yohai71

מחזק לגבי Foxit Reader- אצלי בעבודה העברתי כמעט את כולם אליו מהאקרובט, אחרי שנוצר צורך ברור להמעיט בסריקות של חותמות או להדפיס (כי קורונה). הפוקסיט מאפשר לכתוב על המסמכים, להוסיף חתימות או חותמות וכמובן לסמן מה שרוצים על המסמך. רק שימו לב להתקין באופן Custom ולא התקנה רגילה, כי הוא ירצה להתקין תוספי מקאפי או אבסט.

אם כבר רושמים אז גם אני אוסיף- התחסנתי במנה הראשונה ביום ראשון בצהריים; למחרת הכאב הצפוי בכתף (לא הרבה יותר מהכאב שהיה לאחר חיסון השפעת חודש קודם לכן), וקצת סחרחורות. טוב, גם כאבי ראש ובחילה אבל זה הסתבר כחלק מהמיגרנה שסבלתי ממנה באותו יום (חולה מיגרנה "מאומת" כבר כמה עשורים)- רלרט פתר את החלק הזה.

^ ER-5? אמריקה בצבעים, כמו שנהגנו להגיד כשהיינו קטנים... תראה על מה אני למדתי, זה מה שהיה לבי"ס הנהיגה "יקי", היחיד בחדרה עם אופנועים דאז- Suzuki GSX400: לידו ה-GS500 שלי היה מכונת MotoGp חסרת פשרות. 😁 עריכה: למי שכמוני, רצה לעלות ברשיון ל"בלתי מוגבל" (מעל 500), למד ועבר טסט על האופנוע השני של אותו בי"ס, ה-Suzuki GSX550 ES: זה כבר היה כלי מכובד, מה שנקרא "אופנוע כבד" (תרתי משמע) עם ארבעה צילינדרים וחצי פיירינג! עברתי בטסט ראשון. טוב, זאת לא הייתה חוכמה ליד הנערים שניסו לשווא להשתלט על טילוני הדאלים 50 סמ"ק... אחד מהם נפל מהכלי כבר ביציאה ממגרש השליטה. 😂

אגב, אני חושב שיש דרך ביניים. אחד החלומות הכי גדולים שלי זה כזה: קודם כל 4X2, מונמך במקצת אבל לא בהגזמה, וכמובן עם גלגלים נורמליים ולא 22", מסוג החביב על Pimps. אני ספציפית אוהב את הדור הזה, אבל יש כמובן חדשים ו"מודרניים" יותר. אחד היתרונות של הדורות הישנים זה שהגודל שלהם לא מוגזם לחלוטין כמו המשאיות הנוכחיות. נדמה לי שאפילו היילקס עובר בגודלו טנדר אמריקאי קלאסי.

נו מה, אם אתה שולף את זה...: מימין האופנוע הראשון, מודל 1992 שנקנה יד שלישית ב-1995 (רשיון "עד 500" משנת 1994). סוזוקי GS500, אחד האופנועים האלמותיים. משמאל, זה שהחליף אותו וכבר נקנה חדש על ידי ב-1998, סוזוקי בנדיט 600. יופי של דבר, וכאחד שאח"כ רכב על אחיו הגדול, ה-1200, אני עד היום טוען שה-600 עולה עליו פה בישראל, בה אפשר לנצל אותו עד תום.

צרכנות נבונה, אמרת? יש עוד אופציה- לא קונים נספרסו. פה בדיון עלו כמה אופציות חלופיות, וזה באמת לא כמו פעם כשנספרסו הייתה היחידה בשוק וזהו. בלי להעליב, זה באמת פוסט "אכלו לי, שתו לי" עוד מבלי שהוצאת שקל אחד.

