Mr. MAG

בניגוד לכל ההלצות פה בשרשור, בוא נתייחס לשאלה ברצינות, וקודם כל ניקח דוגמה ממקום אחר שבו כן יש מטריקה כזו של שימוש יומי - מכונות קפה. אחד הפרמטרים לרכישה של מכונת קפה הוא "מספר כוסות ביום". לא מדובר על מקסימום כוסות שהמכונה יכולה להפיק ביום, אלא יותר על מידת הנוחות בשימוש במכונה כפועל יוצא מכמות העבודה שהיא נדרשת לעשות. למה זה משתנה ממכונה למכונה? גודל הדוד (מיכל הנירוסטה בו המים מחוממים) משפיע על כמה חליטות אפשר לבצע בזמן נתון לפני שמפלס המים החמים במיכל יורד וצריך לחמם מחדש. האם יש דוד כפול (אחד למים חמים ואחד לקיטור) או שצריך להמתין שהמים יתחממו ויתקררו בדוד בודד כדי לעבור מחליטה להקצפה? כמה ראשים (ידיות) יש למכונה - ברור שמכונה עם 2 או 3 ראשים, כמו שיש בבתי קפה, יכולה להפיק יותר כוסות בשעה ויש גם פקטורים קטנים יותר כמו קלות הניקוי והתדירות שבה צריך לעשות את זה. מה שחשוב להבין פה זה שלא מדובר במקסימום ק"מ למסיעה, אלא במדד תיאורטי שנותן אינדיקציה על מידת ההתאמה של רכב, לשימוש הצפוי בו. בהקשר של נפח מנוע, היום זה לא כל כך רלוונטי. כל רכב מודרני משייט במהירויות של כביש מהיר, והמקום היחיד שבו ההספק (ולא הנפח) והמומנט משנים הם בתוואי הררי ובגרירה. מי שגורר לעתים תכופות ירצה מנוע עם יותר מומנט, מי שרוב הנסיעה שלו בעליות חדות ירצה יותר כח זמין כדי לעבוד פחות ולהפוך את הנסיעה לנוחה ונינוחה יותר. בנוסף, אם היפותטית היה לך רכב שמהירות השיוט שלו היא 70 קמ"ש והדרך שלך לעבודה היא למשל 200 ק"מ של כבישים מהירים עם מהירות מותרת של 130 קמ"ש, אתה מוצא את עצמך מחפש פשרה בין לנהוג מידי יום במהירות שבה הנהיגה נוחה ולהפסיד 45 דקות בכל כיוון, או לנהוג במהירות המותרת ולהתמודד עם רעש מנוע מוגבר ועוד אי נוחויות כתוצאה מזה. זה היפותטי כי רכבי נוסעים מודרניים אין להם את הבעיה הזו בכבישים מודרניים, אבל תדמיין נסיעה של 200 ק"מ על טרקטורון. קשר עקיף יותר הוא צריכת דלק - אם אתה נוסע הרבה כל יום, כמה הרכב חסכוני משפיע יותר על הארנק שלך ממישהו שיש לו רק נסיעה קצרה. לא חושב שצריך להסביר. השאלה הזו משפיעה הרבה מעבר: רכב עם מרווח טיפולים קצר, כמו רכבי מסלול\ספורט קיצוניים יותר, נניח המיצובישי לנסר אוולושן - פחות מתאימים לנסיעות ארוכות כי זה אומר שתדירות ועלות הטיפולים תהיה מאוד גבוהה. (ויש סרטון ביו-טיוב של שני חבר'ה שלוקחים מכוניות כאלה למסע די ארוך מפלורידה לאלסקה שמדגים את זה) רכב שערך המכירה שלו גבוהה מאוד (רכבי אספנות מסוימים למשל) לרוב מושפע מאוד מהק"מ הצבור ולכן תראה שרוב האנשים שמחזיקים רכב באמת נדיר ומיוחד (נניח פרארי 250GTO) לא נוסעים בהם הרבה. הנוחות של מושבי הרכב והמתלים - נהיגה ארוכה משפיעה יותר על הנהג פיזית ורכב נוקשה ומקפץ עם מושבי ספסל מיושנים ללא משענות ראש ויד יתיש אותך בנסיעה ארוכה בזמן שרכב עם מושבי כורסא ומתלים רכים בסגנון האמריקאי יאפשר לך לגמוע מרחקים בקלות הנוחות של שאר הרכב - בידוד רעשים, מערכת הבידור, מסאג' במושבים, בקרת שיוט וכו' בסוף כולם משפיעים על המצב שבו אתה הנהג תהיה אחרי נהיגה ארוכה. מה שכל זה אומר, זה סה"כ שצריך להתאים רכב לשימוש היום-יומי הצפוי בו. זה לא מגביל את השימוש האפשרי בו, וזה גם סובייקטיבי, אבל "מה המרחק היומי שאני מצפה לעבור עם הרכב?" זו שאלה רלוונטית ומצוינת לשאול כשבוחרים רכב. רק צריך להבין שנפח המנוע הוא לא פקטור משמעותי לשאלה הזו ואי אפשר לצמצם אותה לנוסחה פשוטה של ליטרים לק"מ.

