Doc Slow

אבסולוט - אתה מתעקש על סדאן 1.6 אוטומטית בתקציב מצומצם מהמזרח הרחוק, אם אתה לא רוצה מכונית בת 8-9 ויותר, אין לך הרבה ברירות מלבד האופטרה. תחבורה בסיסית ביותר, לא מהנה, לא מהירה, אם שומרים עליה היא תהיה אמינה כמו המקרר שלי שגם הגיע מדרום קוריאה. לפחות היא טובה יותר מהלאנוס והנובירה ימח שמן וזכרן. תתחדש. לא על האופטרה. מה שהכי מתאים לרווקים צעירים זאת מיני או סופרמיני (כי לרווקים אין ילדים ועגלה) זריזה (כי הם צעירים) ובטיחותית (כי רווקים צעירים מועדים לפורענות על הכביש).

אני לא מבין את ההבדל בין פוזה ל-"פוזה", אבל אני משער שהוולוסטר מצויד בשניהם. הבעיה העיקרית שמעלים בהקשר של היונדאי הנאה היא שהיא לא ממש ספורטיבית. הונדה סיוויק האצ'בק החדשה נכנסת בקושי בתקציב שלך בגרסה הבסיסית ביותר עם גיר ידני. גרסת ספורט המאובזרת מחוץ לתקציב. בתקציב שלך יש כמשומש את הדגם הקודם ("החללית") גם בגרסה המפוארת. שתיהן נאות, אבל לא ספורטיביות. נקודת הכוח העיקרית של הסיוויק באופן מסורתי היה (מעבר למוניטין האמינות) המנוע, אולם היום המתחרות עם מנועי הטורבו הקטנים יראו לסיוויק את האגזוז ברוב תנאי הדרך. אבל סיוויק זאת מכונית שאני - נשוי+2 עם עגלה גדולה, טיטולים, קניות, תיק החתלה וכלב הייתי שוקל (ואכן שקלתי). אם אתה לא בעל משפחה, למה לך רכב משפחתי? במקומך הייתי הולך על מיאטה יד שניה אם לא חייבים עוד 2 מושבים ואם כן אז הייתי מתלבט בין שירוקו 1.4T (יותר פוזה) לבין קליאו ספורט (יותר ביצועים) - שתיהן יד שניה בנות 2-3. אופציות מעניינות אחרות שיש ביד שניה לנהג הנמרץ וחובב הפוזה שלא צריך מושב אחורי ותא מטען מרווחים - אלפא רומיאו מיטו, פיאט 500 אבארת' (נדירה), סיאט איביזה קופרה, מיני קופרS (נדירה מאוד ויקרה יחסית לתמורה).

GLF היא כנראה רמת גימור שפותחה בשביל חברות הליסינג הישראליות. מדובר בפלא יחודי - מכונית מודל 2008 עם כרית אוויר אחת וללא ABS.

עונת החתונות - דיון שלישי בסגנון בחודש. הזוג יכול להגיע ברולס-רויס פאנטום בצביעה פסיכדלית ואף אחד לא ישים לב. כי בישראל, שלא כמו בארה"ב, שהזוג מגיע לאולם/גן אז מעט המוזמנים שהספיקו להגיע לפניהם עסוקים בבופה. אנחנו הגענו לגן עם קבריולט ואף אחד לא זוכר את זה (היה בופה מוצלח). אם מתעקשים על רכב פוזה, אז לפחות שיהיה נוח מאחור ומפואר ואז סופרב היא הבחירה הטבעית, אבל מחוץ לתקציב. פלואנס תהיה מאוד מרווחת גם היא וזולה יותר. האופציה שהרוב בוחרים בה - למצוא חבר/קרוב עם רכב מרווח שיסכים לקבל את התפקיד המכובד על עצמו.

האלפא הזאת היא המכונית של הממציא שעשה מיליונים על הגב של כל מיני פריארים.

נראה לי שהוולוסטר תפורה עליך, במיוחד שנראה לי שחשוב לך במיוחד הפוזה ותנוחת הישיבה הנמוכה ("הרגשה שאני על הכביש"). אופציות קצת יותר מעניינות - שירוקו 1.4T, מיאטה (אם לא צריך את המושבים מאחור).

