Cerebral Cortex

רכב חונה בצל, צמיגים שבקושי נסעו עם תאריך ייצור משנת 2010. עברו טסט לפני כמה ימים. הרכב חזר לחנות בצל. אין סדקים אין כלום. צמיגים סיניים.

הסיבה היחידה שסטלין החליק "להיכנס" בנאצים הייתה הבגידה של היטלר. ורק כדרך אגב, מה שעזר לרוסים לנצח את הנאצים היה החורף הקשה. הטנקים והמשאיות לא היו מתוכננות להתמודד עם הקור העז בחורף. היטלר נתן הוראה שמרבית "האנרגיה" של הצבא הנאצי יופנה לחזית עם רוסיה. כמו כן, נאמר לי שהרוסים לפני שהם היו נסוגים מהכפרים הם היו שורפים ומשמידים את כל מקורות המזון. כך שהנאצים היו תלויים בעיקר בהספקה שלהם.

עם כל הכבוד לכך שהצבא האדום השתתף במלחמה נגד הנאצים עלינו גם לזכור שהממשלה הרוסית דאז חתמה הסכם עם הנאצים. רוסיה הייתה אמורה לשבת בחיבוק ידיים אל מול הכיבוש הנאצי היא הייתה צריכה לקבל בתמורה חלקים מהשטחים הכבושים. אז בואו לא נשכח גם את זה. מי ששילם את המחיר היו החיילים והאזרחים המסכנים בגלל הפוליטקאים המושחתים.

מי לא זוכר את משפחת המתאבקים משנות ה 80? משפחת וואן אריק שנלחמו בקמאלה ושאר המתאבקים. למרות ההצלחה והתהילה של משפחת ואן אריק הם מתו אחד אחרי השני. היחידי שנשאר מכל המשפחה זהו קווין. כסף, תהילה, נשים, כוח, מווץ בתאונות, התמכרויות לסמים ואלכוהול כל זה ביחד וכל אחד לחוד הביאו להתאבדותם של האחים אחד אחרי השני. אז הנה דבריו של האחרון ממשפחת ואן אריק, קווין שבא לערוך קרב אחרון בישראל שייחתום סופית את הקריירה שלו. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4958542,00.html

אוקיי, אתה בעל רכב מיושן ואספנות כלומר אתה צריך אישור רכב מיושן כלומר מעלים את הרכב שלך על הליפט. אז מה תאמר שאתה מתחת לרכב עובר עם המוסכניק והכל טוב ויפה. אתה מגיע לטסט והוא מכשיל אותך על גומיית צירייה קידמית קרועה? אבל היית עם המוסכניק מתחת לרכב וראית במו עינייך שהכל בסדר. אז מה, בכמה קילומטרים מהמוסך אל המכון הגומיה נקרעה? חוץ מזה, אם אתה מעביר כמה רכבים בשנה במקום אחד אתה לקוח VIP עבורם אז הם מבינים שאתה נותן להם פרנסה ולכן עלייך לא ינסו לעשות קומבינה. במיוחד שרכב מיושן עושה 2 טסטים בשנה אז ממך הם מקבלים כפול מאשר אדם רגיל שבא פעם אחת בשנה.

גם כשקונים משולשים תחליפיים צריך לדעת איזה סוג קונים. אצלי בקורולה 06 החולפו המשולשים לתחליפיים ואין שום בעיה למרות שעברה תקופה של מעל שנתיים.