אתה מתכוון לתוצאה סופית בסגנון הזה?

פות"ש, רק הערה - מה שאתה מתמודד מולו כרגע זה לא ייחודי ליבואן הנ"ל, זו שיטת "בקרת נזקים" סטנדרטית שאתה מתמודדים רוב הלקוחות ה"בעיתיים" של חברות בסדרי גודל כאלה. זה כולל, בין היתר, את הקושי בלהגיע לשיחה עם האנשים הרלונטיים, ב"סילוק תביעה" (מונח סופר נפוץ בהקשר הזה, אל תיקח את זה אישי), וכל הקשקשת המשפטית והחוזים הדרקוניים למדי שמנסים להחתים אותך עליהם - אלו לא חוזים שנתפרו עבורך ספציפית, אלו הסכמים גנריים שהמחלקה המשפטית מחזיקה ורק מעדכנת כמה פרטים. הפואנטה שלי - אל תתרגש מהקיר הבירוקרטי, תגיע למצב שמנהלים בחברה יודעים מי אתה ומזכירים את השם שלך בישיבות. ברגע שאתה שם, אתה עובר מעל קיר הבירוקרטיה והמשפטת הסטנדרטית שאיתם מנסים לבלום את רוב הלקוחות הלא מרוצים, והופך לקוץ בתחת אמיתי, וזה מה שאתה צריך להיות. תגיע לשם ויש סיכוי שהם יתקפלו לפני שתוציא ממון משמעותי על תהליך משפטי, כדי להיפטר ממך ולהוציא את הקוץ.

מקבל את מה שאתה אומר שדין מרכב לא כדין אלטרנטור. אבל גיר? ברכב מודרני? יותר לכיוון המרכב ופחות לכיוון ה"כמה ברגים וסיימנו". מחשבים, צמות חיווט, ברגים במומנטים מאוד ספציפיים, דורש לרוב פירוק של מכלולים נוספים כמו אגזוז, דיפרנציאל (ככל הנראה הרכב של פות"ש בעל הנעה כפולה) ועוד שלל פעולות רק כדי לפרק. בתכלס. בוא. 3 רכיבים מבדילים בין כלי רכב ממונע לבין ערימה במרכז המחזור העירוני, והם שלדה מנוע וגיר. לא הייתי מתפשר על אחד מהם, לא בקניה של רכב יד שניה ובטח שלא בקניה של רכב חדש.

אני רק אגיד משהו קטן: אם תקרא ביקורות על חברת השכרה, כל חברה ובכל סניף, תראה ציונים נמוכים וביקורות קוטלות. בגדול, השכרת רכב או עוברת חלק ואתה שוכח מזה או שיש בעיות ואז כותבים ביקורת. הפואנטה שלי היא - אין דבר כזה חברת השכרה "טובה" כלומר נטולת חיכוך עם הלקוחות. אבל, מהנסיון שלי (מעריך כ30 השכרות רכבים בכמה שנים האחרונות, נוסע המון) - חברות מקומיות קטנות הן סיכון אדיר. לפעמים הן בסדר, חברה קטנה ומשפחתית עם רכבים קצת ישנים אבל מטופלים ויחס אישי. לרוב הן ממש לא - חברות מקומיות שמתמחרות טיפה יותר זול מהבינלאומיות כדי למשוך לקוחות אבל לא מספקות שמינית מהשירות ומחפשות בכל שיטת מצליח אפשרית איך לסחוט מהלקוח עוד כסף. וזה הגיוני, כי הסבירות שתחזור אליהם אפסית לא משנה כמה טוב השירות שתקבל. לחברה בינ"ל יש יותר מה להפסיד במובן הזה. בקיצור, ממליץ לא לחסוך את ה100-200-500 שקלים הפרש וללכת על חברה בינ"ל ומוכרת (Sixt, Hertz, Alamo וכו'). לגבי אירלנד - לא נהגתי שם, אבל כן נהגתי באזורים כפריים בCotswolds ובwales שגם שם הכבישים צרים מאוד, עם רכב לא קטן (E קלאס - לינק לסיכום החוויה פה) ואני יכול להעיד שזה לא קשה במיוחד. מתרגלים מהר, מאוד עוזר אם יש נוסע שיכול לשים לב למרחק משמאל לוודא שלא תשרוט את הג'אנט.

