נמרוד רחמימוב

במסגרת איגוד מקצועי שאני חבר בועד שלו, החלטנו לבנות אתר אינטרנט. עשינו איפיון ראשוני, וקיבלנו הצעה אחת מחברה רבת מוניטין בתחום, אבל החלטנו מסיבות אידיאולוגיות ($$$) לקבל הצעות נוספות. אני מחפש הצעות ממישהו/מישהי בעלי נסיון משמעותי בבניית אתרים מקצועיים. הכוונה לא ל"עשיתי קורס בקייטנה בקייץ ובניתי אתר מה-זה-מגניב לכיתה" אלא לעבודה רצינית בתשלום רציני לאדם רציני. מי שמעונין מוזמן ליצור איתי קשר ב 7887564 - 050 . נמרוד

יש לי מגנום 2001 4X4 ידנית שקניתי חדשה. עשיתי עד כה 170K ק"מ עליה, כולל שטח קשה בנגב בשיא החום, מועמסת לחלוטין ועם מזגן עובד. היא מעולם לא התחממה (או התקלקלה בכלל). אני מקווה שזה עונה על השאלה. נמרוד

כל הקנאים יכולים לקפוץ. אני לא יודע למה השאלה הראשונה תמיד: כמה היא שותה? נמרוד (לא, אין לאבא שלי תחנת דלק, היא שותה 1:4 , לא, אני לא מוכר. )

דוקטור מקצרים ל - ד"ר. אני לא יודע למה, אבל כך נוהגת האקדמיה ללשון העברית: http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision3.html#f אני חושב שגם נשיא ביהמ"ש העליון יצחקק אם יופיע בפניו עו"ד תחת. יתכן ואפילו יכניס לפסק הדין כמה משפטים עם כפילות לשון בנושא. זה משהו שמצחיק את כולם. רופאים ממין זכר הם אינפנטילים כמו כל הזכרים. זה עניין גנטי. צר לי לבשר לך עומר, אבל לספריה כבר מזמן לא הולכים - לספריה גולשים. מה שפעם היה לוקח שעות של חיפוש, היום לוקח שניות. אני יכול להוריד בכל מחשב מאמרים מאלפי ז'ורנלים רפואיים שבועות לפני שיגיעו לספריה. בניגוד לספריה, אפשר עם מחשב גם להתעסק בעוד כמה דברים חשובים במקביל (כמו למצוא את ד"ר תחת ולשתף בחויה את קוראי הקארזפורום). לגבי ההתנהלות בחדר ניתוח, לא ארחיב את הדיבור - מי שמכיר מכיר. אציין רק שזה שונה לגמרי ממה שרוב האנשים מדמיינים לעצמם. נמרוד

אני חושב שלרובם יהיה קשה להגיע בגלל הסגר. נמרוד

סתם משהו שנפלתי עליו במקרה. מעניין איזה קורס הוא מלמד: http://www.iit.edu/~tahaash/ נמרוד

תקרא את ההודעה. בתוך החלק הפנימי של גלגל ההגה הרגיל יש חלק רך יותר. שם לוחצים, ואם זה תקין- זה מצפצף. נמרוד

את התשובה לשאלה הזו תוכל למצוא בפרוספקט של האוטו הזה, וגם הרבה אחרים: http://home.wanadoo.nl/shaul/cf/cf69/index.htm (ולמי שמתעצל, התשובה היא שלוחצים את החלק הפנימי של גלגל ההגה בכל נקודה שהיא) נמרוד

