלישה. מה שאתה מתאר פה, שאני אוהב לקרוא לו "סקי ספארי", זה נחמד אבל זה לא מה שאני אוהב לעשות בכל ימי החופשה שלי, מקסימום יום אחד מתוכה. אני מחפש גישה ישירה למסלולים ולפארקים שמעניינים אותי. אם אני רוצה לעשות יום פארק, אני רוצה שהפארק יהיה מקסימום רכבל אחד ומסלול אחד מהחניה, ושישרת אותו רכבל ייעודי כדי שאוכל להכניס כמה שיותר סיבובים בו ביום. אם אני רוצה להגיע למסלול ספציפי שאהבתי, אני אחפש להגיע עם הרכב לחניה הקרובה ביותר ולמזער את הזמן שאני מבלה במסלולים שפחות מעניינים אותי. מי שמחפש מקסימום מרחק גלישה "רצוף" אכן ברקנרידג' ודומיו לא ממש יענו לצורך, שם יש כמה פסגות שאתה עולה אליהן ואז בוחר אחד מכמה מסלולים לרדת, יש הרבה מסלולים אבל נקודת ההתחלה והסיום של כולם זהות לכל פסגה.

על איזה RS אתה מדבר?