קודם כל, הוויכח המתמשך הזה ביני לבינך הוא לא מהיום ולא מאתמול. כמעט בכל פוסט על שמנים ישנים אל מול חדשים היכן שאתה מגיב אתה תראה שאני מגיב גם כן. דבר שני, אני לא יכול לנקוב בשמות חברות שמנים שלא יאשימו אותי בניסיון לעשות ביזנהס כלשהוא והיו מקרים. היה פוסט כזה בדייף הפייס של מועדון החמש, רשמתי את דעתי והבחור המאוד סימפטי ישר התנפל עליי שאני רוצה לעשות ביזנס. כן, בטח. ממה שבדקתי בהיצע של חברות השמנים בארץ, כל חברה שהביאו אותה בתור הוכחה ששמנים חדשים מתאימים למנועים ישנים לא מייצרת כם וגם. כלומר גם שמנים מודרניים וגם שמנים עתיקים. לעומת זאת חברות וותיקות עדיין ממשיכות לייצר את השמנים הללו. נכון, הם "נחותים" מבחינת תוספים ביחס לשמנים החדשים ולכן גם זולים לייצור אבל עדיין, זה עולה כסף להחזיק כמה פסי ייצור. אז חברה לא תעשה סתם אם אין לזה תועלת. אם זה באמת נכון ושמנים חדשים עובדים יפה מאוד גם במנועים ישנים אז מדוע לא לצאת בהצהרה גורפת ולהפסיק לייצר את השמנים "הישנים"? הנה, אירגון הבריאות העולמי הודיע שצריכה של מוצרים מתועשים ומעובדים מן החי מובילה לסרטן. מדוע איגוד ה API האמריקאי לא יצר בהצהרה לגבי שימוש בשמנים מודרניים במנועים ישנים? בסופו של דבר, קח שמן בצמיגות 20W-50 לדוגמה מבחינת הגנה על המנוע הם יעשו את אותה עבודה. בסופו של דבר, מה שקובע מבחינת הגנה לטווח הקצר זה הצמיגות. לטווח הארוך צריך גם להקפיד על התקן. מה שכן, אם תיקח שמן באותה צמיגות בתקן API SE, SF,SG, SH לעומת שמן באותה צמיגות SJ ומעלה ההבדל היחידי יהיה באורך החיים. וכאן אני מודה. שמן "ישן" בתקנים נמוכים יחזיק פחות מעמד מאשר שמן באותה צמיגות אבל בתקן מודרני. אז למה לי לשבור את הראש יותר מדיי? אני משתמש בשמן בצמיגות ובתקן שהיצרן רצה לזמנו. השמן הוא זול ועצם העובדה שצריך להחליף אותו יותר מוקדם משמן בעל תקן מודרני רק מעניקה יתרון בכך שכל פעם המנוע מקבל שמן טריא וחדש. מה שאני כן מחליף זה שמן רב דרגתי במקום שמן חד דרגתי. אם למשאית משנות ה 60 רצו צמיגות 40 בקיץ ו 30 בחורף אז אני פשוט משתמש ב 15W-40 או מקסימום 20W-50 אבל בתקנים של אז. ככה המנוע מקבל בשמן את כל "הוויטמינים" להם הוא נחוץ. אני מעדיף להשתמש בשמן 20W-50 בתקן SF או SE ולהחליף אותו עד פעמיים בשנה אם צריך מאשר שמן באותה צמיגות בתקן 20W-50 בתקן SJ ומעלה שמחליפים פעם בשנה או שנתיים. זוהי חוות דעתי.

רק שתדע שהפיתרון שהעלית כאן יכול להיות מסוכן לאנשים ואני אסביר בדיוק. אני גם נוחר וגם יש לי בעיה שאחד מהנחירים סגור כל פעם. מן הסתם, בשעת השינה שיש בעיה הגוף עובר למצב חירום ונושם דרך הפה. במידה ואני חובש את הרצועה הזאת והפה לא יכול להיפתח מה אתה חושב שעלול לקרות?

אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? אני עם רכב "מיושן" קרי מעל גיל 20. אני יכול לומר לך שהרכב שלי מטופל ברמה הגבוהה ביותר. כל מה שצריך לתקן מתוקן, כל מה שצריך להחליף מוחלף. אני שותף להרגשתך ומזדהה איתך בכל ליבי. רק שאת "טקס" ההשפלה הזה אני צריך לעבור פעמיים בשנה. אז יש לי גם רכב וגם אופנוע שאני מתנייד עליו ביום יום. יש מצב שהרכב עובר משהו כמו 3000 ק"מ בחצי שנה ובכל זאת הם מחפשים בקרביים של הרכב רק בכדי למצוא משהו. שלא נדבר על מכון הטסטים שזכה לשם ולתאור המפקופק "מלך הגרמושקות". ששם אתה בטוח נכשל על גומיית צרייה קידמית. מה שהכי מקומם זה שהרכב מיושן חייב באישור מוסך לרכב מיושן. כלומר חייבים להעלות אותו על הליפט ולבדוק. אחד הדברים שאני מקפיד עליהם זה גומיות צירייה. המוסכניק חתם שהכל תקין. הולך לטסט והופה, הפלא ופלא, נכשל על גומיית צירייה. הכיצד? פעמיים טסט בשנה לרכב מיושן זה בולשיט אחד גדול של המדינה לסחוט כסף מהאזרח ולייאש אותו. רכב כזה הוא תרנגולת שמיטלה זהב עבור מכוני הרישוי.

א. מדובר ברכב בן 15 מדגם נדיר. זה שמצאת אדם שיודע לטפל ברכב כמו שצריך זה כבר טוב. ב. במידה והוא אכן החליף את הכל והרכב עובד כמו שעון אז בעל הרכב הרוויח. ג. היום ישנם בעלי מוסכים לא הוגנים שמתקנים לך משהו אחד אבל מקלקלים משהו אחר. שלא נדבר שמעבירים חלקים ממכוניות למכוניות. ד. אם הוא טיפל ברכב כמו שצריך ולא תיחמן אז מגיע לו כל שקל.