מאחר ופות"ש לא חדש בפורום, וכמה רמזים שנזרקו, אפשר לדעת בדיוק מי היבואן ואיזה רכב אם תשקיעו את אותו זמן בחיפוש שאתם משקיעים בלשאול שוב ושוב איזה רכב. חלאס. יש הצדקה מוחלטת לשמור על ערפול כרגע, כשהמקרה יכול להתגלגל למשפט. האדון לא טיפש ומסתיר את הפרטים בכוונה אז חלאס לשאול, טוב? לאנשי ה"רק הגיר תקול, תן להם להחליף" - אם קניתם רכב חדש, קיבלתם אותו בסוכנות, והוא לא מניע. בודקים ומגדלים אופס, הרכיבו את המנוע הלא נכון ברכב, במפעל. תגידו יאללה שימו לי מנוע אחר? ואם קיבלתם רכב חדש, מהסוכנות, עם חלודה משמעותית במרכב? ממיר חלודה וצבע ויאללה הכל בסדר? ועם סדק בשלדה, רתכו לי קצת ויאללה הכל בסדר? ואם קיבלתם דירה מקבלן וגיליתם שאופס, דפקו את הצנרת בכל הדירה, הקבלן עכשיו ישלח בן 16 מעזה שירים לכם את כל הבלטות בדירה חדשה ויחליף את כל הצנרת, אחרי שכבר מכרתם את הקודמת ועברתם לגור בזאת, אתם סבבה עם זה? בטוחים שאחרי, הדירה אכן תראה, תרגיש ותפגין אמינות של חדשה מקבלן? (בלי להיכנס לרמה הירודה של הבניה בארץ מלכתחילה). רוצים שנמתח קו אז בוא נמתח קו - בין רכיב בדיד לבין מכלול. רכיב בדיד שהגיע תקול מהיצרן, ומבלי שהייתה לו השפעה על אף רכיב אחר ברכב, לךגיטימי לתקן\להחליף במסגרת האחריות. לדוגמה, רוןטור בלם, צמיג, נורה, מגב, זכוכית, מיכל נוזל אחד, ממיר קטליטי, חיישן כלשהו. מכלול, במיוחד מכלול בעל חשיבות בתפקוד העיקרי של הרכב - קרי, מרכב\שלדה, מנוע, גיר, מערכת חשמל עיקרית - לא סביר. למה לא סביר? כי אלו דברים שהופכים את הרכב ללא רכב אלא ערימה של מתכת ופלסטיק. כי אלו דברים שמורכבות הפירוק וההרכבה שלהם גבוהה, ועלות ההחלפה שלהם גבוהה. מקווה מאוד שפות"ש, שנראה כאדם בעל האמצעים השכליים והפיננסיים, יתן ליבואן המדובר בראש בבית המשפט וכמה שיותר חזק. כן ירבו מי שלא מוכן להתכופף ולפשק רגליים אל מול ההתנהלות הבריונית של עסקים ישראלים.

אם זה לעבור מקיה פיקנטו בלי בלימה אוטונומית לאחת עם, הנה לך השדרוג. כמו גם לעבור מקורולה מהתקופה של התיבה הרובוטית חד-מצמדית לקורולה היברידית חדשה, בחסכון ובנוחות ושוב באבזור הבטיחות. פו הדב פה הזכיר את הסולידית וזו בדיוק הדוגמה - אין דבר כזה "זה כלכלי" בהוצאות. הוצאה (בניגוד להשקעה) היא או נחוצה לקיום שלך, ברמת קורת גג ופת לחם, או שהיא בחירה. אתה יכול לקרוא לזה הכרחי, ואתה יכול לקרוא לאותו הדבר מותרות, תלוי בהשקפת העולם שלך ומה אתה רוצה מהחיים האלה. הדיון על האם זה כלכלי הוא סובייקטיבי לגמרי כי מדובר בערך הכספי שאתה מצמיד למשהו (רכוש, חוויה וכו').

