יבגניפ

שוגיפלקס, לפי הכתבה הזו יש למעלה מ-150 אלף ישראלים אשכנזים עם אזרחות כפולה. אין לי מושג מתוך כמה פוטנציאלים, אבל בהחלט אם לשפוט עפ"י האנשים סביב, רבים וטובים מנסים להוציא דרכון זר, גם אם לא מתכוונים להגר בעתיד הנראה לעין.

ההבדל הבסיסי בין רוב המדינות המערביות לישראל הוא האידאולוגיה. בארה"ב או קנדה אפשר פשוט לחיות. פה אתה "זוכה" להיות חלק ממופע קרקס לאומני, עטוף ברגשות מעורבים של בטחון מופרז בעליונות תרבותית וגזעית מחד, ונחיתות המושפעת מ2000 שנות גלות מאידך. אגב, אני קורא עכשיו את "המפקד האליון" של יגיל לוי. ספר שמנתח את התמורות שחלו ביחסי דת - צבא מאז הקמת המדינה. שוגיפלקס, ממליץ לך לקרוא, למרות שזה לא משאיר מקום לאופטימיות. שינויי הכוחות בחברה הישראלית (ובתוך זה גם בצבא) בעשורים האחרונים ממש, אבל ממש לא מבשרים על כך שהולך להיות יותר טוב. עריכה: שוגיפלקס, מן הסתם קשה להשוות את נתוני ההגירה לישראל לנתוני הגירה למדינות אחרות. זו מדינה שמכוונות לעם מסוים, שחלקים ממנו, בטח אלו שבוחרים לזהות את עצמם ככאלו, עדיין סובלים מאנטישמיות וימשיכו לסבול ממנה בעתיד הנראה לעין. עכשיו שאלה אחרת: אתה יודע כמה אשכנזים בישראל טרחו להוציא דרכון זר?

אני חושב שאולי הדבר הכי בעייתי ב"רמת החיים" בישראל, ככותרת כללית, זה נושא הדיור. זה נכון שאפשר לחיות בפריפריה, אבל הכל נפגע כתוצאה מזה, כי זה מקיף המון תחומים, החל מרמת מערכת החינוך ועד להצע המשרות. מן הסתם, גם בארה"ב לא כל המשתייך למעמד הביניים חי במגדלי יוקרה במנהטן. אבל אני חושב שכמו שפיינדר תיאר, אין התאמה, או לפחות היא לא מורגשת, בין רמת הכנסה שלך בארץ לבין מה שאתה הייתה מצפה שתהייה מסוגל להרשות לעצמך, בהשוואה למקומות אחרים. וכן, הוצאות דיור זה חלק מזה. אני לא חושב שיש מקום לאופטימיות בהקשר הזה, אבל זה ויכוח סרק כי אף אחד מאיתנו לא נביא. רק צריך לזכור שיש משהו אחר, שאי אפשר לכמת בכסף ואין לגויים ולנו כן יש, וזה חינוך לחרדה קיומית מגיל 0. רק בשביל לא לראות את הילדים שלך גדלים לתוך זה שווה לבדוק אלטרנטיבות אחרות.

לדעתי גשר ברוקלין זו התצפית הכי יפה שאפשר לקבל על מנהטן כמעט מבחוץ. מאוד כדאי לבקר שם ובאזור שסביב (dumbo או משהו כזה). במנהטן עצמה אהבתי יותר את החלק התחתון (lower east side, soho, האזור של האוניברסיטה). יש שם גם את פארק ה-high line, שדי חיבבתי. בצד השני יש את שאריות השכונה היהודית מפעם, ובתוכה גם הדלי המפורסם. לי אישית האוכל שם עשה קצת כאב בטן, אבל זה רק אני בתחום האוכל, המקום שהכי נהנתי לאכול בו בניו יורק הייתה מסעדת דים סאם בשם Jing fong. נראה כמו חדר אוכל של הצבא הסיני, וגם זול, אבל התור שיש שם בכניסה בשעות הצהריים יכול להעיד יותר טוב מכל דבר אחר על טיבו של המקום.

