PinkDolphin

לא מכיר את המודלים העסקיים של חברות הטעינה, ולא בא להצדיק חברה כלשהי, אבל כמה ניחושים מושכלים: -- בשלב זה החברות צריכות להשקיע יותר מאשר הן יכולות לגבות, כי צריך להקים תשתיות (להחזיק חברה עם שירות לקוחות, להחזיק צוות טכני לתחזוקה) עבור מספר מכוניות חשמליות קטן יחסית, בעוד התשתית תשרת מספר הרבה יותר גדול של מכוניות -- אז ה-early adopters משלמים יותר מאשר מי שיטען עוד שנתיים. -- עלויות הנדל״ן שלהן גבוהות. סשן של תידלוק דלקי קצר, סשן של טעינה הרבה יותר ארוך, אז צריך יותר שטח לשרת אותו מספר מכוניות. במיוחד בעייתי בישראל כשכל הנדל״ן מאד יקר, במיוחד בערים. -- עוד אין להן מידע אמיתי על כמה אנשים טוענים בבית מול בעמדות איטיות (לגבי עמדות מהירות, ברור שמי שעושה נסיעות מאד ארוכות צריך אותן). קשה להעריך את זה ממה שקורה בחו״ל -- בארה״ב 72% ממשקי הבית גרים בבית חד-משפחתי (וחונים כמעט תמיד בשטח המגרש) כך שהתקנת עמדה פרטית היא בד״כ טריוויאלית; באירופה, זה 51%. אצלנו, 12-15%, תלוי במקור המידע (ולא מעט מאלה שיש להם בית פרטי חונים ברחוב ואין להם חניה במגרש). החברות להערכתי נזהרות מלעשות השקעות גדולות מדי בשלב זה, כדי לודא שיהיה להם מספיק אורך חיים פיננסי לשרוד עד שיהיה אחוז הרבה יותר גבוה של חשמליות בצי הרכב הכללי (לא רק רכב חדש). זו גם הסיבה שהרבה מההתפתחות היא דווקא בחברות שמתקינות עמדות בתחנות דלק: שם יש להם כבר את הנדל״ן, הוא במיקום שברור שנוח לקהל הטוענים, וכבר יש חנויות נוחות שבהן יוכלו הטוענים לקנות בזמן שמחכים.

ה-MG4 הוא האצ׳בק קלאסי בסגמנט C (מה שנקרא בארץ משפחתי), אם כי עם תא מטען קצת קטן מהמקובל (אבל לא קטנטן כמו ב-ORA Funky Cat ששייך לאותו סגמנט). ה-MG5 הוא הסטיישן הקלאסי שלהם, באותו סגמנט, שלובינסקי הבטיחו כבר לפני שנתיים, ובינתיים יש רק בודדים שהגיעו בייבוא מקביל (ומאד יקרים ביחס לחו״ל -- בבריטניה זו אחת מהחשמליות הכי זולות שיש, נחשבת תמורה מעולה לכסף, ונמכרת היטב). ה-ZS EV זה הקרוסאובר שלהם באותו סגמנט, שהיה החשמלית הנמכרת ביותר בארץ ב-2020, ויש גירסה משודרגת עם סוללה גדולה (טווח 440 ק״מ WLTP) שנמכרת באירופה כבר שנה וחצי, אבל רק לאחרונה הגיעה הנה -- ולא ראיתי אפילו מבחן אחד ישראלי עליה. (אני מאד לא אוהב את המונח ג׳יפון לסוג הרכב האחרון. אין שום קשר בין קרוסאובר לג׳יפ, חוץ מקצת חיקויי של מראה של SUV גדול. הג׳יפון היחיד בארץ זה ה-סוזוקי ג׳ימני המכובד, שאגב סוזוקי הכריזו שתהיה לו גירסה חשמלית תוך שנתיים-שלוש.)

יכול להיות. ייתכן גם שאלה דברים שלא מוכתבים ע״י המפקח על הביטוח, אלא כבר תלויים במדיניות של כל חברה, וגם אפשרי שהמוקדנים שדיברתי איתם לא הבינו מספיק בתחום (מעטות מחברות הביטוח מבטחות דו״גים, אני חושב שרק 3-4 מוכנות לעשות צד ג׳, וכמובן רק הפול מוציא פוליסות חובה. הרי רוב ביטוחי הדו״ג בארץ נעשים דרך 3-4 סוכני ביטוח שמתמחים בזה).