מוטי. אם הייתי יכול להחליף את השם משתמש הייתי עושה את זה, ככה זה כשחברים בפורום מעל עשור.. מה שאתה כותב הוא עצה כלכלית שנכונה להכל, לא רק לרכישת רכבים. וזו בדיוק הפואנטה שלי - לא מבין למה מתייחסים לרכב בצורה שונה, ויש כזו תגובה שלילית לקונספט של החלפת רכב תדירה בעוד שאף אחד לא מניד עפעף על החלפה תדירה של דברים זהים במהותם כמו טלפון ומחשב. ואני חוזר גם לנקודה שאנשים מחליפים כשהם רוצים, לא רק כשצריך. צריך זו הגדרה מאוד מעורפלת - מעט מאוד רכבים מוחלפים כי הם הגיעו למצב שהם לא ראויים לשימוש יותר, ורוב האנשים מחליפים הרבה לפני זה, אז תגדיר צריך? אתה צריך רכב חזק יותר מ45 כ"ס? אתה צריך ABS? יש שיגידו כן ויש שיגידו לא, נראה לי קל יותר להסכים על רוצה - אני רוצה רכב בטיחותי יותר, חסכוני יותר, מודרני יותר, חזק יותר, נוח יותר וכו'. הכל בהנחה שמדובר על מי שכן יכול, כמובן. אין ספק שיש הרבה אנשים שעושים את זה למרות שהם לא יכולים, אבל זו כבר בעיה אחרת. כולם פה גם קונים דירות הרבה מעבר ליכולת הכלכלית הריאלית שלהם, מתוך מנטליות דומה או חשיבת עדר.

חוזר ומעדכן - ביקרתי בסוכנות סיאט ומה שנאמר לי: בקרת סטיה מנתיב מקורית קיימת כאופציה רק בדגמי הלאון עם מנוע 1.5 ליטר. האופציה לא קיימת בדגמי ה2.0 ליטר, ולטענת נציג המכירות גם לא מייבאים עוד יחידות של ה2.0 ליטר והיא תצא מההיצע בעתיד. או שאיש המכירות טועה\מטעה, מתוך אי היכרות עם תכניות היבואן או מתוך רצון לסגור מכירה של רכב קיים במלאי... או שצ'מפיון ממשיכים לזלזל בקהל הקונים בתקווה לחלוב כל שקל אחרון מהרעה החולה ששמה מובילאיי. שניהם סבירים. מבחינתי סיאט ממשיכה לא להיות אופציה רלוונטית.

אני קצת בהלם מזה שאף אחד פה לא טורח לציין את הסיבות הלגיטימיות לגמרי להחליף רכב כל 2-3-4 שנים, וכל הדיון הוא סביב כמה שזה לא חכם כלכלית. רכב זה לא השקעה, זה לא מוצר נדל"ני או פיננסי. רכב זה מוצר צריכה - כמו מחשב, טלפון נייד, ג'ינס, רק בקנה מידה גדול יותר. מחליפים רכב כי זה שדרוג. אם אני יכול להרשות לעצמי וזה חשוב לי, אני אחליף את מחשב הגיימינג שלי לחדש גם אם הישן עדיין תקין - כי החדש יריץ משחקים חדשים יותר, או את המשחקים שלי ברזולוציה גבוה יותר, ויחזיק יותר טאבים פתוחים במקביל, ויהיו לו יותר אורות מהבהבים במארז וזה כיף לי. אני אחליף את הטלפון הנייד שלי למרות שהחלפת סוללה פשוטה תאריך את חייו של הנוכחי בשנתיים לפחות - כי בחדשים יש 3 מצלמות במקום אחת, והממשק עובד חלק יותר, והמסך חד יותר. חברים - תעשיית הרכב ממש לא עומדת במקום. משנה לשנה הטכנולוגיות והפיצ'רים הכי מגניבים מרכבי העל מטפטפים לרכבים העממיים. בשנתון כלשהו, פתאום צצו רכבים עם קיפול מראות חשמלי, או חימום מושבים, או מצלמת רוורס, או - ופה השוס האמיתי - מערכות בטיחות אקטיביות מצילות חיים. ועכשיו פלוני בעל הרכב בן ה3 רואה, שבאותה קורולה של היום יש את המערכות האלו ובשלו אין, ועושה את החשבון - האם אובדן הערך שווה לי את האבזור החדש הזה, יחד עם אולי חסכון נוסף בדלק ועוד משתנים שטובים יותר בדגם חדש - ומחליט. לא צריך להניח שכולם מטומטמים. הרוב, כנראה, אבל יש גם סיבות הגיוניות ו\או לגיטימיות לגמרי לשדרג את הרכב בתדירות גבוהה יותר. (הכותב מחזיק רכב של 100 אש"ח כבר 5 שנים למרות שתכנן למכור אחרי 3, כי לא מצא עדיין רכב שיהווה שדרוג משמעותי בכל הפרמטרים.)