אני לא חושב שזה קשור רק לביבי. אני חושב שזה קשור לשינויים עמוקים יותר בישראל, סדר עדיפויות, עלייתם של מעמדות שונים, שהם גם חלק מאותה מהפכה הפוליטית. זה לא רק הליכוד או העבודה. זה בדיוק העניין. זה לא רק האג'נדה הכלכלית או המדינית של מי שעומד בראש המחנה הנבחר..

העולם הרבה יותר מורכב מ"שוק חופשי" ו"סוציאליזם". מונופולים קמו ופורקו גם בארה"ב. וועדי עובדים חזקים קיימים גם שם. ודווקא המשברים שם יכולים אולי ללמד מה קורה כשהרגולטור חלש מדי או לא עושה את עבודתו. אי אפשר כל הזמן למדוד את המצב בעולם בגישה שמאמינה שאם משהו מצליח, אזי זה סממן לשוק חופשי, ואם משהו עובד פחות טוב, אזי זה סממן לכלכלה סוציאליסטית. עם כל הכבוד למהפכה הפוליטית כאן, מי שכוחו עלה בזכות זה, אלו הם לא רק אבירי השוק החופשי, אבל גם נציגי העולם הדתי על כל המגזרים שלו. בהתאם ישראל עוברת מכלול של שינויים. פן אחד שלהם הוא זה שהיום ומחר בטקסי יום השואה ייאסר על נשים וילדות לשיר במגוון מקומות, בתוכם גם אונ' בר אילן. פן אחר הוא שמימלא מצבן של האוניברסיטאות הולך ומתדרדר, כשבני עשירים מספיק פשוט יכולים לקנות לעצמם תואר + נטוורקינג בבינתוחמי או כל מקום דומה. החיים כאן, כמו בכל מקום, הם מכלול. ואתה צריך להיות מאוד תמים כדי באמת להאמין שהמדינה הזו מציעה משהו יותר אטרקטיבי לאדם ממעמד הביניים, מאשר כל מדינה אחרת במערב. אבל, שוב, כמו בכל שרשור דומה, אנשים שהם אולי קצת יותר מבוגרים ונמצאים בפוזיציה נוחה וטובה כאן, פשוט לא מסוגלים להבין שיש גם אחרים.

מביני העניין שם שמרו נאמנות לאלפא

שוגיפלקס, ממה אתה כל כך מבסוט ומתלהב? ה-oecd קוטל את ישראל בלא מעט פרמטרים, כמו למשל כל מה שקשור לחינוך. את תעשיית הייטק הישראלית אתה מכיר? היא לא קיימת כמתנה שקיבלנו מבורא עולם במעמד הר סיני. היא תוצאה של השקעת המדינה באקדמיה. אבל כשזה כבר לא בסדר העדיפויות, למה נראה לך שעוד עשור אפילו ימשיכו לצוץ כאן סטארטאפים מוצלחים? מכח האינרציה? אגב, שכחת איזו קבוצת אינטרס קטנה בפרוט שלך. אלו שרצו יחידות נפרדות בצבא, והקימו איזה ארגון חצי מחתרתי לאחר מלחמת יום כיפור, והיו הראשונים בערך שהיו מוכנים לעימות פיזי עם הצבא, ואלו שמנהיג הראשון שלהם בתוך הצבא הסתובב בין שרים כדי לשכנע אותם לגרום לצבא להיות יותר התקפי ואלו שגם היום מקבלים יותר כסף ממני בחינוך.

