Doc Slow

הנתונים שהיצרנים משחררים לרוב מדויקים לתנאים המסוימים שרלוונטיים להם. מאחר שנתונים אלו ביחד עם נתוני פליטת המזהמים עומדים בפיקוח של רשויות באירופה ובארה"ב, אני מסופק אם יקום היצרן החכמולוג שישחק עם המספרים ויסתבך בקנסות עצומים או אפילו באובדן הרישוי. אפשר להשיג נתונים טובים יותר מנתוני היצרן, אבל זה דורש נהיגה מחושבת מאוד שעלולה גם לעצבן את שאר המשתמשים בדרך, מהירות שיוט אחידה לחלוטין של סביב 75 קמ"ש והאצות מאוד-מאוד-מאוד מתונות (עם סל"ד שלא עובר את ה-2500). עם נהיגה פסיכית כזאת (בנסיעות ארוכות טווח בשעות הקטנות של הלילה) השגתי כמה פעמים נתוני צריכה טובים מאלו שציין היצרן עם שתי מכוניות שונות. נתוני הצריכה שמוצגים במבחני דרכים בעיתונות רכב הם נגזרת של נהיגה מאוד תובענית ולא רלוונטיים לרוב הנהגים (אם כי לעיתים הבוחנים גם רושמים נתון צריכה של נהיגה "נורמלית").

בימים אלו דורשים יבואני הרכב מהממשלה הבהרות לגבי המס הירוק החדש. האמת ששינוי הנוסחה הלא ברור הפתיע גם אותי, חסיד של הרעיון שעמד מאחורי הנוסחה הקודמת, מאוד לרעה. מעט הבהרות והגדרות -- ממשלות שונות בעולם ממסות מכוניות כפונקציה של הזיהום וצריכת הדלק שלהם כמעין "פיצוי" על הנזק הנגרם לסביבה ובריאות האוכלוסיה מאותן מפלצות מתכת זוללות מאובנים ויורקות עשן. המיסוי בא כמס קניה ו/או אגרה שנתית. את הנזק אותו גורמות מכוניות ניתן לחלק למספר אלמנטים -- * הצריכה של משאב מוגבל - דלק מאובנים ובכך עליה במחירו - מה שמוביל לזרימת כסף לגורמים מפוקפקים בעולם וגרוע יותר - לעליה במחירים של מוצרים בסיסיים שונים (חימום ומזון בעיקר). * שחרור של גזי חממה, בעיקר CO2, אולם גם תחמוצות חנקן שונות. ההשפעה הבריאותית של גזים אלו לא מאוד גדולה, ההשפעה היא גלובלית. * שחרור גזים רעילים שונים - תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית וכו' - בעלי השפעה בריאותית, אולם פחותה משמעותית מאשר האלמנט הבא. * שחרור של חלקיקים, במיוחד חלקיקים זעירים. חלקיקים אלו מתפזרים למרחקים קצרים יחסית, אולם הם בעלי ההשפעה הבריאותית המשמעותית ביותר - הן בטווח הזמן הקצר והן לטווח הארוך. חלקיקים אלו מאפיינים בעיקר פליטת מנועי דיזל. בנוסחת המיסוי הירוק המחוקק הישראלי התייחס לתנאים המיוחדים למדינת ישראל - עם צפיפות רכב לק"מ כביש הגבוה פי 3 מאשר ברוב מדינות אירופה וארה"ב ואיזורים אורבניים הסובלים מזיהום חלקיקי כבד בשל שילוב של עומס תעבורתי כבד ומזג אוויר. האספקטים הגולבליים של פליטת CO2 פחות רלוונטיים למדינת ישראל הקטנטנה ולאור זאת המיסוי, בשונה מהמקובל באירופה, דווקא קיפח את מכוניות הדיזל. ההשפעה של המיסוי הייתה, לפי דעתי, דרמטית. מכוניות שפעם היו מוקצות מחמת המיאוס בישראל - קטנות וידניות, מילאו את הכבישים. אלפי ישראלים יכלו להרשות לעצמם מכוניות חדשות והיו אלו מכוניות חסכוניות להפליא. טוב לסביבה, טוב לריאות של אזרחי ישראל, רע לסולטני אופ"ק. רוצה הייתה הדעת להניח ששינוי הנוסחה רק ימשיך מגמה מבורכת זאת - עידוד מכוניות קטנות וחסכוניות עוד יותר, זאת על חשבון מכוניות גדולות, יקרות ומזהמות. מה יותר סביבתי וחברתי מירידת המס על קליאו 1.2 ועלייתו על במוו 760. אבל מה שקרה בסופו של דבר כולנו יכולים לקרוא מעל דפי העיתונים. יהיה מעניין מאוד לראות את הפרטים וההגיון (איגיון?) שמאחורי אותה נוסחה חדשה...

