Mr. MAG

האם מתיחת הפנים, והשינוי במערכת המולטימדיה, רלוונטיים גם לדגם ה GTI? האם זה אומר שכדאי לחכות להגעת הדגם המחודש לארץ בשנה הבאה לפני רכישה?

זו השוואה קצת קשה, אך תקבל. החלטתי להוסיף להשוואה, בשביל הצחוק, את המשפחתית הגדולה השלישית הנמכרת ביותר בישראל לשנת 2016 - מאזדה 6. [מקור 1, מקור 2] וכך נראה מה אנחנו מקבלים שם, ומה פה. יש לי הרגשה שבסוף זה לא יהיה כל כך מצחיק. בחרתי במקום השלישי מאחר והמקום הראשון (סונטה) משווקת בגרסה שונה לחלוטין בארה"ב ואילו המקום השני (סופרב) כלל לא נמכרת שם. נעשה טבלת השוואה קצרה: [TABLE] [TR] [TD] דגם [/TD] [TD]Dodge Charger SXT[/TD] [TD]Chrysler 300C V6[/TD] [TD]Nissan Maxima SV[/TD] [TD]Mazda 6 2.5L[/TD] [/TR] [TR] [TD] מנוע [/TD] [TD]Pentastar 3.6L V6[/TD] [TD]Pentastar 3.6L V6[/TD] [TD]3.5L V6[/TD] [TD]2.5L l4[/TD] [/TR] [TR] [TD] תיבה [/TD] [TD] אוטומטית, 8 הילוכים [/TD] [TD] אוטומטית, 8 הילוכים [/TD] [TD]CVT[/TD] [TD] אוטומטית, 6 הילוכים [/TD] [/TR] [TR] [TD] הנעה [/TD] [TD] אחורית (קיימת גרסת AWD) [/TD] [TD] אחורית (קיימת גרסת AWD) [/TD] [TD] קדמית [/TD] [TD] קדמית [/TD] [/TR] [TR] [TD] כ"ס [/TD] [TD] 292 [/TD] [TD] 292 [/TD] [TD] 300 [/TD] [TD] 184 [/TD] [/TR] [TR] [TD] תאוצה [/TD] [TD] 6.4 [/TD] [TD] ~6.4 [/TD] [TD] 5.9 [/TD] [TD] 8.3 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מהירות מירבית [/TD] [TD] 200 קמ"ש מוגבל אלקטרונית [/TD] [TD] 200 קמ"ש מוגבל אלקטרונית [/TD] [TD] 217 קמ"ש [/TD] [TD] 223 קמ"ש [/TD] [/TR] [TR] [TD] מידות חיצוניות [/TD] [TD] 5.077 אורך1.905 רוחב1.482 גובה [/TD] [TD] 5.044 אורך1.908 רוחב1.483 גובה [/TD] [TD] 4.897 אורך1.859 רוחב1.435 גובה [/TD] [TD] 4.870 אורך1.840 רוחב1.450 גובה [/TD] [/TR] [TR] [TD] בסיס גלגלים [/TD] [TD] 3.052 מטרים [/TD] [TD] 3.053 מטרים [/TD] [TD] 2.776 מטרים [/TD] [TD] 2.830 מטרים [/TD] [/TR] [TR] [TD] משקל [/TD] [TD] ~1.8 טון [/TD] [TD] ~1.8 טון [/TD] [TD] ~1.6 טון [/TD] [TD] ~1.55 טון [/TD] [/TR] [TR] [TD] נפח תא מטען [/TD] [TD] 467 ליטרים [/TD] [TD] 461 ליטרים [/TD] [TD] 405 ליטרים [/TD] [TD] 429 ליטרים [/TD] [/TR] [TR] [TD] מחיר בארה"ב [/TD] [TD] החל מ$30,000 [/TD] [TD] החל מ$38,600 [/TD] [TD] החל מ$34,600 [/TD] [TD] החל מ$22,000 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מחיר בישראל [/TD] [TD] לא משווקת? [/TD] [TD] ~$93,000 [/TD] [TD] $67,400 [/TD] [TD] החל מ$50,000 [/TD] [/TR] [/TABLE] [הערה: המאזדה 6 בעלת מפרט מעט שונה כאן ושם, ניסיתי לדייק עד כמה שניתן.] עיצוב לטעמי מבין ה3 הניסאן לוקחת בגדול. יש לה עיצוב מצוין מבחוץ שנראה ספורטיבי וחד בהרבה מהאחרות ומידות קצת יותר קלות לעיכול, ותא נוסעים מעולה שמרגיש מודרני, יוקרתי וספורטיבי. הקרייסלר פשוט בוטה מידי ומנסה לתת תחושת יוקרה מאולצת ואילו הדודג' בכלל לא באותו כיוון והעיצוב שלה מרגיש מיושן וקצת מאולתר. אבזור ונוחות כאן לדעתי דווקא הקרייסלר היא המנצחת עם האבזור העשיר ביותר וחווית נהיגה נוחה במיוחד, בהתאם לכך שהיא גם היקרה מבין ה3. בפועל בשוק האמריקאי יש גמישות רבה בבניית מפרט הרכב והיצרנים מספקים אפשרות לבחור אופציות רבות וחבילות אבזור ולכן בשלושתן ניתן להגיע למפרט עשיר בהרבה מהזמין בארץ, אם בכלל. ביצועים אין ספק שהניסאן היא הספורטיבית מבין ה3 לפחות על הנייר. עם מנוע מעט נמרץ יותר, משקל קל בלפחות 200 ק"ג ומבנה ספורטיבי ונמוך. בפועל לא מורגש הבדל רב בפרמטרים כמו האצה מהמקום, האצת ביניים ויכולת שמירה על קצב בכביש המהיר. הנאה כאמור, הניסאן היא הספורטיבית מבין ה3 על הנייר, ואילו הקרייסלר נופלת כאן למרות שלדה מוצלחת למדי כי היא פשוט לא מכויילת להנאה במובן הזה. דווקא הדודג' הפשוטה לדעתי היא הזוכה בקטגוריה הזו בזכות כיול שובב, הנעה אחורית (שכל כך חסרה בניסאן) וזנב שמח בהרבה ממה שרגילים לראות ברכב משפחתי גדול. איזו מכוניות הייתי שוכר שוב? בכנות, כל אחת מהן הייתי שוכר בשמחה, אבל בכל אחת היה חסרון שעצבן אותי. בדודג' זה בעיקר החוסר במצלמת רוורס, בקרייסלר החוסר בשליטה ידנית על התיבה ובמקסימה חוסר היכולת להתחבר לטלפון שלי. אני חושב שבעיקר התלות היא בסיטואציה - לנהיגה ארוכה מאוד, הקרייסלר. לנהיגה עירונית יותר הניסאן. לכבישים פתוחים ומגרשי חניה ריקים, הדודג'. איזו מכוניות הייתי קונה? כנראה שאף אחת מהן. הפשרה הנדרשת בדגמים הספציפיים האלה לא מתאימה לי וככל הנראה הייתי משקיע את כספי דווקא ברכב גרמני. הייתי יכול להעיד על המאקסימה בתור הרכב הכי מאוזן מבין ה3 שהייתי קונה לו לא הייתה לי ברירה אבל העניין הזה במערכת המולטימדיה הוא deal breaker ולא הייתי קונה אף רכב עם הבעיה הזו. את הקרייסלר, אגב, הייתי קונה בשמחה לאבא שלי (ולוקח אותה לסיבוב מידי פעם) - כמובן שבמחירי ארה"ב ולא במחיר המשולש שנדרש בארץ.