חן, המון פשרות נעשו במדינה הזו בשנות קיומה, וזה לא משהו שהולך ומשתפר. אפשר להשלים עם המון דברים. עם מיסים גבוהים, עם שירות צבאי בכפייה לסירוגין, עם מחירים גבוהים, עם שיטה כלכלית מרקנטילית ומתעדפת תוצרת מקומית גם אם זה דופק את הצרכן, עם כפייה דתית וגברים מבוגרים שמתחרמנים מילדות קטנות, מערכת חינוך וביראות שקורסות ומה לא. אבל כשיש לזה מטרה. ב-1948 אולי הייתה מטרה. היום אין. איך הסבלנות תעזור? במה? בפארסות כמו פרויקט הרכבת הקלה? במצב הבטחוני? סבסוד מתנחלים וחרדים? אבטלה והעדר שילוב בקרב הערבים? במה?

יש גם צמתים כאלו בתל אביב, כשבאים מכיכר המדינה לכיוון ארלוזורוב, ורוצים לפנות שמאלה לכיוון כיכר רבין. הוייז לקח אותי משם פעם, ואני פשוט לא לנסוע שם, גם כשהוא ממליץ. הפתרון הוא להיות מנומס, או להמשיך ישר, כמו שהציע רוני.

אני את נסיעת המבחן שלי ב-208 עשיתי בסוכנות שליד פלמחים. הסוכן שישבתי איתו היה סופר נחמד, אם כי לא הפגזתי אותו בשאלות (לא היה לי כ"כ מה לשאול - עניין אותי רק לנהוג). מציע לך שתנסה לדבר איתם. אתה יכול לקרוא כאן את הביקורות של החבר'ה שנהגו ב-208, כדי להתרשם מהן. יש גם ביקורת על הפולו שפורסמה כאן, ואנחנו עדיין מחכים (באמת ולא בציניות) לביקורת של סטיו - חבר הפורום שקנה פולו GTI. אישית, נהגתי ב-208, ולא עפתי, אבל זה רק אני. כדאי גם לזכור שבקרוב אמורה להגיע קורס OPC, שתתחרה גם בקטגוריה הזו. מכיוון שמדובר במכוניות חזקות ומהירות, מאוד חשוב לנהוג ולראות איך אתה מרגיש עם כל רכב - תנוחת ישיבה, בטחון בנהיגה וכו'.

רומן, אבל ההסבר שלך לא שונה משלי.. לא יקרה לי כלום= אני לא אפגע, אני לא אענש = לגיטימי. גם לפי ההסבר שלך, לא מדובר כאן בטעויות, מה שגם קורה, אלא בהתנהגות רציונאלית מסוימת. ומכיוון שהסיכוי לתאונה, או לענישה, במקרה כזה הוא באמת נמוך, אז אנשים מרשים לעצמם להתנהל כך, כמו עם הרבה דברים אחרים. הבעיה, בעייני, היא שכל פעם הרף מוסת עוד קצת ועוד קצת, עד שעוד ועוד עבירות כאלו הופכות לנורמה, וזה מתאפשר, בין היתר, כי אין אכיפה. בכלל. זה גם לא ממש קשור לדעות הפוליטיות שלי... לא צריך להדחיק כל דבר רע שמושרש בישראל, רק כי זה מגיע מנרגנים סמולנים כמוני, שרוצים להגר לזימבאבווה.

חן, אני חושב שמכיוון שזה גולש למימד סוציולוגי יותר, כאן כל אחד נותן את הפרשנות האישית שלו לנסיבות. אתם רואים עבירות "לא בכוונה", במקום בו אני רואה סטנדרט התנהגותי. זה לא מצבים של "לא שמתי לב". זו תרבות של "זה לגיטימי לעבור גם באדום אם עברו רק X שניות", בהתאם לאמונה של כל נהג מה זה X לגיטימי. ושוב, אפשר לנתח עד מחר למה זה קורה. מן הסתם אפשר להתווכח עד מחר גם מה מגדיר נורמה, ולמה אנשים שהם לא באמת מסוכנים מטבעם מתנהגים כך. היה כאן שרשור לא מזמן של מישהי שנדחפה בפקק, ולא הבינה למה זה לא בסדר. יש המון אנשים כאלו, אני בטוח, אבל גם זה קורה כי כשכולם, או מספיק, מתנהלים באופן מסוים, זה הופך לנורמה.