נהגתי לא מעט על סופר-בלנו סטיישן (מודל 2000) ואני יכול לומר לך שקורולה 06 (שיש כרגע ברשות ההורים שלי) תהווה קפיצת מדרגה עצומה לעומתה המשפחתית מבית סוזוקי. הדגם הקודם של הקורולה גם עדיין שמר על איכות הבניה האגדתית שקצת הלכה לאיבוד בדגם הנוכחי. יתרון נוסף של הקורולה - אם אתה קונה אחת מיד פרטית, אז רוב המכוניות האלו נקנו על ידי אנשים מבוגרים יחסית, שנוהגים באופן משעמם ומטפלים רק במוסך מורשה (להלן - ההורים שלי).

לאחרונה רכשתי פיאט בראבו החדשה, דיווח מסודר על האקזמפלר שלי יהיה בעוד כחצי שנה. רשימה זאת נועדת להבהיר (ולבקש הבהרות נוספת) לגבי מכונית משפחתית נדירה זאת שהמידע המצוי עליה, לפחות בעברית, מאוד מצומצם, מעורפל ופעמים אף מטעה. זאת לטובת אלו המחפשים משפחתית קצת שונה. הבראבו ("החדשה", דגם II או דגם 198, באוסטרליה השם נרשם על ידי מאזדה והרכב נקרא Ritmo) החליפה את הסטילו הלא מוצלחת במאבק על סגמנט C החשוב הנשלט באירופה באופן כמעט מוחלט על ידי הגולף. הבראבו מבוססת על בסיס הסטילו ועל רכיבים משאר מכוניות הקונצרן העדכניות ואין לה קשר לבראבו הישנה מלבד רמיזות עיצוביות באיזור הזנב. המכונית מיוצרת בקסינו, איטליה ובברזיל (לשוק הדרום אמריקאי) והייצור אמור להסתיים השנה עם מכירות יחסית מאכזבות. הג'ולייטה ושאר מכוניות סגמנט C החדשות של הקבוצה (דודג' דארט לדוגמא) מתבססות על פיתוח של רצפת הסטילו/בראבו. המכונית נמכרה עם 4 מנועי 1.4 בנזין (אטמוספרי 90, טורבו 120 ו-150, טורבו-מולטיאייר 140), מנוע 1.8 בברזיל ומגוון מנועי דיזל מעולים שכמובן סורבו עלייה. לישראל יבאו את מנוע ה-1.4 האטמוספרי (לפי דעתי רק מ-2010 ואליך) ואת מנוע הטורבו 120 כ"ס. מנוע הטורבו מקביל למדי בביצועיו ל-1.4TSI הבסיסי של VAG. המנוע האטמוספרי הגיע לישראל ברמת גימור בסיסית ונמכר לסירוגין גם במבצעים של פחות מ-100K, עצל יותר בסל"ד נמוך ובאופן כללי פחות מומלץ, צריכת הדלק של שני המנועים זהה בנהיגה מתונה. בעולם המכונית הוצעה בלפחות 5 רמות גימור ועם מגוון ציוד אופציונלי. בישראל היו 2-3 רמות גימור קבועות שהשתנו בין השנים ועל זה בהמשך. תיבת הילוכים - הבראבו "האוטומטית" מצוידת בתיבה אלקטרו-הידראולית. מדובר בתיבה ידנית שעל תפעול ההילוכים והמצמד אמון מחשב בסיוע מערכות הידראוליות עם בקרה חשמלית (בישראל קוראים לזה "רובוט"). הרעיון הוצג לראשונה על ידי פיאט בשנת 1997 בפרארי 355 תחת השם F1 (כאופציה שעלתה יותר ממחיר פיאט פנדה חדשה!) ובאלפא רומיאו 156 בשנת 1999 תחת השם Selespeed. בעוד שהתיבה עצמה שונה מאוד בין פרארי לפיאט 500, "הרובוט" עובד על פי עקרונות דומים וגם חולק מרכיבים בין מכוניות הקונצרן השונות. בבראבו התיבה נקראת Dualogic והיא דומה מאוד (צ"ל - כמעט זהה) ל-Selespeed של דגמי אלפא מהשנים המקבילות. מחשב הגיר של הבראבו (CFC300) נמצא גם בפיאט פונטו, באלפא 159, בבררה ובספיידר. מי שמעוניין לרכוש בראבו אוטומטית חייב להביא בחשבון שבעוד שהתיבה מאוד מתקדמת יחסית להיותה חד-מצמדית, היא עדיין לא חלקה כמו גיר אוטומטי (או DSG). מפאת מורכבותה התיבה גם כמובן יקרה יותר לתחזוקה ופחות אמינה מגיר ידני. אני לא יודע לומר אם אמינותה ועלות אחזקתה שונה משמעותית ביחס לתיבות רובוטיות אחרות בשוק. אני עדיין חוקר את הנושא והתייחסות מדויקת יותר תבוא ברשימות נפרדות בהמשך. רמות גימור - הפיאט בראבו הגיע לישראל במספר רמות גימור בתלות בשנים. המידע שמצאתי לא מסודר ואולי יהיו בפורום כאלו שיוסיפו עליו. בשנת 2009 הגיעו לישראל מספר יחסית מצומצם של מכוניות ברמת גימור "מגניפיקו" - רמה זאת סבלה בחזית הבטיחות עם 4 כריות בלבד וללא ESP (ויחד איתו מערכת למניעת הדרדרות בעליה - פוי לסמל"ת) אולם הוסיפה קישוטי כרום, חלונות מוכהים, חישוקים קלים בקוטר 16, בקרת שיוט, בקרת אקלים מפוצלת ימין/שמאל עם פתח לאחור, שליטה על הילוכים מההגה, מערכת Blue&Me עם שליטה מההגה (על זה בהמשך), רדיו לא רע עם 6 רמקולים, ספסל אחורי 1/3+2/3 שמתקפל שטוח, פנסי ערפל שעוקבים אחרי פניה במהירות נמוכה, ועוד המון צ'ופרים קטנים. הגה מתכוונן לגובה ולאורך, החישמול לחלונות ולמראות כמקובל, אולם ללא קיפול חשמלי (אופציה בחו"ל). ב-2010 הדגם עבר מתיחת פנים קלה עם עדכון צורת הגריל ושינוי בצבעי ועיצוב הריפוד והחיפויים הפנימיים על מנת ליצור אווירה אווירירית יותר. משנה זאת דגם הטורבו הגיע לישראל בד"כ בשתי רמות גימור - שתיהן עם אבזור בטיחותי מלא (6 כריות ו-ESP). הדגם היקר יותר (דינמיק) כלל את האבזור המוזכר מעלה, בלי קישוטי כרום, בקרת שיוט ושליטה על הגיר מההגה וככל הנראה חישוקי ה-16 היו אופציה בתשלום או שהושמטו לפחות מגרסות ליסינג/השכרה. הדגם הזול יותר שמט את מערכת ה-blue&me ואת השליטה מההגה. מעט מכוניות הגיעו ברמת גימור "סנסשיין" הגבוהה שהוסיף לרמת הגימור הגבוהה חישוקי 16 מקוריים ובקרת שיוט. דגם ה-1.4 האטמוספרי מגיע כאמור עם אבזור בסיסי בלבד ובהמשך (2012) מופיע בקטלוג של סמל"ת רק רמת גימור יחידה לדגם הטורבו (ראה מפרט באתר היבואן). מערכת Blue&Me -- למי שלא זכה להכיר מדגמי פיאט האחרים, מדובר במערכת שליטה ובידור לרכב מבית היוצר של פיאט ומיקרוסופט. המערכת כוללת בגדול מספר אלמנטים -- מחשב המתקן מאחורי תא הכפפות ורץ על מערכת הפעלה של מיקרוסופט. שליטה דרך כפתורים על גלגל ההגה ודרך מיקרופון, יחידת שן-כחולה לסינכרון טלפונים ניידים וכניסת USB הנמצאת בסמוך לפתח המצת. המערכת "מדברת" עם הנהג דרך התצוגה המשולבת בלוח המכוונים ובאמצעות קול. המערכת היא נפרדת מהרדיו ומתחברת אליו דרך חיבור AUX מאחורה, כאשר הרדיו יודע לזהות ולעבור אוטומטית למערכת. אם יש מערכת Blue&Me אז לא ניתן להתקין חיבור Line-in לרדיו המובנה מבלי לנתק אותה. ניתן להגן מוזיקה דרך חיבור ה-USB ולאחר התקנת עדכון תוכנה גם לחבר iphone/ipod ולשלוט עליו. המערכת כולל נגן מדיה מאוד בסיסי הנשלט דרך כפתורי ההגה ומציג את הנתונים בתצוגת לוח המכוונים. המערכת גם יודעת לתעד על התקן זיכרון USB את הרגלי הנסיעה שלך ובעזרת תוכנה שמתקינים על המחשב בבית (Eco-drive) לנתח את אותם ולתת עצות לנהיגה חסכונית יותר.

