יבגניפ

פאלו, אכיפה לא תמנע תאונות ב-100% מסיבה כמותית. אם בכל צומת היה מוצב שוטר (שאיכפת לו), ומחלק דוחות על התעלמות מרמזור או עצור או כל דבר אחר, וכל אזרח היה יודע שכל עבירה כזו מתועד ונענשת ב-100% מהמקרים - תשומת הלב לפרטים הייתה עולה בהתאם. ברור שזה לא ישים, אז גם ברור שפריסה של מצלמות קבועות + התראות בוייז על מיקום ניידות וכו' הופך את האכיפה לכמעט בלתי אפשרית. אבל להגיד שהיא לא עובדת כקונספט? לא יודע, אני מכיר גם אנשים שהורידו את הרגל מהגז, אחרי שלילה על מהירות. אבל כן. הביעה הכי חמורה היא חוסר כבוד לכללים. אז מה עושים? לא יודע. כלום? כשמתנא הודיעו שהולכים לחלק דוחות על נסיעה בשמאלי, זה גם לא שינה את תרבות הנהיגה בכבישים מהסיבה שפרטתי קודם. אבל לפחות נתן קצת תחושה מינימאלית של צדק. בעולם אידיאלי היינו יכולים לדבר על חינוך, שזה לטווח רחוק יותר. אבל מה לדעתך אמורים לעשות במדינה בה צריך להוציא תשדירי רדיו על זה שזה לא בסדר לעקוף ליד מעבר חציה, או פשוט מזה - שזה לא בסדר להניח רגליים על המושב מולך בתחבורה ציבורית. מה? לפני שבועיים בנסיעה שגרתית בתל אביב, עצרתי לפני מעבר חצייה כדי לאפשר לסבתא עם הליכון לחצות. היא פחדה, עד שבאה עוד הולכת רגל וסימנה לה שתעזור לה לחצות. בזמן הזה צפרו לי כבר 10 נהגים. עד שהן עברו אותי, שני רכבים מאחורי יצאו לעקיפה מימין בפול גז וכמעט הורידו את שתיהן. השגתי אחרכך את שתי המכוניות. בשתיהן נשים ממוצעות לחלוטין. אז מה עושים?

המקרה של גלילות לא כזה מסובך. רוב האנשים נוסעים שם כל יום, יום אחר יום, ויודעים או אמורים להבין אחרי כמעט תאונות שזה מסוכן לעבור בשניה האחרונה. כמובן, אי אפשר להציב שם ניידת אין איפה. יש מקומות אחרים שבהם אפשר לשים ניידות ולמנוע התנהגות בריונית בכבישים. רמזור אדום זו סתם דוגמא. אני גם כמעט אף פעם לא רואה נהגים עוצרים ב״עצור״. באף מקום. באף עיר. וגם זה לא ממודעות מרושעת, אלא מאדישות וסטנדרטים חברתיים. אני לא יודע אם אכיפה באופן גורף עוזרת או לא. ואתה יודע מה? מבחינתי, יש בה גם ערך של צדק. אבל כן, הבעיה היא יותר עמוקה. אני לא חושב שמתנ״א מסוגלת להתמודד עם חוסר כבוד הבסיסי של הנהג הישראלי לחוקים. אני לא חושב שהמשטרה בכלל רוצה לעשות את זה או מכוונת לשם. ועל הרקע הזה, פרויקט מסחטת הכספים על עברות מהירות נראה עוד יותר ציני וחסר תכלית, חוץ מהכנסה של עוד כסף למדינה. בתכלס כנראה שהדרך היחידה לשפר את המצב בכבישים כאן היא שלילת רישיון נהיגה לאיזה 70-80% מהנהגים וחינוך מחדש רציני לחידוש. וכמובן רצוי גם צמצום בכלל של כמות המכוניות הפרטיות בכבישים.