בבריטניה אין כמעט בכלל תלת-פאזי לדירות, בתים או בניינים מסחריים (רק תעשיה), בניגוד לרוב אירופה, אז סביר שזה לא מוצע כסטנדרד (אם כי הייתי מצפה שזו תהיה אופציה בתשלום נוסף). זה שכאן זה לא סטנדרטי כבר לא סביר בעליל.

אין שום חובה כזו. כשאני מוכר רכב, אני לא חייב לציין לא איזה יד הרכב ולא שום דבר אחר לגביו(*). גם לא להראות את רשיון הרכב אלא במעמד העברת הבעלות (אם כי כמובן אדיוט הקונה שלא ידרוש לראות את זה, לבדוק היסטוריית תביעות, אתר משומשת וכו׳ ואת היסטוריית הטיפולים). אסור לי לשקר, כמובן, או לרמות, אבל אם הנושא לא עלה בשיחה בכלל, ודאי שאין שום בסיס לטענות. לא כל שכן אם פות״ש ראה את הרשיון לפני שסיכם עם הקונה על העיסקה. (אמנם לא רלוונטי לשוק שלנו, אבל רק לשם הידע: בארה״ב בכלל אין שום מידע לגבי בעלויות קודמות ברשיון רכב. כלום. לא כמה, לא סוג, שום דבר. זו המצאה ישראלית.) לא הועלתה כאן שום עדות לכך שהמוכר הסתיר פרט כלשהו לגבי הרכב מהקונה. לגבי המחיר, זה עניין למו״מ ביניהם, ולשיקולו של הקונה מה הוא מוכן להציע -- לפני שהוא חותם (״סיכמתי שסגור מבחינתי״) אם הרוכש ראה את הרכב, בדק אותו לשביעות רצונו (ולפי פות״ש, גם לקח אותו למכון בדיקה), סיכם מחיר ושילם מקדמה, וכל זה מתועד -- הוא מחוייב בעיסקה. זה מקרה קלאסי של buyer's remorse -- מקרה שהקונה מתחרט על עיסקה זמן קצר אחריה. כאן זה לא שיש לו טענה כלשהי על הרכב עצמו, אלא שפות״ש חושב שהיה יכול להשיג מחיר זול יותר. יש בארה״ב מדינות שמאפשרות ביטול של כל עיסקת קניית רכב מסוחר (חדש או משומש) תוך 48 שעות; אבל לא חל על עיסקאות פרטיות, ולא קיים בארץ. אם פות״ש יגיש תביעה, סיכוי לא רע שהשופט לא רק יחייב אותו בביצוע החוזה, אלא גם בהוצאות משפט, ואולי הוצאות נילוות (אם המוכר בנה על הכסף). רעיון רע מאד לדעתי להגיע לבית משפט -- ודאי שבלי להתייעץ עם עו״ד לפני. פות״ש: מה ההפרש בין המחיר שבו הסכמת לקנות לבין המחיר שבו היית קונה, לו ידעת שהבעלות המקורית היא ליסינג? אם זה לא עשרות אלפי שקלים, רק אלפים בודדים, שלם את היתרה, קח את הרכב ותיהנה ממנו -- אתה עלול להסתבך יותר בכל מקרה אחר להבא: לא עושים החלטות עם השלכות כלכליות תחת לחץ.

במקרה שעדיין רלוונטי, בדוק גם את ביטוח חקלאי. כשהחברה שלי (״כלל״) רצתה להעלות בכ-15% (כ-500 ש״ח) את הפוליסה בדצמבר, והסוכנות לא היו מוכנים אפילו לדבר איתם וקיבלתי הרצאה על ״הכל עולה במדינה. חלפים התייקרו, גם עבודה״, החלטתי שאם כבר, אעשה סקר ממש וקיבלתי הצעות מ-8 חברות. של ביטוח חקלאי היתה הטובה ביותר בכל הפרמטרים: -- לא ביטלו את הנחת היעדר התביעות למרות שהיתה לי תביעה בסך 12000 ש״ח לפני שנתיים -- 1200 ש״ח יותר זולה מ״כלל״, ועוד הרבה יותר זולה מהפוליסה הקודמת. רוב ההצעות היו ב-1500-2500 ש״ח יותר יקרות -- אין השתתפות עצמית במוסכי הסדר, וחצי ההשתתפות במוסך לא בהסדר מאשר היה לי בכלל -- משמעותית יותר זמן של רכב חלופי (לא זניח בימינו, כשגם תיקונים יכולים להיות ארוכים, וגם זמני אספקה: 30 יום מהיום הראשון לכל הארועים (תאונה רגילה, תאונת טוטל לוס, גניבה) אז עוד לא בדקתי אותם במבחן האמיתי של תביעה, אבל היחס היה ענייני ומקצועי יותר מכל הישירים האחרים (למשל, שלחו לי לפני שחתמתי עותק מלא של הפוליסה, בלי שאפילו אבקש -- דבר שאני תמיד צריך להיאבק עליו כי אני רוצה לדתע על מה אני חותם לפני כן).