גם שלי נגמר ב32 ושלי מ2014 אז זה לא אומר הרבה. מהיר וזריז זה סובייקטיבי. זה רכב זריז יותר מרוב מה שיש על הכביש (כי רוב מה שיש על הכביש עושה מעל 10 שניות למאה, אם לפשט) אבל זה לא מרגיש מהיר כמו רכב ספורטיבי באמת. מרגישים (ושומעים) את הטורבו. הרכב הרבה יותר זריז כשאני לבד מאשר עם רכב מלא, שזה צפוי. לא מרגיש הבדל משמעותי עם מזגן או בלי. קיימות תוכנות למנוע הזה, לא התעסקתי עם זה, לא בקטע של צ'יפורים...

פתח עמוד שיימינג אנונימי בפייסבוק, צלם אותם עם עדשת זום שיראו טוב טוב את הפנים (את הבולבול אתה יכול לצנזר) ותפרסם. לא בטוח שזה יעצור את התופעה אבל אולי אתה תהיה ה"צינור לילה" \ "אבא פגום" \ "כסאות משרדיים בטבע" הבא.

זה בסדר, ה X6 (כמו רוב השיקוצים האלה שמכליאים בין קופה ל SUV) הגיע כבר מזמן לסף העליון של רמת כיעור. זה לא משנה מה יעשו לו, הוא מכוער 10 מתוך 10, וממשיך להימכר בכיף.

כן, זה מעניין, שמתי לב שבדגם הזה נוסעים פחות קהל היעד ויותר אנשים מבוגרים, לאו דווקא פנסיונרים. לדעתי זה בגלל המחיר, שכאמור לא היה נגיש פה לצעיר הממוצע (אני מדבר על גילאי 17-25 כזה) שלו הדגם נועד במקור בארה"ב. הוא קומפקטי וזול יותר ממשפחתיות עם אבזור דומה, ולא היה רכב אחר בשוק שהציע את החבילה הזו. מה שמעניין אותי זה מי קונה את הרכב הזה יד שניה - בבוא היום הוא יוחלף, ואני אהיה בדילמה אם לנסות למכור יד שניה או לשחרר אותו לטרייד-אין. ברור שבטרייד אקבל עליו פחות, אבל ההבדל זניח וזה לא כ"כ מעניין אותי. הדילמה היא, מצד אחד הייתי רוצה שהרכב יעבור לידיים טובות ומישהו שיהנה ממנו כי השקעתי בו - חנה בחניה מקורה רוב חייו, טופל במרכזי בלי לחסוך שקל, יש קבלות על הכל והקילומטרז' נמוך. מצד שני, החוויה של למכור רכב בישראל מזעזעת כמעט כמו החוויה של לקנות - המיקוח, וההברזות, והילדים, והסוחרים, ותרגילי העוקץ וכל ההתעסקות עם התשלום... את ה206 הצלחתי למכור במחירון בלי בדיקה ועם מזומן ביד, אבל ברכב ששווה 45-50 אש"ח מזומן זה לא אופציה וגם עם הפג'ו החוויה לא הייתה חיובית במיוחד. סביר להניח שאפרסם אותו רק כאן בפורום ואם זה לא ילך, טרייד. אין לי כח לזה.

אלא אם זה דונאטס של קריספי קרים, במיוחד אלה בציפוי שוקולד. אותם אני מוכן לקחת לבית שלי. בבטן.

לא מסכים איתך פה בכלל. תהליך הוצאת הרשיון בארץ גם ככה יקר ומסואב, בהשוואה למדינות אחרות רבות שבהן תרבות נהיגה טובה בהרבה משלנו. אז אפשר ללכת על אובר-רגולציה כדי לנסות לתקן בכח הזרוע, מה שלרוב לא עובד, ובעלות גבוהה לכיס - או שאפשר לדבר על שינוי התרבות הכוללת בארץ מתוך הבנה שהנהיגה היא רק facade אחד מני רבים שמציג את פנינו האמיתיים כחברה, ולטפל בו נקודתית שקול לאופטלגין כדי לטפל בגידול מוחי. כאילו, בחייאת, אבל במדינה שבה משפחה של נאשם ברצח מרשה לעצמה לזרוק כסאות על השופט במקום להוקיע את הפסיכופת שגידלו, שבה הפגנות נגד אלימות הן אלימות עד כדי פגיעה ברכוש ובנפש, כשמערכת השיקולים הראשית היא "האם אני יוצא פה פראייר?" והדמוקרטיה היא "נוהרים בהמוניהם לקלפיות" - לאיזה תרבות נהיגה אפשר לצפות? עם קורסים או בלי קורסים. אנשים נוהגים כמו חארות כי הם חארות. רואים מידיית את ההבדל בין מי שclueless לבין מי שפשוט לא שם עליך ועל אף אחד אחר, ובמעט שנותיי על כבישי ישראל (כ13 במספר) ראיתי הרבה יותר מהסוג השני. עריכה: מתבאס לגלות שדווקא זו היא ההודעה ה600 שלי בפורום. אני בדרך כלל משתדל להיות יותר חיובי מזה אבל זו נקודה כואבת שאני חושב עליה כבר שנים ומכניסה אותי לסחרור של ייאוש.

