yohai71

מצאתי והעליתי, והזכרון שלי קקה. לא דחף אותו ולא נעלים. מה שכן, האנט סיים את המירוץ באותו רגע ואנדרטי, למרבית הפלא (כי זו לוטוס, למבינים)- המשיך: מדובר פה בשני אלופים, האחד של 1976 והשני של 1978 (כאן לעתיד). ירים את ידו מי שחושב שהיום זה היה עובר בלי שתיקה. אז פעם זה עבר, ולדעתי- יותר טוב ככה.

^ תודה, קראתי את ההספד. הוא אכן מצוין, אבל מעלה את החיסרון הגדול ביותר של אהרונוביץ: "... בעיקר אהב מכוניות. אבל רק מכוניות טובות באמת, כאלה שמיועדות רק לנהג. הוא דיבר וכתב הרבה על פעולת הנהיגה ועל הנאה מנהיגה, ירד לפרטים ולתיאורים כמעט אירוטיים וראה בחיבור בין נהג למכוניתו משהו מקודש. התנהגות כביש, היגוי, ביצועים, תחושה, משוב והיזון חוזר מהשילדה היו התכונות החשובות ביותר בעיניו ועל פיהן הוא שפט מכוניות. מין הסתם, המכוניות שעשו לו את זה היו בעיקר מדגמים אירופאיים-ספורטיביים שהיו ידועים כמצטיינים מהבחינה הדינמית - וכל רכב שאינו כזה, ספג הצלפות נטולות רחמים מלשונו החדה. הוא הזיז הצידה בלי בושה את הפן הצרכני-כלכלי-יבש-משעמם של מכונית, כי מבחינתו מכונית היתה מושא להנאה ולתשוקה ולא לחשבונאות זעירה שמבוססת רק על מוניטין סחירות ואמינות." בגלל שהוא היה חסר פשרות, לא היה מקום למכוניות הלחם והחמאה, שנמדדות באיכויות אחרות ולאו דווקא דינאמיות. סובארו לא היו קיימים מבחינתו עד כניסתם למרוצי ראלי (בתחילה עם הלגאסי ואח"כ עם האימפרצה), אבל היה להם מקום ועוד איך בתרבות המוטורית, במיוחד התרבות המוטורית הישראלית. ודור שלם של קוראים (אנוכי בינהם) המשיך להחזיק בדיעות האלו בגלל השפעתו הרבה. "מוניטין, סחירות ואמינות" הן לא מילים גסות, וניתן למדוד מכוניות גם לפי הקריטריונים האלה. שנים אח"כ גיליתי שיש דבר כזה שנקרא Celebration of the ordinary, ושהכי קל לזלזל בקורולה, למרות שהיא עושה עבודה קשה - ויעילה -הרבה יותר עבור טויוטה מאשר לקסוס LFA, למשל. אגב, טופגיר עשו אותו דבר בשוק הבריטי, כשמשך שנים דרכו על מכוניות כמו המוריס מרינה והאוסטין אלגרו, שהיו להן בעיות, כן, אבל בשום אופן לא היו גרועות כל כך כמו שעשו מהן. ועדיין, כבודו במקומו מונח- כאמור, בישראל הוא היה הראשון שעל פיו נמדד הכל.

^ אני לא חסיד של מרוצים קליניים, אולי כי אני זוכר איך זה היה פעם. כן, היו יותר דחיפות, לכלוכים ונהיגות אגרסיביות- אבל גם נהנית יותר. בשנות התשעים אחת הסדרות הפופולריות ביותר הייתה ה-BTCC, אליפות מירוצי מכוניות הסאלון הבריטית. חפש ביוטיוב מרוצים מאז, כשכמעט כל היצרנים השתתפו והנהגים, איך לומר? "נשענו" זה על זה בפניות. וזה היה מרתק. שלא תטעה, מהצד השני אני לא חסיד של התחרויות סטייל Banger Racing, שזה סתם להעיף מישהו מחוץ למסלול כדרך פעולה. זה באמת לא ספורטיבי, וגם מסיר את הדגש מהנהיגה עצמה, שזה מה שמושך אותי לספורט מוטורי. אבל בין זה לנהיגה קלינית, יש הרבה מרחב שאפשר להתמקם בו. לא צריכים Nanny State על כל שלב.