פספסתי בטעות את התאור "בחומרה" בכל מה שכתבתי. אבל כבר לפני כמה שנים פרסמו מחקרים, המעידים על כך שמערכת המשפט מענישה ערבים באופן חמור יותר מיהודים, וזה נכון לעיתים גם במה שקורה בכבישים. אגב, זה גם מעניין לויכוח פילוסופי - חסר - תכלית על אכיפה, כי יש במגזר הערבי גם יש יותר תאונות בכל מקרה. רומן, אני לא מבין על מה אנחנו מתווכחים הפעם. העובדה היא שמעבר באדום ואי מתן זכות קדימה הן בין העבירות שבגללן נגרמות הכי הרבה תאונות. העובדה היא גם שהולכי רגל רבים נדרסים דווקא בזמן חציה במעבר חציה, וגם זה סטטיסטי. מכעיס אותך שאני חושב שהסיבה לכך מושרשת בתרבות הישראלית? סבבה, אתה יכול למצוא לזה הסברים אחרים. זה לא כל כך משנה. השאלה היא איך מתקנים. במצב הזה אני חושב שאכיפה זה פתרון מעולה, וזה לא קשור לדעות פוליטיות. יש לך פתרון אחר?

חן, התכוונתי לעבירה "גבולית", אבל מה זה משנה? זה עדיין מעבר באדום. רומן, אין כאן "טעות". יש כאן תרבות. כולם לומדים את אותם הדברים במהלך לימודי הנהיגה, אבל הרוב גם לומדים די מהר להתעלם מהם ביום בו מקבלים את הרשיון. גם זה לא קורה בטעות לעבור בצהובאדום, או אפילו כמה שניות אחרי שכבר יש אדום מלא נתפס כלגיטימי בישראל. בדיוק כמו עקיפה ליד מעבר חציה. בדיוק כמו התעלמות מעצור. בדיוק כמו ההתעלמות המוחלטת של רוכבי הדוג משלל הצבעים והסוגים מכל חוק אפשרי. שום דבר מזה הוא לא מקרי, בדיוק כשם שזה לא מקרי שבשבוע שעבר מדפים בחנויות התרוקנו מחמץ. מן הסתם, בעולם אידיאלי עדיף לחנך אנשים להתנהל בצורה אחרת, אבל במצב שלנו כאן, אי אפשר לחנך מאות אלפי או מיליוני אנשים עם רשיון, שמורגלים לשנים של נהיגה במהלכה הם עושים מה בראש שלהם, ולא משלמים על זה מחיר כמעט אף פעם, שמשהו בהרגלים שלהם פגום. אז אולי אם ישלמו את המחיר, יבינו שיש משמעות לפחות לחלק מהחוקים. ובהקשר הזה, אני בהחלט מסכים עם פותח השרשור שלעיתים זה נראה כאילו שאתה מאוד צריך להתאמץ (או להיות ערבי) כדי להענש בישראל על עבירות תנועה גסות ואגרסיביות, גם אם יש נפגעים.

התעלמת באלגנטיות מהקישור? המשטרה טוענת בערך שנה אחרי שנה שאי ציות לרמזור ואי מתן זכות קדימה הן ה-עבירות שגורמות לתאונות דרכים עם נפגעים. זה הפילוח של כל ישראל, לא רק של שכונת הסמולנים שאני גר בה. גם בחיפה, ירושלים ואחרות המצב זהה. מפתיע שאתה לא מכיר את זה, כי זה נתון טריוויאלי לשלוף בכל ויכוח כנגד האכיפה הסלקטיבית של דווקא עבירת המהירות המופרזת. בהתאם, אגב, גם מסוכן להיות הולך רגל בישראל, אם כי במקרה הזה, אפשר להאשים את הולכי הרגל עצמם, שגם לא טורחים לפעול לפי החוק לרוב. לגבי האכיפה - כמו בכל ויכוח על מה היה קורה אם, זה באוויר. מן הסתם, הפתרון הבסיסי הוא לחנך אנשים להבין שהחיים שלהם ושל הסובבים אותם שווים קצת יותר מ-5 דק' ברמזור. אבל גם אכיפה זה דבר מבורך. איך היא תעזור? היום אתה צריך להתאמץ כדי לקבל דוח (או לנסוע במהירות גבוהה מספיק במקומות הקבועים, פחות או יותר, בהם יש ניידות עם לייזר). אולי אם אנשים יתחילו לשלם על הבריונות שלהם, לפחות את אלו מהם שהם לא עבריינים by definition, זה ישכנע לפעול על פי חוק. אולי לא. יותר גרוע ממה שקורה עכשיו זה לא יעשה. וחן, אני לא כ"כ מבין את הטענה שלך. לא כל מעבר באדום, בטח לא כל גניבה של רמזור מובילים לתאונה.