לא, כמו שכתבתי- Citation: זו הייתה אמורה להיות השברולט הראשונה של שנות השמונים (1980), עם הנעה קדמית ודאונסייזינג (שהחל עם הקפריס שלוש שנים קודם לכן). האמת? היא נראתה מצויין, הייתה מתקדמת לזמנה ובטח עבור יצרן אמריקאי. אבל GM כשלו בהערכות עלויות הייצור, וההנהלה, שבשלב זה נשלטה בידי מה שנקרא Bean Counters, החליטה להשתמש בחלקי מדף זולים יותר שלא חשבו עליהם מראש, ולכן לא התאימו למכונית; למשל מתלים כבדים יותר שעשו שמות בהיגוי. לזה צריך להוסיף איכות הרכבה מזעזעת וחלודה בלתי-נמנעת. ריתוכים נאלצו להתבצע טרום מסירת המכוניות הראשונות ללקוחות, וגם זה לא הספיק. להוסיף חטא על פשע, המכוניות שנמסרו לעיתונאים ממגזיני הרכב השונים, היו הדגמים ה"נכונים", אלו שהונדסו כראוי מההתחלה, וכך מבחני הדרכים היללו ושיבחו מוצר שלא באמת יצא לשוק. GM הסתבכו (וחטפו תביעות) כמה שנים עד שביצעו את השינויים הנדרשים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי- השוק עבר למתחרים. כמובן, בישראל אף אחד לא ידע מזה, וכך אבא רכש אחת. עד היום היא נושאת בתואר המפוקפק של הרכב שהוריד אותו מאמריקאיות לחלוטין, כי אליהן הוא כבר לא חזר עד יום מותו. בארץ אחותה הייתה יותר מוכרת- אולדסמוביל אומגה: עוד אפשר לקרוא פה.

סליחה שאני עונה במקומו, אבל גם משאיות הם רכבים, וגם אותן אפשר "לחבב" (מלשון חובב רכב). 🙂 אגב, גם אני לא מתחבר לתפלצות הללו (למרות שתמיד אשמח לנהוג בכל דבר, החל מלמבורגיני וכלה בסקאניה), אבל אני חושב שאפשר להבין את המשיכה שלהן. זה בדיוק כמו שכתבת- "לך" זה לא עושה את זה. אגב, כשעוד @oryo היה פעיל פה, הוא הראה את הצד השני של חובבי הרכב באמריקה, הנמוך (קרוב לקרקע). To each his own ...

אצלי התשובה מתחלקת לכמה חלקים; הרכב הראשון שנהגתי בכוחות עצמי היה השברולט סייאטיישן של אבא, וזה היה בכלל בגיל 13. הנה, אפילו יש תמונה שלו עם הרכב (נקנה משומש מהשכרה): אבא לקח אותי למנחת עין שמר, לשם נהגנו להגיע ולצפות בטיסנים שפעלו בשבתות, ואז התקדמנו לאיזור נטוש של המנחת- ונהגתי, עם כרית כדי שאראה לאן אני נוסע. אבל, (כנראה) כמו רוב הזקנים פה, כמובן ש"נהגתי" גם רכבים מוקדמים יותר של אבא כמו הדודג' דארט 1971 והקורטינה 1976, כשאני יושב על ברכיו ואוחז בהגה- אל תדאגו, זה היה רק בעיר... (שנות השבעים, you had to be there). אח"כ למדתי נהיגה על סובארו DL, בתפר שבין 1989 לשנת 1990 (את הרשיון עצמו קיבלתי ממש בתחילת 90). כזה: והרכב הראשון שנהגתי?, זה מעניין שיש לי תמונה של שלושת הראשונים: אבא היה הראשון בחדרה להזמין ולקבל מיצובישי לאנסר חדשה (באופן כללי, זה היה הרכב הראשון החדש שלו אחרי עשרות שנים של קניית רכבים משומשים). אז היא הייתה הרכב הראשון שהתחלתי לנהוג בו לאחר קבלת הרשיון. אבא לא סבל את הלאנסר, אחרי שהיה רגיל למכוניות גדולות, והשתכנע לרכוש פיג'ו 405 1.9 SR (ה"מפואר"). הוא קיבל את הרכב, שהיה מודל 1992, בסוף 1991, וכאן רואים אותו לפני שנפטר מהמיצובישי. אבל מה שכמובן יעניין את רובכם הוא הפיירבירד שנת 1974, שהיה הרכב שלי. כחייל תפרן, התעקשתי לקנות אותו למרות שהיה בעל ששה צילינדרים, מרקיב ומלא תקלות, שזה כמובן צפוי לגרוטאה שכזו. ואני זוכר שהמוסכניק של אבא אפילו מצא עבורי מכוניות מעניינות, כמו אודי כזו, שאלוהים יודע איך הגיעה לישראל: אבל לפחות תיחזקתי את הפיירבירד כראוי- הנה, בתמונה אני מבצע איטום לגג בעזרת סיליקון לאמבטיה (דווקא החזיק יפה לחודשיים...).