היוש. לא הייתי כאן הרבה זמן, אני בטוח שאף אחד לא התגעגע! אבל הגיע הזמן שיצא משהו טוב מכל הרכבים שאני שוכר בחו"ל, חוץ מצמיגים הרוסים. אקדים ואומר - בשנים האחרונות אני טס המון לחו"ל לעסקים, במיוחד ארה"ב, ובדרך כלל מתנייד ברכבי השכרה שונים. משתדל לשכור משהו שיפיג את השעמום, או יזמן לי צרות, תלוי את מי שואלים. מתוך הרכבים השונים, לפניכם חוות דעת על 4 מכוניות בעלות מכנה משותף אחד: לכולן מנוע V6, בנפח של כ3.6 ליטר המפיק כ300 כ"ס, אוטומטיות ואמריקאיות להפליא. כולן בטווח מחירים של בין 30 ל38 אלף דולרים. עם כל אחד מהרכבים הבאים ביליתי בין 8 ל 18 ימים של נהיגה יום יומית לאורך מאות עד אלפי מיילים, בחוף המערבי של ארה"ב. הפרחחית - Dodge Charger SXT [TABLE] [TR] [TD] מנוע [/TD] [TD] 3.6L V6 - 292 HP [/TD] [/TR] [TR] [TD] תיבה [/TD] [TD] 8 הילוכים פלנטרית, שליטה ידנית מידית ההילוכים בלבד [/TD] [/TR] [TR] [TD] הנעה [/TD] [TD] אחורית [/TD] [/TR] [TR] [TD] שנת דגם [/TD] [TD] 2016 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מועד השכרה [/TD] [TD] אוגוסט 2016 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מיקום השכרה [/TD] [TD] Herz בשדה תעופה סאן חוזה, קליפורניה [/TD] [/TR] [TR] [TD] תקופת השכרה [/TD] [TD] 10 ימים [/TD] [/TR] [/TABLE] מותג הרכב דודג' לא זוכה לפופולריות רבה בישראל, ובכל הכנות הוא מדשדש מאחורי מותגי הרכב האמריקאיים האחרים כמו שברולט ופורד מבחינת נוכחות בכביש גם בארץ המוצא שלו. עם זאת, לדעתי הוא אחד מהמותגים היותר מעניינים ומשמר גישה אמריקאית מאוד לטוב ולרע. בין אם זו מכונית השרירים שלו הצ'אלנג'ר (Challenger) שמתחרה בקמארו ומוסטנג אך לעומתן שומרת על מראה רטרו שבולט היום יותר מתמיד, גרסת ה SRT לצ'ארג'ר ששמה 700 כ"ס ברכב משפחתי ובמחיר שווה לכל נפש, או בהחלטה לייצר רכב מרוצי דראג חוקי לכביש עם נתונים שישאירו כל חובב רכב עם צורך לסדר את המכנסיים בדמות הChallenger Demon SRT. הצ'ארג'ר הייתה נקודת המגע הראשונה שלי עם הדור הנוכחי של הרכבים האמריקאיים, ולמרות סט של חסרונות שידעתי לצפות מראש וגם כמה מפתיעים, הופתעתי ממנה לטובה ובתום עשרת ימי ההשכרה התחברתי אליה מאוד, בעיקר כי גם איפה שהביצוע לוקה בחסר הרעיון והגישה מתחברים מאוד למה שאני מחפש ברכב. נתחיל בקצת פרטים יבשים: הצ'ארג'ר הוא רכב סדאן בקטגוריית ה full size החביבה על האמריקאים. בדגם ששכרתי מותקן מנוע V6 אמריקאי קלאסי בנפח 3.6 ליטרים שמפיק כמעט 300 כ"ס ואלו עוברים דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית לגלגלים האחוריים בלבד. השילוב הזה מפיק על הנייר האצה ל100 קמ"ש ב 6.3 שניות ועד למהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית של 200 קמ"ש. קיבלתי את דגם ה SXT (רמה אחת מעל רמת הבסיס SE) ומבחינת אבזור הרכב הגיע עם מערכת מולטימדיה מקורית שעוד ניתקל בה בהמשך השולטת גם על בקרת אקלים מפוצלת ותומכת רדיו לוויני Serius XM, מערכות בטיחות בסיסיות כמו ABS, סיוע בעליה ובקרת אחיזה ניתנת לניתוק, גלגלי 18", בקרת לחץ אוויר, מפתח חכם המאפשר פתיחה והנעה ללא מפתח כמו גם הנעה מרחוק, מחשב דרך עם מסך בלוח השעונים בעל 8 תצוגות (מד מהירות דיגיטלי, לחץ אויר, מצפן, מדיה וכדומה) ותאורת יום LED DRL. [הערה: כל האבזור הזה מופיע פחות או יותר בכל שאר הרכבים שבפוסט ולכן כאן אפסיק לציין אותו] מבחינת עיצוב, צריך לקחת בחשבון שמדובר ברכב ענק שבולט מאוד בכביש. בחניה מקבילה הוא יבלוט כמה סנטימטרים יותר מרכב משפחתי סטנדרטי (רחב ב11 ס"מ ממאזדה 3, ובאורך של יותר מ5 מטרים ארוך בכ21 ס"מ ממאזדה 6). אני אוהב מאוד את עיצוב הסבכה הקדמית הנוכחי, אך העיצוב של אחורי הרכב בעוד שהוא שרירי ואגרסיבי קצת מיושן בעיניי. בפנים הרכב מתגלה אחת הבעיות העיקריות של הצ'ארג'ר והיא תנוחת הנהיגה והראות ממושב הנהג - השמשות מרגישות קטנות מידי ויוצרות תחילה תחושה של נהיגה בנגמ"ש, עם קונסולה ולוח שעונים מאוד אנכיים וגבוהים שמחמירים את ההרגשה הזו ותא מטען גבוה שמקשה מאוד על הראות לאחור ובהתאם על תמרוני חניה. זה לא רכב שבו הנהג מרגיש קרוב לכביש ודורש הסתגלות למימדים החיצוניים ותחושת ה"התבצרות" במושב הנהג. בנהיגה, לא מדובר ברכב בעל ביצועים חריגים בנוף האמריקאי אך בהשוואה למה שזמין בישראל מדובר במפלצת. התאוצה מורגשת היטב, ובזכות תיבה אוטומטית מוצלחת ונמרצת למדי עם יחסי העברה קצרים יש כח זמין בכל מהירות וההאצות מרגישות חלקות וליניאריות יחסית. מהר מאוד גיליתי שלרכב זנב שמח במיוחד והוא יצא לטייל בשמחה בלחיצה על הגז בעת פניה, גם במהירות עירונית. המשמעות היא שלנהג לא מנוסה הרכב עלול להיות מפחיד מעט (ועל כך יעידו עובדי חברת ההשכרה, שטענו שרוב מי שלוקח את הרכב הזה מחזיר אותו מהר ומחליף למשהו יותר מתורבת) אך מי שמחפש לבחון את עמידות הצמיגים האחוריים בהחלט יכול להפיק לא מעט הנאה. לסיכום, הצ'ארג'ר היא לא מכוניות לעיר או לכבישים צרים וטכניים, בגלל גודלה ומשקלה והתנהגות כביש מאוד אמריקאית, אך היא כן מהווה לטעמי איזון מעולה בין פרקטיות לבין הנאה בנהיגה מסוג מאוד מסוים, ובכבישי קליפורניה הארוכים היא מרגישה בבית. בכל תקופת ההשכרה החיוך ירד לי מהפנים רק לרגע קצר - כששוטר תנועה אמריקאי עצר אותי על נסיעה ב100 מייל לשעה בכביש של 65. אולי בזכות זה שאני תייר ואולי בזכות המצב רוח הטוב יצאתי מזה עם נזיפה קלה בלבד, ולמרות שהשתדלתי להמשיך הלאה במהירויות שלא עוברות את ה80 (בהתאם להוראותיו של השוטר, "נסה לא לנהוג יותר מהר מכל שאר הרכבים") הצ'ארג'ר המשיכה לשעשע אותי לכל שאר התקופה. הגנגסטרית - Chrysler 300C [TABLE] [TR] [TD] מנוע [/TD] [TD] 3.6L V6 - 292 HP [/TD] [/TR] [TR] [TD] תיבה [/TD] [TD] 8 הילוכים פלנטרית, ללא שליטה ידנית [/TD] [/TR] [TR] [TD] הנעה [/TD] [TD] אחורית [/TD] [/TR] [TR] [TD] שנת דגם [/TD] [TD] 2016 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מועד השכרה [/TD] [TD] אוקטובר 2016 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מיקום השכרה [/TD] [TD] Alamo בשדה תעופה SeaTac, סיאטל, מדינת וושינגטון [/TD] [/TR] [TR] [TD] תקופת השכרה [/TD] [TD] 18 ימים [/TD] [/TR] [/TABLE] את הקרייסלר 300 שכרתי בשעת ערב בשדה התעופה של סיאטל מחברת Alamo, מאחר ומטרת הביקור הייתה חופשה. סיאטל הייתה הנקודה הראשונה במסלול לאורך החוף המערבי שסופו בסן פרנסיסקו, ולכן רציתי רכב שאהנה לנהוג בו לתקופה הארוכה של 18 ימים ולאורך מרחקים ארוכים, של מאות מיילים ביום. אחד הדברים שאני אוהב באלאמו הוא שבשדות תעופה רבים, החוזה הוא עבור קטגוריה של רכב והלקוח יכול להגיע לחניון ולבחור כל רכב זמין בקטגוריה, המפתחות כבר בפנים! הבחירה הייתה בין שברולט אימפלה, הקרייסלר, וביואיק להקרוס. לשלושתן מנוע דומה המפיק נתונים דומים, אך אינני חובב של מותג הביואיק (בעיניי רכב לפנסיונרים) ואילו האימפלה הייתה בעלת הנעה קדמית וקצת גדולה מידי לצרכים שלי. ננסה את הקרייסלר! בנסיעה הראשונה כבר שמתי לב ל3 מאפיינים מרכזיים בדגם הזה: ה300 חולקת מכלולים רבים עם הצ'ארג'ר שנהגתי בה קודם והיא מהירה וגדולה בהתאם; היא מאובזרת למשעי בכל גאדג'ט שארצה; ולמרות הדמיון לצ'ארג'ר על הנייר היא רכב שונה בתכלית. נתחיל שוב מהיבש: המידות ומערכת ההינע, כמו גם הביצועים, דומים מאוד לצ'רג'ר. ההבדל המרכזי הוא שתיבת ההילוכים האוטומטית מופעלת מכפתור עגול גדול (דומה במראה למערכת הiDrive של BMW) וחסרת כל מצב ידני. אין שום דרך לשלוט ב8 ההילוכים שלה ידנית (בשונה מדגם הS ה"ספורטיבי" שכן מציע שליטה מההגה). ההחלטה הזו אומרת לך הנהג: "שב ותנוח" אך התפעול של הכפתור לא אינטואיטיבי ודרש ממני מבט לעברו בכל העברת הילוך גם בתום מספר שבועות של שימוש. גם בשאר הרכב ניכר דמיון מה לדודג' ונראה שחלקים רבים הגיעו מאותה מכולה, כמו מערכת המולטימדיה שגם פה שולטת על כל מערכות הרכב כולל בקרת האקלים המפוצלת, ומקנה תפעול נוח ועיצוב מכוער למדי, או הגה דומה בצורתו אך בעל גימור וחומרים טובים בהרבה. חלקים אחרים לעומת זאת הם בבירור ייחודיים לקרייסלר : המושבים הם כורסאות ממחלקת עסקים, עם מעט מאוד תמיכה צידית כמו ברוב האמריקאיות אבל המון מקום גם לאדם רחב מימדים וריפוד עור נוח ורך. אותם מושבים כאן מתכווננים חשמלית בכל הכיוונים ויכולים גם חימום וגם קירור - הלוואי והיה לי ברכב כאן בישראל! גם ההגה מחומם, כי אם כבר. הקרייסלר הגיעה גם עם גג פנוראמי נפתח שמכניס הרבה אור, מצלמת רוורס ומספר מערכות בטיחות, ושעון אנלוגי בחלקה העליון של הקונסולה המרכזית - נסיון מיותר וסר טעם להקנות לתא הנוסעים מראה יוקרתי כביכול. חיצונית הקרייסלר בעלת מראה ייחודי שאי אפשר לבלבל עם רכב אחר. זוויתית, מאסיבית, ואגרסיבית מאוד אך לגמרי לא ספורטיבית, עם גלגלי 18" בוהקים ואביזרי כרום היא נראית פחות רכב למנהלים מגושמים (השוק לו היא כנראה מכוונת) ויותר לגנגסטרים שלא שמעו על טרנד הג'יפים סטייל אסקלייד. מה שבטוח, understated היא לא. למרות המראה החיצוני מדובר ברכב נעים מאוד לשהיה. העיצוב הפנימי מרגיש יוקרתי יותר מקטגוריית המחיר של הרכב, בידוד הרעשים טוב ומערכת ההינע והמתלים מכוילים לנוחות מרבית (שוב, בשונה מדגם ה S). הנוחות והאבזור שיחקו תפקיד משמעותי למדי בטיול, במיוחד בנהיגה בת היומיים מפורטלנד לאגם טאהו בקליפורניה, נהיגה של 700 מייל שרובם בכבישים מהירים משעממים במיוחד וגולת הכותרת: דלקת ריאות אצלי, הנהג, עם חום 39 בזמנים הטובים יותר ושעול בלתי פוסק (בשלב הזה לצערי עוד לא ידעתי שמדובר בדלקת ריאות והטיפול הסתכם בגלונים רבים של תה מתחנות דלק). הביקור בטאהו היה גם המקטע העיקרי בו יכולתי לבדוק את היכולות של הקרייסלר בכביש. לאחר היציאה מסקרמנטו לכיוון דרום האדם מתחילה עליה מתונה להרים