בפרוש כן. בכוונה לא במובן של ״אני עבריין עם רצח בעיינים״. כמעט אף אחד לא מתנהל ככה בכביש, חוץ מגיבורי סרטונים של road rage. בכוונה במובן של ״נו כולם גונבים כמה שניות ופקוק ולחוץ ומה איכפת לי״. ורוכבי דו גלגלי, כפי שכבר כתבתי, עושים את זה כנורמה בתל אביב, גם לא כמה שניות אחרי. אבל אתה צודק. לפחות הם מסתכלים שאין אף אחד אחר בצומת. וכרגיל נלחמים במה שקל. לא מה שמועיל. הדוגמא הקלאסית: מצלמת מהירות בירידה הקטנה שיש בכביש 5 אחרי הפנייה לפתח תקווה. כמה תאונות היו שום? מה מהירות הנסיעה הממוצעת שם? מה זה נותן? אבל זה קל. ולשים שוטרים לתת דוחות בעליה לאות כביש 5 מכביש החוף? איפה שכל עם ישראל נדחף בערך שניה לפני המעקה, ואני כבר הייתי עד לעשרות תאונות? אין סיכוי.

בשורה התחתונה יש 2 בעיות עיקריות בתחבצ בארץ: 1) זה יעיל רק בתוך הערים, או ערים סמוכות, כמו תל אביב - רמת גן. 2) זה לא מתפקד בסופשים וחגים. ועד שזה לא ייפתר, אפשר לשפר ולייעל, אבל רוב האנשים עדיים יחזיקו ברכב פרטי.

בכלל, חברים זה overrated.

זה שיחה קצת במעגל. בתל אביב יש *יותר*, זה לא אומר שבמקומות אחרים אין בכלל. בתחומים מסויימים, כמו הייטק, בהחלט יותר נח לחיות בבועה הקטנה שבין יפו עד להרצליה. אבל הייטק זה לא רוב המשק בארץ. סביר להניח שגם המשכורות כאן יותר גבוהות, אבל זה לא אומר שאי אפשר להווריח טוב גם במקומות אחרים. וגם יותר יקר לחיות כאן. פרטנית הרבה חבר׳ה אחרי צבא, או אחרי תואר (כאלו שלמדו מחוץ לת״א), באים לחיות בת״א כמה שנים, כי זה גם סוג של מסורת חברתית בישראל. לכל מי שאוהב, כמוני, את התחושה של עיר גדולה מסביב, מבחינת קניות, מוסדות שצריך, בתי קפה וכו׳ - תל אביב היא עיר מדהימה. אבל מי שחי ״במרכז״, לא נהנה מזה באמת. רוב חבריי שעזבו את ת״א, וחיים בראשון או נסציונה או אפילו גבעתיים, מגיעים למרכז ת אביב בערך פעם בחודשיים, לפעמים גם זה לא.

בנאור, אני חושב שאתה משמיץ את חיפה ללא סיבה. היא לא צריכה להיות תל אביב. ובאזורים שונים שלה, היא עדיין מרגישה יותר "עיר" - כמו שאני מבין את המושג - מרוב הערים האחרות בארץ. ספריאל, זה לא בדיוק ככה. אני לא חושב שמי שגר בהרצליה או חדרה או ראשון מתייחס לערים אחרות כמו שמי שגר במרכז ת"א מתייחס אליהן. יש הבדל מאוד גדול גם בין ישובים במרכז. זה לא רק המרחק מתל אביב, זה גם השירותים שאתה מקבל מהעיריה, הסביבה, האוכלוסיה, בתי הספר בסביבה ועוד. ומחירי דיור עולים כי אנשים משלמים, אבל לא רק. אומנם "זה השוק" או "שוק חופשי" הפכו באיחור אופנתי לפסיקות דתיות אצל חלקנו, אבל מעשית, אין סיבה לחשוב שהמדינה לא הייתה יכולה לפעול כדי להוריד את המחירים, והיא גם ניסתה, לפחות לכאורה. במרכז תל אביב המצב כנראה לא ישתנה, בטח מהרגע שהחליטו להגביל כאן את הבנייה לגובה, אבל במקומות אחרים בארץ בהחלט יכול וצריך להיות יותר זול.

