83' היתה שנה מעניינת - קיצור תולדות הפורד סיירה.

[חן פרחי]

שנת הדגם 83' תזכר ללא ספק כאחת השנים המעניינות ביותר בתולדות הרכב, בניגוד מוחלט לשנת 82' הצחיחה, בשנת הדגם 83' הוצגו מכוניות רבות שהשפיעו רבות על עולם הרכב שנים ארוכות לאחר מכן - פיאט אונו, פיג'ו 205, אודי 100, סיטרואן BX ופורד סיירה - כולן היו בעלות חשיבות עצומה ליצרניהן וכמה מהן אף שינו כליל את פני היצרנים שלהן.

הראשונה בתור היא הפורד סיירה שחוגגת בימים אלו 30 שנה להשקתה.

המותג קורטינה הוצג בשנת 62' ע"י פורד בריטניה והפך מיד לאחר הצגתו למותג מצליח, הן במכירות והן במירוצי הראלי.

כל דורות הקורטינה זכו להצלחה מסחרית גדולה, בעיקר בבריטניה שהיתה שוק היעד העיקרי שלה, מאחר ופורד גרמניה ייצרה את מקבילתה, הטאונוס.

בשנת 76' אוחדו כליל חטיבות פורד האירופאיות, ולמעט שינויים קוסמטיים קלים, מכוניות פורד בריטניה ופורד גרמניה היו זהות לחלוטין.

הדור האחרון של הקורטינה הוצג ב 77', ומדובר היה במכונית שמרנית להפליא, שפנתה לקהל מבוגר יחסית, מתחרה ראשונה במעלה לאופל אסקונה\רקורד.

לדור הרביעי והחמישי של הקורטינה לא היו גירסאות ספורטיביות של ממש, למעט דגמי ה S שהיו מוקשחי מיתלים, כי זה ממש לא עיניין את קהל היעד של המכונית.

ההצלחה המיסחרית היתה גדולה והמכוניות נמכרו היטב.

בשנת 80' הציגה פורד את האסקורט MK3 שהיתה מכונית חדשה לחלוטין, בעלת הנעה קדמית, עיצוב נאה ואווירודינאמי וקו מנועים חדש לחלוטין.

האסקורט החדשה היוותה שיפור עצום לעומת קודמתה, והצלחתה המיסחרית הגדולה היוותה זרז משמעותי להחלטה על פיתוח מחליפה לקורטינה.

בתחילת שנות ה 80' נושא האווירודינאמיות והמודעות לצריכת הדלק החל לצבור תאוצה, ואחד הנתונים " המוכרים" ביותר היה מקדם הגרר של המכונית, ולכן הוחלט שהמכונית החדשה תהייה אווירודינמית, בניגוד לקורטינה הרבועה.

פורד החליטה לעצב את המכונית בעצמה, ולמלאכה נרתמו 3 מעצבים צעירים - יו באנסן, רוברט לוץ ומעצב צרפתי בשם פאטריק לה קוואמן.

בניגוד לקורטינה שהוצעה במרכב 3 קופסות בלבד או סטיישן, המכונית החדשה כלל לא תוכננה כמכונית סדאן, אלא כהאצ'בק גדולה בלבד או סטיישן, צעד נועז למדי מבחינת פורד.

המכונית החדשה עוצבה בצורה שהזכירה ביצה, עגלגלה ובעלת חרטום מעניין ושטוח.

נתון מקדם הגרר של המכונית עמד על 0.34, נתון מצויין לזמנו, על אף שהמכונית לא השתמשה בשמשות מושטחות או מודבקות.

סקיצות העיצוב הנועזות יחסית הוצגו בפני הנהלת פורד וזו בתורה נתנה להם אור ירוק להמשך.

גם הצד המכונית זכה לשינוי דרמטי למדי; בניגוד למקובל באותה תקופה, פורד החליטו להותיר את ההנעה האחורית על כנה, ובצעד מעט תמוה, שגרר לא מעט ביקורות, להמשיך להשתמש במנועים המיושנים של הקורטינה, משיקולי עלויות פיתוח.

לעומת זאת, מערכת המיתלים שונתה מהיסוד; את מקום הסרן החי של הקורטינה תפס מיתלה אחורי נפרד מסוג זרועות עוקבות, את מיתלי עצמות העצה הכפולות מלפנים תפסו מיתלי מקפרסון מודרניים ומסרק ההגה הוחלף.

