Derish

מהיכרות עם אופרציות דומות, סביר להניח שהעובדים במחלקה הזאת מוחלפים באותה תדירות כמו הסטוקים.

כלי עבודה מתכתי זה לא כיסוי לטלפון, הגיוני שיותר זול לשלוח אותו בקונטיינר מאשר במעטפה. אני רואה את הערך של זה בגרסאות הנשק/אופניים/מומנט, אבל לכל מטרה אחרת נדמה לי ש-Wera Tool Check יעשה עבודה טובה יותר במחיר נמוך יותר ובלי יח"צ מיותרים.

בפראג יש את אחד מהסניפים המעטים באירופה של Hooters. לא בדיוק מסעדת מישלן, אבל חווייה תרבותית: https://maps.app.goo.gl/oMeguduUHmupy8TD9 עצה כללית: תיזהרו מכל מיני 'מוזיאונים' נישתיים כמו מוזיאון החתולים של בודפשט או מוזיאון בנקסי בברצלונה. האחד הוא פינת ליטוף מקושטת עם כמה בעלי חיים עצלנים ושירות אנטיפתי, השני הוא סתם גלריה מודרנית - אבל שניהם גובים כסף אמיתי ומתהדרים בתואר שהטעיית צרכנים היא מחמאה בשבילו. בטוח שהתופעה קיימת גם במוקדי התיירות הגנריים של צ'כיה. חיפוש קצר בפייסבוק של המונח 'פראג לישראלים' מניב לפחות חמש קבוצות עם עשרות אלפי חברים שכל ההמלצות האפשריות כבר קיימות בהן. כדאי להתחיל משם ולחזור עם שאלות ספציפיות.

נדיר ומרשים לראות מאריך פין שהוא גם נאום מוטיבציה נייד. מעניין אם כשנכסים אליו ולוחצים על Start, זה מפעיל פודקאסט ליזמי קריפטו שמנגן ברקע עד סוף הנסיעה.

בתור תושב ספרד שגדל בישראל אני מסכים איתך, וגם בעיניי זה פוסל כל רכב - קלאסי או חדש. אבל אני מניח שזה כמו גיר אוטומטי/הגה כוח, או מיקרוגל/מדיח כלים בבית. מי שלא גדל עם כזה לעתים קרובות לא מבין את גודל השדרוג גם כשמציעים לו לנסות. וכשמדובר במכונית ישנה שיוצאת לסיבוב של כמה שעות בסופ"ש ונשארת בחניה בחורף, חלק מהרוכשים הפוטנציאליים אפילו יחשיבו את המזגן לחסרון, כי זה עוד משהו שעלול להתקלקל ולא בטוח עד כמה קל יהיה למצוא מישהו שידע לתקן (עם גז ישן ושסתומים ישנים וכו').

אני כבר עשרים שנה מכניקר בהשכלה ובמקצוע, אמנם לא בתחום הרכב. לא מפחד ממצבר פרוק, נוסע עם בוסטר ויודע איך להשתמש בו, מחליף לבד שמן באוטו ודיסקיות בלם באופנוע, ואפילו יודע לאבחן משאבת הגה כוח תקולה או צמיגים לא מאוזנים. עדיין - תראה לי עכשיו תא מנוע ותבקש ממני למצוא 'נקודת חיבור לגוף הרכב/אוזן של מנוע/בורג של שלדה' שיהיו לא צבוע ולא מלוכלך מדי ושאפשר להשתמש בו כהארקה ושהכבל של הבוסטר שלי יגיע אליו - זה יקח כמה דקות. ההדק השלילי נמצא בהישג יד והרבה יותר קל לאיתור אפילו בשבילי, קל וחומר לנהג המצוי. נראה לי שמומחי הפורום המסוקסים, שכנראה מפרקים ומרכיבים בחזרה את ה- CJ6 שלהם כל סופ"ש, שכחו קצת מי קהל היעד של מוצרים כמו הבוסטר המדובר (ולא משנה מאיזה יצרן).

