yohai71

הזכרת לי משהו שקראתי על ההאמר ב-CAR פעם. סיכמו אותו יפה: .The only reason to buy one would be for its sense of style, but by doing so you prove you don't have any. ורכבים שאני שונא- כל מה שיש לו מדבקת "איך אני נוהג". לא כל נהגי הליסומטים גרועים, אבל עושה רושם (בלתי מבוסס) שהם משתדלים להיות כאלה.

האדום דווקא (ולמי שלא מכיר- עשו לעצמכם טובה ותראו את הקטע הזה. ככה עושים מרדף קולנועי): [video=youtube_share;O0Hcsww2x84] אגב, oryo, שים לב לאיך המכוניות נראות בסוף הסצינה- זה לא לבעלי עצבים חלשים (או חובבי דיטיילינג כמונו...).

הכי גרוע זה בטיסה, אפילו חלון אי אפשר לפתוח. עד שאתה מגיע למדינת היעד, הווירוס כבר מקנן בך יפה יפה.

הקפצה: ידיעה מהבוקר על עוד גרנדיס סורר: http://www.israelhayom.co.il/article/277197

^ כן, תיארתי לעצמי שהכל תקין- אני בעבודה וזה לא אידאלי... מכל הבחינות.

^ פורד טאונוס, שברולט C10, שתיהן מאיזור אמצע שנות השבעים.

אגב עידן, אני לא יודע אם זה רק אצלי אבל חלק מהתמונות "שבורות" (למשל, השתיים הראשונות).

כי יש (הרבה יותר מדי) אנשים שלא גדלו כמוך, כמוני ועוד רבים וטובים אחרים, עם כבוד לרכוש של זרים. תקרא לזה חוסר חינוך או איך שתרצה- ישראל דהיום משופעת באנשים כאלה, שלצערי סביר להניח שבמקרה שלך הם ילדים- מה שעוד יותר עצוב, כי כבר עכשיו הם "מקולקלים". יש עוד אלמנט פסיכולוגי (בגרוש, אני לא באמת פסיכולוג) שבו מי ששורט, כאילו מסמן טריטוריה ועל הדרך מראה את עליונותו ("לי אין אז גם לך לא יהיה, או שיהיה פגום").

יפה מאד, אם כי לא משתווה לזה. תודה על השיתוף.

^ נדמה לי שהפיאסטה שלו ידנית (לא שאתה לא צודק).

אני באותה סירה כמוך- נהנה לשמור ולראות את הרכב\ים שלי נקי\ים. אלא מה? תמיד אני חושב על כך שרכב נקי ומבריק, בטח אם זה ברמת פורום הדיטיילינג שאנחנו "משתייכים" לו, הוא בבחינת סדין אדום לנבלות ששורטים אותו. לצערי זה משהו שצריך ללמוד לחיות איתו. איך? או, זאת השאלה שאני עדיין שואל את עצמי.

מצטרף לאלו שמעלי- אחת הסיבות לרכישת הקורסה שלי, שאני מודה בפה מלא שיש לה הרבה חוסרים לעומת המתחרות, היא המוסך הפרטי אבל מורשה-יבואן שאני הולך אליו. מבחינתי, מוסך זה חלק בלתי נפרד משיקולי רכישת הרכב. לפני מליון שנה כשהייתי אופנוען, ומוסכים טובים לאופנועים היו דבר נדיר, הייתי עולה על הכלי ומדרים לתל אביב כמה עשרות טובות של קילומטרים, רק כדי להגיע למוסך "שלי", שעליו אני סומך. במקרה של רכב חדש כמו הפיאסטה שלך, שלא נדרשת למוסך כל שני וחמישי, הייתי עושה אותו דבר- גם אם זה יותר מכמה עשרות. נכון, זה יאלץ אותך לבזבז יום עבודה דה-פאקטו, אבל אם זה חשוב לך... אתה מבין.

יופי של סקירה, תודה.

שימו לב שבאגירה לא מתעסק באמריקאיות קקה כגון מקדונל דגלאס או ג׳נרל דיינמיקס.

אז בואו נחזור לעבירות של אזרחים "רגילים", והפעם- קיצור דרך: למען הסר ספק, גם אם היה ירוק ברמזור להולכי רגל, מעבר בדחיפת דו"ג אסור בהחלט. פעם היתה תקנה שאיפשרה לעבור מעבר חצייה בדחיפת כלי עד 50 סמ"ק בלבד, והיא בוטלה מזמן. אני לא בטוח ששוטרים שיראו מישהו דוחף כלי ככה, בכלל יודעים את זה. וכאמור, כל זה לא נוגע לבחור הנ"ל שבכלל עובר באדום.