"תא קולי" 😁

אהם, אני בטוח שקראת...: וגם בארץ, כמובן (זה כבר תחת מותג טלבו): אני לא רואה את זה. הקונספט של הראנצ'ו היה להפריד אותו לחלוטין מהבסיס המסחרי (היה מבוסס על הסימקה 1100 המסחרית עם הארגז המוגבה, ראה בתמונה הנ"ל), וכוון ישירות להיות מתחרה לריינג' רובר- אבל ל"עניים", כאלה שלא מעניין אותם שטח אבל רוצים להיראות באחד שנראה כאילו הוא גיבור (עובדה שהם הצליחו, כי הם מכרו המונים ממנו). אז נכון שהבסיס היה המסחרית, אבל הם ביצעו בידול מושלם מספיק כדי שלא "תרגיש" את זה. אם כבר, הראנצ'ו הוא-הוא האבא האמיתי של קטגוריית ה-SUV המודרני, מה שנקרא "All show and no go". הברלינגו הוא בדיוק הפוך- לקחו משפחתית (306\קסארה) ועשו ממנה מסחרית. הקונספט, לפחות לטעמי- מושלם. וככל שהשנים והדורות מתקדמים, היא נהיית יותר ויותר מושלמת. אני מוצא את עצמי חושב על הרכב הזה כרכב הבא שלי, כי הוא פשוט עונה על כל הצרכים באופן אופטימתי, במיוחד בדור הנוכחי, כפי שעולה מהמבחן של בוקי כאן. אבל כמו ש @f31 כתב, גם אשתי לא מוכנה לנסוע באחד כזה, וזה כל פעם מדהים אותי, שכמה שהיא לא Car Guy או יותר נכון, Girl, יש כמה מאפיינים שהיא תילחם כנגדם קשות...

תודה לך על זה. היום ניצלתי את התור הפנוי היחידי בשעה 14:05 במקום התור שהיה קבוע לי לשבת הקרובה בקריית אונו. חסכתי שבוע.

הנה סתם משהו לסיכום הדיון (למי שרוצה סיכום); הוחלף היום מחשב בעבודה, מהסוג הזה: והנה ה"ביצועים": אני מת על הלוחות האלו של Intel, מסוג DH61HO, אפילו שיש להם חיבור VGA בודד ותו לא, שני חיבורי SATA בלבד ומבוססי DDR3. אבל מה, הם יכולים להמשיך לחיות עוד עשר שנים קדימה. מעולם לא נאלצתי להפריש אחד כזה בגלל שקרס, אלא רק בגלל שהזדמן לי מחשב חדש יותר. ובאמת, כל אותם לוחות ממשיכים לחיות בבתים אחרים ולתת עבודה, אפילו אם היא בסיסית. כאמור, מה שמרים את העסק כיום זה SSD, ולוחות שפעם היית נאלץ לזרוק, ממשיכים בעזרתו לעבוד בכיף, שוב- לצרכים ספציפיים. זה לעולם לא יהיה מחשב גרפיקאים (אבל גם כחדש הוא לא היה). אגב, גם את המחשב הספציפי הזה לא הייתי צריך להחליף- בגלל טפשותי לא שמתי לב לכשל חשמלי בקוביה הספציפית של העובדים (כי הם הרי לא נמצאים ומתחברים מהבית), וכך יצא שהחלפתי סתם. לא נורא, הוא ימשיך לחיות כמחשב חלופי ויאללה, אם כבר מצאתי סטיק זכרון במגירה, נוסיף לו עוד שני GB...:

^ א. נו, אבל אותם המחשבים ממשיכים להתעדכן וכיום הם כבר רצים עם הגרסאות האחרונות של Win10 והאופיסים המקבילים. ב. כתבתי שלא משתלם היום, כי הסיבה הפשוטה היא שמציעים את ה-8 במחיר של 4. אבל דיברנו על ביצועים ולא על מחירים. ג. מה 32 ביט עכשיו? 64 עד מימי ה-Win7. ד. לא יודע איזה פרוססים רצים אצלך ברקע, ומי ומה מותקן אצלך. למשל, כשאני מתקין מחשב, אני סוגר את כל האופציות המופיעות בחלון בסטייל הזה: מספיק שהשארת משהו ב-On, ואתה תשלם על זה במשאבי מערכת אח"כ (גם בפרטיות אבל זה כבר עניין אחר). וזו רק דוגמא אחת- כל התקנה (ותוכנות) לגופה. שמע, אין לי עניין להתווכח איתך- אני מדבר מפוזיציה של אחד שזו עבודתו, שאין לו סבלנות ל"המחשב לא זז לי", ושמטפל במחשבים שעובדים יותר משעות עבודה הרגילות (כי הרי אנשים עובדים עכשיו גם מהבית ומתחברים בשעות לא-שעות). זה אינטרס שלי שלכולם העבודה תרוץ חלק ואני חוזר על עצמי; כבר כמה שנים טובות- אין, פשוט אין לי סיבה להצדיק יותר מ-4GB במחשבים הנ"ל, ששוב- לפי תיאור פות"ש וצרכיו- מאד מזכירים את השימוש שהוא יצטרך. האם משתלם או לא? פות"ש צריך להחליט, הוא רוצה מחשב בזול ועכשיו.

@motek, אני כותב לך את זה כאחד שזו העבודה שלו; בשנת 2018 החלטתי לשדרג את כל המחשבים במקום העבודה שלי מ-WIN7 ל-WIN10. כל הגרסאות הן פרו, דרך אגב ועל רשיונות VOL, אם זה מעניין. אתה מבין שאף מקום עבודה סטנדרטי לא ילך עכשיו לקנות כמאה מחשבים חדשים (זו כמות התחנות בארגון, + -), מה שאומר שהייתי צריך להסתפק ברוב המחשבים הקיימים ולהוסיף עוד כמה חדשים ותוספות ללוחות שונים. היה לי כל מה שתרצה בין i3 דור 3 או 4 לבין פנטיום 4 (שבמקור בעצמו תמך ב-WINXP). אז את הפנטיומים השתדלתי להעיף, אבל נשארתי עם כמות יפה של לוחות ישנים, מבוססי DDR3. הדבר העיקרי שהיה ניתן לעשות- ונעשה- היה להחליף את כולם למבוססי SSD, שזו המהפכה האמיתית בכל מה שקשור לחומרת מחשבים, לפחות מהניסיון שלי (מעל עשרים שנה). ותזכור, שאמנם מדובר במחשבי עבודה, אבל השימוש מאד מזכיר משתמש ביתי- יש אופיס פתוח בנוסף לתוכנת ניהול ייעודית של המקום, וכמובן דפדפן שתמיד יהיה פתוח על כמה טאבים. לא רק ש-4 GB הספיק די והותר לשימושים הללו במחשבים המשודרגים, זה כמובן הספיק לכל מה שבא אחריהם (כי כמובן מאז המשכתי לשדרג- בטפטופים- את כל מה שאני יכול). אז היום, רוב המחשבים כבר מבוססי DDR4, אבל i3 היה ונשאר הסטנדרט, כמו גם 4 GB. כן, יש מחשבים בעלי זכרון רב יותר, אבל זה כבר עניין של מחיר, כי בחבילות שאני (יותר נכון, הבוס שלי) רוכש, מה שמוצע היום הוא 8 GB. המשתמשים לא מגיעים לפסיק של זה, ותהיה בטוח שאני יודע- הרי התלונות מגיעות אלי, ואני שואף שלא יהיו תלונות (האמת, אני שואף שלא יהיו משתמשים, אבל זה כבר עניין אחר...). מכל הטקסט הזה, צריך שיהיה ברור דבר אחד- למשתמש ביתי, גם 4 GB מספיק, בתנאי שהוא לא מעמיס שטויות וקשקושים על מערכת ההפעלה.