וכעבור כמה עשרות מיילים הכביש הופך במפתיע מכביש מהיר וישר לכביש הררי חד נתיבי ומפותל עם נוף מדהים שישמחו להסיט את דעתו של כל נהג ולשלוח אותו לנהר או תהום או סתם עץ בן מאות שנים. המצב הבריאותי לא אפשר לי באמת לבדוק את היכולות של הקרייסלר עד הסוף, כמו גם התנועה הערה בנתיב הזה, אך לכמה תובנות כן הגעתי. הקרייסלר היא מהרכבים שמרגישים הרבה פחות מהירים ממה שהם באמת. אני מתרשם מאוד מההתנהלות הזו אך לא אוהב אותה, ההעדפה שלי היא לרעש והתרגשות. הקרייסלר יושבת היטב על הכביש ומתמודדת מעולה גם עם כביש מפותל וטכני מאוד, בעוד שבפנים יכול לשבת הנהג וללגום תה בשקט. במשך כל הטיול לא הצלחתי להוציא אותה משלוותה (שלא כמו אשתי שבילתה לא מעט זמן בלפיתה חזקה של ידית הנוסע). לקרייסלר האצה ליניארית מאוד וחזקה שלא יוצרת בעיה באף עקיפה או עליה, ריסון מרכב בפניות טוב בהרבה ממה שציפיתי (אבל לא ספורטיבי) וכנראה בזכות ההנעה האחורית גם יכולת מרשימה ביחס לגודל ולהמשיך להתמודד עם הגה בידיו של מי שבברור לא קהל היעד שלה. האחיזה הייתה מצוינת (שוב, בהשוואה לציפיות) ואפשרה לי לנהוג מהר מאוד גם בגשם זלעפות בירידה חזרה לסקרמנטו. אולי זה בזכות העובדה שהיא מבוססת על דור ישן מאוד של מרצדס E-קלאס, אך עם כל משקלה הקרייסלר מרגישה כמעט כמעט רכב שניתן להנות איתו בכביש. דווקא בגלל זה, המחסור בשליטה בהילוכים והכיול המנומנם שמחסירים כל ריגוש מהחוויה מהווים אכזבה מרה יותר. הספורטיבית: Chevrolet Camaro RS 2LT [TABLE] [TR] [TD] מנוע [/TD] [TD] 3.6L V6 VVT - 335 HP [/TD] [/TR] [TR] [TD] תיבה [/TD] [TD] 8 הילוכים פלנטרית, שליטה ידנית מההגה [/TD] [/TR] [TR] [TD] הנעה [/TD] [TD] אחורית [/TD] [/TR] [TR] [TD] שנת דגם [/TD] [TD] 2016 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מועד השכרה [/TD] [TD] ינואר 2017 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מיקום השכרה [/TD] [TD] Herz בשדה תעופה ג'ון ויין, קליפורניה [/TD] [/TR] [TR] [TD] תקופת השכרה [/TD] [TD] 10 ימים [/TD] [/TR] [/TABLE] את הקמארו שכרתי בשדה התעופה של מחוז אורנג' דרומית ללוס אנג'לס בנסיעת עבודה, כשדרוג בתוספת תשלום על הרכב השכור המקורי. לשמחתי, מזג האוויר היה מעולה לינואר והקמארו הגיעה עם גג נפתח. מה שנקרא, jackpot. לא אשקר לכם - למרות שמתחת לפני השטח הקמארו לא שונה מהותית מכל רכב פול-סייז אמריקאי ממוצע, היא סמל בעיניי - אחת ממכוניות השרירים האגדיות של אמריקה, והתרגשתי מאוד מההזדמנות לנהוג בה בעשרת הימים שלפניי. הקמארו נותנת בדיוק את מה שציפיתי - מחד, יותר מיקוד על נהיגה (ואולי התנהגות) ספורטיבית ותחושת איכות, ומאידך רמת פרקטיות נמוכה משאר הרכבים בפוסט הזה. הקמארו מכילה ארבע מושבים תאורטיים אך על 172 סנטימטריי המועטים, ותנוחת נהיגה קרובה (וקרבית) - למושב האחורי יכנס רק קטוע רגליים. הקמארו בעלת מידות חיצוניות נכבדות, אך מציגה בפועל תא נוסעים צפוף למדי, גם בזכות תנוחת הישיבה הנמוכה מאוד והמושבים התומכים והעמוקים יחסית לאמריקאית, אך לא רק. תא המטען הוא כמובן בדיחה ועם הגג במצב פתוח מתיר מקום רק לתיק גב קטן ומזוודת טרולי קטנטנה. את המזוודה הגדולה מיקמתי במושב האחורי והיא מילאה אותו. מקומות אחסון בפנים הרכב? כמעט ואין. נוחת הישיבה כאמור נמוכה ובשילוב עם מכסה מנוע ארוך וחלונות צרים מאוד, הראות לבחוץ ובמיוחד לגבולות הרכב מוגבלת מאוד. בגרסת הקבריולה בעלת גג הבד, משולבת שמשה אחורית מפלסטיק שקטנה אף מהדגם בעל הגג הקשיח ומשאירה מעט מאוד מקום לבחון האם ניידת משטרה רודפת אחריך (לשם כך יש שמשה אחורית, לא?). למזלי, הקמארו מצויידת במערכת מולטימדיה המוכרת מדגמים אחרים של שברולט ארה"ב וכוללת מצלמת רוורס וחיישנים. אותה מערכת מולטימדיה מוצגת על מסך גדול ונגיש ליד, אך באופן אבסורדי מכוון בזווית כלפי הרצפה ופוגע משמעותית בנוחות. הגג נפתח חשמלית בלחיצה, אך יכול לעשות זאת רק במהירות נמוכה של 25 מייל לשעה ובעת סגירה אינו סוגר את החלונות ובמיוחד צריך לזכור את אלו האחוריים, בקושי חלונות בכלל שגודלם כגודל כף יד ולתפעולם נדרש מתג מיוחד ולא נוח. בקרת האקלים היא מפוצלת ומציגה ממשק משתמש מקורי ויעיל במקום - החוגות לכיוון הטמפרטורה הן גלגלים גדולים על פתח האוורור עצמו, עיצוב נדרש עקב השטח הקטן של הקונסולה המרכזית שפשוט יצא מעולה - זה פרט קטן אבל כל כך חכם ומספק. בנהיגה הקמארו לא מאכזבת.עם כ40 כ"ס יותר האחרות ברשימה הזו ותאוצה ל60 מייל ב 5.1 שניות (רשמית) היא בין המכוניות החזקות ביותר בהן זכיתי לנהוג. בנוסף למצב הנהיגה הסטנדרטי ומצב נהיגה לשלג וגשם, היא כמובן בעלת מצב ספורט מתבקש בו היא מגיבה מהר יותר, אגרסיבית יותר והרבה יותר רועשת - אין שום סיבה לנהוג בה במצב אחר. העברת ההילוכים האוטומטית סבירה גם בנהיגה מהירה בזכות תיבת 8 הילוכים מודרנית וכשזו לא מספיקה, ניתן להעביר הילוכים מההגה. באופן מפתיע בעוד שהקמארו בהחלט מהירה מאוד ונותנת תחושת כח היא לא פרועה מידי וקלה מאוד לנהיגה - התחושה היא של רכב ספורטיבי יותר ורציני יותר ממה שהמראה החיצוני הכעוס מעיד. לסיום, חוויית הנהיגה מתובלת הן בתאוצת ביניים חזקה ובועטת והן בצליל מנוע מעולה שמזכירים לך - הקמארו היא צעצוע לילדים גדולים והמטרה העיקרית בקניית רכב שכזה היא לא נהיגת מסלול, הסעת ילדים לבית הספר או שמיעת מוזיקה קלאסית. המטרה היא חיוך על הפרצוף. לצערי, החל מהיום השני עם הקמארו התחילה אחת מהסופות החזקות שידעה קליפורניה בשנים האחרונות - גשם זלעפות ירד על כבישי לוס אנג'לס והוביל גם למבול של תאונות (ספרתי לא פחות מ3 רכבים הפוכים בערב אחד!) וגם ל5 מטרים של שלג בהר ממות' הממוקם צפונה, כך שמהגג הנפתח לא זכיתי להנות כמו שחשבתי. מהנהיגה בקמארו, כביש יבש או רטוב, דווקא כן. היפנית: Nissan Maxima SV [TABLE] [TR] [TD] מנוע [/TD] [TD] 3.5L V6 - 300 HP [/TD] [/TR] [TR] [TD] תיבה [/TD] [TD] 7 "הילוכים" רציפה CVT, שליטה ידנית מידית ההילוכים בלבד [/TD] [/TR] [TR] [TD] הנעה [/TD] [TD] קדמית [/TD] [/TR] [TR] [TD] שנת דגם [/TD] [TD] 2017 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מועד השכרה [/TD] [TD] מאי 2017 [/TD] [/TR] [TR] [TD] מיקום השכרה [/TD] [TD] Alamo בשדה תעופה SeaTac, סיאטל, מדינת וושינגטון [/TD] [/TR] [TR] [TD] תקופת השכרה [/TD] [TD] 8 ימים [/TD] [/TR] [/TABLE] לאחרונה חזרתי לסיאטל, אך הפעם דווקא לצרכי עבודה. בחרתי לשכור מאותה חברה ובאותה קטגוריה מאחר והייתי זקוק לרכב שיכול לשנע 4 מבוגרים גדולים בנוחות וידעתי שרכב כמו ה 300C או האימפלה יעשה את העבודה. כשהגעתי למגרש החניה, הוצגה בפניי אופציה חדשה שכלל שכחתי שהופיעה באתר - ניסאן מאקסימה. מאחר וב300 כבר נהגתי, ההתלבטות הייתה בין 2 רכבי הנעה קדמית - האימפלה הגדולה והסולידית או הניסאן בעלת העיצוב הספורטיבי והנמוך. הבחירה לא היתה קשה. הניסאן היא רכב אמריקאי בתחפושת יפנית, או שאולי הפוך - אני בכל הכנות לא בטוח. העיצוב החיצוני אגרסיבי, ספורטיבי, בעל צללית מורכבת ושרירית וגובה נמוך יחסית למתחרות בקטגוריה. בהחלט יפני, ומזכיר שבניסאן יודעים גם לעשות מכוניות מעניינות (GTR מישהו?) בפנים הרכב הקו העיצובי ממשיך וסביבת הנהג מרגישה איכותית, עתידנית ומדויקת יותר הן מבחינת מראה והן הנדסת אנוש מאשר בחלק מהרכבים האמריקאיים, אך בו זמנית הייעוד הוא בהחלט השוק האמריקאי עם מנוע V6 דומה באופיו למתחרות, אבזור עשיר וכמובן איך לא - בלם רגל במקום יד. המרווח ל4 מבוגרים טוב אך תנוחת הישיבה לכולם נמוכה והדוקה יותר מברכבים אחרים בקטגוריה. גם כאן ישנה מערכת מולטימדיה בעלת מסך בגודל סביר אך מצטרף אליה גם פנל שליטה מהקונסולה המרכזית (איפה שבלם היד יכל להיות) שדומה במראה למערכות הגרמניות אך פשוט בהרבה ביכולותיו, ושלל כפתורים סביב המסך. למען האמת דווקא בתפעול מערכת המולטימדיה הרגשתי הרבה יותר תסכול מבאחרות למרות שעוצבה ויזואלית בצורה מוצלחת בהרבה, ובמיוחד סבלתי מכך שמערכת הbluetooth לא התחברה אוטומטית למכשיר הסמסונג גלקסי 6 שלי ודרשה התחברות ידנית רבת שלבים בכל הנעה של הרכב. הבעיה נפוצה ואפילו מופיעה כאזהרה במפרט הטכני של הניסאן הן בארץ והן בארה"ב. נקודות נוספות דווקא לטובה הן המסך בלוח השעונים שנראה חד יותר וטוב יותר מבמתחרות, מצלמת רוורס מצוינת שמלווה גם בחיישנים קדמיים ואחוריים, שלל מקומות אחסון מצויינים (ואפילו רשת ארגון בתא המטען) וכפתור חימום מושבים מכאני שנשאר בהגדרה האחרונה בה היה ולא דורש הפעלה מחדש לאחר כל הנעה. בנהיגה הניסאן מספקת את הסחורה בגזרת הכח אך לא בהתנהגות. היא בהחלט מהירה עם נתונים מוצלחים מאוד על הנייר, ותיבת ה CVT הרציפה מאפשר האצה מהירה מאוד וקצב גבוהה בכבישים המהירים, במיוחד כשהרכב במצב ספורט. לעומת זאת בפיתולים מתגלה רכב סביר בלבד - קצת גמלוני, רוכן ומבולבל יותר ממה שהמראה החיצוני מבטיח. במצב הסטנדרטי ההגה קל מידי ופוגע בתחושת הבטחון והתיבה מהססת להוריד הילוך. במצב ספורט הסל"ד נשאר גבוה יחסית ואיתו הרעש בתא הנוסעים, וההגה נהיה קשיח בצורה מלאכותית שאינה מתקשרת רבות לנהג. בקיצור - מראה ומותג לחוד, אם מצפים מרכב אמריקאי במהותו להתנהג כאירופאי או אפילו יפני, מתאכזבים. כרכב אמריקאי פרופר, הניסאן עולה מהווה תחרות נאה לחברותיה וגישה שונה אך אין לה את אותו אפיל - ייתכן שהיא רכישה חכמה בזכות אמינות טובה יותר או פרמטר אחר "של גדולים" אבל לי היא הרגישה מעט אבודה בין 2 העולמות. סוף דבר כל האמור לעיל מבטא את הדעה והחוויה האישית שלי - אני לא נהג מקצועי או כתב רכב, רק מישהו שנהנה לנהוג. אני בטוח שפספסתי דברים רבים בטקסט הזה, ואשמח אם תשאלו אותי עליהם, יש לי זכרון די טוב לפרטים וכנראה שאוכל לענות. פרט אחד שעליו באמת אין לי מידע הוא צריכת הדלק שפשוט אינני מודד ברכבי השכרה.