יש דברים שאם אתה צריך לשאול אותם, הם כנראה לא בשבילך. אני לא אומר את זה בהתנשאות או זילזול אלא משום שזה עובדות החיים. אף אחד לא נולד עם ידע טכני, אבל זה מתחיל קצת אחרי הלידה. כשרוב הילדים שיחקו עם הצעצועים, אני פירקתי אותם לראות איך הם עובדים. אף אחד לא לימד אותי לתקן את האופניים שלי - זה היה תהליך של ניסוי, תהיה, וטעיה - עד שיצא כמו שצריך. כל פעם שמישהו התעסק עם אוטו בסביבתי - הלכתי לראות מה הוא עושה. חלק מהאנשים התעצבן על הילד הניג'ס שיושב להם על הכתף ומבלבל את המוח, אבל חלק הסבירו ברצון ונתנו לי לעשות משימות פשוטות. קניתי ספרים, הייתי מנוי על עיתונים,פתחתי אוזנים - ולמדתי. בתיכון עבדתי בעבודות שונות, אספתי כסף וקניתי אופנוע שאותו פירקתי והרכבתי מחדש בערך 47,544 פעם. כסטודנט החזקתי שלל מכוניות גריאטריות שאלמלא תיחזקתי לבד, לא היתי יכול להרשות לעצמי להחזיק. בין הלימודים והסטאז' עבדתי במשך 8 חודשים במוסך (בקרית-ארבע, שם גם פגשתי את ברוך גולדשטיין אבל זה כבר סיפור אחר). מי שמטפל לבד באוטו, בד"כ גם עושה תיקונים בבית, יודע להרכיב את ההפתעות של קינדר בלי ההוראות, ולאיזה כוון צריך לסובב בורג כדי שיפתח - בלי לבדוק. אני לא אומר שאי אפשר לקחת את זה כפרוייקט וללמוד, אבל אם לא עשית את זה עד עכשיו, רוב הסיכויים שכישוריך נמצאים במקום אחר. נמרוד

אני מסכים איתך. ומידע קונקרטי לשרשור: אשמח אם הכותבים, המעידים על עצמם ככתבי רכב ותיקים, יואילו לציין את שמם המלא. הסתתרות מאחורי ניק, היא מידה מסוימת של אי-לקיחת אחריות על המילים הנכתבות. לעומת זאת, חשיפת השם המלא תגרור בדיקה של כתבות עבר שלכם ע"י חברי הפורום החרוצים, והשוואתם להצהרות החגיגיות כאן. אולי עדיף להמשיך ולהתחבא? נמרוד

בכלל צריך לקרוא לתקופה הזו "חו"ל המועד". מדהים איך פתאום מתרוקן הכל ואנשים מבריאים באורח פלא. מי שנשאר בארץ, לפחות שיהיה לו את הצ'ופר לנסוע מתי שרוצה. נמרוד

אם הוספה רשומה כאספנות, המוכר צודק. ברכב אספנות אפשר להעביר בעלות גם אם לא עבר טסט. רכב אספנות איננו צובר טסטים. יש לשלם אגרה אחרונה וזהו. עוד תוכל לקרוא כאן.

זה דודג' A100 משנות השישים. נמרוד

מכוניתו של אלכס אברבוך. נמרוד

הבהרה לכל מי שלא הבין, או מי שהבין ובחר שלא להבין: כל מה שכתבתי מספר הודעות למעלה, נאמר בבדיחות הדעת ואיננו מהוה המלצה לאיש. בתחנת הדלק יש לשלם עבור הדלק שרכשת ואין לגבות מלקוחות אחרים דבר. (ואוו, איזה "נטולי עופרת" יש פה ) נמרוד

לא צריך לעשות נזק. ממלאים 95 יפה ובנימוס, בודקים שמן-מים, גובים ממנה מה שכתוב על המשאבה, אומרים "שיהיה לך דלק צלחה", ו.....נוסעים. נראה אותה מסבירה לבעל התחנה שהיא כבר שילמה! נמרוד

באיזטה אפשר אולי להתחתן, אבל לעשות ילדים יהיה קצת קשה... ואם להמשיך את השירשור, אנחנו הגענו לחתונה בסיטרואן GS קלאב סטיישן לבנה. נמרוד

זה בדיוק הפוך: בית שמאי היו המחמירים. והיינס הוא בהחלט התנ"ך: תיקונים, נתונים, כיוונים. נמרוד

קונה כמובן! ספר מוסך עוזר להכיר את האוטו טוב יותר ולקבל שירות אמין יותר במוסך. גם אם אין לך שום כוונה ללכלך את הידיים בגריז, ספר היינס הוא אביזר חיוני. נמרוד