אצלי ה-AA הותקן במהלך ביקור באוסטריה לפני כמה שנים, מתוך הפלייסטור (שאיפשר את ההתקנה, כמובן), ומאז פעל והתעדכן בלי שום בעייה. אני קצת סקרן לראות מה יקרה אחרי העדכון לגירסה 6- הרי ההתקנה המקורית הייתה "לפי הספר", אבל הנייד נמצא באיזור (ישראל) ללא תמיכה ב-AA. ניחוש שלי- לא יפעל, כרגע בוחר לחסום עדכון אוטומטי.

^ בישראל? לא מכיר. יש לי "גולדה" ליד הבית ואני צריך לפעמים לבקש מהם לשים פחות גלידה, עד כמה שזה נשמע מטורף- בייחוד כשקונים לילדים.

לא יודע איך זה בפולין, אבל ממה שאני זוכר "כדור" גלידה באירופה הוא אכן כדור, בניגוד לגלידריות הישראליות, שם "כדור" זה משהו מפלצתי בגודלו ומכיל כמעט את כל הוואפל (או הגביע). כך שיכול להיות קיזוז מסוים במחירים...

כנ"ל, לפני כשנה ושלושה חודשים. @blackpolo כתב את הנוהל די במדויק- זה מתאים לאנשים מסודרים, לא ל"יהיה בסדר" סטייל (שזה מאד התאים לי, בטח בנושא כזה). בכל מקרה, פות"ש החליט שלא להתקדם עם ג'קסון אז לא אוסיף.

לדעתי ווקסמן (ועוד רבים אחרים) צריכים לגלם או "להחסיר" את עלות המשלוחים מהמוצרים, למען השרותיות, אבל זה רק אני. הי- עובדה שזה עובד להם, כי אם אני, שזה מפריע לו, בכל זאת הזמנתי מהם (בלי הנחות או שטיקים), כנראה שהם מבינים מי הלקוחות יותר טוב ממני. אגב, דווקא איקאה לא דוגמא כל כך טובה- כל תפיסת העולם שלהם היא שהמוצרים עולים מה שהם עולים תוך תחשיב של "הכל מוכן, רק תיקח ותבנה לבד". כשהם הגיעו לישראל, אפילו לא הייתה אפשרות למשלוחים- רק איסוף עצמי. כמובן, מאז הם התקדמו, שלא לדבר על הקורונה שהכריחה אותם להיות חלק מעולם השליחויות באופן סופי. והמחיר- ברור ש"יתעדכן". כל השאלה היא איך אתה, כעסק, מיישם את זה. ועדיין יש הבדל בין איקאה (מוצרי DIY המוניים) לווקסמן ("מותגי יוקרה בינלאומיים", כפי שהם מגדירים את עצמם) ומכאן ההתרעמות שלי. ואת כל זה אני כותב כחסיד גדול של משלוחים, עוד לפני הקורונה- מוכן לשלם כשצריך (כפי שבאמת עשיתי עם ווקסמן), רק שחרר אותי מבזבוז הזמן והסחיבות. משלוחים מחצי-חינם אני עושה כבר מאמצע 2019, אחרי שנמאס לי לסחוב את הקניות השבועיות, כנ"ל בגדים, שלמרות הקורונה אני עדיין מזמין (בדר"כ מאמאזון גרמניה או Redbubble). אם היה לי הכסף, אפילו הייתי מזמין את הדארט 1971 כמו שהיה לאבא שלי ז"ל...