דיברתי עם החבר - הוא לא ידע לומר משהו קונקרטי מבחינת אבזור שחסר לו, כן ידע לומר שמבחינת עיצוב ה I30 נופלת מהפוקוס משמעותית (זה ברור) ושאיכות החומרים בתא הנוסעים נמוכה יותר - הרגיש לו פלסטיקי וזול, לעומת הפוקוס. אני נוטה להסכים עם 2 הטענות, למרות שבהתחשב בנתונים לא הייתי פוסל את ה i30. מצד שני אני לא הרוכש, ולא נכנס לו לשיקולים. תודה. אין שום בעיה עם ליסינג. נבדוק את המונדיאו - עד איזה שנה היא הגיעה עם תיבה פלנטרית? מה לגבי רכבי מנהלים יפניים? מאזדה 6, אקורד, B4, קאמרי? עד כמה משמעותי הפער בעלויות אחזקה של רכבים בקטגוריה הזו לעומת משפחתית גדולה סטייל הפוקוס סטיישן?

האוקטביה יכולה להתאים במאפיינים, אבל איזה שנתון? האם יש סיכוי לידנית )עדיף( ואם לא, עד כמה בעייתי הdsg מהשנתון המדובר? אני חושש שהדור הקודם יהיה פושר מידי מבחינת אבזור המודרניות. והן גם די נדירות, הסטיישן רק מ2009 בארץ אם אני זוכר נכון. האם למונדיאו מ2010 יש את אותה תיבה בעייתית? איך היא ביחס לצרכים האלה?

היי, מתייעץ בשביל חבר - הגעתי לשלב שאני לא יודע מה להמליץ וזקוק לעזרתכם. הנהג הוא צלם עם המון ציוד שאוהב לטייל הרבה, ולכן מחפש רכב גדול עם מקום הן לאנשים והן למטען - רצוי סטיישן, או רכב אחר עם קיבולת גדולה. סופר-מיני או התת-משפחתיות השונות לא באות בחשבון בכלל, וגם משפחתיות ממוצעות קטנות לו לטענתו (מאזדה 3 למשל). התקציב הוא עד 50 אש"ח. הדרישות הן: גדול, כאמור מודרני - פחות קריטי השנתון, יותר קריטי האבזור ואיכות החומרים במצב טוב (רכב שאפשר לקנות בקילומטראז', יד ושנתון סבירים) אמין לא חלש מידי (כזה שאפשר לנהוג בו בנוחות, גם כשהוא עמוס, בכבישי חיפה והצפון) רצוי נוח לנסיעות ארוכות כמה דוגמאות שבחנו: יונדאי i30 CW - אזור 2010-11, הוא לא אהב כי זה דור ישן שמרגיש מאוד ישן - האבזור דל, התחושה פלסטיקית פורד פוקוס סטיישן אזור 2011-2012 - מאוד אהב את הרכב, אבל מאחר ויש אותן בארץ רק עם התיבה הרובטית הבעייתית אני לא מרגיש בנוח להמליץ עליה מאזדה 6 מבערך 2010 - בגלל השיוך לקטגורית מנהלים ונפח המנוע הגדול יותר היא יקרה יותר לאחזקה (רישוי חלפים ביטוח, וכנראה גם צריכת דלת) ואין לי מושג לגבי אמינות שלה או כמה היא עונה לשאר הדרישות נודה לכם מאוד על המלצות לרכבים מתאימים ו\או דעות בנוגע לדוגמאות לעיל. תודה!

