יבגניפ

למה מרוקאים? והם בהחלט ערסים ובבונים. אני לא הייתי מתנהג ככה בגיל 18. ואתה יודע מה? גם לא בגיל 10. כולל חוסר הכבוד הבסיסי למרואיין, שמבקש מהם לזוז, בזמן שהם צוחקים עליו בפנים, או מניחים עליו ידיים כאילו הוא אחד מהחבר'ה שלהם. כל בעיה בעולם אפשר לפתור ב"מה הם כבר עשו?". על זה בדיוק השרשור. על זה שהמדינה נכבשת על ידי אנשים אלימים ואגרסיביים מהזן שלהם, שהיום בתור ילדים הם חושבים שזה בסדר להתנהל כמו קופים מול מצלמה ולהציק לאדם זר, מחר הם יטוסו לחול ויתקיפו דייל שלא מוכר להם שוקולד, מחרתיים אחד מהם ידפוק מכות לאיזה ערבי במחסום ובשבוע הבא אחד מהם כמעט (או לא כמעט) יתנגש בי או בך, כי מה זה כבר לעשות מה בא לך בכביש.

אתה לא יכול למשוך קרן השתלמות לפני שעברו 6 שנים מרגע תחילת הצבירות בכלל או מהמשיכה הקודמת (או לפחות לא יכול בלי לשלם מס). כשאתה עובר מקום, המעסיק יפקיד את הכסף בקרן חדשה, אבל אתה לא מאבד את הוותק, לכן גם אם מחליפים עבודה כל שנה, אחרי 6 שנים אפשר למשוך את הכסף מכל הקרנות שנוצרו בדרך.

למי שעדיין לא ראה: פקח של רשות הגנים מתראיין, בזמן שהוא מוקף במיטב ילדי ישראל, נראים בגיל צבא \ קצת לפני צבא. כמובן, בשלב מסוים עוברים לשיר שירי הלל לישראל. לא יודע מה כבר אפשר לכתוב על זה. זה העתיד.

זה נורא באוויר, אבל אל תשכח להוסיף לחישוב כזה את העלויות הנוספות של דלק + שחיקה של צמיגים, בלמים וכו' וכו'. רק לצורך הפרופורציה: בכוכב יאיר היינו משלמים 250 - 300 שח רק על השתתפות בסשנים של 20 דק' נהיגה בערך במצטבר. אם תוסיף לזה את עלויות הדלק, כדי להגיע לכל מסלול שלא נמצא במרכז הארץ, עלויות הדלק שנשרף על המסלול והשחיקה - תגיע לסדר גודל של 600 שח לכל הפחות, בחישוב גס - סכום שאין באמת כל כך הרבה אנשים בארץ שירצו להוציא אותו על ימי מסלול אפילו פעם בחודש. בשורה התחתונה, אולי באמת גם יהיה מסלול סלול שם, אבל אני מאוד בספק אם הוא יהיה בתפוסה מלאה, אלא אם יוקם באמת קרוב מספיק לתל אביב.

אבירם, אני לא מאוד מעורב בתחום, אבל להבנתי גם יזמים שרצו לבנות מסלול נבלמו בעבר על ידי הביורוקרטיה, ובתוך זה ראשי ערים שלא רצו מסלול בקרבת עירם, בעיות של שינוי ייעוד של קרקע ועוד. כמו כן, כנראה שגם מה שישה ושי כותבים זה נכון. שמעתי בזמנו שבמדינות אחרות הממשלות מתקצבות מסלולים, אני יודע שזה מה שקורה במסלולי פורמולה 1. מצד שני, אם כוכב יאיר ובית שאן מצליחים להיות רווחיים, אולי זה ריאלי שזה יעבוד גם למסלול קצת יותר גדול.

כן, כנראה בכל מזרח ברה"מ הציעו לנשים לעשות הפלה. מצד שני, בחלק מהמקומות אמרו לאנשים לפתוח חלונות, כי קצת קרינה זה אפילו בריא. אגב, כמה מהאנשים שטיפלו באתר מיד לאחר האסון גם עלו לישראל לאחר מכן. לא בטוח כמה מהם עדיין בחיים.

לצערי, my point exactly. אני חושב שזה מושרש בחינוך כאן, בערך מגיל 0.

אתה חושב שזה עניין של הומגוניות? אתמול, סתם לדוגמא, חתכה בכביש איזו פרחה בג'יפ. צפרתי. כשעקפתי אותה, זכיתי לתנועות ידיים קלאסיות "מה קרה?! מה אתה רוצה?!" מצד הפרחה ומצד אימה, שישבה לידה. ואני תוהה: כמה מאזרחי ישראל היהודים (באחוזים) מבינים שהם עושים משהו פגום, כשהם עוברים על החוק או על נורמות חברתיות מקובלות (כמו להדחף בתור)? כי המקרה הדבילי הזה בכביש מבציע גם על מה שכתבו עידן ואחרים (אגרסיביות), אבל הוא גם מעיד על זה שלהמון אנשים כאן איך בכלל מודעות לזה שמשהו מכל מה שהם עושים הוא פגום או לא חוקי.

