חן ג.

ושוב, Google Scholar is your friend

כן, אם הן צמודות זו לזו. בהתחשב בזמן התגובה של בלמי אוויר ובהפרשים הגדולים במרחקי עצירה בין משאיות שונות (הודות להבדלי עומס) זה ממש לא רעיון טוב.

אז בשביל להצדיק את המוניטין שלי, חיפשתי משהו קצת יותר אמין. מצאתי. מכותרת המאמר נראה שיש שם גם הסבר לתמיהתו של פותח השרשור מדוע התופעה לכאורה לא מתרחשת בתעופה, אבל לא התעמקתי. Google Scholar is your friend!

כן ולא. כשאתה בולם בכל הכוח אתה תלוי באחיזת הצמיגים (ובמשקל הרכב ומהירותו, כמובן). אבל אתה לא מגיע לעוצמה הזו בן רגע, וככל שהבלמים "נושכים" יותר ניתן לבנות את הכוח מהר יותר, במגבלות מסוימות. כל עוד אתה לא בולם ברגל שמאל, גם לאפקט של בלימת המנוע תהיה השפעה בשלב זה. מאחר וזה מתבצע בתחילת הבלימה, כשמהירות הרכב בשיאה, יש לזה השפעה לא זניחה על מרחק העצירה.

איזה מגבלה? מגבלת מהירות אלקטרונית של רכבים כבדים? כי זה דבר מוצדק מאוד.

תרחיש: בבחירות הקרובות, נפתלי בנט נהיה ראש ממשלה. מה אתה מצפה מנשיא ארצות הברית? לנתק עם ישראל יחסים?

טוב, אם להיות הגון, משמעת הנתיבים בארצות הברית שונה מאוד מזו שבשאר העולם. טכנית, בהרבה מדינות באיחוד כן יש חובת שמירת ימין. בפועל... אבל כן, גם בשאר מדינות המערב, עקיפות בהפרשי מהירות אפסיים בין משאיות הן חזון נפרץ. קיבלתי פעם הסבר לפיו יש כמה סיבות הגיוניות למה עושים את זה, אבל שכחתי.

You're welcome.

הבעיה בפרופרציות היא במראת ימין, שרחוקה יותר מהנהג. זו הסיבה שאנו צריכים לשמור ימין - כי המודעות שלנו למתרחש משמאלנו גבוהה יותר עקב הקרבה למראה. לגבי שטח מת - כן, המראה הימנית נוטה לספק שדה ראיה קטן יותר מהשמאלית. הפתרון אינו בהכרח הסטת הראש או הרכבת מראת עזר (או, לצורך העניין, הישענות קדימה תוך כדי התבוננות במראה, מה שאתה קורא "להכניס את הראש") אלא פשוט פתיחה יותר רחבה של המראה הימנית. אם תעקוב אחרי מה שכתבתי בהודעה הראשונה, הרבה פעמים תגלה שהמראה הימנית פתוחה כל כך רחוק שאתה לא רואה בה את דופן הרכב שלך עד שאתה לא מביא את הראש לאמצע הרכב! זה כמובן לא אומר שלא כדאי להעיף מבט זריז הצדה (לא אחורה!) במעברי נתיב, כי במצבים מסוימים ייתכן שיישאר מספיק שטח מת כדי שיהיה פוטנציאל לבעיות; וזה לא אומר שלא כדאי להיעזר במראות עזר צדדיות. אני חושב שהשימוש במראת עזר לא צריך להיות לכיסוי השטח המת אלא דווקא כדי לראות בה את דופן הרכב. זה שימושי בעיקר לחניות (בהן יש צורך במראות המכוונות יותר פנימה ולעתים גם למטה) או במצב שבו שדה הראיה היישר דרך החלון האחורי מוסתר חלקית על ידי שיפוע הכביש, נוסעים במושב האחורי, רכבים עוקבים וכך הלאה.

אז אני מבין שאתה מציע להעמיד חפצים דוממים למשפט על רצח? להגנתך, ייאמר שזה היה מקובל בעת העתיקה.