הניהוג בסוניק RS אכן טוב ואפילו מפתיע לשברולט, בדיוק כמו שאמרת. אם אתה לא מאמין לי, קח אחת לנסיעת מבחן או קרא\צפה בקצת ביקורות. אני בא מרכב עם ניהוג מעולה (206XS) ונהגתי בכמה רכבים "רציניים" בחיי, והRS היא לא אף אחד מהם אבל היא אכן מפתיעה מאוד ביחס לשברולט. שום דבר שאחיותיה (קרוז, טראקס, אוואו, וספינות החלל האמריקאיות) יכולות להעיד עליו. לגבי נהיגה מתקדמת - המונחים מתבלבלים. אכן, "קורס נהיגה מתקדמת" מתמקד בהתמודדות עם מצבי קיצון כמו החלקות, טכניקות בלימה וכו'. התכנים האלה כבר מזמן מאחורי. אני מאמין שהכוונה של כולם הייתה "קורס נהיגה ספורטיבית\מסלול" ובגדול אני שוקל את זה כבר לא מעט זמן, רק טרם מצאתי בית ספר בעל מסלול סגור (שאני מעוניין בו הרבה יותר מבנהיגה בכביש ציבורי) שאני בטוח וסמוך באיכות הקורס שלו (קרי, שלא יהיה תשלום על 10 שעות קורס שבהן 9.9 הן בהמתנה ו0.1 בנהיגה, כמו שיצא לי להתקל לא פעם גם כאן ע"ג הפורום) בדיוק.

לגבי הפוקוס - היא לא שומטת לסתות מבחינת ביצועים וניהוג כרכב ספורט. רחוק מזה. היא כן שומטת לסתות מבחינת ניהוג ואחיזה כמשפחתית גנרית שיש בארץ כמו זבל בליסינג. הכל עניין של למה אתה משווה. התחושה שהיא מעבירה לנהג בסוג כזה של נסיעה, נמצאת כמה רמות מעל כל רכב אחר שבו נהגתי בטווח מחירים שלה, וזהו זה. לגבי הסוניק - אין קשר לחובבי המותג. אני רחוק מלהיות חובב של שברולט, ולמרות זאת בחרתי לקנות את ה RS. מבין כל רכב חדש מהיבואן שאתה יכול לקנות היא נותנת את המקסימום בכיף, פינוק (אבזור+נוחות) וביצועים במחיר שלה (110 אש"ח על הכביש עם סאנרוף, אחרי מעט מיקוח). עברתי על האיביזה, הקליאו, הפיאסטה, הפולו (שעולה יותר אבל ניסיתי אחת). גם על הקורסה 100 כ"ס ידנית ניסיתי. (ברשימה הזו אין רכבים שפסלתי מראש בגלל תיבה אוטומטית מיושנת מידי או מנוע פשוט חלש מידי). ניסיתי כמעט כל מה שהוא לא בעל תיבה מהמאה הקודמת (4 הילוכים פלנטרית) ובעל יותר מ100 כ"ס, ובמחיר הזה חדש. הסוניק משאירה לכולן אבק באבזור, מתנהגת על הכביש הרבה יותר טוב משציפיתי ונותנת הכי הרבה כ"ס לשקל. הדבר היחיד שפוגע בה באמת זו התיבה האוטומטית. מה אתה היית לוקח במחיר הזה, חדש? אם ההורדה מתבצעת בתוך הסיבוב אז כן, בלימת המנוע תגרום לטלטול הרכב, הטלת המשקל קדימה (שעלול לפגוע באחיזת הצמיגים האחוריים ומפעיל עומס נוסף על הבלמים והבולמים הקדימיים) וזה בעייתי. הרעיון הוא להיכנס לפניה כבר בהילוך שבו תרצה לצאת - הרי אתה בולם לפני הפניה, אז תוריד הילוך שיתאים למהירות של הפניה, ככה שביציאה ממנה תהיה בהוט-ספוט של המומנט והגז ימשוך אותך קדימה. בידני זה היה קורה לי לבד, בכל תנאי נהיגה. באוטומט, התיבה לא יודעת שהיא צריכה להוריד הילוך עד שהיא לא מקבלת קיק מסיבה פשוטה - התכנון של תיבות כאלה הוא להיות חסכוניות ועל כן הן שואפות להיות בהילוך כמה שיותר גבוה. כל עוד הפניה לא האטה אותך מתחת לרף התחתון של הילוך מסוים (ובסוניק הרף התחתון הזה נמוך מאוד בכל ההילוכים) היא לא תוריד הילוך. זה גורם לך לרדת מתחת לטווח הסל"ד האפקטיבי (בו המגדש באמת נותן משהו) ואז בא קיק, הורדת הילוך, עליית סל"ד - ופרץ של כח שמגיע כמה שניות מאוחר מידי. בתיבות מתקדמות יותר, במצב ספורט, התיבה כן תוריד הילוך אקטיבית כדי להישאר ב"רצועת הכח". אבל הכי טוב - לעבור למצב ידני ולשלוט בזה בעצמך.

פיאסטה ST, אבארת' פונטו, זוג אבארת' 500, וקפצה גם S3 כלשהי לביקור. מניח שבדיחות הדייהולט לא יעברו לעולם, לפחות לא מפי מי שלא יכול להינות בפחות מחצי מליון ש"ח.

עידן - צודק לחלוטין. בלימת מנוע לא הייתה בעיה פר סה בנסיעה הזו, הבעיה הייתה השליטה בסל"ד. יש סל"ד מסוים שבו אני רוצה להיות ביציאה מפניה, ובמצב אוטומטי לא הייתי בו (הייתי תמיד בסל"ד נמוך מידי, כי התיבה לא הורידה הילוך עד שלא נתתי קיק אחרי הפניה). בסדר, הנסיון שלי בנהיגה על רכב אוטומטי דל מאוד, למעשה הוא מסתכם ב3 החודשים האלה עם הסוניק וכמה נהיגות מזדמנות ברכבים של חברים או של אבא כנהג תורן. אני רגיל לידני שבו ניהול הכח מאוד ברור לי, ועכשיו למדתי פחות או יותר איך לעשות את זה גם בסוניק. מקסים - מה אכפת לך? יש לך העברה מההגה, אין טוב יותר מזה

"זמן פנוי"... HAHA. לא, ברצינות. לצאת לסיבוב כיף בשעה 11 בלילה אחרי שסיימת את כל המחויבויות ולנהוג במקום לישון - סותר את הטענה שלך לגבי זמן פנוי צריך להשאיר זמן בחיים גם לדברים כיפיים, גם אם זה אומר לוותר על איזה ארוחה או כמה שעות שינה.

נכון לרגע זה, הסוניק RS "מהירה יותר" ממה שאני כנהג יודע להוציא ממנה - בדיוק כמו הג'ולייטה, הTT, וה640 בהן נהגתי בתנאים דומים. בבוא העת, אם ארגיש שהתקדמתי מספיק כדי להצדיק את זה ועדיין לא ארצה/אוכל לעבור לרכב חדש, לא רואה שום סיבה לא להשקיע כמה אש"ח בודדים ולהפיק ממנה עוד קצת פאן. אל תשכח שאני לא מחפש להתחרות באף אחד, או לקבוע שיאים חדשים על מסלול כלשהו - רק להינות מהדרך. לכל השאר, צאו מהשליליות, איזה טוב זה עושה לכם? אנחנו גם ככה קהילה קטנה של משוגעים, לעקוץ אחד את השני לא מועיל לאיש. שיהיה לכם שבוע טוב עריכה: למקרה שזה באמת לא ברור - השימוש במונחים "עשה לי בית ספר" ו "למדתי שיעור" הם as a figure of speech, ולא במובן במילולי. אל תהיו קטנוניים.