העיצוב הפנימי היה מודרני ונעים לעיין, גם אם הוא נפל בחדשנותו מזה החיצוני.

כאמור, יחידות הכוח הגיעו היישר מהקורטינה - מנועי פינטו בגירסאות ה 1.3, 1.6 וה 2.0, כולן מוזנות מאייד, ואילו גירסאות ה V6 עשו שימוש במנועי קלן בנפח 2.0, 2.3 ו 2.8.

תיבות ההילוכים היו ידניות, 4 הילוכים בגירסאות הזולות ו 5 הילוכים ביקרות יותר.

בשל אילוצים שנעו מהעיצוב החדשני, נאלצו פורד לפתח גיר אוטומטי חדש לחלוטין למכונית, עם נעילת מומנט להילוך ה 3.

רמות הגימור היו כמקובל בפורד - L, GL, וגיהה.

רמת הגימור L כללה בערך כלום, ה GL היתה מאובזרת יותר וכללה לוח בקרה שחיווה מידע על מערכות שונות ברכב, ואילו הגיהה כללה איבזור מותרות בדמות חלנות חשמל ונעילה מרכזית, כמו גם ריפודים מהודרים.

לצורך ייצור המכונית הוסבו פסי הייצור בקלן שבגרמנייה ובדגנהם שבבריטניה, להרכבה אוטומטית שחלקה הגדול בוצע בידי רובוטים.

המכונית החדשה נקראה סיירה ותוכננה להיות מושקת בתערוכת פריז 82'.

כשהוצגה הסיירה בתערוכת פריז היא קצרה תשואות מכל עבר, כשמחמאות גדולות ניתנו לעיצוב המקורי והנועז.

מעט לאחר מכן הוצגה המכונית בפני עיתונאי הרכב האירופאיים, וגם אלו חלקו שבחים למכונית, בעיקר בשל השיפור העצום בהתנהגות הכביש ונוחות הנסיעה לעומת הקורטינה.

לעומת זאת, נמתחה ביקורת על השימוש במנועים המיושנים והעייפים, כמו גם איכות לא מושלמת של פנים המכונית.

קהל הלקוחות השמרן של פורד, לעומת זאת, התלהב הרבה פחות מהעיצוב המקורי והנועז, והמכונית החדשה לא נמכרה כצפוי.

על מנת לעורר מעט את המכירות הרדומות משהו, הוצגה ב 83' גירסה ספורטיבית שנקראה XR4I שהשתמשה במנוע ה 2.8 הוותיק עם הזרקת דלק אלקטרונית ו 150 כ"ס.

ה XR4I יצרה במרכב 3 דלתות בלבד, בתצורה שהיתה ייחודית לה בלבד, וכללה זוג חלונות צד אחוריים, בניגוד לדגם ה 3 דלתות הרגיל.

הסיירה יוצרה בשנתיים הראשונות ללא שיניים משמעותיים, למעט השמטת מנוע ה V6 בנפח 2.0 לאחר שנה וחצי.

בשנת 85' בוצע במכונית שינוי קוסמטי קליל בחרטות המכונית ונוסף מנוע 1.8 עם 90 כ"ס להיצע.

מנוע ה 2.0 קיבל הזרקת דלק אלקטרונית והספקו עלה ל 115 כ"ס סבירים, ששימשו את דגמי ה S הסמי ספורטיביים.

בשנת 86' הופסק ייצור ה XR4I והחל בייצורן של גירסאות ה 4X4 עם אותו מנוע V6.

את מקום הגירסה הבכירה החליפה הסיירה קוזוורט, שעשתה שימוש בנוע פינטו משופר בעל זוג גליל זיזים עליונים ומגדש טורבו והספק מרשים של 204 כ"ס.

המכונית פותחה על מנת לשמש במירוצי ראלי, ופורד היתה חייבת לייצר 5000 מכוניות כאלו על מנת לאפשר את השתתפותן במירוצים, אך ההצלחה גרמה להם להמשיך הלאה.

לקראת 87' עברה הסיירה מתחית פנים משמעותית למדי; לאחר 4 שנים מיום הצגתה, הופיעה גירסת 4 דלתות של המכונית, שנקראה באנגליה "ספיר".