באמת למה דווקא הונדה סיוויק? למה דווקא רכב מקטגוריה C ("משפחתית")? מצטרף להמלצה על I20, רכב נאה, בטיחותי, מאובזר היטב, נעים לנהיגה.

אחת הנסיעות הפחות נעימות שהיו לי הייתה עם נגרר - וזה עוד היה עם טנדרון גדול וחזק (דובלו). לא הייתי מעז לעשות את אותה נסיעה עם רכב משפחתי. המשקל שגררתי ד"א היה נמוך ממה שאתה מתכנן לגרור. תקשיב ליוסי, תשיג רכב שמיועד לעומסים כאלו (כמו הדובלו כנ"ל או טנדר/ואן גדול יותר) או שתפנה למקצוען שיעלה אולי עוד כמה שקלים, אבל יחסוך לך גב שבור, ידיים חבולות ואת החשש שמשהו ישתבש וכל שכרך יצא בהפסדך.

צריך להכיר את ההיסטוריה של שוק הרכב בישראל. עד אמצע שנות ה-80 שוק הרכב היה מורכב באופן גס מ-3 חלקים - עממיות ועממיות פלוס - איטלקיות, צרפתיות וקצת אנגליות (ונוסיף כאן גם את אופל שהיא לא ממש מכונית גרמניה). מכוניות גרמניות (ושבדיות) - כאשר הרוב עדיין הכירו את החיפושית שעליה גמרו ההלל בזכות אמינותה וה-"פח העבה". יקים אמידים רכשו את ראשוני הגולף, הפאסאט והאודי 80 ו-100 ועשירים נסעו במרצדסים. דבר אחד לא השתנה - BMW לחובבי ההגה בעלי הממון או לכוכבי מדור הפלילים. מכוניות אמריקאיות מגודלות נפח וממוזגות - לאנשי עסקים חובבי פוזה, עו"ד פליליים ובמיוחד לתושבים חוזרים שרצו להוציא את העיניים של השכנים (בישראל של פעם אולדסמוביל קאטלאס סופרים נחשבה למכונית על). מהרבה בחינות מכוניות אלו הוחלפו על ידי ה-SUV המפוארים בשנות ה-90. הסטיגמות התקבעו מאז (חלקן בצדק) -- האיטלקיות הזולות של שנות ה-60 עד ה-80 היו איומות, מחלידות עוד באוניה, עם איכות גימור תת-רמה ותקלות אקזוטיות. המוניטין הגרוע הזה הוא בינ"ל ולא יחודי רק לישראל ותקף לכל קשת הדגמים החל מה-600 המתפוררת ועד היקרה שבפרארי. פיאט עשו כמה ניסיונות משמעותיים לשיפור האמינות והמוניטין, אבל תוצאות של ממש יש רק בשנים האחרונות. הצרפתיות גם לא הצטיינו ברובן באיכות בניה איכותית, כבונוס חלקן בלבלו את המוסכניקים הלא מיומנים בארץ (סיטרואן!). חוסר הבנה של הבעלים, המוסכים והיבואנים, רצון לחסוך עלויות (החלפים יקרים והישראלים עניים) הובילו למוניטין מאוד לקוי. גרמניות איכותיות עם טיפולים יקרים - זה בדיוק ההגדרה של תוצרת VAG, מרצדס ו-BMW משנות ה-80. לציין שמאז חלק מהיצרנים קצת פחות איכותיים, אבל עלות הטיפולים עדיין גבוהה. ואז ארעה המהפכה הגדולה - קודם כל הסובארו לאונה ואז הלנסר, הקורולה, הסיוויק וכל היפניות הקטנות והגדולות יותר. לישראלי הממוצע הזיז את הקצה של המה-שמו שהתנהגות הכביש של הלאונה הייתה עלובה לעומת הפיז'ו 309 (לדוגמא). הלאונה הייתה מרשימה יותר ("פח לשקל"), מאובזרת יותר, באה עם גיר אוטומטי (פול-אוטומט!) והכי חשוב - רק מלא דלק וסע-סע-סע. לא משנה איך תהפוך את זה - היפניות האלו של שנות ה-80 וה-90 היו אמינות משמעותית מתוצרת אירופה המקבילה, הן היו גם קלות יותר לתחזוקה. לאונה תחזיק גם 200-300 אלף ק"מ עם תחזוקת שבר של מוסך מדרכה. ה-309 לא ממש. כמובן שחשוב לזכור עוד אירוע מכונן בשנות ה-80 - הסיטרואן BX, מכונית חביבה, מתקדמת לזמנה שהשמידה את המוניטין של סיטרואן בישראל ויצרה נזק תדמיתי הקפי לכל תוצרת צרפת.