lanos, כן, הותק שלהם זו סיבה אחת. סיבה אחרת זה תכנון. משהו בהרבה דברים שנעשים כאן פשוט לא מתוכנן מספיק לטווח הרחוק. הרי ישראל הוקמה אחרי מלחמת העולם השניה, כשכבר היה ניסיון כזה או אחר בעולם בתכנון ערים מודרניות, ואפילו כאן בת"א ניסו ליישם טכניקות שונות. אבל לא חשבו רחוק מספיק, אז בטוקיו, שאני כל כך אוהב להזכיר, הקו החובק של JR נמצא ממש בתוך העיר ואחרי המלחמה נבנו שם תשתיות אדירות של רכבת תחתית ועילית, ובארץ התחילו בפרויקט הזה עכשיו (כשעפ"י טענות שונות זה כבר לא כל כך מתאים דווקא לתוואי העיר). אפשר להתפלצן כאן קצת, אבל נשמור את זה לשרשור הפוליטי גיא, אני שמח שהעיר עוברת ג'נטריפיקציה. אני יודע שבשנים האחרונות יש המון סטודנטים בשכונות שונות. אני גם יודע שבדרך כלל הם מנותקים מהסביבה וגרים באזורים ספציפיים מאוד. בסך הכל זה לא סוד שיש שכונות יותר טובות ופחות טובות, לא רק בב"ש, גם בתל אביב ובכל מקום. אפשר בהחלט לחיות בב"ש באופן כללי, גם שזה לא הכל שיכון ד'. עם זה אני מסכים. מבלי לפגוע באף אחד, לא הייתי ממליץ לאף אחד לקנות דירה רק כדי להגיד "קניתי דירה" במקומות שיש סיבה לכך שהמחירים בהם כל כך זולים. אין מתנות חינם.

אתה גר בשיכון ד' עכשיו? יצא לי לבלות שם זמן מה בתור ילד. כששכן אחד נרצח בפארק, שכן אחר נדקר מבהלך ניסיון שוד, שכן אחר (בדירה אחרת) נעצר על גידול וסחר בסמים, ואחד אחר היה מרביץ לאישתו וילדיו - וזו רק תמצית קטנה מהשכונה וממה שאני זוכר - אז קשה להמליץ. בוא נהייה ריאליים. אנשים רוצים לא רק מקום להניח בו את הראש, אלא גם לחיות בשכונה סבירה. כזו שאפשר לצאת בה מהבית בשעה נורמלית, כזו שנרקומנים לא מנסים לפרוץ לך לבית ב8 בערב (גם קרה למישהו שאני מכיר). כזו שאתה יכול לשלוח את הילד שלך לבית ספר בלי חרדות. ואני מסכים איתך. אפשר לחיות בישראל, אבל אפשר להבין את הייאוש של צ'מגיא. איך דירה בפריז עולה פחות מדירה בתל אביב, אני לא יכול להסביר.

gbguy, חיית בשכונות הישנות בבאר שבע פעם?

אזורים מעניינים, גם בפן של מורשת יהודית ארוכת שנים, לפחות עד מלחמת העולם השנייה. יש במדינות הבלטיות גם אזורים מענינים מחוץ לערים (גם באסטוניה, וגם ערים יותר קטנות, כמו טארטו ואחרות). מעניין מה שאתה כותב על זה שהערים האלו הרגישו לך יותר נחמדות מפראג, כי ממה שידוע לי, דווקא במדינות הבלטיות המורשת הסובייבטית עדיין מורגשת בתחומים מסויימים.

נראה מעולה בתמונות. אתה יכול לשתף קצת יותר על החוויה? איך זה התנהל? כמה אנשים היו על המסלול בכל הקפה?

החסרונות במגורים בתל אביב: אני לא יכול לקנות ממך את האלפא סוד, כי אין לי איפה להחנות אותה

בדיוק.