עם כל הכבוד לנציג מועדון סאאב. משום מה, שמתי לב בזמנו שזה "צירוף מקרים" שהחברות שתומכות בשימוש בשמן מודרני וחדיש במנועים ישנים הם דווקא החברות שלא מייצרות או לא מייבאות שמני מנוע בתקנים ישנים. הרי זה ברור, האם אנחנו מצפים ממהנדסים של חברות כאלה שיודו בפה מלא שהשמנים שלהם לא מתאימים לשימוש במנועים ישנים? ממש לא. לו זה יקרה המניות שלהם יצנחו כמו אבן. מצד שני, ישנם חברות אחרות וגדולות שכן ממשיכות לייצר שמן בתקנים ישנים, למה? אם שמן חדיש טוב למנועים ישנים מדוע להחזיק עוד קו ייצור רק בכדי לייצר שמנים "ישנים"? בתור בעל רכבי אספנות שזה אומר משאיות, רכב פרטי ואופנועים אני מקפיד להשתמש בתקנים שיצרן הרכב ביקש בהתאם לתקופה ההיא. הדבר היחידי שאני מתגמש בו זה שימוש בשמן רב דרגתי לעומת שמן חד דרגתי שהיה נהוג אז. אם במנוע משאית ביקשו אז שמן מנוע 30, 40 ואפילו 50 אז אני משתמש ב 15W-40 או 20W-50 אבל אני חוזר ומדגיש בתקן שהיה נהוג אז. לא הגיוני בעליל שמנוע משנת 1970 יצריך שימוש באותו שמן המיועד למנוע משנת 2017. כנ"ל לאופנועים עם מנועים משנות ה 30-40-50. יש תקנים רבותיי וצריך לעבוד לפיהם. בבקשה, למי שמעוניין לקרוא. http://www.allpar.com/old/oils.php

אני מנסה להבין את פשר הדבר, מדוע אתה משתמש בשמן לאופנועים במנוע של רכב? אתה יודע שאלה שמנים שונים עם תכונות שונות? באופנועים הגיר והמנוע חולקים את אותו שמן. לפיכך השמן צריך לתפקד גם בתור שמן ממסרה וגם בתור שמן מנוע. הוא בנוי אחרת מבחינה מוליקולרית שהרי המולקולות שלו אמורות לעמוד בכוחות גזירה של גלגלי השיניים בגיר. ברכב לעומת זאת ששני התחומים נפרדים ישנו שמן הממלא את תפקידו ביעילות בתחום שלו. שמן מנוע במכונית אמור לספוח אליו מזהמים שונים, זה שמן שעובד בתנאים קיצוניים מבחינת טמפרטורה וגם עם גזים שחודרים מתא השריפה אל תוך חלל בית הארכובה. לעומתוו שמן גיר לא נאלץ להתמודד עם טמפ קיצוניות, אין מגע של מזהמים וגזים הוא בעל תכונות גזירה גדולים יותר ולכן גם מחזיק מעמד פי כמה מאשר שמן מנוע. בקיצור, לא מומלץ כלל וכלל. עוד דבר, שמן מנוע לאופנוע הוא בעל תקן יפני JASO MA1 או MA2 מה זה אומר? זהו תקן יפני אשר מאשר שהשמן מיועד לשימוש באופנועים יפניים. מהשמן הזה הוציאו כל מיני תוספי סיכוך אשר עלולים לגרום להחלקה של רפידות הקלאץ. זאת אומרת שאתה משתמש בשמן בעל יכולות סיכוך נמוכות או שלא מתאימות למנוע הרכב שלך. או בקיצור, המנוע שלך מקבל רמת סיכוך נמוכה מאשר הוא צריך לקבל. דבר אחרון, מנועים של אופנועים עובדים בסל"ד ובתנאים קיצוניים, לפעמים עד 15 אלף סל"ד כאשר ברכב זה לפחות חצי. זאת אחת הסיבות מדוע שמנים במנועי אופנועים מחזיקים פחות מאשר במנועי רכב.

דווקא כן היה כזה פוסט בנידון. הבחור דיבר שפשוט לקחו איזמל ושברו לו את המחיצה בארובות האף אם אינני טועה. הוא העלה טענה שנחיר אחד תמיד סתום לו.

אתה חושב שסדרן ברמי לוי מקבל תוספת כל שהיא בעבור אוכל? הם לא מקבלים אפילו הנחת עובד על אוכל.

תעלה את הסירטון ואז תביא אותו לכאן כקישור. זה יהיה מעולה.