אתמול RS (חבר הפורום, לא הדגם) הוציא אותי לטיול קצר, ועשה לי בית ספר. אבל נתחיל מההתחלה, כי אני חפרן: עם הXS ביקרתי בנס הרים לבד כפעמיים-שלוש - אבל תמיד הגעתי מאזור צובה\הדסה ולא עשיתי אף פעם את העליה מאשתאול. במשך 4 שנות בעלות הגעתי למצב של בטחון רב בהתנהגות שלה וביכולות שלי איתה ולמדתי לנהוג די מהר גם במקטעים קשים, אך עם 0 ניסיון בנהיגת מסלול וללא כל הדרכות פורמאליות, או אף חברים חובבי נהיגה כמוני, לא היה לי שום קנה מידה לביצועים שלי בתנאים כאלה. בנוסף, מאז שרכשתי את הסוניק אני נוסע איתה בקו ראשון-ת"א יום ביומו, וכבר מעל 3000 ק"מ נצברו להם, ואף לא נסיעה אחת בשביל הכיף. לכן קפצתי מיד על ההזמנה של RS לצאת לטיול. נפגשנו לקראת המסלול, עשינו היכרות ויצאנו לדרך. המקטע הראשון היה פשוט בלתי נסבל - לא הצלחתי לשמור על הקו שרציתי, ביציאה מכל פניה הכח הגיע מאוחר מידי ולא פעם כמעט והעיף אותי לגדר הבטיחות של הפניה הבאה. הרגשתי שאני נלחם עם הרכב, בעיקר נאבק בתיבה האוטומטית. במשך דקות ארוכות בקרת האחיזה פעלה ללא הפסק, ודילגנו בין מעט מידי כח ליותר מידי כח בלי אמצע. יצאתי מהמקטע מזיע ורועד מפחד - הראש אומר "אתה יודע לעשות את זה, נהגת בכבישים קשים יותר, ברכבים חזקים יותר, ומהר יותר" - אבל תחושת הבטן אומרת שמשהו לא כשורה. בהתייעצות קלה החלטנו שאעבור לאחורי השיירה ואאט את הקצב, כי ברור לחלוטין שחוסר ההיכרות שלי עם הרכב והכביש משחק תפקיד לא קטן. הבנתי גם שלנסות ולעמוד בקצב של החבר'ה הגדולים על כביש שאני לא מכיר ובחושך זה לא רעיון חכם. במקטע השני, האטתי קצב, כיביתי מוזיקה ופתחתי קצת חלונות - ניסיתי להקשיב מתי הצמיגים מאבדים את האחיזה, ולנסות להיצמד לקווים הנכונים גם אם לא במהירות הנכונה. החבר'ה חיכו בסבלנות שאתפוס אותם, ונתנו את הטיפ הבא - זה בדיוק הזמן לעבור למצב ידני. גם ככה היד שלי כל הזמן יורדת לידית ההילוכים באינסטינקט שנשאר מ8+ שנות נהיגה יום-יומית על ידני, וזו הדרך לגרום למנוע לעבוד בשבילי ולא נגדי. כך עשיתי, ומצאתי שבהילוך הרביעי (מבין 6) אני נמצא בדיוק בטווח הסל"ד האפקטיבי ביחס למהירות שנסעתי בה כך שיש לי את הכח לצאת מפניות. למעשה את המקטע הבא עשיתי כמעט כולו בהילוך הרביעי. זה אולי נשמע קצת מפתיע, אבל זה נובע מכך ששברולט קיצרו משמעותית את ההילוכים הראשונים של התיבה בדגם הRS ולמעשה הפכו אותם להילוכי "יציאה מהמקום בלבד". בשלב הזה נופל עוד אסימון: אני לא מנוסה בנהיגה על גודשות כאלה, בהן רצועת הכח לא ליניארית, ואני לא מנוסה בכלל בנהיגה על אוטומט. התיבה לא חכמה מספיק להוריד הילוך בכניסה לפניה, ובדיוק לשם זה יש שליטה ידנית. התחלתי להרגיש קצת יותר בשליטה, אך הנפילה החדה בבטחון העצמי עדיין השפיעה. בשלב הזה הקבוצה התפצלה - מי שיודע מה הוא עושה, המשיך לכייף, ואילו RS החליט "להקריב" למעני את המשך הערב ולקחת אותי למקטע כביש קל יותר לקצת הדרכה. הצטרפתי אליו לכמה סיבובים בפוקוס, שהשלימו את סשן ה"בית ספר" - כשאתה מבין כמה עוד יש לך ללמוד, וכמה אתה עוד רחוק ממי שבאמת יודע לנהוג, וכמה הגבולות האמיתיים של הרכב רחוקים מהגבולות שיש לך בראש. לאחר תיקון תנוחת הנהיגה (שבהתלהבותי מהיציאה לדרך, השארתי בתנוחת ה"נוחר בפקקים של איילון") ובתמיכתו של RS שישב לצידי, הצלחתי כבר לשפר קצת את הקצב ולהתחיל לבנות חזרה את הבטחון העצמי. בשעה מאוחרת בלילה, אחרי קצת פטפוטים בזמן שהבלמים והצמיגים חוזרים לטמפרטורה סבירה, התפצלנו כל אחד לדרכו וחזרתי הביתה בטוח יותר, חכם יותר, וקצת אמיץ יותר. ניגש לתובנות: על הטיול עצמו - נכנסתי עם כל הטעויות שאפשר, מלבד מצב הרכב. ניסיתי לנהוג מהר במסלול שאינני מכיר, נכנסתי למסלול בחושך בלי ללמוד אותו באור יום, בתנוחת נהיגה לא טובה בעליל, בלי להכיר ולבטוח ברכב. יחסית לכל זה, הערב עבר די בהצלחה. על הסוניק החדשה - אין ספק שהתיבה האוטומטית פשוט לא מתאימה בכלל לנהיגה כזו. מצד שני, למרות שמורגשת רכינת גוף משמעותית, הסוניק מתנהגת יפה למדי בפיתולים ולא הרגשתי שום קושי באספקט הזה. אפילו הופתעתי לטובה. גם הבלימה ראויה, וככלל אמנם היא באופן מובהק לא רכב ספורט אבל יש לה פוטנציאל לנהיגה מהירה ואף מהנה. יש לי הרבה שיעורי בית לעשות בכל הנוגע לשליטה בסוניק, ובעבודה עם המנוע הזה. אחרי זה, יגיע הזמן לחשוב על שיפור - אנטי-רול מחוזק, אולי בולמים קשים יותר, וייתכן שגם TMC. על הפוקוס של RS - עשיתי עליה סיבוב אחד, ועדיין לא הצלחתי להחזיר את הלסת למקום. אמנם נהגתי בדור I שלה, אך בגרסת האוטומט 1.6 שזכורה לי כבעלת הגה מעולה אך עצלה כל כך שזה היה חסר משמעות. יחד עם החוויה השלילית מאוד שקיבלתי מהפיאסטה 1.6, לא ציפיתי ליותר מידי,אבל כבר היה ברור שאין היה לי שום סיכוי לעמוד בקצב שלה עם RS מאחורי ההגה. ועדיין הופתעתי לטובה כבר מהרגע שהתיישבתי במושב הנהג שלה, ונתחיל במושבים עצמם - יש לה מושב נהג מעולה, אני בחור מלא למדי והרגשתי כאילו עטפו אותי בניילון נצמד, שזו בדיוק התחושה שאני מחפש בכביש כזה. התלוננתי על חוסר התמיכה הצידית של הסוניק עוד לפני שקניתי אותה, אבל אחרי ישיבה ברכב משפחתי "פשוט" עם מושב כל כך מוצלח (לטעמי) הפער הזה מורגש מאי פעם. שנית, ההגה. הוא קל יותר מבסוניק, אבל הוא פשוט נותן תחושת בטחון שהרגשתי במעט מאוד רכבים בחיים שלי. מרגיש כמו לאחוז את הצמיגים הקדמיים בידיים, מה שתעשה זה בדיוק מה שיקרה. למרות המחסור היחסי בכח, ואף למרות שהיא נחותה מעט באבזור מהסוניק, עלתה בי אתמול המחשבה שאולי רכשתי את הרכב הלא נכון. הזמן עוד יגיד. לסיכום, אתמול היה שיעור מרוכז ואינטנסיבי - על הפער בין יכולות הנהיגה שלי כ"נהג הכי טוב בחבר'ה" לבין זו של מי שבאמת יודע מה הוא עושה. על היכרות עם הרכב ועם המסלול וכמה השקעה עוד נדרשת ממני כדי לבנות אותה. על החשיבות של תנוחה נכונה וריכוז. עלה לי לא פעם המשפט מחתימתו של מוטי-מיאטה: אם אתה לא יכול לנהוג מהר עם 90 כ"ס, גם 900 לא יעזרו לך.

אם משווים בין הקליאו לקפטור - הקליאו עדיפה בכל בחינה מלבד 3 הבאות: 1. הקפטור מתאים קצת יותר לאנשים גבוהים 2. יכולת לחנות על מדרכות כמו דוש 3. פוזת הג'יפון מלבד סעיף מס' 1 (שבו יש גם רכבים רגילים שמתאימים יותר), אתה צודק - אני באמת לא מבין את קהל הקונים של הג'יפונים האלה. היוצא מן הכלל הוא היטי - הוא ג'יפון שיש לו קצת יכולת שטח, והוא פרקטי מאוד. הוא היחיד מכל הג'יפונים שיש היום בשוק בארץ שאני יכול לראות בו יתרונות על פני סופרמיני או משפחתית קומפקטית. אם יש משהו שאני מפספס בנוסף - אתה מוזמן להאיר את עיניי, מאחר וכאמור אני בוודאות לא בקהל היעד של הקטגוריה הזו יש סיכוי טוב שאני לא מבין את הייעוד\משיכה שלהם עבור מי שכן.

אני לא קונה את זה. ישבתי בקפטור, נהגתי בקליאו המקבילה (1.2T). הקפטור מציגה מרווח פנים של סופר-מיני, עם מרכז כובד גבוה יותר, משקל רב יותר ויכולת דינמית נחותה. אז למה? למה לקנות סופר-מיני ביותר כסף עם פחות תמורה, כי מרווח הגחון מאפשר לעלות על מדרכות בת"א? ושילוב המנוע-תיבה הזה אמנם די נעים לנהיגה אבל היציאה מהמקום פשוט מזעזעת. אני יכול להחליף צמיג עד שהרכב יוצא מרמזור - או לפחות ככה זה הרגיש לי מאחורי ההגה של הקליאו. כג'יפון לדעתי אין מתחרה ליטי מבחינת מרווח, פרקטיות ואיכות. הבעיה היא החשש מאמינות בעייתית וההתעסקות עם צ'מפיון.

