sperial

אני עשיתי את זה עם הבכור שלי, אם כי כבר לא היה נהג חדש והרכב היה על שמי (אם כי בשימוש שלו). הבעיה היתה שהנוהל אצלנו התמסמס, וכשקנה רכב על שמו הוא איבד את הוותק שצבר.

לכל מדינה מערכת מיסוי שונה. למשל, מע״מ בשיעור 22-25% נפוץ באירופה. אצלנו 18%. גם תרבויות הנהיגה, התחזוקה והשימוש ברכב שונות. המיסוי הכבד על רכב אינו ייחודי לישראל, אצלנו יש לו שורשים היסטטוריים עמוקים. ובגלל משמעותו להכנסות המדינה, הפחתה שלו תגרור עליה חדה בסעיפי מיסוי אחרים. איך שלא תסתובב תצטרך לשלם. מבחינת תדירות טסטים - הראשון נע בין 3-4 שנים ואחר כך ברוב מדינות אירופה אחת לשנתיים, אאל״ט יש מדינות שבגיל מסויים עובר לפעם בשנה. אבל יש מדינות מערביות לגמרי - למשל אוסטרליה וחלקים מקנדה - בכלל ללא טסט שנתי אלא רק בהעברת בעלות.

הטנדר זה לא רק דלק. זה רישוי, זה ביטוח, זה טיפולים ותיקונים כאלה או אחרים - כמה אלפי ש״ח בשנה. אולי גם ירידת ערך, לא ציינת איזה טנדר ובן כמה הוא. גם לגבי האלפא הזכרת זיקנה, אם כי לא פירטת. רכב ישן גורר הוצאות אחזקה - אתה יודע כמה - ובסופו של יום יורד מהכביש תמורת כמה מאות ש״ח. שוב - בהעדר פרטים אי אפשר לחשב, אבל אתה יודע מה מצבה ומה תחזית השימוש שלך. כפי שכתב @hans - תעשה חישוב כולל ואז קבל את ההחלטה הנדרשת במסגרת מצבך הכללי והכלכלי. לפעמים צריך לקבל החלטה שכלתנית, גם אם כרוכה בכאב בטן. ואני חוזר על מה שכתבתי הבוקר - תן לבטיחות ולנוחות של האישה והילדים את המקום הראוי בשיקולים. ויתור על אחד הפינוקים ישחרר לך לא מעט כסף כדי לרכוש רכב יותר חדיש, שעומד בתקני בטיחות יותר מודרניים.

אני הייתי מהמר על פוליטיקה פנימית בליכוד. נראה שביטן רוצה לגזור קופון אלקטורלי, אחרת לא היה מעלה את ההצעה המוזרה שלו. עברתי על הערך הרלוונטי בויקיפדיה - ברוב המדינות המוזכרות מדובר בבדיקה תקופתית אבל יש מדינות בהן נערכת בדיקה רק בהעברת בעלות. השיא זו הודו, בהן הטסט הראשון נעשה אחרי 15 שנה. אף מדינה לא דורשת בדיקה לפי קילומטראז׳.

מי בעל השטח? בחוף הכרמל (דדו - דרום) היתה תופעה דומה בתחילת הקורונה. עיריית חיפה דאגה לסלק את המתנחלים, אם כי זה היה תהליך שארך זמן מה.

המבנה הזה מקובל מאוד כבר לא מעט שנים. כמובן שמיועד למדינות פחות צפופות עם נהגים יותר זהירים מישראל.

מבין אלה רק i20, וגם זה בקושי. האחרים לא יוכלו להכיל את הציוד לתינוקות. ומהניסיון במשפחה (אחד הבנים) - כשיצאו מבית החולים עם תינוקת ראשונה התקשו להנדס את הכנסת הציוד ל-i20 (דגם 2018) שלהם. אז עם שני ילדים יהיה יותר קשה.

ציי רכב שונים, כבישים שונים, נהגים שונים, מוסכים שונים - לא הייתי משליך מיוון ואיטליה רק בגלל הטמפרטורות. אני מקווה מאוד שעם רמת מיחשוב מרכזי גבוהה כבר די הרבה שנים יהיה אפשר לחלץ את הנתונים כך שצוות מקצועי ישראלי יוכל לקבוע מה תדירות הטסטים המתאימה לישראל. יתכן שצריך להקשיח, יתכן שאפשר להקל - בשביל זה יש בעלי מקצוע.

לטעמי אלה משפטי המפתח. אתה צריך רכב עם ציוני בטיחות טובים ככל האפשר, כולל לילדים מאחור, גישה נוחה למושב האחורי וסיכון נמוך שהאישה תתקשר אליך sos כי היא תקועה בדרך עם הילדים. ולאור התקציב הדל יהיה עליך להתפשר על משהו. מהו ה״משהו״? אי אפשר להחליט בשבילך, כי סדרי העדיפות אישיים מאוד.