השאלה היא מה נחשב יישור קו; 1. טיפולים (בדרך כלל מכניים) שמביאים את הרכב למצב "0" או כמו שקוראים לזה, תניע וסע. 2. השקעה כספית נוסח ה-I800, שלמעשה מתוך כל ההוצאות אפשר היה לומר שרק 1400 ש"ח (טיפול קטן) זה יישור קו. כל השאר הוא השקעה לצורך עסק ההסעות. לדעתי זה 1.

^ כי סילבר כתב שהם בכלל לא ידעו שיש ריקול, הוא יידע אותם. ולפי דבריו, זה גם לא היה "ריקול" אלא "קמפיין", שזה משהו שבדרך כלל מבצעים באחד הטיפולים ולא תמיד מספרים ללקוח. זה קרה אצלי, רק שאני נכנסתי למשהו אחר ויצא שראיתי את הקמפיין בלייב- אחרת לא היו מספרים לי על זה.

כמו שספריאל הסביר, מעבר הדרכונים של הנחת-כף-יד-עם-כרטיס-מגנטי אינו "ביומטרי" ולא קשור לעניין הדרכון\ת.ז. הביומטרים שמנסים לשכנע אותנו לעשות (ואל תעשו, כמובן, לפחות עד שלא יקחו אתכם קשורים ובכפייה).

מי זוכר שבשנות ה-whatever הגיעה לארץ יחידה בודדת של פרארי 456 לשימושו האישי של מנכ"ל סמל"ת (אני לא בטוח מי זה היה בדיוק)? שלא לדבר על הפיאט ברקטה שבמה עיני ראיתיה באולם התצוגה ביגאל אלון. כמה מכרו מזה, אם בכלל?

הגעתי לשם כמה פעמים בשביל מוצרי דיטיילינג. סה"כ אני לא יכול להתלונן על רמת המקצועיות בשרות שסופק לי- רק האנטיפתיות שנדפה מהמוכר הפריעה לי (לרוב לא קיבלתי את היחס הזה במקומות אחרים, כך שאני מסופק שזה הפרצוף שלי שגורם לבעיה). לא יודע אם זה היה משה, אבל לחלוטין לא נעים וקרה בכל פעם שבאתי לשם. אגב, מקור להשוואה זה אבישי מ"הרקולס", שמבחינתי צריך ללמד את כל נותני השרותים למיניהם איך מתנהגים ללקוח.

אם הוא ישאיר את הרכב פתוח, יש סיכוי שלנחש תצטרף נחשית, ולפני שהוא יבין מה קורה יהיו לו נחשונים קטנטנים חמודים.

^ רק תוספת- כאן סטילי דן בסוף שנות השבעים, אחרי שנהפכו לצמד ש-שוכר נגני אולפן. המוזיקה עדיין משגעת: וכאן כשכבר נהפכו לצמד ששוכר נגני סטודיו: אני כרגע נכנס (שוב) לתקופת super furry animals, אז הנה דוגמית: אחרון חביב (כרגע)- משהו שגיליתי לאחרונה, מעין פיוז'ן של סגנונות, מוצלח ביותר:

קצת קשה לי להצטרף לשרשור הזה, אני אוהב כל כך הרבה דברים ואמנים שונים בתקופות שונות. דובר פה על סולואי גיטרה, אז היות וכרגע אני "יוצא" (בשלישית או רביעית) מפרנק זאפה, קחו שני דברים, האחד מתקופת ה"רוק מתקדם" שלו: https://www.youtube.com/watch?v=wxRDhCfOFIs עוד אחד, 15 שנה מאוחר יותר- למי ששם לב, סגנון הנגינה השתנה במקצת: ולמי שאוהב מנגינות "יפות", אני לא מכיר הרבה דברים שעושים כל הרבה feelgood כמו סטילי דן, כאן בתחילת הדרך, כשהם עוד היו להקה לכל דבר: [video=youtube;s7V5-O8Zk2k]https://www.youtube.com/watch?v=s7V5-O8Zk2k

^ מישהו (אחד, לא חשוב מאיזו עדה) אמר לי פעם שהבאת ילדים לעולם היא אחד מהפראדוקסים הכי גדולים שיש; עד שלא יהיה לך ילד, אתה לא מבין מה זה בשביל להגיד "אני לא מעוניין להביא ילדים", כי זה לא דומה לשום דבר שהתנסית בו בימי חייך, וגם לבחון את זה דרך ילדים של אחיך\אחותך או חבר, לא יתן לך את התחושה האמיתי של העניין בשביל להבין את זה (והרי לא תביא ילדים בשביל להגיד: "לא מעוניין, תודה", למרות שהעולם מלא באנשים כאלה. אנחנו מדברים על 'נורמטיביים'). למרות זאת, זכותך כמובן להביע את הדעה הזו וליישם אותה הלכה למעשה. רק קח בחשבון שמה שאתה מפסיד, לא באמת ידוע לך (ואני כותב את זה כאדם ללא ילדים).