הרכב סיים אחריות יבואן/יצרן (שנתיים) ויש רק אחריות סוחר (אוטו-דיל). הסוחר משמש כזרוע הטרייד-אין של סמל"ת, אבל לא קשור באופן ישיר אליהם.

למרבה הצער, מפאת עומס בלתי נסבל בעבודה, אני לא אוכל להכניס את הבראבו שלי לטיפול 60 ראשון במוסך שמשון ביהוד ועם 64K על השעון אני ממש לא רוצה לדחות את הטיפול למועד לא ידוע שבו אני אהיה פנוי. חבר שלי הציע שאבוא לבקר אותו בצפון ועל הדרך אכניס את הרכב למוסך פארג' במכר-ג'דיידה שעובר גם בסופ"ש. לא מדובר במוסך מדרכה, חבר שלי עובד עם המוסך כבר שנים רבות, כולל טיפול בדובלו טורבודיזל שלו (שעכשיו עוברת החלפת טורבו), כמובן שגם הכל עם קבלות ותיעוד מסודר. אישית טיפלתי במוסך ההוא בטויוטה 98 שלי (טפול גדול+בלמים+החלפת בולמי זעזועים) ולא היו לי כל טענות על איכות העבודה ובטח לא על המחירים. האוטו גם לאחר רכישה מאוטו-דיל והייתי שמח לחו"ד שאני יודע שהיא לחלוטין לא משוחדת לגבי מצב הרכב, כל זמן שהוא עדיין תחת האחריות שלהם. לכאורה טיפול 60K אמור להיות מאוד סדור ופשוט ולא אמור להיות בו משהו שדורש תחכום מיוחד. כנ"ל החלפת רפידות בלמים אם יהיה בכך צורך. את כל השמנים אני מתכוון לרכוש בעצמי (וולוליין וקסטרול) וכנ"ל את הפלאגים. אולם האם הקפדה על checklist מסודר לפי הוראות היצרן לטיפול זה ושימוש בחומרים האיכותיים ביותר יספיקו ברכב כל-כך עדין ומסובך? סקירה ממוחשבת אני מתכוון לעשות בעצמי עם multiecuscan כולל מעקב אחר לחצי שמן בתיבה האלקטרו-הידראולית תוך כדי נסיעה ותפעול הגיר. משהו שאני מאמין שגם במוסך מורשה לא יעשו. אני גם אנצל את ההזדמנות להתייעץ עם המוסכניק לגבי אפשרויות תחזוקה של הגיר (פחמים למשאבה, החלפת צובר, ניקוי חיישנים וסלונואיד), עוד משהו שהבנתי שלא עושים במוסכים מורשים של פיאט. מה דעתם של חכמי הפורום בעניין זה?

לא הייתי קונה את הקמארו, אבל אני זה לא אתה. תתחיל לחסוך ושתגיע ל-200K תעצור ותחשוב. ד"א, חלומות הם מאוד תלויי גיל ומצב בחיים, אל תוותר על החלומות שלך כמובן, אבל גם אל תשגה באשליה שהגשמת חלום חומרי תהפוך אותך למאושר או שמכונית X תהפוך את החיים שלך לטובים יותר. דווקא הדרך להגשמת החלום היא זאת שתתרום לך יותר.

האמונה שמנוע גדול יותר פחות מתאמץ ולכן צריכת הדלק נמוכה יותר לרוב לא נכונה. אל תתיחס לנתוני אתר KML, הנתונים מאוד מוטים שם לטובת ה-2.4 בשל ריבוי דיווחים מארה"ב בדגם זה (שם תמהיל הנסיעה מכיל הרבה יותר קטעים בין-עירוניים). אם אתם רגילים לבלנו, אז עלויות האחזקה של אקורד 2.4 עשויות לזעזע אתכם. הדלק הוא רק רכיב אחד בהוצאה ומעבר לעלות הרכישה הראשונית, אתה עשוי לגלות שעלות הביטוח (במיוחד אם יש נהג חדש/צעיר על הרכב) והתחזוקה השוטפת כבדה מאוד. בנוסף - הונדה רכב אמין, אבל גם ברכבים אמינים עלולות להתגלות תקלות. במקרה של האקורד 2.4 תקלה פירושה חשבון עסיסי ביותר מהמוסך. אם בכל זאת הונדה - תבדוק את הדגם החדש (זה שאתה לא אהבת את המראה שלו) עם מנוע 1.8 חזק וחסכוני, עדיין א זול אבל מהווה בחירה הרבה יותר הגיונית. האקורד מפתה, אבל הקורולה 2006 (צורה ישנה, סדאן תוצרת יפאן) הרבה יותר פרקטית, זולה לתחזוקה ולביטוח, אמינה מאוד ותהווה קפיצת מדרגה עצומה לעומת הבלנו, במיוחד אם תמצאו דגם מאובזר. משפחתית "מעניינת" ואמינה נוספת שיש בתקציב שלך היא מאזדה3 2.0 משנתונים 06-07 (ואולי אפילו 08 ), אם כי צריכת הדלק פחות טובה מהמוזכרות מעלה. סובארו אימפרזה 2.0 מביאה גם היא מנוע חזק, נדוניה של הנעה כפולה ומוניטין אמינות מרשים. אולם לחובתה עומדת צריכת הדלק הגבוה ביותר.