אני לא מתכוון להפוך את הדיון הזה למשהו שוצף אש ולהט אידיאולוגי. אני מבין שאתה לוקח את הביקורת שלי לגבי יושרתם של עיתונאי הרכב באופן אישי - ולא כך הוא. אינני מכיר אותך ולא יודע עליך דבר. מאחר ונראה לי שיש לי קצת יותר שערות שיבה על הראש, תרשה לי בכל זאת להסתמך מעט על נסיוני. מצורף לעיונך סריקה של לו"ז ביקור של עיתונאי ישראלי במפעלי סיאט. הביקור נערך בין ה 26-30 בינואר 1992 בספרד, במימון "אלייד מוטורס" שיצגה אז את סיאט. כפי שאתה רואה, יש פה קצת יותר מ"שעה של הרצאה". אני חושב ש"שטיפת מוח" זה בכל זאת תיאור מתאים יותר לשבוע של אירוח על חשבון הברון, בו נסיעת המבחן ממלאת אחה"צ אחד בלבד... כל מה שכתבת לצערי נכון. התופעות הללו אכן קיימות, ולא תמיד מטופלות כפי שצריך. נושא הסייפר (למי שלא מכיר: משתל ששמים בזמן צינתור לב למנוע סתימה חוזרת של כלי הדם. מדינת ישראל איננה מממנת אותו לאזרחיה ולכן מי שיש לו כסף לשלם עליו מקבל, ומי שאין לו כסף מקבל מוצר נחות יותר) הוא נושא כאוב אבל איננו קשור כלל לחברות התרופות או לרופאים, כי אם למשרד האוצר שמנהל בפועל את המדינה. אל תגזים. אנשים נשפטים אצלי באופן פרטני ולא לפי קבוצת השייכות שלהם. אני מכיר גם רופאים שהיו מוכנים למכור את אמא שלהם עבור כובע עם סמל של ב.מ.וו (סליחה אמא ), ועיתונאים צדיקים מוחלטים. כשמישהו מנסה להזין אותי באינפורמציה, אני תמיד בודק מה מניעיו , מי עומד מאחוריו, ומה בדיוק הוא מנסה למכור לי. לא למדתי את זה בתור קורא קומפולסיבי של עיתונות רכב מזה עשרות שנים, אלא דווקא בביה"ס לרפואה שם מלמדים לקרוא כל מאמר - גם בעיתון הטוב ביותר - באופן ביקורתי. היום יום כיפור, ולמרות שאני רחוק מאוד מלהיות דתי, יש לי הרגשה שפגעתי בך באופן אישי. אני שוב חוזר ומדגיש שאינני יודע מי אתה, ואין לי כל כוונה לפקפק ביושרתך האישית. אם נפגעת מדברי - אני מבקש את סליחתך. נמרוד