האמת שמאחר ופות"ש לא ציין באיזה דגם מדובר, יש סיכוי שהוא התכוון לאסטרה.

העונש הגדול ביותר יכול להיות פגיעה חמורה בגוף שלא תכוסה ע"י ביטוח, ותשאיר אותך ואת המשפחה שלך חסרי בית. אל תהיה מטומטם, תעשה ביטוח כחוק.

הייתי רוצה להקפיץ\להתעלק על הפוסט הזה, כבעלים של סוניק RS גם כן. אילו שיפורים ניתן לעשות מבלי להפיג אחריות יצרן? (מניח שלא תהיה בעיה עם הוספת אנטי-רול באר, או אפילו החלפת בולמים, אבל אשמח למידע מבעלי נסיון) אופציות לעדכון ניהול מנוע שאפשר לשחזר (to revert) בקלות? עד כה נתקלתי ב AutoFlash של TMC, בעלות של 399 ליש"ט, לא ברור מה הוא אמור לתת בדיוק. מעניין אותי לדעת גם על אופציות אחרות, כולל כאלה שאפשר לבצע בארץ - במסגרת שתאפשר לי להמשיך לתדלק 95 ולא תדרוש חיזוק של התיבה האוטומטית. בקיצור - כרגע אין הרבה בעלי סוניק RS בארץ ואין בכלל מידע בנוגע לשיפור ומיצוי הפוטנציאל של הרכב, אז מי שכן יודע ונתקל אשמח אם ישתף פה למעננו

אתה בטוח שאתה מתכוון ל Enjoy? עד כמה שידוע לי ה Enjoy מגיעה רק אוטומטית, בעוד שרמת האבזור הנמוכה יותר Essentia מגיעה ידנית עם 2 מנועים: 85 כ"ס ו 100 כ"ס. נהגתי יומיים ב100 כ"ס הידנית (השכרה), בכמה מילים מה שיש לי לומר עליה: - יש לה מספיק כח כדי להתנהל ביום יום, כרכב שגרתי היא בסדר גמור אבל בכלל לא מרגשת. - עם סגנון הנהיגה שלי קיבלתי ממנה צריכת דלק מחפירה (סביבות ה8-7 קמ"ל) - ההיגוי שלה הפתיע אותי לטובה, חד יותר ממה שציפיתי - היא נראית לא רע והיא די פרקטית, מבחינת מרווח ותא מטען - היא לא מאובזרת או מפנקת במיוחד סה"כ בשביל המחיר שלה כרגע חדשה (85 אש"ח, וכנראה אפשר להשיג בפחות) מדובר בדיל לא רע בתור סופר-מיני ידנית פרקטית. לא יודע להעיד על אמינות.

מעניין מאוד שבאתר הבינלאומי מופיעים דגמים שלא מופיעים באתר הגרמני. אני די בטוח שגם המחירים שונים (לרעת האתר הבינלאומי). מישהו יודע להסביר את העניין?

למה לא בדקתי? בדקתי. המחיר לתקופה שהייתי צריך (10 יממות בתאריכים האלה) היה מאוד גבוה, כ 800 יורו. לכן "התפשרתי" על האאודי TT במחיר שנראה לי יותר מתאים. לגבי כרטיסי הטיסה - אתה עוסק בתחום התיירות? אחרת קשה לי להאמין שלתאריכים שלנו היית מוצא בפחות, והיינו חייבים במדויק את התאריכים (והשעות) שבחרנו, עם 0 גמישות. בכל מקרה, אזכור את ההצעה שלך כי אני בהחלט מתכוון לחזור לגרמניה עוד לא מעט פעמים בחיי. אשמח לראות איפה היא בקטלוג, אנא ממך צרף לינק לגבות את הטענה שלך. בסיקסט גרמניה יש 4 רמות "ביטוח": 1. ללא ביטוח כלל, כלומר כל נזק גדול כקטן יחויב במלואו - לא עולה כלום. 2. השתתפות עצמית מופחתת ברמה 1 (במקרה הזה, 1050 יורו גבול השתתפות עצמית) - עולה תוספת מסוימת (נראה לי כ7-8 יורו ליום) 3. השתתפות עצמית מופחתת ברמה 2 (במקרה הזה, כ 450 יורו גבול השתתפות עצמית) - עולה קצת יותר (מעל 10 יורו ביום) 4. 0 השתתפות עצמית - עולה די הרבה (קרוב ל 20 יורו ליום) כשכמו בכל ההשכרות זה לא מכסה נזקים לשמשה, צמיגים וגחון. הנה תצלום מסך של קטלוג הרכבים (החל מהbracket הרלוונטי, מאחר והסדרה 6 לא מתומחרת דומה לפיאט 500) הישר מאתר Sixt.de:

והנה הנתון שבאמת כולכם חיכיתם לו - צריכת הדלק של המפלצת. במהלך החופשה נסענו 1600 קילומטרים (1596 אם רוצים לדייק, לפי הקבלה שקיבלתי מSIXT) תדלקנו 3 פעמים סה"כ: תדלוק ראשון ב10 לחודש (ביום השלישי, אחרי הנסיעה ממינכן ליער), 55.9 ליטרים במחיר של 1.319 יורו לליטר (דיזל רגיל של OMV) תדלוק שני ב16 לחודש, בנסיעה מהיער לכיוון מינכן, 43.7 ליטרים במחיר של 1.419 יורו לליטר (דיזל FuelSave רגיל של Shell) ותדלוק אחרון ב18 לחודש, בשדה התעופה לפני החזרת הרכב - שממנו אין לי קבלה לצערי. (בטח נשארה בתיק כלשהו, אין לי כח לחפש). מהתדלוק השני עברנו את המסלול הזה במדויק: תחנדת דלק > טירת ניושואנשטיין > מלון Ramada במינכן שם הרכב חנה 2 יממות בלי להיות מונע > שדה התעופה. שחזרתי את המסלול הזה במדויק, כולל העקיפות השונות שביצענו כדי להתחמק מפקקים, והגעתי למרחק נסיעה של 397 ק"מ. כלומר - עד התדלוק השני, עברנו 1200 ק"מ, וצרכנו 99.6 ליטרים של דלק, ועל כן מתקבלת צריכת דלק של 12.12 קמ"ל. צריך לקחת בחשבון ש: מדובר במנוע 6 בוכנות כפול מגדשים, בנפח 3 ליטרים, שמוציא מעל 300 כ"ס. בכל אוטובאן פנוי נסעתי במהירות 200 קמ"ש לפחות. בכל כביש בין-עירוני שאיפשר זאת, נסעתי כ20 קמ"ש מעל המהירות המותרת (כלומר 120 או 140) בכבישים העירוניים\כפריים הקפדתי על המהירות המותרת במדויק (15, 30, 40, 50 או 60) עקפתי בכל הזדמנות עמדנו בפקקים, ברמזורים ארוכים, ונסענו גם במקטעים שהיו בשיפוצים. מערכת ה stop&start הייתה כבויה תמיד (כיביתי בתחילת כל נסיעה) נסעתי תמיד במצב Comfort או במצב Sport, לעולם לא בקומפורט פלוס או באקו-פרו. אני חבר קארזפורום שקיבל לראשונה בחייו הזדמנות לנהוג בבימר, ועוד באחת בהמה, בגרמניה. תחשבו לבד. אם לוקחים את כל המשתנים האלה בחשבון, צריכת דלק של 12 קמ"ל היא לא פחות ממדהימה. אזכיר לכם שבסוניק שלי אני עושה 10 קמ"ל בקושי... בנהיגה שפויה יותר, בשימוש במערכות השונות שנועדו לחסכון גם בלי להיכנס למצב אקו-פרו הסגפני אני בטוח שאפשר להגיע לצריכה שלא תבייש סופר-מיני ידנית מודרנית - וזה כבר בכלל לא צחוק.

הטיסה: טורקיש איירליינס דרך איסטנבול, השדה הקטן (והעדיף) מה2 שיש שם (סביחה גוכצ'ן - SAW) עם עצירה של שעה וחצי, עלתה 620 דולר לאדם. זה מחיר שערורייתי, אבל זה מה שקורה בסוכות. כל שאר האופציות, אפילו פגסוס, היו יקרות יותר וטיסה ישירה עלתה מעל אלפיה. לשם השוואה, בפברואר השנה לקחתי את אותה טיסה בדיוק (מספרי טיסה זהים) ב 260 דולר. הרכב הוא כאמור שדרוג. הזמנתי SSMR (אאודי TT או שירוקו) בעלות של כ 500 יורו - ל10 יממות,כולל השתתפות עצמית מופחתת לאלף יורו, כולל דמי מיקום וכל השאר, בתשלום מראש באתר הגרמני sixt.de. את ה640 לא תוכלו להזמין, היא לא בקטלוג. מומלץ מאוד להזמין מראש עם כל התוספות אחרת זה יוצא יקר יותר. באופן אישי לקחתי מסיקסט עד כה אלפא ג'ולייטה טורבו דיזל (יחד עם פג'ו 508 סטיישן), A4 סטיישן טורבו דיזל (באותה טיסה לקחנו גם מונדאו סטיישן ופורד טוראן), אאודי TT בגרסה הבכירה (2 ל' טורבו), ופורד גלאקסי בגרסה החזקה. כולן היו ידניות, מאובזרות, חדשות (בגלאקסי הורדנו ניילונים מהמושבים) והשירות כולו היה ללא פגם. הדירה ל8 לילות עלתה 520 יורו. קוראים להם Tanzappfenland ובבעלותם מעין b&b בעיירה אחת וביץ עם 4 דירות באחרת. לקחנו דירה לזוג, עם מטבח מאובזר ומרפסת והכל - יש גם גדולות יותר למשפחות. בבית יש פינת מנגל, טרפולינה ונדנדות, חניה, פינת עישון בחוץ, חדר משחקים לילדים עם פוזבול. יופי של דירה. רק ישראלים באים לשם, סחבקייה ממש.. המלון היה Ramada Munchen Messe ישר מול גני התערוכה של מינכן, הוזמן דרך booking.com במחיר של 200 יורו ל2 לילות כולל א. בוקר + 18 יורו ליממה על חניה סה"כ 240 יורו. ארוחת בוקר לא פחות ממעולה, חדר מעולה, אחלה מלון. 400 מטר הליכה בקו ישר מקניון ומטרו, 5 דקות נסיעה מאוטובאן. לגבי צריכת הדלק - יש לי חשבוניות, אחזיר לכם תשובה בנושא.