אייל, אפשר להתעניין מה זה ניידת אור ירוק? או שאולי לא הבנתי אותך נכון..

מדהים כמה מאמץ הם משקיעים בחרא הזה.

בהחלט חדשות טובות. מקווה מאוד שייסלל גם מסלול אספלט שם.

לחובבי ז'אנרים קצת אחרים: קניתי השבוע את באנר סאגה. משחק די שונה, ומאתגר. סובב בעיקר סביב קרבות שמנוהלים בתורות, על משהו שקצת מזכיר לוח שחמט. לא משחק קל בכלל, אבל כזה שמושך אותך כל פעם לחזור, גם אחרי rage quit.

אחד המקרים שבהם אני חושב שכדאי לשתף את זה גם עם משטרת ישראל.

הקפצה בשביל ההתרשמות שלי, שלא מספיק מעמיקה לשרשור נפרד: אז גם נדחסתי למיאטה, והדבר הראשון גיליתי עליה, זה שתנוחת הישיבה בה לא ידידותית לנמוכים שבינינו. המושב לא מתכוונן לגובה (לפחות על פי מה שמצאתי באינטרנט, טען הנציג וראיתי בעצמי), ומה שנשאר לי זה לכוונן את המשענת, ולדחוף את עצמי כמה שיותר קדימה, כדי להרגיש שאני רואה מה קורה. התחושה היא קצת קלסטרופובית, כשהמראה המרכזית צפופה מעלי, אבל המושבים תומכים ונוחים למדי, ובאופן כללי, הרכב לא מרגיש כאחד שישבור לך את הגב גם בתור daily. למרות שהרכב מגיע עם אבזור די נרחב (לא טרחתי לקרוא בקטלוג, מבחינתי מערכת המולטימדיה זה לא שיקול ברכישת רכב), דווקא הקונסולה שמאחורי ההגה ניראת קצת מיושנת, עם תצוגה אפורה, שלא ראיתי כבר די הרבה זמן. בכלל, מעבר לפוזה של הרודסטר, הרכב לא מרגיש יוקרתי מדי, בטח לא בהתחשב בזה שהוא עולה 240 אלף שקלים חדשים. גם ידידת ההילוכים המהוללת של מאזדה מתגלה כלא נוחה, לפחות לא עבורי. אומנם היא קצרה, אבל ציפיתי, משום מה, להעברה חלקה הרבה יותר, שלא קיימת שם בפועל. יוצאים מהחניה. הנהג לפניי כנראה קצת יותר מבין עניין ממני, ואולי לא. בכל מקרה, בקרת היציבות מנותקת, ואת ההשפעה של זה אני מגלה כשאני חוזר לגז עם הגה מופנה, והרכב מנסה לעשות לי מיני ספין, שכמובן לא יותר מדי קשה להשתלט עליו במהירות אפסית. ממשיכים לכיוון איילון, לאותו הסיור הקצר שעשה ערן. לצערי הכביש פקוק, למרות שאנחנו בחג, אין לי כמעט הזדמנויות לעקוף או להאיץ. הישיבה הנמוכה גם מחזקת את ההרגשה שאני לא לגמרי בטוח מה גודלו של הרכב, ואני גם מאוד מהסס בעקיפות. בנקודות שכן יוצא להאיץ קצת יותר, הרכב מגיב בשמחה. זה לא מטוס קרב, אבל ההאצה בהחלט מורגשת, וגם הגג הפתוח תורם להרגשה. גם את הסאונד של המנוע די אהבתי. הוא לא מוקצן, אבל בהחלט נשמע. בפניות המעטות ביותר שיש לנו הרכב בולם בלי דרמות, "נעים", כמו שערן קרא לזה, וקצת פחות חד ממה שציפיתי. חוזרים בחזרה, ובעיקר עומדים בפקק. גם ברחובות של דרום תל אביב, שעוברים התעללות קשות לכבוד הרכבת הקלה, הרכב מתגלה כנח למדי, ולא שובר את הגב. ומה בסופו של דבר? מהמעט שחוויתי, זה בהחלט נראה כמו רכב שיכול לדרוש מנהג לעבוד, גם מבלי להגיע לקצב פסיכי. ברור לי שבכביש פנוי ועם יותר בטחון עצמי והכירות, אפשר לנהוג אותו יותר מהר וחד ממה שהתאפשר לי. עם זאת, אני לא בטוח שאני אישית יכול למצוא בו תנוחה הגיונית מספיק, כדי להרגיש בטוח במה שאני עושה. לצערי לא נהגתי בדורות הקודמים, ולכן לא יכול להשוות. קשה לי גם לשפוט אם הוא שווה 240 אלף שקל, אבל אני חושב שהיבואן היה עושה יותר בשכל אם היה מביא גרסה ערומה, ומתמחר אותה בהתאם.