לפי parkers - פיז'ו 208 עם מנוע 1.6 ו-3 דלתות - 1080 ק"ג. לפי אותו המקור - פיז'ו 206XSI עם מזגן ו-3 דלתות - 1088 ק"ג תשווה רמות גימור שוות. המנוע חזק יותר וכנראה גמיש יותר, נראה איך ה-208 תהיה על הכביש. ד"א - לפי אותו המקור - מאזדה2 ידנית עם מנוע 1.5 (100 כ"ס לעומת 120 בפיז'ו) - 1030 ק"ג.

ה-208 קלה יותר מה-206. אני גם לא חושב שיש קשר חד-חד-ערכי בין ישן לכיף. לפעמים יש ליצרן יציאות טובות ולפעמים על הפנים. הפיז'ו 205 הייתה מוצלחת משמעותית יותר מה-104 שבאה לפניה. הרנו 5 הייתה שיפור עצום ביחס ל-4 גם מבחינת הניהוג ולפי דעתי הקליאו (הראשונה) עלתה על שתיהן.

RSI במצב מעולה ב-12K, בהצלחה. מעבר להשקעה הראשונית גם תדרש לעלויות תחזוקה גבוהות יותר. מכונית כזאת צריכה להיות ברמת תחזוקה גבוה בשל העומסים הגבוהים יותר, בלאי מואץ, חלקים יקרים יותר וכמובן צריכת דלק גבוהה יותר. תנהג על אותו רכב צרפתי - אותו דגם ושנתון, אותו המנוע - אחת עם גיר ידני ואחת עם גיר אוטומטי ואז תבין. גם צריכת הדלק גבוהה יותר משמעותית. הסיבה ההגיונית היחידה שאני רואה לרכישת רכב צרפתי אוטומטי, במיוחד בתקציב שלך, היא אם אתה פרנקופיל מושבע עם בעית נכות ברגל שמאל. אם הנאה מנהיגה מאוד חשובה לך תשקול 106 1.4 ידנית (רגילה, לא ראלי). אולם תביא בחשבון שקשה למצוא אחת במצב טוב ושחוץ מעניין ההנאה הקליאו עולה עליה בערך בהכל.

במחירי הדלק היום וכמו שהם יהיו מחר (כבר מדברים על עוד סבב העלאת מיסים והבלו על הדלק הוא תמיד מטרה נוחה), הרכב המומלץ ל-100 ק"מ ליום הוא קטנוע חשמלי (טווח נסיעה 50 ק"מ - טוענים שמגיעים לעבודה ושוב פעם בבית). ברצינות - אי אפשר לקיים את הדיון בעלמא תוך התעלמות ממכלול הדרישות והתקציב של בעל הרכב.

תשכח מה-RSI בתקציב שלך. זה לא נגמר במחיר הקניה... תשכח מצרפתיה אוטומטית, אלא אם אתה מחפש הרפתקאות במוסך וביצועים עצלים. בתקציב שלך קליאו II מנוע 1.4 ידנית 2002-2003. מכונית בטיחותית, מהירה, חסכונית, מרווחת. אתה חייב מכונית שתוחזקה היטב ולא במוסך מדרכה. אתה חייב לטפל במכונית לפי הספר אחרת היא תעניש אותך בתקלות וקלקולים. צפה לפלסטיקה מרשרשת, חשמל ואלקטרוניקה בעלי אופי משלהם, אבל בסך הכל לא מדובר בקטסטרופה (מי אמר רובר ולא קיבל?) ועלויות הטיפולים והחלפים סבירים.