מסתבר שעם השעה המאוחרת, הלך לי לאיבוד יום - יומנו הלפני אחרון ביער השחור: את היום פתחנו בנסיעה חוזרת לטרייברג, הפעם במטרה להתנסות בפארק החבלים Forest Fun. יש עוד כמה פארקים כאלה ברחבי היער השחור כמתבקש, אבל זה פתוח בכל ימות השבוע ועשה את הרושם בתור הגדול ביותר. מגיעים לנקודת האמצע של המסלול האדום בטרייברג, משם אפשר להגיע לפארק החבלים בלי לשלם דמי כניסה (עמדת התשלום בהמשך). משלמים על שעתיים, מקבלים הדרכה קצרה על רתמת הבטיחות ויוצאים לדרך. שווה לציין כאן שנתקלתי לא פעם באטרקציות מהסוג הזה ומדובר בפארק החבלים המקצועי ביותר שראיתי עד כה - כל המתקנים קבועים, יש שילוט וסימון מצוינים, ורתמה משוכללת שמאפשרת לשחרר רק שאקל אחד מהזוג בכל פעם וכך מונעת באופן וודאי ומלא כל סיכוי לנפילה. הודות לכל זה, מבוגרים ונוער עושים את המסלולים (6 רמות קושי) ללא מדריך. הספקנו את 3 רמות הקושי התחתונות, בגבהים של 10-15 מטר מעל הקרקע ובשלל אתגרים קשים יותר ופחות. מדובר בחוויה אדירה ואם אתם שם אל תפספסו אותה בשום מחיר - במיוחד שכאן, הירידה חזרה לקרקע מתבצעת ע"י גלישה במורד הכבל עם הרתמה! אחרי שהפעלנו את השרירים, הגיע הזמן לתת להם קצת מנוחה, בפארק המים Badeparadies מדובר בקומפלקס עצום בבניין זכוכית קרוב לטיטיזי, שמחולק ל3: החלק הראשון הוא פארק מים לכל הגילאים, ובו בריכת גלים גדולה, המון מגלשות לקטנים וכמה מגלשות סבירות גם למבוגרים. הפארק כמובן מלא בילדים (ישראלים) צווחים והוא לא מהנה כמו פארק פתוח (בכל זאת, יש מגבלות טכניות בבניית פארק מים מקורה) אבל מדובר בחוויה כיפית ובתור בני 26-27 אנו מרשים לעצמנו להינות קצת. החלק השני הוא האואזיס - אזור יפה מלא דקלים ומיטות נוח שהכניסה אליו מגילאי 16 ומעלה בלבד, במרכזו בריכה עצומה בטמפרטורה קבועה של 33 מעלות. הבריכה עצמה מספקת שלל אטרקציות כמו מיטות זרמים, בר קוקטיילים בתוך המים, ודלת מסתובבת דרכה ניתן לשחות החוצה ולהינות מהפרשי הטמפרטורות בין המים מעלי האדים לבין האוויר הקר של היער. בשעות החשיכה (הפארק פתוח עד 22:00), עם הראש בחוץ והגוף במים, אפופי אדים ומוקפים בצלליות של היער המרשים, תוכלו ללגום בירה קרירה ולהרגיש באמת בפרדייס. האזור השלישי הוא איזור סאונות וכמקובל בגרמניה זהו איזור ללא בגדים - מותר רק מגבת. הגרמנים לא מתביישים להסתובב בעירום מלא ללא קשר לגילם ולמבנה גופם ואני מוצא בזה משהו נחמד. בהתאם, היינו דוברי העברית היחידים שהעזו להיכנס... אנחנו עדיין מדינה שתקועה עם הראש עמוק בתחת בכל מה שקשור לדימוי גוף, עירום ומיניות. בפנים ישנן 4 סאונות גדולות ומרהיבות בעיצובן, בטמפרטורות וריחות שונים. יש גם מפל מים קפואים להתקלח בו, אזור שיזוף פרטי בחוץ, ועוד מיני-בריכה עם באר. התשלום על אוכל ושתיה מתבצע עם צ'יפ אלקטרוני על היד, יש לוקר פרטי לכל אחד וחדרי הלבשה פרטיים עם ספסל ומייבש שיער, וכמובן שהכל נקי ושקט. מדובר במקום שפשוט אסור לפספס באיזור הזה. עוד קצת על הנהיגה באיזור הזה של גרמניה: כבישי גרמניה נמצאים תמיד בשיפוצים. כל מי שכבר נהג שם מכיר - בכל עונה ובכל עת, אין ולו כביש אחד רצוף ללא עבודות תיקון כלשהן עליו. אך בעוד שבקרבת הערים הגדולות מדובר לרוב באוטובאנים בהם ניתן לפצות בקלות על העיכוב, בכבישים הקטנים בין עיירות המצב שונה ולעתים אף יהיה פתוח נתיב אחד בלבד, שע"י רמזור משנה את כיוון הנסיעה בכל פעם. צריך להתכונן להרבה מאוד עמידה ונסיעה איטית באיזור הזה - עבודות כאמור, משאיות וטרקטורים, פרות, פקקים וכדומה. לא מעט גרמנים בוחרים לנהוג במובהק מתחת למהירות המותרת ואם שוכחים לרגע איפה אנחנו נמצאים אפשר בקלות להתעצבן. אבל למה להתעצבן כשאפשר לנצל את הזמן לצפיה בנופים המדהימים שמכל עבר? יש הרבה שוני בכבישי גרמניה מול אלו של הארץ. כבישים בין עירוניים רבים הם בעלי 3 נתיבים, כאשר כל מספר ק"מ הנתיב האמצעי מחליף את ייעודו וכך נוצרים מקטעי עקיפה שמאפשרים להשאיר מאחור משאיות ורכבים איטיים. מדובר בשיטה מעולה - גם אם נתקעת מאחורי משאית תדע שעוד 2-3 ק"מ תוכל לעקוף בבטחה ובאופן חוקי. לא פעם תהינו אם זה היה עובד גם בארץ, והגענו למסקנה שלא. בעיירות ובכפרים יש מגבלות מהירות חריפות, אף עד 15 קמ"ש. ברוב עיירות הנופש, המזוהות ע"י השלט Kurort, המהירות המותרת היא 30 בלבד - לא מסיבות בטיחות אלא מסיבות של שמירה על השקט! הגרמנים לוקחים מאוד ברצינות את ה wellness שלהם. בעיירות אחרות, המהירות החוקית ביום היא 50 אך בלילה היא 30, מאותה הסיבה (כאשר חלונות הבתים קרובים לכביש). מנגד, תיתקלו בכבישים ללא שוליים וללא הפרדה בין נתיבים, בדומה לכבישי רמת הגולן אזור נפח, בהם המהירות המותרת היא 100 והכיף הוא עצום. עניין נוסף שיש לקחת בחשבון באזור הזה הוא שלעומת האוטובאנים שבקרבת מינכן, באזור היער השחור יש משמעותית פחות תחנות דלק ותחנות עצירה, כבישים פחות מוארים ויותר מגבלות מהירות.

כאמור, ממה שראיתי המשקל העצמי כאן הוא 1.7 טון ובהתאם ההאצה מעט איטית יותר, 5.5 שניות על הנייר. מבחינת צריכת דלק, מה שמפתיע זה שלא מאוד קשה לנהוג ברכב בצורה חסכונית. בזכות המומנט העצום לא צריך להתחרע על הדוושה כדי לשמור על קצב מהיר - שלב את זה עם כיול חסכוני, במהירויות חוקיות כמו 130 קיבלנו רכב חסכוני משמעותית מהסוניק שלי, עם חצי מהנפח וחצי מהכח... במהירויות אוטובאן, מחשב הדרך הציג לי צריכה של 1-10. במצב ספורט בטיפוסי הרים, ירד אף ל1-5, אך בנסיעה רגועה בכבישי B בהם מגבלות מהירות, מצלמות ופרות חוצות מחוג צריכת הדלק (הדיגיטלי כמובן) נע בין 30 ל 15 קמ"ל וזה כבר מכובד. בניגוד למה שציפיתי מדובר ברכב שהוא דווקא פרקטי וסולידי ובוגר. הייתי יכול לנהוג בה ביום יום, לעומת הTT שהייתה נמוכה מידי ומביכה מידי. יש בבימר כמה חסרונות כמובן - כמו בכל קופה שדה הראיה ממנה מוגבל, היא פרקטית רק לזוג, ואין מספיק נקודות עיגון בתא המטען העצום למנוע מהקניות שלך להפוך לסלט בדרך הביתה. אבל מבחינת נוחות, שקט, צריכת דלק ופינוק זה רכב ליום יום - אם יש לך את ה₪₪₪.