מסתבר שלא בהכרח. היה לי ביטוח מקיף לרכב, שהפסקתי לשנתיים כי ערך הרכב כבר לא הצדיק מקיף (עדיין ביטחתי צד ג׳ ברצף). לאורך השנתיים היה לי ביטוח אופנוע צד ג׳. כשמכרתי את הרכב וקניתי בתום השנתיים רכב חדש, 5 חברות ביטוח לא היו מוכנות להכיר לא בצד ג׳ של המכונית הנוכחית ולא בצד ג׳ של אופנוע בתור ותק. השישית נתנה הצעה סבירה למקיף (חצי מכל האחרות).

למיטב זכרוני, זה קיים רק לגבי מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים, וזה תקף כי השטח הציבורי בהם בסמכות ועד המושב/קיבוץ/יישוב, מתוקף הסכם ההתיישבות הקולקטיווי (גם אין שם תמרור, בד״כ רק שלט לא רשמי על השער). מה שנאמר לי פעם הוא שזה לא חל על אף שכונה, או עיר שהוקמו על שטח ציבורי.

נכון, אנקדוטה זה לא נתונים... אבל מדיניות אומרת משהו, ולזה התייחסתי. ללא קשר לבעלות, האם המנהלים לא מתוגמלים לפי רווחי החברה? מאד אופתע אם זה לא כך. לא מכיר שום אירגון עסקי גדול שבו זה עובד אחרת, ודאי כשחלק משמעותי מההכנסות מגיע ממכירות. לא התבטאתי באופן ברור. ברור שהמטרה היא להרוויח כמה שיותר (וגם המטרה של מלכ״ר היא להכניס כמה שיותר, כדי שיהיה לו כמה שיותר להשקיע במטרותיו). אבל יש אירגונים עסקיים שמסתכלים כמעט אך ורק על הטווח הקצר, ויש כאלה שעל הטווח הארוך. הביטוי ״רודף כסף״ מתייחס לסוג הראשון. כשמדובר במוצר יקר וארוך-חיים כמו כלי רכב (ואני מחזיק כלי רכב בד״כ 10 שנים), אני מעדיף יבואן מהסוג השני.

אכן נפוץ, אבל זה בגודל של אוטובוס, מחיר מינימום הוא $100000 ורובם מעל $150000, ואין להם שום עבירות בכבישי הרים או אזורי נוף. כרגיל, פתרון אמריקאי לא יעיל ואנטי-סביבתי במקום להשתמש ברכב הפרטי היומיומי לגרור קרוואן. ומשאירים את הקרוואן באתר הקמפינג, ועושים טיולי יום עם הרכב הפרטי שיכול להגיע לכל מקום. קרוואן של 4-6 אנשים שוקל 1500 ק״ג וניתן לגרירה במכוניות רבות נורמליות (מאזדה 3, למשל, או איוניק 5) -- רק לא בארה״ב, שם מתעקשים שרק טנדרי ענק יגררו. נכון, הפתרון האירופי דורש מהירויות טיפה יותר נמוכות, אבל בשביל חופשה של כמה ימים או שבוע פעמיים בשנה, זו לא באמת בעיה.