בשנות ה-70 תיקנו בארה"ב מספר תקנות בטיחות פדרליות. אחד מהם היה קיבוע למכסה המנוע שלא יתעופף בתאונה ויערוף את ראש הנהג (מה שקרה לעיתים במכוניות ישנות). ברוב המכוניות הותקנו מעין קרסים בחלק הפנימי (היום נעילה כפולה היא סטנדרט), ההתקן הזה אמור להשיג אותה מטרה כמו שהוזכר כאן. בעיני זה מכוער.

הגישה האמריקאית הקלאסית (שדי עברה מהעולם) דוגלת במנוע גדול ועתיר מומנט ועל כן תפעול תיבת ההילוכים (האוטומטית כמובן) לא רלוונטית למשתמש מעבר למצבי P-R-D (ניוטרל למקרה וצריך לגרור את הרכב). לרוב הנהג צריך לגעת בידית ההילוכים רק בתחילת הנסיעה ובסיומה. אי לכך, יצרני הרכב האמריקאים לרוב התקינו את בקרת ההילוכים במקומות שלא יפריעו בחלל הרכב או במיקומים שנראו להם "ארגונומיים" יותר. לרוב כידית היוצאת ממנהרת ההגה, לעיתים במקומות משונים יותר כמו במקרה של האדסל -- בטבור ההגה... מהצד שלהם זה נראה הגיוני לחלוטין.

דוקא לאוטומטי מתרגלים לרוב מהר, מתרגלים יותר מדי מהר. ההורים שלי נהגו על גיר ידני משנות ה-70 ועד האוטומטית הראשונה שלהם שנרכשה ב-92 אאל"ט (אבא שלי המשיך להיות עם רכב ידני עד סוף שנות ה-90). הם התרגלו מאוד מהר לגיר אוטומטי והתרגלו כל-כך שהם אפילו לא מוכנים לשמוע על גיר ידני. גם סבא שלי נהג רק במכוניות ידניות מסוף שנות ה-40 (שהראשונה הייתה מכונית משנות ה-30 עם גיר לא מסונכרן) ועבר בלי קושי למכונית אוטומטית לאחר יותר מ-40 שנות נהיגה. בעיית הסתגלות היא בכיוון ההפוך - ניסינו פעם ללמד סטודנטית מארה"ב שהייתה בתוכנית חילופין לנהוג על גיר ידני. לקחנו את הרכב למגרש חנייה נטוש וחווינו סדרה של קפיצות, חריקות וכיבויי מנוע שנמשכו עד שכל הצדדים החליטו לוותר. תעזוב גיר ידני - תראה איך רוב נהגי האוטומטי לא מסתדרים עם גיר רובוטי (חד-מצמדי)...

ה-316 הייתה המכונית הכי בסיסית של BMW בשנות ה-80. מנוע 4 בוכנות מאוד בסיסי וחלש (100 כ"ס), אבזור דל. הגרמניות של שנות ה-80 אכן היו אמינות ביותר. אבל ה-525 המדוברת היא אופרה אחרת לחלוטין.

12 שניות ל-100 והאצות ביניים מכובדות שיש ליטי 1.2TSI מספיקות בהחלט לרכב משפחתי. ההבדל בין היטי לאאוטלנדר מבחינת ביצועים לא יהיה מורגש אצל רוב הנהגים. היטי מודרנית יותר, בטיחותית יותר, (משמעותית) חסכונית יותר, נוחה יותר (על פי מגוון ביקורות) מהאאוטלנדר. אני חושב שלפחות שווה לבדוק אותה. כל אחד וההגדרה שלו "לצפוף".