סגנון הנהיגה הוא קריטי לצריכת הדלק, עשיתי מספר ניסויים עם מספר רכבים בעניין זה. רנו קליאו ידנית (96) - בנסיעה בין-עירונית מהירה עם האצות חזקות 1:12, בנסיעה עדינה 1:16-17 מאזדה 3 חדשה אוטומטית - נסיעה בין עירונית מהירה 1:11, בנסיעה עדינה 1:15 (!) טויוטה קורולה חדשה אוטומטית - בנסיעה מעורבת - הבדלים של בין 1:9 ל-1:12 בהתאם לאופי הנסיעה. יוצא מרמזורים עם pedal to the metal = המון דלק. נוסע בין עירוני 120 במקום 90 = המון דלק. מרבה בהאצות ובלימות אגרסיביות = המון דלק. אתה מרבה להשאיר את האוטו חונה מונע עם מיזוג = המון המון המון דלק! אבל 1:7 ב-I30CW נשמע מוגזם, אלא אם אתה עם צמיגים מרוקנים מאוויר, כל היום יושב בחניה עם מזגן או שכל רמזור אצלך הוא זירת מירוץ דראג. אם אתה עם אוויר בצמיגים ונוהג סביר אז כנראה שמשהו דפוק - אולי מסנן, אולי מזרקים, אולי חיישן. אתה לא אמור ללמוד מכונאות רכב, במיוחד שרכשת את הרכב מסוחר שמבטיח אחריות - תחזור אליהם ותדרוש שיטפלו בבעיה.

זוכרים את שיר ה-sunscreen המעצבן? Advice is a form of nostalgia dispensing it is a way of fishing the past from the disposal, wiping it off, painting over the ugly parts and recycling it for more than it’s worth פעם תמיד היה טוב יותר, המכוניות היו זולות, מהנות, מתקשרות ויפות יותר. הכבישים רחבים ופנויים והיה אביב כל השנה. תושיב 99% מהנהגים ברנו 5 טורבו (סתם דוגמא) והם יברחו משם בבהלה עוד לפני שיסובבו את המפתח בסוויץ'.

BDB - כנראה שקיבלתי הצעת מחיר מופרזת על הביטוח. המחיר שאתה משלם דווקא מעודד אותי (כאמור בעוד כמה שנים אדרש לרכב שני שאני רוצה שיהיה עם ניחוח ספורטיבי, MX5 היא אפשרות - הצעת הביטוח שקיבלתי הבהילה אותי). אבל עדיין, בהשוואה לרכב סופרמיני חסכוני (כרכב שני) - כמו לדוגמא רנו קליאו 1.2 (שלא עושה 1:15 אלא 1:17), מדובר במכונית יקרה יותר להחזקה - אם לא 800 יותר לחודש, אז 700. היא גם הרבה פחות פרקטית. למעשה היא פחות פרקטית מסוזוקי אלטו. איך שלא תסובב את זה מדובר בתענוג יקר יותר ממכונית "פשוטה" (אלא אם אתה מתעקש על איפרזה אוטומטית שטוחנת אותך בדלק). יש סיבה טובה מאוד שצעירים שהם לא טלנטים יחודיים בתחום כזה או אחר או לא בעלי הורים עשירים, לא מסתובבים בכבישים עם MX5 או לאון קופרה. הרוב המוחלט של המגיבים פה עם מכוניות ספורטיביות מרוויחים משכורת יפה ו/או באים ממשפחה אמידה. זאת המציאות ואין טעם ליפות אותה. סיפורים כמו "תחשוב חיובי ובסוף תהיה לך פרארי" מתאימים לכל מיני קואצ'רים ושאר ממבו-ג'מבו. האמירה הכי נכונה שנאמרה פה - מגובה גם במחקרים! ל-OP, תחיה את החיים שלך, כלכל צעדיך בתבונה, יום אחד אולי תתעורר ותגלה מספיק כסף בחשבון על מנת להגשים חלום ואולי בכלל תגלה שאתה כבר לא צריך את זה בשביל שיהיה לך טוב בחיים. שיהיה לך כסף - תקנה מותרות בשביל להשלים את ההרגשה הטובה שלך ולא במקומה. אני מתחיל להשמע כמו קואצ'ר בעצמי. אני אפסיק כאן...