לא כתבתי שום דבר דמגוגי. זו היא עובדה שבכל יום ויום בצמתים בעייתים אני צופה בעשרות נהגי ישראל עושים כל עברה אפשרית, כדי לא לעצור. חלק מזה זו התעלמות מרמזור אדום (במקרה של רכבים גניבה של כמה שניות, במקרה של דוג כבר ראיתי גם לא מעט מקרים של מעבר באדום מלא, והמו מקרים של עליה על מדרכה לצורך חציה על מעבר החציה). חלק אחר זו התלעמות מעצור. אני לא לבד, אגב. במשטרה מסכימים איתי. זה גם לא מאוד חדש. אני מופתע שאתה לא מודע לזה. אחרי כל השרשורים כאן שהתלוננו יחדיו על אכיפה סלקטיבית של עבירת המהירות, לא צריך לכתוב דוקטורט בתעבורה בישראל, כדי לדעת מה קורה כאן. תבוא מחר בבוקר ותסע את כביש החוף מכפר שמירהו עד רוקח. תגלה שאני צודק בכל מילה, גם ללא הקישור לדוחות.

רומן, אני לא יודע אם יש לזה סטטיסטיקה, וזה גם לא כ"כ מעניין. כפי שכתבתי לישה בשרשור אחר, אני נוהג כאן, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. אני לא צריך טבלאות סטטיסטיות בשביל לראות מאות נהגים ישראלים שונים מתעלמים מרמזורים \ תמרורי עצור \ כל דבר אחר. הפעם אחרונה שבה אני פרסונלית נצלתי מתאונה עם מישהו שעבר באדום הייתה בחמישי האחרון. וגם זה רק כי אני חיכיתי את העוד 20 שניות בירוק. ואם אתה רוצה סטטיסטיקה, אז למעלה מ-100 אנשים נהרגו השנה בתאונות דרכים. כמעט אדם ליום. מכיוון שבתחום הזה יש מגוון פרשנויות והסברים, אז אני מאמץ את ההסבר שאומר שבארץ אין כמעט אכיפה בכבישים, ובחסות זה וגם בחסות מה שתואר בשרשור ההגירה לזימבאבווה, המצב בכבישים בהתאם.

אף אחד לא יוצא לכביש במטרה להמית (אני מקווה לפחות). אבל אנשים בהחלט לוקחים סיכונים מאוד גדולים, גם מתוך תחושת "לי זה לא יקרה" וגם כי בתכלס אין אכיפה מעבר למצלמות מהירות ובדיקות סלקטיביות של דיבור בנייד תוך כדי נהיגה. לא צריך להיות פופוליסטים ולהשוות מי שעובר באדום למי שנכנס לחנות עם נשק, כן צריך לזכור שמעבר באדום בישראל הופך לעבירה כמעט טרוויאלית, שיותר מדי אנשים מבצעים, ואף אחד לא נענש על זה.

שוגיפלקס, למה שהשרשור יגמר? זה המציאות היומיומית של כולנו.