היטי רחבה יותר מהרומסטר (ורחבה כמו ה-IX35 ויותר מקשקאי), יש אצלי בשכונה אנשים שמסתדרים איתה עם 3 ילדים, בכל מקרה ה-OP צריך לבדוק עצמו בסוכנות. אני אישית לא ממליץ לא עליה ולא על אף ג'יפון, אלא אם אתה ממש רוצה לרדת לשטח, למשפחה שרוצה רכב מרווח. יש פתרונות טובים יותר.

המחלה של רוב מכוניות היוקרה הישנות, טיפולים איכותיים בזמן מאוד יקרים ואחרי כמה שנים וידיים, מתחילים לחסוך... אולי BMW_525_89 יספר לנו על החוויה שלו עם הבימר.

תבדוק את המאזדה5, אבל תביא בחשבון צריכת דלק גבוהה במתווה עירוני. מכונית נוספת ששווה ללכת ולבדוק היא C4 פיקאסו, אם כי בתור יד ראשונה תסבול מירידת ערך גבוהה ועלויות התחזקוה של סיטרואן גבוהות באופן מסורתי. עם מנוע דיזל תהיה מאוד חסכונית. שתי אלו יתנו לך מרווח פנים גדול משמעותית ונוח יותר למשפחה מכל הג'יפונים שהזכרת כאן. אם בכל זאת רכב עם עיצוב אגרסיבי יותר שגם יודע לרדת לשבילים, תבדוק את הסקודה YETI (אפילו בגרסת הנעה קדמית בלבד). עם מנוע 1.2TSI היא חסכונית יותר מהתחרות ועם גיר ידני היא משמעותית זולה יותר. הרכב גורף שבחים בכל העולם. לגבי רכב פרטי - יתכן ומשפחתית סטיישן תתאים לצרכיך, לך לסוכנויות ותבדוק את היונדאי I30CW או את הפוקוס סטיישן.

הרעיון של תלת-אופן הפוך נוטה לא חדש, אבל עד הפיאג'ו לא יושם באופן מודרני בייצור המוני. ה-Life-Jet היה אבטיפוס של מרצדס מאמצע שנות ה-90 שמבוסס על עקרונות דומים. ההנעה אחורית עם מנוע 100 כ"ס שדחף את התלת-אופן מ-0 ל-100 בפחות מ-8 שניות.

מארוטי אלטו - 720 ק"ג, חצי מחיר, הגה כוח חשמלי. איזה תירוץ בדיוק יהיה לאנשי המכירות? אולי משהו בסגנון - "תראו, זה אופיני למכוניות ספורט עם מנוע מרכזי, הנה תראו את הפרארי F40". בישראל מדובר אכן בגימיק. למרות כל יתרונותיו והחביבות שלו, כתב רכב מחויב לא רק ללב שלו, אלא גם למוח ולא יכול להמליץ על מכונית שכזאת.

הסמארט מכונית כל-כך נכונה. המחיר כל-כך טעות! במחיר סביר - מכונית שניה מושלמת למשפחה ממוצעת שכבר יש להם מכונית גדולה אחת. במחיר הנוכחי - לתל-אביבים מפונפנים עם כיסים מרופדים בלבד. אני מחכה ששאר היצרנים יתעוררו ויגלו את פלח השוק הזה. ניתן למכור מכונית דו-מושבית איכותית ב-60K (בישראל) ועדיין להרוויח.

מה זה אמור להביע בדיוק?! ממתי הפועלים של VAG נהיו כאלו טמפרמנטיים וקפריזיים? אתה בטוח שלא קנית אלפאסוד במקרה?

(כמעט) כל מכונית מאבדת ערך בקצב כלשהו - אובדן הערך בשנה הראשונה הוא בערך כפול. היתרון של רכב חדש - פחות התעסקות, תקופת אחריות, פחות סיכון. תעשה חשבון אם זה שווה לך את הכסף הנוסף. ירידת ערך היא מטבע עם שני פנים, אתה גם יכול למצוא את היתרון בירידת ערך מהירה - לדוגמא - אם אתה אוהב את הפיאט שלך, למה לא לשקול קניית פיאט פונטו איבו מודל 2010, 1400 ידנית, חסכונית, בטיחותית, מרווחת ומאובזרת עד הגג במחיר של סביב 55K? את ה-20K תשים בצד כי עד מהרה תגלה שיותר זול להחזיק מכונית אקזוטית מאשר תינוק. אם בכל זאת ללכת על כל הסכום ועל חדשה - ה-I20 היא יותר מבסדר גמור.