הזכוכית מגדילה את התמונה בשתי המראות? בדרך כלל עושים את זה רק במראה הימנית כדי לפצות על כך שהיא רחוקה יותר ממושב הנהג - עם הזמן מתרגלים. כשאתה מדבר על מראות עגולות אתה מדבר על מראות קטנות שמודבקות על המראה המקורית? או על מראות שמחברים לחלק העליון של בית המראה? אני לא מחבב מראות מהסוג הראשון כי הן מכסות חלק מן המראה המקורית. הן גם כל כך קטנות שצריך מאוד למקד את המבט כדי לראות את המתרחש דרכן - בעיקר בצד ימין, והן מעוותות את התמונה מאוד. טכנית אין לך צורך אמתי במראות עזר כלל, רק בפתיחה יעילה של המראות הקיימות. לכל היותר אפשר להשאיר מראת עזר אחת בצד הנוסע לטובת חניות או נסיעה ברכב עמוס. כיוון המראות היעיל ביותר הוא כזה שבו הראי הפנימי מכוון כך שרואים בו את כל החלון האחורי. המראה השמאלית פתוחה עד שלא רואים את דופן הרכב במראה; ומראת צד ימין פתוחה עד לחפיפה מינימלית עם המראה הפנימית. קרי: כיוון שבו אדם העומד מספר מטרים מאחורי המכונית ונראה בקצה הימני של המראה הפנימית, ייראה רק בקצה השמאלי של המראה הימנית.

עוד לקח בנוגע לדיון בסוגיות מחקריות: לעולם לא להתבסס על דיווח עיתונאי על אודות ממצאיו של מחקר - תמיד לחפש את המחקר עצמו ולראות שלא פירשו אותו בצורה מעוותת בשביל למכור כותרת.

מובאות? הטענה של רוני שזו תולדה של משטר אובמה, נראית לי סבירה. זה הטבע של שלטון דמוקרטי: הישגיו (וכשלונותיו) של כל משטר נבנים על ונובעים מאלו של קודמו.

באופן כללי, יועיל לחברי קארזפורום להשתמש יותר ב-scholar כמנוע חיפוש בסוגיות כגון אלו. גם אין גישה למאמרים (ולסטודנטים שבפורום תהיה גישה אם הם יעברו באתר האוניברסיטה לפני החיפוש) או שאין להם את בקיאות בקריאת מאמרים מדעיים, בדרך כלל מספיק לקרוא את האבסטקרט כדי לקבל מושג לגבי הממצאים.

בחירה - לא. עדיפות - בהחלט כן. צודק, זה יותר מורכב. כל סוגיה גדולה הרובצת לפתחו של סדר היום הציבורי היא מורכבת. הפתרון למורכבות הזו היא ליצור סדר עדיפויות; שבמקרה זה, צריך להתחיל בהורדת שיעור הנפגעים בדרכים. ואני חושב שזו סוגיה שהטיפול בה מספיק תובעני שאם באמת ישימו אותה קרוב לראש סדר העדיפויות הלאומי, לא יישאר פנאי לטפל בתרבות נהיגה.