איתי, מה שרע בבנייה הזו (זה לא רק של היום), זה שהיא לא טובה לבני אדם עבורם היא מיועדת. זה לא שאני מתמחה בתכנון עירוני, אבל יש הרבה ביקורת על השכונות האלו, שהן מנותקות ממרכז העיר, שדורשות ממך לנסוע ברכב לכל מקום ועוד. גם לא רק בארץ. בפרברים שהמשפחה שלי גרה בהם בארה"ב זה גם ככה. אין כזה דבר שאתה הולך ברגל. פשוט אין. ברור שזה גם לא משהו אבסולוטי. אני ממש לא מתווכח על זה שיש אנשים שמאושרים גם בשכונות האלו וגם מחוץ לערים בכלל. לא מעט מחבריי בחרו לעבור לערי לוויון בדיוק עם השכונות שאני מתאר, וכמה גם בחרו לעבור לגור במושבים מרוחקים בצפון ומקומות אחרים. ואני חושב שצ'מגיא מקצין בניתוחים הציניים שלו, כאילו כולם מסכנים, ורק מעטים רואים את האור. עדיין, בבוטום ליין, גם מבחינת רבים מהעוסקים בתחום, תכנון שכונות בהן יש תלות ברכב פרטי, בהן אתה לא רואה אנשים ברחוב וכו', זה לא משהו שטוב לבני אדם. וזה מתחיל בזה שמי שגר במושב, אז הילדים שלו בהכרח צריכים הסעות לבתי הספר, חוגים וכו', וזה ממשיך בהזדמנויות תעסוקה (וזה לא אומר שאים עבודה מחוץ לת"א. זה רק אומר שפה יש יותר אפשרויות), וזה גם מגיע לדברים קטנים, כמו זה שבמרכז תל אביב יש 4-5 סניפי דואר, עשרות סניפי בנקים, קופות חולים ומה לא.

בגדול צ'מגיא צודק בכמה דברים. יש לא מעט ביקורת על תכנון השכונות החדשות בישראל, שהן מנותקות ונבנות לפי אותה השבלונה בדיוק - 6 קומות במעגל + גינה באמצע. זה גם ויכוח על כמה רבדים שונים. יש בהחלט הרבה אנשים שרוצים לא לחיות בעיר הגדולה, ומעדיפים את הפרברים או מושבים. זה לא פורמט שמתאים לכל אחד. בטח שלחיות לבד במושב מרוחק, זה כנראה משהו שיתאים פחות לרווק הצעיר, או בכלל, אדם יותר בודד. בזמנו קראתי גם על מחקרים בהם נטען שבניגוד למצופה, גם רבים מבעלי המשפחות בישובים כאלו פחות מאושרים מאנשים בערים גדולות, מכיוון שהם נאלצים לשרוף הרבה זמן על נסיעות. עכשיו אפשר גם להתווכח מה זה עיר גדולה. ולא רק זה, אלא מה מקבלים בעיר גדולה. ואז אני חוזר וכותב שבתל אביב מקבלים דירות ישנות וחלקן גם די קטנות, ומצוקת חניה ועוד. מצד שני, כמעט הכל נמצא במרחק הליכה, את הפקקים של ישראל אתה כמעט ולא מרגיש כשאתה בתוך העיר, וכשאתה הולך ברחוב - אתה רואה אנשים. בכמויות. שגם זה, לפחות לפי חלק ממה שיצא לי לקרוא, משפיע לטובה עלינו (במפתיע, אפילו על שונא אדם כמוני). ומה לעשות, צ'מגיא, לא כולם יכולים לחיות על בזל פינת סוקולוב. ואתה נורא נורא מקצין, באופן שבו אתה מתאר את החיים מחוץ לעיר. לא כולם סובלים ומרגישים שהם חיים במחסן. והאמת שגם אין לזה סוף, כי אני נורא אוהב את תל אביב, אבל את טוקיו אהבתי פי 50 יותר. בהשוואה אליה, גם תל אביב היא מחסן (מלוכלך, פרובינציאלי בהרבה דברים ועוד בלי תחבצ מתפקדת יום וחצי בשבוע). אז מה?

וזה מאוד מבאס בפני עצמו. אי אפשר להתעלם מזה שאנחנו משלמים המון על מרחק מעבודה.