לא יודע מתי היה הדיון האחרון בנושא (ובאיזה הרכב) אבל שקלתם להגביל מודעות ללא מחיר כך שהן תימחקנה לאחר פרק זמן קצוב, למשל שבוע? או לשים טיים-אאוט, כך שמודעה ללא מחיר תתפרסם רק אחרי 48 שעות ולא באופן מיידי? לא חייבים אכיפה נוקשה בנושא הזה, אבל אני מניח שיש דרכים לגרום למפרסמים האלו להבין שהם לא עומדים בנורמות המצופות מחבר פורום. יצא לכם להביט לאחרונה בשרשור שינוי השמות? נראה שהמענה לבקשות שם הפסיק בסביבות יוני 2023. אם זה לא מתאפשר יותר טכנית או שסתם הוחלט לא להקדיש לזה תשומת לב, לפחות תנעלו את השרשור כדי לא להטעות את המשתמשים.

זה בסדר, אתה כנראה לא קהל היעד של הגרסה הספציפית הזאת. בדומה למתחרותיה בקטגוריה, ה-W124 נמכרה בגרסאות צי רכב/השכרה במקביל לגרסאות מאובזרות ויקרות יותר, ויש עדיין מספיק מהן בעולם - מכל סוג, לכל תקציב, ולכל קהל יעד (כולל מדינות שלא סובלות מחום או לחות גבוה). אני מעריך שרוב המכוניות שנחתו בישראל הגיעו מארה"ב, שם התוצרת של מרצדס תמיד מוצבה כפרימיום ואובזרה/תומחרה בהתאם.

דבר משמעותי אחד לא כתבת - אילו דגמים ניסית בעבר שלא היו טובים מספיק. על פניו, את מה שאתה מתאר חוויתי עוד לפני 15 שנה עם אוזניות של Bose כשהם היו היחידים בשוק שעשו את זה. גם התוצרת שלהם וגם זו של המתחרים רק השתפרה מאז.

בספרד העסק פועל היטב כי ברירת המחדל של רוב הנהגים המקומיים היא לחיות בהרמוניה - גם אם זה אומר להאט ולתת למישהו לחתוך אותך. היום זה הנהג השני שפספס ולא נכנס לנתיב הנכון, מחר זה תהיה אתה - וכנראה תרצה שינהגו כלפיך בגמישות. בגדול, גם פה לא יוצאים מהנתיב האמצעי אלא אם כן אתה לבד בכיכר. אם פספסת פניה אפשר לעשות עוד סיבוב ולעבור לנתיב החיצוני תו"כ. אם מאד בוער לך לצאת עכשיו, בד"כ הפעלת האיתות מספיקה כדי להזהיר את הנהגים האחרים להאט ולתת לך לעבור שני נתיבים בדרכך החוצה מהכיכר. לגופו של הארוע המדובר, אני מסכים עם מה ש-Bee roo כתבה. בסופו של דבר, שניהם נענשו על הטמטום שלהם ושילמו בזמן/התעסקות/סטרס מיותרים גם אם הביטוח יכסה את החלק הפיננסי.