למען האמת שנינו צריכים להודות לאחותי. אישה אמיצה שבעשור החמישי של חייה עזרה אומץ והחליטה לגשת ללימודים לתואר שני. אני בסך הכל הצטרפתי אליה בתור "איש הסאונד". היא כתבה ואני הקלטתי את העדות של ניצול השואה. למדתי דברים שלא ידעתי מעולם, דברים שאף אחד לא סיפר באף מקום, דברים שאתה למד רק ממקור ראשון מאלה שהיו שם. לעומת זאת, ככל שאתה חופר לעומק אתה מגלה דברים זוועתיים שלא נתפסים על ידי שום שכל אנושי. כמו שאנחנו קמים בבוקר ורואים םרחים וציפורים ככה הם היו קמים השכם בבוקר ורואים גופות מוטלות מכל עבר. ויש עוד דברים כל כך נוראיים שאני לא רוצה לכתוב אותו כאן כי ישנם כאלה שאולי לא מסוגלים לגלות איזה זוועות הלכו שם. אני יכול לומר לך שהייתה שם פדופיליה, הנאצים הארורים היו משתמשים בילדים קטנים לפורקן מיני. אתה מבין? הרי באוושויץ 1 היה בית בושת שהורכב מנשים לא יהודיות. אנשי האס אס וכל הסגל הפיקודי הלא יהודי של המחנה שהצטיין בתפקידו היה זכאי "למפגש" עם יצאניות, אלא מצידן "התחרו" על הזכות להיות שם. "עובדת" בבית הבושת זכתה לפינוקים מכל טוב שרק אפשר לבקש. תמרוקים, סבונים, בגדים ושמלות פאר שנשדדו מהיהודים וכל מה שהן יכלו לבקש. ולמרות זאת, היו בני בליעל ארורים שהעדיפו ילדים יהודים קטנים. בהזדמנות אני אספר לך מה זה אומץ, נחישות של ילדים קטנים. זה לא ייאמן עד כמה הם היו טהורים ונטולי אגו. מאוד מרגש היה הקטע שבו הוא סיפר על המפגש עם חיילי הביריגדה היהודית. על היחס החם שלהם ועל כל פועלם למען הניצולים במיוחד הילדים שבניהם. הוא בסך הכל היה ילד בן 12 בערך (כיתה ו), עלה לארץ בלי כלום, בלי הורים ובלי אף אחד בעולם הזה שהיה קשור אליו. מאוד מרגש.

נכון, ארגון יד ושם מנסה ככל יכולתו להנציח ולהקליט עדויות. אבל, במידה ומשפחה שלמה הושמדה, אם אין מישהו שיעיד על קיומה היא עלולה "ללכת לאיבוד". ניצול השואה שאיתו נפגשתי העיד על קיומו של אביו, אחותו אמו ודודתו. אלמלא הוא ייתכן שאף אחד לא היה יודע על קיומם בכלל. היום הניצול בן 86. עד לפני 16 שנים כאשר הוא היה בן 70 הוא לא דיבר מילה על מה שעבר עליו. בשלב מסוים הוא הבין שהוא לא יחיה לנצח ומאז הוא עושה ככל יכולתו לספר , לתעד ולהנציח את האנשים ומה שעבר עליהם בכדי שהדורות הבאים ידעו מה קרה. המשאלה הגדולה של הנספים לפני מותם הייתה שיזכרו אותם. ברגע שאדם נעלם מהעולם ואין זכר לקיומו זה כאילו שהוא לא היה קיים בכלל. אחת הסיבות מדוע אני רושם את הסיפור כאן זה בכדי לגרום לאנשים להעריך עוד יותר את עצם קיומם, את החיים שלהם ואת העובדה שהם חיים במדינת ישראל עם צבא ומשטרה ישראלים. בחלומות הפרועים של היהודים לא חשבו שהמלחמה תיגמר והיהודים יקימו מדינה משלהם. מי היה מאמין? אם במלחמת יום כיפור כמעט כל תושבי ישראל חשבו שזה הולך להיות הסוף של המדינה אז מה חשבו אז?

קח בחשבון שחלקים יהיו קשים עד בלתי אפשרי להשיג.

מה זה? מאיפה שמעת את זה? פעם ראשונה שאני שומע כזה דבר.