התשובה לשאלה שלך היא "כולם". הכביש מייצג את התרבות, ואם אתה מרגיש שהוא לא מייצג את התרבות שלך - ברכותיי, אתה לא חלק מה"רוב" אבל שכן, דוד, חבר לעבודה, המוכר מהקיוסק... כדי לשנות תרבות נהיגה בישראל, צריך אך ורק לשנות תרבות בישראל. בהצלחה עם זה

להפחית פריימים בעריכה אפשר, להוסיף אי אפשר. צלם ב 60 FPS.

אם זו אותה קרוז שנמכרת עכשיו, זה דווקא רכב לא רע בכלל עם אחלה תמורה למחיר. הרבה אבזור, זריז יחסית, מודרני. לא מת על העיצוב ועל החלפת מערכות בטיחות אקטיבית במובילאיי אבל האחד סובייקטיבי והשני אשמת יבואני הרכב בישראל, לא בעיה בקרוז עצמה. החוויה האישית שלי עם הדור הנוכחי של רכבי שברולט-קוריאה חיובית, גם מבחינת אמינות (בדיוק מסתובב ב"רכב כללי" פוסט שלי שמסכם את זה) פות"ש, אולי כדי שתקשר לפוסט(ים) קודם(ים) שלך בנושא אם יש, אולי הקרוז רכב לא רע אובייקטיבית אבל לא מתאים לצרכים שלכם, יהיה ברור יותר עם התמונה המלאה (תקציב, דרישות וכו')

זה לא נראה שהA1 הייתה נותנת לך את התחושה היוקרתית, קרי, אתה לא באמת קהל היעד. זה נראה שקהל היעד זה מי שסמל המותג חשוב לו, אבל בלי סמל לא היה יודע להבדיל בין בוגאטי ללאדה. הבדלי הגודל נהיים די זניחים - רק כדי לסבר את האוזן, ה A1 באורך 403 ס"מ, וה A3 באורך 431 ס"מ. הבדל של פחות מ30 ס"מ - והמידות רק ילכו ויגדלו. הפולו המקבילה היום כבר גדולה בהרבה מהפולו הקודמות ורואים את זה בעיצוב הפנים - הנוכחות של קונסולה מרכזית רציפה בדגמים החדשים מצביעה על הגידול ברוחב בנוסף לאורך.

יאפ. היא נמכרת שם כהאצ'בק רק בגרסת RS (עם כל קישוטי הפנים שהופכים אותה לסבירה בשוק האמריקאי), אחרי מתיחת פנים דומה למה שיש בקרוז ובספארק וכמה שדרוגים (לוח מחוונים חדש, מערכת מולטימדיה חדשה וכו') וב2 דגמים: LT עממי יותר, או Premier "ספורטיבי" יותר (חישוקי 17" שחורים, מתלי ספורט ועוד כמה הבדלים). בשני המקרים אפשר לקבל אוטומט או ידני. זה מצחיק שדווקא בשוק שבו סופר-מיני כל כך לא פופולרי היא נמכרת ובארץ, היא לא, אבל יש מצב שזה כי אין כרגע גרסה פשוטה שתיכנס לאותו שוק מקומי של ליסינג והשכרה, ולהביא את הRS לבד כנראה לא משתלם. חבל. המחיר שלה אגב בגרסה הבכירה עם כל התוספות, יוצא 23 אלף דולר או קצת מעל 80 אש"ח, בקיצור - מחיר של ספארק אוטומטית פשוטה. לגמרי נגיש לקהל היעד שם (ילדים) לעומת המצב פה שהיא התקרבה במחיר למאזדה 3 הפופולרית יותר מאשר לרכבי רף הכניסה כמו הפיקנטו שכל הילדים קנו בסוף.