אנסה לענות בתור מישהו שהדגם נמצא אצלו על הרדאר לרכישה בשנים הקרובות, אם כי בגרסת הסדאן: ה-W124 נחשב כיום לרכב קלאסי בהתהוות, אמנם בקטגוריה שונה אבל ביחד עם ה-R129. שני הדגמים מגיעים מתקופת תור הזהב של מרצדס, מהונדסים לעילא ובנויים לשרוד שואה גרעינית, ועם זאת יוצרו בכמויות מספיק גדולות כדי לא להיות יקרים או נדירים מדי, תו"כ שמירה על פשטות טכנית (יחסית) שתורמת לתחזוקה בתקציב סביר וללא מחסור בחלקים. אם תחשוב על זה, אין הרבה דגמים של יצרנים אירופאיים שעומדים בכל הקריטריונים הנ"ל - זה הרבה יותר בכיוון של פורד קראון ויקטוריה או טויוטה קאמרי מתחילת שנות התשעים, שהם אולי המקבילים הכי קרובים ל-W124. במקרה של הסטיישן, יש גם בונוס בדמות שני מושבים נוספים שנפתחים בבגאז' ופונים אחורה. כמו בכל מרצדס מהשנים ההן, 'הסוג הטוב' נחשב לבעל תיבה אוטומטית - מה שמרחיב את קהל היעד בישראל ובארה"ב. בשוק האמריקאי הרבה מהם הגיעו עם מנועי דיזל שמספקים עד היום צריכת דלק הגיונית, ועם אינטריור בהיר וידידותי שגם אותו לא רואים הרבה במכוניות ישנות. אם הטרנד ימשך, יתכן שבעוד כמה שנים נראה על האוניות לישראל סטיישנים נוספים שבנויים לתלפיות כמו הוולוו XC70, או אולי את הסובארו אאוטבק/פורסטר מהדורות הראשונים. במבט על - כיום המשיכה של דגמים כאלה גבוהה מאי פעם עקב המיאוס של אנשים במכוניות מודרניות עם ארבע מאות חיישנים ושמונה עשר מסכי מגע. ה-W124 ומקביליו מציעים את כל הפשטות הנוסטלגית של פעם כמעט ללא הקרבה בתחום הארגונומיקה, האמינות וה-NVH. כמובן שהז'אנר הזה פחות בטיחותי ודורש טסט פעמיים בשנה עם אישור בלמים, אבל הוא גם מאפשר פתרון תקלות ללא מחשב בחניית הבית ונותן לך להרגיש כמו גבר בסוף התהליך מבלי להוציא דיפלומה במכונאות. בקיצור, זה לא איזו אקזוטיקה סקסית אלא יותר סמי-קלאסיקה שקטה למבינים. הדגם פונה לדמוגרפיה די רחבה של אנשים שמעריכים את מה שיש לו להציע, וגם את זה שלא צריך לחפש אקזמפלר מוצלח במשך חודשים ארוכים או לשלם הון תועפות כשתמצא אותו. זה דגם שאספן קיים יכול לצרף די בקלות לצי ולהשתמש בו ביומיום, ואספן בשאיפה יכול להתחיל ממנו את התחביב.

אבוי, התבלבלתי עם הווינייט האוסטרי/שווייצרי. מביך כפליים בהתחשב בכך שיש לי מדבקה כזאת על האוטו הספרדי בשביל גיחות מזדמנות לגרמניה. הדמנציה מתחזקת מאז שחציתי את גיל 40. 🤦‍♂️

דיר בלאק, על אמירות כאלה בפרהסיה מקבלים חסימה מהאוף טופיק. בהתחלה חשבתי שהלוחית הגרמנית היא לכסת"ח, אבל אז ראיתי את מדבקת כבישי האגרה... כנראה שמישהו אשכרה הביא אותה בנהיגה/מעבורת לארץ. מעניין למה. נראה לי שהגיע הזמן לפתוח שרשור נפרד עם הכותרת ''דגמים שלא ציפית לראות ביבוא אישי'. לא יחסר שם חומר.

זה מה שאני שואל! מילא, יש כל מיני עיירות ספר שבהן באמת אין אלטרנטיבות. אבל פה בפרברי ברצלונה למשל, אני רואה מי עובד במחסנים של אמאזון (איפה שמשתינים בתוך בקבוק כי קונסים אותך על יותר מדי הפסקות ביום) וכמה השכר שם גבוה יותר (ממש לא בהרבה) ולא מבין את האנשים שנוהרים לשם בהמוניהם. אם כבר הייתי במצב כזה, הייתי מעדיף לקבל כמה גרושים פחות אבל לעבוד קרוב לבית ובמפעל שמנהלים אותו בני אדם במקום בקרים מתוכנתים ואלגוריתמים שאי אפשר לדבר איתם בהיגיון.

שמע, כבר היו לנו פה שרשורי-פלצת בנושא זוגיות ובנושא עבודה. בשם היעילות, נראה לי שהפעם אפשר לאחד אותם. איין ראנד, ולצטט את הבכיינית האוטיסטית הזאת בתור תורה מסיני כבר מזמן לא במודה. יש חלופות, השאלה היא כיצד מודדים את ה'טוב יותר' ומה כל אחד מרגיש שהוא ראוי לו.