אתחיל מלציין באופן ברור שאינני מכיר את הכתב שנהג בב.מ.וו, ואין לי שום דבר מיוחד נגד "הגה" או כל עתון רכב אחר. מאחר וזו לא הפעם הראשונה שאני מתדיין בנושא עם לארק, אני מניח שיש לו איזה שהוא קשר לעולם עיתונות הרכב - אם כי יכול להיות שאני טועה. ההשוואה לעולם הרפואה בהחלט במקומה. הרפואה הציבורית בארץ עניה מאוד, ואין ביכולתה לממן פעילות מעבר לתפעול השוטף (למעשה גם את התפעול השוטף איננה מממנת כראוי). כל דבר שאני רוצה למחלקה שלי מעבר לבסיס - אני צריך לשנורר. ממי משנוררים? ממי שיש לו, וזה לרוב החברות המסחריות איתם אני עובד: חברות תרופות, יבואני ציוד רפואי וכו. כדי למנוע מצב בו בעל המאה הוא גם בעל הדעה, נקבעו כללים מחמירים לגבי האופן בו מותר לי לקבל מימון מגורמים חיצונים, וכל שקל עובר בקרה ואישור. לעומת זאת, יש מעט מאוד אנשים שיתנו כסף, ולא ירצו משהו בתמורה. לחברות יש את הדרכים שלהם לגרום לך להיות חבר שלהם. הזמנה לארוחת ערב במסעדה יקרה, סיור לימודי במתקן החברה בחו"ל וכו. וכו. כדי למנוע מעצמי נפילה לבור הזה, אני נמנע מלפגוש תועמלנים רפואיים - בכלל. לא של חברות איתם אני עובד ולא של חברות אחרות (והפניות הן כמעט יומיומיות). מי שרוצה להעביר מידע, שולח לי בדואר. אני נפגש לפגישות עבודה נטו עם מי שצריך - ותו לא. כשנסעתי לחו"ל לצורך השתלמות על חשבון חברות מסחריות, זה היה לאחר שכבר הוחלט לעבוד עימן ולא לפני, וגם אז זה תמיד היה לעבוד במשותף עם רופאים אחרים בתחום וללמוד מהם, ולא עם אנשי שיווק או מכירות. כרופא, אני מחוייב מוסרית לקבל החלטות שהן לטובת החולה. הלחצים המופעלים עלי הם רבים ומכוונים שונים: החולה שרוצה דברים מסוימים שלא תמיד לטובתו, ה"מערכת" שמנוהלת לרוב ע"י פקידים בעלי תואר ד"ר לרפואה שלא רואים דבר מעבר לתקציביהם המצומקים, חברות מסחריות, בעלי אינטרסים שונים ומגוונים, וכמובן אני: לפעמים טובתי האישית עומדת בניגוד לטובת החולה שעל בריאותו אני מופקד. אני מקווה שאמשיך לעמוד במבחן המתמשך הזה בהצלחה. ואיך זה מתקשר לעיתונאי הרכב? עיתונות הרכב נוהגת בדיוק הפוך. כמה עיתונאים נמנעים מהעברה של הודעות לעיתונות שמשחררות החברות? כמה עיתונאים סירבו להצעה לעשות נסיעת מבחן במקום אקזוטי כזה או אחר? כמה מהם עוסקים באמת בכתיבה ביקורתית אובייקטיבית? כמה מסרבים לפגוש את אנשי השיווק של החברות? אם העיתונאי בכתבה היה רוצה לשמור על נייטראליות, היה מסרב להצעה הנדיבה להיות "אורח החברה" במינכן, והיה מבקש לקבל לידיו רכב למבחן ללא כל מחויבות אחרת. הוא היה מסרב להיות חלק מאירוע שיווקי, ויודע שנציגי החברה באירוע שוטפים את מוחו ללא הרף ומונעים כל סיכוי לכתיבה אובייקטיבית. מאחר ותמונה אוטופית זו איננה אפשרית, ומאחר והעיתונים חיים לרוב מתקציבי הפירסום של החברות המסחריות, יש לקרוא את מה שעיתונאי הרכב כותבים בביקורתיות רבה. נמרוד

נקודת המפתח בכתבה: זה לא שהייתי מתנגד שהמפתחות של האוטו הזה יהיו על הצרור שלי, אבל ברור שאין בכתבה הזו לתת השוואה אמיתית למכוניות אחרות. כל מה שנאמר זה: "ב.מ.וו. שילמו לי כדי שאכתוב דברים יפים על האוטו שלהם". מי שרוצה נתונים אמיתיים, צריך לחפש במקום אחר. נמרוד

בבקשה: אמריקאית מתחילת שנות השבעים. המצב היום? לא משנה... נמרוד

אני דווקא חושב אחרת. העליה למכללת תל חי היא אכן עליה, אבל אל נשכח שהדרך חזרה היא ירידה. אין שום סיבה שהאלטו לא תעשה את הדרך בגבורה ממש כמו טרומפלדור. שנים רבות כסטודנט בירושלים נסעתי בסיטרואן דיאן - לאט לאט אבל בטוח. לדיאן היה מנוע 600 ולירושלים עליות רבות, ויכולנו לכולן. אין לי נסיון אישי עם האלטו, אבל אם היא דומה באמינותה לסוויפט זו קניה בהחלט טובה. בנוגע לנסיעה השבועית לת"א - אני מצטרף להמלצה לנסוע במרצדס עם נהג. נמרוד

לא ידעתי את זה - זה מענין. באילו רכבים בדיוק מדובר, והשאלה הגדולה - מדוע אין סוללת גיבוי כמו באזעקה? נמרוד