לא ברור לי איך זה סותר את הטענה שלי. אין קורלציה הדוקה בין חוסר בתרבות נהיגה לבין ריבוי התנגשויות חמורות. עובדה, בישראל התרבות חרא ובגרמניה היא אחלה, אבל בשתיהן יש שיעור דומה של קטל בדרכים. יש לך אוכלוסיות נהגים שמתאפיינות בנהיגה לא מתורבתת (מוניות) ועדיין יש להן סטטיסטיקה די טובה של הימנעות מהתנגשויות, ועוד. כשאני חושב על חוסר בתרבות נהיגה, אני חושב על עבירות "נימוסין": חיתוך של טור עומד או מזדחל, הידחפות בתוך תנועה צפופה, אי שמירת ימין בכביש פנוי, היצמדות לנהג אחר כהפגנה של אגרסיביות, שימוש מרובה בצופר וכך הלאה. אולי הסיבה העיקרית למה עבירות הללו לא גורמות לאחוז ניכר מההתנגשויות החמורות הוא שהן אופייניות לתנועה כבדה שמטבעה מתנהלת במהירות אטית ולכן הסיכוי להתנגשות חמורה שם נמוך. אני גם חושב שמרבית בריוני הכביש הם הרבה פחות "אמיצים" ממה שנראה, והם לא יידחפו או ייצמדו במצבים שיש בהם סכנה מוחשית ורצינית. שלא להזכיר שלנהגים האחרים קל לזהות אותם מראש ולהיזהר מהם. אני אפילו לא בטוח עד כמה הביריונים הללו באמת מרובים: לדעתי, זה מקרה קלסי של חיוניות מטעה. נהגים שעוברים באדום או לא מצייתים לתמרורים או לפס לבן, לדוגמה, הם - בחלקם הגדול - אנשים שונים לחלוטין: או שהם נהגים נורמטיביים לגמרי שפשוט דעתם הוסחה או שחשבו שיספיקו רמזור שהם לא; או שהם אנשים שלא שמים על החוק ברמה אחרת לגמרי ממישהו שרק חתך לראש הטור בדרך לעבודה בבוקר. אני גם לא חושב שחוסר בתרבות נהיגה פירושו חוסר בתרבות. כל הרעיון הזה שלהתייחס להתנהגות האנושית כמשהו גלובלי הוא בעיניי קלוקל: אותם אנשים מתנהלים שונה במצבים שונים, ונהיגה הוא אולי הדוגמה הכי טובה למצב שבו אדם רגוע ונחמד יהפוך להיות שק עצבים אגרסיבי. מי שכל כך מציק לו שעוכרים לו את הנועם של חווית הנהיגה, עד כדי כך שזה יותר חשוב לו מכך שלמעלה ממאתיים איש נהרגים בכבישים בכל שנה - צריך לבדוק את סדר העדיפויות שלו ו/או להצמיח בלוטות רביה גדולות יותר.

זה לא באג, זה פיצ'ר!

אבל זה לא בהכרח החלק שגורם לחלק הארי של ההתנגשויות בדרכים, בוודאי לא של אלו עם הרוגים קשה. אין קורלציה בין חוסר תרבות נהיגה לבין ריבוי התנגשויות חמורות.

תרבות נהיגה מחורבנת ≠ ריבוי תאונות דרכים; וגם הגורמים לתרבות נהיגה ירודה אינם בהכרח הגורמים לקטל רב בדרכים.

עדיין, יש בדבריו של ירחמיאל טעם מהבחינה שמוות באירועי בטחון חוץ (לא רק של חיילים אלא נפגעי פעולות איבה) מאפיל על גורמים אחרים והרבה יותר נרחבים לתמותה ופציעות חמורות במדינת ישראל, כגון קטל בדרכים.

וזה מה שחשוב. זה גם חשוב, אבל הרבה, הרבה פחות.

וכמה מן ההרוגים בדרכים נהרגו בגלל זה, ספציפית?

שיעור הקטל בדרכים בישראל הוא 3.27. בשוויץ, 2.82. יותר טוב, אבל לא בשיעור כה ניכר.1 אני לא מסכים לדעה ש"you are how you drive" כי ההתנהגות האנושית אינה "גלובלית" - אנו מסגלים דפוסי התנהגות שונים במצבים שונים, ולדעתי נהיגה היא אחד המקרים הבולטים שבהם אנשים שבשאר שגרת היום הם רגועים ונעימים הופכים לחסרי סבלנות ועצבניים; ולא בכדי - זו הפעולה המלחיצה ביותר בסדר היום של רוב האוכלוסיה, בעיקר בארץ שהתנועה בה צפופה כמו פה. הבעיה כאן אינה חינוך אלא הכשרה ומהצד השני של המטבע - אכיפה. ____________________ 1http://www.worldlifeexpectancy.com/cause-of-death/road-traffic-accidents/by-country/

בז'אנר המלחמה מהשנים האחרונות אני מאוד מחבב את "הסרבן", אבל לא כל אחד יכול לצפות בסצנות הקרב הללו. הן גורמות לפתיח של "להציל את טוראי ראיין" להיראות כמו ספיחס, וכל מי שראה את הסרט יידע שזו לא הגזמה.

איזו בקשה מוזרה. מנקודת מבט של מפקד, מה שחשוב להציג לחיילים זה סרט שהתמות (Themes) שלו מדברות אמורות לדבר אליהם, בלי קשר להאם הוא ישראלי או לא. אני הייתי מבקש להציג את Braveheart.