במחיר שהכיסא הזה עולה? כן, אני מצפה* שהמשלוח יהיה בחינם. הקפה היה רק דוגמא, ישנם עוד מוצרים שהגיעו עד פתח הדלת ולא עלו שליחות. אני כבר לא מדבר על זה שאם באמת היה להם שכל, היו כוללים את מחיר המשלוח בתוך מחיר הכסא ורושמים באתר באותיות קידוש לבנה: "משלוח חינם!!!". או שהיו סופגים את העלות האסטרונומית של 73 ש"ח שהם גובים עבור משלוח. אפשר למצוא כל מיני דרכים "יצירתיות", לפחות עבור הובלות בתוך גוש דן- דחילק, הם מובילים את הכסא הזה מצומת סגולה לקרית אונו, לא שולחים אותו כמו אמאזון לרוחב אמריקה. אבל עזוב, זה כבר הדיון שאינו נגמר על איך אפשר לצאת שרותיים וכמה זה לא קיים בישראל, אפילו אצל אלו שנחשבים כמוצלחים. עריכה: זה מצטרף לביקורת ש @HybridBoyכתב מעלי- סופו של דבר,לא מדובר פה על טופ אוף דה ליין, אלא משהו ממוצע-פלוס בין הכסאות ה"טובים", מה ששם את המחיר שלו בפרופורציה אפילו גדולה יותר. * לא באמת מצפה- כבר כתבתי שהכל ידוע מראש ואם לא היה מתאים לי לא הייתי מזמין. הרי אני לא אתרושש מהסכום הזה, כמו שווקסמן לא יתעשרו ממנו.

למען הדורות הבאים, מעדכן שרכשתי לפני כשבועיים את הארקו של ווקסמן. הגיע עם שליח עד לדלת כשבוע אחרי. הם גובים עבור שליחות ובמחירים שלהם, היה ראוי שיתנו את זה בחינם. הקפה שאני מזמין מ"יוליוס מיינל ישראל" גם הוא מגיע עד הדלת, בדר"כ יום אחד אחרי ההזמנה- ובחינם. מילא, אני לא נכנס להם לכיס- רכשתי והמחיר היה ידוע מראש, אז אין לי מה להתלונן. בגדול אני מרוצה מהכסא, אם כי לדעתי מי מכם שעובד מהבית (= יושב הרבה שעות), עדיף לו להוסיף כסף עבור הדגם עם משענת הראש (הוספתי גלגלי סיליקון במקום). אני יושב על הכסא ברציפות גג שעה, וממילא אצלי הוא החליף כסא "מזכירה" מבית אופיס דיפו (או דומה, לא זוכר בדיוק), כך שכל יצרן נורמלי הוא שיפור אדיר בשבילי. אגב, הכסא המקורי עדיין תקין, רק שהוא מתחיל להאנח (משמיע רעשים כאלה כשמתיישבים) וכועס (נותן דפיקה מרעישה כשקמים)... הנחתי אותו במקום ייעודי לאוכלי נבלות בחוץ, וכצפוי הוא נעלם. יתרונות לווקסמן- כוונון לא רע של כל הפונקציות החשובות, כמובן כולל נדנוד ותמיכה בגב תחתון, אבל דבר אחד מציק (מעט); משענות הידייים מתכווננות ימינה\שמאלה, אבל אפילו בתזוזה קטנה מאבדות את הכוונון, כלומר, למי שזה חשוב לו שלא תהיה שם תזוזה- שישקול שנית. אני, כאמור, לא יושב מספיק שעות בשביל שזה יפריע לי מדי.