אבל זה בדיוק העניין- פעם זה לא היה מנוטר, ונחשב All part of racing. אז מה השתנה? הניטור? כמו הדוגמא שכתבתי מקודם- שומאכר היה צריך להיפסל במקום אחרי אותו מהלך שהביא לו את אליפות 1994 (הראשונה שלו). וכולם ראו את זה בלייב, רק לא היה שום "שופט" שירים דגל. למה? לא יודע, אבל כך היה. ואפילו דיימון היל התגבר על המרירות ולפחות פומבית, לא התבטא "אכלו לי, שתו לי". אני טוען שהנורמות השתנו, וגם המרוצים השתנו. עזוב נהגים אגרסיביים- פעם נהג עזב את המסלול, חזר אליו- וכלום לא קרה. המשיכו להתחרות. היום? יקבל Penalty או Drive through או השד יודע מה. לדעתי, הכל נובע מבטיחות-היתר שייתכן ומוצדקת, אבל גם הרגה מסלולים כמו סילברסטון הישן, שהיה מהיר ומעניין. טוב, זה כבר דיון אחר.

נזכרתי בקטע מעולה שיש לי באחת הסקירות של עונת 1977 - באחד המרוצים, ג'יימס האנט מנהל וויכוח עם קולין צ'אפמן על כך שאנדרטי, שעדיין במירוץ, דחף אותו מחוץ למסלול. אנחנו מדברים על אנדרטי, שהיה שייך לדור הג'נטלמנים, ועל 1977! למי שלא יודע, מדובר באחד הנהגים המוכשרים ביותר של דורו, שזכה באליפות של 1978 (אם כי בעזרתה הדיבה של הלוטוס 79 המהפכנית). וגם הוא לא היה טלית שכולה תכלת (כמו האנט עצמו). אני עכשיו בעבודה אבל אחפש את זה בהמשך ואנסה להעלות את הקטע (יש לי סוג של ארכיב ענקי שאספתי משך השנים- מסיבות של זכויות יוצרים אין מה לדבר על להעלות את זה ליוטיוב).

עם כל החסרונות שלו, אף אחד לא אחראי כמוהו לעיתונות מוטורית ייעודית- בעברית- שזה העניין. הוותיקים שביננו זוכרים שלפני מגזין "טורבו" היו מדורי רכב בעיתונות היומית, כמו גם עיתונאי רכב (למשל בני ברק). אבל המדורים הללו היו איזוטריים, וכנראה מושפעים מידם הארוכה של היבואנים דאז. אהרונוביץ היה הראשון שעשה את זה כמו שצריך, כמו בחו"ל; מגזין כרומו חודשי שמכיל את כל מה שצריך לדעת על עולם הרכב, כולל ספורט מוטורי, שבכלל לא היה קיים בתודעה הישראלית עד ש"טורבו" הגיע. על הדרך, הוא היה צריך להשכיל דור שלם של קוראים שבכלל לא הכירו מונחים בסיסיים במוטוריקה. מי שאמרו לו Heel and Toe בשנת 1981, חשב שמדובר בצעד ריקוד... היחידי שעשה משהו דומה היה כמובן טל שביט ז"ל, שנאלץ לתרגם לעברית (ולהמציא מילים חדשות) כשבא להגדיר מונחים טכניים מעולם האופנועים (למשל, "מפסע" זה מונח שהוא הגה, כדי לתרגם Trail). ומסתבר שהיו למגזין כמו "טורבו" קונים, שלפני כן לא היתה להם תשובה- אחי הבכור למשל, שעד "טורבו" הביא הביתה מגזינים אנגלים ואמריקאיים, כמו Autocar, Motor (אז הם היו נפרדים) וכמובן Road & Track ו-Car and Driver (למעשה, ככה למדתי אנגלית- רציתי להבין מה כתוב מתחת לתמונות ואח"כ, להבין מה כתוב בכתבות). אבל מרגע שהופיע "טורבו", אחי הפך למנוי כבר מגיליון 2. ואני, שכבר נהייתי חובב מרוצים מהמגזינים הלועזיים, נתפסתי סופית לספורט מוטורי החל מגליון 9, שעל הכריכה שלו הופיעה תמונה דומה מאד לזו: אלאן פרוסט בגראנד פרי של מונקו, 1982.

^ אין סוף לזה. שומאכר לקח את האליפות הראשונה שלו בצורה הכי מלוכלכת, כשהוא נכנס בדיימון היל (שניהם פרשו אבל היות ושומאכאר הוביל הניקוד הוא זכה). ולא היתה דרך אחרת לפרשן את זה- תאמינו לי, ראיתי את זה בלייב ב-94. סנה היה נהג עילאי אבל ידע להיות מלוכלך כשנגמר לו הכישרון, או המכונית. ודוגמא אחת הובאה כאן בשרשור באחד הווידאים. אין מה לעשות, התקופה בה נהגים היו ג'נטלמנים והקרבות היו נקיים לחלוטין עברה חלפה לה איפשהו באמצע שנות השבעים (כן, עד כדי כך מזמן). הדבר היחיד שיש היום ולא היה אז הוא "אישית-לוחצת" של השופטים, שמחלקים עונשים על ימין ועל שמאל, מה שלא היה בזמנו (זמני? כי אני זוכר מספיק אחורה שנהגים היו יוצאים מהמכוניות אחרי ש"נדחפו" ע"י חבריהם למירוץ ומסתפקים ב: "That's racing").