שלום לך, אומנם אנחנו לא מכירים, מעולם לא נפגשנו אבל אני בהחלט יודע מה עובר עלייך, מה אתה מרגיש וחווה בתקופה הזאת. אני "כבר הייתי שם" ואני אף הייתי צעיר עוד יותר בהרבה ממך כאשר נאלצתי להיפרד לעד מאותם אנשים שהיו עמודי התווך בחיי. אני יכול לומר לך שאחד הצעדים הכי טובים, יעילים ונכונים שאתה יכול לעשות על מנת לעזור לעצמך להתמודד עם הטראומה זה לחזור כמה שיותר מהר לשיגרה. כלומר, לחזור לעבודה, לחזור למסגרת שהיית בה לפני ולחיים שהיו לך לפני. אם לא תעשה זאת, מהר מאוד תמצא את עצמך שוקע בכאב, בעצב, בדיכדוך, רחמים עצמיים ושאר רגשות לא רצויים שמקשים ומעכבים את ההחלמה וריפוי של הפצעים. עוד דבר שאני יכול לומר לך ואולי זה יכעיס כמה אנשים כאן. אל תקשיב לשום חרטא ברטה של אף אחד מאף אחד בנוגע למנהגי אבלות וכל זה. תקרא טוב טוב את דבריי, תעשה כל דבר אשר יגרום לך לצאת מהעצבות והדיכדוך כי זאת המטרה כרגע. למה אני מתכוון? יהיו כאלה שיאמרו לך כל מיני משפטים בסגנון: "אסור לך עכשיו ללכת לאירועים, למסעדות, בתי קולנוע, דייטים" וכיוצא בזה. הכל שטויות. אם אתה חושב שזה יעשה לך טוב על הלב לא לחיות את חייך בכך שתנסה לשמוח בצורה כזו או אחרת בינתיים אז זה בסדר. אבל בשום פנים ואופן שלא תחשוש או תרגיש רגשות אשמה על כך שהחלטת כן ללכת לאיזה סרט או אירוע משמח של מכרים. אתה חייב להבין שכל הורה טוב רוצה תמיד בראש ובראשונה בטובתו ובאושרו של הילד שלו. לכן, אני יכול לומר לך בוודאות שהדבר האחרון שאימא שלך הייתה רוצה עכשיו זה לראות אותך עצוב, מדוכדך, ושוקע מיום ליום בעצב, כאב, רחמים עצמיים ומתייסר. נהפוך הוא, היא הייתה רוצה שתרים ראש, תזקוף מבט ותדהר קדימה בחייך כי אין מה לעשות, כוח החיים הוא החזק מכולם. אני חוזר ואומר, שלא תעיז לתת לאף אחד לקבוע לך מה לעשות, איך ומתי כמובן, כל עוד אתה לא נופל לרגשות ומקומות שליליים. יש לפנייך משימה והיא לקום על הרגליים, לתפוס את ההגה ולחזור אל החיים נחוש יותר מאי פעם. ואת אלה שרק יעיזו להעביר עלייך ביקורת מדוע כן "העזת" ללכת לסרט, מסעדה, אירוע כזה או אחר או "חס וחלילה" לצאת לדייט לפני תום השנה אתה צריך לשאול שאלה אחת והיא. "איך הייתם מעדיפים לראות אותי, בבית בחושך ובעצבות, מרחם על עצמי ולוקח כדורים נוגדי דיכאון או יוצא מהבית ומנסה לשמוח ולחזור לנורמליות עד כמה שאפשר"? ולא רק אנשים שמכירים אותך יגידו לך משהו אלא גם אתה עצמך אי שם בנבכי התודעה שלך עלול להרגיש רגשות אשמה על כך "שהעזת" קצת לשמוח. אז מותר לך, זאת הטרגדיה שלך, לא אתה בחרת להיכנס אליה אבל בהחלט אתה זה שתחליט ותקבע את החוקים והדרך שאתה אמור לצאת ממנה. אל תתן לאף אחד לקבוע לך מוסכמות ותנאים. דבר נוסף, שוב פעם, זה עלול להרגיז לא מעט אנשים. אתה נמצא כרגע במצב עדין ביותר. תקופה קשה שרק אתה ורק אתה תקבע מתי, איפה, איך ולמה אתה רוצה לצאת מזה. ברגעים קשים כאלה אתה