בשלב הזה, אני לא הייתי פוסל כבר רכב בגלל יבואן, כי זה פשוט היה משאיר אותי עם בערך אפשרות אחת לרכישה פוטנציאלית. עם זאת, מעצבן ומקומם.

ניר, כמובן, לכל אחד מאיתנו דעה שלו וזה בסדר. מה גם שלרוב אני מסכים עם הכתיבה השקולה שלך כאן איילי, אין כאן שום הלקאה עצמית. לי אישית אין שום דבר במשותף עם הבבונים האלו, כמו גם עם בבונים אחרים, מעבר לזה שלי ולהם ת"ז ישראלית. אני לא מרגיש אשם או אחראי עליהם. סתם חבל לי שבחסות תרבות ה"תזרמו", והמתירנות הכללית, שגם אתה מכוון אליה, הכל שוב נפתר ב"מה כבר קרה".

ניר אתה ממש אבל ממש מיתמם. אני מבין למה אתה יוצא להגנתם. אני מבין שאתה חושב על סמך נסיונך בחיים שמוקדם מדי לחרוץ את גורלם ולקבוע לאן (לא ) יגיעו בחייהם, אבל זו התממות. אני לא צריך להכיר אותם אישית בשביל לדעת מה ומי הם. זה לא נערים זרים מיפן, שאין לי מושג על הרקע שלהם. זה בסך הכל ערסים ישראלים קטנים גנריים, החל מהתספורת, דרך הכובע שעובר מחבר לחבר ועד לשירת ה"היי היי ישראל" בחוף בכינרת. אני לא מכיר את ההורים שלהם, אבל אני חי כאן מספיק שנים, כדי לזהות את הטיפוס וכדי להבין שחינכו אותם לחשוב שהם מושלמים, שהם חלק מעם סגולה, שהכל מותר ושהכי חשוב לא לספור אף אחד אחר חוץ מעצמך. שוב, זה שהתמזל מזלם של חלק מהאנשים שאתה מכיר, והם הגיעו רחוק למרות שהיו אולי משהו אחר בתור ילדים, זה לא מעיד על הכלל. כולנו גדלנו במקומות שונים בארץ ולמדנו בבתי ספר ושירתנו בצבא ואנחנו חיים כאן. ומה לעשות, את רוב האנשים שהיו ערסים קטנים בגיל הזה, אתה גם לא תפגוש כעבור עשור במסדרונות החוג למדעיי המוח באונ' תל אביב.

ניר, על כל ילד מטורלל, שבנס הפך להיות למבוגר לא מטורלל, יש עשרות אלפי אחרים. זה קצת כמו הויכוחים על זה שלא צריך השכלה פורמלית, כי הנה, ביל גייטס הצליח בלי זה. זה לא הממוצע וזה לא הנורמה. מי שמחונך להיות ערס מגיל 0, הרבה יותר סביר שישאר כזה גם בגיל 40, מאשר שפתאום יהפוך לנגיד בנק ישראל הבא.

ניר, לא הבנתי מה הוחסר בציטוט שלי. אני לא מבין גם במה תגובתו של רפי רשף סותרת את מה שאני טוען. אני לא מאחל מוות לילד (אבל בלי להכיר אותו יודע שהוא מאחל מוות לכל הערבים, כי זה כן החינוך היחיד שהוא קיבל בבית - בהתאם גם השירה "היי היי ישראל" בסרטון). אני כן חושב שהילד הזה הוא דוגמא קלאסית למציאות בה עממיות בהמתית הופכת לערך שבמקרה הפחות חמור מתייחסים אליו בהבנה ובמקרה היותר חמור גם מתחילים לסגוד לו. לא יודע אם סיפור השוקולוד הנודע בטיסה הפריע לך או לא. יכול להיות שלא. אבל הילד הזה והפרחה שם אחד הם. אין שום הבדל ביניהם, מעבר לפער גילאים אקראיי לחלוטין. בשני המקרים לעולם מי שבאמת לא בסדר הם המבקרים, כי "מה כבר עשינו? אנחנו יהודים ועם ישראל. מגיע לנו".