נפל לידי מחשב עוד יותר ישן, כנראה משנת 2009: שתהיו בעניינים- זה צ'יפסט G33 עם DDR2. לקח לו זמן, אבל שדרג כמו גדול מ-10, לפי הלינק שהעליתי מקודם: אגב, הלוחות האלה של אסוס מבחינתי הם הקורולה של ה-Motherboards, אפילו יותר מקורולה. עברו תחתי מספיק מחשבים עם לוחות P5KPL מזנים שונים וכולם בלי יוצא מן הכלל יכלו להמשיך לעבוד שנים קדימה, אם לא מגבלות הביצועים הנדרשים היום. הנה, הדוגמא הנ"ל מריץ Win11 בלי בעיה, אבל מעבר לאינטרנט בסיסי ואולי כמה מסמכי וורד, הוא כבר מתחיל להתאמץ. בקיצור, זו סתם השתעשעות לצורך הדיון אבל אני עדיין מחזיק מהלוח הזה (וגם הסדרות העוקבות, G41, H61, H81).

מעדכן שהרכב תוקן ב"יופלסט פגושים לרכב", לפי המלצת רפי (תודה). כתבתי רשמים כאן.

אני מפרסם המלצה לעסק הנ"ל בעקבות השרשור הזה, שם ביקשתי עזרה במציאת מקום המתמחה בתיקון פגושי פלסטיק, אחרי שהפגוש האחורי של הסיוויק טורר (סטיישן) ספג מכה לא-סימפטית: @רפי לין הציע שאפנה ליופלסט בהנהלת צדוק, והחלטתי לוותר על תיקונים עצמיים מחוסר זמן ו\או מקצועיות שלי- אני יודע הרבה בנושאי פחחות, אבל לא מספיק ובטח שלא בפלסטיק. אז דיברתי עם צדוק בטלפון ולאחר ששלחתי לו תמונות, סגרנו שאביא את הרכב מוקדם בבוקר ואאסוף אותו למחרת, לכשיהיה מוכן. וכך היה- השארתי את ההונדה בידיו של העובד במקום (ניר? לא בטוח) על הבוקר, ונסעתי לעבודה בתח"ץ. הרכב נכנס לעבודה, שכללה פירוק הפגוש, תיקון\משיכת הפגיעה לצורה המקורית, שיוף וצביעה כללית של הפגוש. והנה התוצאה: לא ניתן לראות היכן הייתה הפגיעה, וכמובן, צביעה של כל הסימנים המצטברים עשתה לרכב רק טוב. אני חייב לציין שהיה נחמד להתנהל מול צדוק וגם מול העובד שלו- שניהם אנשי שיחה, מה שנקרא. בכלל, העסק הזה מזכיר לי עסקים של פעם, כאלה שבעל הבית עובד בעצמו ומחובר למה שהוא עושה. מקומות כאלה הולכים ונעלמים, ואני שמח שמצאתי שיש עדיין כמה כאלה שאפשר לסמוך עליהם. בנוסף, כשבאתי לאסוף את ההונדה ציפתה לי הפתעה נעימה: בגלל פגיעה ישנה, עיטור הפלסטיק השחור החל להתרופף מלפנים, והם החליטו על דעתם להדביק את החלק הסורר, כמו גם לתקן במכחול שיפשופים קטנים בפגוש הקדמי, למרות שלא ביקשתי ולא ציפיתי מהם. אה, וגם שטפו את ההונדה... לאותו ניר יש סיוויק משנתון דומה 5 דלתות, והוא התחיל בהרהורי "כזה סטיישן אני רוצה". 😄 המחיר כולל מע"מ היה 1,700 ש"ח; אין לי מושג אם זה רע או לא אבל לתפיסתי- עבור התמורה שקיבלתי- נראה לי הגון. אני משוכנע שיש בתי עסק זולים (הרבה) יותר, אבל אני לא בטוח במקצועיות שלהם.