נמצא במצב שברירי ויהיו כאלה שינסו למשוך אותך אם זה מטוב לב או מאינטרסים שלהם אל הצד של הדת והאמונה. שוב פעם, אני הייתי שם ולכן אני רואה זאת מחובתי להזהיר אותך. אין שום בעיה ללכת ולומר קדיש על אמא, להתפלל בבית הכנסת וכל זה. אבל, אתה צריך מאוד להיזהר לא להפוך לפאנט איך שאומרים. אני, בחסות הדת והאמונה הגעתי לרמה כזו נמוכה עד אשר חשבתי שאני אדם טוב מאחרים והתחלתי לסלוד קשות מאחיי ואחיותיי שבחרו להתמודד עם האבל, האובדן והשכול בצורה אחרת ממני. אני נפלתי חזק אל הדת והאמונה בזמנו ולקח לי תקופה לצאת מזה. שנים אחרי זה הבנתי פשוט שכל אדם מתמודד עם שכול בדרך שלו. ללכת לבית כנסת ולהתפלל בשבת זה לא יותר "קדוש" ואצילי מאשר לשבת בבית ולצפות בטלויזיה, להאזין לרדיו או פשוט לטייל עם חברים. זה שאדם לכאורה נהנה בזמן תקופת האבל שלו ממש לא אומר שלא כואב לו בפנים או שלא איכפת לו מאותו אדם יקר שאיבד. אלא שיש לו דרך משלו להתמודד עם כל המצב. זה בסדר לכאוב, זה בסדר גם לבכות. לבכות מראה שאתה אנושי, שאתה מסוגל לחוש, להרגיש ולבטא רגשות. תיישם את כל מה שלמדת מאמא ותשתמש בכל הכלים שהיא נתנה לך כי אלה הם החיים. דבר נוסך, בזמני זה נראה לי טיפשי ומיותר אבל זה ממש לא. אם אפשר זה רצוי לשוחח עם אדם מקצועי בנידון. אין ממה לחשוש ואין ממה להתבייש. אתה עובר תהליכים צפויים וזה יכול רק לעזור לך לשוחח עם פסיכולוג לדוגמה על מה שאתה חש. כך אתה תמצא תשובות להרבה שאלות שיש לך לתהליכים שאתה עובר ולתחושות ולמחשבות שלך כרגע. כאמור, ישנם כאלה שחוששים מלשוחח עם אדם מקצועי בנידון ולכן נופלים אל הדת והאמונה ומאבדים את עצמם באשליה ששם אפשר למצוא מזור. שום פעם, אני חוזר ומדגיש, אין פסול להשתמש בדת ובאמונה. אם זה עושה לך טוב, לך על זה. אבל כל מה שהופך מדבר זמני לקבוע, כל מה שהופך מדבר ארעי לכרוני הוא פסול. כלומר, אני מבין אדם שהתחיל לשתות בגלל טרגדיה, אני מבין אדם שהתחיל לעשן או אדם שהתחיל לבלוס אוכל או לישון כל היום בכדי לברוח מהמציאות. אבל ברגע שאותו אדם התחיל לשתות בקטנה הופך לאלכוהוליסט, אותו אדם שעישן בקטנה הפוך למכור, אותו אדם שבלס הפך לבעל בעיית משקל חמורה וזה שהלך לישון לא רוצה להתעורר כאן מתחילה הבעיה האמיתית. לכן, תיזהר לא ליפול לאף אחד מאלה ובטח שלא לדת ולאמונה. תיזהר פן תאבד את הזהות העצמית שלך ותקריב את עצמך על מזבח הקדושה בכדי "להעלות" את אמא בדרגות רוחניות "למעלה". כאמור, הייתי שם ואני מצטער על כך כי פגעתי באנשים חשובים לי. ניטשה אמר "שמי שיש לך בשביל מה, יכול לשאת כל איך". החיים יפים ומחכים לך עוד הרבה רגעים משמחים בחיים. יש לך בשביל מה לחיות. אומנם קשה לך לראות את זה עכשיו אבל תאמין לי שיש לך למה לצפות. בסופו של דבר, כמו שפרדי מרקורי אמר, "THE SHOW MUST GO ON". אם אוכל להיות לעזר בדבר נוסף אל תחשוש לשלוח הודעה. כל טוב ורק בריאות לך ולבני משפחתך.