הרכב הראשון של סבא שלי - טנדר פורדסון שחרש את מדבריות צפון אפריקה בשרות הוד מלכותה. מנוע 1.2 עם שסתומים צידיים ו-10 סוסים משתוללים ומשולחי רסן בדרך אל הגלגלים האחוריים. יתרונות - הוא נסע. תרם תרומה למיגור הנאצים. חסרונות - הוא נסע לאט. תוך כדי נסיעה הדרייבשאפט נפל. רכב פופלארי נוסף משני צידי המשפחה ובכלל בארצנו הקטנטונת היה הפיאט 600, עם תצורת מנוע אחורי א-לה-פורשה ומנוע בן 20 כ"ס שללא ספק סיפק ביצועים מסמרי שיער. יתרונות - זול. חסרונות - יכלת לשמוע אותו מחליד. סבא שלי נפל עם הכסא דרך הרצפה ישר על הכביש.

כמעט קניתי בראבו 2009 רובוטית. יש עליה כמה דיונים כאן ועוד חומר רב ברשת. כנראה שפיאט השתפרו באמינות, אם כי פה ושם יש דיווחים על בעיות בגיר (המכונית דורשת תחזוקה במוסך שמבין בה - כמו רוב המכוניות המודרניות). המכונית יפה מאוד בעיני בחוץ ובפנים, מאובזרת מאוד, אבל למרבה הצער ללא EPS ורק 4 כריות בשנת 2009. הגיר הרובוטי פחות נעים מה-DSG, אבל אם אתה משתמש בו נכון - לא תרגיש בחבטות. בדקנו גם קליאו 1.2 ידנית. מכונית בטיחותית ומאובזרת לא רע, נוחה למדי, חסכונית מאוד. הבעיה היא שהמנוע חלוש ביותר - 75 כ"ס ומרגישים את זה. בתוך העיר פחות מפריע, אבל כבר ב-80 קמ"ש המנוע נותן את קולו והרכב מרגיש עייף. אבל לא הייתי פוסל את הרכב על הסף בלי נסיעת מבחן. שנה הבאה אמורה סוף סוף להגיע הקליאו עם המנוע המוצלח יותר שלהם (1.2 טורבו) שמשלב חסכנות מופלגת וביצועים סבירים - אבל זה לא רלוונטי בשבילך.

סיכוי טוב שאני אקנה לעצמי מכונית בסגנון הזה (כרכב שני). לעזאזל - אם לא בעיית הבטיחות (ילדים באוטו!) הייתי מחפש לעצמי 106GTI מלוקקת ומוכן גם לשלם עליה מחירון++... אבל בכנות - אני מרוויח קצת יותר מהאדם הממוצע ועם קצת יותר ביטחון תעסוקתי.

רוני - זה אכן (החל מ-) כמה מאות ש"ח בחודש, אבל צריכים להיות מודעים למה נכנסים. רוב האנשים במדינה לא יכולים להרשות לעצמם מאות ש"ח בחודש על מותרות (למרבה הצער בישראל תחביב=מותרות). ה-OP צריך לעשות את החשבון הזה עם עצמו מאוד בזהירות. יכול להיות שהוא יגלה ששווה לו לנסוע קצת במרצדס (אוטובוס) בזמן שהוא בונה את עצמו כלכלית. BDB - הביטוח הוא אקסטרא 3000-4000 אאל"ט לזוג נהגים מעל 30 ועם רקורד נקי. נהגים צעירים ישלמו הרבה יותר, אם בכלל ימצאו חברה שתבטח אותם. רכב כזה אמין, אולם חייב תחזוקה קפדנית (במיוחד אם רוצים גם שישמור על ערכו) - אקסטרא 1000-2000 לשנה. דלק - 1:10 במקום 1:15 (סופרמיני חסכונית) - בנסועה של 15KKM - עוד 500 ליטר- 4500 ש"ח (אני מרשה לעצמי לעגל מעלה - הדלק יגיע ל-9 ש"ח במשך השנה הקרובה). נקודת אור - MX-5 מתוחזקת היטב שומרת יחסית על ערכה, אבל לזכור שמאז שהיבוא הסדיר התחדש כבר פחות רואים מיאטות שמחליפות ידיים במחירון+++. סך הכל - תוספת של לפחות 800 ש"ח לחודש ביחס לסופרמיני סבירה (שגם ניתן להכניס בה עוד 2 נוסעים ומטען). מה שכן - אם החיידק לא מרפה והתקציב דחוק, שווה לחפש 106 במצב טוב. אפילו עם מנוע 1.4 זאת מכונית כיפית יותר מרוב מה שיש היום בשוק.