אמנם העיצוב המקורי אבד, אך המכונית בעלת תא המטען הנפרד נראתה פרופרציונאלית ונאה.

גם דגם ההצ'בק עבר שיניוים עיצוביים.

הגיר האוטומטי המקורי הוחלף בגיר ZF בעל 4 מהירויות, המאייד המקורי של פורד,ה VV הוחלף המאייד וובר כפול, ואפילו המפתח הוחלף במפתח החדש שילווה את מכוניות פורד עוד שנים ארוכות.

בשנת 89' בוצעו בסיירה, שהחלה לאבד מעט גובה במכירות, שינויים מכאניים די משמעותיים;

מנוע ה 1.8 הוחלף במנוע CHV בנפח זהה שיוצר בארה"ב ומנוע ה 2.0 הוחלף במנוע חדש לחלוטין בעל זוג גלי זיזים עליונים והספק מכובד של 125 כ"ס.

השיפור מגירסת ה 2.0 הקודמת היתה עצום, וסוף סוף המכונית יכלה למצות את הפוטנציאל הגדול שהיה טמון בה.

גם גירסת הקוזוורט עברה שינוי - ההנעה הפכה להיות כפולה והגיר הוחלף בחדש (MT75) ונעים יותר לשימוש.

בגירסה זו הסיירה הציעה ביצועים מעולים ששולבו בהתנהגות כביש ברמה גבוהה, וזכתה לשבחים מכל עבר.

בשנת 90' עברה הסיירה את מתיחת הפנים הקלילה האחרונה שלה, בדמות הכהיית הפנסים ושידרוג האיבזור בתא הנוסעים.

בתחילת שנות ה 90' דעכו מכירות הסיירה, והיה ברור לאנשי פורד שחייבים לתכנן מכונית חדשה מהיסוד, ואכן בשנת 94' הוצגה המונדאו שהיתה בעלת הנעה קדמית.

הסיירה יוצרה, בנוסף לגרמינה ובריטניה, גם בדרום אפריקה, בלגיה ודרום אמריקה, וגם שם זכתה להצלחה מכובדת למדי.

לארץ הגיעה הסיירה בתחית שנת הדגם 83' בגירסאות 1.3 ו 1.6 שהיתה יקרה בהרבה, עקב מדרגת המס, ובנוסף הגיעה גם גירסת ה 2.0 גיהה שנועדה לנגוס במכירות הוולבו 240 והפיג'ו 505 ששלטו בשוק המכוניות בעלות מנוע 2.0.

גם כאן זכתה הסיירה להצלחה מכובדת, כשעיקר המכירות היו דווקא בגירסת ה 1.6 היקרה יחסית, ואילו גירסת ה 2.0 לא זכתה לתפוס פלח שוק משמעותי.

הגירסאות הספורטיביות לא נמכרו כאן, כדי לא לפגוע בתדמית המבוגרת של הסוכנות, וחבל.

לסיירה שמור מקום של כבוד בתור ניידות משטרה, הן בבילוש והן כניידות תנועה בעלות מכמונות מהירות - כולן היו בעלות מנוע 2.0 ותיבה ידנית, והן החליפו בהדרגה את הקורטינות.

סך הכל הסיירה תזכר כמכוניות טובה לתקופתה, נועזת בעיצובה ובעלת הנעה לא שגרתית, שהשלימה היטב את קו המוצרים המתחדש של פורד, ומשנה הבאה היא יכולה להרשם כרכב אספנות.

שבת שלום לכולם !

[צביקה.]

שלום רב !

סקירה מדהימה של פורד סיירה , דגם פופלארי מאד של שנות השמונים, והתשעים המוקדמות, ששירתו אפילו את צי המשטרה , בדגמי המנוע הגדולים.

שאפו כמו תמיד לרב הפורום חן פרחי, על הסקירה המעניינת.

בברכה

צביקה

[elibaba]

אני זוכר שכשראיתי אותה לראשונה בילדותי, הסיירה נראתה כמו חללית עתידנית ביןמכל האסקונות והסובארו.

 

העיצוב של פטריק לה קוואמה (אחראי גם על האוונטיים, מגאן 2 ועוד הרבה רנו) עדכני גם היום.

 

איכות החומרים במודל שנת 88 של חברתי דאז היתה משובחת, הכל החזיק מעמד יפה וחזק, רק המנוע עם גיר 4 ההילוכים הידני היה חלש וזולל דלק.