ומשהו דומה אבל שונה. לדעתי אחד מאלבומי הפוסט גראנג׳ הטובים שיצאו, ובכלל להקה מעולה. https://www.youtube.com/watch?v=YvLYYsPZiCY

במציאות rk דווקא נחמד. זה לא נכון. אדם בעל גישה רציונאלית צריך לקרוא באופן ביקורתי - להבין איפה מוצגות עובדות, איפה מוצג משהו שהוא עובדה אבל אין לך איך לבדוק ואתה נאלץ לסמוך על הכותב (ואז באמת כדאי לקרוא כמה צדדים), לנסות לעקוב אחרי הסקת המסקנות, ואם הן מתחברות - אז מה טוב, ואם לא - אז לא. זה תמיד מעניין לקרוא את מה או מי שלא מסכימים איתו. אבל זה תמיד גם טוב לקרוא את מי שכן מסכימים איתו, ומשקיע המון בחקירת הנושא שמעניין אותך. אבל יש גם פערים בסיסיים שאי אפשר לגשר עליהם. אם אני אקרא טור של חבדניק אמיתי (ועשיתי את זה- יש להורים שלי שכנים חבדניקים, שהיו כל שישי שמים להם את העיתון של בית חבד בתיבת הדואר), בו יסופר על ניסים שאלוקים עשה ליהודי ברה״מ בשואה - הפער יהיה גדול מדי. אם אקרא פוסטים של אורי כץ - כנראה הפער יהיה יותר קטן. היכולת להטיל ספק היא מאוד מאוד חשובה. אבל היא גם נדירה. שים לב כמה מעט זה קורה בדיונים בפורום, וכשמישהו עושה את זה - נניח אני - התגובות נעות מהצעה לרדת מהארץ, ועד ל״האשמות״ ב״ניהיליזם״ וטענות על זה שאין לי שום דבר קדוש.

תראה, בכנות, אני לא זוכר ולא מכיר את מה שאומר החוק בנושא הזה. וגם אין לי מושג אם המסלולים הם פרטיים, או פרטיים חלקית או כל דבר אחר. אני גם לא יודע מה הולך בכל מסלול בעולם (הסתכלתי אקראית באתר של לגונה סקה ונכתב שם שאתה צריך להצטרף ליום מסלול מאורגן, כי המסלול עמוס וככה הם עובדים). בפצאל ספציפית אין אף אחד במקום בכל רגע נתון, כך שאין גם את הכסת״ח המינימאלי של ״מנהל מרוץ״ או ״מנהל אימון״ או כל דבר דומה אחר. ויכול להיות שלבעלי המסלול גם לא משתלם להחזיק שם מישהו מטעמו, כשיש ביקשו מספיק מול קבוצות שסוגרות את המסלול לעצמן לחצי יום כל פעם. מאידך, רוב הנהגים שאני מכיר לא היו באים למסלול כזה צר וקטן, בידיעה שהם הולכים לחלוק אותו עם אנשים שהם לא מכירים, או לא סומכים עליהם אסוציאטיבית בגלל שייכות לאיזה מועדון. התלונה הפרטונית של מנהל imc נראית לי כמו התבכיינות. אני לא כל כך מבין את הצורך בלהפגיז תמיד ברגשי נחיתות. אם יש סיבה מיוחדת שחסמו את מי שמארגן עבורם - שיפרט למה. עצם זה שיש 3-4 או יותר מדריכים אחרים, שעובדים שם, במחירים שונים, מלמדת שהבעיה היא כנראה לא במחיר. בכלל, זו גם השוואה באוויר, כי בכל יום מסלול ישנה כמות שונה של רכבים וכמות שונה של רכבים בכל מקצה.

איזה פוסט מתבכיין, אמאל׳ה. כל חבר בimc המהולל יכול להרשם לימי המסלול של לאון או פיליפ או של אנשים אחרים, שעובדים עם המסלול. מה קשור כחלון ומהפכת הסלולאר - רק כותב הפוסט יודע.

יש בתל אביב המון מקומות, אבל בסוף, בתכלס, אתה תמיד יושב באותם שני המקומות בדיוק.