רוני - כרגע אני מחזיק מכונית אחת ומנסה להמנע מאחזקת מכונית שניה (הולך לעבודה ברגל), כמוני יותר ויותר אנשים בגלל העלויות ההולכות וכבדות ויוקר המחיה שהולך ונעשה בלתי נסבל במדינה. אם אתה כבר חייב מכונית שניה, אז להרבה אנשים העלות החודשית הנוספת של 200-300 ש"ח (ויותר) לגרסה הספורטיבית הוא לא סכום מבוטל. בהמשך הקריירה אני אהיה חייב מכונית גם לעצמי ואני בהחלט מעוניין במכונית קטנה ומעניינת - אבל ברור לי שזה יעלה לי יותר מסופרמיני חסכונית "ומשעממת". גם למכונית הראשונה שלנו (כרגע נסתפק בברלינגו שנקבל בהשאלה ונחסוך למשהו איכותי) אני רוצה לרכוש מכונית "מעניינת", אבל זה יעלה לי עוד 200-300 ש"ח לחודש בעלות כוללת. סכום זה אולי נראה קטן לחלק מהאנשים, אבל להרבה אנשים זה ההבדל בין להיות עם הנחיריים מעל המים ובין טביעה בבוץ האוברדרפט וההלוואות. אני חוזר וממליץ ל-OP לנקוט במשנה זהירות מבחינה כלכלית. מכונית ספורטיבית לא סובלת תחזוקת שבר, לא סובלת צמיגי לינג-לונג במחיר מבצע (מה שלא מומלץ אף פעם), אתה לא יכול לחסוך על נוזל קירור ושמן - כל זה מצטבר לעוד הרצל (10 שקלים ישנים = 1 אגורה) ועוד הרצל ובסוף אתה נכנסת לחריגה והרכב מושבת.

דיברתי על משפחה באספקט הרחב יותר של הדיון. בדקתי קליאו ספורט, מכונית שנורא חשקתי בה שהייתי צעיר יותר והיום אני יכול להרשות לעצמי בקלות כמשומשת במצב טוב - לא הכי נוח עם ילד אחד וממש לא נוח ברגע שיש שני ילדים. הביטוח יקר יותר, הדלק, התחזוקה. מאוד רוצה MX5 (האמת לא ממש, אבל אשתי מאוד רוצה), אבל בדקתי - אני אולי יכול להרשות לעצמי לקנות אחת, אבל עלות התחזוקה גבוהה משמעותית מרוב "הרכב שני במשפחה" המקובלים. מה לעשות - זה יקר יותר. לעיתים מאוד.

זה תחביב יקר ובישראל הוא יקר מאוד. בנוסף אין בישראל אפשרות למצות את התחביב בלי לעבור על החוק (לעומת חבר שלי שלקח את ה-350Z שלו לימי מסלול בארה"ב במחירים מאוד סבירים). יש בשוק בארץ כמה מכוניות ממש מהנות לנהיגה, אבל לא הייתי נכנס לחפש אחת כזאת בלי לפחות 20-30 בכיס ועוד מוכנות להוציא 5 ויותר על "יישור קו". יש גם כמה מכוניות פושרות יותר, אבל עדיין הרבה מעל הממוצע ומעט פרקטיות יותר ועוד כמה מכוניות "מעניינות" אחרות. אבל איך שלא תהפוך את זה - מדובר בסיפור יקר יותר ממכונית "סטנדרטית". (רוני - אתה צודק חלקית וזה רק במקרים של רכב לרווק או רכב שני/שלישי למשפחה. ל-OP זה יהיה יקר יותר ולרוב האוכלוסיה לא פרקטי בכלל - פעם אחרונה שבדקתי אי אפשר לשים שני ילדים ב-MX5 אלא אם אחד מהם נוהג או שהם מבלים את הנסיעה בתא המטען). אם אין לך הורים עשירים או מקצוע/עסק מכניס ביד, תנצל את השנים הקרובות ואת התקציב להכין את הקרקע לעתיד (לרכוש מקצוע או לבנות עסק) ואם החיידק המוטורי בוער בך, עשה כמו שהמליצו כאן וסע לגיחות מוטוריות באירופה (קורסים וימי מסלול).