מסמלת קיבלתי כבר מחירון בעבר. בצ'מפיון, לעומת זאת, צחקו עליי בפנים כשביקשתי יותר מ80% על רכב שלהם. האמת שהיום, בעייני, זה גם שיקול מאוד מרכזי ברכישת רכב חדש, לא פחות מהמחיר. אבל זה לוקח את השרשור למקום אחר, ואחר כך שוב יטענו שאני סובל מסנדרום סטוקהולם

אני גם חושב ש20% זה לא סביר. ויותר מזה, כשזה רכב שלהם, אני מצפה מהם לתת קנס אפילו נמוך יותר, כדרך להראות ללקוח שהם מאמינים בזה שהרכבים שלהם שווים משהו בשוק גם אחרי כמה שנים. (שוב, "הם" זה כל יבואן)

אני לא כ"כ מבין מה רוצים מאלעד. כן, זה מעצבן שמפרסמים נסיעת מבחן, ובפועל מושכים אותך להרשם לאיזה משהו סתמי. אני כן זכיתי ליחס טוב מלובינסקי בכל מה שקשור לנסיעת מבחן ב208 (אם לא נתייחס לזה ש-30 דק' זו לא נסיעת מבחן רצינית של ממש לספורטיבית, אבל זה מה שמקובל אצל כולם או אצל הרוב). אבל התחושה הכללית היא שאתה צריך לשכנע יבואנים שאתה לקוח רציני, כדי שיתייחסו אליך. נהג לילה, הקטע עם הטרייד אין גם מעצבן באופן כללי (ולא רק מול לובינסקי). מצפים ממך לקנס שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים על הנוחות שבטרייד אין, וגם לוותר על כל סיכוי להנחה אפשרית.

מצטרף להמלצה החמה לפנות לעו"ד, או ארגון זכויות עובדים, שיכול לעזור עם זה. מקומם שזו השיטה ושמצפים ממך ללכת ולריב עם הגנב.

מעניין, באמת לא שמתי לב לזה כשרפרפתי בסקירות, ובאמת הרבה ממה שראיתי זה לגרסה המאובזרת יותר. כנראה שגם פה חשוב לקרוא את כל הפרטים הקטנים.

יואל, מפתיע שגם אחותך לא חטפה. כמה צפירות. למה כולם חייבים להיות ערסים אגרסיביים? :\ עריכה: אביה סיכם את זה מעולה.

1. Abarth 500. הרכב אצלי כבר 3 שנים, ואני עדיין נהנה מכל רגע איתו. לא, הוא לא מושלם, ויש לו מגוון חסרונות, אבל הוא מאפשר לי לנהוג בדיוק כמו שאני רוצה, מצד אחד עם תחושה הכרחית שמשהו קורה ואני לא על אוטומט, ומצד שני בלי דרמות מוקצנות. 2. Alfa Romeo Mito QV. זה היה הרכב הראשון שהתחלתי לקחת איתו שיעורי נהיגה מתקדמת, ביקורים ראשונים בכוכב יאיר וגם גיחות לנ"ה. רגע המשבר הגיע אחרי החזרה מהרינג, והתחושה המתגברת שאני פשוט לא נהנה לנהוג ברכב הזה, בעיקר בגלל ההגה. 3. VW Polo GTI. האמת שמבחינה אובייקטיבית אולי הרכב הזה יותר טוב ממה שאני זוכר אותו. נקנה כי רציתי רכב קטן ומהיר. לא נצלתי אותו בשום צורה שהיא, מעבר, אולי, ליציאות ברמזורים.

בהמשך לדבריו של ישה ו-Actfit, גם אני תהיתי לאחרונה איך זה שכולם היללו כ"כ את הפג'ו, ופה בפורום התגובות קצת יותר פושרות (כולל גם ההתרשמות האישית שלי). תשובה אמיתית אין לי, אבל ברור שבסופו של דבר זה רק מוכיח כמה זה חיוני לנהוג ולחפש את החיבור שלך עם כל רכב כזה לפניי רכישה פוטנציאלית

יפה, מזכיר לי גם את חוסר החיבור האישי שלי ל-208, על אף היתרונות הרבים, אם מסתכלים על הרכב כמכלול.

ברוב החוזים בהייטק המשכורת מתפצלת בערך כמו שתיאר אר אנד בי. לגבי הסעיף השני - אני לא לגמרי בטוח שהוא חוקי, ובכל מקרה קצת הזוי. הנורמה זה חודש מראש לשני הכיוונים.

חושב שזה מאוד לא לגיטימי לא להציע אופציות, גם אם חבילה מצומצמת, לעובד. גם ככה מקבלים סכום זניח ביותר, אבל זה נותן לעובד להרגיש יותר "חלק מהעסק", וזה גם באמת יותר רלוונטי כשמדובר בחברה קטנה.