כדי לקבל החלטוות כאלה צריך לדעת מה תדירות התקלות השונות בכל נקודת זמן. את המידע הזה צריך לגבי ישראל - הרי הן תנאי הנהיגה והן התנהלות התחזוקה משפיעים על מדדים אלה, ואם הם שונים מאלה של מדינות אירופיות צריך להתאימם לתנאי הארץ. אני מקווה שמדיניות הטסטים תיקבע על בסיס נתונים, לא לפי גחמות פוליטיות של ״להיטיב עם העם״.

זה פטנט הישראלי הייחודי של ״תאריך עליה לכביש״ תוך השמטת ״שנת המודל״ (שהיא, לכשעצמה, אינה חופפת את השנה הקלנדרית. את דגמי 2026 מתחילים לייצר מתישהו באמצע 2025, אם כי איני יודע מה תאריך הגילגול של כל יצרן).

ההצעה של ביטן הזויה - כי אינה מאפשרת פיקוח על ביצוע טסט במועד. הרי נוהל ״בדיקת הרישיונות״, שבמסגרתו השוטר יכול להציץ על מד האוץ, נעלם מרחובותינו. וגם אין היגיון שרכב שנוסע, נניח, 3,000 ק״מ בשנה. יעבור טסט אחת ל-5 שנים. חוץ מזה, מודל כזה יפריד בין מועד תשלום אגרת הרישוי לבין מועד מבחן הרישוי, וגם הממושמעים שבבעלי הרכב לא יגיעו לטסט בזמן. המעטפה הירוקה בתיבת הדואר היא תזכורת מצויינת.

אם מקבלים את הכתוב בשרשור המקביל - בעיריה. מעניין האם חניית נכים זו, ושאר חניות הנכים באותו קניון, רשומות גם בעיריה ועברו אישור ועדת התמרורים העירונית.

אתה עוקב אחרי הפורום. לפני שנה - שנתיים היו כאן לפחות שני אירועים דומים, עם טוויסט: היה מדובר בבעלי תווי נכה.

לגבי תזמון רכישת הרכב - 9 חודשים זו המתנה משמעותית, אני מבין את הדחיפות מבחינתך. עברת את גיל 24 - מה שפותר את בעיית הליווי, אני מקווה שצברת כבר מספיק ניסיון כדי לנהוג בבטחה בכבישי הגבול הרעועים. אם לא - תתאמן. מבחינת הביטוח עברת את המשוכה של גיל 24, מאוד לטובתך. לגבי בחחירה בין ביטוח צד ג׳ למקיף - תחשוב פסימי. האם תהיה מסוגל לעמוד, כלכלית, באובדן הרכב או בתיקון נזק גדול? האם עדיף לך לשלם 3,000 ש״ח כדי לצמצם את הסיכון? מכל מקום, עליך להביא בחשבון שהחזקת רכב תעלה לך לפחות 2,000 ש״ח בחודש: ירידת ערך (הסכום שיהיה עליך לחסוך כדי להחליף את הרכב בעוד כמה שנים), ביטוח, רישוי, תיקונים וטיפולים, דלק, אפילו אגרות חניה וכבישים.

הנוסחאות האקטואריות הן סוד כמוס של חברות הביטוח, ואף לקוח אינו יודע כיצד נקבעת הפרמיה. לא מזמן נתקלנו כאן בדיווחים על הוזלת פרמיה על ידי הוספת נהג נקוב שני. תאמין לי שאני עושה סקר שוק פעמיים בשנה - לקראת חידוש הביטוח של כל רכב. כך גם הבנים שלי. דווקא פחות מקפיד לקראת חידוש ביטוח הדירה, אבל השנה דווקא ניסיתי והחברות הישירות הודו שאינן מסוגלות להתחרות בהצעה של ״מנורה״.

אתה מבוטח במקיף או צד ג׳? אני שואל כי אני שילמתי לפני 4 חודשים לחובה פלוס מקיף לסוזוקי קרוסאובר 2016, לכל נהג מעל גיל 30, ותביעה אחרונה לפני 13 שנה, קרוב ל-4,500 ש״ח. וכאן מדובר בנהג צעיר, חדש, ללא ותק ביטוחי, ומאזדה נחשבת בדרך כלל לרכב יקר לביטוח. אאל״ט הבן שלי, יש כבר ותק ביטוחי שלם שילם לביטוח לקורולה 2019 לשני נהגים נקובים (בני 33 ו-35, ותק נהיגה מעל 15 שנה ועבר נקי) בסביבות 7,000 ש״ח, אולי קצת פחות. אז אני לא רוצה לפתח אצל פות״ש שום ציפיות, הוא יצטרך לבצע סקר שוק מעמיק בהתאם לתנאים האישיים שלו. אני רק מנסה לכוון אותו למה לשים לב ולשקול תזמון יותר נוח של רכישת הרכב, אם לא מדובר בדחיה מוגזמת.