יבגני כבר דאג לך. 😁

^ גם בן שנתיים זה חדש (בתנאי שמהיצרן הנכון). אבל יודע מה? אני זורם איתך- מה רע במאזדה? הלוואי שהיה לי מספיק כסף להכנס עכשיו לסוכנות שלהם, לזרוק את אחד הרכבים שלי ולצאת עם חדש.

^ כן, הוא מכור חזק לדיונים מתגלגלים אינסופיים. ונדמה לי שכבר ביצע העלמות לפני כמה שנים- וחזר בגדול.

זה. להתגרש מהנבלה כל עוד אתה יכול. אפשר לחשוב על מה אתה מוותר כאן. עברו הימים בהם PSAים ייצרו מכוניות שהיה שווה לך להחזיק, כי הן נתנו כל כך הרבה יותר- אני מתכוון לכאלה שמופיעים בשרשור השכן. ותאמין לי שאני יודע, אחרי שהייתי בעלים של כמה מהן. אבל הימים הללו עברו ללא שוב, ולמעט כמה יציאות כמו הקקטוס (אולי גם C5 קרוס שהנוחות שלו מדהימה), אין להם יתרונות משמעותיים על המתחרים. סה"כ המכוניות טובות (ובעיני העיצובים האחרונים שלהם נראים מצויין), אבל קודם כל מצופה מהן שיעבדו, ולא יריצו אותך בין מוסכים בין אם יש או אין אחריות.

כזה ידני היה גם לי, צעיר בשנה, בצבע שמפניה ועם פנסי ערפל... הוא היה כל מה שמצופה מפיג'ו מהתקופה. למעשה, אני טוען שבניפוי ענייני האמינות (שאז כבר היו חלק בלתי נפרד מפיג'ו), ה-306 וה-405 עם המנועים הנכונים הן שתי המכוניות הטובות ביותר שפיג'ו יצרו. השילוב בין המשפחתיות לספורטיביות, מבחינתי מעולם לא היה טוב יותר.

תודה רבה לכולכם, מבטיח לעדכן כאן מה בוצע בסופו של דבר.

^ תודה רבה, הצעה טובה- הבעיה היא שאין גישה טובה להכניס יד מאחורי הפגוש, כי הונדה החליטו לבצע אטימה של תחתית הרכב בשם האוירודינמיקה... וכך, אין פתח מתחת לפגוש עצמו. ומצד שני, מלמעלה עוד יותר קשה להגיע בגלל שהפנס מרוחק מהפגוש אז אין טעם לפרק אותו, כי אי אפשר להגיע ממנו. אבל אמצא דרך לנסות. עוד הצעות?

ובכן שלומות. האשה הצליחה לבצע רוורס לתוך עמוד נמוך, וזו התוצאה: אני מחפש מישהו מומלץ לתקן את העניין בלי להחליף פגוש, כי (בלי שהרכב ישמע ויעלב), הוא לא ממש שווה את זה. תכל'ס, לי זה נראה כמו משהו פשוט אבל אני לא מתיימר להבין, ולכן ציינתי בכותרת PDR (למרות שלמיטב ידיעתי זה מתייחס לחלקי מתכת ולא פלסטיק). רצוי שיהיה בסביבות קריית אונו, אבל אני עובד בבורסה בר"ג כך שאפשר גם שם (לא זוכר שיש שם מוסכי פחחות). ותודה לכם.

למעוניינים; יש שיטה הרבה יותר קלה שרשומה כאן. היה לי זמן פנוי היום אז התקנתי על מחשב ישן בעבודה: ותאמינו או לא, אח"כ "התקדמתי" למחשב בן עשר עם מעבד XP5400 Dual-Core וארבעה גיגה Ram... בשביל הספורט. תכל'ס, אין לי סיבה לעבור ל-11 אבל הסתקרנתי לבדוק אם ההנחיות בלינק הנ"ל עובדות. אגב, מיותר לציין שהכל חוקי ולא צריך לאקטב כלום- החומרים וההגדרות עוברים באופן שקוף (וזה רק לוקח כשעה עם מחשב כל כך ישן, אבל למי איכפת).

שמחתי לעזור. 😄 עריכה: אם כבר אני פה, אז אוסיף שגם יצא לי לנהל כמה שיחות עם האוזניות, ולמרות שלא למטרה זו הן נרכשו, אני חייב לציין שהן מספקות את הסחורה גם בתחום הזה- הצד שני שומע הכל מבלי שאצטרך להרים את הקול, וכמובן אני שומע מצויין. לטעמי, הן מתעלות על כל מה שקיים בסדר גודל של מחירן, יחס עלות\תמורה מצוין.

^ בדיוק מה שחשבתי. למה הוא צריך מחשב בכלל?