זה מעלה תהיה פילוסופית שתמיד הייתה לי בנוגע לטבע האנושי: אם התנאים כ"כ גרועים - מדוע כ"כ הרבה אנשים עדיין מסכימים לזה? אם התנאים במחסני אמאזון מסביב לעולם כה מחפירים והמשמעת כה דרקונית - מדוע מאות אלפי אנשים, חוקיים לגמרי וכשירים גופנית ומנטלית, מסכימים לעבוד שם? אם התנאים באובר ואצל שליחי המזון בחו"ל נוראיים כפי שמספרים, עם סיכון גבוה וללא שום ביטוח או ערבות תמורת שכר מינימלי - מדוע עדיין עובדים שם אלפי נהגים מקומיים, לא מהגרים ממדינות מתפתחות או משהו? כשהובלתי צוותי התקנות ולעתים היינו מגיעים למפעלים נטושים שהשירותים בהם היו סכנה סניטרית - מדוע אף אחד מהפועלים לא סירב לעבוד שם והייתי צריך לעשות את זה בשמם? כנ"ל עם כל מוסך ישראלי מצוי ועובדיו. זו באמת תעלומה בעיניי. הרי אם נהגי המשאיות והאוטובוסים בארץ היו מתאגדים ומסרבים לעבוד בתנאים הנוכחיים, אז תוך חצי שנה כבר היו שירותים כימיים ליד כל תחנה שניה בעיר וחניוני מנוחה על כל הכבישים המהירים. יש לזה כסף, יש ידע, יש יזמים שיקפצו על ההזדמנות. אבל אין את הכבוד העצמי ואת היוזמה הבסיסית מצד העובדים כדי לדרוש שיתייחסו אליהם כבני אדם. אז פלא שאף אדם אינטליגנטי לא רוצה לעבוד שם?

את זה דווקא פוגשים לא מעט במדינות מסויימות, בדיוק כמו גברים קופאים בסופר.

כשאתם מדברים על תחומי עיסוק גבריים ונשיים, תפרידו בין מה שאישה יכולה לעשות לבד (למשל לנהוג באוטובוס עירוני או מלגזה) לבין מה שהיא תידרש לעשות בקבוצה (למשל לעבוד באתר בניה או מוסך). אני מניח שההבדל ברור, ומכאן גם הבחירה שלהן להימנע ממקצועות מסויימים.

ועם כניסתן של מערכות דומות באירופה, דרכון נייר הולך לסבך את העניינים גם שם. מה גם שה'איום' הווירטואלי של מה יקרה עם המאגר טרם התממש אחרי קרוב לעשור, לכן אני חושב שכבר אפשר לרדת מהעץ. את הדרכון הנוכחי שלי הוצאתי בתחילת 2017, רגע לפני שהביומטרי הפך למיינסטרים. הדרכון הבא כבר יהיה כזה וכיום אני הרבה יותר רגוע לגבי זליגות מידע אפשריות. ממילא פייסבוק, אמאזון ושות' כבר יודעים עליי הכל ומוכרים את זה לכל דכפין.

אמנם עברו כמעט עשרים שנה מאז ששירתתי בבסיס חיל האוויר הסמוך, אבל עד כמה שזכור לי הכניסה לש.א.ל הייתה אחרי השער של התעשייה האווירית, סמוך לחניון האוטובוסים. היה גם את העניין הפעוט שכדי לקנות בחנויות 'שירות אשראי לעובד' היית צריך להיות... עובד. האם כיום אדם מן היישוב יכול פשוט להיכנס לשם ולקנות מה שבא לו באותם מחירים נוחים שהעובדים נהנים מהם? ואפילו יש שם חניה?