פות״ש בהצלחה! Pitney Bowes היא חברת הלוגיסטיקה הגרועה ביותר שאי פעם היה לי חוסר המזל להשתמש בה. לשליחה ארצה, הם משתמשים בקבלן משנה (בד״כ חברה סעודית בשם Aramex), שמשתמש בקבלן משנה להגעה לארץ, שמשתמש בקבלן משנה לשיחרור מהמכס (בד״כ געש שירותי מכס ושילוח, לפעמים GCX), שמשתמש אח״כ בשליחים מקומיים (בר הפצה או צ׳יטה, יש עוד כמה). כל החברות האלו נותנות שירות גרוע, לא מפרסמות מס׳ טלפון לבירור, ולא מגיבות להודעות אלא אחרי שבועות. ללא יוצא מהכלל, אחרי מעל 100 משלוחים (כולם פשוטים, ללא אישורי משרד תחבורה או מכס). אני מאד מופתע שבכלל הסכימו לשלוח פריט במשקל הזה -- זה חורג ממה שרוב החברות עוסקות בו. האם התשלום המקורי שלך נעשה דרך eBay Global Shipping Programme וגם מופיעה שורה של תשלום של מכס, מיסים ועמלות (import charges)? אם כן, אתה מכוסה פיננסית, ואם הפריט לא יקבל אישור לייבוא, תקבל את הכסף כולו חזרה. אם לא (השליחה נעשתה דרך שירות אחר כמו eBay International Shipping, או דרך GSP אבל לא גבו ממך מיסים ועמלות במעמד התשלום), כל הוצאות הייבוא (עמילות, מס קניה, מע״מ, אחסנה, טיפול באישור משרד התחבורה (אתה צריך לדאוג לאישור, אבל המכס וחברת המשלוחים גובים כסף על לקרוא אותו), עמלות מחשב) יהיו עליך, ואם תסרב לקבל את המשלוח או הוא יוחזר לשולח, הוצאות ההחזרה גם יהיו עליך. מחזיק לך אצבעות, אבל באמת, ייבוא חלקי רכב משומשים מעל לסף ה-$75, ודאי כאלה שדורשים אישור משרד תחבורה, זה כאב ראש רציני.

אין כזו חיה ״צריכת דלק אמיתית״ יש צריכת דלק בתנאים מוגדרים של מהירות, שיפוע, טמפרטורה חיצונית והאם מפעילים מזגן/חימום, והאם נוסעים במהירות קבועה או הרבה תאוצות/בלימות. הפקטור בין המינימום למקסימום יהיה יותר מ-2, בכל רכב.

כבר בארץ? אם כן, נראה לי שימכרו יפה, במיוחד מהסוללה הגדולה. זה הטווח שרוב האנשים היו רוצים לרכב משפחתי עיקרי, ממה שאני שומע. עוד השפעה: עוד תחרות לג׳ילי ול-BYD בגדלים המקבילים, שעשויה להוריד מחירים או לפחות למתן עליות. אם ייבאו גם את ה-ZS EV המשודרג בכמויות משמעותיות, עוד יותר טוב.

אכן, זה צילום מההשקה לפני חצי שעה: מחירים עדיין קצת יקרים, אבל יותר הגיוניים. ובלובינסקי, יש לא מעט מקרים ש״מחיר השקה״ נשאר ללא שינוי שנים. כך היה עם הדגם שלי (C4 פיקאסו 5-מושבי), שמעולם לא נמכר במחיר הרשמי של 140000 לאף אחד. מחיר ההשקה של 135000 נשאר לשנים, ובתקופות לא קצרות באמצע הוא היה 133000, לא כולל מבצעי חבר ודומים ב-125000 (היתה רק רמת גימור אחת שלא השתנתה כל התקופה). השאלה כמובן מה הזמינות של ה-MG4...

לפני הרבה שנים, Hertz היתה חברת ההשכרה הגדולה בעולם (אין לי מושג מה מצבם היום, אחרי פשיטת הרגל ב-2021), ו-Avis השניה. סלוגן הפירסום של אויס בקמפיין עולמי גדול היה: "We're Number #2. We try harder.״ ניראה לי שצ׳מפיון לא הפנימו, למרות שהנסיון שלי איתם היה מצויין, כולל החלפת מצבר ביוזמתם בסקודה תחת אחריות שבוע לפני שהיא הסתיימה, כשאפילו לא ביקשתי החלפה; אז אמרו לי שהיו מכבדים את האחריות גם חודש-חודשיים אחרי. אולי בינתיים נהיו רודפי כסף מדי.

ניראה כמה ימכרו. לא הרבה, אני מנחש. ממילא הרבה פחות אנשים לוקחים עכשיו הלוואות לרכב חדש. יסחבו עוד שנתיים-שלוש עם הקיים.

ובצדק לגמרי. גם החיוב של יבואן לתת שירות לדגמים שבכלל איננו מייבא לא הגיוני לדעתי, אבל לדגמים של יצרן אחר -- אין סיבה שייתן (ו-VW-FAW זה לא VAG. חברה אחרת, מסחרית ומשפטית). לא יודע מה ההבדל בחלקים, אבל מנחש שאמנם הפלטפורמה עצמה זהה (ה-MEB), אבל מדובר בסוללה בייצור סיני, ללא מק״ט אירופי של VAG בכלל. סביר שגם מע׳ הבטיחות פחותות, כי התקן הסיני לא מחייב את רובן (מנחש שיש פחות כריות אויר למשל שבכלל לא חובה בסין).