לדעתי קצת חבל שהם לא עשו עוד ממה שהם עשו בImages and words. זה האלבום הכי טוב שלהם by far - גם מבחינת השירה וגם מבחינת הסאונד הכללי (איכשהו שומעים שם את פורטנוי בפרונט יותר מהגיטרות, לפחות בחלק מהשירים)

"מדינה" זה שם קוד כללי. מה שאתה כותב זה לא משנה כל כך לתאוריה סוציולוגית כללית. זה בטח לא משפיע על ההגדרה הסוציולוגית הבסיסית מאוד של מה זה מדינה, ומה מייצר מדינה. דווקא אתה, כמי שעוסק בתחום, אמור להבין הכי טוב שיש עד כמה כל דבר כזה נתון לפרשנות. וכמה אסור להסתמך על אמירות כלליות מהסוג של "התופעה איקס לא הייתה קיימת עד שנה וואי"

לא. גם אתה ועוד איך מסתכל העולם בעיינים של טוב ורע. לכן לעובדים אתה מתייחס כמי שפועל בשיטה של מפיונרים. בכל ויכוח אתה מבקר לעולם את העובדים. אף פעם לא ראיתי אותך מבקר את מי שמנצא בראש הפירמידה. הם לכל היותר "טועים". אלו הם המינוחים שלך. חוץ מזה, אולי אתה לא שם לב לזה, אבל "עבודה קשה" ו"הצלחה" הייתה גם לאל קאפונה וטוני סופרנו. וזה מה שאני אולי לא מצליח להעביר לך. להעריך הצלחה זה נחמד. נחמד לא פחות לזכור כמה אנשים נרמסים על הדרך, לפעמים, על ידי ההצלחה. אם אפשר או לא אחרת? לא יודע. נניח שלא. זה לא הופך את זה לדבר חיובי. זה הופך זה למשהו נתון, כמו שאתה עצמך כותב בהמשך. ואתה מדגל מ"נתון" ל"מוערך", בלי לתת את הדעת - לפחות לא בשרשורים פה - על הדרך. וגם במקרה הזה, אני רק מציע לזכור, שלא לי ולא לך ולא לאף אחד אחר כאן אין דרך אמיתית לדעת אם תוכנית ההתייעלות של טבע היא טובה, אם מה שnatco כתב שהיא. כמו שבמקרה של מייסיס, אפשר להאשים עד מחר את העובדים בירידה במכירות, אבל בפועל מי שאשם בגסיסה של הרשת, זו ההנהלה, שלא מצליחה להתמודד עם אמאזון. שים לב מאיפה התחלנו: המדינה כבר מתערבת באופן מאוד אקטיבי לטובת בעלי ההון. מניח ששנינו מסכימים שהיה עדיף שלא היה מחוקק חוק פרטני לטובת טבע. אבל אני גם אומר, בגלל שזה שרשור פוליטי לאחר בחירות, באותה הנשימה כמעט, שכל מי שכאן מצביע לאנשים שהם לכאורה בעד שוק חופשי, לא מצביע למה שאתה מתאר, אלא מצביע לנציגי ציבור שבפועל משמשים סוכנים פרטיים כמעט של בעלי הון (ואפילו לא מתוך שחיתות, אלא מתוך אמונה כלכלית אחרת). אתה יודע, בסוציולוגיה מאוננים המון על מה זה מדינה ומה זה התפקיד שלה וכו'. ובערך כבר איזה 100 ומשהו שנה המון יוצאים מתוך הגדרה די בסיסית שמדינה זה הגוף שיש לו פשוט את המונופול החוקי על הפעלת אלימות. אבל שוכחים עוד משהו, שכבר כתבתי לך: כל מדינה, לפחות על הנייר, שואפת להטיב עם אזרחיה. את זה אתה לא יכול להגיד על חברה פרטית כמו טבע, שהיחידים שמעניינים את הבורד שלה, זה הם עצמם. פינדר, אני ממש לא מפעיל את הנוסחה על כולם, נטקו זה מקרה פרטי אני מסכים איתך מאוד בגדול, ועדיין במקרה הפרטני הזה, פשוט לא סומך על שיקול הדעת של מנהלי החברה. לא יודע אם באמת יש פתרון אמיתי.