אני לא עוקב אחרי לוח השנה העברי, אבל נדמה לי שחגי תשרי היו לא מזמן. הרבה אנשים קיבלו מתנות מהעבודה שהם לא צריכים, ובחודשים הקרובים יד2 אמור להיות מלא בכל טוב, ממכשירי חשמל קטנים ועד סירים של סולתם ומצעים/מגבות של ורדינון - הכל חדש באריזה ובהנחה של עשרות אחוזים ממה שתפגשו בחנות. היות ומדובר בדירה שכורה ורשמת את מילות הקסם 'ערך לשקל' - הייתי ממליץ להתחיל מסריקה מהירה של המודעות באזור שלכם. אם יש קבוצת וואטסאפ של השכונה וכד' - אפשר לשאול גם שם למי יש מה למכור. את מה שלא תמצאו במקומות האלה, תשלימו בהשקעה מינימלית מאיקאה. נ.ב. שווה לבדוק גם אם מישהו מוכר גיפט-קארדים לחנויות הרלוונטיות בהנחה. לא יודע אם זה קטגוריה קיימת ביד2 אבל ברוב המקומות שגרתי בהם היה לזה שוק נישה.

הנושא תופס תאוצה בתחום האופנועים בשנים האחרונות - מצבר ליתיום קטן עולה פי שניים ומגיע עם אחריות לחמש שנים. מי שמוכן להשקיע מגלה חוויית התקנה נעימה בהרבה (סוללה קטנה וקלה עם מתאמים חלולים שמגדילים אותה למידה סטנדרטית) וביצועים טובים יותר כשהאופנוע אינו בשימוש תדיר. עם זאת, בשביל רוב הרוכבים והנהגים החלפת מצבר זה בעיה שצריך לפתור, רצוי כמה שיותר מהר ובזול. אי לכך, כל עוד ההוצאה המיידית גבוהה יותר והתמורה אינה ודאית, למצברי העופרת המגושמים והרעילים עדיין תהיה זכות קיום ואף שליטה בשוק.

היכן שאתה רואה מעמסה ואי-ודאות, רבים אחרים רואים הזדמנות להשתדרג ולנסות דברים/רהיטים/מכשירי חשמל/שכנים וחברים חדשים. ואם הם יכולים להרשות לעצמם, אז למה לא?

בגדול, התשובה לשאלה תלויה בשלב שבו אתה נמצא בחיים - בערך כמו לתכנן את הזוגיות הבאה שלך. אם אתה צעיר יחסית (לבד או בזוג) ורק עולה על 'סולם הנדל"ן' - אז הגיוני שתקנה את מה שאתה יכול להרשות לעצמך באותו רגע עם מחשבה על שדרוג אחרי 3-5 שנים. אם נכנסים בני זוג וילדים לתמונה, אז כנראה שתרצה לתת להם יציבות ולבחור דירה עם פוטנציאל לשיפוץ/הרחבה שתשרת אותך בעשור הקרוב. ואם הילדים גדולים (וברקע כבר הרווחת מספיק כסף והתקדמת לתפקיד בכיר ומכניס) אז אולי תרצה דירה גדולה ומרווחת עם יותר חדרי שינה מנפשות או אפילו בית פרטי. אני רכשתי את הדירה הראשונה שלי בגיל 37 (מאוחר יחסית אבל ללא עזרה מאף אחד) ואין לי כוונה להביא ילדים או להיכנס לזוגיות שתכלול מגורים משותפים. לכן כנראה שאחזיק את הדירה הנוכחית 5-7 שנים ואז אשדרג לשכונה יותר סימפטית או אולי קרוב יותר למקום העבודה הבא שלי, כי גודל זה לא שיקול חשוב. אילו הייתי רוכש להשקעה, אז כנראה שהייתי מחפש משהו עם פוטנציאל ארוך טווח שאפשר לתחזק בהוצאה מינימלית ולהנות מהכנסה יציבה עם אותם שוכרים ושכנים.

אתה מתאר מצב נדיר למדי שבו יש לך סמכות ויכולת חוקית לפטר ולשכור אנשים לצוות שלך. אצל רוב המנהלים השכירים (במיוחד בתאגידים) זה ממש לא ככה ואנו נאלצים להסתדר עם מה ש'ירשנו'. אני לא מכיר הרבה חברות שבהן מנהל מחלקה מקבל חופש פעולה כזה, אבל שמח לשמוע שאצלך זה המצב.