ה-208 עשתה דיאטה כסאח ושיפרה את מקדם הגרר (0.29 - נתון מעולה לסופרמיני) לא בשביל לככב בימי מירוץ, אלא מסיבה בנאלית של רצון להשיג נתוני צריכת דלק וזיהום אוויר משופרים. צחוק הגורל הוא שפעם מכוניות הקצה הספורטיביות הרעיפו טכנולוגיה על אלו העממיות, במקרה של ה-208 כנראה שהשיפור בא מהצד העממי של קשת הדגמים והרצון להתחרות בקליאו החדשה ודומיה שמציגות נתוני צריכה וזיהום מרשימים. ה-208GTI קלת המשקל עם מנוע הטורבו הקטן והחזק היא סוג של תוצר לוואי של תהליך זה. בסך הכל התוצאה חיובית - מכוניות קלות יותר, עם מנועים חזקים וצריכת דלק יום-יומית מעולה שתאפשר ליותר אנשים אחזקה שלהן כמכונית לשימוש שוטף.

יצא לי לנהוג על ברלינגו כמה פעמים, כולל נסיעה לאילת ובחזרה. המכונית יחסית לקטגוריה נוחה, מאוד חסכונית, מאוד איטית (בגרסת ה-1.9 הלא מוגדשת - שבתמורה נותנת לך אמינות אין קץ). באמת אחלה אוטו, אבל הייתי מעדיף (ואני כנראה ארכוש בכפוף למצב הכלכלי שלי בעוד חצי שנה) פיאט בראבו או סיאט לאון בניחוח טורבו. הסיבות רבות, לא כולן רציונליות.

אפשר להושיב במכונית 4 מבוגרים, אבל זה לא נוח במיוחד. החלון הקדמי מאוד מתקמר פנימה ולמעשה חווית הנהיגה באוויר הפתוח פחות מרשימה לנהג ודווקא יותר ליושבים (המצטופפים מאחור). 1600 עם גיר ידני מרגישה כבדה, אבל מאפשרת לשמור על קצב סביר, לא מדובר ברכב ספורטיבי. לא הייתי מתקרב לאוטומט. לא הייתי מתקרב לשום 206 אוטומטית לצורך העניין. על פי KML צריכת הדלק של 1600 ידנית אמורה להיות סבירה. כמובן שבנהיגה אגרסיבית, או בנהיגה מהירה עם גג פתוח הנתונים יורעו. הרכב לא ממש ריגש אותי.

להבא תתן יותר פרטים בהודעה הפותחת. אני משער שאתה לא רוכש את המכונית בשביל המוסד. תביא בחשבון שאלו לא השנים הטובות של מרצדס - דירוגי אמינות בינוניים וריבוי תלונות על תקלות (יחסית לשנים הטובות של היצרן). תקלה ברכב רגיל זה לא נעים, תקלה במרצדס זה לא נעים ומאוד, מאוד יקר. עניין זה צריך להכלל בתקציב המתוכנן. ולעניין גוגל - לפני שאתה נכנס להרפתקה שכזאת אתה חייב לבצע יותר מחקר מקדים. הרבה מחקר מקדים. הרכב נדיר בארץ, אבל יש הרבה מידע על הרכב הזה באתרים באנגליה או ארה"ב. אם אתה קורא גרמנית אז בכלל אתה מסודר (ואם לא - שירות התרגום של גוגל עושה עבודה לא רעה בתרגום מגרמנית לאנגלית). תברר על תקלות נפוצות ומה לחפש במכונית שאתה מתכוון לרכוש. ועוד משהו - אם אתה מתכוון למודעה למכונית יד 3 עם הקילומטרז' המשונה (1600 ק"מ), אז המחיר המבוקש הוא הזוי. במוו סדרה 3 קופה עדיפה על המכונית הזאת בהכל בערך ועולה פחות. תוספת - תראה בקישורים מטה שמישהו מציע למכירה דגם עדיף (C230) משנתון מתקדם יותר (2005) ומבקש 90K.

אני מודע לחרם הערבי לחלוטין - לכן לא היו בארץ מכוניות יפניות מלבד סובארו עד תחילת שנות ה-90 (התייחסתי לזה בחלק השני של ההודעה). נתתי את הסובארו רק כדוגמא - גם לא היו שם כמעט מכוניות יפניות אחרות, ראיתי יותר פיז'ו 504 ו-505 מאשר הונדה אקורד לדוגמא.