כלכליסט לא מדייק בנקודה אחת: הרכבים האלה לא מיוצרים ע״י ״הזרוע הסינית של היצרנית״, אלא ע״י חברה בבעלות 50/50 משותף של VW סין וחברת הרכב הסינית FAW (שאיננה מייצאת רכב לישראל)(*), שמהווה חברת רכב אחרת. כיון שהנהלת VAG עצמה אומרת שרכבים אלה לא עומדים בתקינה והיא לא תיתן להם שירות ואחריות מחוץ לסין, לא מאמין שצ׳מפיון תעשה זאת -- הרי במקרה של תקלה תחת אחריות, היבואן עושה את העבודה, אבל היצרן משלם עבורה. למה שצ׳מפיון תשלם מכיסה? והתירוץ של ״אנחנו לא בודקים״... אם היצרן שולח לך הודעה רשמית ישירה שהוא לא תומך ברכב, זה אמור לתפוס (כי בשביל רשיון ייבוא צריך להביא מכתב מהיצרן שבוא הוא מתחייב לתת שירות ואחריות). אני לא רואה איזשהי דרך שהרכבים האלה עדיין על הכביש אלא אם כן היה כאן שוחד ממש. בכל מקרה, ממש לא הייתי ממליץ לאף אחד לקנות עד שעוברות 3-4 שנים ורואים אם אכן יש שירות ואחריות (לא יבואן זעיר שאומר ״יהיה בסדר״). (*) יש מיזם משותף ל-VAG עם חברת רכב סינית אחרת שמייצר רכבים חשמליים שונים, כולל דגם אחר של ה-ID.4 .

זה לא בהכרח נכון. טסלה ישראל היא לא אותה חברה, אלא חברת בת (משרד התחבורה התעקש שכך זה יהיה, וזו חברה רשומה בארץ, אגב), עם ניהול מקומי עצמאי. כמו שבהרבה מקרים אם אתה נתקל בבעיית שירות בסניף של רשת, עשוי לעזור לפנות להנהלה הראשית, אותו הדבר כאן; במיוחד שלפחות בעבר, היתה לחברה בארץ בעיה משמעותית של לא מספיק עובדים (מאד ייתכן שהשתפר בינתיים).

מעבר לזה, אמנם נכון שלכל יבואן יש מנעד שונה של כלי רכב שהוא מייבא, אז לא כל יבואן יכול לספק סוג רכב מסויים שצרכן מעוניין בו; עדיין, אין לאוסף יבואנים שום דרך (למיטב ידיעתי) להפעיל סנקציות על יבואן ״סורר״ שיישאר עם מחירים נמוכים כדי להגדיל מכירות, ולתפוס כך נתח שוק גדול מעבר לרווחים משמעותיים. זה שאין כאלה לדעתי אומר שמבנה העלויות שלהם לא יעיל, או שעלויות המנהליות של ייבוא גבוהות (לא חושב שזה המצב) או שבאמת שינוע לכאן יקר יחסית מול שינוע לאירופה (גם לא הגיוני בעליל, לרכב שלא מיוצר באירופה).

אנחנו לא שוק כזה קטן... ביוון נמכרו 105K מכוניות ב-2022. בפורטוגל 156K. בצ׳כיה 191K. אצלינו נמכרו 268K -- הרבה יותר, כאשר בשלושת המדינות יש כ-10% יותר אוכלוסיה מאצלנו (כ״א). בשבדיה נמכרו יותר מכוניות, 288K, אבל זה רק 7% יותר בעוד האוכלוסיה שלהם 9% יותר גדולה. אז, לא, אנחנו בכלל לא שוק זניח בגודלו, גם במושגים אירופים.

היו גם בעיות אובייקטיוויות -- המפעל הראשי של SAIC/MG היה סגור לתקופה בגלל הקורונה, להבנתי. אבל נושא התיעדוף שיצרנים לא נותנים ליבואנים לגבי חשמליות זו בעיה שרק תחמיר; כבר קיימת לגבי VAG, למשל, והסיבה שהחשמלית היחידה שהגיעה ביבוא סדיר עד עכשיו זו האניאק, למרות שה-ID.3 מאד מתאימה לתנאים של הארץ בגודל ובטווח, וגם העירונית החשמלית e-Up. כיון שאין שום מנגנון שמעניש יבואנים/יצרנים על מכירת רכבים מזהמים כאן, כפי שקיים באירופה וארה״ב ויהיה בקרוב באוסטרליה, אז עדיף ליצרן לנתב כל רכב שהוא יכול למכירה בחו״ל כי זה יצמצם קנסות (או ימלא מיכסות), בעוד למכור כאן זה לא עוזר לו. ייתכן שזה יקרה גם עם יצרנים סיניים נוספים, ברגע שתהיה להם תקינה אירופית וייבחנו ב-Euro NCAP.