קיים בדור תשיעי של הונדה סיויק... איך הטכנולוגיה התקדמה בעשר שנים, הא?

בסביבות סוף אוגוסט בשנה שעברה, נדמה לי ממש אחרי שהמדינה התחילה להתעורר מהסגר הראשון, החלטנו לצאת למלון בת"א לכבוד יום ההולדת של הבכור (אז בן 4). הוא רצה חוף ים, ולכן חיפשנו משהו שיהיה קרוב לטיילת אבל פחות פלצני מהמפלצות סטייל הילטון, ויוכל להכיל משפחה של ארבעה. אשתי מצאה את מלון פרימה, שקיבל גם ילדים אבל לאו דווקא מוגדר ככזה. @guya72 אמנם כתבת שאתה נוסע ללא ילדים אבל אם מאיזושהי סיבה אתה כן- הם ערוכים לזה לגמרי (למשל, סופק לנו לול לתינוק וכמובן, מיטה נוספת לבכור חוץ מהקינגסייז שהיה בחדר). אני לא מתייחס למחירים, גם כי כבר עבר מספיק זמן מאז וגם כי אשתי קיבלה השתתפות מהעבודה. אישית אני לא סובל בתי מלון\בוטיק\BnB\אכסניות נוער בישראל, ובכלל חופשה בארץ לא עושה לי את זה, אבל אני חייב לציין שהמלון היה מספיק קטן ו"משפחתי" בשביל לא להעיק, מה גם שהוא מילא את ייעודו מצויין. הם היו נחמדים מאד, והשתדלו לעזור בכל עניין, תוך כדי שהם מתמודדים עם fallout של השלכות הקורונה, כמו ארוחת בוקר עם אוכל ארוז ב"בודדות" וכל מיני בסגנון. חוץ מזה החדר והמקלחת\אמבטיה היו נקיים לחלוטין ואני מודה שסה"כ הייתי מרוצה. היה סבבה לגמרי, וזה ממישהו שמראש אנטי לחופש בסגנון הזה. כאמור, זה היה לפני כמעט שנה אז כמובן לבדוק מצב עדכני וכו'.

לפי התמונה זה נראה שצולם בפנצ'רייה. אם מקומית או בארה"ב, זה כבר עניין אחר. בהנחה והצמיגים אכן נמצאים פה; בלי להעליב, יכולת לגמור עם הסיפור הזה מזמן- לפי השרשור הצמיגים זמינים אצלו כבר חודש. שוכר רכב, נוסע עם ארבעת הג'אנטים אל הפנצ'רייה ומבצע החלפה במקום. לחלופין, נוסע אליו, לוקח את הצמיגים וזהו. תהרוג אותי אבל אני לא מבין איך אפשר לשקול את כל הטררם של אישור נסיעה זמני + ביטוח זמני במקום שכירת רכב פשוטה ומיידית (בהשוואה למה שאתה עושה). אתה אפילו לא צריך לשכור איזה וואן או רכב גדול בשביל ארבעה צמיגים\גלגלים. כל ניסן מיקרה גנרית תספיק. הכל נובע מהרצון שלך לחסוך כסף, שזה מובן לחלוטין. אבל אתה מחזיק רכב קלאסי, שמעצם הגדרתו זולל כסף - מה שלא תעשה. הסיפור הזה של הצמיגים הוא חלק מהעניין, והדוגמא הכי טובה היא שהזמנת רק ארבעה, אבל תכל'ס, אם החלטת להשאיר את המידה הנוכחית, היית צריך להזמין לפחות עוד שניים למקרה בו ייקרע לך צמיג = עוד כסף. מה לעשות, זה המחיר של התחביב.

תלוי במגבים. אחי הבכור שגר באוסטריה, הביא לי מגבי בוש Aerotwin המתאימים לאופל אסטרה 2012 הקודמת שהייתה לי בזמנו. החלטתי להחליף אותם כשיגיע החורף, אבל האסטרה הוחלפה בחדשה לפני שהחורף הגיע. רצה הגורל ובאסטרה K החדשה (2016) מדובר באותם מגבים, אז הנחתי אותם בארון ו(כמעט) שכחתי מהם. אחרי שלוש שנים הגיע הזמן להחליף את המגבים המקוריים איתם נמכרה ה-K. נזכרתי במגבים שנמצאים בארון כמעט ארבע (!) שנים- התקנתי אותם והם כבר שנתיים עושים עבודה מצויינת. אז לא, אני לא ממליץ לרכוש מגבים ולאכסן, זה סתם אדיוטי. רק אומר שלאו-דווקא מגבים ימותו באחסנה.