למען האמת, במשך השנים האחרונות יום הזיכרון לשואה ולגבורה איבד "מקסמו" מבחינתי. על איזה גבורה אפשר לדבר כאן? הסמינריון שאחותי עובדת עליו גרם לי לראות את הנושא בפרספקטיבה אחרת. כאשר הייתי פנים מול פנים עם ניצול השואה ושמעתי במו אוזני את עדותו הבנתי על איזה גבורה היה מדובר. הגבורה וההקרבה של אבא בכדי להציל את בנו הדהימה אותי מאוד עד אשר הרגשתי חשמל בשערות וצמרמורת בכל הגוף. הוא סיפר על אישה שנתפסה עם פת לחם יבשה וגבינה בידייה. אנשי האס אס הארורים ניסו בכל כוחם לגלות מי היה הבוגד שהעיז "לפנק" אותה אבל היא עמדה על שלה והתעקשה. היא הופשתה מבגדיה אם אפשר היה לקרוא להם בגדים בכלל, הועמדה לפני כולם והולקתה. כל הלקאה קירבה אותה אל המוות עד אשר אחרי 220 הלקאות היא מתה. אבל היא לא גילתה מי נתן לה את אותה פיסת לחם יבשה וחתיכה זעומה של גבינה. במותה היא הראתה לנאצים הארורים שהיא נעלה מהם. בזמן לקיחת העדות, התאמצתי מאוד שלא לבכות מולו בכדי לא להכאיב לו, גם ככה זה היה משא כבד מאוד לחזור בזמן לרגעים של אז. חשבתי בראש על כל דבר מצחיק ומשעשע שעלה במוחי באותו רגע אבל גם זה לא עזר. בשלב מסוים פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות. בסוף הפגישה, עמדתי עם אחותי, וחיבקתי את אותו איש מיוחד, חייכן, אופטימי, שמח בחלקו בעל מוח מבריק ומחשבה חדה. למרות שאני בעל מבנה מאסיבי ומתנשא לכמעט גובה של 2 מטרים ואילו הוא קטן מימדים הוא בעצם גדול מהחיים עבורי. למדתי ממנו שיעור משמעותי ביותר על החיים ועל מהותם. זאת למרות שמעולם לא ידעתי על קיומו של האיש הרגשתי שהוא הוסיף לי מימד להשקפת עולמי. הוא רק חיזק והוסיף על מה שידעתי על החיים בעקבות הטרגדיות והטראומות שמשפחתי ואני עברנו בגיל כה צעיר. אחרי הפגישה הלכתי למשמרת ערב בעבודה. לא הייתי כאתמול שלשום. היה ניכר על פני שמשהו קרה. לא הייתי מסוגל לעשות את "הסוויץ" ולחזור לכפי שהייתי לפני. לקח לי מעל יום שלם להירגע ולחזור למציאות שלנו. מבחינתי זה היה יותר מסיפור אישי. חזרנו אחורה בזמן לפולין של שנות ה 30, לימים שהוא היה ילד קטן, חייכן ושמח שחי בבית אבא ואמא. לא רק שהוא שרד את השואה, דבר שמעלה תדהמה בפני עצמה אלא לספר לנו את אשר הוא עבר היה עבורו לחוות את הדברים שוב פעם ובשביל זה צריך כוח והרבה אומץ. במשך שנים הוא שמר על שתיקה עד אשר בגיל 70 הוא הבין לפתע שהוא בעצם העדות היחידה לקיומם של אנשים שפשוט "נמחקו" מעל פני האדמה. ולכן, ביום שהוא יפרד מהעולם, קיומם של אותם אנשים יעלם איתו. לפיכך, הוא חייב לספר וכמה שיותר לכל מי שיהיה מוכן לשמוע. ומאז, הוא הולך לכל מקום להרצות בפני אזרחים, חיילים, תלמידי בית ספר וכל מי שרוצה לשמוע את סיפורו. הוא מסרב לקחת כל תשלום עבור זמנו כי מבחינתו, המטרה העליונה היא לספר על אותם אנשים שהכיר וידע, לספר את אשר אירע במחנות האלה, בגיהנום על פני האדמה. האסירים במחנות היו במצב של תשישות, רעב מתמיד, יאוש ולא ידעו מתי יגיע מותם. אוושוויץ היה מחנה ריכוז והשמדה שהשתרע על שטח של 40 ק"מ מרובעים. אשוויץ הכיל שלוש תת מחנות. אוושויץ אחד, אוושויץ 2 שנקרא בירקנאו ואוושויץ 3 שנקרא "מונוביץ" על שם העיירה הסמוכה לו. מחנה אוושויץ הוקם על אדמות ביצה שהכילו גזים ומים רעילים. בבירקנאו לא הייתה אספקת מים סדירה, היו שלטים בכל מקום של גולגלת ועצמות שסימנו בורות מים רעילים. היו אסירים ששתו מהמים האלה מתוך צמא רק בכדי לחלות ולמות אחרי זה ממחלות. המקלחת שלהם הייתה בור מים מזוהמים, הם הוכרחו להיכנס לבור עם הבגדים כך שלאחר "המקלחת" הם יצאו יותר מזוהמים ומסריחים מלפני שנכנסו אליו. אחת הסיבות שהרבה החליטו למות מבלי להילחם הייתה שלהרבה מהם כבר לא היה למה להילחם עבורו, כל משפחתם נמחקה כליל מעל פני האדמה כך שלא היה להם רצון לחיות בכלל. הנאצים הארורים לא בחלו באף דרך וצורה בכדי לקחת כל טיפת אנושיות מהאסירים ולא רק מהיהודים שהיו שם. הם מינו לתפקידיי מפתח במחנה את היהודים הנבזים, רפש המין האנושי שהיו "באזרחות" פושעים "כבדים" כמו אנסים, רוצחים, סרסורים וכיוצא בזה כך שגם מהם היה קשה לקבל יחס ואנושיות. הרבה פעמים מנת האוכל והשתיה היומית היו נתונים לגחמת ליבו של הקאפו. גם מנהלי המטבח שהיו אחראים על בישול המרק לא טרחו אפילו לשטוף את תפוחי האדמה והלפת ובישלו אותם עם הקליפה והוזהמה. כך שהתקבל מרק מסריח, מצחין אשר גרם להם לחלות בין הייתר. לפיכך, היו את אלה שאיבדו תקווה וכל רצון לחיות ולכן החליטו שאת הדבר היחידי שנותר להם, את החיים הנאצים לא יקחו מהם ולכן הם היו אלה שגזרו את מותם על ידי התאבדות על הגדרות החשמליות. אי אפשר יהיה לשפוט אותם לעולם אלא רק להכיל את אותם אנשים שגילו על בשרם שאלוהים הפר את הברית שכרת עם היהודים אלפי שנים לפני זה ופשוט הניח להם ללכת אל מותם. אני עדיין למד הרבה דברים מדי יום מהעבודה הזאת שעד כה הצריכה מאיתנו שעות על גבי שעות. לפי דעתי צריך להקדיש תחום מיוחד במערכת החינוך על מנת שתלמידים ידעו מה האסירים עברו במחנות הללו. אולי אז אנשים ילמדו להעריך יותר את המדינה שהם חיים בה ואת עצם היותם בחיים בכלל. צדק מאוד ניטשה שאמר "מי שיש לו בשביל מה, יכול לשרוד כל איך". דבר אחרון והוא כואב לא פחות. בשואה הושמדו כליל אנשי מדע, רוח, סופרים, פילוסופים, משוררים, מהנדסים, מדענים וחוקרים. לעולם לא נדע מה הפסידה האנושות בכך שנתנה לכזה רצח ברברי שטני להתרחש והעלימה עין. אנשים כמו ויקטור פרנקל שאפשר להשוותו למקביל לו, זיגמנד פרויד, פרימו לוי ואחרים שנשארו בחיים והטביעו את חותמם על האנשות הם עדות להפסד הנוראי של המוחות המבריקים ביותר שהאנושות ידעה אי פעם. עצוב. ועכשיו אני הולך להקשיב ליהודה פוליקר "אפר ואבק".