השלט הוא תרגום כמעט מילה במילה של שלטים שהיו נפוצים במוסכים אמריקאים לפני כ-30 שנה (חוץ מהאיזכור של ביטוח לאומי), ולא אהבו שאנשים מסתכלים עליהם כשהם עובדים. אני לא אהבתי את הגישה -- אני לא אנדנד למכונאי ואשב עליו, אבל בהחלט רוצה את האפשרות לדגום מדי פעם מה שהוא עושה בזמן עבודה, ולודא ולהשתתף בהחלטות בזמן אמת . לכן אני עובד רק עם מוסך קטנים ומקצועיים עם מעט עובדים, אלא כשמדובר בכלי רכב תחת אחריות כשאז אני הולך למוסך מורשה יבואן.

לא בדקתי מה השתנה לאחרונה, אבל עד לפני כמה שנים, לכל החברות האלו היתה השתתפות עצמית גבוהה מאד (אלפי שקלים) בכל מקרה תאונה/גניבה, שלא ניתן היה לבטל אותה בשום צורה שהיא. בדוק אם זה עדיין המצב, ואיך זה משפיע על התחשיבים שלך. בעיה נוספת היתה שלא ניתן היה להזמין רכב מראש עם 100% ודאות שיהיה לך אותו בזמן הרצוי. אולי גם זה השתנה. כיון שהמטרה שלי אז היתה להיפתר מרכב פרטי ששימש בעיקר להסעת ילדים, זה פשוט לא היה ישים.

אין יצרן שאין לו ״רכבי לימון״ מדי פעם, בכל מנעד המחירים, ללא יוצא מהכלל. (״רכב לימון״ זה מונח אמריקאי, לרכב שגם אחרי 3-4 סבבי תיקון עדיין מראה בעיות. ברוב מדינות ארה״ב יש חוקים ספציפיים למצבים כאלה, שמזכםי את הבעלים לדרוש ולקבל רכב חדש אחר במקומו, לא תיקון נוסף; בד״כ אחרי כמה חודשים לפחות) השאלה האמיתית היא איך יטפל בך היבואן (*). תן להם צ׳אנס לעמוד במחוייבות שלהם (כל עו״ד גם יגיד לך את זה -- פיצוי אפשר לדרוש רק אח״כ, לא מראש). דרוש כמובן רכב חלופי דומה ככל האפשר (ואם אין להם כזה, עם פיצוי נוסף כמו טעינה חינם). מבחינת החוק, מותר לספק חלקים עד שבוע, ועד 45 ימים אם הם מוכיחים לך שעשו כל נסיון אפשרי לספק אותם מכל מקור סביר (במקרה של טסלות, כיון שאין מקורות חילופיים ליצרן, כנראה בכל מקרה אין אפשרות לספק ממחסנים עצמאיים, אבל בהחלט אפשר לדרוש שיחפשו באירופה, אסיה, ארה״ב וכל מקום אחר שנמכר בו הדגם, וישלחו ארצה בפדקס overnight), ראה סעיף 48: https://www.nevo.co.il/law_html/law01/501_433.htm#Seif48 בינתיים, תעד ביומן את כל הארועים (התקלה המקורית, שמור את כל המיילים, הקלט את כל שיחות הטלפון וכו׳), למקרה שלא יטפלו בכך כראוי ותזדקק לסעד משפטי. בהצלחה, ומקוה שתחזור להינות מהרכב מוקדם ככל האפשר! (*) ולפני ששוב יתקנו אותי כאן טרחנים שוגים: כן, טסלה מוטורס ישראל בע"מ, היא אכן בבעלות טסלה העולמית. זה לא משנה את העובדה שהיא היבואן לפי הגדרת החוק, היא מכרה לפות״ש את הרכב והיא אחראית לפי חוק למתן אחריות. זה שהיא לא זכיין עצמאי לא הופך אותה ללא-יבואן. החוק בארץ מחייב ישות חוקית שתהווה יבואן.