[kanfi]

אני זוכר שהיא הושקה, התלהבנו ממנו כילדים, מהמראה העתידני שלה, ביחס לרכבים הנוכחיים על הכביש

[נהגת שודים]

חן תודה רבה על הסקירה.

 

 

 

 

 

ל'

[סולל הדרך]

כמו תמיד, מעניין לקרוא ולהחכים.

 

שבת שלום.

[nfoffman]

כרגיל...סיקור מרתק

 

[חן פרחי]

אני זוכר שכשראיתי אותה לראשונה בילדותי, הסיירה נראתה כמו חללית עתידנית ביןמכל האסקונות והסובארו.

 

העיצוב של פטריק לה קוואמה (אחראי גם על האוונטיים, מגאן 2 ועוד הרבה רנו) עדכני גם היום.

 

איכות החומרים במודל שנת 88 של חברתי דאז היתה משובחת, הכל החזיק מעמד יפה וחזק, רק המנוע עם גיר 4 ההילוכים הידני היה חלש וזולל דלק.

מעניין שמרבית המכוניות שהוצגו בשנת 83' נראות טוב גם במונחי ימינו.

הפיאט אונו, מרצדס 190, פיג'ו 205 ואודי 100.

ושי לזה סיבה; שוק הרכב בסוף שנות ה 70' היה מאד לא יציב, ויצרנים רבים היו נתונים במשבר כלכלי, מה שמנע מהם להציג דגמים חדשים.

בתחילת שנות ה 80' החליטו רבים מהם ליטול סיכון ולפתח דגמים חדשים לחלוטין, ולרובם ההימור אכן הצליח.

איכות החומרים בדגמים הראשונים של הסיירה היתה נמוכה יחסית, ודי מהר הן התפרקו והתבלו.

במתיחת הפנים של 87' הנושא טופל ושופר, גם אם לא הגיע לרמה של האודי 80, למשל.

חבל רק שפורד לא הלכו עוד צעד ופיתחו יחידות הינע חדשות במקום להשתמש במנועים הקשים והרועשים של הקורטינה, שבנוסף היו כבדים פיזית.

[אסף הופמן]

באמצע שנות התשעים הייתה לי אחת כזו לבנה 1600L. ליוותה אותי בשלבים החשובים בחיי מסטודנט רווק, דרך נישואיי ותחילת הקריירה עד שהליסינג הכניע אותה בראשית שנות האלפיים.

זכורה לי כאחת המכוניות המהנות לנסיעה גם במושגים של היום. הייתה מגהצת את פסי ההרעדה ברחוב, נצמדת לכביש ומשייטת בנוחות נעימה בכל מהירות. אמנם האצה ברמזורים וצריכת הדלק לא היו מהצדדים החזקים שלה אך מה שהכריע לטובת הליסינג היה המזגן. עד היום מצטער שמכרתי אותה בגרושים במקום לשמר.

כשאגדל אקנה לי פורד סיירה...

[renault5]

תודה חן על הסקירה.

[adig1971]

סקירה מדהימה, תודה חן חן

[חן פרחי]

תחום נוסף בו הסיירה היתה די חלוצית היה דווקא במערכת הבלמים; משנת 87' והילך הסיירה הוצעה עם אופציה ל ABS אלקטרוני "אמיתי", שלא כמו המערכת המכאנית שהוצעה באסקורט\אוריון.

לסיירה בעלת ה ABS היו חישוקי גלגל בקוטר 14', על מנת לפנות מקום למיכלולי המערכת, ובלמי דיסק מאחור.

[jlavi2002]

היום בפרברי כפר סבא, VOLVO 740 "תקועה בצידי הכביש. כשחלפתי על פניה חשבתי "איפה חן פרחי שדילג על יצירת שנת 1982 לטובת הפורד סיירה ? ''

בצ.ה.ל החליפו הסיירות וולו 144 ודודג דארט חבוטות כרכב תתי אלופים.

[אסף בקר]

חנציקלופדיה - תודה עבור הסקירה המהנה,

 

הסיירה, אודי 100, וולבו 760 - הוצגו במהלך 82' (והתמודדו על כתר 'מכונית השנה 83')

205, אונו, מרצדס 190 ו-BX, הגיעו במהלך 83' (התמודדו לשנת 84')

[razmel]

מה שבקר אמר.