רק כדרך אגב, אלטרנטור לא אמור להטעין את המצבר. במקרה כזה צריך להטעין את המצבר עם מטען. אלטרנטור אמור לספק את הזרם הדרוש לתיפקודם של כל הרכיבים החשמליים ברכב. ברגע שהרכב עומד במקום או הסל"ד נמוך המצבר מספק את הזרם הדרוש.

היי, אכן קיים כזה דבר. אתה צריך ביטוח ורישיון רכב משולם. האישור תקף בתנאי שהרכב במצב תקין ומוכן לגשת לטסט. האישור עולה בסביבות ה 50 שקלים, הוא תקף ל 48 שעות ואתה מקבל אותו בכל משרד רישוי. כמו כן, אתה קובע מתי האישור ייכנס לתוקף, כלומר באיזה יום ובאיזה שעה. לא בדקתי זאת לעומת אבל ישנה הגבלה על כמה פעמים בשנה אתה יכול לקבל כזה אישור.

המוסכניק שלי תמיד אומר שאם מעירים לך להחליף לוחית מספר צריך פשוט לסתום את הפה. זה מין שוחד סמוי עבורם ותגיד תודה שזה מסתכם רק בזה. לא שאני טוען שהם מעבירים בקומבינה, למרות שישנם מכוני רישוי שיעבירו לך רכב אפילו שמגיע על גרר אלא שאם הם רוצים הם יכולים למרר לך את החיים סתם כי מתחשק להם. ולנושא ששאלת, אז עכו וירכא זה אותם בעלים. לא הולך לעכו מזה שנים, לא אוהב את הגישה שלהם ואסביר לך מדוע. אני אדם מאוד מיוחד. מה זאת אומרת? אני אומר למוסכניק שלי בפירוש שמה שצריך להחליף אז שיחליף. אני לא משחק בחיים שלי, בחיי הנוסעים ובחיי שאר האנשים בדרך. עד כאן יש? יש. תיזמנתי את הטיפול השנתי בדיוק לתאריך של הטסט. כך יוצא שאני מכניס את הרכב לטיפול של שמנים פילטרים וכיוצא בזאת ןעל הדרך עושים לי בדיקה ויזואלית ואפילו מפרקים גלגלים לבדוק ברקסים. המוסכניק קבע שצריך להחליף משלושים קידמיים. אין בעיה, "תחליף" אמרתי. בקיצור הוא שם משולשים איכותיים ולא את הסינים הזולים. הולך לעשות כיון פרונט, הכל טוב ויפה. אחרי כמה ימים מגיע לעכו, נכנס למסלול והכל טוב ויפה. מגיע לקופה לשלם והוא מוציא לי את הטופס לבחינה חוזרת. אני שואל לפשר הדבר ורשום שם שהמשולש דפוק. "הבוחן" קבע שהמשולש דפוק. חטפתי עליהם שם כזה חום מהסיבה הפשוטה, מרוב שאני דואג לתחזוקה גבוהה של הרכב כבר לא היה להם על מה "לחפש" אותי. אז דחפו לי משולש דפוק. בקיצר הלכתי שם למנהל, הראתי לו את הקבלה של החנות על המשולשים, הראיתי לו את החשבונית והקבלה מהמוסך על החלפת משולשים לשאלתי אותו איך משולש יכול להיות דפוק אחרי 20 קמ? שלחו "רב בוחן" לבדוק את המשולש והפלא ופלא עברתי. זה היה נס, המשולש "הבריא". בקיצור, מכוני הרשוי האלה מחזיקים את הנהגים במקומות המוצנעים שלהם. נכון שהם מכשילים על דברים שצריך ועל זה אין לי בעיה. אבל הם גם מחפשים להכשיל אנשים בשביל טסט חוזר. גם בירכא אני לא אוהב את הגישה והיחס שלהם. למה אני ממשיך ללכת? כי הם הכי קרובים אליי. אז אני בולע את הצפרדע ושותק. ככה זה במדינת החלטורות והקומבינה.

שלום לכולם. שאלה אשר תיראה מוזרה במיקצת עבורכם אבל בכל זאת. היום כפי שידוע אי אפשר לשלוח מצברים מחו"ל דרך הדואר. מישהו אמר לי שזה לא כולל מצברי AGM ואיתם אין שום בעיה בדואר אווירי בין לאומי? מדובר על מצבר לאופנוע אגב. האם זה נכון?