יש לי נסיון עם האוואו מתקופת הצבא, בעיקר עם הסדאן. הבעיות היו הבטיחות הלוקה בחסר, מנוע ה1.4 שהיה פשוט חלש מידי, ומרווח ראש לא מדהים בכלל מאחורה (רכב צבאי, נסענו בו לא מעט בתפוסה מלאה) אבל לא היו בעיות חריגות באמינות וזה לגמרי היה רכב זול וסביר שאפשר לחיות איתו. דרך אגב, לא מזמן יצא לי לעמוד (בשטיפת רכב) ליד סוניק מאותו שנתון אבל בדגם בסיס - מבחוץ יש את שינויי העיצוב בין הדגמים, אבל בתכלס, היא הרבה יותר דומה לאוואו מאשר לסוניק RS. יש המון פרטים קטנים כגדולים שמבדילים את הRS מכל הליינאפ - החל משטיחי בד רכים עם לוגו לעומת שטיחי גומי גנריים, דרך פנסי ערפל ופגוש קדמי שונים, הספוילר מאחור, המושבים השונים לחלוטין, הגה שונה לחלוטין, וכך הלאה. בסוניק הרגילה רואים את הגנטיקה של האוואו ורואים את הייעוד - שווקים מתפתחים (AKA עולם שלישי) והשכרה. בRS רואים שקהל היעד היה אחר, מה שהופך אותה לרכב שהרבה יותר כיף לחיות איתו בעיניי. היום אגב המצב השתפר משמעותית ולהרבה מותגים עממיים יש רכבים נעימים מאוד ולא יקרים. כאילו, שיט, אבל תא הנהג של היונדאי i30 או של הפג'ו 308 הבסיסית הם יום ולילה לעומת מה שהיה במשפחתית קומפקטית ממוצעת לפני 5-10 שנים. אם היצע המנועים בישראל היה רחב יותר, קרי אם היו יותר מ3 רכבים בשוק כולו שעושים 0 ל100 בפחות מ12 שניות, החיפוש שלי אחרי רכב חדש כבר היה נגמר מזמן כי מבחינת אבזור ואיכות יש היום מבחר מצוין.

אשמח לקישור כשתפרסם את הדברים האלו. רק תוהה: מבין שהרכב אצלך יד שניה, אתה חושב שיש קשר בין הבעיות שחווית לטיפול של הבעלים המקוריים? או שאתה בטוח שהטיפול היה 100% לפי הספר והמחלות האלו זה משהו שאי אפשר להימנע ממנו (שזה גם בסדר, כמו שאמרת - כל עוד אתה מכיר ויודע, ולא מדובר במשהו דרסטי כמו מנוע שמתפוצץ אקראית א-לה מכונית תופת, זה לא צריך לפסול רכישה או להגדיר רכישה כלא מוצלחת. לרוב המוצרים יש מחלות, לא רק רכבים) אז המחיר כאמור גבוה יותר ממוסך "רגיל", אבל לא בקטע שתפס אותי בהפתעה. למשל, מצבר עלה לי באזור ה 650 שקלים כשהייתי יכול לקנות כזה מחנות מצברים באזור ה 450-500 (60AH כמדומני). חלק מזה נובע משימוש בחלפים מקוריים שתמיד עולים יותר, וחלק זה פרמיה על היותו מוסך מרכזי. מצד שני אני אגיד דבר כזה - הטיפול השנתי הממוצע שלי יצא 1300 שקלים במוסך מרכזי ותמיד תמיד תמיד הסתיים באותו היום. עם הפג'ו, אצל אורן שירותי רכב (מוסך מוכר ופעיל פה בפורום עד כמה שידוע לי) לא היה טיפול שנתי שעלה לי פחות מ3 אלף שקלים ולקח פחות מ2 יממות מלאות שבהן הייתי בלי רכב. זה חלילה לא לומר משהו על אורן (קרה לי אותו הדבר במוסכים אחרים), זה לומר משהו על זה שמחירים יבשים זה לא הכל. יש רכבים שקשה יותר לעבוד עליהם ולכן עלויות העבודה גבוהות יותר (צרפתיות, זה אתן, כן!), ובסוניק פשוט מתקלקלים פחות דברים בזכות הגיל הצעיר. תוסיף על זה שלמוסך המרכזי יש מלאי של כל החלפים ולא צריך לחכות למישהו שיגיע על קטנוע "עוד רבע שעה" (= מחר בשפה של סוכני חלפים). וכשאין לך רכב, אתה מפסיד כסף, אז השורה התחתונה בקבלה מהטיפול זה לא הכל ויש חשיבות גם לכמה מהר הוא מתבצע ובאיזו תדירות. חוץ מזה החוויה במוסך המרכזי: המיקום שלו אחלה, יש תחב"ץ קרוב (אבל אני לוקח מונית), אולם התצוגה קומה מעל, נוח סך הכל. המוסך גדול אז יש הרבה עובדים שיכולים להתמודד עם עומס גבוה בהרבה ממוסך רגיל עם 2-3 עובדים. משאירים את הרכב בקבלה, חותמים על טופס, הולכים הביתה - הכל נקי ומסודר כמו שהייתי מצפה ממרכזי. התקשורת עם המוסך בהודעות SMS - מנהל השירות מעדכן אותי בכל בעיה שמצאו ומבקש רשות לכל עלות חריגה, מבחינתי זה מצוין כי אני אוהב להיות מעודכן ושונא שיחות טלפון. מקבלים גם SMS כשהרכב מוכן, משלם ונוסע. הרכב מקבל שטיפה, ומלבישים ניילון על המושב לפני שהמכונאים נוגעים בו... לא בדקתי את טיב הקפה, והתלונה היחידה שלי זה שלא מקבלים רכב חלופי אוטומטית (כלומר, by default). חוץ מזה באמת שאני לא מוצא על מה אני יכול להתלונן מבחינת השירות, אבל אני גם לקוח קל, שלא מתמקח, לא מבקש הנחות וג'סטות, ולא מתייחס לרכב שלו כמו בהמת משא.