ארשום מנסיוני, כאבא לילד בן 4 וקצת ועוד ילד בן שנה וקצת: מצטרף לאלו שכותבים לא להתפס על האמבטיה- אתם גג תשתמשו בה חצי שנה, ואח"כ ממילא לא יהיה מקום לתינוק בפנים- אנשים שופכים הון על עגלות משולבות כשאחד מסעיפי הכסף היקרים ביותר הולכים לכיוון שבסוף לא משתמשים בו. כשהבכור נולד, קיבלנו בהשאלה עגלת אמבטיה מבת-דודה של אשתי, ורכשנו עגלה חדשה של בריטקס, כזו. גם הסל-קל היה שלהם, אבל לא יצא לנו לחבר בין השניים (למרות שאפשר, בעזרת מתאמים יעודיים). כשהילד גדל, החזרנו את עגלת האמבטיה לבת-הדודה והמשכנו עם הבריטקס. בטיול משפחתי בחו"ל נקנתה עגלת מיני (או איך שלא קוראים להן) של מאונטין באגי נאנו, מהסוג ששוקל מעט ומתקפל ל"אריזת מטוס". אבל המשכנו להתשמש בבריטקס כשהמאונטין תקוע באחד הרכבים כמעט תמיד, כי מה לעשות, הבריטקס גדול ונוח יותר לילד וגם בעל סוכך שמש ומקומות איחסון מוצלחים יותר. כשנולד הילד השני (והאחרון!), גילינו שעגלת-האמבטיה ההיא נגנבה, ואין מנוס מלרכוש עגלת אמבטיה חדשה. אלא שבמקום זאת, נרכשה רק אמבטיה תואמת לבריטקס, והמתאמים שהגיעו איתה כמובן הועילו לחבר בין העגלה לסל-קל. וכשהולכים לרופא ילדים\ טיפת חלב, זה הרבה יותר נוח לאשה (במיוחד לאחר לאחר לידה) להעביר את הסל-קל מהרכב ישירות לעגלה, במקום להתחיל לשחרר את הילד מהרצועות. כך התנהלנו בחצי שנה הראשונה, עד שהגיע הזמן להפטר מהאמבטיה (והיא נמסרה לאחותי עבור הנכד שלה שבדרך). מה שמעניין הוא שעם הילד השני, השימוש בבריטקס הגדולה פחת כמעט לחלוטין- אנחנו משתמשים כמעט בלעדית במאונטין, בגלל שקל לסחוב אותה בין מכוניות, הניקוי פשוט (מרוקנים, הופכים ומנערים- הרי היא לא שוקלת כמעט כלום), ובגלל שהילד הראשון כבר לא מצריך סחיבות של טיטולים או ציוד מיוחד- אין בעיות של אחסון. ייתכן לקורונה יש השפעה נוספת, כי אתה לא באמת מתרחק מהבית, עם או בלי סגרים. אז ההצעה שלי- עגלה רגילה, סטייל הבריטקס (בכל זאת לילד ראשון השימוש יהיה גדול בה), ולצרף לה אמבטיה + מתאמים, שזה לגמרי נופל לתקציב. אם הסל-קל גם הוא יהיה של אותו יצרן, בכלל הסתדרתם. לדעתי, בהמשך אתם תרצו לקנות עגלת-מיני, אבל קודם כל תראו לאן החיים מובילים אתכם, מה שנקרא.

תודה לכולם על התגובות. אני רוצה להוסיף עוד משהו; על אף שמהסקירות שלי עולה שהתוצרת הבריטית היא בעיקרה רכבים מתפרקים ומטים לנפול, צריך לקחת את הדברים הללו בערבון מוגבל כשבאים להיות בעלים שלהם כיום, כשאפשר לפתור את מרבית (אם לא כל) הבעיות שעלו עוד כשהמכוניות הללו היו חדשות. ה-TR7 היא דוגמא מצויינת למכונית שבתחזוקה נכונה, בימינו היא כבר אמינה כמעט לחלוטין, ובשיפורים קלים, ניתן אפילו לעשות ממנה סוג-של רכב דיילי. קחו למשל את תמונת הרכב הפותח את הסקירה: אמנם זה לא נראה כך, אבל הגלגלים גדולים ורחבים יותר- מספיק בשביל שלא ייראו כלא-מקוריים. שדרוג נוסף עבור נראות היא כמובן פנסי העזר מלפנים, אבל תראו מה שספויילר קטן יכול לעשות, גם בצירוף הפגושים המכוערים, נדרשי התקינה האמריקאית. הספויילר הזה הוא אפטר-מרקט קלאסי, שמעולם לא הוצע עם המכונית אלא פותח הרבה אחרי שירדה מפס הייצור, עבור בעלים נאמנים של ה-TR7. בתצורה הזו (ובצירוף מנוע V8, כמובן), גם אני הייתי מוכן להתנייד ברכב בשמחה, על כל חסרונותיו המובנים.

זה כדי לחטא את הצנצנת. כשאבי ז"ל היה מכין ריבה, ככה חוטאו ערמות של צנצנות.