גולדן, אתה בן 35 עם וותק נהייגה מספק. כאן מדובר בבחור צעיר (לא סיפר לנו, אבל כנראה בשנות ה-20 המוקדמות לחייו), נהג חדש, ואנחנו לא יודעים איזה רכב הוא מתכןן לרכוש, והאם בכוונתו לרכוש, בנוסף לחובה, ביטוח מקיף, או להסתפק בביטוח צד ג׳. אם יקנה מיני בת 15 ויבטח בצד ג׳ זה סיפור שונה לגמרי מביטוח קורולה בת 5 במקיף. ובכל מקרה, לא הייתי מנסה לנקוב במליר לפני שיקבל הצעות ראשונות.

״להציץ באתרים״ זה לא מספיק. אתה צריך לבקש הצעות מחיר, עם הנתונים האישיים שלך. חלק מהחברות יבקשו מספר רישוי של רכב, מה שמהווה בעיה, אבל חלק יסתפקו בדגם. תכניס את הנתונים לאתרים של חברות ביטוח ושל סוכנויות (כגון וובי) ותקבל הצעות ראשוניות, כאלה שיהוו בסיס למשא ומתן (טלפוני) כשיגיע המועד. תחזיק לך איזה רישום של ההצעות. שים לב שהמחירים משתנים כל העת ובמיוחד במעבר בין חודשים, ושהצעה ״אמיתית״ תוכל לקבל כשיהיה רכב ספציפי, כולל מספר רישוי, על הכוונת. אגב - כמה זמן עד שימלאו לרישיון שלך שנה? אם תוכל להתאפק עד אז תוכל לחסוך לא מעט כסף. אגב, בן כמה אתה? כתובתך במשרד הפנים עם ההורים? אם כן, ותק הרישיון יגיע לשנה וטרם מלאו לך 32 שנה, יש לך יתרון מבחינת מחיר הביטוח.

@גולדן191 מונטיפיורי חד סטרי בכיוון ההפוך מאז שאני זוכר אותו, כנראה מעל 50 שנה.

בעיה. בדרך כלל התחנה לא פנויה, וגם שם מפריעים לתנועה. אגב, זה עוד זהב לעומת ״כרמל״ שבו האפשרות היחידה לעצירה היא באמצע הכביש, ליד המחסום. או בצומת המוזר של מאפו/תל מאנה/מיכ״ל ומשם הליכה של מאות מטרים. וגם רמב״ם לא מציאה גדולה, במיוחד בתקופות שחוסמים את הכניסה למיון, אז נותרת אפשרות יחידה, לעצור במעגל התנועה של הכניסה לנמל ולחוף השקט.

אני מודה ומתוודה - בשנה האחרונה עשיתי משהו דומה פעמיים - שלוש. אני מניח שברווז מכיר את מעגל התנועה בצומת וינגייט-מונטיפיורי-גולומב, ליד בית החולים בני ציון. מקום בעייתי, למרות שמדובר בבית חולים אין מקום עצירה להורדת והעלאת נוסעים. אבל עצרתי שם בצורה שונה: איתות ימינה, הצמדות למדרכה ועצירה יותר רחוקה מהכניסה למעגל, כך שמי שנמצא מאחורי יוכל לעקוף אותי. לא הייתי היחיד, בדרך כלל הייתי צריך להמתין למישהו שעשה מעשה דומה.

מתי קיבלת את הרישיון בארה״ב? כל-זכות לשירותך (אמנם לא אתר רשמי, אבל נתמך על ידי הממשלה ואמין מאוד)

ההדגשה שלך את המילה ״ציבוריים״ חשובה. ההבחנה בין תחבורה פרטית לציבורית בעייתית. בנתיב המטרונית בדרך ההגנה בחיפה יש היתר שימוש לאוטובוסים ציבוריים ולמוניות. אבל אם צופים במשתמשים חלק נכבד מהם הם רכבי הסעות - ואנים ואוטובוסים פרטיים. ואין אוכף. קוריוז מלוח התמרורים - בתחנת אוטובוסים איסור חניה לפי הסימון על פני הדרך או שפת המדרכה. בהנחיות להצבת תמרורים (עמ׳262) לגבי סימונים 511-513 הן ל-12 מ׳ לאוטובוס רגיל ו-21 מ-לאוטובוס מפרקי. בתחנות הסעה לחיילים (טרמפיאדות, תמרור 510) - 5 מ׳ בלבד. אולי ניתן להשליך מכך על תחנות הסעה אחרות.

@ויקטור הוגו - צילומים של התחנה ושל הסימון יועילו. @Be roo בחיפה רוב, אם לא כל, הסעות התלמידים פועלות כקווים רגילים עם מספרי קו ותשלום, מספרי הקו מצויינים על תחנות האוטובוס - ולמעשה ייחודם כקווי הסעה הוא התאמת המסלולים ושעות הפעילות לצורכי התלמידים.