בכל הכנות, אני לא מבין מי כן קהל היעד של ה A1. יש מאפיינים מסוימים שאני מצפה להם מכל רכב של מותג יוקרה ושימו לב שלמותגי היוקרה האחרים, בין אם זה מרצדס או וולוו או BMW אין דגמי סופר-מיני (יש להם מותגי בת כמו מיני וסמארט בשביל זה). ההחלטה להוציא את ה A1 בזמנו הרגישה לי כמו דרך לחלוב את הפרה בזול (בשימוש באותה פלטפורמה של VAG) יותר מאשר כניסה לקטגוריה שיש לה הצדקה עסקית - אבל מה אני מבין. לרוב, אם חברה כמו אאודי מחליטה לייצר את זה, הם יודעים שיש מי שיקנה. אבל הבעיה הזו ממש לא ייחודית לאאודי - והייתי אומר אפילו שאאודי\צ'מפיון הם המצטיינים בהקשר של תמורה למחיר מבין מותגי היוקרה בארץ. שימו לב שבקצת מעל 200 אש"ח אפשר לקנות A3 עם מנוע 2 ליטר טורבו עם ביצועים לא רעים בכלל, אבזור מעולה, עיצוב מעולה, מערכות בטיחות אקטיביות מצויינות וכו'. בו זמנית, באותו סכום בבמוו סדרה 1 או במרצדס A קלאס מקבלים את דגם הבסיס עם מנוע חלשלוש (130 כ"ס בקושי) ועם אבזור כל כך דל שאפילו חיישני אור זה אופציה בתשלום (נכון לפעם אחרונה שבדקתי, אל תתפסו אותי במילה) בזמן שהאחיות מבית צ'מפיון כמו הלאון והגולף מגיעות עם מובילאיי מקולל למרות שהמערכות קיימות, אולי כדי לא להתחרות חזק מידי באחות היוקרתית, אולי סתם כדי לחסוך כמה שקלים, לא ברור. בקיצור, מה שאני אומר זה: א. ה A1 רכב מיותר בעיניי כחובב רכב, אבל יש לו קהל יעד ואאודי\צ'מפיון עושים כסף, אז חוסר שביעות הרצון שלנו מדגדגת להם אתם יודעים איפה. ב. יחסית, אאודי\צ'מפיון דווקא מצטיינים בתמורה למחיר בקטגוריית היוקרה, אם נתעלם מהA1 הזו ג. העובדה שכל מותגי היוקרה בארץ עושים את השטיק הזה, של רכבי "יוקרה" שאין בהם שום דבר יוקרתי מלבד סמל ומחיר מופרז, מוכיחה שיש לדבר הזה שוק בישראל. אז הביקורת צריכה להיות יותר כלפי עצמנו שקונים את הלקרדה הזו כל פעם מחדש, ופחות על היבואן\ייצרן שנהנה להרוויח מהסטנדרטים הנמוכים שלנו.

ועוד משהו שלא שמתי לב אליו - זה לא פעמיים, זה 2 פעימות. פעם אחת החליפו את הקדמיים, פעם אחת את האחוריים (עד כמה שזכור לי)